תמר ביאלה
'אמר רבי בירי כמה כרכורי כרכורים הקדוש ברוך הוא מתאוה לשמוע שיחתן של צדקניות...' (ירושלמי, סוטה פרק ז, הלכה א)
בשמחה גדולה יוצא לדרך הכרך השני של דרשוני: מדרשי נשים, המפעל שנחמה וינגרטן־מינץ ואני יזמנו לפני יותר מעשור, כשגילינו, כל אחת בנפרד, שחרש־חרש מתפתחת לה תופעה חדשה בעולם הרוח היהודי: נשים כותבות תורה שבעל פה, בסגנון הדומה למדרשי האגדה של חז"ל. כל אחת מאתנו הבחינה בכך שנשים אשר מבלות שנים ארוכות בבתי מדרש שונים, מרגישות צורך לבטא ולהנכיח בעולם הרוח היהודי גם את ניסיונות החיים הנשיים שלהן, את התובנות הקיומיות והפרספקטיבות התיאולוגיות שלהן. הכלים הספרותיים המסורתיים שנרכשו בלימוד הבית־מדרשי מאפשרים להן להציע פרשנות משלהן לכתבי הקודש, בשפת מדרשי חז"ל ומדרשי הקבלה, ולבטא, כחז"ל בשעתם, את קולן בסוגיות פוליטיות־אתיות חשובות.
משהתוודענו נחמה ואני זו לזו, החלטנו להוציא לאור את מדרשי הנשים שהיו ברשותנו, ולהזמין נשים נוספות לשלוח ידן בכתיבת מדרשים. ביקשנו לכנסם באנתולוגיה חדשה שתצטרף לארון הספרים היהודי ותוסיף לו את הקולות הנשיים שכה חסרים בו. בשנת 2009 יצא לאור הכרך הראשון של דרשוני בהוצאת 'ידיעות ספרים' והסוכנות היהודית, וזכה כצפוי לקבלת פנים אמביוולנטית.
מחד גיסא, זכה הספר לקבלה נלהבת במוסדות מגוונים ללימוד תורה, שהניחו אותו, להפתעתנו, במדפי ספרי המדרש לצד המדרשים המסורתיים ולא במדפים של ספרות מודרנית. מיד עם צאתו, החל הספר להילמד בבתי מדרש של זרמים שונים, בבתי ספר לרבנות, במוסדות חינוך שונים ובמוסדות אקדמיים. התגובות שזרמו אלינו במשך השנים גילו לנו, לשמחתנו, עד כמה רחב ומגוון קהל האנשים שנחשפו אליו. קוראים ולומדים שיתפו אותנו בנסיבות שבהן נחשפו לספר או למדרשים שונים בו, ובהזדמנויות שבהן לימדו 'מקורות' ממנו. המכירות עלו על המצופה, הודפסו כמה מהדורות וזרם חדש של מדרשי נשים החל לזרום לעברנו.
מאידך גיסא, ובאופן לא מפתיע, זכה הספר במחוזות מסוימים לגינוי כדברי תפלות ודופי. חלק מביקורות הספרים ראו בו את 'תחילת הסוף' ואף פורסם נגדו 'פסק הלכה' באתר 'מורשת' המורה למי שקיבלה במתנה את הספר להשליכו במהירות לפח! תגובת הבהלה ותחושת האיום מן הספר לא ריפו את ידינו; הנשים הממשיכות להתאמץ בלימוד התורה בבתי המדרש השונים, ואלה החותרות לתפקידי הוראה ופסיקה, היוו השראה עבורנו והעצימו את התשוקה להרחיב את מעגל הלימוד.
מוסדות חינוך תורניים, קהילות שונות וגופים מכל הזרמים לחינוך מבוגרים, בארץ ובארצות הברית, פנו אלינו בבקשה שנלמד אותם מדרשים מדרשוני. התגובות הנלהבות שיקפו לנו עד כמה מדויקת הייתה ההבחנה שהגיעה העת 'להרחיב את המדפים'; ואיזה צמא קיים בציבור היום לשמוע את תורתן של נשים. הבנו שהאחריות שנטלנו על עצמנו להנכיח קולות אלה למעשה רק החלה.
עוד בטרם גיבשנו לעצמנו תכנית המשך, הפכנו, נחמה ואני, לכתובת לכותבות המדרשים, הוותיקות והחדשות, ובמהרה הבנו שדרשוני הוא ככל הנראה פרויקט שילווה אותנו ככל שנמצא כוחות להמשיך לעודד נשים לכתיבת מדרשים, לסייע בעריכתם ולאפשר את פרסומם בכרכים נוספים.
בשל אילוצים שונים נחמה נאלצה לפרוש מעריכת כרך זה ואני המשכתי לערוך את המדרשים בעזרתן הרגישה והמקצועית של ד"ר תמר קדרי, מהמסלול ללימודי מדרש ואגדה במכון שכטר ללימודי היהדות, והדס אחיטוב עורכת הלשון, שסייעו לנו כבר בכרך הראשון.
המדרשים בכרך זה ממשיכים את המגמות שכבר הסתמנו בכרך הראשון כסוגיות המעסיקות נשים יהודיות ישראליות בימינו: יחסי הכוח בין גברים ונשים בבית ובמרחב הציבורי; קשיי ההתנהלות מול הממסד הרבני, בייחוד מול בתי הדין בעניין סירוב גט; משטור המיניות; יחסי הורים וילדים; המכשולים בדרך ללימוד תורה; העונג הכרוך בלימודה ועוד.
לסוגיות אלה הצטרפו בכרך זה נושאים שלא טופלו בכרך הראשון: הכאב ואי־הצדק הכרוכים במעמדם של הממזרים; קשיים שהרבנות הראשית מערימה בתהליך גיור נשים; הייסורים והעוולות המלווים את תופעת גילוי העריות; המצוקה סביב רווקות מאוחרת; תופעת האימהות היחידנית; תהליך הקבלה לקהילה של זוגיות לסבית; וכן סוגיות תיאולוגיות שונות, כמו תיאולוגיה לאחר השואה ועוד.
תת־סוגה מדרשית שכבר הופיעה בכרך הראשון והולכת ומתפתחת בכרך זה, הם 'מדרשי קבלה' שכתבו נשים השקועות בספרות הקבלה. נשים אלה מבטאות, באמצעות שימוש בדימויים קבליים והתייחסות לסוגיות שחכמי הקבלה והחסידות התייחסו אליהן, את הבחנותיהן הקיומיות ביחס למציאות, ובתוך כך מצביעות על הכיוון לתיקונה.
החלוקה לשערים השונים נועדה להקל על המחפשים מדרש בתחום מסוים, אך היא כמובן אינה ממצה כלל ועיקר. כביאליק ורבניצקי בשעתם, עורכי ספר האגדה, ביקשתי להתאים בין קולות שונים העוסקים בתחומים דומים, תוך שמירת רציפות ספרי המקרא, אך גם תוך התייחסות לתוכני המדרשים, כך שיתקבל מעין 'לימוד בית מדרשי' בין קולות נשיים שונים העוסקים באותה סוגיה.
'ותן חלקנו בתורתך' – על תהליך העריכה
עריכת המדרשים בדרשוני איננה אקדמית במהותה; מדובר בעיקר בתהליך יצירתי, פרי לימוד התורה של הכותבות, ומאוחר יותר, פרי ההפריה ההדדית שנעשתה בין הכותבות לביני, בדרך כלל באמצעות הדואר האלקטרוני.
לעומת האנרגיה הרבה שהושקעה בעריכת הכרך הראשון בניסיון לברר לעצמנו מהו 'מדרש' מודרני; והשכנוע הפנימי הרב שנזקקנו לו על מנת להרגיש שמה שאנו עושות הוא טוב וראוי – כרך זה מתאפיין בביטחון עצמי רב יותר ומטבע הדברים גם תהליך מיון המדרשים היה פשוט יותר.
קנה המידה המרכזי לקבלת יצירה מדרשית היה ההערכה שהרעיונות בה הם מקוריים, מרתקים ומשקפים סוגיה המטרידה את בנות ובני הדור, וזאת גם אם הרעיון, הקריאה הפרשנית או המגמה אינם מקובלים עליי באופן אישי1.בשני הכרכים של דרשוני מופיעים מדרשים אחדים שאיני מזדהה עם המגמה הקיומית/ האתית/ התיאולוגית שהם מבטאים, או עם כיוון קריאת המקורות שהם מציעים. אך כלל נקוט בידי: כל עוד המדרש נעשה בצורה מדויקת, על פי כללי הסוגה, ומבטא עניין שחשוב מאוד לכותבת להנכיח במרחב הציבורי, איני רואה זכות לעצמי לצנזר קול אותנטי זה מהקוראים. בעריכת הכרך הראשון השלמה וקבלה זו עלו לי בדמים, ואילו הפעם השלמתי עם עיקרון זה מראש.
תפקידי כעורכת היה לסייע לכותבות להביע את רעיונותיהן בלשון חז"ל ובמבנה התואם את הסוגה המדרשית – הסתמכות ראויה על פסוקים, דיוק, ביסוס האסמכתות בהערות ושאיפה לכתיבה מהודקת. בדקתי אם המבנה שבחרה הכותבת אכן מסייע לבטא את הרעיון או מסרבל ומערפל את המסר; ביררתי את טיב הסימוכין; הצעתי לעתים מילים חלופיות או פסוקי תמיכה אחרים, וביקשתי מהכותבת, לפי הצורך, לחדד ולדייק מקומות מעורפלים או להנהיר מקומות סתומים הדורשים ידע מוקדם מעל הסביר. לעתים חשתי במהלך העריכה שהמדרש אינו ממצה את הרעיון, והצעתי לכותבת להוסיף מקורות אחרים הדנים באותה סוגיה מזווית אחרת, או כיווני פיתוח והעמקה נוספים.
כפי שמדרשי חז"ל אינם אחידים בסגנון וברמת התחכום, כך גם המדרשים המוגשים לפניכם נעים בין סגנונות שונים ורמת תחכום שונה במאמץ הנדרש לפענוח הטקסט. חלק מהמדרשים נזקקו לעריכה קלה בלבד וחלקם לתהליכי עריכה ארוכים של למידה משותפת. כל הכותבות גילו מידה עצומה של סבלנות, מסירות, וכמובן התרגשות, ואני אסירת תודה על נכונותן להפקיד בידיי את יצירתן. ממדרש למדרש התוודעתי לעושר התובנות העולה מניסיונות חיים של נשים בסוגיות שבהן דנו. לא רק שנשים חוות אחרת ושופטות אחרת את הנסיבות, אלא אף בתוך עצמן עולים לעתים קולות שונים ומנוגדים ביחס לאותה סוגיה נחקרת. הופתעתי לא פעם לגלות עד כמה שונה ממני הפרספקטיבה של הכותבת, עד כמה זרה לי החוויה שלה, השיפוטיות שלה, ובמילים אחרות — עד כמה המחלוקת והקולות השונים הם לב לבו של לימוד התורה.
את הכרך הראשון ליוו בתחילתו כמה מומחים למדרש ולעריכה, ובראשם ד"ר תמר קדרי וד"ר ענת שפירא שקראו את המדרשים בעין מקצועית. בכרך זה המשיכה אתנו ד"ר קדרי, שהשקיעה שעות רבות בעריכה מקצועית מדוקדקת, ותרמה מהידע הבלום והעין הטובה שלה בלא כל תמורה חומרית. היא בדקה את המבנה הצורני של המדרש, הציעה סוגיות מקבילות של חז"ל; העירה על התוכן; וכמובן בדקה את מראי המקומות והציעה מקורות קדומים או מתאימים.
את הערותיה בחנו, הכותבות ואני, בתשומת לב. את חלקן קיבלנו ואת חלקן דחינו, וכל טעות או חיסרון שיש במדרשים ובהערות השוליים, הם באחריותי בלבד.
בסיומו של תהליך העריכה עליי להודות כי גם אם לעתים הוא היה מורט עצבים, היה זה בעיקר עונג צרוף. חשתי כי התיאור המופיע בשיר השירים רבה (א, ב) 'בשעה שהיו חורזים בדברי תורה... והאש מתלהטת סביבותיהם, והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני' — התקיים בי ממש. פגישתי הראשונה עם חלק מהמדרשים הייתה בעבורי חוויה דתית אקסטטית, חוויה של התגלות ושל הבהובי גאולה.
יחד עם זאת, חלק מהמדרשים הציפו אותי ברגשות שלא ציפיתי ולא רציתי להרגיש. כלפי חלק מהקוראות הרגשתי אחריות רגשית רבה. הפגיעוּת שהמדרשים חושפים, התכנים הקשים לעתים, הצעקות והבקשות, סחררו אותי. העריכה קשרה ביני לבין הכותבות, שאת רובן איני מכירה מקרוב, ברבדים כה עמוקים עד שאני מרגישה שנכרתה בינינו ברית.
תודה שזכיתי.
'ואל תיטוש תורת אמך' — חזון לעתיד
בשנים האחרונות מאז פרסום דרשוני נשאלתי שוב ושוב האם הכרך הבא יכלול גם מדרשים הנכתבים על ידי גברים. חברים, קרובי משפחה וקוראים הקשו עליי וטענו שגאולה פמיניסטית אמיתית תתרחש כאשר גם גברים יוכלו לבטא תפיסת עולם שוויונית בכתיבה דתית, ואני מסכימה עמם. הגדיל לעשות חבר ילדות שלי, אור מרגלית, ששלח לי טיוטה של ספר נהדר שכתב וכינה בשם קרא הגבר: חידושים על מסכת תלמוד תורה שבספר 'דרשוני'. הספר מעוצב כדף תלמודי ומכיל את פרשנותו הגברית למדרשים מהכרך הראשון של דרשוני העוסקים בלימוד תורה. בחרתי להמשיך לפרסם בינתיים מדרשי נשים בלבד, משום שמניסיוני, עודנו מצויים בתקופה שבה נשים רבות חוששות להתבטא בלשון דתית ובמרחב הדתי, וזקוקות לעידוד רב ול'פינוי מקום' במיוחד בעבורן, כדי להיות נוכחות.
לא פעם נשאלתי: האם ישנה 'רבותא נשית' במדרשי הנשים? האם יש חידוש בקולות הנשיים על פני שאר הקולות האנושיים כפי שמופיעים בתרבותנו עד כה? הספק בדבר כרסם גם בי, אולם עם הזמן, ככל שהתוודעתי למגוון החידושים שהמדרשים הנשיים מציעים, השתכנעתי ש'רבותא' ייחודית כזו אכן קיימת ועל כן יש להתאמץ ולהציע לנשים מרחב להנכיח אותה.
בסיום עריכת הקובץ השני של דרשוני, אני מתפללת שנמצא כוחות, בחומר וברוח, להמשיך ולהיות גם בשנים הקרובות כתובת לנשים ישראליות הכותבות מדרשים, ונוציא כרכים נוספים בסדרה. לבי תפילה שמדרשי נשים יהפכו לסוגה מוכרת ורווחת, ושאפשרות הכתיבה תהיה זמינה ליותר ויותר נשים, כדי שנוכל לזכות ליהנות מתורתן היקרה.