א. ראיה הוא בחינת אצילות והוא בחינת הסוד ולכן אמר בזוהר תא חזי. אך שמיעה הוא בחינת בריאה והוא בחינת הנגלה ופשט. ולכן אומר בש"ס תא שמע. ארץ החיים מזמור מ"ה:
ב. ראיה רב לא היה מסתכל לא לצדדין ולא לפניו אלא ד' אמות וכתב הרב גנת ורדים א"ח כלל ב' סי' ט"ו דזש"ה וישא אברהם את עיניו כי דרכו שלא להסתכל וכו' ע"ש וכמ"ש בעניותי בפתח עינים סוף מנחות. ולפי מה שכתבנו בסמוך דראיה הוא בחינה עליונה מאד לכן נזהר רב שלא להשתמש בראיה כי אם מעט מזער. ומזה יסתכל בעל נפש כי המסתכל בעריות הוא פגם גדול שפוגם בחוש רוחני עליון וגדול ענשו מאד ובא בגלגול ראה כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל. כל קבל דנא רב היה מתקדש בחוש עליון ולא היה מסתכל אלא ד' אמות ועמ"ש אני הדל בפתח עינים בסנהדרין על דף צ"ג. ומדברי הרב מהר"י חאגי"ז ז"ל בס' קרבן מנחה סי' שס"ו שכתב שלא היה מסתכל יותר מד' אמות קבורתו של אדם למדתי טעם אחר על שלא היה מסתכל רב שהפשוט הוא שלא ליזון עיניו מדבר הרשות. והסוד הוא שהראיה רומז למקום עליון הנקרא קדש ולכן היה מתקדש רב בזה. והרמז לזכור יום המיתה וקבורה כמ"ש לשלמה כי מיית לית לי' אלא ד' גרמידי ודרך דרש אפשר דכיון דע"י העינים היה קורא בתורה ובמשנה ובעין שכלו היה צופה ומביט בדברים עליונים. לא רצה שהעין יסתכל בדברי הרשות דמגרעות נתן בראותו דברי התורה הקדושה. מעין דוגמא למאי דאמרינן מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראיה. כי רוצה ה' במי שהוא עבדו דוקא. ואם העין הוא עבד ליצה"ר לראות בעניני והבלי העוה"ז. פטור מן הראיה לחזות בנועם ה' ובל יראה גאות ה'. ומעין דוגמא יש לדרוש על האדם עצמו וכמו שכתבנו בעניותנו בדרושים. ושוב מצאתי און לי מדברי תקוני הזוהר הקדוש כמו שכתבנו שם.
נמשך לזה יובן היטב דעל ידי דיוסף הצדיק לא פגם בראיה הרומזת לאצילות ומה גם כי הוא היה נפש אדה"ר מאצילות כמ"ש בעניותנו בדרושים. על כן אינו שולט עין הרע בו ובזרעו כי באצילות נאמר לא יגורך רע והוא שנפשו מאצילות ושמר הראיה הרומזת לאצילות נאמר בו בן פרת עלי עי"ן ומשם נמשך לזרעו כי היה הוא צנור מעיקרא משכה וזאת הברכה:
וכבר נודע דרב היה לו עשר קדושות כמ"ש בס' הפרדס לרש"י כ"י והבאתים בפתח עינים שם במנחות והם דברים נפלאים ואפשר דבדיק בשמי' שם קדוש אבא גי' ד' והיה כוונתו לקשר ד' העולמות ולתקן ד' חושים וגוף נפש רוח נשמה וזה לפי הפשט וביותר עלה בכב"ש מתרפס ברז"י רזין עילאין:
ג. רפ"ח ניצוצין. בגלות מצרים נתקנו ר"ב ניצוצות ובמתן תורה נתקנו גם פ"ו אך בחטאם חזרו. וז"ש שש אנכי על אמרתך במתן תורה כמוצא שלל ר"ב. ארץ החיים מזמור קי"ט באות ש' ואפשר שז"ש יוסף הצדיק לאחיו אלהים חשבה לטובה וכו' להחיות עם ר"ב אלהים חשבה בסוד הבירור דבמחש' אתבריר כלא וז"ש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח בסוד המחשבה לטובה להעלותם בדרך זיווג יסוד ומ' וזהו לטובה טוב יסוד ה' מלכות להחיות עם ר"ב רמז שיוציאו ר"ב ניצוצין. ובהא ניחא כי במתן תורה נתרפאו כל ישראל שהחולי בא מרפ"ח ניצוצין ובמתן תורה נשלם תקונם ולכן נתרפאו וכמ"ש בס' חזיונות. שאמר האר"י זצ"ל למהרח"ו זלה"ה בחלום כי רופא חולי עמו ישראל ר"ת מספר רפ"ח לברר רפ"ח ניצוצין ועי"ז יתרפאו:
ד. רחב במדרש רות רבה פרשתא ב' דרשו פ' ומשפחות בית הבוץ וכו' על רחב וסוף הפ' דרשו אשר בעלו למואב שבאתה ועלו מעשיה לאבינו שבשמים וכו' ולפי דרשת רז"ל אפשר לרמוז במאי דכתיב וישובי לחם והדברים עתיקים באופן זה מאחר שהכניסה עצמה בסכנה ובאת להתגייר ועלו מעשיה למו אב שבשמים לזה וישובי לחם שבה מהיות זונה ונעשית לחם אשה כשרה דנשאת ליהושע. וכי תימא איך היתה כזאת לזה אמר והדברים עתיקים שהם סודות נעלמים כי רחב היתה גלגל תמר ומסוד קין כמ"ש במדבר קדמות משם רבינו האר"י זצ"ל לכן היתה לחם טהור ונשאה יהושע לפי ערך גדולת נשמתה ויצאו ממנה נביאים כמ"ש רז"ל.
ה. רחם כתיב חבקוק סי' ג' ברגז רחם תזכור. שמעתי כי אותיות רחם קודמות לאותיות שטן שמדת רחמיו קודמים לקטרוג שטן עכ"ד. ואפשר רחם תזכור רחם גימטריא אברהם שיזכור ברית אברהם אע"ה גם רמז רחם אותיות חמר כי אנחנו חמר והוא ידע יצרנו תזכור כי עפר אנחנו. ברגז גימט' ריב שריב לו לסט"א עם האדם ולזה רחם חמר כי אנחנו חמר ובזכות אברהם גי' רחם תזכור להצילנו:
ו. רחב שאלה מהם אות אמת שהוא אות ו' שהוא הת"ת והשיבוה כי כבר נפטר משה ונתעלם אור ו' ולא נשאר אלא יהושע שהוא סיהרא והרמז למדת המלכות שם שקוצי"ת כמנין תקו"ת וזהו תפלת ערבית רשו"ת. ס' לקוטים כ"י משם הרב עיר וקדיש כמהר"ר ישראל בנימין זלה"ה. ואפשר שזה רמז ותש"ר דבורה:
ז. רבקה היתה גלגול חוה ויעקב אדה"ר וכמ"ש בראש דוד סוף פ' תולדות משם מהרח"ו ז"ל באורך וזה טעם דרבקה היה לה אהבה עם יעקב כמש"ה. ורבקה אהבת את יעקב. ואפשר לרמוז אהב"ת ר"ת אדם הראשון בעלה תחילה. ודוק:
ח. רבקה בפרקי ר' אליעזר פ' ט"ז אמרו שציוה אברהם ליצחק שיביא רבקה האהלה ויוציא בתוליה באצבע לדעת אם היא תמימה וטהורה וכן עשה והראה לאברהם אע"ה ואחר זה לקחה ע"ש אמנם במדרש הביאו הרב ש"ך ז"ל עה"ת פ' חיי שרה אמרו דכאשר נפלה מעל הגמל נעשית מוכת עץ וכתב בס' פענח רזא שם מרז"ל דחיה שמרה בתוליה שלא יתנגבו. ואח"כ הלך יצחק וראה אותם ע"ש:
ט. רפ"ח ניצוצין אין כח להעלותם אלא מי שנעשה עני ויש בו מדת הצדקה וז"ש פז"ר גימט' רפ"ח להעלותם נתן לאביונים שעושה עצמו עני וגם צדקתו עומדת לעד שעושה צדקה כי אין עבירה מכבה צדקה. אבל מי שאין בו צדקה אף שיש בו מצות אחרות מלבד שלא יעלה יזיק לנשמתו. לקוטי מהרח"ו זצ"ל כ"י סי' ג"ן:
י. רחיצה בחמין בע"ש דוגמת הטבילה שטובלין הנשמה בנהר די נור להסיר ממנה כתמי העונות כן ע"י רחיצה זו בחמין בע"ש יוסר מהאדם כתמי עונותיו. קרבן שבת דף ט"ז ע"ד בשם הרב תורת חיים בעירובין דף ז' ע"ג ושם הביא דברי רבינו האר"י ז"ל דרחיצה זו נגד ההוא שלהובא דאמרו בזוהר ויקהל ולכן ברחיצה זו יכוין להבריח הרע והזוהמא של הגוף ורוח הטומאה השורה על האדם בימי החול יברח ממנו ע"ש באורך:
יא. ראובן בכורי אתה וכו' יתר שאת ויתר עז וכו' הקשה הרב הגדול מהר"ש אלגאזי ז"ל דמלך וכהן גדול שחטאו היכא אשכחן דמסלקין אותן מגדולתן ואני בעניי נראה לי דמלך וכהן גדול אם כבר זכו והם נוהגים בשררתן וחטאו אין מסלקין אותן. אבל אם היו ראויים לגדולה וקודם שזכו חטאו אז לא יזכו לגדולה. וראובן עדיין לא זכה והארכתי בעניותי בזה בס' הקטן ראש דוד פ' ויחי ע"ש בס"ד:
יב. ראובן התפלל עליו משה רבינו ע"ה שלא יבא בגלגול וכמו שת"א ויתכפר לו במה שלא יהיה לו בכורה וז"ש ויהי מתיו מספר אחד ולא פי שנים ולהכי אמר מתיו מספר במקום שתי מיתות יענש שלא יהיה לו כי אם מספר אחד. רבינו מהרח"ו זצ"ל הבאתיו שם בראש דוד ע"ש.
יג. ראובן בא ביתרו וזהו סוד יתר שאת. ס' ערכי הכנויים להרמ"ז ז"ל כ"י:
יד. רחבעם אמר קטני עבה ממתני אבי כי הוא הראשון המזומן לתקון אחרי שנתלקטו הפרידות טובות שתיהן מעמון ומואב לקבוע מסמרות נטועים במלכות בית דוד ונעמה היא אמו לא קדמהו זולתו לכח אמיץ כמוהו לפיכך אמר אבי יסר אתכם בשוטים פעם אחת ולא ישנה דאיהו מרות בלבד קאתי ואני איסר אתכם בעקרבים יצדק מאד עם מה שאמרו בירושלמי אהא דתנן אפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק אבל עקרב פוסק דעקרב מחי והדר מחי כי רחבעם בא בשני כחות. הרמ"ע ז"ל במאמר מאה קשיטה כ"י סי' פ"ח. ובדרושים כתבתי עוד לישב מ"ש קטני עבה ממתני אבי בס"ד ע"ש]:
טו. רגל כינוי לאשה כמ"ש בזהר הקדוש פ' וירא על פסוק רגלי חסידיו ישמור ובס' ערכי הכנויים להרמ"ז ז"ל כתב סודות נפלאים בזה ע"ש:
טז. רבתי עם אמרו רז"ל במדרש רבתי בדעות ואפשר במ"ש רז"ל אוירה דארץ ישראל מחכים וכתבנו בעניותנו בדרושים דתורה שבע"פ היא כנגד השכינה וארץ ישראל כנגד השכינה ומשו"ה אוירה דארץ ישראל מחכים לכוין הלכה שהוא אותיות הכלה ועוסק בתורה לשמה כח בו להמשיך הארה מחכמה בסוד באבא יסד ברתא וז"ש אוירה מחכי"ם. וז"ש רז"ל וזהב הארץ ההיא טוב אין תורה כתורת ארץ ישראל כי תורה שבע"פ כנגד מ' והוא בחי' זהב וארץ ישראל היא כנגד מ'. וזהו אר"ץ ישרא"ל ולכן אין תורה כתורת ארץ ישראל. ואפשר לרמוז וזהב. ו' זהב יחוד קבה"ו. האר"ץ ההי"א טו"ב. והמ"י וז"ש רבתי בדעות דבכח ירושלם הרומזת לשכינה בדעת חדרים ימלאו ואוירה מחכים ולכן העיר רבתי בדעות:
ואפשר להסמיך מ"ש בעניותי במ"א כי יראת תורה גמילות חסדים כל אחד משלש אלה גימטריא תרי"א להכניע ס"מ לי' שמספרם קל"א ת"פ תרי"א ועל כן ציונו ה' יתברך להכניעם במחשבה דיבור ומעשה. במחשבה ירא"ת ה' בלבו. בדיבור ללמוד תור"ה. ובמעשה גמילו"ת חסדי"ם גימ' תרי"א כמספר תורה. ירא"ת תור"ה גמילו"ת חסדי"ם כל א' עולה מספר תרי"א. וזהו העיר רבת"י שבכח השראת שכינה היו מבטלים פ' ופ' שמספרם רבת"י עם הכולל:
ועל זה נצטוינו תרי"ג מצות להכניע פ' ופ' שמספרם עם ב' כוללים תרי"ג. ולכן ציצית עם ח' חוטים וה' קשרים גימ' תרי"ג להכניעם. והלוקח רבי"ת נותן להם כח ולכן עונשו גדול מאד. ולכן אתרוג עם הכולל גימ' תרי"א להכניעם ולכן אמרו רז"ל בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון יפרע מראשון עשו ויבנה ראשון בית המקדש. ואפשר שזהו מ"ש בילקוט האזינו לו חכמו ישכילו זאת היא התורה וזאת אשר דיבר להם אביהם ומה א"ל קבלו עליכם יראת שמים והתנהגו זה עם זה בגמילות חסדים ע"כ בקצור ע"ש באורך דג' אלה ציוה להם יעקב אע"ה תור"ה ירא"ת ד' גמילו"ת חסדי"ם דבזה יכניעו לפ' ופ' במחשבה דיבור ומעשה. ואפשר דזה טעם משז"ל דכשיצאו ישראל ממצרים כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה. דהם יצאו לקבל תור"ה ועול ירא"ת ה' ורצו לקבל לעשות ג"ח מטעם האמור.
וזה רמז ברי"ת העינים ברית גי' פ' ופ' לשמור העינים להכניע פ' ופ' במחשבה ולשמור ברי"ת הלשון בדיבור. וברי"ת המעור להתקדש במותר לו נוסף על שמירת האיסור ברית במעשה. והם ג' ברי"ת להכניעם במחשבה דיבור ומעשה:
ובא הרמז בפ' לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחרית"ם אותיות תרי"א מצות להכניע פ' ופ' ולידבק בתורה הנקראת לחם להכניעם בדיבור בתור"ה ובמעשה בתרי"א מצות ובמחשבה להשכיל ולהבין:
ומי שהוא עניו תבי"ר לבא רמז שהוא מכניע פ' ופ' גימטריא תבי"ר עם הכולל כמו שכתבנו בכמה מקומות שהעניו אין יגער שולט בו:
וזו היתה כונת שכם וחמור להכשיל לבני יעקב באומרם והארץ רחב"ת ידים רחבת תרי"א עם הכולל שבו וסחרוה לפ' והאחזו בה. וכל קבל דנא כתיב אשרי תבח"ר ותקרב לעובד ה' המכניע לפ' ופ' מספר תרי"א וכן מספר תבח"ר עם הכולל שהוא עבד ה'. וכן ישראל נאמר עלינו בחר"ת בנו מכל העמים מן הגזע ומן השרשים אשר בחר"ת באברהם שזכה להפרד מרשעים חבר"ת פועלי און:
והיינו דתנן על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים להכניע הנז' במחשבה עבודה שבלב ירא"ת ה' ולקבל עול מצות תרי"א. ובדיבור תור"ה גימט' תרי"א ובמעשה גמילו"ת חסדי"ם. והמכוונים לעבוד ה' בתורה ובמצות נקראים תלמידי חכמים גימ' תרי"א עם הכולל שמגמתם לקיים תרי"א מצות וללמוד תורה גי' תרי"א:
ושומר שבת כמקיים כל המצות ליקבה"ו וכן תרי"א הוי"ה אדני גימט' שבת. וזה טעם מ"ש רז"ל אין ישראל נגאלים עד שישמרו שבת:
וכן ירושל"ם כ"ה בגימ' תרי"א כי שם עיקר העבודה ותלמוד תורה שהוא מקום השכינה הנקראת כה כמ"ש בזהר הקדוש ותרי"א מצות משפט אלהי הארץ:
ומכלל הדברים יומתק מאי דאמר ר' עקיבא את ה' אלהיך תיר"א לרבות תלמידי חכמים כי תלמיד"י חכמי"ם בגימ' תיר"א ויש עוד לרמוז שיראת חטאו תהיה קודמת לחכמתו שהרי תלמידי חכמים כמספר תירא כי ראשית חכמה ירא"ת ה' וגם רמז לא המדרש הוא עיקר אלא המעשה ועל כן תיר"א גי' תלמידי חכמים דהעיקר הוא לקיים תרי"א מצות ותלמוד גדול שמביא לידי מעשה:
טו"ב. רבי מרוב ענותנותו כ' במשנה על עצמו רבי ולא רבן והרב והרב מהר"י חאגי"ז הקשה דאי משום ענוה הרי רשב"ג דהיה עניו וקראוהו במשנה רבן ולק"מ דרבי כ' המשניות והוא רשאי לעשות ענוה בעצמו וכתב על עצמו רבי. אבל רשב"ג אביו הגם שהיה עניו אין לו לרבינו הקדוש לעשות ענוה בשביל אביו ואדרבה הוא חייב לכבדו ולכתוב רבן שמעון ב"ג. ואם כונת הרב שהי"ל לצוות שיקראוהו רבי. לא דמי כלל לרבי שכ' המשנה לדורות עולם ונזהר בזה. ורשב"ג דרך עראי זמנין דקראוהו רבן שלא בפניו כי בפניו לא היו מזכירין שמו ואין לו לחוש לזה. ואפי' תימא דחש גם לזה מרוב ענותנותו רבינו הקדוש שחייב בכבודו כ' רבן שב"ג שאם הוא ציוה ציוה בזכירה דרך עראי ולא בכתיבת המשנה:
ומה שכתב על עצמו רבי סתם הוא משום דרובם היו תלמידיו ואינם קורין לו בשמו ועוד אפשר דהוא ענוה פרטית דכשם שהיה מכבד העשירים כדי שהכבוד שיכבדוהו יראה כמו שמכבדין לעשירים כמ"ש מהרי"ל ולא משום תורתו כן בקש אופן שלא ליהנות בכבוד תורה אפי' בתואר ר' ולכך כ' רבי. סתם להורות דמה שקורין אותו רבי לא משום תואר רק שהיו תלמידים ותלמידיו קרו ליה רבי מצד שלימד להם תורה. לא משום כבודו ובזה לא קיבל שום כבוד על תורתו רק דהוא עשיר והוא מלמד שלהם זכותו יגן עלינו. והחי יתן אל לבו בדור יתום דכל התוארים אין גם אחד צודק ואוי לה לאותה בושה ודי בזה. ועמ"ש בעניותי בס' שם הגדולים ח"א בקונטרס חסדי אבות השני בחזקת הי"ד בס"ד:
ח"י. רפואה כ' רבינו מהרח"ו ז"ל בדרושתיו כ"י בפ' אם יקום והתהלך וכו' ורפא ירפא דע כי רפואה הבאה לאדם ע"י ה' איננה על ידי צער ולכן אין הפ"א דגושה אלא רפויה אבל רפואה ע"י בשר ודם יש ברפואתה צער ולכן ורפא ירפא שני הפיפי"ן בדגש עכ"ד. ולכאורה קשה דהכתיב מחצתי ואני ארפא וכתיב כי הוא טרף וירפאנו וזולתם ויש לישב. ואמרו לי שרבינו בחיי ז"ל כתב כדברי מהרח"ו ז"ל:
ונבא להבין פ' רפאני ה' וארפא הושיעני ואושעה כי תהלתי אתה דאמרו בח"מ סי' ת"כ דהחובל לא מצי לומר לנחבל אני ארפאך דדמי עליה כאריא ארבא ותו דאסיא דמגן מגן שויא. וז"ש רפאני ה' מדת רחמים. וליכא למימר אסיא דמגן מגן שויא דאדרבא וארפא בלי צער משא"כ ע"י בשר ודם היא רפואה בדג"ש שהיא בצער. וגם אין לומר דמיא עלי כאריא ארבא ח"ו כי תהלתי אתה. ואפשר כי ס"ת ה' וארפא הושיעני ואושעה הוא אהיה:
ורבינו האר"י ז"ל ציוה בחלום למהרח"ו ז"ל שיכוין רופא חולי עמו ישראל ר"ת גי' רפ"ח לברר רפ"ח ניצוצין ככתוב בס' חזיונות כ"י והבאתיו לעיל אות ג'. ואפשר רפאני ה' וארפ"א גי' רפ"ח הושיעני ואושעה ר"ת גי' י"א רמז לי"א סמני הקטרת כידוע וכשיתבררו תבא הישועה וז"ש הושיעני ואושעה דכשיושלמו הבירורין תבא הישועה ואז יושפע במ' הנקראת תהלה מחכמה שרומז ליו"ד וזהו תהלתי אתה בסוד החסד כמ"ש בזהר הק' ועוד כתבתי בפ' זה בקונטרס צוארי שלל בהפטרת בחקתי בס"ד:
יט. רבות רעות צדיק ומכלם יצילנו ה' אפ' במ"ש בס' דרוש שמואל פ' נצבים דכ"ו שמות בתפלת י"ח להגין מכ"ו שמות שבתוכחות וז"ש רז"ל שהיו ישראל יראים מהתוכחות א"ל אתם נצבים פי' כשתעמדו בתפלת י"ח לפני ה' אלהיכם ניצולים דכ"ו אזכרות שבתפלה להגן מהתוכחות עכ"ד:
ויש להרחיב הענין דכ"ו אזכרות שבתפלה שהם גימ' תרע"ו. הם מגינים על התוכחות שיש בהם תרע"ו אותיות ובזה אפ' בהמשך הפסוקים. צעקו וה' שמע ומכל צרותם הצילם קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע רבות רעות צדיק ומכלם יצילנו ה'. הכונה צעקו ובהיותם צדיקים וה' הוא ובית דינו אפי' מדת הדין שמע ולא מיבעיא שנענו על הדבר שצעקו אלא ומכל צרותם הצילם שאר צרות שהיו להם וסבלו אותם הצילם מהכל והיתה הרווחה דכ"ו אזכרות שבתפלת י"ח שהתפללו הגינו עליהם. דמסתמא התפללו תפלתם כראוי בהכנעה כי העניו תפלתו נשמעת וז"ש קרוב ה' לנשברי לב המתפללים ואת דכאי רוח יושיע כל הצבור. ואפשר לומר במה שהקשה הרב דת ודין ז"ל. במ"ש שבחא דצבורא היכי הוי אמר משיב הרוח ונשיב זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מטרא. והרי אמרו זכה תאות לבו נתת לו ואפשר לומר דאותה שאמרו תאות לבו נתת לו היינו כשצדיק גמור התאוה תאוה הקב"ה ממלא תאותו. אבל הכא מיירי כשח"ו יש גזרה על הצבור ובאה ונהייתה אז לסלק הגזרה צריך תפלה וכמ"ש אני בעניי במ"א. וז"ש צעקו וה' שמע וכו' וכי תימא אמאי צריך צעקה והלא קרוב ה' לנשברי לב ותאות לבו נתת לו. לז"א הגם כי קרוב ה' לנשברי [לב] ותאותם יביא להם מכל מקום הכא נגזרה גזרה ואת דכאי רוח יושיע מצרתם ובזה צריך צעקה. רבות רעו"ת שהם תרע"ו אותיות שיש בתוכחות ובאות על הצדיקים ומכלם יצילנו ה' שהזכיר בתפלה דכ"ו הויות שבתפלה הם מספר תרע"ו ומצילים מהתוכחות:
ואפשר לומר דמעיקרא בתוכחות יש תרע"ו אותיות שאם ישובו ויהיה אחדות ביניהם יהיה נוסף אחד על תרע"ו ויהיה עזר"ת להגין עליהם. וכבר כתבו רבני אשכנז דיש כ"ו הויות בתוכחות שהם בגימט' תרע"ו להגין מתוכחות שהם אותיות תרע"ו ואפשר לומר דעם הכולל הכ"ו הויות הם בגימטריא עזר"ת דמדת רחמים עזרם ומגינם וז"ש הבה לנו עזרת מצר ויתר כתובים ועמ"ש בעניותי בקונטרס פני דוד פ' וילך בס"ד:
כ. רות לקחה כל הקדושה שהיתה בערפה כמ"ש בעניותי בשמחת הרגל רות בהשמטות מגורי האר"י ז"ל באורך ועתה ראיתי בערכי הכנויים להרמ"ז ז"ל שהוא ז"ל חידש דזאת לפנים נקראת ערפה ואח"כ הכתוב קורא אותה הרפה וחסר ס"ה מערפה הוא גימט' אדני שם רמז דהקדושה שבה מקודם חסורי מחסרא והלכה לרות עכ"ד ואפשר לרמוז שומר נפשות חסידיו ר"ת נחש וס"ת רות דהקדושה שהיתה בסט"א נחש ובערפה נתבררו וניצולו על ידי רות כשנתגיירה והיתה אמה של מלכות כמשז"ל ע"פ וישם כסא לאם המלך:
כא. רוב מה שטוענים א"ה שהם הרוב וישראל הם מיעוט והיו צריכים ח"ו לעע"ז כמותם יש כמה תי' ואני בעניי בס' ראש דוד פ' לך לך יתרו במדבר כתבתי בזה ובמקומות אחרים וראיתי לכתוב בקיצור איזה תירוצים שיועיל לדרוש בס"ד:
א. מה שתירצו במדרש דישראל עובדים לאלוה אחד ית' והגוים איש לאלהיו וישראל רובא לגבי כל מין ע"ז:
ב. דישראל יש לנו דין אשה ובעלה ובהא לא שייך רוב:
ג. דאנחנו בנים והוא אבינו ובהא לא שייך רובא לגבי בן:
ד. דיש לנו חזקה מכח אבותינו והפליא לעשות עמנו נסים ונפלאות וכ' מהרימ"ט א"ה סימן ז"ך דחזקה הבאה מכח הסברא עדיפא מרובא:
ה. דכשישראל הם בא"י אמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה:
ו. מיעוטא היוצא מן הרוב אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ולא אזלינן בתר רובא כמ"ש הרב הנמק"י פ"י דיבמות והגרים באים מא"ה וא"כ אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה:
ז. דבר שבמנין אפי' באלף לא בטיל ומשו"ה נמנו ישראל כמה פעמים:
ח. ישראל מחדדי טפי ואלימי מרובא כמ"ש גבי ב"ש וב"ה:
ט. ישראל דבר חשוב אפילו באלף לא בטיל ואין כאן טענת רוב:
י. ישראל דומים לדבר שהנשמה תלויה בו וכל הגוים טפלים אליהם:
כב. רגל כינוי לגוף ועין לנשמה. הרב תורת חיים סנהדרין על דף צ"א. כמ"ש לעיל מע' ע' וזה רמז גר אנכי בארץ גר ר"ת גוף רגל וז"ש אוי לרשע ר"ע כי פגם בגוף ונפש ר"ע ר"ת רגל עין והצדיק ע"ר שמקדים הנשמה לגוף:
כג. רוח במציעא דף ק"ז אמר שמואל הכל ברוח אפשר לרמוז דהדיבור הוא ברוח כמ"ש אונקלוס ולרוח ממללא ואמרו בש"ט מי שרוצה לקנות עה"ב בזול ישמור לשונו וז"ש הכל ברוח כלומר אם ישמור לשונו קנה עוה"ב כי בשומרו ברית הלשון נשמר ברית המעור. ואם לא פגם בלשון תפלתו נשמעת כמשז"ל ולימודו נחת רוח לה'. א"נ ברוח גימט' יראה וגי' גבור"ה שאם יש לו יראה יתגבר על יצרו כי זה כל האדם. א"נ אפשר בסגנון אחר הכל יסוד ברוח דבור כלומר שמירת היסוד תלוי בשמירת הדבור. א"נ כי המצות הם בנפש והתורה ברוח וביטול היצה"ר אינו אלא בעסק התורה וז"ש הכל ברוח דע"י התורה מבטל יצה"ר ומקיים המצות וא"כ הכל ברוח שהוא התורה וז"ש גדול התלמוד שמביא לידי מעשה מלבד הפשוט תלמוד גדול שמבטל יצה"ר ולכן מביא לידי מעשה שיקיים המצות:
כד. רובן בגזל ומיעוטן בעריות והכל באבק לה"ר הכי אמר רב יהודה אמר רב בבתרא דף קס"ד ובזה שמעתי כונת הפ' איכה היתה לזונה קריה נאמנה דאם היא נאמנת ונזהרת ממה שנכשלים הרוב איך היתה לזונה שהוא דבר שנשמרים הרוב וליכא אלא מיעוט בעריות. ובספר שערי שמים דף ל"ב ע"ב כתב דרובא דעלמא נזהרין בגזל כמו שאמרו חכמים מיעוטן בגזל עכ"ל ותקפה עליו משנתו. והרב תוספת י"ט בהגהותיו לאה"ע הקשה עמ"ש הטור כי קשה לרוב בני אדם לפרוש מהעריות דבש"ס אמרו להפך מיעוטן בעריות ע"ש ולק"מ דקשה לרוב בני אדם לפרוש. אבל כופין את יצרם ואינם נכשלים אלא המיעוט וכמ"ש אני הדל במ"א:
כה. רחל בש"ט דף מ"ח ע"ב פירש רחל מבכה על בניה על הנביאים והוא כינוי לשכינה כירח יכון עולם כירח גימטריא רחל. ואפשר לרמוז כי רחל גימט' עסמ"ב ועוד ו' רמז לז"א ועסמ"ב להמשיך מוחין דאוא"י לצורך הזיווג:
כו. רחל אמנו ע"ה בזכותה יצאנו ממצרים כמו שפירש הרב זקוקין דנורא במאמר תנא דבי אליהו ובזה פירשתי בעניותי בצאת ישראל ממצרים בי"ת יעקב: