א. פורים עיקרו שקבלו מנות ומתנות לעשות צדקה וחסד וגם קריאת המגילה לזה כמ"ש שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה ועי"ז קיימו למעלה קיימו ממש מדה כנגד מדה להשפיע להם טובה ע"י שם אדני וזהו פתיחת המס' מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו שאלו עולים כמספר אדני הרב נפתלי כ"ץ בסמיכת חכמים דף ט"ו ע"ש באורך וברוחב:
ב. פורים כולל כל הימים טובים פסח מעבדות לחירות וכאן ממות לחיים שבועות מתן תורה וכאן הדור קבלוה ר"ה ספרי חיים וס' מתים וכאן נדונים אם לקיים הגזרה אם להנצל. יום הכפורים מחילת עונות וכאן נמחל להם מה שנהנו וכו' סוכות ענני כבוד וכאן נכנסו תחת כנפי השכינה ורבים מע"ה מתיהדים. מדרש אליהו סוף דף נ"ז בשם יד יוסף ואפשר דלכך בחרו לקרות פורים ע"ש הפור ולא קראו שם העצם כי ר"ת פורים פסח וסוכות ר"ה יום כיפו"ר מתן תורה ודוק:
ג. פרשיות אמרו רז"ל במדרשים ובזהר הקדוש בכמה דוכתי שהם ג"ן פרשיות והרב עיר וקדיש מהר"ם זכות ז"ל בפירושו לזהר הקשה שהם נ"ד ותירץ בשם הרב החסיד מהר"ש אבוהב ז"ל כי פרשת וזאת הברכה אינה בכלל שאינה נקראת על הרוב בשבת והוא ז"ל תירץ דנצבים וילך על הרוב מחוברות וכבר נדפס בזהר ח"ב דף ר"ו ע"ב למטה בהגה"ה דפוס ליוורנו. ובס' צרור המור פ' שמות כתב משם מדרש כי הסנ"ה הם עשרת הדברות ששים מסכתות נ' פרשיות וכ' ז"ל דזאת [הברכה] אינה מן המנין אך ג' המה נפלאו עכ"ד ומוכח דסבר דזאת הברכה אינה בחשבון כדברי הרב מהר"ש אבוהב זלה"ה. אך אינו מיושב לקוצר דעתי ואין מספיק מה שקורין וזאת הברכה בשמחת תורה דהרי היא פרשה ככל הפרשיות וגם אין לו' משום הח' פסוקים אחרונים דלא מסתבר דמשום הכי אורעה כל הפרשה ואינה בכלל המנין גם מ"ש הרמ"ז ז"ל דעל הרוב נצבים וילך נקראות כאחד אינו מתישב כיון דזמנין שהם נפרדות:
ומצאתי בספר קדמון על קלף כ"י שיש בו ענינים רבים ושם ראיתי שאומר שג"ן פרשיות הם וסי' לוחות אב"ן גי' גן וכותב כל הפרשיות וכותב נצבים לבד ומסיים וזאת הברכה באופן שאינו מזכיר וילך. ונראה דנצבים וילך הוא פרשה אחת אלא דזמנין מחלקים אותה לשנים על דרך מ"ש הרב שבלי הלקט ח"ב כ"י סוף סי' ס"ז דפ' כי תצא מחלקים אותה לשנים והסדר השני מתחיל כי תדור נדר. וגם פ' משפטים יש מחלקים אותה לשנים והסדר השני מתחיל אם כסף כמו שנראה מס' החינוך. וגם אנו נאמר דקבלה בידם דנצבים וילך הם פרשה אחת אלא דזמנין מחלקים אותה לשנים כמו מי שמחלק פ' משפטים לשנים ופ' כי תצא לשנים כאמור. ועוד אפשר לומר דפ' ואתה תצוה נחשבת עם תרומה לפ' אחת לפי שלא נזכר משה רבינו ע"ה בתצוה משום שאמר מחני נא כמ"ש רז"ל ולכבודו נחשבת תצוה כאלו היא סיום פ' תרומה. וכן נחשת ואתה רמז הרב מג"ע ז"ל דר"ל נח שת ואתה וזה מורה חיבור תצוה עם תרומה בקשר אמיץ כמ"ש רבינו שלמה אסתרוק לדרכו והבאתיו בנחל קדומים:
ד. פינחס מלא יוד גימ' יצחק שנתעבר בו יצחק להרוג זמרי שהוא בחינת עשו לתקן מה שאהב אותו. רבינו האר"י זצ"ל ובס' שבלת של לקט שסידר הרמ"ז זצ"ל מגורי האר"י זצ"ל חקר כמה חקירות ויישב דפנחס כולל ב' נפשות דיוסף ויתרו והיה צריך לתקן ב' דברים האחד מצד יוסף על טפין דאזדריקו והא' מצד יתרו שפיטם עגלים לע"ז והנה גם נדב ואביהו היה בהם מעין דוגמא שלא רצו לישא אשה דומה לענין יוסף והב' שהקריבו אש זרה ודומה ליתרו וראה פנחס בזמרי שבא על כזבי והיה ע"ז דפעור ופנחס היה מוכרח לתקן דברים אלו וגם נדב ואביהוא היו מוכרחים לתקן עצמם מאלו הב' דברים לכן נתעברו בפנחס כדי שיהיה לו כח לתקן תקונו ותקון שלהם בפעם א' זהו קצור תורף דבריו ע"ש באורך:
ה. פנחס הרג זמרי וכזבי והאיכא טומאת אוהל ומגע ואינה שאלה דבמקום חילול ה' אין לאו דטומאה שיש לו תיקון עומד בפניו כן כתב הרב המאירי ז"ל בפסקי יבמות דף מ"ט ריש ע"ג ואע"ג דבספרי ומדרשים אומר שלא מתו ולא יצא מהם דם מ"מ נראה דהשאלה היתה איך חשב להרגם כי לא ידע שיעשה לו נס ואין סומכין על הנס:
ו. פסח פה סח פה שבמרכבה סה לפני הקב"ה הגיעה עת גאולת ישראל כי האותיות שבמרכבה מלמדין סניגוריא על ישראל רבינו אפרים ז"ל בפירושו על התורה כ"י פ' אמור:
ז. פנחס לא התיר ליפתח נדר בתו ואמרו רז"ל דיפתח אמר אני קצין וראש ואלך אצלו. ופנחס אמר הוא צריך לי ואני אלך אצלו והוא דבר קשה על פנחס איך יצאת זאת השגגה מלפני השליט וכבר רז"ל אמרו דח"ו הי"ל בשמים קפידא על זה אבל צריך לתת טעם לפנחס מה עלתה על דעתו וראיתי בס' עיר בנימין ראשון פ' המדיר שכתב שהרב כלי יקר נותן טעם דהחכם מתיר נדר לע"ה כי הע"ה כפוף אליו כמו אשה לבעלה וכמו שהבעל מפר נדרי אשתו כן החכם שליט על הע"ה להתיר נדרו ובזה אמר הרב מהר"ש ז"ל שזהו טעם פנחס שאמר הוא צריך לי שאתיר נדרו ואני אלך אצלו ואין זה דרך ההתרה דצריך שהע"ה יהיה כפוף להחכם עכ"ד עיין בספרו:
ונראה דמן השמים הקפידו עליו דאין ההליכה מעכבת ודי שהנודר יעמוד לפני החכם ויבקש שיתיר לו בזה מורה שהוא כפוף והחכם הוא השליט אי נמי שהי"ל לפנחס לילך אצל יפתח ולומר לו דעל פי הדין צריך שהוא יבא אצלו להתיר לו ואח"כ ודאי היה הולך יפתח וכ"י יפת"ח איש בו"ר שאינו מבין הא ודאי כד אסברו ליה מסבר וה' מדקדק עם חסידיו כחוט השערה ולכך הקפיד על פנחס דהו"ל למעבד טצדקי לפקוח נפש:
ועד"ה אפשר לומר במ"ש בס' הלקוטים דיפתח ניצוץ זמרי ובתו ניצוץ כזבי ע"ש ואפשר שז"ש יפתח אני נשיא ישראל הכוונה אני זמרי נשיא ולא די שהרגני אלא שרוצה שאשפיל עצמי גם עתה ופנחס ידע שיפתח ניצוץ זמרי ובתו ניצוץ כזבי ועדיין יפתח עומד בנשיאותו ובתו ניצוץ כזבי ולכן לא רצה ללכת. והקב"ה מדקדק עם חסידיו דהי"ל לילך ולתקנם וטוב לו לפי שהרגם בגלגול שעבר אדרבא הי"ל לעשות להם נחת רוח ולתקנם וכ"כ אני הדל במדבר קדמות מערכת זיין אות ו' ע"ש:
ולפ"ז אפשר לרמוז דז"ש יפתח הכרע הכרעתני הכרע בגלגול כזבי שחבת בדמי שהרגו פנחס הכרעתני בגלגול זה שעל ידי מיתתך והכרעתני לשלם לך ואת היית בעוכרי שנגזר שימות אברים אברים כמו שכתבו רז"ל ע"פ ויקבר בערי גלעד:
ח. פדות כתבתי אני בדרושים כי דו שהם רמז להקבה"ו הם באמצע להפריד ת"פ גי' פ' ושם הארכתי בעניותי בס"ד ועיין לקמן אות כ"א שהרחבתי יותר:
ט. פרנסה תלויה במזל עליון וזהו לפק"ד דקדוק פותח את ידיך כמ"ש במקום אחר בס"ד:
י. פנחס אמרו פ' הנשרפין ויכפר על בני ישראל כפרה זו מכפרת והולכת לעולם וכתב מהרש"א ז"ל באגדתיה דדייק מדכתיב ויכפר ולא כתיב וכפר וקרוב לזה דרשו בספרי ופסיקתא אלא דשם אמרו לכפר לא נאמר אלא ויכפר ע"ש:
יא. פורים הא דקראו לימים האלה פורים ואין זכרון לנס ולהצלה כי הגורל אינו כי אם סעיף קטן מהענין אפשר במ"ש במדרש הביאו רבינו אליעזר מגרמיזא ז"ל בס' שערי בינה דהמן דיבר שטנה על בית המקדש אמר הקב"ה אגדלנו ואנקם ממנו שאז עושה רושם הנקמה והוא מצטער יותר עכ"ד. והנה בהנחל עליון גוים עלה ישראל וא"י לחלקו ית' כמשז"ל וטעם הצלתנו היה מטעם שני גורלות כי ישראל עם זו קנה בגורל והוא גורל לה' גם ארץ ישראל עלתה בחלקו יתברך. והמן הרע בגורל רצה לאבד ב' גורלות לה', ובתחי' דיבר שטנה על בית המקדש ולכן אבד ה' שם המן וישראל גורל לה' ששים ושמחים והוא הכנה לשוב לא"י ובנין בית שני וזהו פורים תרתי משמע ישראל וארצם שנפלו בגורלו יתברך וזה שכתוב על שם הפור שטח מראות עיניו והטיל גורל ולא ראה שישראל וא"י הם שני גורלות לה':
יב. פנחס כתיב ויעל מלאך ה' ארז"ל זה פנחס מן הגלגל ע"י גלגול נשמתו עלה אל הבכי"ם הוא עולם אופנים שאומרים שם ברוך כבוד ה' ממקומו ר"ת בכי"ם פנחס כשנתנו לו אות יו"ד נעשה פינחס גימט' יצחק וכשנתנו לו אות מ' של מות שהיתה פורחת באויר אז נעשה רמ"ח גימט' אברהם וכשנתנו לו אות ו' שהוא של יעקב נעשה רחו"ם כי יעקב היה רחמן ולכן לקח רומח בידו והוא רחום נמצא הי"ל כח ג' אבות ס' ישן רמזי התורה כ"י פ' פינחס.
יג. פרידות טובות אמרו בקמא דף ל"ח דנשא משה ק"ו בעצמו וא"ל הקב"ה לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהם רות המואביה ונעמה העמונית וכו' דקדקו המפרשים מה הלשון אומרת לא כשעלתה על דעתך וכו' הול"ל א"ל הקב"ה שתי פרידות טובות יש לי וכו' ותסגי בהא וממ"ש לא כשעלתה נראה דהי"ל למשה רבינו ע"ה איזה סברא בזה ומשו"ה הוצרך הקב"ה לומר לו לא כשעלתה וכו' ואפשר במ"ש הרמ"ע ז"ל דאם הגיע זמן להוציא לאור איזה נשמה מהקליפה בשגם הנשמה היא למטה ועליה בנו בנין מקעקע את כל הבירה ונהרס הבנין כדינא דאורייתא גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע את כל הבירה ואפשר דכך עלתה על דעתו של משה רבינו ע"ה דהגם דיש שתי פרידות יקחם ויקעקע כל הבירה ולכך נשא ק"ו בעצמו על כן בא אליו דבר ה' לא כשעלתה על דעתך אלא שתי פרידות יש לי להוציא מהם בדרך ישר ובזמנם ולכך אל תצר והם מפלאות תמים דעים:
א"נ אפשר במ"ש הרב ש"ך ז"ל דעד רות היו המואביות אסורות ומש"ה האבות והשבטים לא לקחו מהם וסבר משה רבינו ע"ה דימותו השתי פרידות ויתגלגלו בנשי ישראל כי הם עצמם אסורות וא"ל הקב"ה לא כשעלתה על דעתך וכו' שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהם הם עצמם שריותא נינהו ומשם ואילך המואביות מותרות בעבור כבודם:
ולשון פרידות ניחא לפי מ"ש בז"ח דרות היא תור כשרה כתורים ובני יונה ע"ש ולפי מה שכתבנו אתי שפיר דמשה רבינו עליו השלום ידע דהמואביות אסורות ולז"א לו דע שהם כשרות והם פרידות טובות כתורים ובני יונה הכשרים:
יד. פדיון מעלמא דנוקבא וחילוק בין גאולה לפדיון כי גאולה הוא ישועה לגמרי ופדיון אין ענינו לחלוטין רק בתת איזה דבר תמורתו לחיצונים ס' ערכי הכנויים להרמ"ז ז"ל:
טו. פרץ וזרח היו גלגול ער ואונן פרץ אונן וזרח ער כן נר' מדברי הרמ"ק ז"ל אבל בס' הלקוטים להרב ז"ל הוא בפירוש להפך ויהודה שמש עם תמר ביום כדי להחזיר נשמות בניו המגולגלים כי כן הדרך ס' ערכי הכנויים להרמ"ז ז"ל ויש להעיר ע"ז ויש לישב.
טז. פתרון החלום הוא בסוד היסוד המגלה הסתומות בחלום ס' ערכי הכנויים להרמ"ז ז"ל ובהכי ניחא כי גדולת יוסף היתה ע"י פתרון חלומות דכיון דהפתרון הוא בסוד היסוד מוכרח שלא פגם ביסוד ולכן היה צודק בפתרון וזה רמז בן פורת יוסף בחינת יסוד ופורת הוא אותיות פותר והנה הראשונים נ"ן פירשו מ"ש לו פרעה ואני שמעתי עליך לאמר כלו' ג"ע ענין אשת פוטיפר ואשר תשמע חלום וכו' והוא השיב לאמר בלעדי לא חטאתי בג"ע שרומז לאמר עכ"ד ולפי הקדמה זו יומתק דרך זה דפרעה השיגו אני רואה תרתי דסתרן שמעתי עליך לאמר ענין ג"ע וא"כ פגמת היסוד ואיך יתכן תשמע חלום שהפתרון בסוד היסוד והשיב יוסף לאמר בלעדי שלא חטאתי בג"ע וא"כ אלהים יענה את שלום פרעה. א"נ אפשר דכוונת פרעה לאמר לו דמ"ש עליו בענין אשת פוטיפר שקר שהרי אומרים תשמע חלום לפתור ובוודאי שלא חטאת והשיב יוסף איברא לאמר בלעדי ולא חטאתי ומ"מ אין בי חכמה לפתור רק אלהים יענה את שלום פרעה.
יז. פנחס היה משורש יוסף חלק הטוב שבו וזמרי חלק הרע ס' ערכי הכנויים כ"י להרמ"ז ז"ל ועיין לעיל אות ד':
יח. פטר רחם ה"ס רפ"ח דינים העולים פט"ר עם הכולל ואי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ולכן רפ"ח ניצוצין נפלו והם דינים זכרים ועיין בפי' הסבא. ס' ערכי הכנויים להרמ"ז ז"ל.
יט. פנים ואחור דע לך בדרך קצרה כי החילוקים שיש בין אור פנים לאור אחור הלא הם כי אור פנים בא רחמים ביושר מעילא לתתא והוא מצד אורות הזכר המשפיע שהוא אור פנימיות מן המוח להוליד נשמות וה"ס שמות הויה ומילואיהם והוא אור מצד החכמה וכו' ואחור הוא חוזר ממטה למעלה והוא מצד אורות הנקבה המקבלת והוא השיעור המצומצם לכדי חיות העולמות ולא להוליד נשמות והוא מסוד שמות אלהים ומילואיהם והוא מתחבר זה בזה בסוד ריבוע א' אל אלה וכו' והוא אור מצד הבינה. שם:
כ. פועל אדם ישלם לו. דורשי רשומות אמרו פועל ר"ת למפרע לוו עלי ואני פורע כמ"ש פ"ב דביצה. וכבר כתבנו במ"א דזמנין דרומזים הוי"ו הגם שלא נכתבה כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל כי צפונה גי' עסמ"ב. ואני הדל אמרתי רומז על הרא"ש כי תיבת ישל"ם הוא ר"ת ישלם שבת לימוד מועד כמ"ש שם בש"ס דמזונותיו של אדם קצובות לו מר"ה חוץ מהוצאת שבת ויו"ט ולימוד בניו ע"ש ודרך צחות אמרו קדמונינו מזונותיו של אדם קצובות מתשרי חוץ מתשר"י ר"ת תורה שבת ראש (חדש) יום טוב:
ולפי מ"ש בזוהר הקדוש בפ' פעל אדם ישלם לו על איוב שיעץ לפרעה על ישראל שיקח ממונם וישעבדם וכן הוות ליה. אני הדל רמזתי שהוא ר"ת פועל אדם ישלם לו. פועל עצתך לפרעה אותו דין ממש ה' שלם לך ממונך לקח ויסרך:
כא. פדות ושמתי פדות וכו' למחר יהיה האות הזה. יש לרמוז דמתגלים האורות העליונים בכל הנסים הנעשים לישראל. ואז קב"ה ושכינתיה מכניעים ליה שגימט' ת"ף ובאמצע דו הרומז לקבה"ו כידוע. ובמצרים היה גלוי שכינה ואמרו בזה"ק ובג"ד זכו למצה שרמוז בה ה"א. ואחר יצ"מ נצטוו מצוות וזכו למצוה וזכו לו"ה. וכפ"ז אפשר דזה רמז ושמתי פדת דבמצרים עדיין לא זכו לאות וי"ו. ומיהו בכח קרינן פדות ובין אותיות ת"ף שהוא גי' פ' אותיות דו שהוא רמז לקב"ה ושכינתיה מפרידות ת"ף שהיא פ' פ' בתחלה ודו באמצע ותי"ו באחרונה והויו בכח כי עדיין לא זכו למצוה אלא לאות ה'. למחר אחר זמן יהיה האות הזה אות וי"ו שיהיה פדות מלא ויזכו גם לאות וי"ו ויהיה פדות מלא ממש וכמ"ש בעניותי בדרושים בס"ד.
כב. פעמים שלש עם גבר. י"א הא ביחיד הא בצבור ויש סברא דמעביר ה' וזהו פעמים שלש כמ"ש בדרוש שמואל פ' ואתחנן:
כג. פנחס כתיב ויבא אחר איש ישראל ס"ת הוא ישראל חסר יוד לחומר העון וזאת היוד אחר אשר החזירה פנחס למקומה בטעם השיב את חמתי מעל בני ישראל נתישבה בשמו של פנחס גם כן. הרמ"ע ז"ל במאמר מאה קשיטה כ"י סוף סי' צ"א:
כד. פנחס פ"א נו"ן גימ' יעקוב עם הכולל. חס הוא רחמים רומז לאברהם חסד גימט' רחם פינחס גימט' יצחק הרי ג' אבות. מאורי אור להרמ"פ ומקור דבריו מהזוהר הקדוש בר"מ דף רל"ח כמ"ש ביאיר נתיב ועיין לעיל אות י"ב:
כה. פרעה נאחז בסבך ניצוצות הקדושה שנפלו מאדה"ר בסט"א וכן רמז פרעה כי בראש וסוף הם אותיות פה גימט' מילה ובאמצע יש אותיות רע סביב רשעים יתהלכון:
כו. פה היא מלכות כמ"ש בפתיחת אליהו והוא גימט' מילה דההוא צדיקא בשביעאה אתאחיד. ותיבת פה עם הכולל גימט' אלהים:
כז. פרעון מי שיש לו חובות צריך שיפרע חובותיו ויעשה צדקה כמו שהוכחנו במ"א מהזוהר הקדוש וספר החסידים. וזהו פירוש פ' בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה' דרך הלצה בפרוע פרעות בשראל אחר שיפרע חובות'. בהתנדב עם. כן פירשו הקדמונים. ויראה במ"ש גזל מאחד מה' ואינו יודע [מ]מי מניח גזלה ביניהם ומסתלק. ר' עקיבא אומר עד שישלם לכל אחד וז"ש בפרוע שכבר פרע הגזלה. עם כל זה פרעות בישראל צריך לפרוע פרעונות הרבה עד שישלם לכל אחד. אז בהתנדב עם לצאת י"ח ברכו ה' שנתן לנו תורת אמת שצריך לצאת ידי פרעון בשלם שבפנים:
כח. פתח דבריך יאיר. אמרו בנזיר דף ס"ה דספק אם בהרת קדמה לשער לבן ר' יהושע מטהר דפתח הכתוב בטהרה דכתיב לטהרו או לטמאו ורבנן פליגי ומאי דנקט לטהרו משום פתח דבריך יאיר ע"ש אלמא משום פתח דבריך לא חש הכתוב שנטעה לטהר הספק וזוהי סברת רבנן. ובדרושים פירשתי דבהכי פליגי במאי דתנן מתחיל בגנות דמר סבר עבדים היינו דסבר כרבנן דפתח הכתוב בטהרה ולכן אין להתחיל מתחילה עע"ז ועבדים מוכרח דבעי לו' ויוציאנו ומר סבר כר' יהושע דפתח בטהרה לטהר הספק ואי לאו הוי כתיב לטמאו או לטהרו וא"כ מתחיל בגנות הוי מתחילה עע"ז ועוד צדדתי בפי' הגדה חדש בס"ד אחד קראתיו פה אחד ע"ש.
כט. פני הדור כפני הכלב. שמעתי כי הנה כתיב תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות. והני כלבין דחציפין הם עניים כמ"ש לית דעני מכלבא והם חצופים ובשתים זו דמיה"ם בם פני הדור אך דלים הן מממון ומתורה ומצוות ועם כל זה הני עז"י דמסגן על מגן ודבריהם דברי נרגן ושפיר נדמ"ו נאו"ת פני הדור כפני הכלב:
ולי ההדיוט אפשר לומר במה שפירש הרב הגדול מהר"י רוזאניס ז"ל פ' והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה והמה רועים לא ידעו הבין במה שאמרו רז"ל צדקה עשה הקב"ה עם הכלב שמשהא אכילתו במעיו ג' ימים. וגם כתיב והיה ה' עם השופט דכאשר הוא מכווין לשם שמים ה' עמו לעוזרו ולתומכו והיינו דקאמר והכלבים עזי נפש וצועקים לאכול לא ידעו שבעה שהקב"ה משהא אכילתן ג' ימים דאם היו יודעים זו הטובה היו שקטים. וכיוצא בזה והמה רועים לא ידעו הבין מה דכתיב והי' ה' עם השופט והי"ל לכווין לשם שמים ולבטוח עליו יתברך שהוא יהיה עמהם עכ"ד הרב ז"ל ואפשר להסמיך זה דזה רמז פני הדור פני הארץ שהם רועים לא ידעו כי ה' עמם כמו פני הכלב שהוא עז וכעסן על שלא ידע שהקב"ה משהא אכילתו ג' ימים.
או יראה במ"ש הרב מהרח"ש ז"ל בחי' בסוף ס' תורת משה להרב בנו ז"ל הנדפס מחדש. עמ"ש עבר עבירה ושנה בה ככלב שב על קיאו דכשגונב לוקח הדבר כמו גנב וכשמקיא אינו מתבייש ועושה כעושה בשלו וכן העובר עבירה בראשונה מתבייש כגנב וכששונה נעשה לו כהתר כמו הכלב שב על קיאו עכ"ד. וזה רמז פני הדור שעושים עבירות ושונים כפני הכלב דשב על קיאו ואפשר דלזה אמרו בתקונין צוחין ככלבין:
ל. פרח עשן בעדי. בלקוטי של ר"ג קרא כתוב ואתה ה' מגן בעדי עשה למען פרח עשן בעדי ונלאו רבים להבין דבריו. והרב עיר וקדיש מהר"ר שמשון מאוסטרפולי זצ"ל פי' שהוא נוטריקון אבותיו של דוד המלך ע"ה פרץ רם חצרון עמינדב שלמון נחשון בועז עובד דוד ישי. וזהו שאמרו רז"ל מגן בעדי לא בזכותי אלא בזכות אבותי. בסוף ספר קרנים בלקוטים אשר שם ובזה אפשר לרמוז פ' צדיק כתמר יפרח אשר דרשוהו רז"ל בשוחר טוב והביאו בילקוט בדוד המלך ע"ה ע"ש וז"ש צדיק כתמר כמו שתמר יצאו ממנה צדיקים יפרח ר"ת ישי פרץ רם חצרון ראשי המשפחה ונקט ישי שהוא אביו ברישא שהיה מפורסם בדור ההוא שהיה יוצא ונכנס באוכלוסא והוא א' מד' שמתו בעטיו של נחש כמשז"ל בשבת דף נ"ה ע"ש.
לא פסח עיין לעיל במערכת למד אות י"ב דשייך לפסח ע"ש בס"ד
לב. פרעה הרשע ומצרים היה להם ג' אמונות רעות א' שהעולם קדמון ואת"ל פועל הטוב אינו פועל הרע ואת"ל אינו משגיח בתחתונים על כן בריש כל מרעין דמא אלוהו שהוא היאור דמו בראשו נגעו ומזה נודע שיש אלוה בעולם וכן א"ל בזאת תדע כי אני ה'. ובמכת הצפרדעים אמר למען תדע כי אין כה' אלהינו אשר הוכה בצפרדעים וכאשר התפלל משה רבינו ע"ה אז יסי"ר משה בתפלתו הצפרדעים והניח יתרם על היאור ונודע כי אין כה' אלהינו והכל ברצונו טוב ולא טוב והוא יחיד בעולמות. ובמכת הערוב אמר אני ה' בקרב הארץ משגיח בפרטי פרטות להשחית המורדים ולהציל הבוטחים בו וניכר פרטות ההשגחה וזהו כי אני ה' בקרב הארץ. ע"כ דברי המפרשים. ואני בעניי כתבתי כי יש בכל אחת מאלה דם צפרדע ערוב ביטול כל דעותיו כזבי"ם לכל דבריהם כמו שכתבתי בעניותי בנחל קדומים פ' וארא ע"ש באורך: The wicked Pharaoh and Egypt had three evil beliefs. The first was that the world always existed. The second was that He does the good, but He does not do the bad; the third is that He does not watch over [human] beings. Hence, before anything, the blood of his god, being the Nile, was afflicted. Its blood was smitten upon its head. And from this, it became known that there is a God in the world. And He accordingly said to him: Through this, you will know that I am the Lord ( Exodus 7:17). And with the plague of the frogs, [Moses] said: so that you will know that there is none like the Lord, our God (Exodus 8:6), who strikes with the frogs. But when our teacher Moses, peace be upon him, prayed, Moses removed the frogs through his prayer and left the rest of them in the Nile. So it became known that there is none like our God and that everything is according to His will, that which is good, and that which is not good; and that He is One in all of the worlds. And with the plague of the mix of dangerous wild animals, He said: I am the Lord in the midst of the world (Exodus 8:18), who looks over the smallest details, to destroy the rebels and to save those that trust in Him. So [God’s] detailed providence was recognizable. And that is the meaning of I am the Lord in the midst of the world. To here are the words of the commentators. But I humbly wrote that there is a negation of every part of all of his false beliefs in each one of these [plagues], blood, frogs, and the mix of dangerous wild animals. It is as I humbly wrote in Nachal Kedumim, Parashat Veara, see there at length.
לג. פר גדעון דצוה לו הקב"ה קח פר השור אשר לאביך אם נאמר פר למה נאמר שור גם אומרו השור אשר לאביך בה"א הידיעה צריך ביאור. וגם אמרו בש"ס בתמורה דף כ"ט דהותרו שמנה עבירות בפר זה באותה הלילה בהוראת שעה ולהבין כל זה דע דגדעון אתי ממנשה בכור יוסף הנולד מאסנת בת שכם בן חמור. ונתגלגל שכם בן חמור בשור זה לתקונו ועתה בא גדעון מבני יוסף לתקן העוות שהיה בהם בהיותם בני אסנת. וזה היתה תמיהתו הנה אני הדל באלפ"י מלשון שגר אלפיך ואיך נתחלף חמור בשור. כי השור כשר לזבח ואנכי הצעיר בבית אבי ומוטל עלי לתקן כל משפחתי. הרמ"ע ז"ל בשם מהר"י סרוק ז"ל בס' גלגולי נשמות:
וגורי האר"י ז"ל כתבו דחצי שבט מנשה פטר רחם דאסנת באה נחלתו מעבר לירדן מאחר שהיה לו פגם שבא מאסנת וגם ראובן שניתנה לאה ליעקב בבלי דעת וגם זלפה שפחת לאה נתנתה לאה בחשאי לכך לא זכו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה לארץ הקדושה וזה רמז הפסוק כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה מנשה גד ראובן ר"ת מגר עות כלומר עוות שהיה בהם נשארו חוצה וכן כתב הרמ"ע ז"ל במאמר חקור דין ח"ג פרק י"ח עש"ב:
ובא וראה מפלאות תמים דעים שהוא רוצה בכבוד בריותיו ומסתיר מומי בני אדם. הלא תראה דמשום עונש כי החטא גר"ם לשבט גד ראובן מנשה שלא לבא בארץ ישראל הנבחרת ונשארו בעבר הירדן. וכדי שלא לפרסם ענינם שלא יתביישו נתן ה' בלבם שהם ישאלו אחוזתם בעבר הירדן ונתחננו למשה רבינו ע"ה ע"ז ועשו תנאים והלכו עם אחיהם למלחמה כדי לזכות לאחוזה בעבר הירדן דבר שהוא. עונש להם הם עצמם בקשוהו בתחינה ובטורח וה' עשה שלא יתביישו:
והלא מראש יעקב אבינו ע"ה כאשר שכל ידיו להניח ימינו על ראש אפרים ושמאלו על ראש מנשה. אירע ליוסף הצדיק ע"ה ואמר לא כן אבי כי זה הבכור שים ימינך על ראשי. ויעקב אבינו ע"ה טעמו ונימוקו דאדרבא מנשה להיותו בכור פטר רחם מאסנת יסוב לאחור. אבל לא גילה לו. רק אמר ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם ואולם אחיו הקטון וכו' כלומר ידעתי בני כי הבכור קצת פגום שהוא פטר רחם אסנת. ידעתי שהקב"ה מכסה מומי בני אדם שלא יתביישו כמו שעשה בנחלת עבר הירדן לכן הלא זה דברי גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו ולא אמר הטעם העיקרי:
וחוזרני לענין זלפה שהוא חידוש גדול ולשון הרמ"ע ז"ל כן הוא שם במח"ד זלפה שפחת לאה נתנה ליעקב בחשאי כדכתיב ותקח ותתן שלא נמלכה לאה ביעקב תחלה כמו שעשו שרה ורחל והוא טעם בגד שאמרה לאה יש אם למסורת לפיכך לא זכו ראובן וגד ליטול חלק בארץ וכו' עכ"ל. ואם נאמר שלא הכיר בה יעקב וסבר שהיא לאה הוא חידוש גדול שלא נמצא ברז"ל רמז ואדרבא ממה שארז"ל על בגד שבא על שפחתו ובגד באשת נעורים מוכח איפכא ואם נאמר דהכיר בה יעקב טרם ישכב. ואינו דומה לראובן רק שלא נמלכה לאה בו בתחילה אך הכיר בה הלב מהסס דלא היה כדאי זה לדחותו מהארץ כראובן וצ"י:
לד. פלימו אמרו בפ' עשרה יוחסין דהוה רגיל לו' גירא בעינא דשטנא יומא חד מעלי יומא דכפורי הוה אדמי ליה כעניא אפיקו ליה רפתא אמר יומא כי האידנא וכו' גער בה ועשה עצמו כאלו מת שמע דקאמרי פלימו קטל גברא ערק וכו' חזייה דהוה מצטער גלי נפשיה א"ל מ"ט אמרת הכי ואלא היכי אימא רחמנא לגער ביה וכו' ע"ש כל המעשה באריכות:
והענין כי לבן ונבל שניהם צרי עין ועתה נתקנו (פירוש מה שהיה ראוי לתקון) ובאו בחסיד פלימו וראה בעיניך כי לבן נבל עם ב' כוללים לשתי שמות הוא גימט' פלימו ובא השטן להכשילו לראות היאחז דרכו כראשונות להיות צר עין ואדמי ליה כעניא והכעיסו כמה הכעסות לראות אם יגרשנו כאשר עשה נבל שלא רצה לתת לעבדי דוד מאומה והיה אומר גירא בעינא וכו' שהיה מכיר עצמו בחוזק מדת הנדיבות ורצה לומר שלא יסיתנו עוד ולא ישמע לו והפך לבן טהור הוא והיה זה בערב יוה"כ כי גם נבל מת בעשרת ימי תשובה כמשז"ל. וכנגד הצער שציער ליעקב ברדפו אחריו גם עתה בא הפ' לצערו. גלגולי נשמות מהרמ"ע ז"ל שקבל ממהר"י סרוק ז"ל. ואפשר דלהיותו בגלגולים שעברו צר עין והוא מסט"א ועתה הוא טוב עין לכך היה אומר גירא בעינא וכו'. וא"ל כי לא יאמר כן דנראה כי כחו עשה זה ואינו כן דאלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו אלא יאמר רחמנא וכו' כי הכל ממנו יתב'. והשמיע קול פלימו קטל גברא ר"ת גימט' יעקב עם הכולל לרמוז דכנגד מה שציער ליעקב הוא מצערו עתה:
לה. פרץ דאתי מפרץ הוא מלך והיינו דאמר נבל רבו עבדים המתפרצים כלומר אומרים שהם מפרץ והם מלכים וז"ש המתפרצים שמחשיבים עצמם שהם מפרץ כ"כ בס' פרח לבנון.
לו. פנחס ברח מההוראה ולא קבל להיות ראש אחר יהושע לתקן אשר נדב ואביהוא הורו הלכה בפני רבם הרמ"ע מח"ד ח"ד פי"ט.
לז. פרעון כשהקב"ה מושיע ישראל מראה מרוב חיבה ימינו גברתנית שנאמר ויוציאך בפניו בכחו הגדול וז"ש ימינך ה' נאדרי בכח. וכשהוא פורע לרשעים. כתיב ימינך ה' תרעץ אויב לשון נקבה ואין צורך להראות ימינו בכח רבינו אפרים ז"ל בפי' עה"ת כ"י פ' בשלח:
לח. פרעון הקב"ה נפרע מהרשעים בשם ני"ת מע"ב שמות והוא ר"ת נטית ימינך תבלעמו. וכתיב יהיו נ'גד ה' ת'מיד רבינו אפרים זלה"ה שם.
טל. פורים בתרגום הוא פוריא ויש רמז דעיקר הנס הוא והמן נופל על המטה ובמסרה ב' נופל על המטה ויתחזק ישראל וישב על המטה דבזכות יעקב אבינו ע"ה שהיתה מטתו שלימה ניצלנו ולכן המן נתלה על עסקי מטה. וזה רמז פוריא שהוא מטה בלשון ארמי ובהכי א"ש מ"ש רבינו הרקח רמז בפ' ועת צרה היא ליעקב וממנ"ה יושע ומהמ"ן יושע ע"ש ולפי מ"ש גורי האר"י ז"ל דמרדכי היה ניצוץ יעקב אבינו ע"ה וניצלנו בזכותו א"ש ועת צרה ליעקב ממש כי מרדכי ניצוץ שלו ומהמן יושע ועוד הארכתי אני הדל בדרושים בס"ד:
ודרך צחות אפשר זה רמז מ"ש פ"ק דכתובות פוריא שפרים ורבים עליה כי בנס פורים היה קיום לישראל מגזרת המן שרצה לכלותם ואנחנו חיים ופרים ורבים על נס פורים:
מ. פורים אמרו רז"ל במדבר רבה פ' נשא מפ' אחר הדברים האלה גדל המלך עד ויתלו את המן ע' פסוקים לתכלית ע' נתלה על ן' ואפשר בהקדים מ"ש הרב עיר וקדיש הרשב"א הלוי ז"ל דכל שררת המן שחיק טמיא היה ע' יום וביום ע"א נתלה. עוד נקדים מ"ש רבינו בעל הרקח ז"ל דעשרת אלפים ככרי כסף שנתן המן הי' שקלים כנגד ס' רבוא ישראל לכל א' ן' שקלים כערך גדול שבפ' ערכין ע"ש והרב פני יהושע ז"ל כתב פ"ק דמגילה שנתן על כל א' מישראל ל' שקלים כעבד והאריך וכתב שאח"כ מצא ברקח כדבריו ממש ולא נטה ימין ושמאל מדבריו כלל. וק' דבעיקר הדבר חלוק הוא דהוא אמר דנתן על כל א' מישראל ל' כעבד ורבינו בעל הרקח כתב ן' שקל כערך הגדול של פ' ערכין ומ"מ לדברי רבינו הרקח נתן ן' על א' מס"ר. וכיוצא בזה כתב הרב עיר וקדיש מהר"ח ן' עטר ז"ל שנתן מחצית השקל בעד כל אחד מס' רבוא בעד ז' שנה דימי שנותינו ע' שנה ומבן עשרים נותן מחצית השקל ונשארו ן' שנה לע' עש"ב בס' ראשון לציון. וא"כ בין לדברי רבינו בעל הרקח ז"ל בין לדברי הרב מהר"ח ז"ל נתן ן' למר ערך ן' שקל ולמר בעד ן' שנה. וזה רמזו רז"ל מפ' אחר הדברים האלה גידל עד ויתלו את המן ע' פסוקים רמז דאחר ע' יום פסוקים נפסקו ימי חייו וז"ש לתכלית ע' דהיינו ע' יום נתלה על ן' שנתן ן' שקלים כערך גדול שבערכין או בעד ן' שנה ולכך נתלה על ן'. וזה רמז לחיוב שתיית יין בפורים כי יין גימט' ע' דאחר ע' יום נתלה. וגם כפי' דברי הרב מהר"ח הנז' רמוז בתיבת יין דאחר שני יודין גימט' כ'. נ' שרצה ליתן על נ' שנה לכל אחד ותלו אותו על נ'.
ואפשר זה רמז מ"ש במדרש לקח טוב רוח הקודש אומרת הכסף נתון לך העץ נתון לך העץ רמז ע' לע' יום ואותיות צ"ה גימט' המן שבעבור הכסף של עשרת אלפים ככר העץ נתון לך לך גימט' נ' שנתלה על נ'. ויש לרמוז כי פורים אותיות פרימו על שם הכתוב פרימו מארץ תאבד והיה שכרו על הפור. ולכך נקרא פורים: