א. אבות אברהם יצחק יעקב ס"ת במ"ק שדי באתב"ש. וז"ש וארא וכו' באל שדי:
ב. אבות תקנו קליפת בור מד' אבות נזיקין אברהם גי' בור ונוסף עוד מ' כי הבור רק אין בו מים קרי ביה אין בו מם. יצחק גי' בור יעקב ושם הוי"ה גי' בור. סמיכת חכמים להגאון מוהר"ר נפתלי כ"ץ דף ל"ב. ועיין במערכת מם גבי משה:
ג. אסתר גלגול יעל וכן אסתר אילת ויעל יעלת חן. יעל בקולה ואסתר נושאת חן והמן גלגול סיסרא מהרח"ו. כן מצאתי בהגה"ה כ"י בגלגולי מהר"י סרוק ז"ל משם מהרח"ו ז"ל. מי שקרא ס' הגלגולים לא יקשה עמ"ש בסמוך:
ד. אסתר היתה גלגול חוה הרב מהר"א הכהן ז"ל בסוף מדרש אליהו בשם מהרח"ו ז"ל ועמ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל בשם רז"ל ונדפס בתחילת לב דוד:
ה. אסתר נקראת הנשמה וז"ש אסתר מן התורה מנין ואנכי הסתר אסתיר כי פוגעת הנשמה מהלך ג' ימים חשך ואפלה ושם מלאכי חבלה בדמות אריות ונמרים ושאר חיות ודמות כלבים שומרים ואם זוכה הנשמה הקב"ה מסתירה ולא יגעו בה ואם לאו מסתיר פניו ממנה וכלבים צועקים ובאים החיות הכפירים שואגים לטרף ועושים בה משפטי נקמות. רבינו האר"י בס' הגלגולים כ"י פרק ס"ט:
ו. אסתר אמרה וצומו עלי ג' ימים כי סברה שיש לה ג' עבירות וא"ל מרדכי מור ואהלות קציעות כל בגדותיך. רבינו הרקח הביאו הרב מנות הלוי דף קל"ה:
ז. אבות בירושלמי פ"ק דר"ה אבות העולם ר' ישמעאל ור' עקיבא. ואע"ג דאמרו פ"ב דברכו' אין קורין אבות אלא לג' בס' הקטן פתח עינים פ"ק דעדיות הבאתי משם הרב יעבץ דאבות העולם איקרו אבות סתמא לא איקרו. ובזה ניחא הך דקמן ועמ"ש במדבר קדמות מערכה זו אות ב'. ואחר זמן ראיתי להריטב"א ז"ל בחי' יבמות על דף מ"ו שכ' במ"ש בש"ס שם אמותינו על נשי יוצאי מצרים והא דאין קורין אמהות אלא לד' ה"ד בתפלה ע"ש. ובהכי ניחא מ"ש אבות העולם וכיוצא בזה ודוק ועמ"ש בקו' פה אחד פי' הגדה בס"ד:
ח. אותה שם אמה של יוכבד אשת עמרם וזש"ה פ' פינחס אשר ילדה אותה ללוי כצ"ל במדבר קדמות אות כ"ה ונפל ט"ס טעות דמוכח. ושם הבאתיו מדעת זקנים. ועתה ראיתי שכ"כ בספר פענח רזא דכתבוהו המפרשים משם מדרש וכתב שם דהמופת לזה שלא יש מפיק בתיבה אותה. גם טעם תביר שיש בתיבת אותה להפסיקה מתיבת לוי ע"ש.
ט. אברים רמ"ח באיש ורנ"ב באשה זהו המוסכם מכמה גדולים כמו שתראה בפ"ע אהלות ועיין לקמן ריש מערכת סמך. ורמ"ח ורנ"ב הם ת"ק וכן פרו ורבו גימט' ת"ק ואפשר לומר שזה טעם דחייב אדם להוליד בן ובת שבין שניהם ת"ק אברים כמנין פרו ורבו וז"ש ואתם זכר ונקבה פרו ורבו זכר ונקבה ככם שיש בשניהם ת"ק אברים ככם. וידוע דשם שדי חתום באות ברית קודש ולזה צריך להוציא משם מילוי שדי גימט' ת"ק שהם גימט' איברי בת ובן שהם ת"ק:
ואפשר לומר כי גם לדעת בית שמאי שחייב להוליד שני זכרים אפשר כי כל אחד יש לו אור פנימי ואור מקיף ורמ"ח אברים הם ר"ן וב' זכרים הם ת"ק ר"ן לכל אחד עם אור פנימי ואור מקיף ולהוציא מילוי שדי שהוא גימט' ת"ק ודוק:
י. אברהם נימול לצ"ט שנה כדי שהזקנים ג"כ יוכלו לבוא להתגייר בראותם שאברהם אבינו ע"ה נימול לצ"ט שנה. כן כתבתי אני בעניי בס' הקטן ראש דוד פרשת לך לך וכתבתי שזהו כוונת ב"ר והבאתי מאמר שוחר טוב ע"ש ועתה ראיתי שכן אמרו במדרש תנחומא שבידינו סוף דף י"ט בדפוס אמשטרדם ועיין בסוף מסכת גרים ע"ש:
יא. אברהם כתב בלקוטי תורה הנדפס דף כ"ט איוב בשחין רע מכף ר"ת אברם דרז"ל אמרו דזה היה בשעת העקידה של יצחק שטרד הקב"ה ליגער שלא יקטרג על אברהם וימות יצחק נתן לו איוב למרק עונו אז. לכן ר"ת אברם כי היה תמורת אברהם עכ"ל. ולפ"ז יש לרמוז ויעקוד את יצחק בנו ר"ת איוב לרמוז ענין זה:
עוד אפשר דהרמז הזה איוב בשחין רע מכף ר"ת אברם לרמוז דנסיונות אברהם אבינו ע"ה היה על זה כי איוב הוא תרח ולכפר על תרח נתנסה אברהם אבינו ע"ה עשר נסיונות ועתה בא תרח עצמו באיוב לקבל העונש וזה כוונת הרמז איוב בשחין רע מכף ר"ת אברם לומר דעד עתה היה סובל אברהם אע"ה יסורין בעדו ועמ"ש בשמחת הרגל פסח דף מ"ד ודף מ"ה ע"ש ומשם באר"ה ולקמן אות ל"ז נכפל בשינוי קצת:
יב. אלול כתוב בסוף שער הפסוקים לרבינו האר"י זצ"ל אנה לידו ושמתי לך ר"ת אלול לרמוז כי חודש אלול מוכן לתשובה והכל צריכין אז לשוב בתשובה אף מי שחטא שלא במתכוין עכ"ל. ועוד אמרו דורשי רשומות שנרמז בפ' אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול. ועוד רמזו בפ' ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך כי את לבבך ואת לבב ר"ת אלול:
ואפשר לרמוז כי צריך התשובה מ' יום דהיינו חודש אלול ועשרת ימי תשובה ולפי פשוטו יש לומר במ"ש בתנחומא פ' במדבר בטעם מלקות מ' כי האדם נוצר למ' יום ועבר על התורה שנתנה למשה למ' יום ילקה מ' ויצא ידי ענשו עכ"ל ועל דרך זה טוב לעשות מ' יום תשובה כנגד מ' יום שנתנה תורה ומ' של יצירת הולד וכנגד מלקות מ'. ועל דרך האמת כנגד ד' יודין דשם ע"ב שהוא בחכמה דבמחשבה אתבריר כלא. וזכ"ה וחש"ב מחשבו"ת לבלתי ידח ממנו נדח והם רמוזים בפ' אני לדודי ודודי לי ס"ת ד' יודין. וגם בפסוק והאלהים אנה לידו ושמתי לך שהוא ר"ת אלול ואח"כ רמז מ' שהוא אות מ' של מקום. גם בפ' ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך אח"כ ז' של זרעך שהם הז' ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ:
והרמז בג' פסוקים הנזכרים כנגד גוף נפש רוח כי הנשמה מסתלקת ואינה חוטאה גם רמז שהתשובה צריכה במחשבה בדיבור ומעשה:
ועוד יש לרמוז בפ' אנה לידו ושמתי לך שהוא ר"ת אלול. ונקדים המשל שאמרו בזוהר הקדוש ללסטים שהיו במקום אשר אסירי המלך אסורים שם וחתרו חתירה בבית הסוהר וברחו כלם חוץ מאיש אחד שנשאר וכאשר בא המיוחד בעם והוא המלך וראה החתירה. אז כעס על האיש ההוא וא"ל מה עשית הלא החתירה לפניך ולמה לא ברחת לכן ינקרו עיניו ואח"כ יתלוהו על עץ עכ"ד. והנמשל יותר רחמנות מרחם המלך שאותם הלסטים ברחו מעצמם וכאן המלך מלכי המלכים הקב"ה הוא אומר להם שיברחו ויעשו תשובה וזש"ה טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך דרכה של תשובה. ובמשל הלסטים בורחים מהמלך ובנמשל הולכים אל המלך וימינו פשוטה לקבלם. ועוד נקדים מ"ש בדרושים דכ' רבינו האר"י זצ"ל שהשב בעשרת ימי תשובה בכל יום מכפר על כל מה שחטא באותו יום כל ימי חייו. וחקרו בזה דאין תשובת שנה זו מועיל לשנים שעברו. ואני בעניי אמרתי במ"ש הרמ"ק ז"ל דעשרת ימי תשובה מאיר בהם י' ספירות דבינה וא"כ בכח זה מכפר על שנים שעברו ושם בעניותינו הארכנו בס"ד. ואפשר לרמוז כל זה בפ' זה והאלהים אנה לידו ושמתי לך מקום דכביכול הוא עצמו יורה חטאים וחותר חתירה לקבל תשובתם וזהו מדת טובו יותר ממשל הזהר ורמז שמתגלה הבינה ובזה מכפר תשובתו על שנים שעברו וזהו מקום אשר דידוע דאשר רומז לבינה וז"ש ושמתי לך מקום אשר דיושפע שפע מהבינה ותועיל התשובה לכל ימי חייך:
ואפשר לרמוז עוד ואשר לא צדה וכו' ואשר גימט' כפור עם הכולל ונשאר אות ר' רמז לר"ה. לא צדה גימט' ענוה עם הכולל דעיקרי התשובה הם ענוה צדקה תורה וכמו שרמזנו בעניותנו פ' עצת ה' היא תקום עצ"ת ר"ת ענוה צדקה תורה. זאת העצה היעוצה להדבק בה' יתברך ולחזור בתשובה ורמוז ענוה במספר לא צדה. וס"ת והאלהים אנה לידו מהו כי יחשוב מהו האדם ומה כחו ומה צדקתו שאינו כלום. ושמתי לך גימט' צדק תורה עה"כ שירבה צדקה וילמוד תורה.
יג. אליהו הנביא ז"ל העמיד השמש בהר הכרמל. אגדתא דבראשית פ' ע"ו:
יד. אדם אמרו ביבמות דף ס"א אדם אתם. אתם קרויים אדם ואין א"ה קרויים אדם. והתוס' כתבו משם רבינו תם ז"ל לתרוצי סוגי' דאדם נקראים ישראל וא"ה נקראים האדם ע"ש. ואפשר לתת טעם דרך דרש כי הנשמה נקראת אדם כמ"ש בזוהר הקדוש על פסוק על בשר אדם לא ייסך דהגוף נקרא בשר אדם. וכ' מז"ה ז"ל דבדור הפלגה הפריד הקב"ה הנשמות הטהורות באוצר בפני עצמו כמ"ש אני הדל בשמו בכמה דוכתי. והשתא א"ש דישראל דיש להם נשמה טהורה נקראים אדם. אבל א"ה דנפשם מאוצר אחר אין נקראים אדם דנפרד בהפלגה דכתי' התם בני האדם ולרמז זה א"ה נקראים האדם כלומר מזמן בני האדם בהפלגה דנעשה אוצר בפני עצמו:
עוד אפשר לרמוז דישראל האחוזים למעלה בקדושה וכמ"ש רשב"י ע"ה ויתן אותם אלהים ברקיע השמים נקראים אדם שהוא בגימט' שם מ"ה וא"ה נקראים האדם גימט' טמ"א כי הם מסט"א ן' ש"ט גימט' האדם:
טו. אסתר כתב רבינו האר"י ז"ל דהיתה גלגול יעל וכמו שסיסרא נפל ביד יעל כן המן ביד אסתר. הכוכבים ממסלותם נלחמו ר"ת המן עכ"ד. ונודע דכשם דשידה נזדמנה ליעל בין רגליה כדי שלא יטמאנה סיסרא ושכב עם השידה. כן אסתר לא נטמאה ח"ו ואחשורוש נטפל ברעתה ואסתר טהורה. ואפשר שזה רמז הפסוק תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באוהל תבורך הכוונה תבורך מנשים יעל יותר מנשים אחרות צדקניות שמוסרות עצמן לביאה כדי להציל ישראל כי שכרן מרובה אבל אסורות לבעליהם דלא היה האונס בביאה כמ"ש מהר"י קולון ז"ל ודעמיה. אבל זו תבורך מהם שנזדמנה לה שידה וא"כ היא אשת חבר אגידה ביה ומותרת לו עפ"י דבורה הנביאה שנתנבאת. ותכסהו בשמיכה שמי כ"ה שלא חטאת. מנשים באוהל תבורך בגלגול אסתר שלא נגע בה וכן באוהל תבורך גימט' אסתר עם הכולל:
טז. איל שקרב בעקידה היה מכפר על עגל שלא עשה ח"ו כליה וזהו והנה איל אחר נאחז בסבך אותיות אחר סבך עגל. מדרש אליהו להרב מהר"א הכהן ז"ל בשם רז"ל והאר"י זכר צדיק לברכה עיין שם דף ג' ע"ב. ואפשר לומר שזכות יצחק ונשמתו הנוקבית שנכנסה באיל הועילו להציל לישראל וז"ש והנה איל אחר גימטריא יצחק נאחז בסבך. ואפשר ז"ש משה רבינו ע"ה בתפלתו זכר לאברהם ליצחק ולישראל זכר הוא עגל באתב"ש כלומר לכפר על העגל זכר לאברהם ליצחק ולישראל. וע' לקמן במערכת עין אות י"ג שכתבתי זה יותר באורך וקצת בסגנון אחר:
טו"ב. אליהו הנביא ז"ל הם ד' תיבות וז"ש אליהו בארבע פי' שאומרים ד' תיבות אליהו הנביא ז"ל והם גי' ת' שמכניע קליפת עשו שיש ת' איש עמו. ס' ישן רמזי התורה כ"י פ' פינחס. ובלקוטי גורי האר"י ז"ל כ"י ראיתי סודות ורמזים משמות הקודש בכמה אופנים בתיבות אלו אליהו הנביא זכור לטוב:
ח"י. אסנת גימ' ז' פעמים חכמה להורות בעת שלקח יוסף את אסנת אז זכה יוסף לשבע חכמות. לקוטי הרמ"ע ז"ל כ"י:
יט. אבות בזוהר הקדוש פ' בראשית אמרו תלת טפין דאזדריקו במוחא עילאה דחב ביה אדם קדמאה דע כי הם י"ב צירופי הויות. המנהיגים י"ב חדשי השנה והם מנהיגים י"ב שעות היום. וי"ב צירופי אדני מנהיגים הלילה שהוא דין דינא דמלכותא דינא ונחלקים לג' משמרות כל משמרה ד' צירופים כל א' ד' שעות ולכן ד' הויה בגימ' טיפה שהיא ד' הויות והם ג' טיפות הם י"ב הויות גימ' שי"ב:
אברהם תקן טיפה אחת שהיא ד' הויות ונקרא אב המון גימ' טיפה:
יצחק תקן טיפה שניה ולכן יצחק גימ' שני פעמים טיפה שתקן שתיהן:
יעקב תקן הג' טיפו' בגי' ז' הויות ויחלום והנה סלם גימ' ה' הויות. אז אמר מה נורא המקום הזה. ז"ה גימ' י"ב שהם י"ב הויות ולכן לקח י"ב אבנים ויחדם לאחד ולכן אמר וז"ה שער השמים. וזה כוונת הפסוק אדם ביקר בל ילין ביק"ר שהוא גימט' שי"ב בל ילין שפגם י"ב הויות גימט' שי"ב והאבות תקנו אותם. והיינו דתנן הממונה אומר ברקא"י. האיר פני המזרח עד שבחברון להזכיר זכות אבות. והיינו ברקא"י גי' שי"ב במספר י"ב הויות שהאבות תקנו אותם בארץ ישראל שנקראת ארץ צבי. צבי ר"ת י"ב צירופים שמתנוצצים בה:
יוסף גם הוא תקן עון אדה"ר והיה חמישי למתקנים אדה"ר והם נח אברהם יצחק יעקב. ויוסף ה' לכן נתוסף הא בשמו דכתיב עדות ביהוסף שמו. והוא היה נפש אדה"ר כמש"ה אנחנו טמאים לנפש אדם שנשאו ארון של יוסף שהוא נפש אדם הראשון:
משה רבינו ע"ה הוא הששי לתקן עון אדם והוא סוד ו' שהוא עץ החיים ותיקן שי"ב שהוא מספר י"ב הויות דכתיב עלית למרום שבית שב"י שי"ב אורות של י"ב הויות. לקחת מתנות באדם הראשון שתקן מה שקלקל אדה"ר כשעמד מ' יום שבהם תתק"ס שעות והם כנגד מ' סאה שבמקוה שיש בהם תתק"ס לוגין:
אברהם אבינו תקן ג' טפות אלו דכתיב מהרי שלש סאים גימט' אברהם יצחק שרה גימט' תתק"ס. רמזי התורה כ"י פ' תולדות:
כ. ארץ ישראל ירשו ישראל כבת שנוטלת עישור נכסי כן אמרו בילקוט סוף יחזקאל. והרב זרע ברך כ' שאברהם היה כהן ונטל מעשר מע' אומות ארץ ז' עממין ונפקא מינה בין תרי טעמי דלטעם עישור נכסי מצו א"ה לסלק לישראל בזוזי. ולטעם מעשר לא ועמ"ש אני בעניי בראש דוד סוף פ' לך לך:
כא. אברהם אבינו ע"ה תקן אדה"ר בעון ע"ז והושלך לאור כשדים וקבל שריפה כמ"ש ר"מ ורבינו האר"י ז"ל והבאתיו במדבר קדמות מערכה זו אות ג' ושם כתבתי דקבל סקילה ג"כ שהושלך לאש מרחוק ע"ש. ועתה אני בעניי מוסיף כי אברהם אבינו ע"ה קבל כל ד' מיתות סקילה שריפה כמו שנאמר. הרג. אמרו רז"ל בילקוט האזינו ששאל לו הקב"ה שישחוט עצמו וז"ש את בנך את יחידך ר"ל נשמתך וקבל ועמ"ש אני הדל בהקדמה זו בראש דוד פ' וירא. ונמצא דקבל ג"כ הרג לישחט לעולה. גם ארז"ל כי בלכתו להר המוריה נעשה נחל שוטף ונכנס בו והגיעו מים עד צוארו ואמר הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש ונמצא דהיה בסכנת חנק וכפסע בינו וכו'. ונמצא דקבל כל ד' מיתות לתקן אדה"ר וכל היתר נשאר זכות לבניו:
כב. אמתלאי בת כרנבו. אמו של אברהם אבינו ע"ה נתגלגלה בדינה על שהיתה עם בעלה בנדתה ולכן דינה אותיות נדה. ותקונה היה שישכב עמה שכם ולקח כל הזוהמא בסוד ותהי נדתה עליו ועמ"ש בקונטרס סבר יוסף פ' וישלח עפ"י הקדמה זו שהיא מרבינו האר"י ז"ל דבזה מתיישבים כמה עניינים:
כג. אליעזר עבד אברהם בעבור ששמש כהוגן לאברהם אבינו ע"ה יצא מכלל ארור ובא לכלל ברוך וה' שם בפי לבן שיאמר בא ברוך ה' ולכך נכתב בתורה כ"כ רבינו האר"י זצ"ל ונתנו לפניו סם המות ואמר לא אוכל ומלאך הפך הקערה שלפני אליעזר ונתנה לפני בתואל ואכל ומת באותה לילה. תרגום המיוחס ליונתן ע"ש ובפירוש. ובילקוט ראובני פ' חיי שרה בסופה ע"ש וכשבא אצל יצחק עם רבקה חשדו יצחק לאליעזר לפי שלא מצא לה בתולים ואח"כ נודע שכשנפלה מהגמל נעשית מוכת עץ והלך ומצאם שם ולכן ציוה הקב"ה להכניס לאליעזר בג"ע לפי שנחשד. מדרש רז"ל הובא בפירוש קדמון כ"י באורך ואפס קצהו הזכיר הרב ש"ך ז"ל עה"ת:
ורבינו האר"י ז"ל כ' שאליעזר נתגלגל בכלב וכ"כ מז"ה בחסד לאברהם והביאו בס' ילקוט ראובני פ' חיי שרה.
כד. אברהם אבינו ע"ה לקח ג' נשים שרה משם. קטורה מיפת. הגר מחם. רז"ל בילקוט והביאו הרב ש"ך ז"ל עה"ת ושם נתן הרב טעמים לזה כי מג' אלה שם חם יפת נתקיים העולם אחר המבול וכלם ניצולו בזכותו. גם מג' אלה יצאו ע' אומות וידע שישראל ילכו בגלות ולקח אשה מכל אלה שיהיה קורבה עם הכל אולי ירחמו על ישראל ושרה משם היא הגברת והעיקר וממנה יצחק ויעקב וכל ישראל ע"ש באורך:
כה. ארץ ישראל היא חלקו יתברך ולכך כל תפלה ות"ת עולים במישור דרך ישר אל הקדש בלי שום תערובת סט"א וזוהי קדושת ארץ ישראל. ואף בחרבנה שקולה ישיבת ארץ ישראל ככל המצות כמ"ש בספרי בהדיא. וע"י שבני הגולה הם סיבה שיהיה ישוב ויוכלו להתקיים ישראל בארץ יש להם חלק בתורה ותפלת ארץ ישראל ועמ"ש בעניותי בס' הקטן ראש דוד ריש פ' ויצא. ולדעת הרמב"ם ז"ל כל זמן שיש ישראל בארץ יכולים לעשות ר"ה ומועדים בח"ל שסומכים על קביעות בני א"י. ועמ"ש אני עני בקונטרס יוסף אומץ סי' י"ט בס"ד. והרוצה לדעת מעלות ארץ ישראל עיניו תחזינה מישרים בס' מז"ה חס"ל וס' טוב הארץ להרב נשי"א ז"ל:
כו. אילנות עיין לקמן מערכת טי"ת אות ה' הקדמה יקרה מרבינו האר"י זצלה"ה:
כז. אתמר לא נזכר בביזת מדין כי אחר שאלעזר נכנס לכה"ג אתמר היה נשיא נשיאי הלוי ונטל חלקו עם הלוים. הרמ"ע ז"ל מאמר מאה קשיטה כ"י סי' צ' ועוד האריך ע"ש:
כח. אף הן היו באותו הנס מדברי התוס' פסחים דף ק"ח ומדברי המרדכי ריש מגילה נראה דלא נאמר דנשים חייבות שאף הן היו באותו נס אלא במצות דרבנן ולא במצות דאורייתא ומדברי רבינו יוסף איש ירושלים שכתבו תוס' במגילה דף ד' ומתשובת מהר"ם הארוכות סי' תע"ג נראה דנשים חייבות גם במצות דאורייתא מטעם שאף הן וכו'. ובזה פירשתי בעניותי מאי דפליגי במדרש אם הנשים אמרו שירה קודם המלאכים או לא כמ"ש בספרי זוטא ראש דוד סוף פ' בשלח ע"ש בס"ד:
כט. אלישע היה הטוב שבקין וכלפי שבקין נאמר ואל מנחתו לא שעה. לכך נקרא אלישע [רצונו] אלי שע כלומר שעה. רבינו האר"י זצ"ל:
ל. אבן מלכות היא שם ב"ן וכשהיא בשלימות מקבלת א' משם מ"ה ונעשית אבן. ארץ החיים מזמור קי"ח עיין שם ובתנחומא פ' תרומה דרש אבן על התורה דכתיב לוחות אבן. ד"א יעקב אבינו כמ"ש משם רועה אבן ישראל. ד"א לשבר לב האבן ועיין בס' מענה לשון שהביא דרשות אחרות מרז"ל באבן:
לא. אהבה בזוהר הקדוש הזהיר מאד על אהבת החברים וכן רבינו האר"י זצ"ל והזהיר דקודם תפלה יקבל מצות ואהבת לרעך כמוך ודורשי רשומות אמרו כי אהבה גי' אחד וזה שהוא אוהב [אהבה] לרעהו [ואהבה שנית שאוהב לו רעהו] גימט' אח"ד וב"פ אהבה גימט' כ"ו שם המיוחד וז"ש ואהבת לרעך כמוך אני ה' דע"י ב"פ אהבה אני ה' נעשה כמספר שם המיוחד:
ולי הדל נראה דע"י האהבה שהיא חסד מתמתק הדין ונעשה רחמים וכתב הש"ך ז"ל כי יצ"מ [היה] בכח אני ה' שגי' פ"ז א' יותר על שם אלהים למתקו ע"ש וז"ש ואהבת לרעך ועי"ז כמוך גי' אלהים נתמתק ונעשה אני ה' יחוד קבה"ו כי אני רומז למ' והוא א' יותר משם אלהים כמ"ש הש"ך ז"ל:
לב. אבות היו תלויים באיפתו של אדה"ר באברים הראשיים ואברהם אבינו ע"ה ויצחק אבינו ע"ה זרועות ולא כתיב באדם בענין עץ הדעת לקיחה אלא ויאכל בלבד כי לא רצו הזרועות להתפשט ולא ידים להפתח ולא האצבעות ליגע באותו פרי וז"ש אין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם של צדיקים על ידיהם דייקא. שערי שמים דף נ"ד ע"ב בשם הרמ"ע ז"ל במאמר צבאות ה' ח"א סי' ט"ו.
לג. אהבה כתב ראב"ן ז"ל בספרו דף ט"ז ע"ד סי' ל"ז וז"ל בב"ר זה ספר תולדות אדם אמר בן עזאי זה כלל גדול בתורה ור' עקיבא אומר ואהבת לרעך כמוך גדול מזה ובת"כ פ' קדושים אמר ר' עקיבא ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם גדול מזה. נ"ל פירושו דהכי דריש בן עזאי זה ספר תולדות אדם כל אדם יאהב את חבירו כאלו הוא תולדה שלו כלומר בנו ור' עקיבא אומר כל אדם יאהב חבירו כעצמו [ובהא פליגי] בן עזאי סובר אדם אוהב את בנו יותר מגופו (ור' עקיבא סובר אוהב את גופו יותר מבנו) ולהכי כלל של ואהבת לרעך כמוך גדול מכלל של זה ספר תולדות אדם עכ"ל. ובס' ראב"ן יש חסרון הניכר ונ"ל הדל להגיה ולהוסיף התיבות אלו שכתבתי בין חצאי לבנה. וכבר ידעתי שיש להגיה בשני אופנים אחרים אך יותר נ"ל נכון כמו שהגהתי ובקונטרס סבר יוסף פ' קדושים כתבתי מה שיש לדקדק ובאתי אל הישוב ופירשתי איזה פ' בזה בס"ד:
והן היום נראו בעליל תשובות הרב הגדול מהר"י מברונא ז"ל שנדפסו מחדש וראיתי בסי' קצ"ח שכתב המגיה נר"ו וז"ל במדבר קדמות כתב אוהב אדם את בנו יותר ממנו פלוגתא דתנאי. ראב"ן. ואנא נפשאי בקשתיהו ולא מצאתיהו ועכ"פ ק"ל מדוע הלך למרחקים להביא מן החדש הנגלות לנו מקומו שואף בתלמוד וכו' ע"ש:
ואני בעניי אומר דאם הוא לא מצא. הרואה יראה שכן הוא בס' ראב"ן סי' ל"ז כאשר כתבתי. ומה שהקשה דאדמקיפנא דרי איעול באתרא דגל"ו אינשי תלמוד ערוך בתרא דף קל"ו ע"ב דבריה עדיפא ליה מדנפשיה. לא שמא מתיא דהתם לענין ממונא רוצה האב שיהיה עשיר בנו. אבל לענין אהבה שאוהב בנו יותר מגופו. לא שמענו. תדע דלדעת ראב"ן ר' עקיבא סבר שאדם אוהב את גופו יותר מבנו. ולדעת המגיה נר"ו הסוגיא הזו הפך ר' עקיבא. ומכח סוגיא זו הו"ל לראב"ן לדחות פירושו כי ראב"ן מרבוואתא קמאי זקנו של הרא"ש וזקנו של ראבי"ה וכוליה תלמודא כמאן דמנח בכיסתיה ולא כתיב ביה ונעלם אלא מוכרח דפשיטא ליה לחלק בין אהבת גוף לממון כדאמרן ומשו"ה משוי פלוגתא דתנאי בהכי. ותו דלדידיה דפשיטא ליה מאי קשיא ליה מדוע הלכתי למרחקים. הרי רבותא קשמענא דהוי פלוגתא דתנאי ואינו פשוט:
ותו חזיתיה דהרעיש העולם והקשה מסוגיא זו לכמה רבנים כאשר האריך שם ואני הדל לא ראיתי בסוגיא הוכחה גמורה דאמרינן התם לר"ל אע"ג דבעלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי הכא אצטריך סד"א כל לגבי נפשיה אפי' במקום בריה נפשיה עדיפא ליה קמ"ל. ונימא דהכוונה דהגם דנפשיה עדיפא ליה. מ"מ מילתא פסיקתא היא דקנין פירות לאו כקנין הגוף ולא מהני ה"ט דנפשיה עדיפא לעקור כלל דקנין פירות לאו כקנין הגוף. אלא בכל מילי אמרינן הכי ובזה נפל היסוד. ואני אמרתי בחפזי דצריך לחזות בנועם דברי הראשונים ז"ל ודברי התוס' שרמז שם ופנאי לא היה לי:
לד. ארבה מתפלת משה רבינו ע"ה אין ארבה מפסיד בכל גבול מצרים שאם יהיה בא"י ובמקומות הסמוכים למצרים לא יכנס למצרים ואם יכנס בגבול מצרים אינו אוכל מכל יבול מצרים כלום רבינו חננאל ז"ל בפירושו הביאו הרמב"ן ז"ל:
לה. אהבה האב אוהב לבנו אהבה עצמית לא רצונית שאם בנו רוצה בדבר המזיק לו אביו אינו מניחו שאהבתו אינה רצונית לעשות רצון בנו אלא אהבה עצמית. הגאון מהר"א בס' כתובה בהקדמתו ע"ש:
לו. את אמרו בריש מגילה אתא את ופסיק. ועתה נדפס מחדש ס' יד דוד לאחד מרבני אשכנז הי"ו ואגב רהטאי ראיתי שם בריש מגילה שכתב דבעין זוכר כתבתי קושית הרב שער אפרים סי' מ"ח ממ"ש גבי את ידיהם ואת רגליהם ותירוץ הרב אש דת וכתבתי שכן תירץ מהרח"א בישרש יעקב וכתב הר' הנז' הי"ו שלא מצא בישרש יעקב והביא משם ס' עבודת ישראל דשדא נרגא בתירוץ הרב אש דת וכו' ע"ש:
ואני הדל אומר דדברי מהרח"א ז"ל בישרש יעקב הרי הם בדף נ"ח. ומה שהביא מעבודת ישראל אני תמיה עליו דאינו מקשה כלום דודאי הסברא מבחוץ הוא דירחצו כדרך כל העולם שרוחצים בני אדם ידים לחוד ורגלים לחוד וזו סברא פשוטה ואמיתית ואין צורך להאריך גם מה שתירץ הרב המחבר נר"ו לא נהירא לקוצר דעתי כאשר יראה הרואה והנכון כמו דמשנ"ו רבנן קדישי שני המאורות הגדולים חיי"ם שנים הרב אש דת והרב ישרש יעקב ודבריהם חיי"ם וקיימים:
לז. איוב כתב רבינו האר"י ז"ל על פסוק איוב בשחין רע מכף ר"ת אברם כי בעת העקידה שלא יקטרג נתן לו איוב לכן ר"ת אברם כי היה תמורת אברהם. זהו תורף דבריו ז"ל. ורמזתי אני עני בנחל קדומים כי כן ויעקוד את יצחק בנו ר"ת איוב. ועתה ארחיב קצת כי הנסיונו' שנתנסה אברהם אבינו ע"ה היה למרק עונות תרח ואמרו רז"ל כי עוד נסיונות הי"ל להביא על אברהם אלא שלקה איוב והיינו כי בא תרח בגלגול איוב והי"ל יסורין גדולים לכפר עונותיו וכמו שכתבתי אני עני במקומות אחרים:
ועל פי זה יומתק רמז רבינו האר"י ז"ל איוב בשחין רע מכף ר"ת אברם כי רבת שבעה נפשו של אברהם אבינו ע"ה לסבול על אביו. ועתה שבא בגלגול איוב הוא עצמו יסבול. ואפשר לרמוז כי בשחין רע גימטריא הוא היה תרח ולכן כשעקד אאע"ה את יצחק אע"ה ונשלמו עשר נסיונות שם רמז ויעקוד את יצחק בנו ר"ת איוב כי עתה ניצול אברהם אבינו ע"ה ונשלמו הנסיונות כי כבר בא תרח בגלגול איוב והוא יטול את שלו לכפר עונותיו ואברהם אבינו עליו השלום שלם בביתו ורענן בהיכליה ואפשר לרמוז עוד ויעקוד את יצחק. ויעקוד. ואחר זה תרח שהוא גימט' את יצחק עם הכולל. כלומר עד העקידה סבל אברהם אבינו ע"ה בעד אביו. ואח"כ בא תרח עצמו לסבול. ואברהם אבינו ע"ה שקט ושאנן:
לח. איש אמו ואביו תיראו. איש אמו ר"ל בעל אמו. כן ראיתי בפירוש התורה כ"י להרב הגדול מהר"ר וידאל צרפתי זלה"ה:
טל. איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו פירש"י סמך שבת למורא אב לומר אעפ"י שהזהרתיך על מורא אב אם יאמר לך חלל שבת. אל תשמע לו וכן אמרו בש"ס:
ויש לדקדק לדעת הטור סי' ר"מ דסבר אביו רשע פטור מכבוד או"א אמאי אצטריך קרא ומה זו סמיכ' הא אם אביו רשע פטור מכבוד או"א וזה שאומר לו אביו חלל שבת הוא רשע ובוודאי לא ישמע לו. וזו ראיה לדעת הרמב"ם ז"ל שסובר שאפי' אם אביו רשע חייב לכבדו מדאצטריך הכתוב לאשמועינן דלא ישמע לאביו לחלל שבת:
ואפשר לישב לדעת הטור והסמ"ג דסברי דאם אביו רשע פטור מכבוד או"א ופליגי על הרמב"ם ז"ל דאצטריך קרא כשהבן קבל שבת מבעוד יום דלדידיה הוא שבת ואביו עדיין לא קבל שבת שהוא מבעוד יום ואז אומר שיעשה לו מלאכה והוא חילול שבת לגבי הבן הו"א שישמע לו דאביו אינו רשע כי לא קבל שבת וגם הצבור לא קבלו שבת קמ"ל דאל ישמע לו:
א"נ אפשר דמלאכה זו צריך לה אביו והו"א דאתי עשה דכבוד או"א ודחי איסור שבת ואביו אינו רשע דסבר דרחמנא שרייה לכבוד או"א קמ"ל. ואה"נ דאם אביו יאמר לו חלל שבת בלי צורך דאז הוא רשע לא אצטריך קרא דאינו חייב בכבודו. שוב ראיתי שכ"כ הרב המאירי ז"ל בפסקי יבמות על דף ה' בסוף ועיין בחי' הריטב"א ז"ל:
ודע שבזוהר הקדוש אומר שנענשה רחל אמנו ע"ה על שגנבה התרפים מאביה ומתה ולא ראתה בנימין ע"ש אף שנתכוונה להפרישו מע"ז. וגם משום פקוח נפשות שלא ידע כי ברח יעקב אבינו ע"ה ויבא ויהרגם והוא פלא. ומכאן משמע קצת כדעת הרמב"ם ז"ל דאף אם אביו רשע חייב בכבודו. ולהסמ"ג והטור י"ל דאינו חייב בכבוד אביו רשע אבל לצערו אסור מיהא. והקב"ה מדקדק עם חסידיו ביותר ולהכי נענשה רחל אמנו ע"ה עונש גדול:
אך קשה ממ"ש רז"ל דחזקיה המלך ע"ה גרר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו. ושמעתי מהרב מהר"י סג"ל דבס' בגדי אהרן כתב דאברהם אבינו ע"ה לא היה חייב בכבוד תרח דג' שותפין וכו' ותרח ויתר חלקו שמסרו לנמרוד עכ"ד וה"נ אחז ויתר חלקו שמסרו למולך כמ"ש בש"ס אלו דבריו נר"ו. ואני עני נראה לי דהא דחזקיה המלך ע"ה שרי דהיה אחר מיתה ונתכוון לכפרתו וניחא ליה לאביו באותו עולם להקל עונשו וכמ"ש בעניותי בקונטרס פתח עינים פ' הגוזל ע"ש ובהשמטות ודו"ק:
מ. אומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם ובנזיר דף כ"ו אמרו דמציעאי לא אמרינן ומקשים מכמה מקומות ותירץ בס' יד דוד הנדפס מחדש דאם בא להזכיר מזכיר ע"ש בפסחים על דף ק"ד. ויש להעיר על הרב נר"ו דחופש כל חדרי איך לא זכר שכן תירצתי אני הדל בקונטרס שער יוסף ובקונטרס עין זוכר מערכת כ"ף אות ו'. ושם הבאתי מהראב"ד שלא היו מזכירין אלא הראשון וכו' ע"ש. מאי דכתיבנא בעניותי לתרוצי סוגי'. שוב ראיתי לרב חביב"א בספרו הנחמד למודי ה' לימוד ע"ח שהזכיר שער יוסף ע"ש. ובס' יד דוד הזכיר לימודי ה' והרב לימודי ה' כתב דלא ירדתי לדקדק לשון התוס'. ואני אומר דאני בעניי הוכחתי גדולה מזו מהמשנה. ומהתוס' אין ראיה דאם בא להזכיר הוא טוב ונימא דהמזכיר מציעאי אינו כלום והדק"ל דמצינו הרבה אמוראים בכמה וכמה דוכתי שמזכירים וטרחי בכדי ובעה"י עוד אכתוב בזה בס"ד: