א. ברכות במדבר קדמות אות ג' הבאתי משם ה' פמ"א דמברך ק' ברכות נצול מצ"ח תוכחות וכתיב גם כל חלי וכו' הם ק' והם דברי רבינו בעל הרקח סי' ש"ך ועיין בקשר גודל סוף סי' ה':
ב. בריאה אמרו רז"ל דדוד המלך ע"ה היה מהרהר על שלשה דברים שלמה נבראו. שטות. פרעושים. עכביש. והוצרך לשלשתן. כי כל אחד מהם הצילו מן המות. שטות אצל אכיש כידוע. והפרעוש כשלקח צפחת וחנית שאול שהיתה ירך שאול זקופה ועבר תחתיה וכשחזר פשט לו את הרגל ובא פרעוש ועקצו והגביה ירכו ועבר דוד המלך ע"ה. והעכביש כשהיה במערה ובא שאול והעכביש עשה מחיצה בינו ובין שאול. ובר מן דין ודאי שיש כמה וכמה טעמים למה נבראו. ואפשר לומר טעם אחר לצרכי התשובה שהיא עיקר הכל ונבראת קודם שנברא העולם. וידוע כי אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות וזו קצת טענה לשב להקל מעליו אשמתו שהיה שוטה ושוטה פטור מכל המצות. ואף שאינה טענה כמ"ש פ"ק דבתרא דא"ל חברי דאיוב אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה דאמר ה' בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין. מ"מ כשישוב הוא פתח הצלה לפני מדת הדין:
ועוד תועלת עצום דהחוטא עושה מעשים רעים וכשישוב בתשובה לא עביד מידי ואיך בוידוי מתכפר והא קי"ל דלא אתי דיבור ומבטל מעשה. אבל בזה שנכנס רוח שטות ומחטיאו ובשובו מגרש רוח שטות וקונה דעת זהו מעשה גדול והנה צור"ף הוידוי והוי דיבור וגם מעשה דאשתני גופא ועביד ומהני:
וזה טעם שנרמזה התשובה בענין עצמו של אכיש בפ' בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך דפשוטו ענין דוד אצל אכיש ויתהולל בידם ויגרשוהו וכענין עצמו שהעידו הקב"ה שיש צורך בשטות. שם שם לו טעם פנימי ועיקרי דמועיל לתשובה וכמו שפירשו גורי האר"י זצ"ל בשנותו האדם טעמו לפני ה' ששב לפני אבי מלך הקב"ה ויגרשהו לסט"א וילך. וזה טעם לשטות שאין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות. ובשובו ויגרשהו לסט"א וילך והוא מעשה שלם בגופו ונקט לפני אבימלך כי טעם התשובה כתבו ז"ל דישראל בנים ואב שמחל על כבודו כבודו מחול. ולדעת מי שסובר דאין בזיונו מחול יש טעם אחר דכ"ע דיליה ומצי מחיל כמו שכתבנו בעניותנו באורך במ"א וזה רמז לפני אבי מלך דאיכא תרי טעמי לקבל תשובתו אחד מצד אבי שאנחנו בנים ואב שמחל על כבודו כבודו מחול. והשני מצד מלך שהוא מלך מלכי המלכים וכ"ע דיליה ומצי מחיל:
ואפשר עוד לרמוז במ"ש בזוהר הקדוש כי המקטרג אשר נברא מהעבירה תמיד מבקש דין לנקום נקם וכאשר שב ומתוודה תיכף כשל כח המקטרג והוא ירה החצ"י להעבירו מלקטרג כמש"ה גם ה' העביר חטאתך לא תמות וזה רמז בשנותו את טעמו ששב בתשובה וזה הוא מעשה בוידוי לבד והיינו בשנותו את טעמו שהוא מעשה ושינוי גדול הן בגופו שדוחה הסט"א מקרבו. הן שדוחה המקטרג ומעבירין אותו וז"ש ויגרשהו להצר הצורר אשר בקרבו וילך המקטרג אשר עמד שם לקטרג. עתה לא יכירנו עוד מקומו וילך. וזה יהי לו מושך תשובה ותפלה ושבח לה' וזהו אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי. בה' תתהלל נפשי כי אני דבק בה' וכל זה מעשה טוב ומבטל מעשה הרע ושפיר [נאה] לקבל תשובתו ונסלח לו:
וענין הפרעוש לעורר האדם. כי עין בעין יראה כי אדם גבור הנה פרעוש אחד מטרידו ומחרידו ומשנה גופו והוא התעוררות גדול למי שיש לו לב שיכיר האדם מה כחו ומה גבורתו וישבר לבו ויכנע לבוראו וכשהאדם יכנע ויכיר שאינו כלום ודאי ישוב וניחם על חטאותיו ושב ורפא לו:
ומן העכביש יקח מוסר שמזדרז לבנות לו מקום ואחר תיכף יעשה מחיצה לשמור מקומו. כן האדם יזדרז לבנות בנין עדי עד בגן עדן ולישמר מיצה"ר. גם יתן אל לבו דכאשר יבנה בתים דומה בנינו לעכביש כי הכל הבל ופתאום יבא אידו וסגי ליה ד' גרמידי וזה עולם שאינו שלו. באופן כי הני תלתא פרעוש עכביש שוטה ר"ת פשע להתעורר החוטא על כל דבר פשע וישוב ובמקום פש"ע יצא שפ"ע ונסלח לו:
ג. באר מי הבאר של המדבר היו כמן אם רצה יין או חלב או דבש היה טועם הרב צמח דוד ברמזי פ' יתרו מרז"ל. ולפי מ"ש הרב כלי יקר דהבאר רומז לתורה וכאשר מתה מרים חזרה בזכות התורה ומשה ע"ש פ' חקת. א"ש דהיה נהפך למשקין שהתורה נמשלה להם יין חלב דבש:
ד. בהמה בפ"ק דחולין אמרו דהחוטא נקרא בהמה וחוץ מהפשט. אפשר דרך הלציי במה שראיתי בס' כתיבת יד ישן. דחכם אחד היה לו ס' הזוהר ומכרו ובלילה היה מצערין אותו וקורין אותו בהמה וביום סיפר החלום וא"ל ת"ח אחד כי הוכיחו אותו על שמכר הזהר וזהו בהמה ר"ת בערת הקודש מן הבית וכשמעו הלך והחזיר הזהר. ע"כ כתוב בס' הנז'. ולפ"ז נאה לקרות לחוטא בהמה כי ע"י החטא הולכת קדושה שבו ונכנסת סט"א וע"ז נקרא בהמה כי ביער הקדש מן הבית:
ה. ברכות מאה ברכות תקנם משה רבינו ע"ה ושכחום וכשהיו מתים ק' נפשות ביום אחד חזר דוד ותקנם ואח"כ שכחום וחזרו חכמי הגמרא ותקנום. כן כתב רבינו אברהם בן ירחי בריש ס' המנהיג. ודבריו נעלמו מראשונים ואחרונים כמו שכתבתי בעניותי באורך בקונטרס יוסף אומץ סי' נ' עש"ב. ויש ליתן טעם במ"ש רבינו הרקח והבאתיו לעיל דהמברך ק' ברכות ניצול מצ"ח תוכחות וגם כל חלי וכל מכה שהם ק'. ולכן משה רבינו ע"ה שראה שישראל נתייראו מאד מהתוכחות כמשז"ל תקן להם ק' ברכות לינצל. וכאשר דוד המלך ע"ה ראה שהיו מתים ק' בכל יום א"כ הוא ראה והתקין ק' ברכות שהם מצילים מק' תוכחות.
ומכאן תוכחת מוסר לאדם מישראל אשר ח"ו נראה כזורק ברכה ולא ידע מאי קאמר אם ברכה או ח"ו להפך דמלבד ענשו הגדול על שאינו מברך כדת מה לעשות עוד בה דאם מברך ומכוין בברכות ניצול מק' תוכחות ועוד יש להאריך בזה הרבה ואין כאן מקומו:
ו. בת שבע אמרו בזוהר הקדוש דאתיהיבת ברישא לאוריה ואח"כ לדוד כמו דאתיהיבת ארץ ישראל לכנען בתחילה ואח"כ לישראל ע"ש ואפשר לרמוז בפסוקי מזמור קל"ב נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך אם ישמרו וכו' כי בחר ה' בציון אוה למושב לו זאת מנוחתי עדי עד וכו' הכוונה נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מבת שבע דמותרת לו דכל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו כמ"ש פ"ק דכתובות ובהקדמת הזוהר הקדוש. ולמען ידעו כל ישראל דבת שבע היא שלך מפרי בטנך אשית לכסא לך שלמה בן בת שבע וכו' וכי תימא אם היא בת זוגך מדוע נתנה לאוריה מקודם לז"א כי בחר ה' בציון וכו' ונתנה לכנען. והיא היתה מנוחה כן הדבר הזה כי בת שבע נתנה לאוריה ואח"כ זאת היתה לך.
ז. בריח התיכון. כתוב בתרגום המיוחס ליונתן ע"פ והבריח התיכון כי אשל אברהם חתכוהו המלאכים והביאוהו לים סוף והיו אומרים לישראל שיקחוהו והיה גבוה ע' אמה ונעשה בריח התיכון למשכן והיה מתעגל כשמשימין אותו ליכנס מהרוחות והיה מתפשט כשמפרקין המשכן ע"ש. ובתנחומא פ' תרומה דף ק"ך (דפוס אמשטרדם) אמרו והבריח התיכון ירד ביד יעקב למצרים וכו' ע"ש.
ח. באשר הוא שם בחסד עליון שאינו דן על מה שהאדם עתיד לחטוא ורב חסד שאם עתיד לעשות מצוה מצילו מצרתו בעבור המצוה שעתיד לעשות זוהר הקדוש ח"א דף קכ"א ע"ג. וכן הביא הרב פרשת דרכים ז"ל מרז"ל במדרשים ע"ש באורך. והקשו המפרשים דבן סורר ומורה נדון על שם סופו כמשז"ל עתיד ללסטם הבריות ומשו"ה אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב. וכן הקשו על השבטים שדנו ליוסף על שם סופו דעתיד ירבעם לצאת ממנו והלא אין מדת הקב"ה לדון אלא באשר הוא שם. ויש תירוצי' הרבה לחקירות אלו ונזכירם בקיצור א' דיש הפרש בין ב"ד של מעלה לב"ד של מטה. ב' דשאני בן סו"מ שבא מטיפה אסורה מיפ"ת לא כן ישמעאל בן אברהם אבינו ע"ה והגר גיירה. ג' דישמעאל לא התחיל ברע אלא זרעו. ד' דהשבטים להציל עצמם היו עושים שלא יצא ירבעם ממנו וידיח לישראל. ה' דיוסף דנם על שם סופם וע"פ מדתו דנוהו. וכבר הבאתי אני הדל תירוצים אלו ויותר מזה בספרי זוטא ראש דוד סוף פ' וישב בס"ד:
ט. ברכה אמרו בזוהר הקדוש ח"א סוף דף רכ"ז דכשהאדם רוצה לברך לחבירו או לבנו וכיוצא צריך לברך בתחילה להקב"ה ואי לא מברך בתחילה להקב"ה אינון ברכאן לא אתקיימו ע"ש באורך. ואני שמעתי מהרב עיר וקדיש סבא קדישא כמהר"ר יעקב חזק ז"ל אב"ד ור"מ דק"ק פאדוב"ה דכשבא אליו אדם א' לברכו משי' ידו על ראשו ואומר יתברך שמו של הקב"ה ואח"כ מברך לאיש ההוא או לנער וכיוצא:
י. בירור כל הגליות לברר ני' הקדושה ומשו"ה במצרים שביררו כל ניצוצות הק' נצטוו לא תוסיפו לראותם עוד. ומה שדרים במצרים קודם מזמן הרמב"ם ועד היום שמעתי משם רבינו האר"י ז"ל דמה שחזרו בימי ירמיה ואח"כ בנא אמון שעברו על לא תוסיפו לראותם ולקו על זה כמ"ש פרק החליל. היה סיבה להטמיע שם ני' הק' ומשו"ה ישראל דרים במצרים לברר מה שנתפזר ואפי' כל צדיק שהולך ממקום למקום הוא לברר ני' הק' השייכי' לנשמתו כמ"ש אני עני בראש דוד פ' ויצא. ובזה פירשתי בעניותי מ"ש ר' ור' חייא הוו שקלי ואזלי בארחא שקלי דייקא שהיו נוטלים ומבררים ני' הק'. ועיין מ"ש במדבר קדמות מערכת זיין אות טו"ב דברי רבינו האר"י ז"ל באורך על זה:
יא. בתיה בת פרעה. בצדקה תכונני ר"ת וס"ת בת יה וז"ש בת יה בת פרעה שע"י הצדקה שעשתה נתכוננה ונכנסה בקדושה. ספר הלקוטים מהאר"י ז"ל כ"י. ועוד האריך בסודות עליונים ובסוף כתוב שם הגהה וז"ל להר"ם יונה מצאתי כי משה עם נוגה שהוא סוד הקלי' ששם היתה נשמת בת פרעה ע"י הצדקה שעשתה עם משה נטהרה קלי' נוגה ולכן משה נוגה עם ז' אותיותיהם גי' בתיה עכ"ל ובלקוטי הרמ"ז ז"ל כ"י ראיתי שכ' משם רבינו האר"י זצ"ל דבתיה בת פרעה הלבישה נשמתה למשה רבינו ע"ה בצאתה מהיכל לבנת הספיר כי היא היתה מקלי' נוגה שהיא מלבשת את נפשות הצדיקים בבואן בעוה"ז ובפרט בח"ל וכ' הרמ"ז ז"ל שז"ס מ"ש רז"ל על פ' איש מצרי הצילנו וכי משה מצרי היה אלא הוא עברי ולבושו מצרי שלבושו מבתיה והאריך עוד בזה ורמזי' וגימטריאות וזהת"ד:
ועל פי זה אפשר לומר במ"ש בסנהדרין דף ל"א ע"ב לדזיו ליה כבר בתיה שלם ופירש רש"י כמשה רבינו שהיה בן בתיה ומצאתי בהגדה שהיה בעל תשובה וכו' ע"ש. וצריך לדעת למה מתארו במשה רבינו ע"ה. ועוד היל"ל לדזיו ליה כבר יוכבד ולמה קורא למשה רבינו ע"ה בר בתיה. ואפשר לומר דבתיה חזרה בתשובה ונתגיירה כמשז"ל ותרד בת פרעה לרחוץ שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה. וכ' הרב עיר וקדיש מהר"א אזכרי ז"ל בספרו היקר ספר חרדים דף ע"ט דרשע הבא ליטהר נותנין בו מניצוץ משה רבינו ע"ה ע"ש ויתכן דזה הניצוץ שנותנין לבעל תשובה הוא מבחי' המלבוש שנתנה לו בתיה. ולכן קאמר לדזיו ליה כבר בתיה דיש בו ניצוץ ממשה רבינו ע"ה מבחי' לבוש שנתנה לו בתיה ולכן קראו כן. וגם שבתיה חזרה בתשובה ונתגיירה ויצדק מאד אומרו לדזיו ליה כבר בתיה:
יב. בירור הקדמה יקרה בענין הבירורי' מהאר"י זצ"ל עיין לקמן מערכת ט' אות ה' בס"ד:
יג. ברזל דורשי רשומות אמרו כי ברזל ר"ת ד' אמהות רחל לאה בלהה זלפה ולפי מ"ש רבינו האר"י זצ"ל בהקדמה הנז' שהברזל נגד מ' יכון מאד הרמז הנז' על האמהות:
יד. בהמה טהורה אין לה שיניים למעלה שהקב"ה עשה זכר לנפלאותיו שבהמה טהורה אין לה שיניים למעלה אבל יש לה שיניים למטה כלומר בריות של מטה יש להם שינוי ושלמעלה אין לה שינוי רבינו אפרים ז"ל בפי' על התורה כ"י פ' ויחי:
טו. ביזוי אין לבזות אפילו לדומם כמשז"ל ע"פ אשר לא תגלה ערותך עליו. והמרגלים נענשו על שהוציאו שם רע על עצים ואבנים נמשך לזה פי' הרב המובהק חסיד שבכהונה כמהר"ר יהודה הכהן ז"ל פ' כי כאשר משפטיך לארץ וכו' כמ"ש בפני דוד פ' משפטים אות ט"ו. וארז"ל שמשה רבינו ע"ה מפני שמהעפר והיאור קבל טובה לא ילקה אותם וכתבתי במדבר קדמות מערכה כ"ף אות ט"ו שמזה למד הרי"ף שלא לזלזל בדומם ע"ש. ובצומח אמרו רז"ל בתנחומא שמי שאוכל הפירות הטובות ומניח תורמוסים שלפניו הוא גוזל ועליו נאמר אל תגזול דל כי דל הוא ועיין לקמן מערכת ג' אות ח'. ובבעלי חיים אמרו בהגדה שאמר אליהו ז"ל למי שאמר על בהמה כי היא מסרחת שיראה שיש לה שבח כי לבנים שיניה וזה היל"ל. והחי יתן אל לבו לכבד כל אדם:
טז. בירא דשתית מיניה מיא לא תשדי ביה קלא פירש הרב עיר וקדיש מהר"א הלוי ברוכים ז"ל באר מים חיים היא השכינה לא תעשה מעשים רעים שיהא אחיזה לפ' גי' קלא. וזה אפשר רמז משז"ל שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקי"ר וכמ"ש במ"א בס"ד. ואפשר להרחיב קצת רמז בירא דשתית וכו' והוא מוסר לת"ח שלא יתגאה בתורה וידוע דבתורה שבע"פ מצוי שיתגאה הת"ח דיצרו מטעהו שיודע לפלפל ולכוין ההלכה וכיוצא מהטעאות יצר הרע ותורה שבע"פ היא כנגד השכינה וז"ש בירא היא השכינה דשתית מיניה מיא תורה שבע"פ לא תשדי ביה קלא מצד הגאוה דגם הלמוד לא יצליח בו. ולא תשדי ביה קלא הוא ע"ד מ"ש הזוהר הקדוש דחובין מכבידין גדפוי דשכינתא ח"ו ודו"ק:
יז. בת שבע אמרו רז"ל מרבדים עשתה לה זו בת שבע שש וארגמן לבושה שיצא ממנה שלמה וכו' ע"ש פירש מורינו הרב מר קשישא כמהר"ר אליעזר נחום זלה"ה דאי תימא ח"ו שהיה חטא לז"א נודע בשערים בעלה כמ"ש פ' ב"מ דבקו שערים וכו' עד שאמר בעבור דוד עבדך וכו' ונהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה ע"ש וא"כ השערים יתנו עדיהם זהת"ד כמ"ש בספרי זוטא ראש דוד פ' האזינו בס"ד:
ואני ברגליו אעבורה לסיים הפ' במ"ש וה' עמו שהלכה כמותו בכ"מ ואמרו אפשר שכינה עמו וחטא והשתי דרשות עולות בקנה אחד שהיה עניו ומרכבה לשכינה ומשו"ה שתים זו שמענו שלא חטא והלכה כמותו וכמ"ש במ"א בס"ד וז"ש מרבדים עשתה לה זו ב"ש זו בחינת מ' כמ"ש גורי האר"י ז"ל והיתה מלכה. וח"ו לא יעלה על לב שהיה חטא שהרי יצאת ללמד שיצא ממנה שלמה חכם מכל ומלך וזה מופת שהיה זווג נאה. וכי תימא דדוד המלך ע"ה המליכו לכוונה זו וב"ש לא חטאה דאנוסה היתה ומותרת וצדקת ב"ש גרמה שימלוך שלמה כי גדלו מעשי ב"ש וטהרת רעיוניה. לז"א נודע בשערים בעלה דדבקו שערים ובזכותו נפתחו כמו שפי' מורינו הרב ז"ל ומזה מוכח שהיה בעלה וזווגם נאה. וכ"ת דזה היה אחר פטירתו שעשה תשובה עצומה ועינויים ושק ונזיפה ויסורין ומיתה. לז"א דנודע הן קדם בחייו בשבתו עם זקני ארץ דהלכה כמותו וה"ט דה' עמו וא"כ לא חטא ודו"ק:
יח. בתי כנסיות ובתי מדרשות. גדול יותר מאד ישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות אפי' בלי לימוד שנשתבח בה יעקב איש תם יושב אוהלים ולא פירש בו הכתוב מכל זכיותיו תורתו ומעשיו כי רבו רק יושב אהלים בלבד הרמ"ע ז"ל במאמר צבאות ה' ח"א סי' כ"ח:
יט. בטל לשון בטל לחוד דתנן או תניא אינו לגמרי כמו שנבאר בס"ד. בסוף סוטה אמרו בטל כבוד התורה ומתה הטהרה והפרישות. הקשה הרב תיו"ט דהו"ל בטלה הטהרה. ובתוס' חדשים (דפוס אמשטרדם) כ' משם הרב מהר"ר שמשון חסיד ז"ל דבטלה לגמרי משמע ומתה אינו לגמרי כמ"ש מת צדיק זרחה שמש צדיק אחר עכ"ד. ואני בעניי אומר דהרב ז"ל אזיל בתר איפכא דמת טפי משמע לגמרי מבטל. ומה שהביא ראיה מצדיק אחד לא שמא מתיא דצדיק הראשון מת לגמרי ודאי אלא שאח"כ זורח אחר והכא דקאמר מתה הטהרה והפרישות לא שייך כמבואר ולי הדל נראה איפכא דבטל אינו לגמרי. וכן ראיתי להרא"ש ז"ל בתוספותיו שכ' גבי בטלה שירא פרדנא דר"ל אינו מצוי כל כך אבל לא בטל לגמרי ע"ש אבל מיתה הוא לגמרי. ואפשר דאותה טהרה ופרישות היה גורם לימוד התורה מעומד וכאשר ירדה חולשא ובטל זה. מתה הטהרה והפרישות ע"ד שהיה בימי ר"ג הזקן דמרבית החכמים הי"ל טהרה ופרישות גדול אבל אח"כ לא נמצא כזה כי אם לשרידים ולא לגמרי כמו שהיה. ואפשר דבטל אינו לגמרי כמ"ש הרא"ש ז"ל לכך שינה שהוא יותר מביטול ונקט מיתה וללמד שהוא יותר מביטול שינה ונקט מיתה. וכשכוונת רז"ל לומר בטל לגמרי אומר בטל לעולם או בטלה עולמית אבל היכא דתני בטל לחוד אינו לגמרי. ולהכי כשהוא לגמרי מאריכין ואומר' בטל לעולם או בטלה עולמית. וזה נראה פשוט:
כ. בכורים המקריב דורון לת"ח כאלו הקריב בכורים עיין במערכת דל"ת אות י"ב:
כא. בכורי ענבים רמז הרב הקדוש מהר"ר שמשון מאסטרפולי ז"ל שהאותיות שקודם אותיות ענבם הם אותיות ס"מ שאז שליטתו עכ"ד והוינן בה דענבים כתיב ביוד וישבתי אני הדל בקונטרס דברים אחדים דף ק"ח. ובס' אסיפת הכהן כ' פ' שלח דבמסרה ענבים חסר יו"ד ע"ש. ולא היו דברים מעולם גם הרמד"ל ז"ל בשתי ידות ובספר מנחת שי לא כתבו כלום והם שני עמודים אשר כל בית ישראל נשען עליהם. גם בלקוטים ממהר"ש שבסוף ס' קרנים כ' שהוא חסר. והוא פלא:
אמנם ראיתי בספר כנפי יונה ריש ח"ב הוא היה מונה מדות הדרשה בחכמת האמת ובכלל כ' אופן א' תמעיט אעפ"י שיש לו כגון ו' של חולם יוד של חירק עכ"ל ועפ"ז שפיר קאמר הרב עיר וקדיש הנז' דחזינן כאלו כתיב ענבם כי כן היוד שיש בה חירק זמנין דאינה מן המנין. והבאים אחריו שינו את טעמו שגם הלקוטים הנז' אינם ככתבו וכלשונו והדברים עתיקי"ם:
כב. בא ברוך ה' שאמר לבן לאליעזר הקב"ה שם בפיו זה ולהכי נכתב בתורה כמש"ל במערכת אלף אות כ"ג ועמ"ש אני עני בהגהתי בזוהר שנדפס בליוורנו ח"ג דף קי"א ודף קנ"ח ע"ש. והנה אמרו רז"ל דאליעזר היה מסתפק לתת בתו ליצחק וא"ל אברהם אבינו ע"ה אתה ארור וכו' והקשה הרב הגדול מהר"י דוד ז"ל בספרו הנחמד צמח דוד דף ס"ז סוף ע"א דהרי יצא מכלל ארור ותירץ הרב ז"ל לפי שהיה ארור מתחילה על דרך שאמרו בהוריות פ"ג ע"ש. ולי הדל אפשר עוד לומר שהבת נולדה כשהיה ארור ואחר כך הוא שיצא מכלל ארור אמנם בתו היא ארורה שנולדה כשהיה הוא ארור. ועיין מה שכ' רבינו האר"י זצ"ל שער הפסוקים פ' חיי שרה. ועמ"ש אני הדל בקונטרס סבר יוסף פ' חיי שרה בס"ד:
כג. בני קטורה זה שנים רבות חקרתי דאחר שיצא ישמעאל שהיה סיגים ואחר זה נולד יצחק אבינו ע"ה עולה תמימה מהיכן באו בני קטורה וכמ"ש בעניותי בפתח עינים פ' חלק על דף צ"א ע"ש ואחר זמן רב ראיתי בלקוטי תורה מגורי האר"י ז"ל כ"י שכתוב פ' חיי שרה וז"ל אם כבר נמתקה זוהמת אברהם בהגר מהיכן יצאו בני קטורה אחר שנולד יצחק ויש לומר שבני קטורה הם גבורות. מפני שעתידין להיות עבדים לישראל לעתיד לבא עכ"ל:
כד. בני קטורה חייבי' למול הם וזרעם לדעת הרמב"ם ורש"י ס"ל דדווקא הם ולא זרעם ועיין בס' הקטן ברכי יוסף י"ד סוף סי' ר"ס ובשיורי ברכה שם:
כה. בני קטורה קרי ר' טרפון לבני אחתיה בני קטורה בזבחים דף ס"ב ע"ב וכן אביי קרי לאחרים ועמ"ש בפתח עינים שם:
כו. בני ישראל כ' הרב עיר וקדיש בס' אספקלריא המאירה פ' בא דכאשר הקדושה וסט"א שוים אז הסט"א לוקחת מהקדושה וא"ה הם שולטים בישראל ח"ו והנה גבלת עמים הוא כחשבון בני ישראל חסר ח'. ואם ישראל עושים רצונו של מקום ומיחדים שם הויה אדני שהם ח' אותיות אז ח' אלו יתוספו על בני ישראל והם גי' תרי"א כמספר תורה וגבר ישראל ואם ח"ו ישראל אינם מיחדים הויה אדני אז נשאר בני ישראל גימט' תר"ג וגורם כי גבלת עמים יעלו תר"ג עם האותיו' כגימט' של בני ישראל וח"ו הסט"א והקדושה שוים ולוקח הסט"א השפע ושולטים על ישראל זהו תורף דברי הרב ז"ל והוא הוסיף לבאר כמה ענינים הלא בספרתו נפלאות מתורתו. וגם אני עני כתבתי בקונטרס אהבת דוד דרוש י"ב בס"ד:
ועתה אומר אני בעניותי דאפשר להרחיב הקדמה זו באופן זה כי בהיות ישראל עושים צדקה יאירו ויתייחדו שמות הויה אדני ובהם ח' אותיות ושני כוללים לשני שמות הם תרי"ג עם חשבון בני ישראל. ולכן אמרו רז"ל שקולה מצות צדקה ככל המצות ואהניא צדקה להגביר בני ישראל כי בני ישראל עם ח' אותיות הויה אדני גימט' תור"ה ובזה גבלת עמים ירדו לצערי"ם כי גבלת עמים גי' תקצ"ה וחסר ששה עשר למנין תורה ו"י להם כי בכח תורה מבטל ס"מ לי' גימט' תרי"א ובזה גבלת עמים ירדו כי גבלת גי' ת' נקמה. ת' רומז לסט"א ת' איש דעשו.
וזה טעם מ"ש בשבת דף קל"ט אין ירושלים נפדית אלא בצדקה שמיחדים שם הויה אדני וח' אותיות יתוספו על בני ישראל גימט' תורה לבטל הנז' ויושפלו גבלת עמים:
וזה אפשר מ"ש פ"ק דבתרא דף יו"ד דשאל משה רבינו ע"ה להקב"ה במה תרום קרן ישראל ואמר לו בכי תשא ופירש"י ז"ל דיעשו צדקה. דכוונת משה רבינו ע"ה במה תרומם קרן ישראל שלא יהיה שוה גבלת עמים למספר בני ישראל א"ל בכי תשא שיעשו צדקה ליחד שם הויה אדני ויתוספו ח' אותיות על בני ישראל ויהיה תורה ובזה יושפלו גבלת עמים. ואפשר לרמוז כי ר"ת תשא את ראש בני ישראל גי' תרי"ג שהם כמספר בני ישראל וח' אותיות הויה אדני וב' כוללים גימט' תרי"ג כדבר האמור:
ואדברה וירוח לי כי נודע דעסק התורה גורם יחוד קובה"ו וכאשר נוסיף ח' אותיות שמות הויה אדני על מספר בני ישראל הם תרי"א כמספר תורה ויושפלו גבלת עמים. ובזה יובן מ"ש פ"ב דמכות עומדות היו רגלנו בשעריך ירושלים מי גרם שרגלינו עומדות במלחמה שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה דע"י עסק התורה מתיחדים הויה אדני ונתוספו על בני ישראל ויהיה מספר תורה ובזה יושפלו גבלת עמים לעת תמוט רגלם וא"ש עומדות היו רגלינו במלחמה בשערי ירושלם העוסקים בתורה.
ואפשר שזה טעם מ"ש בסדר אליהו זוטא פ"א לא חרב העולם אלא בפשעה של תורה ולא חרבה א"י אלא בפשעה של תורה וכל הצרות הבאות לישראל אינן אלא בפשעה של תורה שנאמר בפשע יעקב כל זאת וכו' ע"ש דכאשר ישראל עוסקים בתורה יהיה ישראל בכח שמות הויה אדני כמספר תורה ויושפלו גבלת עמים וידיעת ההפכים אחת היא:
וכיוצא בזה יש לומר בשמירת שבת דע"י שמירת שבת מיחד הדודים הויה אדני ונתוספו ח' אותיות על בני ישראל ויהיו כמספר תורה ויושפלו גבלת עמים וזש"ה ושמרו בנ"י ישרא"ל את השבת וכו' ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם דע"י שמירת שבת יהיה בני ישראל כמספר תורה וא"ש ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. וזה טעם מ"ש במדרש ע"פ בשובה ונחת תושעון דע"י שבת נגאלין ישראל ורבינו האר"י ז"ל כ' גאות לבש צירוף גואל שבת כי ע"י שמירת שבת יהיה בני ישראל גי' תרי"א ויושפלו גבלות עמים וזה רמז גאות לבש דהיינו גואל שבת לבש ה' עוז התאזר גי' תרי"ג דע"י שבת בני ישראל וח' אותיות האמורים וב' כוללים גימט' תרי"ג וזה טעם שאמרו שקולה שבת ככל המצות:
ומזה אפשר דהיינו מ"ש שקולה מצות ציצית ככל התורה דח' חוטי ציצית יתוספו על בני ישראל ויהיו גי' תורה וזה שאמר דבר אל בנ"י ישרא"ל ועשו להם ציצית: