א. דבש גי' אשה וזה רמז דבש מצאת אכול דייך כי הגם שהיא צדקת ע"ד מצא אשה מצא טוב אפ"ה צריך ליזהר כמ"ש הרמב"ם ה' דעות וז"ש אכול דייך וגימט' דם שאם לא ישמור עצמו דם תהא אחריתו ובמקום דבש תהיה סם המות. אך אם יתנהג כשורה תהיה דבש. ולהבדיל התורה אשה רוחניות נקראת דבש וא"ש אכול דייך כי אמרו במה שהורשת התבונן אין לך עסק בנסתרות:
ב. דוד המלך אם היה חי ק' שנה לא נחרב בית המקדש כי היה מתקן העולם תקונא דלא יעדי זוהר חדש מדרש רות דף קי"ד דפוס קושטא וע' במדבר קדמות אות ז':
ג. דוד מלך ישראל חי וקיים שלא טעם טעם מיתה שלא ישן שיתין נשמי כמשז"ל. ואפשר שדוד המלך ע"ה נזהר בזה לפי שהוא היה גלגול אדה"ר והיה לו לחיות תדיר. ולכן לתקן בצד מה לאדה"ר השתדל שלא לישן שיתין נשמי ולחיות תדיר. וזה טעם משאז"ל שא"ל ה' שלא יבנה בית המקדש שאם יבנהו לא יחרב ויכלו ישראל ח"ו כי כיון שהוא חי וקיים גם מעשי ידיו קיימים ואי אפשר שיחרב:
ד. דבר אין לבזות שום דבר הלא תראה קיסם המוטל באשפה יכול לכתוב בו להתיר עגונה. קרבן מנחה סימן שס"ג ע"ש:
ה. ד' מתו בעטיו של נחש בנימין כלאב עמרם ישי וכלהו גמרא לבר מישי דמפרש ביה קרא דכתיב בת נחש שמת בעטיו של נחש. ש"ס שבת דף נ"ה. ומהא אסקיה לר' אמי בתיובתא דאמר אין מיתה בלא חטא ע"ש:
אמנם בזוהר הקדוש בראשית דף נ"ז ע"ב אמרו וז"ל דתנינן אין מיתה בלא חטא בר אינון תלתא דאסתלקו בגין ההוא עיטא דנחש הקדמוני ואלין אינון עמרם לוי ובנימין ואית דאמרי אוף נמי ישי דלא חבו ולא ישתכח עלייהו חובה דימותון ביה בר דאדכר עלייהו ההוא עיטא דנחש כדאמרן עכ"ל עין רואה כמה שינויים יש חדא דקאמר תלתא ואית דאמרי ישי ובש"ס ד' בפשיטות ושני דבמקום כלאב אמר לוי וג' דהש"ס ישי יליף מקרא והזהר מספקא ליה:
ועל הכל דבזהר קאמר דתנא אין מיתה בלא חטא בר אינון תלתא וכו' והש"ס מותיב לר' אמי מהא ואסקיה בתיובתא. ויש לדקדק דהזהר קאמר בשם תוספתא כמ"ש דתנינן והש"ס למה לא הביא תוספתא זו ותו אמאי אסקיה בתיובתא לר' אמי לימא בר מהני. ואפשר דהש"ס אסיק לר' אמי בתיובתא משום דר' אמי קאמר מילתא פסיקתא אין מיתה בלא חטא והול"ל חוץ מד'. ומ"מ גם הש"ס מודה דמצינן למימר אין מיתה בלא חטא חוץ מד' והוא מלתא דלא שכיח דמן העולם ועד העולם בד' מצינא ותו לא:
ועל פי זה יתיישבו דברי הרמב"ם באגרות ודברי הרא"ם פ' וישלח ופ' שופטים דנקטי אין מיתה בלא חטא. וק' דהש"ס אסקיה להא בתיובתא ואפשר דהם ז"ל סברי דלא מסיק בתיובתא כי אם לשון ר' אמי דקפסיק ותני אין מיתה בלא חטא. אמנם לפי האמת יכול לומר אין מיתה בלא חטא בר מד' והרמב"ם והרא"ם לא רצו להאריך בהיות הדבר מפורש בש"ס ודו"ק:
ודע כי בזוהר הקדוש אמרו דהני שמתו בעטיו של נחש הם יועצים של המשיח ע"ש בפ' בשלח דף נ"ד ע"א:
ומה נעים דבמקום עטיו של נחש הם מארי עיטא של משיח גימט' נחש. ושוב נזכרתי דכבר כתבתי זה במדבר קדמות מערכה זו אות י"ט ומ"מ יש חידוש קצת בזה שכתבנו בעניותנו:
ו. דעת היא מתנתו יתברך כי הוא החונן לאדם דעת דרך חנינה ואין להשתמש במתנה שנתן לו הוא יתברך כי אם לעבודתו. ואם יתן דעתו לעשות מרמות ותחבולות או לעשות המצאות לרדוף אחר העבירה. א"כ מטמא את הקדש ומשתמש במה שחננו ה' להכעיסו וכדי בזיון וקצף וזש"ה בהושע סי' ד' כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי והארכתי אני הדל בזה בקונטרס אהבת דוד דף ו' בס"ד:
ז. דעת אמרו רז"ל כל מי שאין בו דעת נבילה טובה הימנו. ופירשו הראשונים במשז"ל גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות כי אל דעות ה'. והמזוזה נכתבת על עור נבילה וכתוב במזוזה שדי מלבר והיה מלגו וא"כ עור הנבילה נותן בין שתי שמות הויה ושדי. והוא אם היה בו דעת היה בין שתי שמות ועתה שאין בו דעת נבילה טובה הימנו שעור נבילה נתון בין שתי שמות:
ח. דעת כל מי שיש בו דעת כאלו נבנה בית המקדש בימיו כמ"ש בברכות דף ל"ג. ואפשר כי ע"י שיש בו דעת מכיר בחסרונו ומהותו וחובתו לעבוד עבודתו ותרבה ענותנותו והרי הוא כמקריב כל הקרבנות כלם ולכן חשוב כאלו נבנה בית המקדש בימיו:
ט. דשא דרך שם הכי אמרו פ"ק דכתובות. ויש להסמיך מוסר כי עיקר היצה"ר הוא מפתה בהני תלת דבור שינה אכילה ויש לו פסקי הרא"ש ופסקי תוס' כי הדיבור אינו אסור ואין בו ממש ויש כמה בני אדם כי כל מעיינם הוא לדבר ויושבים כמה שעות הם המדברים הלכות מלכים ומלחמותיהם גרעיניהם ועוקשיהם ומהות הסחורות והסוחרים ונראה בעיניהם שלא יש שום איסור וזאת שנית שינה של שחרית מראה היצה"ר שאם יקום בבוקר לתפלה יחלה כי הוא אסטניס וכיוצא. ועוד בה שלישיה רודף מלא אחר אכילה טובה ותענוגות בני אדם ומשתאות ובמותב תלתא הוא משכן היצה"ר כי ברוב דברים לא יחדל פשע וממעט שפע ונעשה פשע ולא סגי אם לא ידבר לה"ר וכל דבור אסור מלבד ביטול תורה. וע"י השינה ממעט עסק התורה ונדבק הרבה במיתה ומאבד זמן ק"ש ותפלה וכיוצא. ומבטל תפלה בצבור ועניית קדיש וקדושה ואמנים וכדי בזיון וכל הולך על גחון מלי כריסיה מרבה היצה"ר ומגדילו עד שנעשה עבדו. וכל זה רמוז בנועם שיח דשא דרך שם. ר"ת דבור שינה אכילה דרך שם הממעט זהו דרך שמירת מצות ר"ת שם וז"ש דרך שם והמרבה דיבור שינה אכילה דרך שם ר"ת שנאבד מהעולם רחמנא ליצלן:
יוד. דוד המלך ע"ה כאשר באה בת שבע לומר שמלך אדוניה בא עליה והוא באח"ד והטעם דס"ד שלקח אבישג ותהי לו סוכנת ולא ידעה לכפר על עון ב"ש ולהורות כי לא ידעו ולא יבינו וב"ש שלו מאת ה' אח"ד להכי עשה כן. ודרך דרש כי היה רוצה לתת לה דבר שאינו קצוב ולדעת הרמב"ם לא קנה אלא אם קבל הנאה וכמ"ש אני הדל בקונטרס צוארי שלל בהפטרת חיי שרה ע"ש:
יא. דברי אלהים חיים אמרו פ"ק דעירובין בפלוגתא דב"ש ובית הלל אלו ואלו דברי אלהים חיים והלכה כבית הלל. ולפום ריהטא קשה לשמוע דכיון דדברי בית שמאי אינם הלכה וב"ש במקום ב"ה אינה משנה איך יתכן לומר אלו ואלו דברי אלהים חיים. ובס' מהררי נמרים כתב דהסברא שאינה הלכה תועיל מאד להבין הסברא שהיא הלכה ע"ד שאמרו דאין האמת ניכר אלא מתוך השקר וה"נ יש לומר דהסברא אמיתית לא תובן בעצם ואמיתות אלא מתוד הסברא המנגדת:
ורש"י בכתובות דף נ"ד ע"א כתב דשבקינן לישנא דמפלגי תרי אמוראי אליבא דחד ונקטינן ההיא לישנא דמפלגי אמוראי אליבא דנפשייהו דכי פליגי תרי אמוראי אליבא דחד מר אמר הכי אמר פ' ומר אמר הכי אמר פ' חד מינייהו משקר אבל כי פליגי אמוראי בדין או באיסור והיתר כל חד אמר הכי מסתבר טעמא אין כאן שקר כל חד סברא דידיה קאמר מר יהיב טעמא להיתרא ומר יהיב טעמא לאיסורא מר מדמי מילתא למילתא הכי ומר מדמי לה בענינא אחרינא ואיכא למימר אלו ואלו דברי אלהים חיים הם זמנין דשייך הך טעמא וזימנין דשייך הך טעמא שהטעם מתהפך לפי שינוי הדברים בשינוי מועט עכ"ל:
והנה הרב כנסת הגדולה בסוף א"ח בכללי הגמרא כתב דמצא כתוב בתשובה כתיבת יד לאחד קדוש דכלל מסור בידינו מדברי רש"י היכא דפליגי תרי תנאי או תרי אמוראי כל היכא שאנו יכולים לומר דפליגי בסברתם וכו' ע"ש והם תחילת דברי רש"י הנז' ונעלמו מהרב ז"ל דמהדר לאתויי מתשובה כ"י:
ומ"מ למדנו מדברי רש"י ז"ל דאלו ואלו דברי אלהים חיים פירושו דסברא זו טובה היכא דמשתנה הנדון בשינוי מועט כמבואר בדבריו באר היטב:
אמנם הריטב"א בחידושיו לעירובין שם כתב בשם רבני צרפת כי כאשר עלה משה למרום אמר רחמנא ע"כ דבר מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים כי לא טהור ושאל להקב"ה הלכה כדברי מי והשיבו ההכרעה מסורה לחכמי הדור והן הן דברי אלהים חיים ממש כי במספר הדורות פעם מכריעין כסברא זו ופעם מכריעין להפך ועמ"ש אני עני בהקדמות אלו בספרי זוטא ראש דוד פ' לך לך דף י"ד בס"ד:
יב. דורון כל המקריב דורון לת"ח כאלו הקריב בכורים. כתובות דף ק"ה ע"ב וכתבו שם התוס' משם סדר אליהו זוטא דת"ח כפרה להם לישראל בכל מקומות מושבותיהם שנאמר תקריב מנחת בכורים וכו' ע"ש וכתב הרב נח"י פ' לך לך שלא ימנע הת"ח מלקבל דורון שמזכה לנותן וכו' ע"ש.
יג. דור המדבר הנשים לא היו נדות והיו פרין ורבין אך כשעשו העגל פירשו הנשים עד שעשו המשכן ונתרצה הקב"ה לישראל גם הן נתרצו לבעליהם ועמ"ש בנחל קדומים פרשת בשלח ע"פ ותקח מרים הנביאה ומשם באר"ה כי זה שכתבתי הוא בקצר אמיץ:
יד. דוד הוא רגל ד' של המרכבה כי המרכבה צריכה ד' רגלים אברהם יצחק יעקב דוד. ונתחלף יוסף בדוד ויעקב עם דוד היו ראוים לצאת מיצחק ונתן הקב"ה עשו תחתיו כי השטן קטרג על בריאת יצחק ובזמן העקידה שנצול לפי שיצחק ראש לכל הדינים וכלם נכנעים תחתיו ולא רצה המלאך וחיילותי' להשתעבד עד שנתן לו שעשו יצא מיצחק ובא יוסף בשביל שלא נולד דוד. ועיקר לידת יוסף היה כי בהתחדש אור בקליפה תיכף מתחדש אור בקדושה להחליש כחה. והנה נולד שר גדול חרבא דאשמדאי ומקטרג וג' שרים מלמדי זכות יהודה מלכיא"ל עטוריא"ל נטוריא"ל ובשעה שנולד אותו המשחית נולד שר גדול משרש קדושה ונקרא חרבא דמלכא ויש לו ב' שמות משיחא"ל ככביא"ל. וכנגד חרבא דאשמדאי הוא עשו דכתיב ביה ועל חרבך תחיה וחרב דקדושה הוא יוסף למטה. הרב עמודיה ז' עמוד ב' פחד יצחק אות י"ב משם ס' גלי רזיא. ובזה גלוי הטעם דיוסף שטנו של עשו. ואפשר לרמוז כאשר ילדה רחל את יוסף ר"ת כאשר ילדה רחל את גי' חרבא דהוא דקדושה. נגד עשו. ולזה רצה לחזור יעקב לאביו דיוסף בא במקום דוד דהיה ראוי לצאת מיצחק והוא שטנו של עשו כאמור ובזה ניחא מ"ש הרב עיר בנימין משם האר"י ז"ל דיצחק נתעבר ביוסף. כי הוא בא במקום דוד שהי"ל לצאת ממנו ולבטל עשו. ובזה ניחא דפינחס נתעבר בו יצחק וגם יוסף להרוג זמרי שהוא בחי' עשו כמ"ש לקמן מערכת פ"א אות ד' ע"ש.
טו. דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו אמרו רז"ל שהיה עושה משפט לזה וצדקה לזה. עושה משפט לעשיר לזכותו בדין. וצדקה לעני בפרוע את חובו מבית המלך. והטעם כי מי גרם העניות כי אם מאמר בזעת אפך תאכל לחם ומי שבא לתקן בעד אדם מצוה זו עליה רמיא לפיכך היה מקדיש כל נכסיו לשמים לקיים בעצמו כי עני ואביון אני. הרמ"ע ז"ל במאמר מאה קשיטה כ"י סי' צ"ד:
טז. דמו ודם זרעיותיו כן דרשו רז"ל גבי קול דמי אחיך והקשה הרב שער אפרים ז"ל בכ"י אמאי לא דרשו כן במ"ש וגם דמו הנה נדרש שדרשו דמו ודם הזקן ותירץ דהתם הריבוי קודם לדמו וא"ש דם הזקן. א"נ דראובן לא ידע שיוליד. ובזה תירץ עט"ר אמ"ן עדן מש"כ אשר כילתני היום הזה מבוא בדמים דם נבל ודם נדה. ואני הדל כתבתי בזה והבאתי דברי הרב מהרלנ"ח ז"ל סי' קכ"ו על זה. גם הוקשה לי מ"ש בסנהדרין סוף פ' נגמר הדין ע"פ דמי נבות ודמי בניו ותירצתי כמו שכתבתי בעניותי באורך על זה בקונטרס פני דוד בפ' בראשית אות ט"ו דף כ' ע"א ע"ש באורך בס"ד:
יז. דצ"ך עד"ש באח"ב הוא גימט' כל המכות כן כתבו הגמי"י סוף הלכות חמץ ויש לרמוז כי תק"א גימט' אשר והוא רמז לבינה דמסטרא דיובלא היתה הגאולה כמ"ש בזוהר הקדוש. וזה רמז אש"ר הוצאתיך מארץ מצרים ואת אותותי אש"ר שמתי בם. גם רמז כי חיי האבות הם תק"ב ובכל ימיהם היו דבקים בה' ועובדי עבודתו ובזכותם ע"י בינה שהיא רמז אשר הוכו תק"א מכות שעם הכולל תק"ב כמספר חייהם היקרים. וכל זה ראה יעקב אבינו ע"ה דכתיב וירא יעקב כי יש שבר במצרים שבר גימט' תק"א עם הכולל שהוכו ונשברו מכות כמנין שבר עם הכולל בכח אש"ר עם הכולל הרומז לבינה בזכות שני חייו וחיי אבותיו שהם כמנין שב"ר.
ועוד יש רמז דר' יהודה רצה לרמוז כי כל עשר מכות באו מעשר ספירות כמ"ש בפרטות גורי האריז"ל. ואם תתחבר עם תק"א שהוא מספר דצ"ך עד"ש באח"ב ונוסף מ' כי כל מכה היתה של ד' מכות לדעת ר' אליעזר יעלה תקמ"א כמספר ר"ת עשר ספירות כח"ב גג"ת נהי"ם שהם כמספר ישראל. והנה בהגהות מימונית כתבו משם רבינו חננאל לאשמועינן דבסדר הזה היו קורין מביאי בכורים ודבריו אינם מובנים. ואפשר שכוונתו דכשהיו אומרים מביאי בכורים ביד חזקה ובזרוע נטויה היו מכוונים המכות בסדר דצ"ך עד"ש באח"ב.
ולפי האמור לעיל אפ' לומר שהוא רמז וישמע אלהים את נאקתם דבתיבת נאקתם רמוז הכל הנון רמז לנ' שערי בינה דמשם היתה הגאולה אקת הוא תק"א מספר המכות שלקו במספר חיי אבות וכמספר אשר הרומז לבינה ומ' רמז לשכינה והכל יחד נאקת"ם ודוק כי קצרתי ובדרושים ופירושי ההגדה הארכתי יותר בס"ד:
יח. דבורה עיין במערכת תיו אות כ"ט:
יט. דוד המלך ע"ה מסר מודעא כשנתן גט למיכל כי גט מוטעה היה ולקוחי פלטיאל לא היו לקוחים ולכן חזר דוד ולקחה אחר שהיתה עם פלטיאל. כן כתוב בגלגולי הנשמות שקבל הרמ"ע ז"ל ממהר"י סרוק ז"ל. ויש להרגיש דמרז"ל נראה דלא נתן גט דוד למיכל אלא ששאול סבר דקדושי דוד לאו קדושין וכמ"ש פ"ב דסנהדרין. ורז"ל אמרו בב"ר פ' ל"ב דדואג התיר מיכל כיון דדוד מורד במלכות וחייב מיתה והו"ל כאלו מת. ואמרו ז"ל דפלטיאל לא נגע בה וכ' הרשב"א בתשובותיו סי' י' דע"פ נביא ידע דוד המלך ע"ה שפלטיאל לא נגע בה ועיין עוד בתשובות הרשב"א סי' קפ"ט ובמקומות אחרים כתבתי בענין זה בס"ד:
כ. דוד הלל. יהונתן שמאי. והיינו דאמרו שדוד הלכה כמותו בכל מקום וכן יצאת בת קול ואמרה הלכה כבית הלל. וכן רז"ל ע"פ יודע נגן וכו' על כל מה שהיה אומר היה אומר יונתן בני כמוהו וכשאמר הלכה כמותו איקני ביה דליתיה אפי' בדידיה. הרמ"ע ז"ל משם מהר"י סרוק ז"ל. ובזה יומתק מ"ש הראשונים דדוד ויונתן קבעו בשמותם יה כמו שיש בין איש לאשה ויוד קבע דויד בשמו ויונתן קבע הא בשמו ונקרא יהונתן עכ"ד וידוע כי שמאי מסוד הגבורות ולכך יונתן קבע ה"א בשמו. ובזה פירשנו בעניותנו נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים כמ"ש בספרי זוטא ראש דוד פ' קדושים.
כא. דברות מה שאנו אומרים עשרת הדברות ולא עשרת דברים כי דברות גימט' תרי"ב. ויראה תרי"ג ששקולה כנגד כולם והיא ביד האדם שנתן הבחירה בידו. תשב"ץ לתלמיד מהר"ם סי' תס"ז:
כב. דבור מדת הגבורה מעסקי תורה שבכת' אמירה מדת מלכות מעסקי תורה שבע"פ זרע אהרן סוף תרומה מס' שערי אורה דף י"א:
כג. דבורה אמרו פ"ג דמגילה תרתי נשי יהירן וסניין שמייהו זיבורא וכרכושתא וכו' ע"ש. וצריך להבין דאפילו בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב ומה הלשון הזה על נביאות. ואפשר במה שאמרו רז"ל כי ה' עשה שתהיה וסת לאשה כדי שתזכור דנמשך זה מחוה ולא תחטיא את בעלה. וגם כאן להיותם נשים יקרות מאד ה' שם שמות שיקראום כך שיתעוררו בשם שיש להן ולא יתגאו ולכן לא אירע לדבורה אלא פעם אחת. וז"ש תרתי נשי יהירן דתכונתם לפי צורתם וטבעם. וסניין שמייהו כדי שיזכרו ולא יתגאו. ולכן כאשר אירע פעם אחת אמרה עורי עורי דבורה דאמרה שמה להכנע משם שיש לה וחזרה לה הנבואה: