א. כבוד הוא רומז לשכינה בסוד וכבודי לאחר לא אתן. ואפשר דיען באבא יסד ברתא לכן כבוד גימ' ל"ב רמז ל"ב נתיבות חכמה:
ב. כפור אמרו ז"ל בילקוט ונשא השעיר עליו את כל עונותם מלמד שביה"כ נוטל כל עונות ישראל ומשים אותם ע"ג פ' וכו' ע"ש. ופירש הרב אליהו אשכנזי ז"ל הביאו הרב צמח דוד דף רכ"ה ע"ג במ"ש בח"מ סי' כ"ט דעדים שאמרו שקר העדנו נאמנים על עצמם ומשלמים מביתם. והנה אז"ל כי ביה"כ אומר להקב"ה יש לך אומה בארץ כמלאכי השרת. וא"כ כל מה שהעיד כל השנה דעולה ומשטין וכו' הוא שקר וישראל נשארים נקיים. והקב"ה שהי"ל אותו חוב על ישראל אינו מאבד את חובו אלא ישלם מביתו דהיינו שישא עונותם עליו עכ"ד:
ואפשר שרז"ל במתק לשונם אמרו השטן גימט' שס"ד דיה"כ אין לו רשות. והכונה דיה"כ שהוא מלבר דין גרמ"א להפסיד כל השס"ד מטעם האמור וק"ל:
ג. כבוד אב ואם. עיין מ"ש לעיל במערכת אלף אות ט"ל בס"ד:
ד. כוונה במדבר קדמות כתבתי אני בעניי וז"ל וגדול אחד כתב דר' חייא היה לובש תפילין תפורין בפשתן כסברתו במכות דף י"א וההלכה להפך וכי ס"ד שלא הי"ל לר' חייא שכר מצות תפילין ח"ו אלא לפי כונתו ישלם ה' וע"ז הבאתי דהריטב"א בחי' ל"ג הכי ע"ש. ועתה אמת אגיד דבעת שכתבתי זה במדבר קדמות הוה בריא לי שלמדתי כך ובו בפרק שכחתי מי בעל דברים ואני אמרתי בחפש"י דהריטב"א ל"ג הכי. ואחר זמן רב ראיתי בס' שבלי הלקט ח"א כ"י שבלת ה' ששם כתב כמ"ש בשם גדול ובודאי ששם ראיתיו וז"ל וכל איש מקבל שכר על מה שרואה בדעתו אם דעתו מכוון לשמים שהרי אתה רואה שתפילין שתפרן בפשתן פסולים כדאמר פ' אלו הן הלוקין ואמר רב חזינא לתפילי דבי חביבי דתפירי בכתנא ולית הלכתא כותיה ובודאי ר' חייא הגדול הי"ל שכר תפילין כשאר החסידים ואע"פ שתפורות בפשתן עכ"ל. ואתיא כמו שכתבתי אני הדל שה' פרע ליוסף שכר שבת אף שהיה עושה קצת מלאכה דס"ל שלא יצא מכלל ב"נ להקל לפי שכוונתו לש"ש ובזה פירשתי בעניותי מאמרם ז"ל כמ"ש בקונט' ראש דוד ויחי דף ל"ח ע"א ע"ש באורך:
ה. כליות של ימין יועצת לטובה ושל שמאל יועצת לרעה. מדרש משלי סי' י"ב.
ו. כפיית ההר במעמד ה"ס לא היה רק על עמי הארץ ולא על הת"ח כלל. הרב אספקלריא מאירה בפירוש דברי רעיא מהימנא פרשת נשא דף קכ"ה ע"ש:
ז. כהן גדול מאי דכתיב עד מות הכהן הגדול הטעם כי במותו ילקט עמו כל אינון נשמתין דאזלין ערטילאין ואז עולה עמו נשמת הנרצח ולכן אחר שזה הנרצח הולך אל המנוחה אז ג"כ הרוצח ישוב אל נחלתו וכן היו נוהגים הכנענים שבא"י היו מכניסים מתיהם בארונות במערות עד מות אחד גדול הדור ואז מוליכים כלם לקברו באותו יום כי על ידי אותו הגדול ינוחו במשכבותם על מנוחתם כל השאר. והנה באותו יום שעברו המרגלים מת איוב שהיה גדול הדור והוציאו ארונותיהם לכך חשבו המרגלים שהארץ היא אוכלת יושביה. לקוטי גורי האר"י ז"ל כ"י ואפשר דהקב"ה שם בפיהם שיאמרו דברים אלו אשר בתוכם רמוז הפך דבריהם כי ר"ת אותה ארץ אוכלת יושביה היא בגימט' עם הכולל איוב כי לא היה אלא איוב ושאר ארונות היו מקדם קדמתה כמדובר:
ח. כבוד אמרו פ"ג שאכלו אין מכבדין אלא בפתח שיש בו מזוזה וכתבו ז"ל דבתחילה כשיצאו מביתם כבדו זה את זה כראוי ואחר זה בדרך אין קפידא. ושמעתי שזה רמז הפ' הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו. כלומר היתכן דב' ילכו בלי הקפדה שהגדול ילך תחלה וזהו יחדיו. שניהם כאחד כאלו שניהם שוים ואיננו גדול זה על זה. בלתי אם נועדו בתחילה דכאשר יצאו מן הבית כבר כבדו זה לזה וכן אם נמצאו בדרך בעת ההיא כבדו זה את זה ונועדו ללכת ואח"כ אין קפידא עכ"ד וזה רמז וילכו שניהם יחדיו. ואפשר רמז דאין כבוד אלא בפתח שראוי למזוזה כי הנה מזוז"ה גי' אדני שהיא מ' ושדי הוא יסוד וצריך להמשיך להם כבוד גי' ל"ב רמז ל"ב נתיבות חכמה שאז יזדווגו כמ"ש רשב"י אחותי בת אב"י ותהי לי לאשה. ולזה כשיש מזוזה שדי יש כבוד וזה רמז הכתוב במלאכי ולתת כבו"ד לשמ"י שם מ' [יוד רומז לאבא] בסוד אחותי בת אב"י. ואפשר כבוד להמשיך מכ"ב אותיות התורה שהוא ביסוד אבא לו"ד שהוא רמז ליסוד ומ' וא"ש ההי"ב:
ט. כסוי הדם. אמרו בב"ר דכשהרג קין להבל באו החיות ועופות וחפרו וקברוהו ולכך זכו למצות כסוי. אך בתנחומא שם אמרו דב' עופות א' הרג חבירו וקברו ומשם למד קין וקבר להבל ולכך זכו העופות לכסוי. ובס' פענח רזא פ' חיי שרה כתוב דחיה שמרה בתולי רבקה שנשרו ומשו"ה זכו החיות לכסוי ע"ש והרב דינא דחיי הביא טעמים לכסוי מראב"ע ורבה"ט בפרפראותיו. ולא זכר טעמי רז"ל הנזכר:
י. כלל דכר ונוקבא כתיב ואל האשה אמר. אל נפשו דכורא בלחודוי את נפשו נוקבא זהר הקדוש ח"א דף ר"ט ע"א:
יא. כנור של מקדש של ז' נימין וכו' הטעם כי כבשנו ז' עממין והיינו ראויים להיות משועבדים תחתם משו"ה היה כנור של ז' נימין. ולעתיד יהיה ח' כי היינו משועבדים תחת ד' מלכיות שהיו כפולות והם ח' בבל כשדים פרס ומדי יון ומוקדון ישמעאל ואדום. אבל יוסיף לנו קני וקניזי וקדמוני יהיו עשר ע"כ בנבל עשור אזמרה לך ועל דרך האמת יש לפרש בבנין ראשון שהיה מסוד בת שבע והיא המתהלכת בינינו וזהו כנור שהיתה למעלה ממטתו של דוד הרב צאן קדשים בערכין דף י"ג:
ולי ההדיוט יש לרמוז במ"ש בילקוט סוף יחזקאל בנות ירושלים שנטלו כבת עשור נכסי ארץ זי"ן עממין מע' אומות ולעת"ל יורשין כזכר ע"ש באורך ולרמז זה כנור של מקדש ז' נימין שנמשלו לבת שיורשת עשור נכסי ארץ ז' עממין מע' אומות ולעתיד ח' רמז שיורשין כזכר שנימול לח'. ולעת"ל בעשור דכתיב ישמח ה' במעשיו ושמח בעולם שברא בעשרה מאמרות:
יב. כפרה גימ' ש"ה שם רמז שהקרבן מכפר. גם הגלות מכפרת וזה רמז ש"ה פזורה ישראל כי הגלות מכפרת וזה שאמר שה ר"ל כפרה. הוא הגלות שנתפזרו ישראל בין האומות:
יג. כיור אמרו רז"ל שנעשה ממראות הצובאות וידוע משז"ל דבזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים. וכתבו רבני אשכנז ז"ל דהיו צריכים לישב ת"ל שנים במצרים כמספ' ה' [פעמ'] אלהים ונהפכו לשמות הוי"ה רחמים וזה רמוז בתיבת כיור ר"י כ"ו שישבו ר"י שנים כי ה' מספר כ"ו ריחם עליהם ושם אלהים דין נעשה הוי"ה רחמים. כן כתבתי אני עני בנחל קדומים פ' תשא:
יד. כנים חשך שחין דבר היו משמשות בכל מכה כן כתבו הראשונים הבאתי דבריהם בשמחת הרגל וגאולת עולם ועיין פני דוד וארא.
טו. כנים במכת כנים אמרו אצבע אלהים שאין השד שולט בבריה פחותה מכשעורה ואע"ג דהיו הכנים של פרעה גדולים מ"מ כיון שעיקר הכנים הם פחותים אין השד שולט. מפרשים. ופרעה לא שת לבו דסבר דהכל כשוף אלא שחרטומי מצרים אינם בקיאים כמשה ואהרן דלחרטומים כיון שעיקר כינה פחותה לא יכלו להוציא כנים אבל משה ואהרן ידעו כשוף דאזיל בתר השתא שהם גדולים וכן בשאר מכות החרטומים אינם יכולים להוציאם וגדלה חכמת משה ואהרן שיכולים להוציאם למכות ולסלקם ומ"מ הכל כשוף. כן כתבתי אני הדל בקונט' סבר יוסף ע"ש באורך בס"ד:
טז. כשוף אין כשפים שולטים במי שנולד באדר שני רבינו אפרים בפי' עה"ת פ' בשלח ע"ש:
יז. כפי והסירותי כפי מלמד שנתנה רשות למחבלים לחבל. פירש הרב הקדוש מהר"ר שמשון מאסטרפולי ז"ל דיש שם קדוש כפי שמפריד בין פ' ופ' ורמוז בפסוק. יהיה לפיו סביב מעשה אורג ר"ת פ'. כפי שם קדוש. תחרא יהיה לו לא יקרע [ר"ת] פ'. וז"ש והסירותי את כפי המפריד ואז נתנה רשות ארץ החיים מזמור ל"ב:
יח. כבוד ישראל. צריך ליזהר מאד שלא לחרף את ישראל ח"ו ומשה רבינו ע"ה שאמר שמעו נא המורים נענש ח"ו ואביה שאמר ועמכם עגלי זהב כתיב ויגפהו ה' וזכריהו שאמר ועזבתם את ה' הרגו יואש וישעיה הנביא שקול כמשה על שאמר ובתוך עם טמא שפתים נענש שהרגו מנשה רבינו האר"י זצ"ל בשער הפסוקים פ' חיי שרה ע"ש באורך. ורצונו יתב' שילמדו סניגוריא על ישראל כמ"ש רז"ל וגדעון על שאמר ואיה נפלאותיו וכו' א"ל לך בכחך זה והושעת את ישראל ואמרו רז"ל בכחך זה שלמדת זכות על בני. ומאד מאד צריך הדורש תוכחת לעם ליזהר בזה שלא לזלזל בכבוד ישראל ושלא ללמד קטיגוריא ולהוכיחם וצריך התבוננות בזה ויבטח בה' ומה' מענה לשון: