צדיק באמונתו יחיה
נעמה שקד
אָמַר רַבִּי שַׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹש עֶשְׂרֵה מִצְוֹת נֶאֶמְרוּ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי, בָּא דָּוִד וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת עֶשְׂרֵה... בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִֽחְיֶֽה' (חבקוק ב, ד), (מדרש תנחומא, שופטים ט)
בשעה שבא חבקוק והעמידן על אחת, אמר לו משה: חבקוק תלמידי, ותורה מה תהא עליה? וכל מצוותיה ומשפטיה ואותיותיה וכתריהן – עליהם מה יהא? יעמדו על רגל אחת, שאין בה מנוח ואין בה אמונים?
אמר לו: משה רבי, כשהייתה תורה נתונה על ידיךָ, לא הייתה כבדה יותר מדאי שנאמר 'וידי משה כבדים' (שמות יז, יב), וכן אמרת: 'ואתפש בשני הלחת ואשלכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם' (דברים ט, יז).
נשמט משה וישב על הקרקע וזלגו עיניו דמעות, והיה חבקוק יושב ובוכה כנגדו.
אמר: עת לכתב ועת לשבר
עת לשמר ועת להשליך
אלא בוא נטענה בשורש אחד, והייתה לעץ חיים ומרפא בענפותיה.
נענה לו משה: ולא ליקטתי האותיות אחר ששיברתי, 'וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים' (שמות לד, א)? אל תקרי לוחות אלא לחות, שנשקתין והשקיתין בדמעותיי ונעשו רכות ורעננות. אף אתה, 'כתוב חזון ובאר על הלחות' (חבקוק ב, ב).
שחק ואמר לו: כמה דאת אמר – 'הואיל משה באר את התורה' (דברים א, ה).
קרנו פניו של משה ונצנצה חמה בעיניו.
באותה שעה נתחזקו ידיהם זו בזו, דכתיב: 'ויהי ידיו אמונה' וגו' (שמות יז, יב). החזיק חבקוק בידו של משה וכתב בספרו: 'צדיק באמונתו יחי ה' – והייתה תורה שותה מעיניהם, ונותנת פֶּרי, והאותיות פורחות.
מדרש זה נכתב במסגרת 'בית מדרש כותבים' של בית המדרש אלול בירושלים.
נשמט וישב על הקרקע – על פי בבלי, בבא מציעא נט, ע"ב. עת לכתוב – על פי קהלת פרק ג. עץ חיים – משלי ג, יח. קרנו פניו – שמות לד, כט.