1
(י"ב) שלא לאכול תערובת חמץ: לפ"ד הרמב"ם ושו"ע סי' תמ"ב הוא לאו מיוחד לתערובת חמץ מדכתיב כל מחמצת לא תאכלו (שמות י"ב כ') ולפ"ד הרמב"ן והרא"ש אינו לאו פרטי אלא מהלאוי' הרבים הבאים בחמץ וחד מחמצת לשנתחמץ ע"י דבר אחר כדאי' בגמ' דכ"ח וש"ע סי' תס"ב. והענין כמ"ש בכאריז"ל שמחמצת הוא בחי' נוק' וחמץ הוא בחי' דוכרא וההארה היוצאת מחו"ג שבדעת דקטנות דז"א ללאה נק' מחמצת ומשארת כו' וגם ע"ז נצטווינו שלא לאוכלו ושלא ימצא ברשותינו דהיינו כי לאה הוא בחי' לבוש המחשבה המלביש את המדות כידוע ולזאת בחי' היש שבמדות נק' חמץ כי הוא בחי' דכורא ומה שנמשך במחשבה ודבור הוא בחי' קבלה מהמדות ונק' מחמצת כו' וכנגדו בגשמיות להרמב"ם הוא תערובת חמץ: