Divrei Emet, Ethics from the Author

להווי ידוע שגם ההתנהגות האלו העתיקו מכתיבת יד המחבר ע"כ לא רציתי לשלוח ידי בהם להגיה' אף באיזה דברים שנראו שנכתבו שני פעמים או כיוצא בזה. כי יראתי לשלוח ידי בקודש במקום שאין נ"מ לפשט. ע"כ הצגתים כפי כתיבת יד המחבר בלי מגרעת אף נקודה אחת:
א לזכור בה' ית' כמו שכתיב וזכרת את ה' אלקיך:

ב ולאהוב אותו ית' תמיד כמו שכתיב ואהבת כו':

ג ולמסור אליו ית' הנפש בהארבעה בחינות וסתם גם זה שייך בכל עת:

ד ולקיים את ה' אלקיך תירא גם זה בכל עת:

ה וכן ובו תדבק:

ו ושלא לכעוס

ז וליזהר נמי מלהקפיד כי הכל לטובה:

ח וכן שלא לשנוא:

ט ושלא להתעצל מלימוד תורה לשמה או דביקות:

י ולהתאמץ אם תהי' אפשר בכל האפשר להתדבק ע"י העולמות בו ית' בכל יום:

יא וליזהר מלהרבות שיחה עם אשה אפי' עם אשתו טהורה:

יב וליזהר מאד מלגלות מה שאין צריך בודאי לגלות ושלא להקל כי כמה פעמים הי' נראה צורך לגלות ואח"כ נתחרטתי וזה סימן שלא הי' ראוי' לגלות כדאיתא בר"מ אלשיך על ויך לב דוד כו' ויאמר חלילה:

יג ומלדבר כעין שאין סתם בני אדם מדברים כן דהיינו בלשון חסידות או אפילו הכנעה נפלאה מאד וכמו שאמרו רז"ל א"כ לא שבקת חיי כו' ועוד כי זה הוא באמת גאוה כן שמעתי [ונמחק בכתיבת ידו ממי ששמע]:

יד וליזהר בין העולם לזכור לפחות ציור אותיות השם הוי' ב"ה לזכור שהוא שמו ית' ולייחד אותו בשפעו ית':

טו וליזהר מאד מלדבר בגנות בני אדם ומלשון הרע כי זה מצוי ללמוד מבני אדם הרגילים בו גם צדיקים וכמו שאמרו רז"ל כולם באבק לשון הרע וגם הוא דבר שעבר ושנה נעשה לו כהיתר ע"כ אפי' מה שאין אסור לא ידבר כי אם יודע בודאי שמונע מרצון אל אם לא ידבר זה:

טז וליזהר מאד מהתפארות כי אם לפאר ליוצרינו ית':

יז וליזהר מאוד מלהיות נחשב [אפילו] מעט בעיניו ואעפ"כ לא תהי' לו שום נדנוד עצבות אדרבה ישמח בהאמת וראיתי בשם הרב בע"ש כי גם ענוה שלא לשמה טוב כי בא לשמה:

יח ולאהוב אותו ית' בכל לבב ובכל הנפש ובכל מאד כפי הפירושים שכתבנו במ"א וממילא לא תהי' לו עצבות לא ע"י ענין עולם הזה. ולא ע"י שפלות מהאמת כראוי כנ"ל:

יט ועיקר לזכור שלא לעשות ולא לדבר ולא לחשוב כ"א מה שתהיינה רצון האל ב"ה להיות נחת רוח לפניו ית' או שתמשיך מזה לו ית' נחת רוח:

כ וליזהר מאד מליהנות בכבוד התורה:

כא ולזכור כישב ואל תעשה עדיף במקום שאין הנהגה רצוי' ויש בה אפי' חשש חטא ויש ספק שאפשר יבא מהנהגה תועלת להשמר מהחטא ואפשר אין צריך וכיוצא שב ואל תעשה עדיף:

כב ולהנצל מתאוות אשתו שלא להרבות שיחה עמה:

כג ושלא לרצות כ"א מה שהוא רצון לו ית' ולהיות לו ית' נחת רוח ובמקום ספק שב ואל תעשה עדיף:

כד ולזכור מה שאמרו רז"ל כל המביא עצמו לידי הרהור וכו':

כה וטוב וצריך להרהר מה שתהיינה לרצון לפניו ית' ונחת רוח לו ית'. ומעין זה פרשנו על אם תרצה. ליחנק היתלה באילן גדול. הוא רצון הבורא ב"ה לעשות ולפעול רצונו ית' לבד היא אילן גדול. ניצל מליחנק והיא תאוות אשה כי מן ההיתר כו'. וכבר כתוב זה הפירוש במקומו [עיין בסוף הספר דף ס"ב ע"א ד"ה קומי אורי כי שם מבואר ענין אילן גדול]:

כו ועוד טוב וראוי ונכון לקום וללמוד בלילה אחר חצות מה שהוא רצון לפניו ית' מאד ידוע אך י"ל לפעמים כי השינה ג"כ היא לרצון כי טוב וצריך לבריאות הגוף ולהיות דעה מיושבת לתורה ולתפלה דביקותו ית'. אך יש עוד בדבר כי מועיל לטהרת המחשבה ועוד כי הלומד תורה בלילה איתא בזוהר אורייתא מודעת לי' חובי' ולא באורח דיני' כ"א כאם שמודעת לבנה כדי שישוב וזה היא בלילה אם לומד והיא אחר חצות. וראוי ליזהר מאד בזה כי מועיל לכל הכתוב ונ"ל שע"כ משיג מאד מה שמגרע ועובר ושב:

כז ועוד לזכרון שלא לשמוח בתקלת חבירו:

כח ושלא להתכבד בקלון חבירו:

כט ושלא ליהנות בכבוד תורה כלל:

ל ועוד לזכור ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כפירושם וכמו שאיתא ברמב"ם ז"ל:

לא וכן ליזהר מלשון הרע אפי' אם נראה שטוב לדבר באותו גנות יחמיר כנ"ל כי עבר ושנה כנ"ל ובזה מתקן זוהמת הנחש התחלת לשון הרע ר"ל לדקדק באלו:

לב וכן ליזהר מביטול תורה:

לג ושלא לדבר משום אדם כי באמת לא גרוע ממנו

לד ולזכרון לדון לכף זכות:

לה וליזהר מגבהות כי שקר הוא וזה גופ' היא השפלות הגדול תועבת הש"ת ושקר והיפך מזה אוהב הבורא ב"ה אחד שהוא אמת ועוד מי שדעתו שפלה עליו כאלו הקריב כל הקרבנות כולן:

לו ולהתקדש כראוי:

לז וליזהר משפת יתר. מכ"ש מלגלות שום דבר בלא הכרח לכבוד שמים בודאי:

לח וליזהר משטות:

לט ולזכור המ"נ בכל הארבע:

מ והכלל בכל רגע כמעט יצייר הוי' ב"ה:

מא ולהסיר ממנו התרוממות הלב:

מב ולראות שלא לחשוב כ"א מה שתהי' נתת רוח לפניו ית' וממילא ינצל ממחשבת חטא שודאי אינה נ"ר לפניו הגם אם עבר ושנה וכו':

מג והנה לקיים וזכרת את ה' אלקיך היא נ"ר לפניו שאמר ונעשה רצונו:

מד וכן לקיים מה שאמר ואהבת בכל לבבך וכו':

מה ולקיים את ה' אלקיך תירא:

מו וכן ונקדשתי בתוך בני ישראל היא במ"נ בכל הד' בחינות וסתם ושייך בכל עת וזמן לקיים מצותו ית' כו':

מז וכן שלא לרצות אפי' להיות ט"י כ"א לפעול נ"ר לפניו ית':

מח וכן לזכור הזכירות הוא לרצון לפניו י"ת שאמר ונעשה רצונו:

מט וכן להתדבק:

נ וכן לזכור רוממותו ונפלאותיו וחסדו הגדול [כאן הי' כתוב איזה תיבה. או וכתיב. או כמו שכתיב] ואת פועל ה' לא יביטו וכתיב שאו מרום עיניכם:

נא וכן לקיים ואהבת לרעך כמוך:

נב וכן לזכור שפלותו של עצמו כי מי שדעתו שפלה עליו כאלו הקריב כל הקרבנות כולם וכתיב בהם ריח נחוח:

נג וכן לצייר אותיות שמו הגדול ולהמשיך שפע מהמקור הכל להקוצי של יו"ד וכו':

נד וכן לשמוח בו ית' כמו שכתיב שמחו בד' כו':

נה לקיים וגילו ברעדה:
עוד גמרתי בדעתי שלא לחשוב איך מחזיקים כלל ואם בא כן לזכור מה יועיל או יזיק כך או כך:

נו וכן שלא לרצות ולחשוב אם אומר במתיקות חידושים או סתם רק לה' ית' מנ"מ ואם תבא כשאומר כן לזכור כנ"ל מה מעלה ומוריד כן או כן:

נז וכן ליזהר שלא לחשוב כלל שום ממון:

נח וכן שלא לרצות כלל מזה העולם כ"א לה' ית' לבדו:

נט וכן לזכור שלא לשכוח ית':

ס ולא לשומם:

סא ולהתגבר על יצה"ר בקיום לכבוד שמים:

סב וליזהר מאד לגלו' מה שהוא כמו נביאות ואם צריך לכך להיות בשכל גדול בעזרת האל ב"ה:

סג ולזכור פי' הפסוק השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה:
עוד גמרתי בדעתי הכל בל"נ לזכור שלא לדבר שום ענין לש"ה אפילו מה שנראה לש"ה שלא להיות חילול השם ושלא ילמדו ממני על מה שאסור ושב ואל תעשה עדיף:

סד וליזהר מכעס והקפדה כלל ובפרט על אשתו:

סה ולזכור ולא תתורו בשני ענינים אפילו רגע:

סו וליזהר להתאמץ ללמוד גמרא בכל יום:

סז ולהיות שם הוי' נגד העינים בעת האפשרי:

סח וליזהר מאד מלגלות שום ענין שאין כל העולם יודעים אפילו לצורך אין לגלות מפני כי הלא לא נראה כן למ"ו:

סט וליזהר להתגבר מאד בעזהי"ת לקום בלילה אפילו בספק אחר חצות והכל לכבוד שמים:

ע וליזהר מאד משלא להצטער בצרות שום נפש ישראל ומכ"ש בצרות ת"ח:

עא וליזהר משפת יתר כי סיג לחכמה שתיקה ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה וכן גם אויל מחריש וכו':

עב וליזהר מלהתכבד בקלון חבירו כי הוא מהדברים המעכבים את התשובה:

עג וכן גם מלחשוד בכשרים כן אחד מהדברים המעכבים התשובה כן איתא בהרמב"ם ז"ל:

עד וליזהר לקיים בעת הצורך וחטאתי נגדי תמיד:

עה וגם אם זמן רב הציל הבורא ב"ה [אותו] מחטא שלא להחזיק טובה לעצמו וכמו שאיתא אל תאמין בעצמך וכו':

עו ולזכור גם שפלות עצמו:

עז ולהיות עסוק תמיד בדביקותו ית' כידוע ובמ"נ ויחוד שמו ית' בעת שצריך כן:
ועיקר לזכור כי כמה פעמים בפשפש עוונות הבנתי שצריך לי תמיד להתבייש מהבורא ית"ש ממה שעברתי על רצונו ית' הרבה כי הוא גמל טובות בלי מנין ועד אין חקר ובכל פעם יותר ואני לא כן הי' ביתי עם אל גמרתי בלבי להיות עכ"פ שפל בעיני מאד ואח"כ עוד חטאתי יותר הרבה פעמים ובכל פעם גמרתי בדעתי יותר כן והגם אם אראה גודל חסדו וניסיו ויראה לי ית"ש חסדו וקרבתו ומדרגות גדולות זה הוא מפני גודל טובו ית' אשר ימינו פשוטה לקבל שבים וכמו שפרשתי על ארך אפים וגדל חסד. כי אם אדם מתבייש על עוונותיו מרחם עליו ית' ומקרבו יותר מצדיק מעיקרו וכמו שאיתא בספ' הישר לרבינו תם זה וזה אינו מעלה שלי אדרבה:

עח וגם לחשוב שלא תהי' ח"ו משלם לשונאיו וכו' ולא בזה ולא שקץ ענות עני גם העני בדעת: וטוב הי' להיו' שפל בעיניו לא ע"י עבירו' [כ"א] כמשה רבינו ע"ה ודומה לזה שאין להם אותם החסרונות ולב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה:

עט ולא להאמין בעצמו כי כמה פעמים הי' נראה כבר טוב ואח"כ לא כן הי' וכל נדנוד גאוה בא מחטאים וכדאיתר בזוהר מתגאה עליה דבר נש וע"כ הי' בעת שהי' קדושה יותר הכרתי יותר החסרונות באמת גמור בלי שום ספק כלל. אך אעפ"כ להיות שמח בהאמת:

פ וליזהר מעצבות הדוחק רגלי השכינה חלילה:

פא וליזהר אחר הדביקות בו ית' ואהבתו ות' לזכור תיכף היראה והבושה לפניו והכנעה כי בזה בא יחוד מהאהבה ליראה ולענווה ולא לימשך ממדת גדול לגדלות רע שהיא גאוה וזה מריק בא כ"א מהאהבה לזכור תיכף ביראה וענוה כנ"ל משא"כ בהדביקות גמור אין צריך לזכור זאת כי אז אין שטן ואין פגע רע. וכשמתעורר ח"ו שום גאוה זה בא מאשר הנפש לא מטוהרה כנ"ל:

פב ולזכור השפלות והבושה והכנעה לפניו ית':

סליק