א. וי"ו אות ו' מורה חיים וז"ש רז"ל דעפרון חיסר הכ' אות וי"ו וכ' עפרן ויש להבין מה צער מרגיש עפרון אם כ' עפרן. אמנם הכונה דניטל וי"ו בחינת חיים ונתמעטו חייו רח"ל וכמו שכתבתי אני עני במ"א בס"ד:
ב. וידוי תכלית וידוי הוא שיכיר החטא ולפני מי חטא ויתבייש מאד ויתחרט ויעיד עליו יודע תעלומות שלא יחטא עוד ואל ישוב לכסלה כמ"ש הרמב"ם בה' תשובה. ויכוין להתודות עליו ועל כל בני ביתו על מה שחטא בגלגול זה ובגלגולים אחרים וישער בעצמו כי הוא חייב מיתה על שהכעיס למלך ועבר מצותיו. ובחרדה ורעדה בא לבקש שימחול לו המלך וכתבו ז"ל דזהו מה שתקנו על חטא שחטאנו בוידוי פה כלומר שהתודה בפה מן השפה ולחוץ ולא בלב וצריך להתודות על הוידוי שלא התודה כהוגן שיהיו פיו ולבו שוין ויכוין שמתודה בכ"ב אותיות לתקן מה שפגם בכ"ב אותיות ועוד יכוין ששאר חטאות שאינו זוכר יוכללו בוידוי זה כי הכל נכלל בכ"ב אותיות. ויכוין לקיים מצות עשה להתודות ולשוב בתשובה ובמדבר קדמות כתבתי עוד בזה בס"ד.
ג. וה' דרשו רז"ל ע"פ וה' לקח הוא ובית דינו ואפשר דזה שבח אברהם אע"ה דכתיב וה' בירך את אברהם בכל רמז דאפי' מדת הדין הסכימה לברך אברהם בכל ועיין בסמוך אות י"ב:
ד. ועוד דריש כמו ועד עולמו של אדם ע' שנה רש"י פ"ק דכתובות דף ח' ע"ב.
ה. וי"ו יעקוב מלא שנטל ו' מאליהו הנביא ז"ל למשכון שיבא ויבשר בגאולה. רז"ל והביאו רש"י ז"ל פ' בחוקותי:
ו. וי"ו יעקוב ארז"ל שלעת"ל יעקב יקח וי"ו מעשו וישאר עש. ובתחילה לקח יוד מעשו כי היה שמו עשוי ולקח יו"ד בראש שמו יעקב ולעת"ל יקח וי"ו ויהיה מלא יעקוב ואחיו עש:
ז. ותרן בממוני הייתי כך אמר ר' נחוניא בן הקנה במגילה דף כ"ח והפשוט שלא אמר ותרן בממון הייתי שלא היה ותרן כי אם בממונו דוקא. ואפשר עוד לומר שרמז דאחר אשר הפריש מעשר או חומש לפי מנהגו מהממון והיה נשאר קרי ממני ובו היה ותרן:
ח. ויהי נועם כשאומר ויהי נועם צריך לכוין בר"ת ישאונך פן תגוף באבן רגלך על שחל ופתן שהוא יפת בר עשו ובכל פעם שאומרו יכוין לבטל קליפה של השכחה כך כתב בשרשי השמות שסידר הרמ"ז ז"ל ובמקום אחר בכ"י ראיתי שהמכוין נצול מכל משחית ומזיק וכבר במדבר קדמות אות ד' כתבתי קצת מזה ע"ש:
ט. ודוי הרב כמהר"ר מרדכי אצבאן ז"ל סידר וידוי על סדר האברים הוא ס' זובח תודה ונדפס. והרב מהר"י אלגאזי ז"ל סידר הוידוי הזה עצמו על סדר א"ב בכ"י. ונדפס וידוי להגאון מהר"ר נפתלי כ"ץ ז"ל ונקרא שער נפתלי והוא מתודה על מה שפגם על כל מסכתא מהש"ס ועל הבבלי ועל הירושלמי דברים חדשים:
י. וירא לשון שמחה. שוחר טוב מזמור ע"ה ובזה אפשר כפל הפ' פ' וירא. וירא והנה ג' אנשים וכו' וירא וירץ לקראתם. ודרך רש"י ידוע ועפ"ז אפשר שבא לומר ששמח ורץ בשמחה. והיה חשוב לפניו יתברך עד שאמרו רז"ל בתנחומא ריש פ' תצוה שבעבור ריצה זו וגם ואל הבקר רץ כביכול מלך אסור ברהטים בעבור וירץ לקראתם וכו' ובפ"ק דברכות אריב"ל לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה וכתיב דרך מצותיך ארוץ ותנן הוי רץ למצוה קלה וכו' וצריך שיהיה בשמחה:
יא. ועתה אין ועתה אלא תשובה כך אמרו ז"ל על פ' ועתה ישראל מה ה"א שואל מעמך כי אם ליראה ובכמה מקומות ואפשר דהתשובה היא ליחד אשר הפריד בחטאתו וכמ"ש תשובה תשוב ה' זה רמוז בתיבת ועתה כי ו' רומז לת"ת עת רומז למ' ה' לבינה ה' עילאה והוא יחוד גמור ע"י התשובה ולפי פשוטו רמז כי תכף בהרהורי תשובה באותו רגע יפרד מהקליפות ויתחבר בקדושה וזהו ועתה כלומר עתה כמו רגע בהרהור תשובה תכף עביד ומהני ולפי הפשט נשתמשו המפרשים לפרש גם תיבת עתה שרומז לתשובה.
יב. וה' בירך את אברהם בכל. הנה רז"ל דרשו וה' לקח הוא ובית דינו ואפשר דזהו שבח אברהם אע"ה דכתיב וה' בירך את אברהם בכל כלומר אף מצד הדין נתברך וכן וה' פקד את שרה כי הצדיקים מהפכין מדה"ד למדת רחמים כמ"ש רז"ל וכבר נכתב לעיל אות ג' ואני הדל כתבתי בנחל שורק הפטרת עקב דכי היכי דה' מדת רחמים ואי כתיב וה' דרשו רז"ל הוא ובית דינו כן אפשר דכי כתיב ואדני הוא רחום בדין כי אדני הוא דינא דמלכותא וכי כתיב ואדני יהיה רחום בדין ע"ש וכיוצא בזה נהירנא שראיתי להרב הגדול מהר"י חאגי"ז ז"ל בס' קרבן מנחה שכתב כי אלהים הוא מדת הדין וכי כתיב האלהים הוא רחמים כן הוא רשום בזכרוני ואז אמרתי אני בעניי סמך לדבריו כי האלהים גימט' הוי"ה אדנ"י יחוד קבה"ו ומש"ה הוא רחמים ויתישבו בזה כמה פ' כגון האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו האלהים הרועה אותי וכיוצא הרבה אף כי יש לדורשם באופן אחר:
אך בחלקו"ת דאין הדרשות שוות דמאי דדרשו רז"ל וה' לקח הוא ובית דינו היינו מדכתיב וי"ו דמורה עוד ענין ומ"ש הרב מהר"י חאגי"ז גבי האלהים היינו מדכתיב בה"א הדעת ומ"מ יש קצת יחס בין הדרשות כמבואר:
ועוד כתבתי בעניותי בדרשותי בפי' פ' וה' בירך את אברהם בכל בהקדמה נפלאה שכתב בספר ילקוט ראובני דף קי"ד כי כל אשר שואל האדם מהקב"ה תיכף הקב"ה נותן שאלתו ובהגיע אותו השפע דרך צפון אז הב"ד אשר שם מעיינים בדיניה אם ראוי זה השואל לכל השפע או מקצתו נותנין לו כפי הראוי לו ואם אין אין נותנין שום דבר והכל נשאר צפון שם ואח"כ לעתיד ניתן לראויים. ובזה פירשו הראשונים פ' מה רב טובך אשר צפנ"ת ליריאיך ובזה פירשתי בעניותי פ' אומר לצפון תני כל הצפון מימי עולם ולתימן שהוא מדת חסד אל תכלאי רחמיך והשתא אברהם אע"ה כפי שלמותו כל השפע שהיה נותן לו הקב"ה לא היה מתעכב בצפון אלא הכל ניתן לו כי הוא ראוי והגון וז"ש וה' בירך את אברהם בכל כלומר כל השפע הניתן לו הגיע עליו ומבורך בכל כמות שהוא:
יג. ויברך דוד את ה' ר"ת ודאי גימט' אהיה כמ"ש רבינו האר"י ז"ל. ואפשר דס"ת ויברך דוד את תכ"ד גימט' משיח בן דוד והגאולה תהיה מבינה שבה שם אהיה ולכן רמוז בר"ת אהיה אשר הוא בבינה כי הלא מראש תגלה ותראה אם הבנים דבה חירו דכלא ובסוף יתגלה משיח בן דוד ולכן אהיה נרמז בר"ת ומשיח בן דוד בס"ת וגם האותיות ראשי תיבות הם ודאי כי זה ודאי אין בו ספק שתתגלה בינה יבא משיח וזה ודאי דלא נפל מכל דברו הטוב ועל זה כיוין דוד מלך ישראל לברך לה' על כל הטובה אשר יעשה לישראל ולזרעו משיח אלהי יעקב ואמר ברוך ה' וכו' לך ה' הגדולה וכו':
יד. וצדקתו עומדת לעד. אפשר לרמוז דנודע כי אות ו' רומז לחיים וזהו שרמז וצדקתו ב' ווין חיים בעה"ז וחיים לעה"ב. עוד אפשר דע"י הצדקה מיחד קב"ה ושכינתיה וזה רמז ו' קב"ה צדק השכינה תו גימט' בקדש בסוד אחותי בת אבי ותהי לי לאשה ובספר ארץ החיים פירש הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד דהעושר כשימות ישאר בביתו לבניו. אך הצדקה עומדת לעד לעה"ב. ורבינו האר"י זצ"ל פירש דאין עבירה מכבה צדקה כמו התורה וזהו וצדקתו עומדת לעד:
טו. והוא רחום אין לומר בערבית של שבת כי מעורר הדין זהר הקדוש ח"ב דף ק"ל ודף קל"ה וח"ג דף רמ"ג ע"ב אבל בזמירות יום שבת יש לאומרו וכ"כ רבינו האר"י זצ"ל ועמ"ש בחיים שאל ח"ב סימן י' בס"ד: