א. תהלים ציצית על כנפי בגדיהם ס"ת תלים כי מצוה מן המובחר. בהשכמה להתעטף בציצית וללמוד תהלים. רבינו אפרים ז"ל בפ' עה"ת כ"י עכ"ד ואפ' כי ר"ת גימט' יעקב רמז שיעקב אבינו ע"ה היה קורא תהלים כמ"ש רז"ל וזש"ה יושב תהלות ישראל:
ב. תורה נקראת צדקה ומצלת מגיהנם שנאמר וצדקה תציל ממות. רז"ל במדרש משלי סוף סי' י'. ובזה אפשר פ' וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה לפני ה' אלהינו כאשר צונו. כלומר ויצונו ה' לעשות את כל החקים וכו' וכי תימא מי יוכל לעמוד בזה לז"א וצדקה שהיא התורה כמ"ש במאמר הנז' תהיה לנו. כי התורה מבטלת היצה"ר וזה עזר כי נשמור לעשות את כל המצוה ודו"ק. שוב נזכרתי דבמדרש שם דריש וצדקה תהיה לנו על התורה ע"ש גם בזוהר ח"א דף קצ"ט סוף ע"א דריש צדקה תורה דכתיב וצדקה תהיה לנו ע"ש:
ג. תשובה בעל תשובה מתנוצץ בו ניצוץ משה רבינו ע"ה הרב עיר וקדיש בס' חרדים. ועמ"ש אני הדל פתח עינים סנהדרין גבי דזיו ליה כבר בתיה ובקונטרס אהבת דוד ע"ש ולעיל מערכת בית אות י"א בס"ד:
ד. תפלה עושה מחצה ותשובה עושה הכל וי"א תשובה עושה מחצה ותפלה עושה הכל. מדרש רבה:
ה. תורה מכפרת כל עון מדרש משלי סי' ו' וע"ש כל המאמר באורך:
ו. תולדות בפרקי היכלות קורא למילוי האותיות תולדות. וז"ש אלה תולדות יעקב יוסף כי מילוי יעקב י'וד ע'ין ק'וף ב'ית גימ' משיח בן יוסף הוא סוד משיח בן יוסף ס' קדמון רמזי התורה כ"י פ' וישב:
ז. תפלה נקראת השכינה. וכל חשקה להתחבר עם דודה ואפשר כי תפלה גימט' יצחק רבקה. יצחק הוא קץ חי. רמז ליסוד ורבקה רומז לשכינה כמ"ש בזוהר הקדוש. ומה נעים לפי זה כי בנוסח בפי ישרים תתרומם ר"ת יצחק רבקה כאשר כתוב בסדורים כי תפלה גימט' יצחק רבקה והוא רמז יסוד ומלכות:
ח. תשובה רבינו האר"י ז"ל כתב דהוא נוטריקון תענית שק ואפר בכיה הספד ודבריו חיים וקיימים. אך לפי הדור ולפי המקום ולפי הזמן שאומרים שאינם יכולים לעשות כדבריו ז"ל. לפחות צריך ליזהר בקצת דברים המקיימים התשובה והם נוטריקון תשובה. תורה. שבת. ודוי. בושה. הכנעה. ועמ"ש אני עני בזה בקונטרס אהבת דוד דף פ"א ע"ב בס"ד:
ט. תפלה מ"כ בשם הרב עיר וקדיש הנשי"א ה"ה מצות שמורים וז"ל אמרו רז"ל כל תפלה שאין נזכר בה זכות אבות אין התפלה עולה לפני הקב"ה וז"ס מ"י יעל"ה לנ"ו השמימ"ה גימט' אברהם יצחק יעקב דוד ר"ל איזוהי התפלה העולה השמימה כל תפלה שנזכר בה זכות אבות ג' ודוד שהוא רגל הד' של המרכבה עכ"ד. ואפשר לרמוז כי אברהם יצחק יעקב גימט' זה הוא קרן קיים לעד שבזכירתם נענים ועיין לעיל מערכת זיי"ן אות י"ב ע"ש:
י. תפילין אמרו רז"ל דתפילין צריכין גוף נקי שלא יישן בהם כמ"ש בשבת דף מ"ט והטעם שלא יפיח או יראה קרי כמו שפירש"י וראיתי בכ"י שזהו שאמר הכתוב אדם ביקר בל ילין הכוונה אדם בתפילין לא יישן כמ"ש פ"ק דמגילה ויקר אלו תפילין והטעם נמשל כבהמות שלא יפיח או יראה קרי ולכן לא יישן ביקר שהם התפילין:
יא. תורה בפרק קנין תורה שנינו ר"מ אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. וכבר כתבנו בעניותנו דברי רבינו מהרח"ו ז"ל שנתרעם על חכמי הדור שאינם לומדים לשמה. ואם יאמרו שהם לומדים לשמה. התנא הגדול ר"מ מכחישם דאמר העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ואין גם אחד דזכה. אפי' למקצת מעלות שאמר ר"מ והוא אמר כל העוסק וכו' זהת"ד בקצור:
ולכן אשר נדבה רוחו אותו לעשות נחת רוח ליוצרו כמו שאמר ר' יהודה אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו דלא סגי שעמלו בתורה אלא צריך עסק התורה בכוונה טובה ושלימה שיהיה נחת רוח ליוצרו בעמלו. ומלבד שיהיה כוונתו לשמה דווקא בלי שום פניה מעורבת לא מהנאת העוה"ז ולא מהנאת העוה"ב וזהו לשמה ביחוד גמור. צריך לכוין להשלים נפש רוח נשמה והוא רמז עוסק בתורה לשמה. עוסק בחי' נפש עשיה ללמוד בכח כמו שהיה רבינו האר"י ז"ל עושה שהיה יגע ומזיע להקשות ולתרץ ולפלפל והוא בחינת מעשה קצת בתורה בשבילה דווקא בחי' רוח בדבור ובכוונה לקיים תרי"ג מצות גימט' בתור"ה. לשמה במחשבה בחי' נשמה בלב טהור נקי ובר:
ואשר זרחה השמש עליו ורדה מעט דבש מגוית האר"י ז"ל יכוין לתקן פרצוף לאה בסוד ה' וזהו לשמה לשם ה' כמבואר בשער המצות ע"ש:
יב. תוכחה מ"ש אל תוכח לץ היינו לע"ה שאינו יודע שהוא איסור ולכן משוי ליה מזיד. אבל לת"ח שיודע האיסור וחומר שבו. ועכ"פ אינו מזיק לו נאמר הוכח לחכם ויאהבך. הרב עיר בנימין פ"ו דיבמות:
יג. תוכחה מ"ש עד קללה עד הכאה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה היינו ביחיד אבל בצבור סגי לומר להם שהוא איסור. הריטב"א בחי' יבמות שם וכ"כ הרב הנמקי ז"ל. ובזה שמעתי שזה כוונת הפ' תשב אנוש יחיד עד דכא כלו' עד הכאה או קללה. אבל צבור אמירה בעלמא ותאמר שובו בני אדם:
יד. תוכחה הא דאמרינן מוטב שיהיו שוגגין היינו בדבר שאינו מפורש בתורה. אבל בכתוב בפירוש בתורה מחינן להו עד דפרשי. הרא"ש סוף ביצה והה"מ פ"ב דשביתת עשור. ונראה דה"ד כשיש בידו למחות. ובהכי ל"ק מה שהקשה מהרח"א מסוף שבת כמ"ש בעניותי בראש דוד פ' נח ובר"י א"ח סי' תר"ח. ושם תמצא חילוקים וסברות בענין תוכחה ונצרכים לדרושים:
טו. תוכחה כתבו בספרי המוסר דבזה"ז דרך התוכחה הוא שיאמר המוכיח שהוא בא להוכיח את עצמו והוא מתחרט והוא מתעורר לשוב בתשובה וממנו יראו וכן יעשה כל אשר יודע בעצמו שחטא וכיוצא דברים רבים ובזה דבריו נשמעים ואין מקום לומר טול קורה וכו' ובזה יש לרמוז הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא כלו' לא תאמר לו שחטא רק תאמר שאתה חטאת וצריך לשוב וכיוצא כי בהמצאה זו וכיוצא בה תועיל בתוכחתך:
טז. תוכחה על מה שעבר אין להוכיח כי אם סמוך למיתתו. אך בעון שבידו יש להוכיח הרבה עד שיפרוש. אמרי נועם. וכן כתבתי בעניותי בספרי זוטא ראש דוד פ' דברים בס"ד:
יז. תוכחה צריך המוכיח לכלכל דבריו שלא ילמד קטיגוריא על ישראל וכ"ש שלא לזלזל בהם וישים בלבו כי גדעון הושיע את ישראל בעבור שהליץ על ישראל ולכך אמרו רז"ל בפירוש שאינו רוצה הוא יתב' שידברו קטיגוריא על ישראל ולא שיאמרו שיש להם עונות. וישעיה הנביא ע"ה נענש על שאמר בתוך עם טמא שפתים ואמרו בתנחומא ריש פ' וישלח לעצמך אתה רשאי לא לישראל שהקדימו עשיה לשמיעה ומיחדים שמי פעמים בכל יום ע"ש:
חי. תוכחה בס' חזיונות למהרח"ו זלה"ה כ"י כתוב שם שרבינו האר"י זצ"ל היה מזהירו בחלום תדיר שידרוש תוכחות לעם ע"ש. גם צריך להודיע לעם קצת ענינים שהמון העם נכשלים למען ישמעו ולמען ילמדו וכמ"ש הרב פר"ח ז"ל בי"ד סי' פ"ד שיש להודיע לעם איסור התולעים וזה יותר טוב מלומר להם פשטים ע"ש וכבר כתבו בספרי המוסר על זה דברים טובים ונכוחים. ועיין לעיל מערכת מם תנאי המוכיח ע"ש באות יו"ד:
יט. תשובה יש מי שכתב דתשובה אינה מועלת לע"ז ג"ע ש"ד ויש חולקים כמ"ש הגאון מהר"ר נפתלי הכהן זלה"ה בס' סמיכת חכמים ושם כ' תשב אנוש עד דכ"א ר"ת דם כפירה אשה ע"ש באורך. ואפשר לרמוז בפ' זה תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם כי דכ"א ר"ת דם כפירה אשה ומשום דס"ד עד דכא ולא עד בכלל שלא יש תשובה לג' עבירות הנז' לז"א ותאמר שובו בני אד"ם ר"ת אשה דם מומר ובפירוש אומר שובו כי תשובה מועלת לכל:
כ. תפלה החמירו בזוהר הקדוש ח"א דף רל"ד שתפלת יחיד מסוכנת ע"ש באורך וכמו הצער עלה על כמה תפלות פרטיות שמתפלל האדם עליו ועל אחרים בביתו שלא בזמן תפלה כגון שמתפלל על החולה וכיוצא. ואפשר למצוא תקנה שקודם שיתפלל ישפיל דעתו ויהיה עניו באמיתות ואל יזוז מפיו פ' לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. וכבר אריב"ל גדולים נמוכי הרוח כו' ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת והיינו תפלתו ביחיד דהוא בשקל רבים וז"ש אינה נמאסת כמו שנא' הן אל כביר לא ימאס וכן פי' מהר"י פינטו ז"ל. ובזה אפשר שישמע תפלתו ועוד צריך ליזהר במ"ש בזוהר שם שצריך בתחילה לסדר שבחא דמאריה ואח"כ יתפלל ע"ש סוף ד' רמ"ג:
כא. תשועה ה' ברחמיו מהצרה עצמה הוא מושיע ומהמכה בורא הרפואה כמ"ש וממכותיך ארפאך. תנחומא סוף פ' וישב. וזהו כוונת הכתוב ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע וממנה דייקא:
כב. תבר מגל פי' לשבר כח הקלי' בסוד מגל ר"ת מחלת ג' רומז לאגרת ל' לפ' ובטולן בשם תרע"א וד' אותיותיו גימ' תבר מגל ועם הכולל גימט' תרע"ו. והוא יום ט"ו באב כי סודו בצדיק יסוד עולם ויגיד עליו ריעו ט"ו בשבט שזה וזה במילוי הלבנה מלא כל הארץ ודאי. ועוד דמבין שניהם תתמעט ערלתן של פירות האילן שכל העם מרבים נטיעותיהן בט"ו באב הואיל וכל נטיעותיו פוסקת ערלה שלהן לזמן מועט שהוא ב' שנים ומחצה והוא שיעור הזמן שנחלקו ב"ש וב"ה אם נח לו לאדם שנברא על סוד הפסק ערלת הלב עד מהרה. הרמ"ע ז"ל במאמר מאה קשיטה כ"י סי' פ"א והאריך הרב ז"ל במעלות ט"ו באב ופי' משנתנו דלא היו י"ט לישראל כט"ו באב וכו' ואביזרה עש"ב:
כג. תחיה כתיב יחיו מתיך נבלתי יקומון בד' תיבות אלו יש כפל שינוי רבים יחיד ויתר הערות אמנם אמר רב ייבא סבא בזוהר משפטים כי בדור התחיה מי שלא מת עדיין יבול לשעה קלה לעכל זוהמת הנחש וכלם יקומו מיד כי לא תהיה מיתתם מסט"א ואלא נפילה וקימה הכל מיד המלך העליון ומיתתם בידי שמים ואין בהם מכה ופגימה כלל וזהו שאמר יחיו מתיך שכבר מתו והוטל עליך לקברם בזמנים מתחלפים והרוח שבה אל האלהים צריכים לתחיה גמורה. אבל נבלתי לשון יחיד שכלם יבלו בבת אחת במצותי ושלא על ידי שליח ולא תסתלק נשמתם לגמרי קימה היא להם לא זולת. אמנם לא ישוו בקומתם כמה שהושוו בנבלתם אלא שכל א' יקום ושלמותו בידו נכוה מחופת חבירו הרמ"ע ז"ל במאמר מאה קשיטה כ"י סי' פ"א ועוד האריך מאד ברמזיו המסולאים במת"ק ודש"ן ממולאים:
כד. תפלה עיין לעיל במערכת סמך בערך סיגים אות כ"א ולעיל במערכת רי"ש אות י"ט:
כה. תפלה כתב הרב ס' חרדים ז"ל דהמבחן לאדם אם זך וישר פעלו הוא התפלה שאם יכול לכוין בכל העמידה שמתפלל י"ח ברכות בלי מחשבה אחרת אז ידע כי הוא צדיק וז"ש מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו דהיינו תפלתו. ועל זה ידוו כל הדווים:
כו. תולעת יש בקדושה דכתיב תולעת יעקב ומבטל תולעת דסט"א וז"ס עול"ת תמיד בגימ' אבגית"ץ. גם תולעת גימ' שקוצי"ת. ס' הכוונות בערכי הכנויים להרמ"ז ז"ל שהאריך בזה:
זך. תענית דע כי הוא דומה לקרבן פי' כי האכילה בכוונה הארתה ממטה למעלה. כי כשם שהקרבן מתחיל מתתא לעילא מעשיה ליצירה וכו' ואח"כ יורד שפע גדול מלמעלה כן האכילה בכוונות הטובות עולה מכבד ללב ומן הלב למוח אבל התענית המזון יורד מן המוח לכל האברים הרי שהוא כסוף הקרבן שהוא הארה מעילא לתתא. ערכי הכנויים להרמ"ז ז"ל:
כח. תשובה דע כי החוטא גורם כח לחיצונים שיהיה להם אחיזה ח"ו באורות וכו' וידעת כי אין ביסום לדינים אלא בשרשם ולכן העושה תשובה מחזיר הגבורות לשרשם ומתמתקי' וממילא מתבטלים החיצונים וז"ס תשובה תשוב ה' הם הה' גבורות ודע כי התשובה שלימה הוא המתחזק בתשובתו עד שמגיע הגבורות ליסוד אימא כי אז הוא. מיתוק ותקון בסוד יוה"כ שאז הדינים מתעלים לאי' והוא כפור וקנוח וביסום אבל אם התשובה אינה שלימה אז מחזיר הגבורות לבחי' יותר גרועה הכל כפי כח התשובה. ערכי הכנויים להרמ"ז ז"ל:
כט. תמר היא דבורה וסי' תחת תמר דבורה תמר חסר כתיב ושם היתה יושבת לתקן אשר ישבה בפתח עינים ויחשבה לקדשה. גלגולי נשמות להרמ"ע ז"ל ממהר"י סרוק ז"ל ובסוף הס' כתב דנתגלגלה בדבורה צפורה אשת משה רבינו ע"ה כי בזמן שאמרו ישראל שירה על הים לא היתה צפורה שם ונצטערה ובזכות המילה שמלתה בנה זכתה לבא בדבורה ולשורר שירה זו ברוח הקודש וז"ש בפרוע פרעות בישראל רמזה שזכתה לזה ע"י פריעת מילה שעשתה לבנה:
ל. תולע בן פוה יושב בשמיר הוא בניהו בן יהוידע והוא הביא השמיר כמ"ש פ' מי שאחזו. וגם תולע רומז לשמיר כי הוא תולעת. ולכך בניהו בן יהוידע הביא השמיר. גלגולי נשמות להרמ"ע ז"ל הנז':
לא. תלמידי חכמים עיין במערכת ריש אות ט"ז:
לב. תענית אגרא דתעניתא צדקתא איש כמתנ"ת יד"ו גימטריא תענית ורומז לאדה"ר שישב בתענית לכפר חטאו והוא שהפה שחטא באכילה צריך סניגרון מידים שלא חטאו ויעשה צדקה ובזה תהי"ו ל"י אר"ץ חפ"ץ במספר. הרמ"ע ז"ל מאמר צבאות ה' ח"א סי' ך':
לג. תאומות נולדו עם כל שבט ושבט. ק' למה נולדה תאומה עם כל שבט. ותו דכתיב כחי וראשית אוני על ראובן ואיך יהיה בכור והא ארז"ל גבי יעקב משל לשפופרת וכו' וראיתי בס' עין יעקב כתנות אור דפוס ר"ש פרופס פ"ה דבתרא שכתב ענין מחודש בשם הרב מהר"ר מאיר בכמהר"ר יונה ז"ל דהרב ש"ך ז"ל כתב ומספר את רובע ישראל ששום טפה ובחינת טפה לא יצאה מיעקב אבינו ע"ה לבטלה וכתבו גורי האר"י ז"ל דאב מזריע לובן והאם אודם וזכר בא מכח טפת מוח חכמה ונקבה מכח מוח בינה ומוחין דחכמה ובינה שוין באשה ובאיש גובר ומקדים בחי' דכורא ובאשה מקדים בחי' נוקבא וכשהאשה מזרעת תחי' בחי' ראשונה של הטיפה נוקבא ושניה דכורא וכשהאיש מזריע בחי' ראשונה דכורא ומתדבק עם בחי' דכורא דהאשה ונעשה מב' זכר דב' חצאי טפות דכורין באו יחדיו זה אחר זה לאפוקי כשהאיש זורע תחילה בחי' דכורא קודם ובחי' נוקבא שניה והאשה בחי' ראשונה נוקבא ומתחברת עם נוקבא דהאשה ונעשה נוקבא. ויעקב הוא הזריע תחי' דהו"ל ראשית אונו וגבר בחינת דכורא דידיה לבחי' נוקבא דידיה ואח"כ הזריעה לאה בחינת נוקבא דידה תחילה והדר בחינת דכורא דידה א"כ פגעו ב' בחינות נקבה ונעשית נקבה ויעקב אבינו ע"ה לא יצאת שום בחינה לבטלה א"כ בחי' ראשונה דדכורא לא בטלה ונתחברה עם בחינה שניה דלאה ונעשית זכר א"כ הנקבה קודם ליצירה והזכר קודם ללידה כמשל השפופרת והזכר ראשית אונו ויבא על נכון ראובן בכורי אתה ללידה וראשית אוני לזריעה ולכך נולדו תאומות עם כל שבט עכ"ד:
ולפי מה שכתבתי בעניותי בקונטרס פני דוד פ' ויחי אות טו"ב דדרך התאומים דכל א' נוצר בשליא א' ומ"ש רז"ל משל בשפופרת היינו דווקא בשליא א' כמו שהיו יעקב ועשו על פי הנס אבל כשהם בשני שליות לא שייך זה דהנוצר ראשונה וכו' ע"ש א"כ אין צורך לומר דיעקב אבינו ע"ה הזריע תחילה קודם לאה ועכ"ז נולד ראובן וכפ"ז צריך לדחוק דמ"ש רז"ל אשר ילדה ליעקב ואת דינה בתו שתלה הזכרים בלאה דאשה מזרעת וכו' לא שייך ביעקב אלא סימנא בעלמא הוא לעלמא. אלא נאמר כפי הפשט דגם בראובן לאה הזריעה תחילה ונולד ראובן והוא ראשית אונו. והתאומה נולדה בשליא אחרת. וראובן יצא ראשונה. ומ"מ ענין האמור מתוק להמתיק שהוצרכו להיות תאומות עם כל שבט כי בחינת טפה מיעקב אבינו ע"ה בשום אופן לא היתה לבטלה ח"ו ולזה היו תאומות כמו שביאר הרב הנז':
ואם נפשך לומר הרי דינה שנולדה היא לבדה ואיה איפה חלק דכורא מיעקב אבינו ע"ה. שמע בני דאפשר לומר דחלק דכורא מלאה נתבטל כמו שהוא מנהג בכל הנשים וחלק דכורא מיעקב נתחבר עם דינה ולפיכך הי"ל איזה מדות מזכר ומנייהו הוי שהיתה יצאנית ותצא דינה:
לד. תמים תהיה כל המתמים עצמו שעה עומדת לו. נדרים דף ל"ב. ובזה פירשתי בעניותי פסוק יהי לבי תמים בחקיך למען לא אבוש הכוונה יהי לבי תמים ואין כוונתי שתהא שעה עומדת לי ויהיה לי גדולה לא כי אלא מה שאני שואל יהי לבי תמים. היינו למען לא אבוש דווקא.
לה. תמים תהיה עם ה' אלהיך רבינו בעל הטורים ז"ל כתב שהתיו גדולה וכן נמצא בקצת ספרים כמ"ש בספר מנחת שי ואפשר במ"ש מז"ה חס"ל ז"ל דאם עמד ת' יום ברשעו אין לו עוד תקנה ע"ש. ומרובה מדה טובה שאם ת' ימים עמד בקדושה הרי הוא דבק בקדושה עם ה' ולרמז זה התיו גדולה ובס' זרע אהרן הנדפס מחדש כ' דחותמו של הקב"ה אמת. א' תחילה. מ' באמצע. ת' בסוף וכן הקב"ה היה הוה ויהיה. והצדיק נקרא תם והרשע נקרא מת. והטעם כי האדם אין לו שייכות בא' כי הוא קטן וחסר דעת. והקטון יהיה לאלף. אך הצדיק תמיד מקדים תיו כי הוא דבק בה' וחושב תמיד בסופו שיהיה לו אחרית טוב. ואח"כ המ' להחיות גופו בהוה. והרשע מקדים מ' הויית גופו לת' שהוא סופו ולכך ת' רבתי שצריך הרבה זהירות שיזכה לתיו עכ"ד:
לו. תורה שבכתב רומז לדבור מדת גבורה. ותורה שבע"פ מלכות רומז לאמירה. וז"ש ויהי שם עם ה' מ' יום ומ' לילה וידב"ר ה' אל משה לאמ"ר דכשהיה למד תורה שבכתב היה יודע שהוא יום. ותורה שבע"פ יודע שהוא לילה. זרע אהרן סוף פרשה תרומה. ע"ש באורך:
לז. תורה לא היתה תורה צריכה לינתן בעוה"ז שה' עתיד ללמדם בעה"ב ולמה ניתנה כדי שכשיבא הקב"ה ללמדם ידעו במה פרשה הוא עוסק. תנחומא פ' תבא דף רע"ב ע"ב דפוס אמשטרדם:
לח. ת' עלמין דכסופין יש לצדיק מאתים בעבור התורה ומאתים שמסרו עצמן על קדוש ה'. ארץ החיים מזמור י"ד בשם הזוהר הקדוש. ות' הללו עם ש"י עולמות דתנן עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק הם תש"י עולמות. ואפשר לומר דזהו הכפל שאמר עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק כלומר בין לצדיק שזוכה בת' עלמין דכסופין בין לצדיק שאינו זוכה הקב"ה מנחיל ש"י עולמות. ויש שזוכה לתש"י וסימן לדבר שת"י בה' מחסי:
לט. תלמוד גדול שמביא לידי מעשה חוץ מהפשוט אפשר דאין תקון לבטל היצה"ר כי אם בתורה כי פי ה' דיבר בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין וא"כ בלא תלמוד א"א לקיים המצות כי יתגבר עליו היצה"ר. אבל ע"י התלמוד בטל היצה"ר ויכול לקיים המצות וא"ש תלמוד גדול שמביא לידי מעשה:
מ. תברא מי ששנה זו לא שנה זו. שמעתי משם הרב מהר"ר אליהו הכהן ז"ל בעל מדרש תלפיות וכו' שהיה אומר כי ידוע שהקושיות באות מחמת הקליפות כמ"ש רבינו האר"י ז"ל שכשהיה מעיין בהלכה היה מקשה בכח גדול עד שמזיע לשבר הקליפות הנאחזות בהלכה גם כתב הרב ז"ל בכוונת עלינו לשבח כי באומרנו גנות הקליפות נכנעות. ולכן כשהיו מקשים קושיא חזקה. אמרו תברא מי ששנה זו לא שנה זו הגם שזה תירוץ דחוק ואין בו חכמה לומר מי ששנה זו לא שנה זו. אך הכוונה להכניע הקליפה לומר כי לא יש קושיא ובזה משתברת הקליפה וזהו תברא שתשבר הקליפה כי לא יש קושיא. ואחר זה על הרוב יבא אמורא ויתרץ תירוץ טוב עכ"ד הרב הנז' בתוספת נפך:
נמשך לזה האיכא כמה שני אשר אמרתי פ' במחשכים הושיבני כמתי עולם ואמרו רז"ל במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי דבאותו פרק הבירור מהקליפות היה למטה והיה צריך טורח גדול לברר על ידי קושיות ודחיות וז"ש במחשכים דייקא במקומות חשך הסט"א הושיבני לברר כמתי עולם כמו ז' מלכים דמיתו שבהם הוא הבירור ואחר זמן רב ראיתי בסוף יאיר נתי' שכיונתי קצת לדבריו ע"ש:
מא. תלמוד תורה רבינו האר"י זצ"ל א"ב הוא ראה והתקין ללמוד תנ"ך פסוקים בתרגום משנה גמרא זוהר כנגד עולמות אבי"ע ושאר כוונות וכבר סידרו ס' חק לישראל מסודר ומתוקן בכל פרשה ופרשה ואני בעניי הוספתי בכל יום שילמדו קצת מוסר וקצת דינים מהרמב"ם וכבר נדפס מחדש חק לישראל בתוספת הנז'. ואמרתי אגלה לבר בי רב טעמא דקר"א (ויועיל להקדמות גם כן) את שיש בה ידיעה דרחמנא אמר בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין. ואפשר כי יצר גימט' ש' והתורה א"ש ומכניעו. ועוד יצר שורש נחש מיסוד העפר כמ"ש הרב מהר"י ביערות דבש ואין לך מגרש כח הנחש כמו האש כי הנחש שרשו בעפר מטה והאש רחוק מאד מעלה מעלה ולכן האש מגרש ארסו של נחש והאריך בזה וזה קצור דבריו ז"ל. ועל כן התורה שהיא אש מבטלת היצה"ר ששרשו עפר ועוד אפשר כי התורה נמשלה לאש ולמים והם ב' יסודות והיא רומזת לרוח כמ"ש בזוהר חדש וגם היא בדבור שרומז לרוח כמשת"א לרוח ממללא והרי יסוד הרוח יסוד ג'. ועיקר הלימוד הוא בענוה כידוע ושוי נפשיה כעפר והרי יסוד ד'. וא"כ עוסק בתורה לשמה שבכלל הוא הענוה יש בו בחי' ד' יסודות ולכן זאת התורה מבטלת היצר שהוא עפר כי לימוד התורה בד' יסודות ובטל חד לגבי ארבע. ועוד שע"י התורה גורם יחוד קבה"ו ובורח הנחש כמו שרמזתי אני עני בהקדמת רבינו האר"י ז"ל השמש יצ"א על האר"ץ ולו"ט בא צוערה. ועוד כי תורה גימט' ס"מ לי' להכניעם:
ואמרו קדמונינו שעיקר הלימוד לצרף ללימוד שלומד מוסר הבנוי על פי התורה ועל ידי זה לומד תורה בהרהור תשובה ונכנע וזה הלימוד מבטל יצה"ר כי ההכנעה מבטל ליצה"ר כמ"ש בזוהר הקדוש והמגיד הזהיר למרן ז"ל שילמוד מוסר וכ"כ הרב עיר וקדיש תלמיד רבינו מה"ר חיים וויטאל ז"ל מה"ר חיים הכהן זכרונו לברכה והגאון מהרש"ל ז"ל צוה למוכיח שיבא ויוכיחנו כמו שמוכיח להדיוט וגזר עליו לעשות כן. והאדם עצמו בלומדו מוסר יראה תועלת והתעוררות הנפש. וזהו עיקר הלימוד לצרף עמו מעט לימוד מוסר להכניע עצמו ולהתעורר ביראת ה' כי זהו תכלית התורה והיינו דכתיב ראשית חכמה יראת ה' ושנינו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת:
ואמרו באבות דר' נתן פ' כ"ט כל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש לא טעם טעם של יראת חטא עכ"ל והרי הוא כמבוא"ר דבמדרש יש תוכחות מוסר ובא ליראת חטא. פקח עיניך וראה דלא סגי בלימוד הלכה אלא צריך ללמוד מדרש שיש בו מוסר. ואם בינה שמעה זאת החזק במוסר אל תרף וההכנעה יסוד מוסר חיי אדם בעוה"ז ובעוה"ב שיכיר מיעוט ערכו ויהיה לבו לב נשבר ועי"ז ימנע מהחטא ולימודו יעלה לריח ניחוח. הבט ימין וראה מ"ש רז"ל במדרש שוחר טוב דף כ"ב לא נתן הקב"ה את התורה אלא כדי שלא יעסקו בלשון הרע ודברים בטלים. והיינו מה דאמרו בתנחומא לא בחר הקדוש ברוך הוא בישראל אלא מפני שהם ענוים כי מה שמקיימים מצות גם א"ה מקיימים ומה שמשבחים להקדוש ברוך הוא גם הגוים משבחים הא לא בחר בישראל אלא בשביל הענוה ע"ש פ' עקב. ועל ידי לימוד תוכחות מוסר יזכה להיות עניו שאין מדה טובה הימנה. וכבר במערכת עי"ן במדבר קדמות ולעיל בקונט' זה כתבתי בעניותי קצת ממעלות הענוה ומצוה גוררת מצוה יבואו ללמוד תורה לשמה ולקיימה כי זה כל האדם. ומכאן תוכחה לתלמידי חכמים שאינם רוצים ללמוד כי אם גמרא ופוסקים. ומבזים בלבם לת"ח שלומדים תנ"ך ומשניות וספרי מוסר. והן בעון לא יבינו כי האף אמנם דלימוד הגמרא יקר מאד ואין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה וכתב ר"ת שהתלמוד בלול בכל. מ"מ כל זה היינו ללומד תורה לשמה בענוה ונזהר בדקדוקי מצות כמו הראשונים שהיו קדושים מאוד ונשמתם ממקום עליון. אבל בדור יתום זה כי גברה סט"א והוא בעקבות משיחא והיצה"ר רודף לת"ח ביותר. אלו הת"ח שאינם רוצים ללמוד מוסר על הרוב הם מתגאים בלימודם וחושבים שהם חכמים גדולים ומבזים הזקנים וגדולי דורם ואינם מקפידים להתפלל כהוגן ופוגמים ברית הלשון והראות וכיוצא. ולכן אין תורתם רצויה כי אינה לשמה. ואלו המתגאים יתנו אל לבם מ"ש הפוסקים דבזמנינו לא יש ת"ח ואם זה כתב מהרי"ל ז"ל בזמנו שיש יותר מש"ן שנה שנפטר זלה"ה מה נאמר בדור הזה. ואני בעניי הוכחתי דלדעת מהרי"ל ודעמיה אין היום דין צורבא מרבנן דלא כהרב שבות יעקב ז"ל ודעמיה. ועוד שהוכיח מהרי"ל ז"ל ממ"ש התוספות פ' אז"נ בעד רבינא ואם זה נאמר באמוראים מה נאמר בדור הזה. אמנם רבינא היה מענותנותו הגדולה ובדור הזה הוא אמת וצדק. ומתוך זה אפשר לקיים דברי ה' שבות יעקב ודעמיה שכתבו דהשתא דין צ"מ יש לת"ח ודקדקתי דראית מהרי"ל מרבינא ולא היה מחשיב עצמו צ"מ כמבואר בתוס' ואפשר לומר דמהרי"ל מייתי ראיה בהדרגות דרבינא לא היה מחשיב עצמו צ"מ והגם דהיה זה לפי רוב הענוה אנן מיהא לאמת לא יהיה דין ת"ח אך דין צ"מ יהיה עתה ורבינא מענוה יתירה היה אבל לפי האמת יש דין צ"מ זה אפשר לישב אלא שהי"ל לפרש. ומכל האמור הת"ח אשר נגע אלהים בלבם ימהרו לשוב וילמדו מוסר ותיכף יכירו בגאותם ומהות לימודם ואשר נכשלים בכמה ענינים וישובו אל ה' ואז לימוד הגמרא יעלה לרצון לפני ה' ונסלח להם:
ולמוד קצת דינים מהרמב"ם או ש"ע בכל יום הוא דבר גדול וכ' מהר"ש בן הרשב"ץ ז"ל בתשובותיו סי' נ"ב דאם לומד שני דינים מהרמב"ם ז"ל מקיים שונה הלכות בכל יום ומובטח שהוא בן עוה"ב וכד הוינא טליא ראיתי להרב המופלא חסידא קדישא כמהר"ח ן' עטר ז"ל שיסד קריאה נאמנה בכל ליל מוצאי שבת קודש מתחילת הלילה עד הבוקר וחילק הלילה לד' משמרות ובכל משמרה לומד משנה וגמרא וזוהר והלכה פסוקה וכך הוא בכל לימוד מד' חלקים והיה מיוסד הכל במספר במפקד שמות הקודש ותפלות שיסד הרב ז"ל ליחד ולקשר כל העולמות ויתר כוונות פשוטות זי"ע ועיין לעיל מערכת שין אות יו"ד:
מב. תורה שבע"פ לא נכתבה מפני א"ה וכן אמרו במדרש ר' תנחומא פ' תשא ע"פ אכתוב לו רוב"י תורתי דאמר משה רבינו ע"ה שתכתב תורה שבע"פ והשיב לו הקב"ה אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו שיאמרו א"ה שהם נצטוו וכו' ע"ש באורך ובילקוט שם. ולפי מ"ש רבינו בעל הסמ"ג ז"ל בהקדמתו שבזמן שנכתבה המשנה הם טרודים בעניניהם ולא ישגיחו עיין בדברי קדשו ז"ל אפשר דגם זה רמוז בפ' זה כי לימים עוד תכתב תורה שבע"פ שהיא רוב התורה וז"ש אכתוב לו רובי תורתי לעתיד תכתב רובה של תורה שהיא על פה בזמן שהם טרודים וכמו זר נחשבו אצלם ואין להם לב לגורסם ולהיות בקיאים בהם לשמו יתברך באופן שהתורה שבכתב ובע"פ יהיו לישראל ולא לזרים:
ויש מי שרמז אכתוב לו רבי תורתי קרי ביה רבי כי רבי יכתוב המשנה עכ"ד ואפשר לרמוז במ"ש הרב הקדוש מהר"ר שמשון מאסטרפולי ז"ל דקליפת ריב משכחת הלימוד ושם כדת הוא מבטלה וכ' על מצח המשיח והוא בגימט' משיח בן דוד זהו תורף דבריו ז"ל:
וזה רמז אכתב לו רבי (והגם דכתיב אכתוב בו"ו כתבו גורי האר"י ז"ל דיש לדרוש זמנין חסר וזמנין מלא כמו שתראה בס' כנפי יונה ע"ש) אכתב גימ' עם הכולל כדת רבי שהם אותיות הקרי הם אותיות ריב. הכוונה דשם כדת מבטל קליפת ריב ועל כן כד"ת בכת"ב שנה רב"י למשנה. וכבר כתבנו בעניותנו במקום אחר דאפשר דמטעם זה היו קורין רבי למוסמך כי רבי יבטל קליפת ריב וזה אפשר אחד המטעמים שהיו קורין לרבינו הקדוש רבי להורות כי הוא זכה לבטל קליפת ריב במה שכתב המשנה:
ועוד יש לרמוז במ"ש רז"ל על פסוק גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם דבזכות לימוד המשניות יבא משיח ומשום הכי בפ' אכתב לו רבי תורתי שרמז על המשניות. אכתב גימטריא עם הכולל משיח בן דוד דע"י למוד המשניות יבא משיח בן דוד ב"ב:
גם בתיבת משנה רמוז כי ע"י למוד המשנה יתעורר זכות משה רבינו ע"ה דאמר בז"ח דגאולה העתידה ב"ב היא בזכות משה רבינו ע"ה ויתגלו נ' שערי בינה ובזה תהיה הגאול"ה גימט' נ'. וכמש"ה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות נ' פלאות דביציאת מצרים לא נתגלו כלם כמ"ש במ"א באורך. וכל זה רמוז בתיבת משנה משה נ' דבלימוד משנה יגיה אור זכות משה רבינו ע"ה ויתגלו נ' שערי בינה ובא לציו"ן גואל ובה רמז שיתגלה ו' בזכות ג' אבות. לציון גימטריא מקום ויקים סכות דוד במהרה בימינו אכי"ר ועייי מה שכתבנו לעיל מערכת מ' אות ו' בסייעתא דשמיא:
מג. תורה צוה לנו משה. צו"ה גימט' ק"א לרמוז אינו דומה שונה פרקו ק' פעמים לשונה פרקו ק"א וזה רמוז צוה ק"א שישנה פרקו מאה ואחד ובזה לנו גימט' אלהים נעשה רחמים. אל שדי גימט' משה והנה התורה מבריאה גם אל שדי בבריאה וזה רמז מורשה אותיות הרשום שהוא רושם האצילות. עוד יש לרמוז בהקדמה שכתבתי לעיל מערכת ג' אות ז' שיצאו ד' דורות רשעים אמס"ה אנוש מבול סדום הפלגה ושם מבואר כי דור הפלגה באו בסדום. והכל הוא לברר אלו ואפשר אמס ר"ת אנוש מבול סדום גימט' צוה כי ע"י התורה והמצות והגלות מצד הדין לנו גי' אלהים מתבררים ואח"כ יבא הגאולה ב"ב בזכות משה:
מד. תיבת נח בעא שקרא ליכנס לתיבה א"ל נח לך ובקש בן זוגך לפי שכל הנכנסים איש ואשתו הלך ומצא פחתא שהוא הממונה על בני אדם להפחיתם ולחסר ממונם א"ל מנסבת לי א"ל מה תתן לי אי מנסיבנא לך א"ל כל מה דרווחנא. אינסיבא ליה מיד נכנסו לתיבה הד"א מאי דמסגל שקרא פחתא נסבא פי' התוס' בס' דעת זקנים פ' נח. ומצאתיו בש"ט מזמור ז'. והפשוט משל ע"ד הכתוב עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו וכו'. ויש לרמוז מצות שעושה הרשע לוקח הסט"א. א"נ גונב חידושים מאחרים כמ"ש בירושלמי דשקלים:
מה. תורה אם בקשת ליטול עצה מן התורה הוי נוטל וכו' ילקוט משלי רמז רי"ט וכתבו ז"ל דבכלל זה לפתוח ספר לראות פסוק המזדמן כמ"ש אני עני בשיורי ברכה י"ד סי' קע"ט אות ו' ועמ"ש בקונטרס חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות מ"א. וזה הכלל בכל דרכיך דעהו דרכי חיים:
ה' ברחמיו יצילנו מעה"ר ומיצה"ר ומכל חטא, ולעבודתו ולימוד תורתו לשמה יוסיף לנו שנות חיים:
בנל"ך ואע"י
כל הנשמה תהלל יה הללויה. ומרומם על כל ברכה ותהלה. הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
ת"ו ש"ל ב"ע