מהרב הגדול מוהר"ר משה יצ"ו בהאלוף הראש החכם הכולל מוהר"ר יצחק זצלה"ה, חתן הרב הגדול מוחר"ר ישעיה סג"ל, בן הגאון הגדול המחבר בעל טורי זהב זצלה"ה.
אלה דברי דוד האחרונים, מסיני ועוקר הרים, ה"ה הגאון הגדול, מחברא דילן, פסקא דילן, הוא אדוני מו"ח זקני מוהר"ר דוד זצלה"ה, אשר הפליא לעשות ספרים הרבה, אחד היה ראשית מלאכתו מלאכת שמים, אשר כבר נודע ביהודה ובישראל גדול שמו, ספר טורי זהב על חלקי ש"ע יור"ד, בו יורה דעה ויבין שמועה והמציא תילי תילים של הלכות, לו יד ושם כגדולי הפוסקים, ונתפרסם תורתו, תורת אמת היה בפיהו, השכיל בכל וה' עמו שהלכה כמותו בכ"מ, ובכל מדינות שותים בצמא את דבריו היקרים. ושלשה המה נפלאים אשר עדן לא היו בבית הדפוס והמה בכתובי"ם על ספר הישר, אשר איזן ותיקן וחבר הגאון הנ"ל על שלשה חלקי שו"ע הנשארים או"ח אהע"ז וחו"מ, אשר בהם הראה חריפותו ובקיאותו בכולא תלמודא ובפוסקים הראשונים ואחרונים אשר כבר חקוקים דבריהם בעט ברזל ועופרת. גם השיב תשובות ליחיד ולרבים וכן שלימים, ונקרא בשם תשובת דוד, לשואל כענין ומשיב כהלכה למשה מסיני נמסרים, ובו מבוארים, כל הדברים החמורים, אשר ישנן בפוסקים ובב"י ובכל חלקי שו"ע:
אלה דברי דוד האחרונים אשר דבר לעת זקנתו, הוסיף חכמה על חכמתו ושאל נשאל באורים, על רש"י שעל התורה כאילו נתנו מסיני, ראה יראה בראיות נכוחים וברורים, מפרק הרים ומתרץ שברים, אמרות טהורות מפנינים יקרים:
את כל אלה כל הון יקר ראתה עיני, בגנזי בית דוד היו גנוזים וצרורים, ומעין כל חי היו נעלמים ונסתרים, עד שעמדתי על כל אלה וחקרתי ודרשתי וסדרתי אותם יפה עד שיהיו ראויים להעלות על שלחן רבנן סגנים וחורים:
והיה בדעתי להעריך על השלחן תחילה הספרים הנחמדים אשר חבר מוח"ז הגאון על שלשה חלקי שו"ע הנ"ל, אשר האריך בשלחנו בפלפולא חריפתא והחזיר התורה על יושנה, וישן מפני חדש הוציא ועורר מעדנים דיני דינים. והדברים מחוורים כשמלה חדשה, חידוש תורה מאתו תצא, כמסיני נתונים, ולצרף אליהם גם החידושים אשר נתחדשו לי בס"ד בפוסקים כגרזימא הדין הבאה באחרונה. אך מחמת הוצאות הדפוס כי רבו, חזרתי מהספרים הנ"ל הגדולים. ואמרתי אלה דברי דוד האחרונים יצאו ראשונה והנה אף גם על ספר זה יגעתי ולא מצאתי סעד, ונסוגותי אחור שלא להדפיס רק עד סדר שמות, כי ראיתי שלא אוכל לבא אל התכלית הקיצונה, ונתייאשתי מן הקץ. והנה קול דו"ד דופק לפני אל שוכן מעונה. וזכות תורתו ומעשיו הטובים של מו"ח הגאון המחבר ז"ל היא הגינה, עד שעילת כל העילות וסיבת כל הסיבות ב"ה, סיבב סבובים ודלג על הקץ וגלגל הזכות ע"י זכאי, ה"ה הגאון הגדול מוהר"ר יודל נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק קאוולי יצ"ו, ונדפס הספר הנ"ל עד גמירא. גלל כן לא חברתי במחברת הקודש הלז אפס קצת חידושי תורה אשר כתבתי בספרי הנחמד ויקהל משה, מפני שלא הייתי אצל הדפוס ושלא בפני יצא הספר הזה לאורה, ע"י חתן בן הגאון הנ"ל שר התורה, ובזכות זה אל גדול ונורא, יאריך ימיו על ממלכתו הוא ובניו הגאונים בקרב כל ישראל, ויזכהו להוציא לאור תורתו, גם ספרים הנחמדים ויקרים אשר חבר על או"ח ועל האשר"י שבכל הש"ס, לזכות בהם את הרבים ולהגות בהם בחיים חיותו בתדירא:
והנני נותן שבח והודיה למקום ב"ה, על כל הטוב אשר גמלני עד הנה ואחלה פני אל בתחינה, שיזכני להוציא ספרי ויקהל משה הנ"ל ויזכני לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות. לשם יחוד הקב"ה והשכינה, ולעלות לציון ברנה:
כה תפלה למשה בא"א הרא"ש במו"ה יצחק זצלה"ה מקרעמניץ החונה בק"ק שינאווי לע"ע:
ערב ראש השנה ת"ן לסדר ולפרט לחיים טובים תכתבנו לפ"ק:
התנצלות המגיה ישמח הקורא ויגיל המלקט והמגיה באשר זכינו לדין לרעות בגנים וללקוט שושנים אל תקרי שושנים אלא ששונים כבר ומימיו מי סלע של משנה בע"פ בטורי זהב של יורה דעה אנו שותים ולשון הוה משמש בלשון עבר ועתיד, וכעת ויגש בן יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר תורה שבכתב להשקות את מקנה הצאן המקושרות והעטופות בתורתו של מורנו ורבינו הגאון הגדול מוהר"ר דוד בעל טו"ז ז"ל על פי' רש"י על התורה שאינו נאכל כמות שהוא חי בדברי דוד אלו העולים על שלחן רבנן המאורות הגדולים המופלגים וכדי למתק את התבשיל של דברי דוד הנ"ל שרובו ככולו הוא דבר חריף באתי אנכי הרועה צאן הנ"ל לערב בו מדברים הקצרים של משנתו קב ונקי שיהא שימה לשולחן הערוך לפני כל הלומדים וקלישי הדעת באשר לאו כל מוחא יכול לסבול דא והרימותי ידי לאל עליון בכל מקום המוזכר בספר זה אשר היו נראין לו דברי דוד היה אומר כפתור ופרח ושארי לשונות של שופרי דבריו, כמו שמצינו במסכת קדושין והרבה כיוצא בזה בלשון הש"ס, לא הוספתי לשון זה מדילי ולהיות בודה מלבי ח"ו וחס לית לזרעא דאבא למיעבד הכי, כ"א לשונו ממש ומכתבי פתוחי חותם קודש כתב ישן הנשתון של הגאון בעל טורי זהב ז"ל אותיותיו מאירות כספירים האירו מול עבר פני כ"א שתים שהן ארבע סדרם לפנים. בהתחלת התורה מבראשית ושתים שהן ארבע סדרם בחוץ., בסוף התורה מהתחלת משנה תורה היה כתב העתקה ותלמיד טועה כתבה. ושגיאות מי יבין להיות רישא נגרר אחר גוף הכתב. באשר אין פנאי הדפוס מסכים לעיין היטב הדק. כי כל פועל ה' למענהו עושה ואצים ואינם מניחים לבער מן הכרם הקוצים. לכן על דא קאתינא, להפיל תחנה, וצועק להבא אנכי שהקורא בזה הספר אל יתלה בי בוקי סריקי. רק לנקוט האי סימנא בידיה ספר"א בציר"א ותוספא"ה, ולאו ספרא דוקנא כתביה. ואעפ"כ אקוה להש"י שמעט מזעיר יהיה כי הרבה יגעתי בה בשעת מעשה, ליתן לב להתבונן ולפרוש הדבר כשמלה. ועשיתי לוח הטעות מספר בראשית, באשר לאחר ההדפסה מצאתי כמה דפין מהתחלת הספר מגוף הכתב של הגאון המחבר ז"ל, הגם כי בער אנכי מאיש להיות מן המלקט ורהיטני בראש הגאון הנ"ל, אמנם מכאן מודעה רבה לאורייתא ככפיית הר כגיגית, היתה עלי, באשר שלוח נשלחתי התם בעסק שליחות מצוה דאדוני מ"ו חמי זקיני ה"ה הגאון הגדול מוהר"ר יהודה המכונה יודל נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק קאוולי יצ"ו, להוציא לאור חיבורו על ש"ע אורח חיים לדפוס במחברת יחד עם הטורי זהב ז"ל הבדלו חיים כו' שחיבר ג"כ על ש"ע א"ח, ונשתתף עם הרב מוהר"ר משה נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק שינאווי ה"ה חתן בן הגאון בעל טורי זהב ז"ל, זה וזה לא עלתה בידינו להדפיס. כ"א לזאת התורה שבכתב הגאון טורי זהב ז"ל שהיתה מוחזקת ביד הרב חתן בנו דהגאון ז"ל הנ"ל. ומבלתי ידיעת מוח"ה הנ"ל נעשה זאת. וע"פ עילת כל עילות וסיבת כל סיבות סיבב שנדפס במעות מוח"ה הנ"ל טורי זהב זה. וגם לזאת אזלת וקצרה יד המשיג והממציא מהשתרע כל דברי דוד הנ"ל, כי עלהו לא יבול עד שהוכרחתי לברור אוכל מתוך אוכל:
והואיל אתא לידן ענינא דיציאה נימא בה מלתא חדא וחד"ת דבר א' מדברי הכמוסים עמדי כי הוא זה:
דאיתא במדרש רבה פרשת וילך וז"ל בקיצור הן קרבו ימיך למות אמר משה להקב"ה רבש"ע בהן קלסתיך ואמרתי הן לה' אלהיך השמים וגו' ובהן אתה גוזר עלי מיתה, אמר לו הקב"ה שכן רע אתה רואה את הנכנסות ואין אתה רואה את היוצאות והלא אמרת הן לא יאמינו לי ע"כ המדרש:
המדרש הזה אומר דרשוני וחיו. חדא היאך סידר משה תחילת טענותיו ואמר בהן קלסתיך ובהן אתה גוזר עלי מיתה, והלא כל אדם צריך להיות מארי דחושבנא ומכ"ש משרע"ה מסתמא ידע שחטא בהן לא יאמינו. ועוד קאמינא בתשובתו של הקב"ה שאמר לו אתה רואה את הנכנסות ואין אתה רואה את היוצאות כהאי לישנא יתירא לא מצינו במקומות אחרים. ויבואר ע"פ הצעה קטנה, דאמרינן ריש קדושין, האשה נקנית בשלשה דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים נקנית בכסף בשטר ובביאה וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל, והוינן עלה בגמרא ותיהוי אשה נמי יוצאת בכסף ותהא קונה את עצמה בשלשה דרכים, ומתרץ יאמרו כסף מכניס כסף מוציא סניגור יעשה קטיגור ופרכינן עלה אי הכי שטר נמי ומתרץ מילי מילי נינהו, פי' רש"י לישנא דהאי שטרא לחוד התם כתיב הרי את מקודשת והכא כתיב הרי את מגורשת אי הכי כסף נמי טיבעא מיהא חד הוא. נמצא עולה מזה דלא אמרינן סברא כזו אין סניגור נעשה קטיגור אצל מילי מילי. ולפ"ז מובן דמשרע"ה היה מחולק עם הקב"ה באותה סברא דהמקשן ותרצן והראה לו הקב"ה האמת בזה, וה"ק המדרש בשעה שאמר לו הן קרבו ימיך למות אמר משה רבש"ע בהן קלסתיך כו' ובהן אתה גוזר עלי מיתה ואנן קי"ל אין סניגור נעשה קטיגור, והשיב לו הקב"ה שכן רע אתה רואה את הנכנסות ואין אתה רואה את היוצאות, ר"ל במה שהאשה נכנסת בשלשה דרכים ויוצאת בשתי דרכים, מכח זה מוכח דאין טענתך טענה, משום דקשיא עליה קושית הגמרא ותיהוי אשה נמי יוצאת בכסף ויהיו ג"כ שלש דרכים כמו שנקנית בשלש דרכים, וצריך אתה לתרץ כתירוצם יאמרו כסף מכניס כסף מוציא סניגור יעשה קטיגור, ע"ז קשה קושית הגמרא להלן א"כ שטר נמי דהא נכנסת בשטר לבעלה א"כ היאך יוצאת בשטר בגט, וצריך אתה לומר מילי מילי נינהו דבמילי לא אמרינן סברא זו אין סניגור נעשה קטיגור, א"כ אף שאמרת הן לה' אלהיך השמים וגו' יכול אני לגזור עליך מיתהבהן ואין טענתך טענה אין סניגור נעשה קטיגור מכח קושיא דגמרא ותירוצא, לפ"ז מתורץ גם כן הקושיא הראשונה שהקשיתי, דמשרע"ה ידע שחטא בהן לא יאמינו לי, רק שאמר אף שחטאתי בזה הלשון הואיל ועשיתי סניגור בהאי לישנא פעם אחת בא בטענה הנ"ל אין סניגור נעשה קטיגור, והשיב לו הקב"ה דאין טענתו טענה כנ"ל משום דמילי ומילי נינהו נמצא החטא במקומו:
ולנעוץ תחילתו בסופו וסופו בתחילתו, באתי במה דמסיים לכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל, ופי' רש"י והרלב"ג והפסיקתא לכל היד החזקה זו קבלת התורה וקשה מאי איריא דתני קבלת התורה ברמז דיד החזקה, ואמר ביה מו"ח המאור הגדול מוהר"ר יוסף נר"ו טעמא מילתא עפ"י מה דאיתא בח"מ סי' קל"ט ס"א, האי ארבא דהוו מינצו עליה בי תרי וכל חד אמר דידי הוא דיינינן ביה כל דאלים גבר. ואיתא במסכת שבת תירוץ משה למלאכי השרת שבקשו שתנתן להם התורה מחמת טענת בר מצרא, והשיב מה כתיב בה לא תרצח כו' כלום יצה"ר יש ביניכם, ועפ"ז מובן הטעם הנ"ל דהיה צריך יד חזקה לקבלת התורה לישראל נגד המלאכים שטענו בר מצרא וישראל טענו כנ"ל עכ"ד. רק על זה עשיתי תוספת, ומכח זה יתורצו הסמיכות במה דמסיים כנ"ל ופתח בבראשית רבה כו', שהקשיתי דכל זה לא איירי אלא למ"ד שהתורה נקראת כלי וכמו שדימו אותה לאניה במ"ש דרך אניה בלב ים, וא"כ יש לה דמיון להאי דינא וכנ"ל, אבל לא למ"ד שני שאומר שהתורה נקראת אומן והיכא רמיזא באורייתא שהתורה נקראת כלי, ונבאר ע"פ מה דאיתא באלשיך בזה בסדר בראשית שמתרץ המדרש רבה וז"ל, ואהיה אמון אצלו אמון אומן אמרה התורה אני הייתי נקראת כלי אומנותו של הקב"ה כו', מקשה הוא ז"ל מאי האי דקתני תחלה אומן משמע שהוא הוא האומן עצמו, ואח"כ אומר כלי אומנותו משמע לא אומן עצמו, ומתרץ בדרך זה ע"פ מה דאיתא יודע היה בצלאל לצרף האותיות שבהם נבראו שמים וארץ ה"נ אצל הקב"ה כביכול ראה באותיות התורה ובדמותה ובצלמה תתהפך כחומר חותם ברא את העולם ם י"ל שהתורה בעצמה מחמת דקותה ורוחניות שלה היא בעצמה האומן, וידוע שהתורה נקראת ראשית ומדכתיב בראשית ברא אלהים גו' ולא ראשית ברא אלהים וגו' אלמא כמ"ד שהתורה היא כלי אומנותו ולא אומן עצמו עכ"ל בקיצור, אף שאין זה לשונו ממש כי האריך בזה ולא היה לפני להעתיקו בשעת מעשה ועפ"ז יתורצו הסמיכות הנ"ל, לכל היד החזקה וגו' זו קבלת התורה, וקשה מנא לן לרמוז בתיבות יד החזקה קבלת התורה, וצריך אתה לומר על שם שהיה למלאכי השרת טענת בר מצרא ולישראל טענה מה כתיב בה על כן היה צריך יד חזקה נגד מלאכים וכנ"ל, וכמו שאיתא בח"מ הנ"ל, וע"ז קשה דזה אינו כ"א למד"א שהתורה נקראת כלי ודמי לארבא דהוו מינצו עליה בי תרי, אבל לא למ"ד שהתורה בעצמה היא האומן ומנ"ל להוכיח כמ"ד זה דילמא כמ"ד שני, על זה באו הסמיכות בראשית ברא אלהים וגו' ולא אמר ראשית ברא אלהים גו' אלא ע"כ מוכח כמ"ד זה דהתורה נקראת כלי אומנותו של הקב"ה:
ומהמודיעים ולפנים אנכי שרוב דברי הגאון בעל המחבר ז"ל הוא אשר הפליא והשיג על הפרשן הגדול הרב המזרחי ז"ל, וסותר דבריו וביותר בסדר משפטים שרוב דיני התורה תלויים בה, שם לא הייתי תנא ושייר שום דבר מדבריו הנאמרים בכתב באשר עשה שם תוספת מרובה על העיקר גם הביא הגאון המחבר הלז ז"ל דברי מנחת יהודה כמה פעמים. וראה זה חדש הוא אשר לא היה לעולמים, וקושיות ישנות וחדשים בו נמצאים. גם מה שלא הוספתי כי אם נופך משלי מה שהעלה מצודתי הקלושה בספר בראשית לבד, חדא ועוד קאמינא באשר גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם ויראתי לדבק בו הרבה אם אין בי כל המדות הללו כו' ולמיהוי חברותא חלילה לי לעוה"ב. ועוד שלא לרצון היה להרב ה"ה מהר"מ הנ"ל המוציא לאור הספר הלז, וגם צועק לשעבר היה קודם התחלת הדפוס של ספר שמות, לכן שמתי הקסת לנדנה ומשכתי ידי מלכתוב להלן. ומאן אזכי לעשות מדור לפני, ולבנות בית לי לשמי, וליטע כרם לעצמי, לאכול מפירותיהם וכו', כאשר השגתי הסכמות ת"ל ית' מרבני מאורות הגדולים ומגאוני ארץ, שיוחקו מלי בעט ברזל ועופרת, להיות לי ולזרעי אחרי למשמרת ויזכני הש"י ב"ה להוציא לאור תעלומות. חיבורו של מו"ח זקני הגאון הנ"ל על ש"ע אורח חיים. ואזכה לראות בחיים חייתו ולהשקות מבארו עמוקות. ומדלי"ו חבל בחבל יד"ל ויורם להשיג ולהוציא לאור באור תורתו בקירון אור פניו, אשר חיבר והשיג על התייר הגדול בעל האשר"י ז"ל דכולא תלמודא וזה לשון הפליאה הובא בילקוט ראובני הגדול ריש סדר עקב, בית אהרן ברכו את ה', בית הלוי ברכו את ה', יראי ה' ברכו את ה', ברוך ה' מציון שוכן ירושלים הללויה, תוב"ב אמן. ואשא עיני גם אנכי על ההרים ואמרתי מאין בא עזרי, עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ:
כה עתירת אפר כירה מוכן לכל אהרן במוהר"ר יעקב הלוי, מבני בניו של האלוף הראש מוהר"ר שמואל שחור מק"ק לובמלא יצ"ו, וחתנא דבי נשיאי ה"ה מ"ו חמי המאור הגדול מוהר"ר יוסף נר"ו אב"ד ור"מ דכולא גלילא מינסק יצ"ו ה"ה בן הגאון הגדול מוהר"ר יהודא המכונה ידל אב"ד ור"מ דק"ק קאוולי יצ"ו:
למלאות החסרון שלא יהא חלוק ופנוי מבלי תורה.
בסדר במדבר ברש"י מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה כשיצאו ממצרים מנאן וכשנפלו בעגל מנאן לידע הנותרים כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן עד כאן לשונו. קשה יתור לשון כל שעה דקאמר רש"י למה ליה, ועוד לידע הנותרים גם כן מיותר הוא, ועוד מאי האי דקאמר הני שלש פעמים שמנאן הקדוש ברוך הוא והלא איתא בתנחומא שעשר פעמים נמנו ישראל והגור אריה הביאו בסדר כי תשא יע"ש בדברי דוד. ונלפע"ד לתרץ באשר יש שני טעמים למנין של ישראל ובסברת שני טעמים פליגי שני מ"ד בגמ' ובא רש"י כאן לסתום דבריו כמ"ד אחד משניהם רק שיש כמה חילוקי דינים לפי מ"ד זה, ע"כ בא רש"י להביא מראה מקומות שמנה אותם ולפי סדור רש"י כאן יבארו שלשה חילוקי דינים לפי אותו מ"ד שסתם רש"י כמותו, ובדרך זה. כי איתא במפרשים טעם למנין של ישראל שמנה אותם כל פעם הוא בשביל שלא יבטלו בין האומות ח"ו לפיכך מנה אותם כל פעם להראות שהם דבר שבמנין ודבר שבמנין אפילו באלף לא בטל. ושמעתי בשם מ"ז הרב הגאון מוהר"ר משה ז"ל שהיה אב"ד בק"ק הוראדנא שזה הטעם אינו שייך כ"א כשישראל אינם עושים רצונו של מקום אז הוא מונה אותם כנ"ל שלא יבטלו בין העכו"ם לאפוקי כשישראל עושים רצונו אין אנו צריכין לטעם זה אלא טעם המנין שהם נקראין דבר חשוב או בריה ומונה אותם מצד חשיבותן מצד עצמן. ובהאי סברא נלע"ד לומר דקמיפלגי במסכת ביצה ר"ל ור' יוחנן ר"ל אומר כל שדרכו למנות שנינו פירש"י שאין מונין אותם תמיד רק לפעמים מונין אותם הוי דבר חשוב ור' יוחנן אומר את שדרכו למנות פי' שמונין אותם תמיד דוקא הוי דבר חשוב עכ"ל ולפ"ז יהיה ר"ל סובר דחשיבות דישראל הוא רק מטעם בריה ולא מטעם דבר שבמנין נמצא שאין מונין אותן רק כשעושין רצונו לאפוקי כשאין עושים רצונו דאז בטלה חשיבותן ואינם נקראין בריה אין מונין אותם. ור"י סבר את שדרכו למנות תמיד בין מטעם בריה כשעושים רצונו של מקום ובין כשאין עושים רצונו אז מונה אותם מטעם דבר שבמנין. רק שיש חילוקי דינים בטעם בריה. חדא שאם יחלק אין שמו עליו וכן צריך שיהא שלם פי' בט"ז סימן ק' ס"א ביו"ד דצריך שניהם יע"ש, ואיתא במדרש בזכות שלא שינו שמם יצאו ממצרים, עוד איתא ביו"ד סי' ס' ס"ד ביצים השבורות בקערה ונמצא דם בחלמון של אחת מהן יקח החלמונים הכשרים כו' ופי' בט"ז למה לא נעביד איפכא ליקח החלמונים הטריפות מהקערה ומפרש דלמא יהא נשאר שם מהטריפה בקערה ויהיה נתערב עם הכשרים הנשארים בקערה ויבא לידי מכשול לאכול טרפות נמצא אינו מתקן כלום בלקיחת ביצים מהטריפות רק מקלקל ע"כ עבדינן איפכא ויקח מביצים הטרופות בקערה החלמונים הכשרים וכנ"ל, גם זה ידוע דביצים הוו דבר שבמנין. ועפ"ז יבואר דרש"י בא לסתום כאן כמ"ד את שדרכו למנות שנינו לכן אמר מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה דוקא דהיינו בין כשעושין רצונו ובין כשאין עושין רצונו, דכשעושים רצונו מונה אותם מטעם בריה ודבר חשוב וכשאין עושים רצונו מונה אותם מטעם דבר שבמנין וכנ"ל שלא יהיו בטילין בין העכו"ם ח"ו. ולישנא דרש"י מדויק כן דאמר מתוך חבתן לפניו דמיירי אפי' כשאין עושין רצונו דהסברא נותנת שלא למנותן אפ"ה מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה דאי כשעושין רצונו מיירי הוא מצד החיוב למנותן מטעם בריה ודבר חשוב. ואח"כ מפרש רש"י המקומות שמנאן ויבוארו החילוקי דינים דשניהם, של בריה ושל דבר שבמנין. ועל חלוקה הראשונה שצריך להיות בדין בריה אמר כשיצאו ממצרים מנאן דמוכח מטעם בריה מנאן דקשה באיזה זכות יצאו ממצרים וצריך אתה לומר בזכות שלא שינו שמם וזהו כפי הדין שצריך להיות בבריה שיהא שמו עליו וכנ"ל. ועל חלוקה שניה מטעם דבר שבמנין אמר כשנפלו בעגל מנאן לידע הנותרים דהוו כביצים הטרופות בקערה דהא הנותרים היו כשרים שלא חטאו בעגל והמתים היו שיחטאו בעגל וזהו כביצים טריפות שנתערבו בכשרות ומנאן לידע ע"כ איירי שהנותרים מנאן שהם הכשרים וכמו בביצים הטרופות הנ"ל שיקח החלמונים הכשרים דאל"כ אלא איירי שהמתים מנאן היה קשה דא"כ היאך ידע הנותרים דלמא היו באותן המתים מאותן שמתו במיתה זמנית ולא חטאו בעגל והוו כשרים בתוכם או אחת ממיתות טבעיות שנפרד אחד מארבעה היסודות והוי כמו קושיית הט"ז הנ"ל וכהוה אמינא שלו ליקח הטריפות מהכשירות, אלא ע"כ לומר דאין ה"נ דהנותרים מנאן שהם הכשירים מתוך הטריפות נמצא בין מטעם בריה שהיא חלוקה הראשונה הוי כשיצאו ממצרים מנאן ובין מטעם דבר שבמנין שהיא חלוקי ההנייה הוי כשנפלו בעגל מנאן לידע הנותרים כמו בביצים הטרופות דהוו דבר שבמנין. ועל חלוקה השלישית שצריך להיות בריה שיהא שלם קאמר רש"י כשבא להשרות שכינתו בתוכם מנאן דזה ידוע שאין השכינה שורה על דבר פגום קצת ואינו שלם ובאדם השלימות הוא מצד הנשמה ולא מצד שלימות איבריו דאף כשהוא שלם בכל איבריו ונשמתו פגומה אין השכינה יכולה לשרות עליו, נמצא לפ"ז מובן כל הדקדוקים שהקשיתי ומבוארים בס"ד. וכה יזכנו ה' להוציא מחשבותינו לטובה לפועל:
כ"ע המלקט והמגיה אהרן הלוי הנ"ל