א. טבע הקב"ה ברא העולם על פי הטבע וכתבו הראשונים כי הטב"ע גימט' אלהים והכל בהשגחתו יתברך ועיין בתשובת הגאון מהר"ר צבי אשכנזי ז"ל סי' י"ח שהחזיק מה שדרש מהר"ר דוד ניטו ז"ל בעל מטה דן ע"ש באורך:
ב. טעמי המצות מתוכן נלמוד לקיים שורש המצות שאינן יכולות להתקיים בגלות כגון מצות הקרבנות שעיקר הכוונה לפי הפשט שיחשוב כי על פשעו היה הוא עצמו חייב ליעקד ולישחט ולישרף והקדוש ברוך הוא ברחמיו פטרו בקרבן אך צריך ליכנע מאד וכמו שפירשו הראשונים אדם כי יקריב מכם קרבן לה' שראוי היה שיתקרבו החוטאים עצמם וז"ש מכם קרבן לה'. אך ברחמיו יתברך ציוה כי מן הבהמה וכו' תקריבו וכו' ובהיות זה עיקר טעמי המצוה. א"כ גם עתה שלא יש קרבן האדם בעצמו יכנע ויעלה על לב כל זה ואז יקיים מצות קרבנות כמש"ה זבחי אלהים רוח נשברה. ורז"ל אמרו כל המארח ת"ח בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב תמידין. ועוד אמרו מי שדעתו שפלה כאלו הקריב כל הקרבנות ועוד אמרו מי שיש בו דעת כאלו נבנה בית המקדש בימיו. ועוד אמרו כל המקריב דורון לת"ח כאלו הקריב בכורים וכהנה רבות והאיש הירא ורוצה בקיומן של מצות ירדוף אחרי מדות אלו כדי לקיים מיהא שורש וענף המצוה ועיין בהקדמת זבחי צדק בדיני שחיטה נדפס בויניציא ש' תכ"ז:
ג. טעמו במסרה. וישנו את טעמו בעיניהם ויתהולל בידם. בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך. והיה טעמו כטעם לשד השמן. על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר. וחד וטעמו כצפיחת בדבש. ואפשר לרמוז כי אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות כמשז"ל וז"ש וישנו את טעמו בעיניהם של הסט"א ויתהולל בידם שנשתטה וחטא. ויש תשובה אם יתחרט ויתוודה ויעיד עליו יודע תעלומות כמ"ש הרמב"ם וז"ש בשנותו את טעמו שמתחרט ויעיד עליו ה' וזהו לפני אבימלך מלכו של עולם ויגרשהו לסט"א וילך כמ"ש גורי האר"י זצ"ל וצריך לידבק בתורה ובענוה שנעשה מרכבה לשכינה כי התורה והענוה מכפרים על כל חטא. וז"ש והי"ה טעמו רמז שכל מעשיו יהיו לש"ם שמי"ם ליחד קבה"ו וזה רמז והי"ה ליחד ו"ה עם י"ה טעמו כטעם לשד השמן ופירש רש"י לשד ליש שמן דבש שמן רומז לשכינה דבש לתורה רמז שיהיה עניו מרכבה לשכינה ועוסק בתורה שהיא דבש. ובזה זדונות נעשו לו כזכיות וישיב נדחו מהסט"א וז"ש על כן עמד טעמו בו כי השג ישיג והצל יציל כל התורה והמצוה שנדדו הלכו בעון פשעו ישיבו ויאירו וריחו לא נמר. ולא עוד אלא וטעמו בויו להורות על התוספת שהרויח שזדונות נעשו לו כזכיות כי בשתים יתחתן תורה ענוה ר"ת ע"ת לעשות לה' ובזה הוא שב מאהבה וע"כ וטעמו נוסף על מצותיו אשר עבירה מכבה מצוה ועתה יאירו ועמד טעמו בו ולא בסט"א. עוד נוסף וטעמו כצפיחת בדבש דזדונות נעשות כזכיות. ועיין בקונטרס אהבת דוד דף מ"א ע"ב שפירשתי קצת בסגנון אחר בס"ד:
ד. טורח שאדם טורח בעשיית המצוה הקב"ה פורע שכרו בעוה"ז והמצוה עצמה שכרה נותן לעוה"ב הרב מטה יששכר דף נ"ה ע"ג משם הרב יפה מראה ועיין בקונטרס אהבת דוד דף פ' ע"ד:
ה. טפה אין טפה יורדת מלמעלה שאין טפיים עולות מלמטה. ראיתי הקדמה יקרת הערך בלקוטי תורה להאר"י זצ"ל הנדפס בלקוטים דף כ"ג והגם דשייכא במקומות אחרים ראיתי לכתוב הכל כאן ובקצור וארמוז עליה במקומות אחרים בס"ד. כיון שחטא אדה"ר נשארו מעורבים הטוב ורע ונפלו ניצוצי הקדושה בקליפה וכל מעשה המצות וגם המיתה הכל הוא לצורך הבירורים הללו ואחר שיושלם כל הבירור יבא משיח וזהו ענין המטר היורד מלמעלה וגורם להוציא הצמחים מי נתן הצמחים היוצאים מן העפר הלא הם ניצוצי הקדושה אשר מעורבים תוך הקליפה ויוצאים לחוץ. והנה ענין הבירור הוא כי יורד אור עליון מקדושה של מעלה ואז הניצוצות אשר בעמקי הקליפה עולין לקראת אור היורד ומתדבקין ועולים ומתבררין והנה המטר היורד הוא אור עליון היורד מלמעלה שהוא מ"ד וכנגדו עולים אלו המ"ן שהם הניצוצות וז"ש אין לך טפה יורדת מלמעלה שאין כמה טיפין עולים מלמטה משום שניצוצות אלו שהם מן הקדושה והם אסורים בכבלי ברזל בעמקי הקליפות הם מתאוים וחושקים לעלות אל מקומם ואין לאל ידם עד שיהא להם סיוע מהעליונים ואז עולים בחשק גדול טפיים נגד אחת. ולהיות כי כל טובותנו תלוי בזה הבירור כי כשישתלם יבא משיח צדקנו והבירור תלוי במטר לכן לא נזכר עונש בתורה כמו מניעת המטר ובשכר היותר גדול כתיב ונתתי מטר ארצכם משום שבמטר תלוי ביאת המשיח וז"ס גדולים הגשמים כקבוץ גליות שקבוץ גליות הוא קבוץ כל הניצוצות וכו' והנה כמו שיש בחי' שיש שכל מעשיו ומדותיו טובים ויש להפך הכל רע ויש רע במדותיו וטוב במעשיו ויש טוב במדותיו ורע במעשיו. וזה שיש לאדם נשמה טהורה ובאה נשמת צדיק לסייעו וזה מקיף עליו. הרי זה טוב בכל. ולרשע בהפך. וכשיש לאדם נשמה טובה ומחמת עון באה לו איזה נשמה מהקליפה והיא חופפת עליו הרי מעשיו טובים מחמת שורש נשמתו הטהורה. והקליפה החופפת עליו גורמת שיהיה לו מדות רעות. ומי שיש לו עיקר נשמתו מהקליפה ומשום איזה זכות שעשה באה לו איזה נשמת צדיק לתקנו. אז מעשיו רעים מצד נשמתו. ונשמת הצדיק גורמת לו מדות טובות. וכן יש בקליפה עצמה יש שהוא בחי' קליפה מלגיו ומלבר. והיא אותה בחינה שכבר נתבררו ניצוצי הקדושה שהיא בתוכה ואותן שכבר נתבררו הכל טוב מלגיו ומלבר ועל אלו הב' אמר הכתוב והיה כעץ וכו' אשר פריו וכו' היא הנשמה הטהורה ועלהו לא יבול נשמת הצדיק החופף עליו. ועל הב' שהכל רע אמר לא כן הרשעים כי אם כמוץ וכו' וכנגד אלו באילנות כי התאנה כנגד מה שנתברר הכל. ואילן סרק הכל רע כי הכל קליפה. ויש אילנות שהפרי שהוא המוח מלגיו והקליפה חופף עליו מבחוץ כאגוזים ורימונים. וכנגדם בקליפה שלקחה ניצוץ קדושה בתוכה לחיות אליה והוא חופפת כקליפה למוח והיא בחי' צדיק שבאה לו נשמת רשע ומקפת עליו ויש לו מדות רעות כמ"ש ויש מיני אילנות כגון זתים ותמרים שהיא מלבר והקליפה מלגיו שהוא הגרעין שבתוכם. והוא כנגד זה הקליפה שניצוץ הקדושה שנפל שם הוא גדול ולא יכלה הקליפה לסבול כל זה האור בקרבה ונכנסת הקליפה בתוך והקדושה מקיף. והוא הרשע שבאה לו נשמת צדיק. ועיקר אכילת האדם לצורך בירור כי כשאוכל מתדבק בנשמתו ניצוץ הקדושה והפסולת דוחה לחוץ ולזה המן היה נבלע באברים שהיה כלו בירור גמור בלי שום פסולת וע"כ ע"ה אסור לאכול בשר מפני שאין יודע לברר והצדיק בברכתו שמברך על המאכל הוא מברר. והנה כשנפלו המלכים יש מהם שנפלו בבחינת הדומם ולפי שהם היו ז' יש ז' מיני מתכות זהב כסף ח"ג נחשת ת"ת בדיל נצח עופרת הוד כסף ח"י יסוד ברזל נגד מ'. וכן נפלו בצומח וכן באילנות וכן נפלו באומות. ובמצרים שהיא ערות הארץ שם נתערבו הרבה מהניצוצות וע"כ גלו ישראל שם וגם השכינה עלתה עמהם להעלות ני' אשר שם לכן היה צריך יתב' בכבודו ובעצמו ליכנס תוך גלולי מצרים להוציא ני' הקדושה כי יש קליפה קשה שאפשר שתאחז אפילו במלאך ולכן הוצרך אני ולא מלאך וכו' וע"כ נגזר על ישראל שישתעבדו בע' אומות להוציא הני' שנפלו בכל אומה ואומה. והנה כל הבירור שאדם עושה בחייו הוא במצות במעשיו ובפעולותיו ויותר ויותר עושה כשיוצא נשמת הצדיק מן הגוף כי אז הנשמה בלי לבוש הגשמי ונכנסת בתוכו ומשברת הקליפה ומלקטת ני' הכל כפי כח הצדיק ומעלה אז יותר מכל מה שהעלה בחייו וז"ס גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם וז"ס אשר שלט האדם באדם לרע לו. וד' שמתו בעטיו של נחש העלו ניצוצי הק' להפליא וזהו עוברי בעמק הבכא גיהנם להוציא ני' אשר שם כי בגיהנם עיקר דירת הקליפות ומשם מעלין מ"ן למעלה וז"ש מעיין ישיתוהו כמעיין שמעלה ממטה למעלה והצדיק מעלה אותם עד יסוד דרחל ואז יסוד העליון דכורא משפיע מ"ד גם ברכות יעטה שמתעטף בב' ברכות ברוך עליון וברוך תחתון ילכו מחיל אל חיל כי מכל עולם הולכים ומבררים מעשיה ע"י הנפש ומיצירה ע"י הרוח ומהבריאה ע"י הנשמה אח"כ כל הני' יראה אל אלהים בציון נוקבא העליונה הנקראת אלהים בציון שהוא יסוד שלה זהו תורף דבריו ז"ל:
ולפי מ"ש במטר אפשר לומר יערוף כמטר לקחי וכו' רמז דעל ידי התורה יש בירור מני' הקדושה כשם שנעשה ע"י המטר. ומתוך הדברים נראה כי כל הגשמים היורדים הם מיין דכורין וכנגדן עולות מלמטה מ"ן. ולפי מ"ש אני עני בקונטרס פני דוד פ' עקב דף צ"ה מדברי מז"ה בחס"ל ז"ל לכאורה נראה דגם בגשמים היורדים מן השמים יש מ"ן ומ"ד ויש לישב הדברים ודו"ק:
ו. טרף נתן ליראיו פירש בספר ארץ החיים מצות שלא לאכול טריפה נתן לישראל שאלו לגוים לא היו שומרים ולעת"ל אמרו רז"ל מי שלא אכל שקצים ורמשים יבא ויקבל שכרו וז"ש יזכור לעולם בריתו עכ"ד:
ואני בעניי פירשתי דמתנה טובה נתן הקב"ה ליראיו לברר ניצוצות הקדושה מרפ"ח ניצוצין שהוא טרף עם הכולל וכאשר כתבתי בעניותי בקונט' יוסף תהלות בס"ד ע"ש:
ז. טבי עבדו של רבן גמליאל היה גלגול חם הבירור מהטוב שבו ולכך נקרא טבי. ערכי הכנויים מהרמ"ז ז"ל ואפשר לרמוז כי טבי הוא ך' עם הכולל וזה הך' נכנס באמצע אותיות חם והיה חכם. וכך אמר רבן גמליאל כי טבי היה תלמיד חכם: