עניני העולם הזה הזמנה לעולם הבא: הנה כבר הקדמנו היות תכלית בריאת המין האנושי לשיזכה ויגיע לטוב האמיתי שהוא ההדבקות בו ית׳ לעה״ב. ונמצא שסוף כל גלגוליו הנה הוא המנוחה לעה״ב אמנם גזרה החכמה העליונה היות ראוי ונאות שיקדם לזה מצבו בעה״ז נקשר ונגבל בחוקות טבע זה העולם שזה תהיה ההכנה האמיתית והראויה להגיע אל התכלית הנרצה ולפי השרש הזה סידר כל עניני זה העולם להיות להכנה ולהזמנה למה שיהיה אח״כ בעולם התכליתיי שהוא העה״ב: Regarding matters of this world as a preparation for the world to come: Behold we have already prefaced that given that the purpose of the creation of the human species is that he should merit and reach the true good - which is cleaving to Him, may He be blessed, in the world to come - it comes out that the end of all of his processes is surely the repose of the world to come. Nevertheless, the Supreme Wisdom decreed that it is fit and seemly that before this, his state in this world would be tied and limited by the natural axioms of this world, such that it be a true and proper preparation to reach the desired purpose. And according to this root principle, He arranged all the matters of this world to be preparation and training for that which will be afterwards in the final world, which is the world to come.
סוף גילגולי המין האנושי: אך ההכנה הזאת הנה היא סובבת על שני קוטבים הא׳ אישיי והב׳ כללי. האישיי הוא ענין קנית האדם את שלימותו במעשיו והכללי הוא התכונן המין האנושי בכללו לעה״ב ופי׳ זה הענין הוא כי בהיות המין האנושי נברא ביצ״ט וביצ״ר ובבחירה הנה לא ימנע האפשרות בחלקיו להיות מהם טובים ומהם רעים וסוף הגלגול צריך שיהיה שידחו הרעים ויקבצו הטובים ויעשה מהם כלל א׳ שלכלל ההוא יעותד העה״ב בטוב האמיתי המושג בו: The end of the processes of the human specie: Yet this preparation hinges upon two poles; the first being personal and the second, communal. The personal is the matter of the acquisition of his perfection through his actions. And the communal is that the human specie as a whole prepares itself for life in the world to come. And the explanation of this matter is that the human specie is created with a good impulse and an evil impulse, so it is not impossible for parts of it to be good and parts of it to be bad. However the end of the process must be that the evil ones will be pushed off, and that the good ones be gathered and made into one group. For the true good that is attained in the world to come is destined for this group.
חלוק הגמול בב' זמנים ובב' מקומות: ואולם חק הבחירה שמכריח האפשרות שזכרנו בחלקי המין האנושי להיותם טובים או רעים וכן להיות קצתם טובים וקצתם רעים הוא עצמו מכריח אפשרות זה. ג״כ במעשי כל איש מאישי המין שאולם אפשר שיהיו כלם טובים או כלם רעים ואפשר שיהיו קצתם טובים וקצתם רעים וזה ממה שמעכב קיבוץ השלימים שזכרנו כי כבר ימצא באיש א׳ עצמו ענינים טובים וענינים רעים ולהשגיח על קצתם ולא על השאר אפי׳ אם אותם שיושגח עליהם יהיו הרוב הנה אינו ממשפט הצדק כי שורת הדין נותנת שכל המעשים יוגמלו הן גדולים הן קטנים הן הרבה הן מעט. ע״כ גזרה החכמה העליונה לחלק הגמול בין לשכר בין לעונש בב׳ זמנים ובב׳ מקומות והיינו שהנה כלל המעשים יתחלק לרוב ולמיעוט ויודן הרוב לבדו במקום וזמן הראוי לו והמיעוט לבדו במקום וזמן הראוי לו ואולם הגמול האמיתי ועיקרי יהיה בעה״ב וכמ״ש ויהיה השכר השאר האדם הזוכה נצחיי להתדבקות בו ית׳ לנצח והעונש היותו נדחה מהטוב האמיתי ואובד. אמנם הדין לענין זה לא יהיה אלא ע״פ רוב המעשה אך למעשים טובים אשר לרשע ולמעשים הרעים אשר לצדיק ע״צ המיעוט ימצא העה״ז בהצלחותיו וצרותיו שבו יקבל הרשע גמול מיעוט הזכות אשר לו בהצלחותיו והצדיק עונש עונותיו ביסורין שבו באופן שיושלם המשפט בכל. וישאר הענין לעה״ב כמו שראוי למצב השלם ההוא דהיינו שישארו הצדיקים לבדם בלי תערובת רעים ביניהם והם בלי עיכובים בעצמם להנאה המעותדת להם והרשעים ידחו ויאבדו בלי שישאר להם טענה כלל: The division of repayment into two time periods and two places: However the axiom of free choice that automatically results in the possibility that we mentioned among the parts of the human specie - that they be good or bad, or likewise that some of them be good and some of them be bad - itself also automatically results in this possibility among the actions of each individual within the human specie. Hence it is possible that all of them be good or all of them be bad, but it is [also] possible that some of them be good and some of them be bad. And this is from what impedes the group of [the good] ones that we mentioned. For there are truly good matters and bad matters found in one individual himself. And to pay attention to only some of [their actions] and not to the others - even if the ones that are given attention are the majority - is surely not from righteous judgement. For exact [justice] would require that all actions be repaid - whether they be large or small, many or few. Hence the Supreme Wisdom decreed to divide the repayment - for both reward and punishment - into two times and two places. This means that the sum of [a person's] actions be divided between the majority and the minority; and that the majority be judged by itself in the place and time that is appropriate for it, and the minority be judged by itself in the place and time that is appropriate for it. However, the true and main repayment will be in the world to come, as I have written: That the reward will be for the man who has merited to live on eternally, to cleave to Him, may He be blessed, forever; and the punishment is to be pushed away from the true good and to perish. However the judgement for this matter will only be according to the majority of the actions. However the [repayment] for the good deeds of the evildoer and the bad deeds of the righteous - being that they are the minority - will be found in this world, through his successes and his woes. For though it will the evildoer receive repayment for the little merit that he has, through his successes; and the righteous one will receive the punishment of his iniquities, through [his] afflictions in it - such that, in this manner, judgement be perfect for all. So the makeup of the world to come will remain as it should be in that perfect state. That means that the righteous ones will remain by themselves, without an admixture of evildoers among them. And they will be without impediments, from themselves, for the enjoyment destined for them; whereas the evildoers will be pushed away and perish, without there remaining any claim for them at all.
הגהינם ושאר עונשים נפשיים: ואמנם גזר עוד חסדו ית׳ להרבות ההצלה לבני האדם שימצא עוד מין צירוף אחר למי שיתכן בו הצירוף. דהיינו למי שגבר בו הרע תגבורת גדול אך לא כ״כ שיהיה משפטו להאבידו לגמרי והוא כלל עונשים שהיותר רשום בהם הוא הדין בגהינם והכונה בו הוא להעניש החטא כפי חטאיו באופן שאחרי הענשו לא יהיה עוד חוב עליו על המעשה הרע שעשה ויוכל אחרי כן לקבל הגמול האמיתי כפי שאר מעשיו הטובים ונמצא שעי״ז האובדים ממש יהיו מזער לא כביר כי הנה לא יהיו אלא אותם שגבר בהם הרע שיעור כ״כ גדול שא״א שימצא להם מקום בשום פנים להיות נשארים בגמול האמיתי ובהנאה הנצחיית. והנה נמצא הדין מתחלק לג׳ חלקים כי עיקרו הוא לעולם שאחר התחיה כמ״ש אך המעשים הראוים ליגמל קודם לכן. הנה יש מהם שיוגמלו בעה״ז ויש מהם שיוגמלו בעולם הנשמות אכן משפטי הדין הזה בפרטיו איננו נודע כ״א לשופט האמיתי לבדו כי הוא היודע אמתת מציאות המעשים ותולדותיהם בכל בחינותיהם ופרטיהם ויודע מה מהם ראוי שיגמל בזמן א׳ ובדרך א׳ ומה בזמן אחר ובדרך אחר. ומה שידענו אנחנו הוא רק כלל דרכי ההנהגה הזאת על מה היא מיוסדת ואל מה היא סובבת והוא מה שביארנו שתכלית כל הענין הוא לקבץ קיבוץ שלמים שיהיו ראוים ליקבע לנצח בהתדבקותו ית׳ וכדי שענין זה ישתלם כראוי הוצרכו הענינים הקודמים האלה כלם להכין ולהזמין הענין הזה התכליתי וכמ״ש: Geihinnom (Purgatory) and other spiritual punishments: However His Kindness, may He be blessed, also decreed, to increase salvation for people, that there be another type of purging for whoever the purging is possible - meaning for one in whom evil was very strong, but not so much so that his verdict be to have him completely perish. And that is a group of punishments, the most noted of which is judgement in Geihinnom (Purgatory). And the intent of it is to punish the sinner according to his sins in such a way that - after his punishment - he has no more liability for the evil act that he did, so that he be able to receive the true reward afterwards, according to his remaining good deeds. And according to this, it comes out that those that perish will be scant [and] not abundant. For behold they will only be those in which the measure of evil became so great as to be impossible in any way that a place be found for them to remain [for] true repayment and eternal enjoyment. And see that it comes out that judgement is divided into three parts. As its main [part] is in the world after resurrection, as we have written. However, actions are fit to be repaid before then. Behold there are those of them that will be repaid in this world and those that will be repaid in the world of souls. In truth, the elements of the properties of this judgment are only known to the true Judge alone. For He is the one who knows the true essence of actions and their outgrowths and details; and He knows which one of them is fitting to repay at a [certain] time and in a [certain] way, and which at a different time and in a different way. And that which we do know is only the general ways of [God's] direction - upon what it is based and what it is causing. And [the latter] is that which we explained, that the purpose of the whole matter is to gather an eternal group for cleaving to Him, may He be blessed. And in order for this matter to be perfected as is fit, all of these earlier matters were necessary to prepare and make ready this ultimate goal, as we have written.
סגולת היסורין: והנה כשתעמיק עוד בענין תראה שמלבד היות ענין זה נמשך ע״פ המשפט והדין כמ״ש הנה הוא מיוסד עוד ע״פ המציאות הנברא וזה כי הנה כבר ביארנו שהמעשים הטובים מעצימים הם באדם בגופו ונפשו מציאות שלימות ומעלה. והפכם המעשים הרעים מעצימים בו מציאות עכירות וחסרון והכל בשיעור מדוקדק כפי מה שהם המעשים לא פחות ולא יותר. והנה האיש הצדיק שהרבה בעצמו שיעור גדול מן הזוהר והמעלה אך מצד אחר מפני מיעוט מעשים רעים שעשה הנה נמצא בו תערובת קצת חשך ועכירות כל זמן שיש בו התערובת הזה איננו מוכן והגון לדביקות בו ית׳ ע״כ גזר החסד העליון שימצא לו צירוף והוא כלל היסורין ששם ית״ש בסגולתם להסיר מאותו האדם העכירות ההוא וישאר זך ובהיר מוכן לטובה בזמן הראוי. ואמנם כפי שיעור העכירות שקבל האדם במעשיו כך יהיו היסורין שיצטרכו לצירופו ואפשר שלא יהיה בכח היסורים הגופניים להסיר העכירות ממנו ויצטרכו לו יסורין נפשיים והכלל מתפרט לפרטים הרבה א״א לשכל האדם להקיף על כלם: The mystical power of afflictions: And behold that when you delve still deeper into this matter, you will see that besides this matter being a consequence based on judgement and righteousness - as we have written - it is also based upon the reality of creation. For we have already explained that good deeds actualize within man - in his body and in his soul - a reality of perfection and distinction. And their opposite with evil deeds - they actualize a reality of murkiness and deficiency. And everything is exactly according to what the deeds are - no less and no more. And behold the righteous man who invested himself with a great measure of splendor and distinction, but - from another angle, because of the few bad deeds that he did - has a small admixture of darkness and murkiness: So long as he has this admixture in him, he is not ready and fit to cleave to Him, may He be blessed. Hence the Supreme Kindness decreed that there be a purging for him. And that is the sum of the afflictions that He, may He be blessed, [ordered] - with their mystical powers - to rid this man of that murkiness and remain pure and shiny, ready for the good at the fitting time. However, according to the measure of murkiness that the man acquired from his actions, so will be the afflictions that are required for his purging. And it is [also] possible that there is not enough power in the afflictions to remove the murkiness from him and and he will require spiritual afflictions. And the general rule is divided into many components - it is impossible for man's intellect to encompass them all.
זכות הרשעים כלה בעולם הזה: אכן הרשעים הגמורים הם אותם שנתעצם בם בעוצם רוע מעשיהם עכירות כ״כ גדול וחשך כ״כ רב עד שנשחתו בגופם ונפשם באמת ושבו בלתי ראוים בשום פנים להדבק בו ית׳. והנה אפשר שימצאו בידם קצת מעשים טובים אבל הם מעשים שבעלותם המאזני צדקו ית׳ אינם מכריעים את בעליהם לצד הטוב האמיתי כלל לא מצד כמותם ולא מצד איכותם כי הרי אלו היו מכריעים אותם לזה כבר לא היו נחשבים רשעים גמורים אלא מאותם שמצטרפים והולכים עד שמגיעים אל מצב מוכן לטוב. אכן כדי שלא תהיה מדה״ד לוקה שישארו מעשים אלה בלי גמול הוחק שינתן להם שכרם בעה״ז כמ״ש ונמצא הזכות ההוא כלה ואינו מגיע להעצים בהם שום מעלה אמיתית: The merit of evildoers is completely in this world: But complete evildoers are the ones within whom the evil of their deeds brings about so great a murkiness and darkness that their bodies and souls are truly corrupted. And they are then not fit in any way to cleave to Him, may He be blessed. But note that it is possible that a few good deeds be found in their hands; but these are deeds, such that when they go up on His righteous scales, may He be blessed, do not tip [them] to the side of the true good at all - not from the angle of their quantity and not from the angle of their quality. As behold if they would tip them towards it, they would no longer be considered complete evildoers, but rather from those who undergo purging until they reach a state that is prepared for the good. Nevertheless so that [God's] attribute of [strict] justice not be lacking - such that these deeds not be rewarded - it was designed that their reward be given to them in this world, as we have written. So it comes out that this merit is finished and it does not suffice to actualize any true distinction in them.
בקבוץ בני העולם הבא יש בו מדריגות: ואמנם עוד פרט אחר עיקרי מאד יש בזה הענין והוא כי הנה בקיבוץ השלימים שזכרנו שיהיה לע״ל אין הכונה שיהו כלם במדריגה א׳ ובמעלה א׳ וישיגו השגה א׳ אך הדבר הוא שהנה שיערה החכמה העליונה עד היכן יכול להגיע הקצה האחרון פי׳ השיעור היותר פחות שבהתדבקות בו ית׳ וההנאה בשלימותו. וכנגד זה סידרה שכל מי שמעשיו יגיע לפחות אל השיעור הקטן ההוא כבר יוכל למנות בקיבוץ הזה שזכרנו ויהיה מן הנשארים לנצחיות להתענג בו. אך מי שאפילו לזה לא יגיע הנה זה יהיה נדחה לגמרי ואובד ואמנם כל מי שיזכה יותר הנה יהיה בקיבוץ עצמו יותר גדול ויותר עליון והיה מעומק עצתו ית׳ שיהיה האדם עצמו בעל טובו לגמרי בין בכלל בין בפרט פי׳ שלא די שלא יזכה לטוב אלא אחר שהשיגו בעמלו אלא אפי׳ פרט החלק שיותן לו לא יהיה אלא כפי מעשיו בדקדוק ונמצא שלא יהיה האדם במדרגה זולת מה שבחר ושם הוא עצמו את עצמו בה. וכבר ימצאו בקיבוץ ההוא עליונים ותחתונים גדולים וקטנים אבל לא יהיה לגובה מעלת האדם ושפלותה לגדלה ולקטנותה סבה אחרת אלא הוא עצמו באופן שלא יהיה לו תרעומת על אחר כלל: There are levels in the group of those destined for the world to come: However there is one more very central component to this matter, and that is that in the group of the perfect ones that we mentioned will be in the world to come, the intent is not that they will all be on one level and one status and reach the same success. Rather the thing is that the Supreme Wisdom measured where the last end would reach - meaning the lowest measure of cleaving to Him, may He be blessed, and the [resultant] enjoyment within one's [own] perfection. And corresponding to this, He set up that anyone whose actions reach this small measure may already be counted among the group that we mentioned and be among those remaining to derive enjoyment from [Him]. Nevertheless one who did not even reach this is surely pushed off completely, and perishes. However whoever merits more will surely be greater and higher in that group. And it was from the depth of His counsel, may He be blessed, that man completely be his own benefactor - whether in general or specifically. The explanation of this is that it is not sufficient that he not merit the good until after his toil, but rather that even the specific portion that is given to him be only exactly according to his deeds. And it comes out that a person will only be on the level that he chose and within which he placed himself there on his own. And there are indeed higher ones and lower ones, great ones and little ones in this gathering. Yet there will not be another reason for the high level of a man or its lowness, its greatness or its smallness, besides he himself; such that he not have a grievance with another at all.
הדין למדריגת האדם בקבוץ בני העולם הבא: והנה על פי השרש הזה תמצא עוד הבחנה גדולה בדין המעשים לשפוט אותם שראוי שתגיע תולדותם לתת עילוי לאדם בקיבוץ השלימים שזכרנו ושיעור העילוי שיתנו. כי כבר ימצאו מעשים שכפי המשפט העליון המדוקדק והישר לא יגיעו לתת לאדם עילוי לזמן ההוא אלא יוגמלו בעה״ז ואז ישאר אותו האדם משפילי הנצחיים בקטני הקיבוץ ההוא. והנה זה דומה קצת לאותם שזכרנו למעלה שמקבלים שכרם בעה״ז ונאבדים לעה״ב אך נבדלים מהם הבדל גדול והוא כי אותם שזכרנו שהם הרשעים הגמורים הנה כלה כל כח מעשיהם הטובים בשכר שבעה״ז ואינם מגיעים אל הנצחיות כלל ואלו הנה כבר מעשיהם מגיעים אותם אל הנצחיות ואפי׳ שיצטרך להם צירוף נפשיי רב מאד הנה עכ״פ יש להם חלק בהשארות הנצחיי אלא שמפי קלקול מעשיהם אין מצותיהם מגיעות אלא לתת להם שם אותו החלק הקטן שאמרנו ורבים מזכיותיהם מקבלים אותם בעה״ז שאלו היה הדין נותן עליהם שיוגמלו בעה״ב ולא בעה״ז כבר היו נמצאים האנשים ההם במדריגה מן הגבוהות בקיבוץ השלימים: The law of man's level in the group of those destined for the world to come: Yet according to this root, you find another great distinction in the judgement of deeds - to judge [which deeds] are fit to have effects upon the advancement of a person in the group of the perfect ones that we mentioned; and the measure of the advancement that they will be given. For there are in fact deeds found that do not suffice to give a person advancement in that world, according to the exacting and righteous supreme justice. Rather they will be rewarded in this world - so that such a man will be among the lower eternal ones, among the small ones of that group. And behold this is a little similar to those that we mentioned above that receive their reward in this world and perish for the world to come. However they are distinguished from them by a great difference. And that is that those we mentioned - who are the complete evildoers - have all the power of their good deeds completely cease with the reward in this world, and do not reach eternity at all; whereas the deeds of [the former] surely bring them to eternity. And even if they will need very much purging, they nevertheless have a share in the eternal remnant. However because of the corruption of their deeds, their [fulfillment of the] commandments only brings them to receive that small portion that we mentioned, whereas many of their merits receive their [reward] in this world. For had it been in line with justice for them to be repaid for [those deeds] in the world to come and not in this world, these people would have truly found themselves in one of the higher levels of the group of the perfected ones.
ואולם בכל מה שזכרנו עד הנה הנה נתבאר ענין יסורי הצדיקים בעה״ז ושלות הרשעים וכן העונשים הנפשיים מצד מה של הכנה לגמול האמיתי שלע״ל. אך טובת הצדיקים בעה״ז נמשכת על דרך אחר ונשארה לפנים בס״ד וכל זה שביארנו הוא כפי הקוטב הב׳ הכללי שזכרנו להכנה אבל עניניה כפי הקוטב האישיי הולכים מהלך שונה מכל זה ונבארהו עתה בפרק בפ״ע בס״ד: However everything that we have mentioned up until now is explaining the matter of the afflictions of the righteous in this world and the tranquility of the evildoers - as well as the spiritual punishments - from the angle of preparation for the true reward of the world to come. Yet the reward of the righteous in this world follows a different path, and it remains ahead [of us] with God's help. So all that we have explained is according to the second general pole that we mentioned, for preparation. But the matters that follow the personal pole, work with a different procedure than all of this. And we will explain it now in a chapter of its own, with God's help.