Degel Machaneh Ephraim, Vayera

וירא אליו ה' באלוני ממרא ופירוש רש"י לבקר את החולה בא וי"ל שמרומז זה בפסוק עצמו כי יו"ד הוא אלף כי אלף נכתבת למעלה יוד ובאמצע ואו ולמטה דלת והוא אותיות יוד נמצא אלני הוא אותיות אל נא וממרא גימ' רפא וזש"ה וירא אליו ה' באל נא רפא היינו באותו בחי' של רפואה היה הראיה אז כמאמר חז"ל באותו ראיה נתרפא כי באור פני מלך חיים והבן:

או יאמר לתרץ קושיות האוה"ח למה נשתנה כאן מבכל מקום שהקדים כאן הרואה להנראה שהיה ראוי לומר וירא ה' אליו וי"ל כי ידוע שהאבות ע"ה הם תקנו כל אחד מה שפגם אדם הראשון בעץ הדעת טוב ורע ואברהם אע"ה היה הראשון לתיקון זה וזה י"ל שמרומז בפסוק וירא אליו דייקא שהוא היה התיקון לעץ הדעת וזהו שנתראה ונתגלה אליו ה' באלני אותיות באילן ממרא היינו באותו אילן שאדה"ר היה ממרא בו ציווי הש"י תיקן אברהם זה שנתהפך מרע לטוב ואדרבא משם נגלה אליו האלקי' כי הוא תיקן מה שגרם אדה"ר שנתערבו טוב ורע וצריך להפריש הטוב מן הרע ולהסיר הרע ולעשותו טוב כמ"ש סור מרע להסיר הרע מהרע שבו ועשה טוב היינו לעשותו טוב וזהו שתיקן אברהם ונעשה טוב ולכך נתגלה אליו ה' שם והבן:

או יאמר לתרץ קושית האוה"ח שהתורה בכוונה שינתה הלשון כאן לרמוז בזה ענין עמוק כי יש לפעמים יושב הצדיק בין כמה אנשים ומדבר עמהם כמה דברים גשמיים וסיפורים שכפי הנראה הם דברים בטלים ובאמת הצדיק ההוא היושב הוא דבוק מחשבתו בה' והדיבור שמדבר אף שלהם הם גשמיים ודברים בטלים והוא חושב ומסתכל בזה דברים רוחניים דברים קדושים וכן בכל סיפורי העולם שמספרים לפניו ומדברים עמו בכל ענינים הוא מסתכל תמיד ענינים קדושים באותן הדיבורים וכמו ששמעתי מן אא"ז נ"ע זלל"הה שמה שאומות העולם משוררים לידיר בכולם הם בחי' יראה ואהבה בהתפשטות מעילא לתתא בכל המדרגות התחתונים וזה י"ל שמרומז בפסוק וירא אליו ה' באלני ממרא אלני היינו בני אדם ע"ד כי האדם עץ השדה וממרא לשון סורר ומורה והיינו אפילו באותם בני אדם שהם בדיבורם ממרים להש"י והם רשעים אעפ"כ וירא אליו דייקא להצדיק הדבוק תמיד בה' הוא רואה תמיד הש"י בענינים ההם והוא רק אליו ולא להם כי הוא א' והוא יושב היינו אף שהוא יושב עמהם כאחד מהם מ"מ הוא לשון נסתר שהוא בהסתר ובהעלם בעולם המחשבה פתח האוהל כדאיתא בזוה"ק דא יראה והיינו מחמת שהוא דבוק תמיד ביראת ה' כחום היום היינו כמו חום השמש שהוא מחמם היום לכך נקרא חום היום יש בה ב' בחינות דרך משל אם האדם שוטח פשתן נגד השמש ללבנו ואז ע"י החום נתלבן ולאדם חום השמש משחירו וכן הוא ג"כ בכל הדברים וענינים ע"ד צדיקים ילכו בם וכו' היינו לפושע ולרשע יכשלו בם שעוברים על ודברת בם ולא בדברים בטלים אבל לצדיקים הם ילכו בם היינו הדיבורים ההם הם ממש מדברים בתורה ועבודת הש"י כי מחשבתו דבוקה תמיד לשורשו ולמקורו וזה להם ליבון ע"ד כשלג ילבינו היינו שמושכים עליהם מדה של חסד בחי' ליבון ולרשעים משחירים אותם שהם ממשיכים עליהם את הדין בחי' גבורה גוון אוכם ולצדיקים להיפוך כנ"ל והבן:

או יאמר וירא אליו ה' באלני ממרא והוא יושב פתח האוהל וכו': וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם וישתחוו ארצה וכו': פירוש רש"י ישב כתיב ביקש לעמוד אמר לו הקב"ה שב ואני אעמוד ואתה סימן לבניך שהדיינים יהיו יושבים ואני אעמוד עליהם שנאמר אלקים נצב בעדת אל עכ"ל וצריך להבין איך הוא מרומז בכאן ענין דיינים שיהיה אותו העמידה סימן לבניו דיינים כי לא נזכר בכאן שום ענין דיינים: וי"ל לפענ"ד שיש בכאן רמז מענין דיינים בכל הפסוקים האלו ונקדים מה שכתב בעה"ט על והוא יושב פתח האוהל שנסמך אצל נימולו אתו: והוא רמז למאמרם ז"ל שאברהם יושב על פתח של גיהנ' ואינו מניח ליכנס בגיהנם מי שהוא מהול וכו' עי"ש: וצריך להבין ג"כ מה ענין פתח של גיהנם לכאן וי"ל דהענין הוא שא"א ע"ה היה עוסק אז בתורת דיינים ומהדר ומעיין בה ואיתא בשעה שהדיין יושב בדין יהיה בעיניו כאלו גיהנם פתוח לו מתחתיו וזהו והוא יושב פתח האוהל היינו שהיה יושב אז באותו בחי' של פתהו של גיהנם כי היה עוסק אז ומעיין בהלכות דיינין ולכך שפיר אמר לו הקב"ה שב ואתה סימן לבניך ושו' כי היה עוסק אז בתורת דיינים ועד"ז י"ל כל הענין שאחריו משתעי מענין דיינים ודיניהם וישא עיניו היינו ע"ד מאמר חז"ל אין לדיין אלא מה שעיניו רואות כי הדן דין אמת הוא מאיר את עיניו ומנשא אותם היפוך ממה שהשוחד יעור וכו' וזהו וירא שע"י הדין מאירים יותר עיניו והנה שלשה אנשים נצבים עליו פירוש הסתכל בהלכות דיינים והבין שעיקר הדיינים הוא שיהיו ג' דווקא כמאמר חז"ל וע"ד הסוד כי הדיינים הם בחינת חסד והוא בחי' אברהם יצחק ויעקב כידוע והוא שכתב הזוה"ק מאן אינון שלשה אנשי' אברהם יצחק ויעקב וכמו ששמעתי בפירוש מן אא"ז נ"ע זללה"ה: כי אברהם יצחק ויעקב הם תלת דיינים והסימן הוא כי אותיות שניות מן שמות האבות הוא בצע והוא רמז על הדיינים שצריכים להיות שונאי בצע: וזה י"ל הפירוש והנה שלשה אנשים נצבים עליו עליו היינו בסמוך כמו ועליו מטה מנשה והיינו בסמוך עמו הם שלשה דיינים הוא עם בחי' יצחק ויעקב: וירא וירץ לקראתם וירא זה פירוש הבנה כפי' רש"י ז"ל: וירץ לקראתם וירץ לשון רצוץ ושבירה היינו שנושאים ונותנים בדין בהבנת לבם ומתווכחים הדיינים זה עם זה אחד לקראת רעהו זה אומר לפטור וזה אומר לחוב: וישתחו ארצה כמו לארץ היינו שצריכי' לנטות דעתם אל דיין השלישי בחי' יעקב מדת אמת וארץ הוא אמת ע"ד אמת מארץ תצמח והוא בחי' דעת המכריע ביניהם בשיקול דעתו וצרכים להסכים אליו ובזה יוצא הדין לאמתו: וזהו שאמרו חז"ל כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שיתוף להקב"ה במ"ב כי א"א להיות דין אמת כי אם שיהיו ג' דיינים בחי' אברהם יצחק ויעקב וידוע דבאברהם נברא העולם כמאמר חז"ל בהבראם אית בהבראם אלא באברהם: וכן ביצחק ויעקב וכדאיתא בזוה"ק על פסוק אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ היינו שהבריאה היתה באברהם שהוא מדת החסד בחי' אל וכן ביצחק מדת גיבורה בחי' אלקים וכן ביעקב שהיה מרכבה להשם הויה ב"ה באלו ג' דבר ויקרא ארץ: וזהו הטעם ג"כ כל האומר ויכולו נעשה שותף להקב"ה במ"ב כי ג"פ ויכולו א' בעמידה בלחש וא' בקול רם וא' בקידוש מספרם ג' פעמים ע"ב והם בחי' ג' אבות שבהם נברא העולם והבן:

וישא עיניו וירא ע"ד דע מה למעלה ממך וזש"ה וישא לשון הגבהה למעלה היינו שהסתכל בעיניו וחשב שבכל הענינים יש יראה ואהבה בהתפשטות מעילא לתתא ושורשם למעלה כנ"ל והבן:

או יאמר לתרץ קושית האוה"ח ע"ד דאיתא בתיקונים ענין מילה לאו לכל אנפין שווין לצדיקים שריא בכח המילה ופריעה השם הוי"ה ב"ה ולבינונים היא במקום קרבן ולרשעים וכו' והנה בסוף הסדרה הקודמת כתיב שאברהם מל עצמו ואת ישמעאל וכל בני נכר נמלו אתו וזהו שמפרש כאן וירא אליו אליו דייקא השם הוי"ה ב"ה לא נתגלה רק אליו במילתו שהוא צדיק גמור ולכך בכח מילתו היה שורה ונגלה הוי"ה ב"ה אבל לא לשאר הנמולים אתו כ"א כל אחד לפי בחינתו ומדריגתו והוא הנכון לפי קט שכלי אשר חנני ה' ברוב רחמיו וברוב חסדיו שלכך יש כאן שינוי בהקדים אליו לה' לרמז זה לדייק תיבת אליו מה שלא היה נשמע אם היה כתוב כסדר כל התורה ה' אליו והבן:

או יאמר ע"ד דאיתא בכתבים כי ענין המילה היא התגלות החסדים יעויי"ש וזה י"ל וירא היינו שנתגלה אליו היינו אל אברהם שהיה בחי' חסד ה' היינו הוי"ה ב"ה שהוא מקור ושורש לכל החסדים כפי אשר קבלתי זה ונזכר במקום אחר והיינו ע"י מילתו נתפשטו ונתלבנו החסדים בכל הבחינות ועד"ז יש לומר התהלך לפני והיה תמים ואמרו חז"ל כי אברה' היה נתיירא כשאמר לו הש"י והיה תמים ונשמע דעד הנה לא היה נקרא תמים ולא היה עדיין בשלימות והיה נקרא חסר אמר שמא דבר מגונה ראה בי וכו' עד שאמר לו הש"י ואתנה בריתי ביני וביניך והבין שקאי על ענין המילה יעויי"ש וזה י"ל הפירוש והיה תמים היינו שתהיה אתה בחינת החסד תמים ושלם שיתגלו ויתפשטו החסדים בכל הבחינות כנ"ל ועוד י"ל בזה על דרך הראשון והיה אותיות הוי"ה ב"ה וב"ש והוא מרומז שבמילתו ישרה השם הוי"ה ב"ה מחמת שהוא תמים בשלימות גמור אבל לא במילת שאר בני ביתו כנ"ל:

או יאמר ע"ד הנ"ל וירא אליו ה' באלני ממרא הוא אותיות אל נא רפא אך אין מדרש בלא חידוש והוא כי אל הוא בחי' חסד כמ"ש חסד אל וידוע שהמדה שאדם מעורר מלמטה כך מעורר עליו מלמעלה ואברהם היה עוסק אז במצות המילה שענינה הוא התגלות החסדים ובזה היה מעורר עליו התגלות הש"י ג"כ באותו מדה היינו במדת החסד שנקרא אל גם אלני מספר צ"א כמספר המילה ע"ה והבן זה:

או יאמר וירא אליו ה' באלני ממרא ע"פ מה שכתב האוה"ח על פסוק למען ייטב לי בעבור' עיי"ש כי אברהם אבינו ע"ה רצה שתפקוד שרה בבנים ע"י סתירתה והיא תהיה נקיה דכתיב ונקתה ונזרעה זרע עיי"ש באריכות נמצא אא"עה רצה שתפקוד אשתו בדר' סוטה כי ידע כל התורה כידוע מאמר חז"ל קיים אברהם אבינו וכו' אך שיש כמה ענינים שצרי' להיות בסוטה היינו שצרי' להשים השם הקדוש במים וליקח עפר מקרקע המשכן מקום קדוש והיינו שיהיה מים קדושים ועפר קדוש ואלו דברים לא היו בשרה ואיך רצה אברהם שתפקוד בדר' סוטה אבל האמת י"ל שיש בכאן רמז לזה כי אברהם היה בחי' חסד שהוא בחי' מים וגם היה בחי' עפר קדוש כמ"ש ואנכי עפר ואפר וזהו וירא אליו שהוא בחי' מים נתראה אליו ה' שהוא השם הקדוש באלני "ממרא גימ' אפר והוא עפר כי אותיות אחה"ע מתחלפים נמצא היה כל הבחינות שבסוטה ובאמת עלתה בידו שאח"כ נתבשרה שרה בזרע קודש אחר שהיו כל הבחינות שבסוטה הרמוזים כאן והבן ויש עוד בזה לדבר בעזה"י אם אזכה שהש"י יחנני דעת לכתוב בעזרתו יתבר' בטוב ויושר לפני אלקים ואדם:

והנה שלשה אנשים נצבים עליו: ואיתא במדרש כאן הוא אומר נצבים עליו ולהלן הוא אומר והוא עומד עליהם ומתרץ קודם שיצאו ידי חובתן נצבים עליו ולאחר שיצאו ידי חובתן והוא עומד עליהם והנה דברים הללו צריכין ביאור וי"ל ע"ד דאיתא בזוה"ק והנה שלשה אנשים אילין תלת רישין והיינו ג' מדות חסד גבורה ת"ת כידוע וידוע דבכל מדה מהמדות יש עירוב טוב ורע וצרי' לשבר כח הרע שיש באותן המדות ולהתנהג בהמדות רק בטוב מה שהוא תועלת לטוב לפני ה' וזה י"ל הפירוש קודם שיצאו ידי חובתן היינו קודם שיצאו אלו הג' מדות מן הרע שבהן והיינו חובתן דייקא או נצבים עליו היינו באיזה מדה שהמשי' עליו לרע ח"ו היא מושלת עליו ומתגבר עליו וזהו נצבים עליו שהם מושלים עליו ואחר שתיקן הג' מדות אלו והמשיכם רק לצד הטוב וזהו יצאו ידי חובתן מן החוב ורע שבהם אז הוא עומד עליהם היינו שהוא מושל עליהם כיוון ששיבר כח הרע שבהם והבן כמו שאמרתי על פסוק ורדו בדגת הים ובעו' השמים ובבהמות האר' שמרמז שבכל אחד מהיסודות שבאד' אם מגביר עליו בחי' הטוב ומשליך הרע שבו נעשה מלך על אותו היסוד והמשכיל יבין:

יוקח נא מעט מים וכו': והשענו תחת העץ ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת והנה רבו בכאן הדיקדוקים א' תחת העץ דכתיב בה"א הידוע ע"כ לרמוז מה בא ב' קישית הבעה"ט ואקחה קחו היה ראוי לומר שהיה רוצה ליתן להם והם יקחו אבל ואקחה משמע שהוא יקח מהם ואינו מובן כלל ג' כי על כן עברתם וכו' צרי' להבין ענינו ד' ויאמרו כן תעשה היה ראוי לו' כן נעשה ה' כאשר דברת מיותר לגמרי והנה האוה"ח פירש בזה מים היינו התורה פשטיות פת לחם היינו התורה פנימיות מענין דקות רוחניות המלאכים וכו' עיי"ש שהארי' וגם אני אלך לדר' זה לפי מה שחנני ה' ברוב רחמיו וברו"ח ע"פ מה שקבלתי מאא"ז נ"ע זלל"הה על הענין פתח באכסניא של תורה שהאורח הבא הוא המביא תורה לבעה"ב ולפי האורח כך הוא ענין התורה נתגלה לבעה"ב ע"כ דבריו הקדושים והבן וזש"ה והשענו תחת העץ בה"א הידוע היינו בהתורה שהיא עץ חיים למחזיקי' בה כמ"ש האוה"ח שבשביל תורה באו המלאכים ע"ש והוא שאמר והשענו וכו' שהיה אומר להם תורה והוא מה שאיתא בזוה"ק באילנא הוי בדיק אורחים היינו ע"י התורה שהוא האילן והעץ היה יודע ענינם של האורחים ומה טיבם כי לפי האורח כך הוא התגלות התורה לבעה"ב כנ"ל וזהו ואקחה פת לחם שהוא יקח התורה הפנימית מן המלאכים כמ"ש באוה"ח וכנ"ל שהם היו מביאים תורה לאברהם לפי דקות רוחניותם כי על כן עברתם על עבדיכם כן מספר סוד והיינו שבשביל לקבל תורה פנימיות ג"כ עברתם על עבדיכם כי באברהם היה כלול כל התורה ע"ד בהבראם באברהם שבשבילו נברא כל העולם ואפי' עולם המלאכים כמ"ש בזוהר על ולאמר לציון עמי אתה אל תקרא עמי אלא עמי בחיריק היינו עמי בשותפות מה אנא במילולא עבידנא שמיא וארעא אף אתה ג"כ במילולך עבדת שמיא וארעא חדתא עיי"ש נמצא ע"י דבורם של ישראל בוראים שמים חדשים ועולם המלאכים כולם תלוים על מאמרו של אדם ובפרט באברהם שהיה כלול בו כל התורה כי אברהם מספר רמ"ח שהוא נגד רמ"ח מצות עשה וממילא יש בכללן שס"ה מצות ל"ת כי כל הל"ת כלולים בולא יהיה לך וכל זה הוא כדי לבא למצות אנכי ה' אלקיך שהוא כולל כל מצות עשה והיה כלול באברהם כל התורה פשטיות ופנימיות וסוד וזהו כי על כן עברתם על עבדכם כן הוא מספר סוד שבשביל פנימיות התורה ג"כ באו המלאכים אל אברהם שהיה בו כלול כל התורה ויאמרו כן תעשה כאשר דברת היינו שתעשה ע' פנים לתורה כמנין כן כאשר דברת שאנו רוצים לשמוע תורה שהיא ע' אנפין שיש בכללם פשטיות וגם פנימיות והבן:

או יאמר והשענו תחת העץ תחת הוא פירוש מקום כמו עין תחת עין היינו שישענו ויסמכו במקום והיכל הצדיק הנקרא עץ חיים כמאמר חז"ל על היש בה עץ אם אין ע"ש וק"ל:

והוא עומד עליהם ע"ד הנ"ל שהבעה"ב הוא לוקח תורה מן האורחים שכפי האורחי' כך הוא התגלות התורה לבעה"ב לפי צורך האורחי' והנה אז אצל אברהם היו המלאכים אורחים והיה התורה של אברהם מתפרשת כפי ענין המלאכים ומלאך נקרא עומד והיה אברהם מהרהר אז בענין התורה שלפי צורך המלאכים: וזש"ה והוא עומד עליהם תחת העץ: תחת פירוש מקום כנ"ל היינו במקום התורה שאז היה נתגלה לו היה בחינת עומד כפי בחי' המלאכים כי במקום שמחשבתו של אדם שם הוא כולו ותיבת עליהם כי הוא היה למעלה מהם שהוא היה בחינת משפיע להם והם היו המקבלים ודי בזה:

או יאמר והוא עומד עליהם ע"פ משל כשצפור עומד על גבי אילן גבוה ואינם יכולין להשיגו רק כשאחד עומד על גבי חבירו וחבירו על גבי חבירו אז יכול העליון להשיגו: וזהו והוא עומד עליהם שהיה משיג תורה עליהם ע"ד ומתלמידי יותר מכולם והמשכיל יבין:

ויאמרו אליו איה שרה אשתך וכו': ואיתא נקוד על איו שבאליו ולפע"ד יש בו רמז נכון בהניקוד זה ע"ד דאיתא בני חיי ומזוני במזלא תליא עי"ש בזוה"ק ענין מזלא מה הוא: ואיתא בכוונת מוסף שבת על איה מקום כבודו איה הוא מזלא עי"ש וידוע דאברהם ושרה שניהם היו עקרים והיה צריך להמשיך בשניהם בחי' מזלא שיהיה להם הולדה וזהו שמרומז אליו נקוד איו שהוא מספר איה שהוא מזלא וא' יותר שהוא שכר כנזכר בכתבים אצל מוסף שבת ע"ש גם איה שרה והמשיכו לשניהם בחינת מזלא בב' פעמים איה הרמוזים אצלו ואצלה כדי שיוכלו להוליד והבן:

ויאמר שוב אשיב אליך וכו': והנה בן לשרה אשתך י"ל בדרך רמז ע"ד ואברהם בא היינו בתחלה היה אברהם שהאותיות של הא"ב כסדרן א"ב רהם מפני שמדתו חסד ואח"כ כשהוליד יצחק שמדתו מדת גבורה נתהפך ונעשה בא שהאותיות של הא"ב בהיפוך מצד הדין והפחד כמו שם של ע"ב שהוא ישר והפוך: ישר מצד אברהם והפוך מצד יצחק. וזש"ה שוב אשוב אליך היינו שאשוב ואהפוך את בחינתך: והנה בן לשרה והוא יהיה בן לשרה שהוא בחי' אלקים והוא מצד הגבורה והפחד והבן:

ושרה שומעת פתח האוהל והוא אחריו י"ל ע"ד שאיתא פתח האוהל היא השכינה כביכול וזש"ה ושרה שומעת מן השכינה שהיא פתח האוהל והוא אחריו: היינו המלאך המבשר לאברהם היה אחר השכינה וצריך לבאר בעזה"י:

האף אמנם אלד ואני זקנתי: י"ל בדרך רמז כי היצה"ר נקרא מלך זקן וכסיל והוא ע"ד צינן את הזכר שלא יוליד כדי שלא יטשטשו עלמא ולכך הס"א נקרא זקן שאינו מוליד וזה י"ל האף מספר אלקים פ"ו אמנם מספר סמא"ל שהוא אלקים אחרים וס"א: וזהו שתמהה שרה אלד ואני זקנתי היינו שבחינות אלו אינם מולידים והמשכיל יבין:

היפלא מה' דבר וכו': י"ל ע"ד כי פלא הוא אלף ואלף היא בחי' בינה כמאמרם ז"ל אלף בינה והוא בחי' אמא שהוא הולדה כי אין אם בלא לידה ולכך היה זה תשובה על דברי שרה איך אלד ואני זקנתי לכן אמר הקב"ה היפלא היינו אלף בינה וכשהשם אלד כלול במקורו שהוא אהיה משם נמתקו כל הדינים ומשם בא הלידה והבן. ויש בזה רמז נפלא היפלא היינו ה' ראשונה שהיא תמיד קשורה עם היו"ד והבן היטיב:

כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וכו': ושמרו דרך ה' למען הביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו ופירש"י ז"ל מכאן שהמניח בן צדיק כאלו הוא חי לעולם והנה להבין הטעם לזה כי איתא בירושלמי א"ר גידל לעולם יראה אדם כאלו בעל השמועה עומד לנגדו שנאמר אך בצלם יתהלך איש נמצא מי שאומר תורה בחייו באמת ואחרי מותו אומרים בשמו אף שהוא בעולם עליון הנשמה קדושה מתלבשות בצלמו ובתבניתו כמו שהיה בעוה"ז כמאמר רב גידל הנ"ל ולכך המניח בן צדיק שיאמר תורה משמו כאלו הוא חי תמיד שתמיד מתלבשת נשמתו בצלם דמות תבניתו שהי' חי בעוה"ז וזה י"ל הפירוש על הוכחה לזה מפסוק זה כי איתא בבעה"ט אשר יצוה את בניו ס"ת תורה ע"ש נמצא התורה שיאמר אברהם יאמרו אח"כ בניו תורתו ויתלבש בדמותו ובצלמו תמיד וחי לעולם כי אברהם ממש הוא התורה שהיה כלול בו כל התורה כנ"ל וזהו את אשר דיבר עליו היינו מה שדיבר אברהם כשהיה בעוה"ז מביא עליו ממש והבן כי קצרתי והשם יתן לי כח להשיג נפלאות מתורתו ויתן לי כח להעלות על הכתב כל תורתי ויהיה כמאמר דוד נעים זמירות ישראל אגורה באהלך עולמים:

הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים וכו' יש לפרש בדרך רמז ע"ד מה ששמעתי אומרים בשם המנוח הרב המגיד ר' דוב בער ז"ל שאפשר שהיו דבקים תמיד שני הצדיקים אברהם ושרה ברוחניות תאיות העליונים בשעת הזיווג ולכך לא היו יכולים להוליד בגשמיות רק נשמת גרים ברוחניות וע"י אבימלך נתרבה התאוה בגשמיות והיו מולידים אח"כ וזה י"ל שמרומז בפסוק בדברי אבימלך הנה נתתי אלף כסף כס' הוא לשון תאוה כמו נכסו' נכספת ואל' היא אותיות פלא שפירושו לשון מכוסה ונעלם והוא שאמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך היינו התאוה והכס' שהיה נפלא ומכוסה ממכם נתתי לאחיך כנ"ל שע"י נתרבה התאוה והנה הוא כסות עינים היינו שהוא כסות ולבוש אל העיני':

כי ביצחק יקרא לך זרע ודרשו חז"ל ביצחק ולא כל יצחק והוא יעקב ולכאורה הוא תמיה האיך הוא מרומז בפסוק שקאי דווקא על יעקב ולא על עשו ונראה לפרש כי בעשו כתיב ויקראו שמו עשו ופירש רש"י שהכל קראו לו כן וביעקב כתיב ויקרא שמו יעקב והיינו שאביו לבדו קרא לו שם זה כך פירש"י ורז"ל דרשו שה' קרא לו שם זה יעקב ופירש באוה"ח דזה הפסוק הוא מוכרח דקאי על הקב"ה דאי קאי על יצחק אביו ל"ל ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם היה די לומר והוא בן ששים שנה והיה נשמע שעליו קאי אלא ע"כ דקאי על הקב"ה ע"כ ולפע"ד נראה ששניהם אמת ע"ד דאיתא שה' מזמין לאביו בפיו השם שיקרא לבנו בשעת מילה וזהו ויקרא קאי על הקב"ה ויקרא לשון המשכה היינו שה' המשיך שמו יעקב לאביו שהזמין בפיו השם זה נמצא שניהם אמת וזהו הפירוש כי ביצחק יקרא היינו אותו שיקרא וימשך בפיו של יצחק הוא יהיה לך זרע וע"כ המכוון היא על יעקב וק"ל:

ויטע אשל בבאר שבע: ודרשו חז"ל אכילה שתיה לויה יבואר בדרך רמז כי איתא בזוה"ק ת"ח אדם חב בעץ הדעת ואברהם תיקן בעץ החיים ואודע רזא דמהימנותא ע"ש והענין הוא כי ידוע כי אאע"ה היה תיקון של אדם הראשון ואדם חטא בעץ הדעת טוב ורע ואברהם הפך הרע ועשה אותו טוב כמו שכתוב סור מרע ועשה טוב כנזכר לעיל שיראה להסיר מהרע ולעשות מהרע טוב ד"מ אם נופל במחשבתו איזה הירהור זנות ח"ו ידע שזה היא מחמת שהשורש שהוא בחי' חסד נפל ואין מי להקימו ולשך יתגבר כארי לעשות חסד עם השכינה כביכול בצדקה וג"ח ושאר דברים וזהו איזהו חסיד המתחסד עם קונו וכן כל הבחי' של כל הספירות כנודע בשם אא"ז נ"ע זלל"ה ובאדם הראשון כתיב פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ושו' כי לפי שחטא בעץ הדע' לא הניחוהו ליגע בעץ החיים אבל אברהם שתיקן בחי' עץ הדעת זכה לעץ החיים וזה י"ל בפירוש הפסוק וירא אליו ה' באלני ממרא היינו באותו אילן שחטא בו אדה"ר ממרא מלשון סורר ומורה אברהם אבינו תיקן אותו אילן ושם נגלה יאליו האלהים והוא היה חסיד המתחסד עם קונו כנ"ל לכך אלני מספר צ"א הוי"ה אדנ"י כי המתחסד עם קונו נעשה יחוד קב"ה ושכינתיה ואחר אשר תיקן לעץ הדעת זכה לעץ החיים וזהו ויטע אשל ואיתא בזוהר שהוא עץ החיים וזהו אכילה שתיה לויה כולם ע"ש היחוד כמו הלחם אשר הוא אוכל שתיה ג"כ מורה על היחוד כמו אל ישתה אדם בכוס זה ולויה כמו מעור איש ולויות והיינו שזכה בכל הבחינו' ליחד קוב"ה ושכינתיה וזהו שרמזו חז"ל אאע"ה אוכל חולין בטהרה היה והבן:

ויקרא שם בשם ה' אל עולם ע"ד ששמעתי על פסוק הראני ה' חסדך היינו כי בוודאי מחיוב להאמין שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד אך שהחסד הוא בהעלם ואינו נגלה וע"ז התפלל דוד המע"ה הראני וכו': היינו שיהיה נגלה לי החסד וזהו ויקרא שם אברם בשם ה' היינו שהיה נגלה לו המשכת אל היינו חסד עולם שהיה בהעלם ממנו והבן: