א. ענוה על ידי הענוה יכול לכוף היצה"ר. ארץ החיים מזמור ח':
ב. ענוה אם נגזר עליו מיתה ע"י הענוה מתבטלת הגזרה וכן אם נגזר מיתת הבנים ע"י הענוה מתבטלות הגזרות. כן משמע ממ"ש ארץ החיים מזמור קי"ו ושם כתב דע"י הענוה נמחלים כל העונות ובמזמור כ"ט כתב משם הסמ"ע מאד מאד הוי שפל רוח שילמוד ממשה אברהם דוד זי"ע שהיו ענוים ר"ת מאד ואני הדל כיונתי לדבריו בפתח עינים ע"ש. ולפי האמור דע"י הענוה מתבטלות הגזרות א"ש מ"ש רז"ל דהלל כששמע קול צעקה היה או' מובטח אני שאין זה בתוך ביתי לפי שהיה עניו ומתבטלות הגזרות:
ג. עושר רבי היה מכבד העשירים. וכתב רבינו האר"י זצ"ל שהטעם כי זה העושר הוא שפע רב שהשפיע לו ה' וא"כ וכה לשפע קדוש ולהכי צריך לכבדו וזה טעם מ"ש צדיקים חסים על ממונם. כי הצדיקים יודעים שזה הוא שפע הנשפע מלמעלה ואין לזלזל בו עכ"ל. ומכאן תוכחה לעשירי עם המפזרים ממונם במשתאות וטיולים ושחוק וכיוצא אשר שנא ה'. וה' יחזירם בתשובה כי השפע קדוש אשר השפיע לו ה' משליכו לאשפה סט"א. ולא עוד אלא שמכעיס לבורא יתב' בטובה שהשפיע לו וכדי בזיון וקצף. ועיקר העושר אשר ברכו ה' הוא לזכותו שיעשה בו צדקה כי בזה יהיה נחת רוח לו יתברך.
ויש ליתן טעם מלבד הנגלה כי העושר הוא בחינת תפארת כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל בשער מאמרי רז"ל במשנת בן זומא איזהו עשיר והוכיח כן מרעיא מהימנא ע"ש. וכבר ידוע דצדקה הוא כינוי לשכינה. וע"י שמחבר צדקה עם העושר ונותן מהעושר לצדקה עושה יחוד קבה"ו. וז"ש אם כסף תלוה את עמי את העני עמך כלומר אם כסף תלוה שתתן צדקה כי ההלואה מעולה שבצדקות. דע שאתה מדבק העני בחינת השכינה עמך שאתה עשיר בחינת תפארת והוא יחוד קבה"ו:
ואפשר שזה טעם רבי שהיה מכבד העשירים כי העושר רומז לת"ת וכבוד היא השכינה והיה מכבד העשירים לקרב הכבוד לעושר שהוא יחוד קבה"ו:
ומהרי"ל בלקוטיו נתן עוד טעם לשבח שרבי היה עשיר גדול ומרוב ענותנותו וקדושתו היה מכבד לעשירים וראו כל העם ובודאי שכלם היו מכבדים העשירים ולמדו ממנו. ואח"כ כשיכבדו את רבי שהיה עשיר גדול הכבוד הוא מידי דהוי לעשיר גדול שמכבדין אותו בשביל העושר ובזה רבי אינו נהנה כלל בכבוד תורה:
ד. עשיר ר"ת עינים שיניים ידים רגלים. מי שיש לו אברים אלו שלמים הוא עשיר שיכול לעשות מלאכה ולהתפרנס. כן ראיתי שכתב אחד קדוש:
ה. ענוה נראה לפק"ד שמי שיש לו ענוה באמת אפשר דאינו שולט בו עין הרע כי כן ענוה גימט' עין ואחד יותר כי היא העולה עלי עין. ובלקוטי הש"ס לרבינו האר"י ז"ל שנדפסו בפולניא וחזרו והדפיסו ס' זה פה. הנה בתחילת הס' כתוב וז"ל דע כי משארז"ל אשר תתקצ"ט מתים בעין הרע וא' במיתת עצמו הטעם כי ס"מ גימט' כמנין עין עם הכולל ועל ידו מתים תתקצ"ט וא' בנשיקה הצדיק אשר הוא אינו שולט עליו כנודע. מהרב ז"ל עכ"ל. והלשון נראה שיש בו ט"ס חדא דבפ' המקבל אמרו דרב אמר צ"ט מתים בעין הרע וא' מדרך ארץ. ואם תאמר דכצ"ל בס' לקוטי הש"ס צ"ט בעין הרע וכו' הוא דבר קשה. מ"ש וא' בנשיקה דבכל ק' ימצא אחד בנשיקה. ואפי' א' מאלף הוא קשה. והייתי רוצה לעשות הגה"ה אחרת ולא הונח לי. ובשער מאמרי רז"ל של מהר"ש ויטאל לא מצאתי זה. ומ"מ נראה דכשיש עין הרע שולט הפ' ולפי מ"ש בעניותנו כמה פעמים. משם הרב עיר וקדיש מהר"א הלוי ברוכים ז"ל דמי שהוא עניו אינו שולט עליו הפ' ולכן מז' ה' לא גבה לבי וכו' הוא במזמור קל"א וקבעו בהלל והודאה ורמז במספר שאינו שולט עליו. וכן אמרו בזהר ח"א דף ר"ב ע"א כד אשכח רוחא תבירא כדין אתפרש מיניה ע"ש. א"כ מי שהוא עניו נראה דלא ישלוט בו עין הרע ובס' ערכי הכנויים. להרמ"ז ז"ל כתב דמי שהוא עניו אין הפ' יכול לקטרג עליו ונראה שהם דברי רבינו מהרח"ו ז"ל:
ואם כנים אנחנו אפשר לרמוז בפ' מזמור נ"ד הנה אלהים עוזר לי אדני בסמכי נפשי ישיב הרע לשוררי באמיתך הצמיתם. ונקדים דבערוך לחד פירושא שכתב שם דעולי עין הוא שהנותן עין הרע ביוסף מלבד שלא עשה כלום אלא מועיל להם ודוד הע"ה היה אומר הנה אלהים מדה"ד עוזר לי אדני בסמכי נפשי שאני עניו ומרכבה לשכינה וא"כ העין הרע אינו שולט בי. ואומר חלותי היא הרע שחשבו לעשות לי ישיב הרע לשוררי המסתכלים בי בעין הרע. באמיתך שהיא התורה הצמיתם וא"ש ההי"ב:
ו. ענוה אין מדה טובה שלא יקנאו לך עליה כי אם מדת הענוה ילקוט כתיבת יד:
ז. עין טובה. מי שהוא נדיב ועין טובה אין שולט בו עין הרע. וז"ש בן פורת יוסף והוא נדיב ולזה עלי עין שאין עין הרע שולט בו. וז"ש כלה שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה ר"ל שיש לה נדיבות והוא טובת עין. אין כל גופה צריך בדיקה כי האשה עיניה צרה באורחים וזו שיש לה עין טובה ונתעלית על הנשים אין כל גופה צריך בדיקה. הרב כלי יקר פ' חיי שרה:
ח. ענו במילוי עי"ן נו"ן ו"ו גימט' רמ"ח אפשר לרמוז שאם הוא ענו במילוי כלומר ענוה כתקנה במילואה הוא מובטח שיקיים רמ"ח מצות. גם נאחז בחסד מדתו של אברהם אע"ה גימט' רמ"ח. והוא אותיות רחם שהקב"ה מרחם עליו והוא מצילו מכל צרה ומהפך מדת הדין למדת רחמים דכיון דהוי כמקריב כל הקרבנות כמו שאמר ריב"ל יתקרבו כחות העליונים ומתמתקים הדינים. וענו אותיות עון שמכפר עונותיו וגם שהסט"א שהוא עון עצמו אינו שולט עליו כמ"ש מהר"א ברוכים ז"ל כמש"ל בס"ד:
ט. עלינו לשבח תקן יהושע בן נון שבא מיוסף הצ' ע"ה שנקרא שור וכן עלינו לשבח גימט' שור. ותקנו בזמן שכבש יריחו וסבב אותה ז"פ ובכל פעם הזכיר שם א' משם מ"ב. והשם הראשון הוא ר"ת אנא בכוח גדולת ימינך תתיר צרורה גימ' עלינ"ו לשב"ח שעשה לנו הנס על ידי שם מ"ב. וז"ס לעושה נפלאות גדולות לבד"ו גימט' מ"ב שכל הנסים והנפלאות שהקב"ה הוא עושה הוא ע"י שם מ"ב לבדו ולא בשם אחר כי כל השמות אחרים עולים על ידו ובזה הערך הוא גדול משאר השמות כנודע בכונת אנא בכח. וגם שם א' מע"ב שמות הוא וש"ר והוא אותיות שור והם שם ל"ב מע"ב שמות. לקוטי גורי האר"י ז"ל כ"י:
ורבינו האיי גאון ז"ל בתשובה כ"י כתב דרבן יוחנן בן זכאי תקן שיאמרו עלינו לשבח אחר תפלה. ושם בתשובה הנזכר האריך הגאון בסודות עלינו לשבח ואחר זמן ראיתי שרבינו האר"י זצ"ל רמז תשובת הגאון רבינו האיי וגאון אחר זכרם לברכה:
י. ענוה כל זכיות שאדם עושה ואינו עניו הוא כמו תבשיל בלא מלח וכל ענוה שאין בה יראת שמים כמאכל בלא תבלין. ס' חסידים סי' ט"ו. ובודאי שהתורה בראש דתלמוד גדול וכל מי שאינו עוסק בה נקרא נזוף. וסימן לדברי' אמורא"י נינהו ולאמר לציון עמי אתה לאמר לציון רמז תורה לשמה לאמ"ר לציון עמ"י ר"ת ענוה מעשים יראה. ואפשר רמז פ' בפ' תשובה כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו וידוע שגדולי עולם נשתבחו בענוה והם ר"ת מאד משה אברהם דוד כמ"ש פ' כסוי הדם. וז"ש כי קרוב אליך הדבר אם תרצה לשוב אין טורח בדבר כי קרוב אליך הדבר מא"ד ר"ל תהיה עניו ושים בין עיניך מא"ד משה אברהם דוד גדולי עולם מלכים ונביאים וקדושים ועשירים והיו ענוים ביותר ובענוה תכף אין סט"א שולטת בך ומקריב כל הקרבנות ונמחלו כל עונותיך והוא דבר קרוב אליך בלי טורח רק שתכיר מיעוט ערכך ויהיה בפיך ובלבבך פיך ולבך שוה ענוה לשמה באמת. לעשותו בפועל כמ"ש בקשו צדק בקשו ענוה:
א"נ כי קרוב אליך הדבר מא"ד רמז לענוה ר"ת אפר דם מרה כמ"ש פ"ק דסוטה. בפיך שתלמוד תורה לתקן בחינת רוח כמו שת"א לרוח ממללא. ובלבבך ליראה את ה' הגדול והנורא ומחשבת דבקות בעבודתו ויראתו לתקן הנשמה. לעשותו מעשים טובים לתקן בחינת נפש. ובזה תהיה שלם וכמ"ש בספר חסידים שצריך תורה ענוה יראה מעשים טובים כמדובר:
יא. עוזיה המלך שנצטרע ורצה להקטיר הענין הוא כי עוזיה המלך הוא גלגול של עוזא הכתוב בשמואל ועוזא ואחיו נוהגים את העגלה ובא לתקן החטא הראשון אשר שלח ידו בארון ומת ועכ"ז לא תקנו אדרבא חזר לקלקולו הא' ששלח ידו במה שלא היה ראוי אליו כי המלך אינו ראוי להיות כ"ג כי הוא איש זר משבט יהודה וכן ממש חטא בגלגול הא' ששלח ידו במה שלא היה ראוי אמנם נשמתו היודעת שמתחילתו היה כהן נגררה אחר הכהונה ורצתה להתנהג בכהונה ופגם גם בזה כי עתה לא היה כהן ס' ערכי הכנויים שסידר הרמ"ז ז"ל בכ"י.
יב. עגה פ' חלק גבי הוגה ה' באותיותיו אמרו בש"ס דף ק"א ע"ב. תנא ובגבולין ובלשון עגה. הנה איסור הוגה את השם לא מיבעיא בקריאתו ככתבו שאסורו דומה לקורא לאביו או לרבו בשמו דלא גרע אלא אף האותיות הנפרדות שאין בזה אסור בשם אביו ורשאי ראובן להזכיר י' ע' ק' ב' זו אחר זו וכן תלמיד לרבו הנה גם זה באותיות השם המפורש לארבעתן יחד אסור וענוש עליו ולא עוד אלא שהוא חמור יותר מן ההגיון ככתבו בשבא חולם קמץ מטעמא רבא ויקירא דעדיף טפי מטעמא קמא והכי משמע אומרם באותיותיו פי' כל אות לעצמו וכלן תוך כדי דיבור ובלא הפסק אות אחרת ואפשר שזהו פי' הגמ' תנא בגבולין ובלשון עגה פי' בגבולין כדרך קריאתו שלא הותר אלא במקדש ושם נמי דוקא דרך קריאה מותר כמצותו לצורך אבל דרך עגה אסור וב' איסורין הא' בגבולין בכל גוונא והב' בלשון עגה בכל מקום ופי' עגה עכוב כמו הלהן תעגנה כדרך התנוקות שאין לשונם ממהרת בקריאת התיבות מתוך הספר אלא לוקחין האותיות נפרדות הנה ונקודן ומתעכבין בהגיונם אחת אחת זהו פירוש עגה לא כמו שפירש בערוך ואחרים זולתו שהוא לשון לעג דאי הכי פשיטא שהעושה כך נוגע בכבוד של מעלה ועוד הלמד שרשית ואיננה יסוד נופל אלא ודאי כדאמרן. וגם לפי שיטתן אומר אני כי אחד מן המובנים הישרים במלת לעג הוא עכוב הדבור כמו בלעגי שפה והעד הנאמן ולשון עלגים תמהר בחלוף הצרוף כמו כבש כשב מכלל דעד השתא לאו הכי הרמ"ע ז"ל במאמר המילואים כ"י:
ומדבריו למדנו דסבר הרב ז"ל דלהגות אותיות השם המיוחד זו אחר זו חמור יותר מלקרות השם בנקודותיו בשבא חולם קמץ וכתב דיש טעם גדול לזה ולא ביאר הרב ז"ל ללמדנו הטעם אכן מדברי רבינו האר"י ז"ל בשער המצות פ' שמות שכתב מהרח"ו ז"ל וז"ל אמר לי מורי ז"ל כי פירוש דבר זה הוא שלא יקרא אותיות הוי"ה ככתבם בלי מילוי אבל גם אם יקראנו במילואו כזה יו"ד ה"י וי"ו ה"י גם זה בכלל הוגה את השם באותיותיו עכ"ל ומדברים אלו נראה דחמור הקורא את השם ככתבו יותר מקוראו במילואו כאשר עיני המעיין יראה בדקדוק לשונות האר"י והרמ"ע ז"ל:
והרי הוא כמבואר מדברי רבינו האר"י ז"ל והרמ"ע ז"ל דפי' הוגה את השם באותיותיו הוא על שם בן ד' שהוא שם המיוחד וכן פירש רבינו עובדיה ז"ל פ' חלק וכן כתבו התוספות פ"ק דע"ז דף י"ח דכן מפרשים רוב העולם. אמנם רש"י פירש דמפרש שם בן מ"ב וראיתי להרב קול הרמ"ז ז"ל פ' חלק שכ' דמסתבר כרש"י מדאמר התם בע"ז גבי ר"ח בן תרדיון להתלמד עביד ואי כדברי הרב מה לימוד שייך בקריאת שם הוי"ה בכתיבתו בג' נקודות אפי' תינוק יכול להגות בו עכ"ל ויש להרגיש על הרב ז"ל דהוא בקי בדברי האר"י ז"ל אמאי לא כ' דרבינו האר"י פי' כרבינו עובדיה ומאי דסייעיה לרש"י כבר כתבתי בעניותי בפתח עינים דיש להשיב ע"ש פ' חלק על דף ק"א:
ועתה אני מוסיף דהרמ"ה בפסקיו לסנהדרין שנדפסו מחדש פירש גם כן שם בן ד' אותיות. ועוד אני תמיה דבירושלמי שם פ' חלק אמרו אבא שאול אומר אף ההוגה את ה' באותיותיו ר' מנא אמר כגון אלין כותאין דמשתבעין ר' יעקב בר אחא אמר נכתב ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דל"ת. הרי מפורש בירושלמי כפירוש הרמ"ה ורבינו עובדי' ורוב העולם וכבר בס' קרבן העדה שם בתוספותיו תמה מהירושלמי על רש"י ועל התוס' שלא הביאו ראיה ממנו ע"ש:
והרב כנה"ג בחלק א"ח בהגהותיו על הר"מ פ"ג דתשו' תמה על הר"מ דהשמיט הא דאבא שאול דנראה דאינו חולק מדפריך מיניה על רחב"ת שם בע"ז ואין לומר דת"ק חולק על מ"ש אבא שאול שאין לו חלק לעה"ב אבל איסורא איכא ומהא פריך דא"כ הול"ל להרמב"ם דאסור זהת"ד ע"ש באורך. ועתה ראיתי להרמ"ה בפסקיו במשנה פ' חלק דכ' בפשיטות דת"ק חולק אבל איסורא איכא ע"ש וזהו סברת הרמב"ם דת"ק חולק על אבא שאול ואיסורא איכא וכבר כ' פי"ד דתפלה דחוץ למקדש נקרא בא"ד וכמ"ש בעניותי שם בפתח עינים ולמדנו דגם הרמב"ם מפרש דהוא על שם בן ד' וכמאי דאיתמר בירושלמי כדבר האמור:
יג. עגל גימ' ק"ג וז"ש מה אקב לא קבה אל אקב גימט' ק"ג כלומר אפילו כשעשו עגל לא קבה אל. רבינו אפרים ז"ל בפי' עה"ת כ"י פ' שמיני:
ובזהר הקדוש פרשת שמיני על פסוק ואיל לעולה פירשו נגד אילו של יצחק ואפשר דרמוז בפ' והנה איל אח"ר נאחז בסבך איל הוא אחר גימט' יצחק עם הכולל זכות זה קודם העגל להגין עליהם וזהו נאחז בסב"ך הם אותיות קודם עגל כמ"ש בס' ילקוט ראובני לדרכו כי ה' ברחמיו קודם העגל רפואה פרח באיל זה שנשמת יצחק נוקבית בתוכו וז"ש איל אחר גימט' יצחק כמ"ש נאחז עם ב' דתיבת בסבך דהיא שמושית גי' חיים:
והנה עגל באתב"ש הוא זכר ואפשר דזה רמז משה רבינו ע"ה באומרו זכר לאברהם ליצחק ולישראל כלומר בעבור עגל זכר לאברהם ליצחק ולישראל ואתי זכר ומבטל עגל. ואפשר לרמוז בפ' מה אקב לא קבה דר"ת מה אקב לא קבה הוא מקל א'. מקל רמז לאבות דס"ת אברהם יצחק וישראל הוא מקל כלומר דבזכות אבות נתכפר להם העגל. וא' רמז אפר דאפרו של יצחק מכפר תמיד כמשז"ל דביצחק לא נאמר בו זכירה דאפרו מונח ע"ג המזבח ודוק ולעיל במערכת אלף אות ט"ז נכתב קצת מזה בסגנון אחר:
יד. עפר כתיב כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו אפשר במשז"ל דאמר הקב"ה לאדם הרא' קומץ עפר גזול יש בידך השיבהו לי. וכתב הרב מהר"ם בס' מתת יה דמי שהוא עניו והוא כעפר לגביה ליכא למימר קומץ עפר גזול בידך השיבהו לי דגם עתה שוייה נפשיה כעפר ובכל מקום ברשותא דמאריה איתיה וז"ש כי הוא ידע יצרנו המחטיאנו ולא תימא קומץ עפר גזול השיבהו לי כי עפר אנחנו מחשיבים עצמנו כעפר וא"כ לא נשתנינו וכל היכא דאיתיה ברשותא דמאריה איתיה. א"נ בהקדמת הרב מהר"י ז"ל בס' יערות דבש דהיצה"ר שרשו מיסוד העפר ולכך מתירא מהאש וכו' ע"ש ולפ"ז יצדק כי יש קצת פטור לאדם כי היצר מיסוד העפר והאדם הוא עפר מצא מין את מינו ושולט עליו וז"ש כי הוא ידע יצרנו ששרשו מהעפר וגם אנחנו עפר ושולט בנו בנקל ויש צד זכות:
א"נ אפשר במ"ש גורי האר"י זצ"ל דמי שהוא עניו אין שולט בו הסט"א ואינו יכול לקטרג עליו. וז"ש כי הוא ידע יצרנו כמה תקיף ומתגבר עלינו זכור כי עפר אנחנו שאנו ענוים ושוי נפשין כעפר ולכן לא ישלוט ולא יקטרג עלינו ואפשר שז"ש ואני עני ואביון ולבי חלל בקרבי הכונה דהגם שאני עני ואביון ונחשב כעפר והוא מיסוד העפר מצד שאני עניו ולבי חלל בקרבי ואינו יכול לשלוט בי וזו מעלת העניו דהגם שנעשה עפר ויש צד שאדרבה היצה"ר ישלוט בו דמצא מין את מינו מ"מ אהניא ליה מדת הענוה דאינו שולט בו. א"נ אפשר לומר דדוד הע"ה למעט מעלתו אמר כי מה שהרג היצה"ר אפס לא תהיה תפארתו כי לא בכח יגבר איש רק מצד שהוא עניו לכך זכה לזה וז"ש ואני עני ואביון שאני שפל כי כן הוא אמת ועי"ז ולבי חלל בקרבי ואינו מצד כחי והתגברותי רק דכיון דלפי האמת מצד עצמותי אני עני ואביון לכך ולבי חלל בקרבי ואין לי שבח על זה כי הענוה הוא סיבה כי באמת אני שפל ואתיא ממילא ולבי חלל בקרבי:
טו. עקב כתיב והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמר וכו' ואמרו רז"ל אם העבירות שאדם דש בעקביו תשמעון וכו'. ואפשר על פי מ"ש בסמוך דמי שהוא עניו אין היצה"ר שולט בו. וזה רמז דמי שנעשה עקב דמחשיב עצמו שפל כעקב זה גורם להנצל מעבירות שאדם דש בעקביו. ואתיא עקב ומציל מעקב. ואפשר זה רמז עון עקבי יסובני תרתי עבירות שאדם דש בעקב ומה שאיני מחשיב עצמי כעקב וזהו עקבי לשון רבים תרתי משמע. ועוד רמז כי ענו אותיות עון וזהו עון עקבי דבמקום ענו נעשה עון ולזה חטאתי בעבירות שאדם דש בעקביו וז"ש והיה עקב אין והיה אלא לשון שמחה אם תזכו לענוה וזהו עקב וכמ"ש עקב ענוה אז תהיה יראת ה' ולא ישלוט בכם יצה"ר ואז תשמעון את המשפטים האלה ותהיו מחוברין במצות וזהו תשמעון מלשון וישמע שאול ואז ושמר וכו'. א"נ במ"ש מפני מה זכו בית הלל שהלכה כמותו מפני שהיו ענוים וז"ש והיה עקב אם תהיו ענוים תשמעון את המשפטים שתכוונו לאמת כמו בית הלל שהלכה כמותן. וע"פ האמור מבואר נגלה טוב טעם על שבית הלל מכוונים האמת בעבור הענוה דכיון דהעניו אין סט"א שולט בו וניצול מהעבירות ומה גם דהוא מרכבה לשכינה והלכה רמז לשכינה ה' כלה גם תורה שבע"פ מתיחסת לשכינה. הן כל אלה אהנו לכוין את ההלכה לאמת ויתיחדו קוב"ה ושכינתיה הלכה באמת הלכה שרומז לשכינה באמת בחינת אמת ת"ת ישראל גם אמת גימטריא אילת רמז לשכינה. גם הלכה עם ד' אותיות [והכולל] גימט' אדני שהיא השכינה. ענו"ה גימט' ה' הויות רמז שיומשכו ה' חסדים אליה בהתיחדה עם דודה ולכן מכוונים הלכה למשה מסיני סיני גימט' ענוה. וגי' ה' הויות ותור"ת חסד על לשונה לשונה גימ' השכינה עם הכולל:
טז. עבירה גימט' פזר שם רמז שהגם שעשה עבירה אם פזר שנותן צדקה מכפרת אפי' על המזיד וגם רמז דעבירה אינה מכבה מצות הצדקה כמ"ש גורי האר"י ז"ל וזה רמז פזר אף שיש עבירה גימט' פזר צדקתו עומדת לעד ואין עבירה מכבה אותה:
טוב. עשר תעשר אמרו רז"ל עשר בשביל שתתעשר ראיתי בפי' התורה כ"י להרב הגדול מהר"ר וידאל צרפתי ז"ל שכתב משם הראב"ד ז"ל בחידושי תעניות שאין הכונה שתקרא תעשר בשין ימנית שהוא לשון עושר. אלא הכונה עשר ובזה תדיר תוציא מעשרות וזהו עשר תעשר. וזה מסיבה שתתעשר ולעולם דעשר תעשר שניהם לשון מעשרות עכ"ד. ובהא ניחא דאלו כדמשמע שדורש תעשר לשון עושר הו"ל לומר אל תקרי תעשר אלא תעשר כמ"ש אל תקרי ושם דרך אלא ושם וכן אמרו בפסיקתא אל תקרי אחפש את ירושלם בס' אלא בשין אחפש לשון חירות הרי דכשרוצה לדרוש משין שמאלית לשין ימנית אומר אל תקרי וכן הול"ל הכא ומדסתם מוכח כפירוש הראב"ד ז"ל.
יח. עורב בחולין דף ה' על פ' והעורבים מביאים לו אמרו ודילמא עורבים שם אנשים כדכתיב ואת עורב ומשני איך איתרמי דתרווייהו שמן עורבים ומקשים דמעולם אין ריבוי בשמות ואין אומרים על תרי יצחק יצחקים ועל שני יוסף יוספים וכיוצא ואם כל אחד שמו עורב לא יאמר עורבים ולכאורה אמרתי דהש"ס קאמר דכל אחד שמו עורבים וכי היכי דאשכחן שם עורב ה"נ אפשר שם עורבים ובהכי א"ש מאי דקאמר הש"ס איך אתרמי דתרווייהו שמן עורבים והול"ל דתרוייהו שמן עורב:
ואחד המיוחד מאוהבינו נר"ו תירץ כי האף אמנם אין ריבוי בשמות שאני הכא דאיידי דבעופות אומרים למין עורב כשהם רבים עורבים. גם הכא שהם שמות בני אדם קראום עורבים ולא דמי לשמות אחרים אלו דבריו נר"ו:
ודרך דרש אפשר לי ההדיוט לומר כשנתבונן לתת טעם למה בשמות לא יצדק בהם הריבוי. ואפשר דשם האדם הוא נשמתו ועיקרו וכתיב לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. וזמנין דמשכחת צדיק דשמו יורה על שרשי נשמתו ואת האחוז כמדת העליונות וכיוצא וכן רשע יש לו שם זה אבל הוא בסט"א רע לעומת טוב כי שיח וכי סי"ג בשרשי סט"א ואיך נערב השמות ביחד דיבא לערב קדש בחול הטמא והטהור יחדיו. ומשו"ה אין ריבוי בשמות ולפ"ז הכא שהקב"ה אמר ואת העורבים צויתי לכלכלך הוא יודע דאנשים האלה שקולים הם ויבואו שניהם ולכך אמר ואת העורבים ויש ריבוי בשמותם ושפיר מקשה הש"ס דדילמא עורבים שם אנשים:
ונמשך לזה דשם האדם הוא נשמתו וכמ"ש מהר"ם די לונזאנו ז"ל ומהר"ם זכות ז"ל כמו שהבאתי דבריהם במ"א אתי שפיר דר"מ בדיק בשמא כי מהשם יודע כחותיו ועניניו. ואע"ג כי אין מופת חותך לדעת בארץ. ומ"מ ר' מאיר שתכף בא לו מחשבה שאינו טוב ודאי כן הוא:
יט. עין הרע אמרו בברכות דף נ"ה האי מאן דדחיל מעינא בישא לימא אנא מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא. ולכאורה יש לחקור דדובר שקרים לא יכון וכתיב מדבר שקר תרחק. ואיך ילמדו לשקר. ותו איך יועיל השקר. ונראה דחס להו לרבנן ילמדו איש לשקר. אך אמרו רז"ל דיוסף שכלכל את ישראל הגם כי רבים הם ואמרו רז"ל דיעקב אע"ה ראה שלשים רבוא וכ"ש כמה שנים אחר יעקב אע"ה שכלכלם לזה נקראו ישראל על שמו כדכתיב בני יעקב ויוסף סלה. ולא עוד אלא שנקראו על שם אפרים ומצינו דהנודר מזרע אברהם אסור בגרים כמ"ש הרא"ש בפירושו והטור י"ד סי' רי"ז והרי משום דכתיב אב המון גוים הגרים נקראו זרעו. וה"ה או כל שכן דאדם מישראל מצי לומר שהוא מזרעא דיוסף. ועוד אני אומר דגם למ"ש הרב הנמקי ז"ל דהנודר מזרע אברהם מותר בגרים דאינן זרע לאברהם. לפי מ"ש מז"ה ז"ל בפי' המשניות בנדרים דבדור הפלגה נפרדו הנשמות קדושות באוצר אחד והאחרות באוצר בפני עצמו ולכן הנודר מזרע אברהם אין האומות בכלל כי אין יחס בין נשמות הקדושות שהם זרע אברהם לנפשות האומות ולא נגע ולא פגע ולכך אין האומות בכלל עכ"ד והשתא לפי זה שפיר כתב הרב הנמקי דאין הגרים בכלל זרע אברהם וכמ"ש בעניותי בריש קונט' אהבת דוד ע"ש. והגם דשם הכרעתי כדברי הרב הנמקי ז"ל מטעם זה. שבתי וראה דיש צד לומר כדברי הרא"ש והטור ז"ל דגם נפש הגר הוא ניצוץ קדוש שנטמעה בסט"א ועתה יצא לאור ומ"ש אעיקריה קאי שהוא ניצוץ קדוש ויש יחס מיהא עם הנשמות הקדושות ולא דמי לאו"ה כלל:
ומ"מ לפי טעם זה שכתב מז"ה ז"ל הגם דנימא כהרב הנמקי ז"ל דהנודר מזרע אברהם אין גרים בכלל דהגם דנפש הגר ניצוץ קדוש אין יחס כל כך בינו ובין נשמות ישראל דהוא מבחי' כנפי השכינה למטה ממדרגת ישראל קרוב הדבר לומר דיכול אדם מישראל לומר אנא מזרעא דיוסף כי נשמתו מאוצר נשמות הקדושות שזה לנשמות ישראל שבטי יה ובכללם יוסף הצדיק ע"ה ומה גם למ"ש גורי האר"י זצ"ל דיוסף הצדיק היה נפש אדם הראשון וכמ"ש בנושאי ארונו של יוסף לנפש אדם א"כ שפיר מצי כל אדם מישראל לומר אנא מזרעא דיוסף קאתינא דאבוהון דכולהו אדם:
ועוד יש סמך דרך דרש במ"ש בתרגום המיוחס ליונתן דלאה נתעברה מיוסף ורחל מדינה. ואח"כ שלאה דנה דין בעצמה וכו' אתחלפו עובריא ודינה שהיתה ברחל באה בלאה ויוסף שנולד בבטן לאה הלך לרחל והיא הקדמה יקרה ומתוכה יובנו כמה דברים כמ"ש אני עני בראש דוד ובמ"א ועתה אני אומר דגם זה סמך למאי דקמן דכיון דיוסף הצדיק ע"ה נוצר בבטן לאה והיה שם איזה זמן לקח מהארת לאה ודאי ואח"כ הלך לבטן רחל וז"ש ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ילדה דייקא נמצא דיש לו כחות לאה ורחל ובצד מה יכול לומר איש ישראל מזרעא דיוסף קאתינא:
ואפשר לרמוז זה בכתוב בן פורת יוסף בן פורת עלי עין בנות צעדה עלי שור הכונה בן פורת יוסף דהוא פרה רבה ואין עה"ר שולט בו ולא מיבעיא יוסף וזרעו אלא בן פורת אפילו למי שאינו משבטו בן פורת ולכן אמר בן פורת סתם דעביד ומהני לכל איש שיהיה מישראל עלי עין להצילו מעה"ר וכי תימא מה טעם דיכול לומר אנא מזרעא דיוסף אף שאינו משבטו לז"א בנות שיש לו כח שתי בנות לאה ורחל שנוצר בבטן לאה וילדתו רחל והדר מפרש איזוהי הבת חוץ מאמו לז"א צעדה עלי שור לאה שהיתה הולכת בדרך לשאול על מעשה עשו ובוכה ועי"ז נשאת ליעקב א"נ אפשר דקרי ביה עלי שור זה יוסף וצעדה הוא בעצה כשם שאמרו רז"ל וילך איש בעצת בתו ואפשר דגם צעדה יתפרש שהלכה בעצה והכונה בנות דיש לו כח שתי בנות לאה ורחל וכי תימא לאה מה שייכות יש לה לז"א צעדה שהלכה בעצה עלי שור זה יוסף שיהיה לרחל כדי שלא תהא גרועה מבלהה וזלפה באופן דיוסף כלול משתיהן ולזה מי שאומר אנא מזרעא דיוסף קאתינא מועיל להנצל מעה"ר ומיהו צריך שיאמר בפיו כיון דהוא משבט אחר:
א"נ אפשר הכפל בן פורת יוסף ונקדים מ"ש שם בברכות דאי דחיל מעינא בישא דידיה ליחזי אטרפא דנחיריה דשמאליה וכו' ופירש בס' ארץ החיים דז' שערים הם בנפש ב' עינים ב' אזנים ב' נחירים והפה והעולם עומד על שבעה צדיקים והאדם עולם קטן ובו רמוזים צדיקים אברהם עין ימין יצחק עין שמאל יעקב אוזן ימין משה אוזן שמאל אהרן נחיר ימין יוסף נחיר שמאל דוד פה ולהנצל מעה"ר דידיה ליחזי אטרפא דנחיריה דשמאליה דרומז ליוסף עכ"ד ע"ש במזמור קט"ו ונראה דלהנצל מעה"ר דעלמא מועיל לומר אנא מזרעא דיוסף וכו' אבל מעה"ר דידיה צריך לרמוז ליוסף עצמו ולכן ליחזי אטרפיה דנחיריה דרומז ליוסף עצמו וזה רמז בן פורת יוסף על עה"ר דעלמא בן פורת עלי עין סתם אפי' עינא בישא דידיה ינצל יוסף הצדיק וכל מי שמכוין לו ורומז אטרפא דנחיריה ינצל ודוק.
כ. ערוקאי כזית שאמרו במקום מרה הכי אמרו בחולין דף מ"ו ההוא פולמוסא דאתא לפומבדיתא ערקו רבה ור' יוסף פגע בהו ר' זירא א"ל ערוקאי וכו' ה' כתנות אור פירש במ"ש המגיד למרן דבעינן כזית במקום מרה להגן מהמקטריגים דליהוי האי כזית חוצץ באפיהו ואי ליכן כזית דליכא מאן דחייץ באפי סט"א האי סטרא שלטא עליה וז"ש ערוקאי מהאי פולמוסא שהוא סט"א כדי שלא ישלוט עליכם וסוד הכזית שאמרו במקום מרה דלא ישלוט סט"א וצריך לחוץ כזית ולהפסיק מפני המקטריגים כך אתם צריכים שלא ישלוט סט"א וצריך למערק שלא יריעו לכם זהת"ד. ואני בעניי פירשתי בדרושים במאמר זה ויען אתיא מכללא כמה הקדמות אביע אומר קצת ממ"ש והוא דרבני אשכנז כתבו דכמספר חמשה אלהים היו צריכים לישב במצרים שהם ת"ל שנה וכל קושי השעבוד היו פ"ו שנים כמספר אלהים ופשו להו ד' אלהים כמספר שמ"ד ובזכות משה רבינו ע"ה דמשה א' יותר על שמ"ד יצאנו ממצרים ואלו השמ"ד נפרעין בשעבוד מלכיות ולזה נקרא שמ"ד וגברא רבא דיש בו ניצוץ משה רבינו ע"ה אין שמ"ד שולט בו עכ"ד ואפשר דהיינו דקאמר רבי אין פורעניות בא אלא בשביל עמי הארץ וכתבנו בעניותנו דטעם שהתנאים ואמוראים היו כלם קדושים היינו דכל התלמוד והמדרשים היה להם בע"פ והיו צריכים לחזור על לימודם תדיר וזאת התורה אגוני מגנא ועוד דהי"ל אפר פרה והיו מטהרים עצמם ומה גם נשמות עליונות שהיו להם ואינו רחוק דניצוץ משה רבינו אור נגה אליהם ואינם בכלל שמ"ד והיינו דאמר ר' זירא לרב' ורב יוסף כזית שאמרו במקום מרה דכזית לבד אהני לחוץ ולהפסיק במקום מרה סט"א וק"ו שאתם חומה נשגבה וניצוץ משה רבינו ע"ה אשר בקרבכם קדוש אהני להיות ניצולים משמ"ד אלא דרבה ורב יוסף לרוב ענותנותם לא רצו להודות דניצוץ משה רבינו ע"ה בקרבם ולא מסתפי משמד וזהו שבחם לברוח והיינו דאמר להו ערוקאי לשבח דזהו לרוב ענותנותם דלא החזיקו עצמם דניצוץ משה רבינו ע"ה בקרבם ושוו נפשייהו ערוקאי כעמי הארץ דמסתפו משמד דהרי כזית חוצץ בפני הסט"א וכ"ש אשלי רברבי כוותייהו אך מגודל ענותנותם כי רבה והוא עד ניצוץ משה רבינו ע"ה העניו מכל אשר בקרבם זאת עשו והיינו שבחייהו ועיין בשמחת הרגל ואהבת דוד סוף דרוש י"א ודרוש ט"ז דף ע"ו מ"ש שם בעניותי בס"ד:
כא. עצמות יוסף שלקח משה יש אומרים שלא נטמא כי הצדיקים אינם מטמאים ויש אומרים שלא נתעסק בהם משה תדיר ויש אומדים דבכל מסע היה נטהר ועל הטעמים האלה הניפותי ידי יד כהה לחוקרם ולדורשם בקונטרס פני דוד פ' בשלח בס"ד:
והרב המקובל עיר וקדיש מהר"ן שפירא הרב המחבר מצת שמורים ז"ל פירש בדרשותיו מ"ש ויקח משה את עצמות יוסף כלומר עז ותעצומות תוקף החטא שחטאו לו השבטים קבל עליו סיגופים וכיוצא לכפר על השבטים.
והגם שאמרו פ"ק דסוטה שלא לקחו בני יוסף או שארית ישראל עצמות יוסף דכבודו בגדולים ומשה היה עניו מאד ואיך לקחם דבזה הורה שהוא גדול מכלם י"ל דגם שהוא עניו אם ימשך ביטול מצוה בענוה יניח הענוה לצד אחד. ועוד דהוא טרח למצוא אותו עד שפגעה בו סגולה ואמר' לו ומאחר דהתחיל במצוה מטעם זה לקחם וכמ"ש בפני דוד ע"ש באורך בס"ד:
כב. ער"ב ובק"ר וצהרי"ם גימט' תתק"ל לכפר על אדה"ר שחי תתק"ל שנה וכל ימיו עשה תעני"ת גימט' תתק"ל הרמ"ע ז"ל במאמר צבאות ה' ח"א סי' כ':
כג. ר' עקיבא היה בעקב עשו כי ירד בתוך עומק הקליפה ויעקב העלה אותו משם בידו וז"ש וידו אוחזת בעקב עשו שערי שמים דף ס"ד ע"ב משם ס' הגלגולים למהרח"ו פ"ה. וכתב שם דהרס כל הבנין ויש ס"ד דכיון דעשו קרוב ליחוס לא הו"ל לקעקע כל הבירה וז"ש רז"ל כיון שבא רעב אמר יעקב שמא עון עקבי יסובני שאחזתי בעקב עשו ע"כ כי רעב בא על עוות הדין ותירץ כמה תי' בזה ובכלל שהוא מלך ופורץ לעשות לו דרך וז"ש ביעקב אע"ה ופרצת והאריך בזה ע"ש:
כד. ר' עקיבא הוא שטנו של עשו שערי שמים ע"ד משם כתבי האר"י ז"ל:
כה. עין נשמה נמשלה לעין וגוף לרגל הרב תורת חיים בשיטתו לסנהדרין על דף צ"א:
כו. עורב וישלח את העורב ערב שהגוף ערב על הנשמה הרב עיון יעקב סנהדרין על דף צ"א משם הרב ש"ך ז"ל ע"ש ובזה אפשר דרך צחות מ"ש בביצה דף כ"א עורבא פרח רמז לו דכיון דאותו היום קרי אנפשיה סמכוני באשישות ולא היה יכול ללמוד לכן אין ערבות לגוף כי לא יכול וז"ש עורבא הערבות פרח שאיני יכול ופטור מת"ת.
כז. עונש כתב הרא"ם ז"ל פ' חיי שרה דב"ד של מעלה אין מענישין פחות מבן כ' והגאון מהר"ר צבי סי' מ"ט חלק על הרא"ם שכתב דאין ב"ד של מעלה מענישין פחות מבן כ' דאינו אמת דמ"ש דאמר יצחק דל כ' שנה דלא ענשת עלייהו אין הכונה דלא מענשן אלא יצחק בתפלתו בקש שלעה"ב יעשה כדור המדבר זהו תורף דבריו ואשתמיטיתיה דבירושלמי פ"ב דבכורים ובסוף סנהדרין אמרו ב"ד של מעלה אין מענישין וכורתין עד כ' שנה והביאוהו התוס' שילהי מ"ק וכ"כ התוס' פ"ב דחגיגה וכן אמרו במדרש בכמה מקומות וכן אמרו בזהר בכמה דוכתי וכבר כתבתי כן במדבר קדמות אות ט' ומ"ש הרב חוות יאיר בהשמטות דף רס"ג דכל דבר שאינו מפורש בתורה ואתי מסברא בזה אמרו אין ב"ד של מעלה מענישין פחות מבן כ' אבל במידי דמפורש בתורה קלות וחמורות וכן תקנות וגזרות רז"ל ב"ד של מעלה ומטה מענישין מבן י"ג דאלת"ה היכי חייבה תורה חטאת למי שאינו בן כ' והא כיון דבדיני שמים פטור אין זדונו כרת וקיי"ל כל שאין זדונו כרת אין שגגתו חטאת והביאו בס' תוספת דרבנן דף ט"ו ע"ד ודברי הרב חוות יאיר ז"ל אינן מחוורין דממ"ש דל עשרין דלא ענשת עלייהו מוכח דאין מענישין כלל על שום איסור אפי' המפורש בתורה וכן מוכח מהירושלמי והמדרש והזהר ומאי דקשיתיה מבן י"ג שהוא חייב חטאת כבר תירץ יתיב מהר"ץ סי' מ"ט ונעלם מהרב מהרי"א ז"ל בס' תוספת דרבנן ועמ"ש אני הדל בשער יוסף דף ע"ב ובכסא דוד דף ל"ז ישבתי דרך דרש עפ"י דברי הרב זרע ברך ע"ש והבאתיו במדבר קדמות אות הנז' ובאמת שהיה צריך לראות דברי הרמ"ע שהביא הרב ז"ב ח"ג בשרשן ולהתיישב בהן.
ומ"ש מהר"ר צבי שם דזקן שעבר כרת אינו בכרת דשני ודיומי אשתמיטיתיה ברייתא דמס' שמחות וירושלמי דבכורים דאיתיה בכרת דיומי כמ"ש אני הדל בראש דוד פ' משפטים ע"ש ואין כאן מקום להאריך:
כח. עשיר גימט' תן עני כי מה שהקב"ה נתן לו עושר היינו כדי לתת לעניים וכמ"ש הרב מהר"ם אלשיך ז"ל דהכותב נכסיו לבנו לא עשאו אלא אפטרופא:
כט. עץ ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים ויורהו כמו ויורו המורים השליך לו הקב"ה עץ מג"ע ומרוב מתיקות העץ השליכו במים נמתקו שם שם לו חק כלומר בכל מקום שבאו למים מרים וזורקין אותו עץ ומתרפאים ושם נסהו לאותו עץ שהיה בדוק ומנוסה וכל חולה שהיה שותה מהמים מתרפא לכך סמך כי אני ה' רפאך רבינו אפרים בן רבינו שמשון ז"ל בפי' עה"ת כ"י פ' בשלח:
ל. עבירות של ישראל מביאן לידי מעלות גדולות מדרש תנחומא פ' תשא דף ק"ט ע"ב ושם מבואר דהעגל הביא אותן למצות שקלים שיתנו כופר וכו' ובזה מבואר מאמר רז"ל דהקדים השקלים לשקלי המן דגזרת המן על שהשתחוו לצלם והשקלים כפרו העגל ודין הוא שיכפרו מה שהשתחוו לצלם וזה רמז הכסף נתון לך גימט' הצל"ם נתון לך עון ע"ז שהשתחוו לצלם לישראל נתכפר ונתון לך העון ע"ד ונשא השעיר עליו ולכן הע"ץ נתון לך ומ"ש רז"ל מביאן לידי מעלות היינו דבתשובה מאהבה נעשים זכיות ומצוה גוררת מצוה:
לא. עשו ויעקב נתן לעשו יש לרמוז ויעקב גימט' קפ"ח במה שנתן לעשו קפח אותו ויעקב נתן גימט' חרפת ור"ת ויעקב נתן לעשו גימט' פ"ו כמספר אלהים לעורר עליו הדין וס"ת ב"ן ו' רמז מש"ה ונגשיך צדקה וע"י צדקה מיחד קבה"ו ולכן ב"ן ו' בן מ' ו' רמז לקבה"ו דחשוב כצדקה:
לב. עשיר ורש שכבדו לשלמה כשהיה הדיוט עיין מדרש משלי סי' י'.
לג. עבירה נטמא בעבירה כאלו נטמא בנפש מת ואין מטהרין אותו אלא באזוב ש"ט דף כ"ד ע"ב וזו א' ממעלות הענוה:
לד. עסק התורה מי שאינו עוסק כאלו עע"ז שוחר טוב דף מ"ד ריש ע"ד ועיין ילקוט שמואל רמז קל"ט ושם בש"ט אמרו אין הקב"ה מושיע ישראל אלא ע"י שעוסקים בתורה ע"ש: