א. ש"ע נהורין דא"א כי יש לו תלת רישין כל א' כלולה מעשר ועשר מעשר הם ק' לכל א' והם ש' וז' מדות כל א' כלולה מעשר הם ע' אך ז"א שהשפעתו על ידי או"א י"ה כל א' כלולה. מעשר הם ק"ן ס' לקוטים מהאר"י ז"ל פ' ואני אמרתי נגזרתי. ולעיל פ' גם צפור מצאה בית כתוב דז"א יש לו אר"ך מש"ע נהורין דא"א ומ' יש לה ק"ן וקל להבין:
ב. ש"י עולמות. אמרו בשם הגאון ר' ליב זינציץ ז"ל כי תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן הם כת"ר ובכל מצוה נברא מלאך הם כת"ר מלאכים ומלאך הוא שליש עולם א"כ כתר מלאכים הם ר"ו עולמות ושני שלישים ותוספת כתובה שליש הם ש"י עולמות ובזה פירש מהר"י סג"ל נר"ו מ"ש הרב קרבן שבת דף י"ט ר"ו מימין וק"ג משמאל ר"ו שהם עיקר כתובה מימין ותוספת כתובה ק"ג משמאל ועמ"ש בכסא דוד סוף קונטרס גאולת עולם דף קט"ז ע"ד ואפשר לרמוז עתיד הקב"ה להנחיל הנחיל בגימט' ק"ג שהוא התוספת ועם ר"ז של עיקר יהיו ש"י עולמות כי למ"ד להנחיל היא שמושית:
ג. שתיקה מי שיש לו מדת השתיקה מפשע נעשה שפע. ארץ חיים מזמור י"ט משם הזהר ועמ"ש מזמור כ"ה על פ' ארחותיך למדני. ובזה פירש שם ברוב דברי' לא יחדל פשע. ואפשר שהטעם כי הוא עולה למקום השתיקה ויושפע שפע למטה ומדה כנגד מדה במקום פשע נעשה שפע ועמ"ש הרב ראשית חכמה זלה"ה:
ד. שבת אמרו במדרש דהקב"ה מוריד גשמים בשבת דכ"ע דיליה ובגמ' פ"ק דקדושין אמרו דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ולעיל אמרו וה' הולך לפניהם יומם שאני קב"ה דכ"ע דיליה ותורה דיליה א"כ מהשבת מוכח דכ"ע דיליה ויכול למחול ומועיל תשובה. ומשו"ה אמר אדה"ר כך היא כחה של תשובה פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת דמהשבת נלמוד דכ"ע דיליה ויכול למחול. ארץ החיים מזמור צ"ב:
ובזה יובן מאמרם ז"ל וישם ה' לקין אות שבת מסר לו. ועוד אמרו רז"ל כשעלה משה למרום ברקיע הז' היו אומרים כח התשובה ואומרים מזמור שיר ליום השבת וצריך להבין אמאי מסר לקין אות שבת. וגם ברקיע הז' שאומרים כח התשובה ומזמור שיר ליום השבת מה ענין שבת לתשובה. אמנם ע"פ האמור יובן כי הנה יש סברא לומר דתשובה לא מהניא דחטא לממ"ה הקב"ה ואין לו תקנה אלא קבורה ואפילו במלך ב"ו קי"ל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וכמה רבבות ק"ו לממ"ה הקב"ה. אך מהשבת נכריע להפך דאדרבא להיותו ממ"ה הקב"ה כ"ע דיליה ויכול למחול וזה נלמוד מהשבת דמוריד גשמים מן השמים לארץ דהכל שלו ואין כאן הוצאה מרשות לרשות ולכן אות שבת מסר לקין דאות היא לכל צבא השמים דמתקבל בתשובה דכ"ע דיליה ומצי מחיל והיינו דברקיע (ח) [ז] כשהם אומרים כח התשובה אומרים מזמור שיר ליום השבת דמהשבת מוכח דכ"ע דיליה ומצי מחיל והתשובה עולה כהוגן:
וזהו טעם שומר שבת דאפי' עע"ז כאנוש מוחלין לו דכיון דהוא נתחרט ושומר שבת כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום הז' שבת וא"כ כ"ע דיליה ומצי מחיל ולכך נמחל לו. ואפשר דזה טעם סמיכות שמירת שבת לפ' העגל לומר דאף אם חטא בעגל בשמירת שבת מתכפר להם כמ"ש אפי' עע"ז כאנוש מוחלין לו. וזה יתכן שהוא טעם משה רבינו ע"ה במחרת יה"כ כשירד מן ההר ציוה להם את השבת להורות דמחול להם דכ"ע דיליה ונלמד מהשבת.
ולפי כי עדיין אפשר לומר דדוקא עע"ז כאנוש נמחל דכונתם היתה לאמצעי כמ"ש הרמב"ם ריש ה' ע"ז. ולכן ציוה את המשכן דמשם מורה דגם ישראל לא כיונו אלא לאמצעי ולאפוקי זה השרה שכינתו בתוכם ע"י המשכן כמ"ש המפורשים לכן סמך עוד הפעם השבת פ' ויקהל מלבד פ' תשא לומר אפי' עע"ז ממש השבת מוחל מטעם דכ"ע דיליה כמדובר והגם דרז"ל דרשו על שבת דפ' ויקהל דרשה אחרת תרתי ש"מ דהי מינייהו מפקת כמ"ש במ"א ודע כי בסוף נחל שורק בערבי נחל דף ע"ט ע"א בסוף שמות יש ט"ס וצ"ל כן. אמצעי ולזה סמך שבת אחר זה פ' ויקהל עוד הפעם ג"כ להורות שהשבת מכפר גם ע"ז ממש ודוק היטב כצ"ל.
ה. שבת אמרו פ' כל כתבי גבי יוסף מוקיר שבי מאן דיזיף שבתא פרעיה שבתא וראיתי להרב מהר"י חאגי"ז ז"ל בס' קרבן מנחה סי' שס"ז שהקשה דטפי מעלי שישאר שכרו לעוה"ב. והרב ז"ל תירץ דזה היה מזלו כמ"ש לו האצטגנין ויש מעכב המזל. וכבוד שבת סייעו שיתקיים המזל זהו תורף דברי הרב ז"ל. ולא תעזוב נפשי לשאו"ל דסתמא קאמר מאן דיזיף שבתא אפי' שאין לו מזל ולומר דהוא כולל אבל בפרו"ע פרעו"ת בישראל בחלקו"ת ישית דאם יש מזל פרע לו ישלח הן בעודנו חי. ואם אין לו מזל השכר בג"ע. הוא דוחק:
ולי הדל אפשר במ"ש בשוחר טוב על פ' בצאת ישראל ממצרים דהקב"ה זורע המצות ועושין פירות והוא נותנן לבעלי המצות והכא גדל פרע הפירות בעה"ז והקרן קיימת לעוה"ב. א"נ במ"ש רבינו עובדיה ז"ל שכר מצוה מצוה שכר השמחה ששמח האדם בעשותו המצוה הוא מצוה בפני עצמה וזה אוכל בעה"ז כמ"ש הרב זרע בירך דשכר מצות עצמן בהאי עלמא ליכא אך השמחה ליכול וליחדי. וא"כ כל זה היה לאיש הזה בשכר השמחה. ואינו נקרא הלואה לשבת אלא כשעושה בשמחה דהוא יותר מחיובו וזה נקרא הלואה אבל במצות שבת עצמה לא שייד הלואה והוא חיוב. והשתא דאתית להכי אעיקרא לק"מ דזה תוספת שהיה עושה על חיובו ושרי לעשותו על מל"פ כמ"ש בעניותנו בכמה מקומות מהר' שפ"ר. ושכר המצוה קרנו לעה"ב. והתוספת כך היא המדה לאכול פירות בעה"ז ודוק:
ו. שתיקה רז"ל פ' כיסוי הדם אמרו א"ר יצחק מאי דכתיב האמנם אלם צדק תדברון מה אומנותו של אדם בעה"ז יעשה עצמו אלם יכול אף לד"ת ת"ל צדק תדברון יכול יגיס דעתו ת"ל משרים תשפטו בני אדם. ורבינו האר"י זצ"ל פירש דמילוי אלם גימ' צדק ולכן תדברון כי מה שהוא צדק יש לדבר עכ"ד ואפשר לפרש דכיון שאמרו רז"ל דכביכול אין לו יגיעה כדכתיב לא ייעף ולא ייגע ועם כ"ז כביכול הוא יגע בדברים בטלים כדכתיב הוגעתם את ה' בדבריכם ומאחר שכן יעשה עצמו אלם ויהיה זה אומנותו כדי שלא להכעיס את בוראו ח"ו. ומה גם כי בכל דבור נעשה חסר מהחיות כמ"ש מהרח"ו ז"ל ולכן יעשה עצמו אלם. יכול אף לד"ת לא יוציא הדברים בפיו כי מחסר חיותו ת"ל צדק תדברון כי בתורה אדרבא מוסיף חיות. יכול יגיס דעתו בזה ששומר עצמו מדברים בטלים ויבזה את בני אדם רובא דעלמא שאינם נזהרים בזה ת"ל משרים תשפטו בני אדם שתהיו ענוים וישרים כמישור הזה ותדינו לכף זכות לבני אדם:
ועוד אפשר לרמוז כי הנה הקנה של אדה"ר לא נפגם כי הקנה לא נהנה ולא יעבור בו מאכל והוא לא דיבר וכמ"ש המקובלים. וזהו החיוב ללמוד תורה בקול היוצא מהקנה שלא נפגם. וזה טעם שהנשים פטורות מתלמוד תורה כי חוה פגמה הקול והקנה פגום ואין לדבר דברי תורה בקנה פגום ואיכא למ"ד שאסור להן ללמוד וכמ"ש בירושלמי פ"ג דסוטה דאמר ר' אליעזר ישרפו ד"ת ואל ימסרו לנשים. והנה האמנ"ם גימ' קול ולז"א מה אומנותו של אדם בעה"ז יעשה עצמו אלם שלא לפגום הקול שלא פגם אדה"ר. יכול אף לד"ת ת"ל צדק תדברון דאדרבא מחמת שהקול לא פגם אדה"ר והוא נעשה אלם חיוב לדבר ד"ת בקול שלא נפגם. וזהו הטעם שהנשים דברניות הן כי הם פגמו הקול וסירכייהו נקטי לדבר דברים בטלים ואסורים ועד"ה הם אחוזות במדה שהיא בחינת דבור ולכן הם דברניות:
ז. שבת שומר שבת כמקיים כל המצות כמשז"ל ובזה ניחא דאמרו במדרש משלי ס' ב' דאמר הקב"ה לישראל אם זכיתם להצפין תורתי ולעשותה אני מצילכם מג' פרועניות מגוג ומגוג וחבלי משיח וגם מדינה של גיהנם ע"ש ושבת בג' סעודות נצול משלש אלה כי המקיים שמירת שבת כמקיים כל התורה:
ח. שלום אמרו רז"ל חבור עצבים אפרים הנח לו שאפי' עע"ז כשיש שלום ביניהם מתקיימים. ואמרו שאחר ברכת כהנים חתם בשלום שאם לא יש שלום כל הברכות אינם כלום. ונראה טעם לזה שהקב"ה דן את האדם ע"פ מדותיו וכמ"ש הואיל ולא מוקים במיליה לא תקימו בהדיה. וא"כ כשהוא יש לו שלום עם הכל גם למעלה אין רשות למקטרגים לקטרג עליו כי מקטרג הוא קורא תגר וסניגור שונא תגר. וכשם שישראל זה למטה שונא תגר גם למעלה אין רשות למקטרג לקטרג אמור מעתה זהו מעלת השלום שלא יש מקטרגים למעלה ובזה מתקיימים הברכות וכלפי ליא אם הוא מבורך ומחזיק במחלוקת מעורר קטיגוריא למעלה ותרחק ממנו ברכתו. וזה דקדוק רשב"ח לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום מחזיק דייקא שהשלום גורם שהברכות יתקיימו ודו"ק והארך:
ט. שבת י"ט ת"ת אמר הקב"ה לוו עלי ואני פורע כן אמרו פ"ב דביצה והראשונים אמרו רמז פועל אדם ישלם לו פועל למפרע ר"ת לוו עלי ואני פורע עכ"ד ואפשר כי תיבת ישלם ר"ת ימי שבת לימוד מועד וכבר נכתב לעיל מערכת פ' אות כ' ואפשר לרמוז ר"ת לוו עלי ואני פורע גי' מקום וס"ת גימ' אל אדני. ואל תתמה לרמוז כן בגמ' כי רבינו האר"י ז"ל רמז סוד בר"ת יהב ליה ידיה וכן ס"ת חביט חביט ולא בריך:
י. שונה שתי הלכות שחרית ושתי הלכות ערבית מעלין עליו כאלו קיים כל התורה והגית בו יומם ולילה כן אמרו בתנחומא פ' בשלח (דף פ"ג ראשון) ומזה נראה כמ"ש רבינו המנהיג דכל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן העוה"ב הם שתי הלכות ולא כמ"ש הרב עיון יעקב וכמ"ש בברכי יוסף א"ח סי' קנ"ה ואין זה סותר דהכא קאמר שתים שחרית ושתים ערבית דהכא קאמר דמעלין עליו כאלו קיים כל התורה כלה. ומ"ש וקיים והגית בו יומם ולילה אינו סותר מ"ש כל הקורא ק"ש וכו' דהכא קאמר כאלו קיים כל התורה. וקיים והגית וכו'. ועוד דמדרגות יש:
יא. שלוח הקן שכרו שיהיו לו בנים תנחומא פ' תצא ובתקוני הזהר וכתבי רבינו האר"י ז"ל שקיום מצוה זו מקרבת הגאולה:
יב. שבויה אסורה לכהן וחקרו רבני אשכנז ז"ל דלפי המשל דישראל עם ה' כביכול כאשה ובעלה איך אחר הגליות כביכול יכולים למשל להיות אשה לכהן דהוא יתברך כהן כביכול. ותירצו רבני אשכנז ז"ל דקי"ל כהן שפדה את השבויה הרי זה ישאנה חזקה לא שדי איניש זוזי בכדי עכ"ד. והוינן בה בעניותין דדין זה הוא בסתם אך אם השבויה היא בת אהובו ופדאה תו ליכא חזקה לא שדי איניש זוזי בכדי דאימא משום אהבת אהובו פדאה כי כ"ע ידעי כי נפלאת אהבת אהובו..
ואני הדל ישבתי דדינא הוא דשבויה אמה מעידה עליה ואנן בדידן השכינה עמנו בגלות והיא מעידה עלינו וזהו דכתיב החנוכי הפלואי דשם יה מעיד עליהם כי השכינה אם בישראל העד תעיד בנו:
ואולם בכל זאת מצאה הקפידה מקום לנוח דלכי תדוק הזנות הוא לעבוד ע"ז. והכשרות הוא לעבוד את ה'. והרי מצינו דבמצרים עע"ז והגם שהיו אנוסים אנוסה אסורה לכהן:
ואפשר לתרץ דכיון דהמשל הוא לינשא להקב"ה כביכול דיינינן בה כדין אשה דהזנות דוקא פוסלתה ולא דבר אחר וגם על ישראל אין קפידא אלא על הזנות ממש ובזה ישראל הם כשרים וגדורים מהעריות:
א"נ אפשר דטעם אנוסה לכהן משום דמשכחת לה תחילתה באונס וסופה ברצון ובישראל שרי כל שתחלתה באונס אבל בכהן החמירה תורה דכל דאיכא רצון אפי' בסוף תאסר ומשו"ה אסורה לכהן. והכא בישראל גלוי וידוע לפניו ית' דמה שעע"ז היה אונס גמור מתחילה ועד סוף ומשו"ה שריא לכהן:
א"נ דישראל נעשו בריה חדשה דיצאת נשמתם במעמד הר סיני והחיה ה' אותנו והרי אנו בריה חדשה ופנים חדשות באו לכאן. א"נ ע"ד שאמרו בספרי ע"פ הן ישלח דהקב"ה אומר כי אל אנכי ולא איש וכו' ועיין לעיל מערכת ג' אות כ"ד. ובהקדמות אמורות אני עני פירשתי איזה רמזים על פיהם הנה הנם בדרשותיו בס"ד:
יג. שינה הבאה אל בני אדם היא באה מכח המלאכים הקדושים הממונים על הרוחות וכשהם רוצים לעלות למעלה לטהרה אז החיצונים אינם מניחים אותם כי הם מבדילים בינם לבין קונם מה עושים אז המלאכים מפילים שינה על בני אדם וכאשר הם ישנים יורדים שם הקליפות ורוח הטומאה ושולטים על בני אדם וזהו טעם שהחלום א' מס' בנבואה הטעם על שבאים מכח מלה"ש וכשחיצונים הם יורדים על האדם אז המלאכים קדושים עולים למעלה. לקוטי גורי האר"י ז"ל כ"י:
יד. שינוי השם כשעושים לאשה לא יקראוה רחל בת שבע תמר לאה אלא חנה שרה יוכבד. לקוטי גורי האר"י ז"ל כתיבת יד:
טו. שלום גימ' עשו רמז דשלום מבטל סט"א עשו ואם ח"ו לא יש שלום נותן כח לעשו. וכתבנו בעניותנו בדרושים דכל מגמת הסט"א לבלבל השלום ומניח חלק סט"א דהוא ק' קינא דמסאבותא שהוא בגי' כף במילוי ואז במקום שלום נעשה מכשול דנתבלבל השלום בכף גי' ק' רמז לסט"א. ולכן יצה"ר נקרא מכשול כמ"ש פ"ה דסוכה:
טז. שכר אמרו רז"ל גדול המצווה ועושה והנה ראשונים שאלו אמאי לא הקדים אברהם אע"ה למול את עצמו. ותירץ הרב משפטי שמואל בתשובותיו סי' י"ג כי כל המצות אם ה' יצוהו יכול לקיימם פעם אחרת משא"כ המילה שאם היה עושה אותה ויצטוה אינו יכול לקיימה עוד. וגמירי גדול המצווה ועושה:
אמנם רז"ל בתנחו' אמרו פ' לך לך וז"ל למה לא נימול אלא בן צ"ט שנה ללמד לגרים שאם בקש להתגייר לא יאמר זקן אני והיאך אני מתגייר ילמוד מאברהם שמל בן צ"ט שנה לכך לא מל אלא בן צ"ט שנה עכ"ל. וכבר אני עני בראש דוד דף י' הבאתי מאמר רז"ל בשוחר טוב שאמרו כן סי' טו"ב ומזה דקדקתי על הרב מתנות כהונה שפירש מ"ש בב"ר שלא תנעול דלת לפני הגרים פי' אחר והפירוש אמיתי כמ"ש בשוחר טוב ע"ש ועתה ראיתי שכן אמרו ג"כ במדרש ר' תנחומא ונעלם מה' מתנות כהונה. וגם מהרב משפטי שמואל והבאים אחריו נעלמו דברי רז"ל בב"ר ותנחומא ושוחר טוב וכבר נכתב בקיצור לעיל מערכת א' אות י':
טו"ב. שרח בת אשר. כתיב ושם בת אשר שרח. ושם במ"ם רבתי גי' שקוצי"ת שפירושו השקת שפתיו והאזנה כי נתקבלה תפלתו של הזקן וברכתו אליה להצילה מן המות שלא נהנה תולע"ת מבשרה גי' שקוצית. ס"ת הפ' הוא תרחם שהוא בגימ' אמונ"י ישרא"ל. בת אשר גימ' תוצאות והיה שכרה מברכתו של הזקן שתנצל מתתק"ג מיני מיתות שנבראו בעולם דכתיב למות תוצאות ורמיזי באורייתא שהן בגימ' מות יומת עם הכולל ונהפכו לה לאושר ותוצאות חיים שר"ח ר"ת שבת ראש חדש ששער החצר הפנימית יפתח בהם לצדיקים והוא חיינו ואורך ימינו לקוטי גורי האר"י ז"ל כ"י ועיין לעיל מערכת סמך אות ה' ואות ז' ואות י"ג:
ח"י שמד נער הרוצה להשתמד יראה לו שם הוי"ה בס"ת שהוא נכתב בקדושה ויחזור בו היהודית ויראת ה' ובזמנו של האר"י ז"ל היה מעשה בנער אחד. לקוטי גורי האר"י ז"ל כ"י:
יט. שרה אמנו ע"ה כשהולידה יצחק אע"ה באה לו נשמה דנוקבא וקודם עקידה היה דבוק בשרה שהיה להם נשמה אחת ומזה הטעם כאשר פרחה נשמתו ממנו מתה ג"כ שרה מטעם זה שהיה להם שרש אחד. הרב קרבן שבת דף ג' ע"ב ובזה פירש כמה ענינים נאים ע"ש. וארחיב הדבר כי שרה גלגול חוה כידוע ושם כ' הרב הנז' כי נשמת יצחק שפרחה בעקידה היתה נשמת חוה ע"ש והשתא ניחא דכשפרחה נשמת חוה ונכנסה באיל ונשחט. ממילא מתה שרה דהיתה ג"כ נשמת חוה. ואברהם אע"ה גם הוא ידע זה ולכן ויבא אברהם לספוד לשרה דעל מנת כן בא דכשפרחה נשמת יצחק ידע ששרה תמות ואפשר לרמוז ותמת שרה וכו' ויבא ר"ת ונשמת יצחק בתוך איל שהכל שרש אחד ולזה ויבא אברהם וכו':
כ. שם היא הנשמה כמ"ש מהר"ם די לונזאנו ז"ל במעריך במ"ש רז"ל שמו של משיח ע"ש שפירש שהיא נשמתו וכ"פ הרמ"ז ז"ל בהגהות כ"י דהשם הוא הנשמה. ואמרו רז"ל דהשונא אינו יכול להזכיר שם השונא. והאוהב הוא מזכיר שמו כמה פעמים ובזה פירשתי הפ' הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים שאני מחבבו כמו שמחבבין הילד. ולכן מידי דברי בו הגם שאני מדבר בענינו וא"צ להזכיר שמו כלל מרוב החיבה אני מזכיר אותו פעם ופעמים עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו אהבה יתירה וכפולה ועל פי האמור אפשר דכיון דהשם הוא הנשמה רמוז בשם שרשי אחיזת נשמתו למעלה. ובזה פירשתי מאמר רז"ל דאמר הקב"ה למלאכים שיקראו שמות ולא ידעו וא"ל לאדם הראשון וקרא שמות ולכאורה יפלא מה חכמה זו לחבר קצת אותיות ולעשות שם אמנם הענין הוא דבשם רמוז שרשי נשמתו בעולמות ובמדות העליונות. ומלאכי השרת לא ידעו זה. ואדה"ר ידע כל נברא האיך אחוז בין בצד הקדושה בין באופן אחר והיה קורא השם כפי מה שהוא נאחז למעלה. ואחר זמן ראיתי בתקוני הזהר דף פ"ה ע"ב דאמרו שם ויקרא האדם שמות דקרא לכל צבא דלעילא בשם ידיע ובדרגא ידיעא לאשתמודעא לכל חד מאתר דאתנטיל וע"ש עוד דף צ"א ע"ב. עלץ לבי:
ואפשר דמשום הכי השונא אינו יכול להזכיר שם השונא דבשמו רמוז שרשיו ומעלתו ואת האחוז במדות ועולמות. ועוד בהזכרת שמו מעורר שרשי נשמתו ויבא לו שפע. והאוהב שמח בהזכיר שמו כי רמוז שם נצר משרשיו. ומעורר להביא שפע וז"ש ראה קראתי בשם להשפיע לנשמתו. וכל קבל דנא לא מסקי בשמייהו שלא יושפע שפע. וז"ש ושם רשעים ירקב רקבובית תעלה בשם רשעים. ור"ת ראה קראתי בשם רקב ר"ל הפך ושם רשעים ירקב ועוד כתבתי בהקדמות אלו בדרושים בס"ד:
כא. שמירה בבעלים פטור וכתבו רבני אשכנז דיש מקום פטור לישראל כי כביכול ה' שומר ישראל ואנחנו שומרי' מצותיו. אך מזיק בבעלים חייב והחוטא בעוה"ר מזיק כביכול בשרשי נר"ן שלו וכיוצא ועיין ראש דוד דף קנ"ו ע"א ע"ש.
כב. שלום הבית כ' הרמב"ם פכ"א דאשות האשה ששברה כלים בעת שעשתה מלאכה בתוך ביתה פטורה ואין זה מן הדין אלא מן התקנה שאם אין אתה אומר כך אין שלום בתוך הבית וכתבו הרב חלקת מחוקק והרב בית שמואל בא"ה סי' פ' שאם שברה כלים אף שלא בשעת מלאכה פטורה. וכתבתי אני עני בראש דוד דף קנ"ו ע"ג ששמעתי מחכם אחד זלה"ה דכיון דאנו יש לנו עם ה' יתברך כביכול דין אשה ובעלה כמ"ש רז"ל במדרשים. א"כ החוטא שמקלקל בחטאו למעלה ח"ו פטור מפני התקנה ושלום הבית זהת"ד. ובזה ניחא דלא זכינו לתורה אלא באחדות. ונחרב הבית מפני שנאת חנם דכשיש שלום יש מקום פטור דהחוטא הו"ל כאשה ששברה כלי' דפטורה משום שלום הבית. אך אם החוטא אין לו שלום והוא יש לו שנאת חנם אם כן חייב בעבור חטאותיו. וזה טעם אין שלום אמר ה' לרשעים דכשאין להם שלום חייבים ואין להם פטור מצד שלום הבית. ובזה יש לפרש כמה ענינים:
כג. שמירה בבעלים לדעת רב המנונא במציעא דף צ"ה צריך שיהיה בשעת שאלה ובשעת שבירה ולכן בחטא ראשון דעדיין השכינה לא נסתלקה פטור וז"ש מעביר ראשון וכך היא המדה. הרב עיר בנימין ריש סוטה ובזה פירש ילך נא ה' בקרבנו וסלחת. עיין בדבריו ז"ל באורך ומשם באר"ה:
כד. שיר השירים כאן רמז לכל חיי שלמה והוא נוטריקון שלמה יהיה ראש המלך שלמה יהיה רש יחזור מלך. הרמ"ע ז"ל במאמר מאה קשיטה כ"י סי' פ"ו. ועוד הפליא שם בסודות וענינים עמוקים ואציג נוטריקון אחד לבד והוא זה. אשר לשלמה. אל שדי רואה לבו שלם לבנות מקדש העליון. כי מה שחטא שלמה בנשים פירשו המקובלים ז"ל שכונתו היה לתקן לברר ני' הק' ע"ד כונת נ"א אבל לא כיוין יפה שנשמתו הולכת בנ"א לקליפות ומבררת. לא להביא הסט"א לבית ולגדלה שנשים מצד הסט"א היה עושה אותן מלכות ובעוה"ר נתגברו והחטיאוהו וכמ"ש במ"א וסוף דבר שהוא כיוין לטובה:
כה. שאול כ' הרמ"ע ז"ל בתשובותיו סי' ק"ב נשאלנו על שאול אם נמשח בשמן המשחה או באפרסמא דכיא כיון דכתיב פך ולא קרן ומסתברא לן בשמן המשחה שאין קרן מעכב בו ונקרא שאול בחיר ה' ומלך על כל ישראל ועדיין לא נבחר דוד והוא עצמו קראו משיח ה' כדכתיב שמן משחת קדש יהיה זה לי דאי באפרסמא דכיא מאי רבותיה עכ"ל:
ואני בעניי העירותי על דבריו ז"ל דתלה הדבר בסברתו ולא הביא דהכי מוכח ברש"י והרמב"ם וכן מפורש ברז"ל בפרקי ר"א ובמדבר רבה כמו שכתבתי בעניותי בפתח עינים בכריתות עיין שם וכן ראיתי לרבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל בפי' התורה כ"י שכ' פ' תשא ג' משחת קדש בפרשה כנגד ג' מלכים שנמשחו בשמן המשחה שאול דוד ושלמה עכ"ל ועיין בהוריות דף י"א ואכמ"ל:
והן עתה זכיתי וראיתי להרמ"ע ז"ל עצמו במאמר מאה קשיטה כ"י סי' צ"ג שכ' דאין ספק דשאול נמשח בשמן המשחה כרש"י והרמב"ם וכן איתא בפרקי ר' אליעזר אעפ"י שרבים מן המפרשים טעו בו כי אם הוקש ליהוא להיות נמשח בפך מ"מ לשמן אפרסמון לא הוקש ואין ספק דגריע שמן אפרסמון אצל שמן המשחה להיות גורם הפסק למלכות יותר מגרעון הפך אצל הקרן ואי הכי דעדיפא מינה הו"ל לרבנן למימר אלא ודאי כדאמרן עכ"ל:
הראת לדעת דהרמ"ע ז"ל כל רז לא אנס ליה ולא כתיב ביה ונעלם וכבר ידע ופשיטא ליה דרש"י והרמב"ם ז"ל סברי דשאול נמשח בשמן המשחה וסייעינהו מפרקי ר' אליעזר ואשתפיך חמימי על דברי המפרשים דאמרי דמשיחת שאול באפרסמא. ובתשובה קיצר את הרחב. ומזה נשכיל דאין לומר על הגדולים דנעלם מהם דברי רז"ל והראשונים. והטיב אשר דיבר הרב חוות יאיר ז"ל דלשון אשתמיטתיה הוא דרך כבוד כי לשעה הושמט מהם דבר זה אך כבר ידע ליה והיתה עמו:
כו. שבטים סברו דיוסף ח"ו הוא שירי שירים מהקליפה שנפרדה מאברהם אע"ה בצאת ישמעאל ומיצחק אע"ה בצאת עשו ה"נ נתאחרה לצאת עד בכורה של רחל שהיתה ראשית ממחשבת יעקב אע"ה ובפרט שהוא כנגד יסוד ופגם בבחינת יסוד בדבה רעה וכו' לכן נתחכמו וקבלו ביניהם לתקן היסוד וז"ש ויתנכלו אותו להמיתו דהול"ל ויתנכלו אליו אלא כונתם ויתנכלו חשבו לתקן אות"ו דהיינו אות ברית שפגם ובזה להמיתו ולהשלים חסרונו. הרמ"ע ז"ל במאמר מאה קשיטה כ"י סי' צ"ה והרב ז"ל האריך בביאור הכתובים ורמזים וגימטריאות ע"ש:
ובזה ניחא כי בהתודע יוסף אל אחיו הראה להם שהוא מהול וכ' בעניותינו שהשבטים היו מכירים שלא פגם היסוד והיו מכירים דחתום שדי מלבר. ויומתק על פי האמור דהם חשבו שפגם ביסוד לכן הוצרך להראות להם אות"ו כי טו"ב וז"ש והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים ערות הארץ ומוכרח שלא פגמתי דאי לאו לא זכיתי לשלוט במצרים ערות הארץ ואת כ"ל אשר ראיתם היינו היסוד הנקרא כל אשר ראיתם חתום בשם שדי. ועיין בס' קרבן שבת שכתב ג"כ דהיו השבטים סוברים דיוסף ח"ו מסט"א. אך הוא בצדקו מתחילה ועד סוף ומלך פ' שנה במצרים כמנין יסוד וז"ש עוד בני חי עוד גי' פ' כמנין יסוד:
כז. שרח בת אשר עמ"ש במערכת ס' אות י"ג. ולעיל במערכה זו אות טו"ב כתבתי מלקוטי גורי האר"י ז"ל. ועתה ראיתי שהם דברי הרמ"ע ז"ל במאמר מאה קשיטה כ"י סי' צ"ח ועוד הוסיף רמזים נפלאים במספר שמות הקדש. ולא אכתוב רק דבר פשוט שכתב משם יונתן בן עוזיאל שכתב שנכנסה בחיים בג"ע עם ששים רבוא מלאכי השרת דעלייהו אתמר היושבת בגנים חברים מקשיבים. ומשום דליכא מידי דלא רמיזא באורייתא יהיה שמה נוטריקון ס' רבוא חברים לישנא דקרא. ועוד האריך הרב ברמזים נוראים זלה"ה זכותו יגן בעדנו:
כח. שלם ויבא יעקב שלם פירש"י שלם בגופו שלם בתורתו שלם בממונו ואפשר לרמוז כי עתה שבא יעקב שלם זכה דכתיב אחר זה ויקרא לו אל ואמרו רז"ל שכ"י קראו ליעקב אל והנה בצדיקים כפל שמותם כמ"ש אברהם אברהם יעקב יעקב וכיוצא שהיו מחברים ומדבקים תמיד חלקי נר"ן אשר בגופם לשרשם של מעלה ועתה שנקרא יעקב אל א"כ יש ב' פעמים אל א' לשרש העליון ואחד לחלקיו שלמטה ושני פעמים אל במילוי אלף למד אלף למד גימ' שלם וא"ש ההי"ב ולפי מ"ש בפנים דככב לבנה היא נגד הלימוד אפשר דלכך ביצי"מ שהיה בעבור התורה ולבטל רעת לבנה נאמר אני ה' שהוא בגימ' לבנה להצילם מרעת לבנה. ואני הדל אמרתי שהוא ר"ת שלם שארו לימודו ממונו כי שארו הוא גופו. וראיתי בסוף ס' קרנים שכתב משם עיר וקדיש מהר"ר שמשון מאסטרפולי זצ"ל דכתב במורה דז' ככבי' שצ"ם חנכ"ל ד' מהם מורים על הטובה והם חמה נגה צדק ככב וג' לרעה שבתאי מאדים לבנה שבתאי מכה בגוף לבנה בתורה מאדים בממון וז"ש ויבא יעקב שלם נוטריקון שבתאי לבנה מאדים ודרשו רז"ל נגד שבתאי שלם בגופו נגד לבנה שלם בתורתו נגד מאדים שלם בממונו:
כט. שמשון בר מנוח היה ב' ניצוצות ניצוץ א' מיפת שהוא שם בסוד ויקח שם ולא כתיב ויקחו לשון רבים כי נשמה א' להם וניצוץ ב' מעשו עיין בכתבי האר"י ז"ל וזהו שלא הביא עשו יין לאביו לכן שמשון נזיר אלהים והכה את האריה שנשך לאביו נח והכה הפלשתים שוק על ירך שתקן סוד נחש ירכן ועשו ציער לאמו לכן שמשון נזיר מבטן אמו עשו גרם לאביו שהיה סומא לכן נקרו פלשתים את עיניו עשו היה כאדרת שער לכן היה כחו בשער. עשו לקח נשים נכריות לכן רדף אחר נשים נכריות הק' מהר"ש מאסטרפולי ז"ל שם:
ל. שנים שנים באו אל נח אלו הימים שמשלימים בהם הלל הגדול כן כ' במד' הנעלם ורבים בתורה חתרו לפרש ולא יכולו. והפי' כי ימים שמשלימין וגומרין ההלל סי' בבט"ח דהיינו ב' ימים של פסח שני ימים של שבועות ט' ימים של סוכות ח' ימים של חנוכה. ואמרינן בעלמא דלית מלה דלא רמיז באורייתא ובפ' זה רמוז דהיינו שנים שנים רמז לב' ימי פסח וב' ימי שבועות באו גימט' ט' לט' ימי סוכות אל נח גימט' חנוכה. הק' מהר"ש ז"ל הנז' שם.
לא. שם ה' נקרא ר"ת שי"ן והוא שין של תפילין כמו שאמרו רז"ל וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך אלו תפילין שבראש. ויש לרמוז דס"ת וראו כל עמי הארץ הוא גימט' קול שילמוד בתפילין:
לב. שבת א"ה עצבים ששולט שבתאי והם תחת המזל. ובזה פי' כטוב לב המלך ולא טוב. יערות דבש ח"ב דף י"ב ע"א וע"ב וזה אפשר רמז מה שאנו אומרים בתפלה גם במנוחתו לא ישכנו ערלים שלא יש להם בו מנוחה:
לג. שירה האומר שירה נמחלו עונותיו כמ"ש רז"ל והיינו שלא להעניש בכוללות אבל ליפרע מכל אחד לא מהני שירה. הרב מטה יששכר דף ו' ע"ב:
לד. שמירה בבעלים כשיש השראת שכינה פטור החוטא אף מפשיעה אך לא במזיק. מטה יששכר דף ט' ע"ג עש"ב.
לה. שטר אדה"ר ברקיע כתב שטר מתנה לדוד הע"ה שנותן לו ע' שנה מחייו וחתם הקב"ה ומט"ט ואדם וז"ש הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי. ילקוט פ' בראשית רמז מ"א עש"ב ועיין במאמר חקור דין להרמ"ע ז"ל ח"ד פ"ג.
לו. שטר שקנה מרדכי להמן לעבד ונסחו כתוב בתוספת' דתרגום הביאו הרב עיר וקדיש הרשב"א הלוי ז"ל בספרו הנחמד מנות הלוי דף קנ"ה ע"ב:
לז. ששה פרשיות מתחילין באלף והם רמז לששה סדרי משנה. אלה תולדות נח זרעים. אם בחוקותי מועד חק לישראל. אלה פקודי נשים שהוא פקיד בביתו. אלה מסעי נזיקין. שור עגל. בור שהשליכו יוסף. מבעה עץ הדעת. הבער קרח מרגלים ולזה אדום מדי בבל יון ר"ת אלה מסעי בני ישראל. אלה הדברים קדשים משנה תורה שהזהיר על ק"ה ויחודו. אתם נצבים טהרות מעמיד האדם וסימנך חלב טהור עומד:
כנגדן ששה זמנים במעי אמו אלה תולדות עד ך' שנה ימי עליה נושא אשה. אלה פקודי מך' עד ן' ימי עמידה. אם בחקותי בכחו ללמוד ולקיים מצות מנ' עד ע' ימי ירידה. אלה מסעי עת פקודה אלה הדברים אתם נצבים תחיית המתים:
עוד רמז לששה אלפי שנה אלף א' אלה תולדות. אלף ב' נח אברהם אלה פקודי. אלף ג' מתן תורה אם בחקותי. אלף ד' גליות אלה מסעי. אלף ה' בבלי ירושלמי אלה הדברים. אלף הששי ש"ע רמ"א אתם נצבים. בינת יששכר דף ע'. ולי נראה עוד שנתגלה הזוהר הק' וקבלת הרמ"ק והאר"י ז"ל באלף הששי שוב ראיתי לה' ברכת שמואל משם גנת ביתן בסגנון אחר ע"ש פ' פנחס:
לח. שלמים מנחה עולה אשם חטאת תודה ר"ת שמ"ע אח"ת. בינת יששכר:
לט. שלום אותיות מושל כי שומר אות ברית נעשה מלך מושל בגבורתו כמ"ש רז"ל במדרש ובזוהר הקדוש:
מ. שכר יקרא אם הוא מזכה את הרבים אך על קיום מצות הוא מתנת חנם ארץ החיים מזמור ס"ז:
מא. שלמה המלך ע"ה היה דן בלי עדים והתראה ש"ט דף ן' ע"ד והוא נראה הפך הש"ס בר"ה ויש לישב כמ"ש במדבר קדמות אות י"ט ע"ד הזוהר הקדוש ע"ש.
מב. שומר או נשמר מי גדול הנשמר גדול ש"ט דף ל"ח א"ע ויתבאר בהקדמה שכתבתי בנחל קדומים פ' בראשית שהמלאך נהנה מהמצות ע"ש ודו"ק ועוד שמחצב הנשמות הוא אצל האורות כ"י ואח"כ המלאכים כמ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל בשערי קדושה:
מג. שכור אמר רב ששת אראב"ע יכולני לפטור את כל העולם מן הדין דכתיב ושכורת ולא מיין מתיבי מקחו מקח וכו' אלא שפטור מתפלה מאי יכולני לפטור מדין תפלה כן אמרו בעירובין דף ס"ה ופירש הגאון מהר"ן בשם הגאון מר זקנו ז"ל דאמרו שם דף מ"א דגוים ועניות מעבירין האדם ע"ד קונו וצריך למבעי רחמי וא"כ בגלות גוים ועניות מעבירין על דעת קונו וכיון שבגלות שכורי' פטורים מתפלה ופטורים מן הכל זהת"ד בקיצור ועמ"ש אני הדל בכסא דוד דף קי"ד. והרב מהר"י בי"ד ח"ב דף פ"א ע"ג פירש שהיו חייבים להתפלל בימי מרדכי על כי קרב זמן בית שני ולא התפללו והם פטורין מדין שכור וז"ש ותוציאנו לרויה בימי המן עכ"ד עש"ב. וכפי דרך מהר"ן הנז' נמצא שהם פטורים מן הכל כיון שהם בגלות וא"ש טפי ותוציאנו לרויה בימי המן בטענת שכרות כי הגלות והצרות מעבירין וכו' ויש חיוב להתפלל וכיון שאנו שכורים ופטורים מתפלה אנו פטורים מהכל:
מד. שלמה השותפין שרצו לעשות מחיצה ר"ת שלמה שבנה המקדש. מחיצה גימ' בצלאל שבנה המשכן. בונין את הכות"ל כ"ו גימט' הוי"ה תל השכינה באמצע העולם. הגאון מהרש"ק בס' הנחמד ברכת שמואל סוף פ' פנחס:
מה. שמן זית זך ר"ת גימט' מרדכי היהודי רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל בכ"י וכתבתי אני הדל בזה איזה גרגיר בדרשותי בס"ד:
מו. שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו כשהכניס שלמה את הארון לבית המקדש הרטיבו כל העצים והארזים שהיו שם ועשו פירות שנאמר שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו ומהם היתה פרנסה גדולה לפרחי כהונה. מדרש ר' תנחומא סוף פ' תרומה: