א. לשמה ת"ח מופלג שלומד לשמה כ' האר"י ז"ל שיאיר בו ניצוץ משה רבינו ע"ה ואפשר שבא הרמז כי האותיות לשמה הוא למשה. גם לשמה גימ' שעה דשעתא קיימא ליה וכמ"ש ר"מ כל העוסק בתורה לשמה מרוממתו ומגדלתו וכו' ועוד כי שעה היא השכינה ובפרט כי תורה שבע"פ היא בחינת השכינה כידוע:
ב. לשון אמרו רז"ל בשוחר טוב דף כ"ב ע"ג. (דפוס אמשטרדם) מי הרוצה לקנות עוה"ב בזול נצור לשונך מרע עכ"ד:
ג. לא נתן הקב"ה את התורה לישראל אלא כדי שלא יעסקו בלשון הרע ודברים בטלים. שוחר טוב שם:
ד. לשון גימט' שכינה עם הכולל גם שפ"ה גימט' שכינה ולכן הפוגם בלשון שהוא מד' כתות אינו מקבל פני שכינה:
ה. לשון מי שפוגם ברית הלשון אמרו רז"ל כי ודאי פוגם ברית המעור ויוסף הצדיק ששמר ברית המעור זכה שבא גבריאל ולמדו ע' לשון כי לשון וברית מכוונים ומי שמתקן זה יתקן זה וידיעת ההפכים אחת היא וכמש"ל ריש מע' י'. ולפי שיוסף הצדיק נתגבר מאד וכבש יצרו זכה שתקן מה שדבר על אחיו לה"ר ששולט בו קליפת כלב ולכן אמרו רז"ל שראוי להשליכו לכלבים ויען יוסף היה כוונתו לשם שמים ענו בכב"ל רגלו אותיות כלב על דרך מ"ש רבינו האר"י זצ"ל כי ענו בכבל במקום קשורה עמו ככלב שחשב באשת אדוניו ויצאו ני' הקדושה ע"ש וכן יש לומר דהיה תיקון ג"כ מה שדיבר באחיו וזכה לזה לפי ששמר ברית המעור ומזה זכה לתקן גם ברית הלשון ואח"כ בא גבריאל ולמדו ע' לשון ונתוסף ה' בשמו דכתיב עדות ביהוסף לפי שקידש ש"ש בסתר כמשז"ל ולכן יוסף הוא יסוד ונתוסף ה' הוא מ' והוא יחוד קבה"ו:
ו. לויה כוונת הלויה שמלוה לרעהו ההולך לדרכו לש' היא ללוות השכינה עמו וכמ"ש בזוהר הקדוש ולכן צריך שיהיה שמח כי השכינה נקראת שמחה וכתבו ז"ל דטוב שההולך לדרך יתן צדקה קודם שיסע דכתיב צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. וטוב שבעת הלויה יאמרו חידוש בתורה על דרך משז"ל אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה. והטעם דהלכה הוא בשכינה וכן הלכה אותיות ה' כלה וכן ע"י חידוש בתורה גורם יחוד קבה"ו:
ואני הדל כשעשיתי לויה לאדם גדול אמרתי צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו צדק שהוא השכינה תחזור פב"פ וז"ש לפניו יהלך לזיווג אותיות יהלך אותיות י' כלה להמשיך מאבא שהוא י' שבזה יש זיווג כמ"ש רשב"י זי"ע בסוד וגם אמנה אחותי בת אבי ותהי לי לאשה וישם לדרך פעמיו בסוד ישנה ר"ת צדק לפניו יהלך גימ' ק"ל כמס' ה' הויות המשכת החסדים יהלך גימט' אדנ"י. וישם ו' ז"א י' יומשך למ' שנקראת שם בסוד אחותי בת אבי הנז'. א"נ צדק גימט' טפטפי"ה עם הכולל שהוא שם שמירה לדרך ועמ"ש בסמוך אות ט' בעניני לויה בס"ד:
ז. לחם נקראת האשה כמ"ש רז"ל ועתה נדפסו פסקי הרמ"ה ז"ל לסנהדרין וראיתי סוף פ' בן סורר דף פ"ג מהספר שכ' דאין לומר לחם אשה כמש"ה כי אם הלחם דליתא דשם הוא לחם ממש והאריך רבינו ז"ל בזה:
ויש להעיר דבש"ר אמרו קראן לו ויאכל לחם שישא אחת מכם כד"א כי אם הלחם וכן פירש"י. והוא הפך רבינו ז"ל ואולי דסבר דזהו דרך דרש והוא קאי לפשטיה דקרא והוא דוחק מכמה אנפי ועמ"ש לקמן במערכת נון אות ג' בס"ד:
ח. לשון נקי ראיתי להרב עיר וקדיש מהר"י צמח ז"ל בכ"י שדקדק הוא ז"ל מכמה מאמרי הזוהר שהיו נזהרים ביותר בלשונם הקדוש ומהם דף ז' אמר ר' אבא אע"ג דמנוח לא ידע מאי עבידתיה ולא אמר ע"ה וירא דף ק"ב טהור דנפק מתרח ולא אמר מטמא תרח. אמור דף ק"ו נטל ה' דשמא קדישא ולייט לאגנא ולא אמר לייט ליה. וכן הכתוב אמר ויקלל ולא אמר עוד והעיר על זהרי חמה שכתב על ר"א ור' אבא שטעו בדף ה' על בריה דרב המנונא סבא וכ' הרב מהרי"ץ ז"ל הנז' שהאמת הוא שהיה בריה דרב המנונא סבא אך נתעבר בו חלק מאביו ונעשה הוא העיקר וא"כ תרוייהו איתנהו דקורין לו רב המנונא על חלק אביו שבו שהוא העיקר עכ"ד בקיצור:
ט. לויה בסדר לויה שאומרים להולך לדרכו לשלום. יאמרו ברכת כהנים שהיא ברכה בלי תנאי. ולכך פ' בחקותי יש בה כל הא"ב חוץ מס' לומר שכל הברכות על תנאי חוץ מברכת כהנים שיש בה ס' אותיות שהיא בלי תנאי. ואמרו במדרש כי מלאכיו יצוה לך ס"ת יוהך אימתי יצוה לך אותו מלאך כאשר על כפים ישאונך כלומר כשיברכו ברכת כהנים שמברכין בנשיאות כפים על שחל ופתן ר"ת עשו תרמוס כפיר ותנין שלא תירא משום מזיק לקוטים כ"י מהרב מרדכי מודינא ז"ל ועוד כ' יברכך יאר ישא ר"ת גי' ל'. כל א' מהפסוקים ב' ברכות הרי ו' ט"ו תיבות גימט' יה. הרי לויה. וטוב לומר להולכי דרכים ובפרט במקום סכנה אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי ס"ת לויה ע"כ מלקוטים כ"י מהרב הנז' ואני הדל נ"ל כי ס"ת לויה חי רמז דמי שעושין לויה ודאי חי ור"ת גימט' זית ע"ש ויהי כזית הודו ועוד זית גימט' אל אלהים מצפ"ץ כמ"ש גורי האר"י ז"ל והכוונה אל חסד ממתיק שם אלהים ויהיה דיודין גימט' ברחמים שהוא גימט' מצפץ הויה בחילוף אתב"ש וא"ש ההי"ב:
י. לויה בזוהר הקדוש ח"א דף ר"י ע"ב אמרו דיוסף אתפרש מאבוי בלא לויה ובלא אכילה וראיתי בס' כ"י מהרב מעבר יבק זצל"ה זה שמו שתיל פורח שהביא מרז"ל שיעקב אבינו ע"ה עשה לויה ליוסף וכתוב שם סדר הלויה שעשה לו גם רבינו בעל הטורים בפרפראותיו פ' וישב כ' שליוה יעקב אבינו ע"ה ליוסף הצדיק ע"ה ע"ש:
יא. לוים גימט' אלהים וכשתדקדק תמצא שיעקב אבינו ע"ה היה לו פ"ו שנה כשנולד לוי. לקוטי הרמ"ז ז"ל כ"י:
יב. ליל שמורים הוא לה' שאלו להרב רבינו מהרח"ו ז"ל כי בליל פסח אדם מישראל היה עולה בסולם ונפל ונטלע ואיך אירע זה בליל שמורים והשיב הרב ז"ל דהאיש ההוא בלילה ההוא עשה עבירה ומשו"ה נפל ונטלע ומדבריו ז"ל מבואר דליל שמורים הוא בזמן שעוסקין במצות או לפחות כשלא ילך לדבר עבירה אבל אם ח"ו יעבור עבירה אין לו שמירה וזה אפשר פשט הכתוב עצמו ליל שמורים הוא לה' ואין שטן ואין פגע רע. וביאר אימתי אני אומר ליל שמורים היכא דהוא הלילה הזה לה' דהלילה היא מקודשת לשמים וריח עבירה לא עדת בה אבל בלא"ה ישיגהו עונו כי יותר פגם בלילה הזו כמו שנבאר בס"ד:
והנה כ' הרב המופלא מהר"ח בכ"ר דוד אבואלעפיא ז"ל בקונטרס שבסוף ס' אשדות הפסגה דף י"ח משם חכם גדול מאד בחכמת הקבלה דכל עבירה שהאדם עושה בחג הפסח עושה פגם גדול יותר משאר הימים עכ"ד ואפשר לתת טעם לזה במ"ש רבינו האר"י זצ"ל כי העם הארץ כשחוטא הוא פוגם בעשיה אך בשבת קודש שהעולמות נכללים זה בזה גם הע"ה פוגם באצילות. ולפי זה בלילה קדושה זו המאירים אורים גדולים יתר מאד ויש יחוד עליון וקדוש. הפגם גדול בערך הקדושה ואחר יום א' של פסח הוא בחי' דין ולזה הפגם גדול:
ואפשר עוד לומר בהקדמת מז"ה ז"ל בחס"ל עין הקורא נהר נ"ז וז"ל אחר שיצאו ישראל ממצרים מה עשה הקב"ה חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח וציוה לכל ישראל בכל שנה שיעשו ימי הפסח בהשבתת חמץ ואכילת מצה וסוד הענין הוא כי היותר רשע שבישראל אעפ"י שהרבה לפשוע א"א ליכנס בהיכל ן' ש"ט עד שירשיע ויפשיע ת' יום רצופים זה אחר זה ובכל שנה שלשים יום קודם הפסח הקב"ה עושה להם משוא פנים ברוב חסדיו ומתחיל להוציא נפשותם מהיכלות הטומאה מעט מזער שעור חלק א' משלשים בכל לילה באופן שבליל בעור חמץ כל פושעי ישראל עומדים בפתח היכל החיצון מהנ' שעור חלק א' מל' משעור הכמות ליל שלשים ואחד קודם הפסח ובליל פסח אין נכנסים כלל ועיקר וכלם פטורין ובני חורין עכ"ל ולפ"ז אפשר דכיון שהקב"ה ברוב רחמיו הרבה להטיב ל' יום קודם להוציאנו מש"ט עד שבליל פסח אנו בני חורין א"כ העובר עבירה בליל פסח גדול עונו מנשוא וכן בימי הפסח העובר הוא פגם גדול כי ה' ברחמיו הפליא חסדיו לנקות ולטהר נפשו והוא אזיל בתר איפכא:
ומכאן תשובה מוצאת למה ששאלו לי בהקדמ' מז"ה ז"ל דאיך כ' דאם הרשיע ת' ימים רצופים נכנס בנ' ש"ט והלא מר הוא דאמר דבכל שנה ל' יום קודם הפסח הוא המוציא חלק א' בכל לילה וכו'. ולפי האמור אין כאן שאלה דאם ל' יום קודם הפסח החזיק ברשעו והוסיף על חטאתו פשע ויום יום מוסיף על טומאתו אינו בכלל זה ובהשלים ת' יום נכנס להיכל הנ' ש"ט:
ועפ"י האמור אפשר להסמיך זה בפ' ליל שמורים הנז' דכבר כתבנו בעניותנו דהכתוב אומר ליל שמורים הוא לה' והיינו דווקא כאשר הוא הלילה הזה לה' שהיא מקודשת לשמים אז הוא ליל שמורים אבל אם עבר עבירה יונח למקרה ופגע והטעם שמורים לכל בני ישראל לדורותם שימים אלו שמורים לדורות להוציא ממסגר אסיר חלק א' מל' וכו' כמדובר וזה העובר עבירה הולך לאחור ולזה נלכד בשחיתתו ולכן צריך להתקדש בימים אלו ובפרט בליל התקדש חג ואז ה' ישמרהו ויחייהו וזה טעם למ"ש בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל שהדבר מוכרח דבל' יום קודם הפסח הקב"ה ברחמיו מוציא לאור כל נפשות ישראל שהם בסט"א והוא זמן גאולה וזה מ"ש בר"מ דמחיית עמלק תהיה בי"ד בניסן שאז יצאו כל צבאות ה' מהסט"א וזה רמז פ' כי יד על כס יה כ"י ל' רמז דבל' יום קודם הפסח ה' ברחמיו מוציא אסירים ואז י"ד רמז לע"פ. על כס יה מלחמה בעמלק על שאין השם שלם וכסאו שלם. ויתגדל שמו וכסאו לעד בבי"א:
יג. לפניך רומז על הצדקה דכתיב והלך לפניך צדקך. רבותינו בעלי התוס' פ"ק דקמא דף י"ו ע"ב:
יד. לח ולוז וערמון אפשר דס"ת גימט' אדני והכוונה שלא יקשה איך יעקב אבינו ע"ה עשה כזאת לזה רמז דע"פ הדיבור היה כמשז"ל ולכן ס"ת גימט' אדני דברשות עשה כי צאן לבן היו נשמות ישראל ובזה הוציאם לאור. וכמ"ש לקמן במערכת צדי ע"ש ולכן ר"ת לח ולוז וערמון גימט' מ"ב כי כל מ"ב להעלות ועיין בפני דוד דף כ"א ע"א מ"ש ברמז לח ולוז וערמון ע"ש ומ"כ לגורי האר"י ז"ל כי כל הנסים והנפלאות הם ע"י שם מ"ב וזהו לעושה נפלאות גדולות לבד"ו גימט' מ"ב:
טו. לפניך הוא ברית כמ"ש הכתוב התהלך לפני והיה תמים זוהר הקדוש ח"א דף רכ"ח ע"ב:
טז. לולב ומיניו בתקוני הזוהר הקדוש אמרו על פ' אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסיניו. אעלה נוטריקון אתרוג ערבה לולב הדס. וסדר זה אפשר דרומז דיהיו פיו ולבו שוין לכך נסמכו אתרוג ערבה כי אתרוג רומז ללב וערבה לשפתים לרמוז פיו ולבו שוין ואם ישמור פיו ברית הלשון וגם לב טהור אז מועיל לשמור ברית המעור וברית העינים ולכך נסמכו לולב רומז לשדרה ויסוד. והדס לעינים וגמירי אין יצה"ר שולט אלא במה שרואה כמ"ש בריש סוטה. א"נ בהקדמה שכתבתי לעיל במערכת גימל אות ז' דמחטא אדה"ר נמשכו ד' דורות רשעים אנוש מבול סדום הפלגה ותקנו האבות דורות אלו. ואכתי פשו. ודוד שהוא אדה"ר היה בוכה בדמעתי ערשי אמס"ה ר"ת הנז' זהת"ד. וידוע דע"י מצוה זו אנו מכוונים לתקן אדה"ר וד' מינים רומזים לאבות ויוסף כמשז"ל וזה רמז אעלה גימט' אמס"ה לתקן ד' דורות הנז' בזכות אבות ויוסף שהוא נפש אדה"ר שלהם רומזים ד' מינים והם התחילו לתקן. א"נ אפשר לרמוז במאי דשאלו בש"ס דאמאי מברך על הלולב ותי' הואיל ובמינו גבוה ועד"ה הלולב רומז לשדרה והיסוד וענפי ז' תחתונות עולים ע"י היסוד דסליק לעילא וזה רמז אמרתי אעלה אמרתי כלומר שאני מברך על אעל"ה ד' מינים. בתמר שאני מזכיר הלולב לחוד והטעם אוחזה בסנסיניו רמז לענפי ז' תחתונות העולים ע"י היסוד אחזה רמז חזה הנוקבא שהיא עומדת בחזה להאיר לה והא' רמז שאני מיחדם יחוד גמור בסוד אחד. א"נ רמז למ"ש באדרא קדישא כהאי תמר דלא סליק אלא דכר ונוקבא וזה רמז אעלה ר"ת ד' מינים כאמור בתמר דהוא דכו"ן ומה"ט מברכין על הלולב ודו"ק כי קצרתי: