א. נפילת אפים מעלות המכוין בכונה שלימה כתבתי בעניותי במדבר קדמות אות כ' מגורי האר"י ז"ל והלשון חסר וגם הוא קצר מאד. ועתה מצאתי ענין זה בכנפי יונה שנדפס בפולין מקרוב בח"ב סי' ע"ב וכן הוא בכנפי יונה כ"י. ועוד מצאתי בס' לקוטים כ"י סי' נ"ד ושם נאמר על כל דבר מאריה דשמעתא ומצאתי הענין בלשון מתוקן יותר מלשון כנפי יונה. וכתב שם שהוא מרבינו האר"י זצ"ל ולזכות את הרבים אעתיקנו משם וז"ל:
נפילת אפים וסודה המכוין בה כראוי זוכה למעלות רבות. ראשונה נעשה בריה חדשה כאלו כבר מת ונסתלק ונזדכך הגוף הראשון וסימנך נפש"י בגי' מת כי הנפש עולה אל האלהים במסירה גמורה בכל לבו. שנית נותנים לו עוז ותעצומות ללחום את היצה"ר שלישית תוספת השכלה בתורה וסודותיה. רביעית תוספת דבקות בקונו. חמישית זוכה למסילה שמורה לו לכשיפטר מן העולם דכתיב אשרי אדם עז לו בך מסילות בלבבם. ששית גורם השפעה לשכינה ששואלת מהב"ה ואומרת תן לי כך וכך בשביל פ' זה. שביעית אין חטא בא על ידו ואם נזדמן לו לפעמים באקראי בעלמא יתיסר בעה"ז עד שיתמרק. שמינית אם זוכה לעלות ולהסתלק מהע"ז באותה שעה אמרו בזהר ויקהל דף ר"א שאו' לו יבא שלום בלי עכוב ושאר צדיקים שלא כיונו בזה מתעכבים כל שבעה עכ"ל:
ב. נשים במצרים ובמדבר לא ראו הנשים דם. תנחומא סוף פ' טהרה. ועיין מ"ש אני בעניי בנחל קדומים פ' בשלח על פ' ותקח מרים הנביאה בס"ד:
והנה שם בתנחומא פ' טהרה אמרו דקודם רחל אמנו האנשים היו רואים דם ע"ש.
ג. נשואין כשנושא אדם אשה ניצול מהפלונית שהיא גימט' פ"ת. והאשה נקראת לחם דכתיב קראן לו ויאכל לחם וזוכה לתורה שנקראת לחם. וזה טעם שאמרו שרוי בלא אשה שרוי בלא תורה כי הפ' מתדבקת בו וכשישא אשה ניצול וזה רמז ואקחה פת לחם. ואקחה שיקח אשה כמש"ה כי יקח איש אשה אז פ"ת במקום פ"ת שהיה דבק בפ' עתה הוא לחם וניצול מהפ' וסעדו לבבכם בתורה. אחר תעבורו תעבירו הדין מעליכם הרמוז ביצחק שהוא גבורה גימ' אחר. ע"י מצוה לישא אשה כשרה וכ"ז נ"ל לדעתי הקצרה:
ד. נסיונות כל נסיונות שהקב"ה מנסה ישראל להראות לפמליא של מעלה או בשביל הקטיגורים שמקטרגים. רבינו אפרים פ' ראה.
ה. נפלאות זוכר נפלאותיו יתברך בעבור זה ניצול מצרה וכ"כ בשוחר טוב מז' ע' לא גאל ישראל ולא עשה עמהם אלא בשביל שהיו מזכירים נפלאותיו אמר דוד א"כ אני מזכיר ותצילני עכ"ד רז"ל:
ו. נקבה דורשי רשומות אמרו נקב"ה ר"ת נערה קטנה בוגרת ה' רומזת לאשה. ואמרו נקבה גימט' נזק וכשנשאת ברכת הבית מרובה מחמת"ה כמשז"ל פ' הזהב ואפשר לרמוז שאם תחשוב נקבה אדם יה גימט' רבי"ה כי שם יה ביניהם ותשרה ברכה מרובה:
ז. נח כשיצא מן התיבה הקריב במזבח המינין הכשרים לקרבן ישראל. פרקי ר' אליעזר פ' כ"ג וכן הוא דעת התרגום המיוחס ליונתן כמ"ש אני הדל בקונט' סבר יוסף פ' נח. ומהש"ס בזבחים דף קט"ו מוכח דהקריב מכל המינין הטהורים וכן פירש הרמב"ן. ושם כתבתי דלענין דינא דב"נ לא פליגי דאפשר דגם התרגום ופרקי ר"א מוכח דלב"נ כשר כל מין טהור להקרבה כדעת הש"ס. אך ס"ל דהוא דוקא בבמה אבל נח הקריב בבית המקדש על מזבח שקרבו אדה"ר וקין והב"ל ומשו"ה לא הותר לו אלא קרבנות הכשרים לישראל. ולפי זה ויבן נח מזבח שדרשו רז"ל שנתבונן לדעת פרקי ר"א א"ש דידע דין ב"נ ודין ישראל ונתבונן שהוא צריך לנהוג כישראל מאחר דהיה במזבח שהקריב אדה"ר וקין והבל והוא בבית המקדש והיתה לו בינה מצד המזבח וא"ש ויב"ן מזב"ח ודו"ק:
ח. נפלים הם נפשות שמתגלגלות בעונותיהם למות מיתה אחרת. ואם הנפש חייבת סקילה האשה נופלת ומפלת הולד. ואם על מאכלות אסורות האשה מריחה ומתאוה והיא מפלת. ואם על חילול שבתות וי"ט. מחמת מלאכה מפלת. ואם על ביאות אסורות מפלת מחמת תשמיש גורי האר"י ז"ל:
ט. נביא אם אמר לעבור מצוה לשעה שומעין לו ונסתפק מורינו הרב כמהר"א נחום אם הנביא אמר לעבור על מצות הרבה לשעה אם שומעין לו ופשיט לה מדברי הרמב"ם דנראה מדבריו דאפי' אם אמר לעבור על מצות הרבה לשעה שומעין לו עכ"ד. ויש להביא ראיה מפר דגדעון שהותרו כמה דברים באותה לילה כמ"ש רז"ל ויש לדחות. גם מו"ה הנז' דחה זו הראיה והבאתי דבריו בנחל קדומים פ' ראה אמנם כונתי דיש לדחות דהיה ע"פ ה' כמ"ש לקמן ודחיית הרב ז"ל נראה דלקמן לא שייכא כאשר יראה המעיין והאמת דהם דחיות בעלמא ואפשר לומר דזה רמז הכתוב עת לעשות לה' עת ר"ל אם לשעה לעשות לה' לשם שמים אז מבטלים כמה מצות ע"פ נביא וז"ש הפרו תורתך:
י. נביא שאמר לעבוד ע"ז לשעה אין שומעין לו. ויש להסתפק אם אינו לעבוד ע"ז ממש אלא ליהנות מע"ז ומתשמישיה אם שומעין לנביא. ונראה דיש להביא ראיה דשרי ממ"ש בירושלמי והביאוהו התוס' בע"ז דף מ"ה ד"ה כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וכו' בירוש' פריך מבית הבחירה ומסיק ע"פ נביא נבנה שם עכ"ל הרי דספק דע"ז שומעין לנביא אפילו לעולם. ויש לדחות דשם הנביא אמר דלא יש ע"ז שם. דהאיסור דכל מקום הר בידוע שיש ע"א וא"כ הנביא אמר שלא יש שם ע"ז ועוד יש לדחות. ולכאורה יש להביא ראיה ממ"ש בתמורה דף כ"ט דהותר לגדעון מוקצה ונעבד ויש קצת לדחות דשאני התם בגדעון דהיה ע"פ ה' אמנם מלשון הרמב"ם בה' יסודי התורה סוף פ"ט שכתב שאם אמר הנביא שה' ציוה לו שיעבוד ע"ז לשעה שאל ישמעו לו וכו' מוכח דדוקא לעבוד ע"ז אין שומעין לו אבל להתיר ליהנות מע"ז ומשמשיה וכיוצא שומעין לו ולפי מה שכתבנו בעניותנו בטעם הדבר כי מה שציוה הקב"ה בעצמו ושמענו מפיו אנכי ולא יהיה לך לא יתכן לשמוע מפי נביא הפך זה כלל משא"כ שאר מצות אשר שמענו מפי משה רבינו ע"ה בהם אפשר לשמוע לנביא המוחזק לעבור לשעה כגון אליהו הנביא זכור לטוב בהר הכרמל. וראיתי טעם זה כתוב משם הר' העיקרים. כפי זה נראה דדוקא לעע"ז לא נשמע לנביא כלל ששמענו מפיו אנכי וכו'. אך להתיר דברים של ע"ז לשעה אפשר לשמוע לנביא מוחזק.
ולפי האמור שמעתי משם הרב הגדול מהר"י רוזאניס ז"ל שפי' מ"ש בתנחומא דאאע"ה כשא"ל המלאך אל תשלח ידך א"ל שאינו מקבל שהקב"ה א"ל והעלהו עד שנגלה לו הקב"ה והטע' שדבר שה' ציוה בעצמו לא אפשר לשמוע לא למלאך ולא נביא וז"ש יען כי עשית את הדבר הזה עקב אשר שמעת בקולי כלומר נוסף לך שכר על אשר לא נתרצית במלאך ורצית לשמוע ממני וז"ש עקב אשר שמעת בקולי דייקא ולא שמעת לקול מלאך ובזה פירש במ"ש במדרש קהלת רבה ע"פ אני פי מלך שמור אמר נבוכדנצר לחנניא מישאל ועזריה והלא ירמיה רבכם אמר ונתתי את צוארכם בעול מלך בבל א"ל אני פי מלך שמור שאמר לא יהיה לך הכונה כיון שנצטוינו מפיו לא יהיה לך אין אנו משגיחים בנביא אף לפי דעתך דעל ע"ז קאמר ודו"ק:
יא. נעשה ונשמע כל אשר דיבר הול"ל אשר ידבר אמנם כתבו בשם ס' המגיד שקודם העה"ז היו הנשמות בעולם הנשמות וידעו התורה ונשבעו עכ"ד ומעתה לא יש מודעא וכתבו משם הרב ט"ז בדרשותיו כ"י שפירש נעשה כל מצות דאורייתא ונשמע כל אשר יאמרו חכמים לשמור דתורה ועיין לקמן אות כ"ט:
יב. נשים במ"ע שהזמן גרמא סבר ר"ת דיכולות לקיים ולברך כידוע ומצאתי בתשובות כ"י לחד מקמאי בזמן הרי"ף מעלה מטה והוא רבינו יעקב ממרויש ז"ל שהיה שואל שאלות מן השמים בדינים והיו משיבים לו ומביאים דבריו לפעמים הרב שבלי הלקט והמרדכי ז"ל וראיתי ששאל מן השמים על הנשים המברכות על לולב ושופר אי שפיר עבדי והשיבו מן השמים דיכולות לברך והבאתי תשובתו בס' הקטן ברכי יוסף א"ח סוף סימן תרנ"ד ע"ש. והגם דלא בשמים היא והרמב"ן ז"ל חלק על הראב"ד במ"ש רוח הקדש הופיע בבית מדרשינו. מ"מ היינו דוקא כמו הרמב"ן ז"ל שהוא בדעתו הרחבה הכריע מן התלמוד להפך אז הרשות בידו לעשות על פי התורה לפי דעתו. אבל אי אנן אין בידינו להכריע ועינינו הרואות שנחלקו הפוסקים מערכה לקראת מערכה אז נראה לדעתי הקצרה דיש לסמוך על הסברא של הפוסקים שהסכימו מן השמים עליה וכבר במ"א כתבתי בעניותי בזה. וכן נראה בדין אחד שלא נתבאר בראשונים וחכמי הדור נחלקו כגון להדליק הפיפ"א מנר של חלב או לשתות הפיפ"א בי"ט והרב הגדול מהר"ר דוד גרשון ז"ל חלם שהענישוהו על שהדליק מנר חלב. וגדול אחד חלם שבשמים משמתין אותו לשותה בי"ט. הגם דעפ"י הדין נראה כמכשירין. הרוצה להחמיר מצד החלומות הנז' תע"ב:
יג. נדר כתבו ז"ל דכשנדר התחיל ליברא מלאך בשביל המצוה ואינו נגמר בריאתו עד שישלם הנדר. וכל זמן שמאחר הנדר אותו המלאך בצער וזה עונש המאחר נדרו. ובזה פירשתי בעניותי כי תדור דע שנעשה נדר לה' אלהיך היינו המלאך שנברא במצות נדרים ונקרא נדר על שם המצות כמו שאמרו רז"ל על מש"ה למה זה תשאל לשמי והוא פלאי שנקרא פלאי על שם מצות הפלאה. וכן נאמר שהנודר נברא מלאך ונקרא נדר. וז"ש כי תדור נעשה מלאך ונקרא נדר לה' אלהיך. לא תאחר לשלמו פ' להשלימו למלאך כי הוא תלוי ועומד עד אשר תשלם. וזה טעם שהמתחיל במצוה ולא גמרה נענש כי גורם שהמלאך שהוא נברא מהמצוה לא נגמר וכמו הצער לישאר חסר ובעל מום:
יד. נר אמרו רז"ל פ' היה נוטל תלה המצוה בנר דמה נר הוא לפי שעה אף המצוה לפי שעה. ותלה התורה באור מה אור מגין לעולם אף תורה מגינה לעולם. וכתבו משם הרב הגדול מהר"י מטראני ז"ל דמצינו מצוה שהיא מאירה לעולם והוא העשיר המשתתף עם ת"ח שילמוד והוא יעסוק בסחורה כיששכר וזבולון ושמעון אחי עזריה שהעשיר נותן פרנסה לת"ח והוא מצוה אך יש לו חלק בתורה שלומד הת"ח והיא מאירה לעולם. ובזה פירש הרב ז"ל ויקחו אליך לשון קנין שיקנו התורה שהיא שמן זית זך כיששכר וזבולון. ועי"ז להעלות נר תמיד כי המצוה זו לפרנס ת"ח כדי שילמוד היא נר אבל אשתני לשבחא כי נר זה הוא תמיד לפי שקנה התורה ונמצאת מצוה זו אינה כשאר מצות שהם נר לפי שעה אבל זו היא נר תמיד מאירה תדיר והיינו רבותא:
טו. נשיא הולך בראש והעם הולכים אחריו והרועה הוא הולך אחר הצאן ולפעמים כשישראל זוכים ה' הולך לפניהם שהוא המדרגה היותר עליונה. ובזה שמעתי מהרב מדש"ן כונת הפ' בשמואל א' סימן י"ב אם תראו את ה' וכו' והייתם גם אתם וגם המלך אשר מלך עליכם אחר ה' אלהיכם ואם וכו' דלכאורה הכתוב לא יש לו גזרה אם תראו וכו' ולא פירש. ואמר הרב הנז' דהשכר הוא אחר ה' אלהיכם שיזכו שהשכינה לפניהם כמש"ה וה' הולך לפניהם וכמו שכתב הרב זרע בירך בכמה בחינות שיש לפני השכינה או אחריה או סמוך או מרכבה והיו תוצאותיו מדברי הזהר הקדוש. ובזה פירשו הראשונים נוחי נפש פ' ורעם ונשאם עד העולם כלומר ורעם כמו רועה או נשאם כמו נשיא ובזה פירשתי בעניותי כונת הפ' יפקוד ה' איש על העדה אשר יצא לפניהם כנשיא או אשר יוציאם כרועה ודוק כי קצרתי:
טז. נסים אמרו רז"ל כשהנס בזכותו זוכה לראות במפלת אויביו אך אם אינו בזכותו ניצול אבל אינו זוכה לראות במפלת אויביו ועוד יש הקדמה אחרת דכשהנס נעשה במדת רחמים אף שאינו בזכותו יכול לראות במפלת אויביו ובזה פירשו הראשונים ז"ל כונת הפ' ישמח צדיק כי חזה נקם וכו' ויאמר אדם אך פרי לצדיק הכונה ישמח צדיק כי חזה נקם שרואה במפלת אויביו דזה מורה דהנס בזכותו וז"ש ויאמר אדם אך פרי לצדיק כי בראותם שהצדיק רואה בנקמה יאמרו שהוא בזכותו וזהו פרי לצדיק עכ"ד. ואני בעניי מסיים הפ' משום דיש לאומר שיאמר דלעולם אינו בזכות הצדיק אלא שהנס נעשה במדת רחמים ולזה זכה הצדיק לראות הנקמה ואינו בזכותו. לז"א אך יש אלהים שופטים בארץ דעינינו הרואות דמדת הדין מתוחה בעולם וא"כ ודאי הצדיק כי חזה נקם הוא בזכותו ודו"ק
יז. נסים הדרך הוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה דמפלת השר למעלה היא בידי שמים אך האומה נופלת במלחמה מאומה אחרת. אך בקריעת ים סוף היו שניהם בידי שמים מפלת השר. וגם מצרים טובעו בים סוף וז"ש ויושע ה' ביום ההוא את ישראל ביד מצרים הוא השר כמשז"ל ע"פ והנה מצרים נוסע אחריהם. וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים ונמצא דשניהם בידי שמים. וז"ש וירא ישראל את היד הגדולה כי זה חידוש וגדולה היא דשניהם על ידו. וכיוצא היה בניסי ארנון דשניהם היו בידי שמים דהפיל השר והאומה שדבקו ההרים זב"ז ומתו וז"ש על כן יאמר בספר מלחמות תרתי בין למעלה בין למטה כמו שהיה בקי"ס וז"ש את והב בסופה ואת הנחלים ארנון דקי"ס ונס ארנון דמיה"ם בם שהכל היה על ידו יתברך וכמ"ש בעניותי בקונטרס ראש דוד בס"ד:
יח. נסים אמרו בפ"ק דברכות מ"ש קמאי דמתרחיש להו ניסא אלא קמאי מסרו נפשייהו על קדושת ה' ולהכי מתרחיש להו ניסא ובזה פירשתי בעניותי מש"ה או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי שהיו עע"ז ולא מסרו נפשייהו אק"ה ואינם ראוים לנס ועכ"ז באותות ומופתים שלא כדרך טבע. ועוד אשר עשה ה' מדת רחמים ובזה היה הנס לעיניך וראיתם במפלת אויביכם אף כי לא בזכותכם מ"מ היה במדת רחמים כמ"ש אשר עשה ה' ובזה היה לעיניך:
יט. נראה ונדחה כשהוא בידו כתבו התוס' בזבחים דף נ"ט דחוזר ונראה וזה טעם לקבל בעלי תשובה דהגם דנראה ונדחה מ"מ כיון דבידו לשוב חוזר ונראה וכתבתי בהקדמה זו כמה דרכים ועיין בקונט' ראש דוד דף ל"ב ע"ש ובפני דוד פ' תצא דף ק"ב ע"כ ע"ש.
כ. נשיקה על גבי היד ראיתי בס' לקוטים לגורי האר"י ז"ל שיש סוד בדבר חוץ ממ"ש בס' הכונות סוד נשיקת הבן ביד אמו בליל שבת ואח"כ ראיתי שכ"כ בס' ערכי הכנויים שסידר הרמ"ז ז"ל מערכת נ' ע"ש.
כא. נבל יש לחקור איך דהע"ה שלח לנבל שיתן לו ואמאי לא בדיק בשמא כי נבל הוא. ופירש הרב מהר"י די שיגובייא ז"ל דזה כונת הכתוב ואיש במעון ומעשהו בכרמל ושם האיש נבל והוא כלבי. והנה כלב שמו לא היה נאה ומעשיו נאים מאד והכתוב בא לתרץ חקירה זו וז"ש ואיש במעון וכו' ושם האיש נבל. וכי תימא אם שם האיש נבל סגי ומסגי להתרחק ממנו ואיך דהע"ה שאל ממנו לזה כמערכה על הדרוש אמר ושם האיש נבל והוא כלבי כלומר הגם דשמו נבל אין מופת חותך דהרי הוא כלבי בא מכלב דשמו לא היה נאה ומעשיו נאים ולזה חשב דהע"ה דאין ראיה משמו ולז"א אביגל לדהע"ה נבל הוא ולא תסבור דאין לדקדק בשמו לא כי שמו נאה לו ונבלה עמו.
ויש לחקור איך דהע"ה קבל מאביגיל והלא אין מקבלים מן הנשים אלא דבר מועט ואף דבר מועט אי הבעל מוחה אין מקבלים ואני בעניי ישבתי בס' הקטן ראש דוד פ' אחרי דע"פ הדין היה חייב נבל לשלם לדהע"ה הטובה שעשה לו. ושוב ראיתי בס' חסידים סי' שע"ו שכתב דאביגיל נתנה מאשר כתב לה ולא מנכסי בעלה:
כב. נבל כתיב שאי סביב עיניך. וראי כלם נקבצו באו לך ר"ת נקבצו באו לך נבל ופירש רבינו האר"י זצ"ל כי כל נשמות שבגוף יתוקנו טרם בא הגאולה ואפילו איזה ניצוץ קדושה מועטת לא ידח ממנו נדח כי אפילו בלעם מא"ה ניצוץ קדושה שבו נתגלגל בנבל ושם היתה תחילת תקונו בקדושה ומשם ואילך נשלמו כל ניצוצות שהיה בו ועד"ז יהיה בכל שרשי הנשמות כלם יתוקנו קודם הגאולה וז"ש שאי סביב עיניך וראי כי כלם כל ני' הקדושה שהיו מפוזרות בין הקליפות נקבצו באו לך אל הקדושה אפילו ניצוצי בלעם שבאו בנבל שלא חש אדם נקבצו באו לך ודע שכתב עוד רבינו האר"י ז"ל בפ' והוא היה לאבן דנתקנו בברזילי וכמהם ע"ש באורך ויש לרמוז כי כלם נקבצו באו ר"ת כנב והוא רמז בר"ת כמהם נבל ברזילי שבאו שם נתקנו ניצוצי הקדושה של בלעם והוא מופת חותך שיתקבצו כל ניצוצות הקדושה אפילו שהם מועטים. ועיין בס' ערכי הכנויים להרמ"ז ז"ל מערכת נ' ע"ש.
כג. נדיבות היא מסטרא דקדושה ושמעתי מהרב עיר וקדיש כמהר"ר גדליה חייון זלה"ה שזהו שהיה מתפלל דוד הע"ה ורוח נדיבה תסמכני כי הרוח נדיבה שהיא מצד הקדושה תהיה עמי בקבע ותסמכני תדיר:
כד. נשיקה קבלה מפי רבינו אלעזר בן רבינו יהודה זצוק"ל דסכנה הוא לישק המת לפי שכשהוא מנשקו. המת מחבבו ומוליכו לבית עולמו חוץ מאב ואם וכל אדם שנושק בנו אחר מותו בידוע שכל בניו ימותו לו בחייו רבינו אפרים ז"ל בפי' על התורה כ"י פ' ויחי:
כה. נסים גימטריא אהיה במילוי יודין קס"א עם הכולל בסוד אהיה אשר אהיה אהיה עמכם בצרה זו אהיה עמכם בצרה אחרת וכ"כ במאורי אור דנסים הם בבינה ע"ש:
כו. נוגה היא היותר דקה שבקליפות וקרובה לקדושה ונקראת טיקלא ונשמות היורדות לעה"ז יורדות דרך בה ומשברות אותה אם יש זכות בעולם ואם לאו הן עשוקות שמה. ושבת נכנסת נוגה להכלל בקדושה כי נשארו נה"י דעשיה פנויה ושמה נכנסת נוגה אבל חברותיה שרוצות לעלות עמה יוצאת שלהבת מכסא הכבוד ודוחפתם לנוקבא דתהומא רבא. ס' ערכי הכנויים להרמ"ז ז"ל ועוד האריך:
כז. נשואין מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'. אפשר כי מצא גי' קלא שהוא ס"מ דע"י הנשואין נצול ממנו ע"ד אי נסיבנא בשיתסר הוה אמינא גירא בעיניה וכו' מצא טוב אין טוב אלא תורה דשרוי בלא אשה שרוי בלא טובה ותורה. ואח"כ יהיה לו בנים ממזל עליון וזהו ויפק רצון אותיות נוצר דהוא מזל ח' תיקון דא"א וזה ע"י ה'. וזהו מה' בסגנון שכתבתי בר"ד תולדות ע"פ ויעתר יצחק ודו"ק היטב:
כח. נח כשהיה בתיבה היו עמו שידין רוחין ולילין והיו מזיקין אותו עד שהיו רובם חולים וגם מפני ריח רע עד שבא מלאך אחד ולקח אחד מבני נח והביא אותו לגן עדן ולמד אותו כל רפואות שבעולם ואותם הרפואות נכתבו בספר וזהו ס' רפואות תשב"ץ לתלמיד מהר"ם סימן תמ"ז:
כט. נעשה ונשמע אמרו רז"ל במדרש נאה היה להם לישראל נעשה ונשמע שמא נאה להם לומר אלה אלהיך. והדברים תמוהים. ופירש בס' לשם זבח בשם אביו ז"ל דאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע והול"ל כל אשר ידבר וכתב במגיד משרים דקודם שבאו בעה"ז היו הנשמות בעולם הנשמות וידעו התורה ונשבעו. ובלא"ה היינו אומרים יש להם מודעא ולכך עשו העגל. אך מחמת מה שידעו ונשבעו קודם שנבראו חייבין זהת"ד:
והנה אני הדל כתבתי בדרושים כי הנה אמרו רז"ל כי כל הנשמות היו במעמד הר סיני דכתיב את אשר ישנו פה ואשר איננו פה והכי אמרינן בש"ס בכמה דוכתי מושבע ועומד מהר סיני וצריך לדעת כי בפ"ג דנדה אמרו דמשביעין לולד במעי אמו והלא כבר נשבע בהר סיני ואמרתי דבמס' שבת יש סברא דזה אינו יכול וזה אינו יכול פטור וה"נ אין הגוף יכול לבדו ואין הנשמה יכולה לבדה והוה ס"ד דפטור וכמ"ש פ' חלק דהכי אמר אנטונינוס לרבי ולכן השביע הנשמות לבד בהר סיני וכדי שלא יאמר אדם השבועה היתה לנשמה והיא לא חטאה כי אם בצירוף הגוף. לזה השביע פעם אחרת לגוף ולנשמה כאחד בבטן לומר שיתחייבו אף דזה אינו יכול וזה אינו יכול זהו תורף הדברים:
והשתא לפי דברי המגיד הם ג' שבועות א' בעולם הנשמות והב' בהר סיני והג' בבטן. ואפשר לומר כי הנשמה בעולם הנשמות הוא הנשמה לבד ובמעמד ה"ס היו נשמות העתידות עם ישראל ס' רבוא והיינו שידעו הנשמות שלא יחטאו כשיבואו בגוף שהרי נשבעו ישראל גם כן וזהו בכלל וכל א' בפרט בבטן אמו כשהוא עצמו בגוף ונפש:
ל. נר שבת מדרש פליאה זכרנו את הדגה מכאן שמדליקין נרות בשבת ושמעתי משם הרב המופלג כמהר"ר אלעזר די אבילה זלה"ה שפירש דקשיא ליה לבעל המאמר מאי קאמר זכרנו את הדגה והלא היו חושבים מה שרוצים והמן היה לו טעם הדבר ההוא וא"כ יחשבו לטעום דג ותכף היה המן כטעם דג אלא מוכרח דמראית עין עיקר וכמש"ה לא תשבע עין לראות מכלל דאיכא שביעה בעין ומזה תשכיל שצריך להדליק נרות בשבת דכתיב וקראת לשבת ענג וישבע עינו בראותו מאכלי שבת עד כאן דברי הרב ז"ל. ולכאורה יש להעיר דדילמא מ"ש זכרנו את הדגה היינו דג טמא שהמן לא היה משתנה לדבר טמא כי אפילו לדברים המזיקים הגוף כגון שומים וקשואים וכו' לא היה משתנה כמו שאמרו רז"ל וכל שכן לדברים שהם מטמאים הנפש וכפ"ז נסתר"ה דרכ"ו של הרב ז"ל:
אמנם אפשר דדוקא לשומים וכיוצא שטעמן מזיק לא היה משתנה אבל לטעם דבר איסור כיון שהמן היתר הוא אפשר שהיה משתנה וזכר לדבר ממאי דאמרה ילתא לר"נ שרוצה לטעום בשר בחלב ואמר זויקו לה כחלי כמ"ש בפתח עינים פ' כל הבשר ואם כנים אנחנו בזה היינו דאמרו במדרש זכרנו את הדגה מכאן שמדליקין וכו' כלומר לא תימא שהוא דג טמא שאינו משתנה המן דאינו כן דיכול להשתנות אלא מכאן שמדליקין נרות בשבת כמו שפי' הרב ז"ל:
לא. נר"ן אחד עשר פסוקים יש במקרא שמתחילין בנו"ן ומסיימין בנו"ן וכתבו ז"ל שטוב לאומרם לינצל מעין הרע עכ"ד ואפשר דהטעם דזרע יוסף נמשלו לדגים שאין עה"ר שולט בהם ולכן אלו הפסוקים של נ' יש רמז לדג שנקרא נון וסימן לדבר מאי דאמר שמואל בנדרים דף נ"ד נו"ן סמ"ך עי"ן נונא סמא לעינא ולכן אמירת פ' אלו מועיל לעה"ר. וידוע דכל עה"ר בא מהסט"א וחיות סט"א מני' י"א סמנים ולכן הם י"א פסוקים. וראיתי בס' כ"י על קלף ישן נושן משם רבינו יהודה החסיד ז"ל שכתב דבי"א פ' אלו אין בהם סמך והקורא אותן מבריח שטן ממנו עכ"ד ולכן מסוגלים לעה"ר שמבריח השטן ממנו ואפשר כי נון ב' פעמים גימט' רי"ב לבטל קליפת ריב ורבינו בחיי ז"ל פ' מטות כתב שיוצא מהם שם המפורש י"ג אותיות ומועיל לפחד. ובס' נפתולי שם כתב דלא קבל בזה אך כתב שם של פחד הוא טפטפי"ה וקבלה ממהר"ם דשם נעוריר"ן טוב לפחד וב' שמות הם י"ג אותיות ועוד כתב דלא יש בי"א פ' הנזכר ף' ומצילים מאף נגף שצף קצף זעף. והם טובים לאומרם לכל סכנה וכשהולך לישן. ורבינו יהודה החסיד סדרן כך. נגע. נחנו. נביא. נהר. נחית. נגד. נפתי. נר. נפת. נודו. נושקי. זהת"ד. ומ"ש שם נעוריר"ן רבינו האר"י כתב בוי"ו קודם נ' ג"כ. וכן בשרשי השמות להרמ"ז ז"ל אך יש שם שני נוסחאות בנקודות השם. וכתוב שם שהוא שר הפחד ואכמ"ל. ואפ' שגם הרב נפתולי מודה שהוא בשני ווין אלא דלענין גימט' זימנין אינו חושב האות כמ"ש במ"א: