א. כי תבוא וגו' מראשית וגו'. כי איתא (כתובות ק"י ע"ב) הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש כו' דומה כו'. פירוש שגם בדמיון שהם כל טובות עולם הזה [שהם רק לפי שעה וכל מה שלפי שעה נקרא דמיון. כי שפת אמת תכון לעד. ודמיון הוא המתדמה לאמת ואינו. וכן העולם הזה בפני עולם הבא כקוף בפני אדם מתדמה בשעתו לעולם מלא. אבל אחר שעה שחולף ועובר כל תאותיו וחמדותיו ומתבאר שהיה רק עד ארגיעה והוא לשון לשקר ועלמא דשקרא ולא עולם האמת] יש אלוקות. פירוש שמכיר שהשם יתברך נותן לו זה שזה ענין נתינת ארץ חמדה שנותן כל חמודות העולם הזה גם לישראל. רק ההבדל שהם מכירים ויודעים שהשם יתברך נתן להם ולא בכוחם ועוצם ידם או למילוי תאותם שזהו דמיון. ועל זה היא הברכה לפניה שתיקנו חכמים שאז הארץ נתן לבני אדם כדאיתא בריש פרק כיצד מברכין דהיינו אחר ברכה שהוא ההכרה בנותן הטובה. ומן התורה היא מצות ביכורים דוגמתה. מראשית כו' כמו ברכה לפניה הגדתי היום וגו' ופירש"י שאינו כפוי טובה שמכיר שהשם יתברך נתן לו. ולכך ביכורים בזמן שמחה (כמו שכתוב פרק א' דבכורים מ"ו) צריך להכיר במקום גילה שם תהא רעדה (ברכות ל' ע"ב) להיות השם יתברך נוכח עיניו שעל ידי זה נמשך היראה ורעדה כמו שכתוב בהג"א דריש אורח חיים. רק השמחה תהא כאשר הוא יתברך נותן לו שמחה וכאותה שאמרו בפרק אין עומדין((ברכות שם) תפילין מנחנא. פירוש תפילין הוא כמו את ד' האמרת כדאיתא פרק קמא דברכות (ו' ע"א). ואז השמחה מותרת כי ממקום קדוש תהלך וכן ביכורים הגדתי וגו' אשר וגו' וממך הכל:
ולכך אין מביאים ביכורים אלא מארץ ישראל ששם הוא הכרה זו מה שאין כן בחוץ לארץ דומה כו'. הדמיון הוא כמי כו' כי מקבל מתמצית האומות עכו"ם והכרות הנתינה של השם יתברך בנוכח נעלמת תוך הדמיון המסתירה שהם חמדות ותאות העולם הזה השופעים על הלב על ידי זדון האומות עכו"ם ששוכן בתוכם המטמאים את הארץ להיות טומאת האויר משפיע טומאה בלב הישראלי גם כן להעלים ולהסתיר הכרת הנוכח של השם יתברך שיוכל לומר אשר נתת לי ד'. ולכך צריך להזכיר ארץ בברכת המזון שהוא דאורייתא לברך כשהוא שבע. ואף על פי שניתן קל וחומר לדרוש אכשהוא רעב מכל מקום אינו אלא מדרבנן כדרך שכתב בספר תולדות יעקב יוסף על וכל שכן למיימינים בה ע"ש. וכן ודאי כל שכן יש על הברכה והכרת הנוכח שלפניה מכל מקום אינו מפורש בלב האדם רק מוכחא ממילא מתוך ההכרה כשהוא שבע שאז ההכרה מפורשת אחר האכילה הראויה כדת של תורה. וחכמים הוסיפו כדי להכין האכילה על צד הראוי בברכה שלפניה בפירוש על פי השתדלותם. כמו שכתבתי במקום אחר בביאור מאמר חז"ל (שם נ"ג ע"ב) והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כו' ואין כאן מקום להאריך:
וצריך לומר בברכת המזון ברית ותורה וארץ. כי ארץ שם הוא הכרת הנותן וכמו שכתוב אשר ד' דורש וגו'. והיא הראשונה מעשרה קדושות דריש כלים. וקדושה היא בתאוות כמו שאמרו חז"ל וכמו שכתבתי במקום אחר. והיינו כשמחזירה למקורה ואוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"א). פירוש חכים בלשון ארמי הכרה וכן כל חכמה בלשון הקודש הכרה בטוב הדבר על אמיתות וזהו באוירא דארץ ישראל. וכן בתורה שהיא מחכימת פתי. ואמרו בפרק שני דייני גזירות המביא דורון לתלמיד חכם כמקריב ביכורים כנ"ל בטעם ביכורים. ואיתא בפרק מקום שנהגו עם הארץ אסור לאכול בשר. כמו במדבר נאסרו בבשר תאוה רק שלמים דבעלים משלחן גבוה זכו חלקם. אבל בלאו הכי אין מכיר הנותן עד שלא נכנסו לארץ. ומשכנסו לארץ שאוירה מחכים כנ"ל הותר להם. ורק בצירוף התורה שעל ידה החכמה כנ"ל. והעצה לעם הארץ כמו שכתוב שילהי כתובות דמתדבק לתלמיד חכם ונעשה כמוהו ע"ש וכמו שכתוב בשבועות (מ"ז ע"ב) קרב לגבי דהינא ואידהן. ולכך מביא לו דורון כמקריב ביכורים [וגם ביכורים היו אוכלים כהנים. שהם שלוחי דרחמנא הזוכים משלחן גבוה ומכירים הנותן. ושליחו של אדם כמותו מחשיב כמביא לפני ד' מה שנותן להם מאחר שהם מכירים שהשם יתברך נותן להם על ידי זה הם שלוחיו שמכירים שהם רק שלוחי השם יתברך בעולם הזה ואיןן יכולים לשנות כלום מדעת המשלח]:
והברית הוא קשר ויחוד אומה זו להשם יתברך כמו שכתוב בנדרים (ל"ח ע"ב) שאין הערלה נקרא אלא על שם אומות העולם עכו"ם. והיינו על דרך שאיתא בשבת (קי"ט ע"א) תבלין אחד יש לנו ושבת שמה כו'. כי שבת הוא גם כן אות ביני וביניכם וגו' דייקא. והוא דוגמת תפילין כידוע מה שכתוב בסמ"ג טעם דאין מניחים תפילין בשבת ע"ש וכנ"ל בתפילין מנחנא דהוא הכרת השמחה והרחבת הלב שהוא רק מהשם יתברך. כך בשבת אז תתענג על ד' וגו' ואדרבה מצוה בכל מיני עונג וחמדות עולם הזה כי מכיר שהכל מהשם יתברך. וזהו רק לישראל. ואות ברית הוא אות ב' שהוא קבוע וקיים בכל בית ישראל אפילו בערלים כמו שכתוב בנדרים (שם) כי מי שהוא זרע אברהם יצחק ויעקב השם יתברך מעיד עליו כמו שכתוב ביוצאי מצרים שמי מעיד עליהם וכמו שכתוב בסנהדרין (מ"ד ע"ב) אף על פי שחטא ישראל הוא [ועיין פרק קמא דראש השנה (י"ז ע"א) פושעי ישראל בגופן קרקפתא דלא מנח תפילין פושעי אומות העולם בגופן אמר רב בעבירה. כי שני האותות נקראים בגופן ומכל מקום פושעי ישראל בעבירה לא נקרא בגופן. כי אות ברית דישנו אפילו בערלי ישראל כנ"ל. מעיד שתאותן הוא מהשם יתברך מה שאין כן פושעי אומות העולם שהערלה נקראת על שמם כנ"ל]. והיינו רק על ידי אות הברית ועל ידי זה הוא נשלמת ההכרה בנותן גם בכל חמודות העולם הזה ועל זה נאמר לא עשה כן לכל גוי. [ורז"ל דרשו חוק על מילה] שזה עיקר התורה שנקראת חכמה לשון הכרה כנ"ל ולכך צריך להזכיר שלשתן בברכת המזון. ואמרו בערכין. סלקא דעתך אמינא דכהנים פטורים מברכת המזון הואיל ולא נטלו חלק בארץ. פירוש דכהנים ד' חלקם כמפורש בפסוק וכל מאכלם ורכוש השייך להם בעולם הזה הוא הכל משלחן גבוה וכל מתנות כהונה מצוה קעבדו בקבלתם ומאכלם כמו שכתוב בפסחים דאכילת תרומה מקרי עבודה וכן כל מתנות כהונה הכל משולחן גבוה. וממש דוגמת המן לחם מן השמים כי אין להם שום סבה טבעית תמידית קבועה לפרנסתם שזהו החלק בארץ. וכמו שכתבתי במקום אחר במ"ש ביומא (ל"ה ע"ב) עני ועשיר ורשע באין לדין כו' ע"ש. כי כ"א הנסיון הוא בהפכו ויוסף הצדיק כידוע ונזדמן לו רשעות וכהנים עניים ואין להם כלום ונזדמן לרבי אליעזר בן חרסום עושר. ובית דוד בתכלית העושר ונתנסה הלל בעוני:
ולכך באים אלו לדין כי הם ג' מדריגות ברית [יוסף שומר הברית. ורשע בעריות מחללו] ותורה [הם הכהנים כמו שכתוב שפתי כהן וגו' ותורה יבקשו מפיהו. ובתורה בפסוק ובאת אל הכהנים וגו' שהם המורים לישראל ובני תורה. ועשיר טרוד בעסקיו ובטל מן התורה כמו שכתוב המבטל כו' מעושר כו' ובנדרים (פ"א ע"א) הזהרו בבני עניים שמהם כו']. וארץ [המלך לו הארץ. ועני אין לו חלק בארץ. ואיתא בנדרים (מ"א ע"א) אין עני אלא בדעת ובאמת הכ"א כמו שכתוב בירושלמי (דתרומות) ליבא בכיסא תליא ודעת הוא ההכרה כענין דע את אלקי אביך וגו'. ולכך כל מי שיש בו דיעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו. כי בית המקדש הוא מקום ההכרה הברורה כידוע. וכמו שכתוב שלש פעמים וגו' את פני ד' ומכלל קדושת הארץ ושייך למלך. ולכך הוא נתינת הארץ בשפע חמדת עולם הזה בלא טרדה מזה נמשך הדעת וההכרה] שהם כולם מיוחדים לישראל דייקא ולא עשה כן לכל גוי שהם אי אפשר להם להבדל מתאות עולם הזה ולדעת כי הכל מהשם יתברך. ודבר זה הוא רק מיוחד לישראל שאין לך אחד מישראל שאין לו ד' אמות בארץ ישראל. וד' אמות הוא שיעור מקום השייך לאדם בכל מקום ורצה לומר שמכיר שמה ששייך לו בעולם הזה מתקדש בקדושת הארץ. שהוא קדושה מצד הידיעה שהוא ארץ אשר השם יתברך נתנה לנו ולאבותינו ולא בכוחינו ועוצם ידינו והשתדלותינו הגיעה לנו זהו כל תכלית קדושת הארץ וכמו שכתוב לעיל. וישנו לכל אחד מישראל חלק בה וכן כל ישראל יש להם אחיזה ושורש בתורה כנודע. וכמו שכתוב בשבת דכל הנפשות עמדו על הר סיני וכן כל ישראל נקראים מולים כנ"ל. וכמו שכתוב ועמך כולם צדיקים וידוע דצדיק היינו שומר הברית [וכידוע דעמודא דאמצעיתא הוא ד' ספירות כתר תפארת יסוד מלכות. וכל ישראל אחודים בקו האמצעי הזה שהם זרע יעקב וגם נאמר ואתם הדביקים וגו'. וג' ספירות תפארת יסוד מלכות הם תורה וברית וארץ כנ"ל. וכתר הוא מה שנאמר חלק ד' עמו וגו' ונאמר בנים אתם לד' וכל בן יש לו חלק במוח האב כנודע וכמו שכתוב ישראל עלה במחשבה ורצה לומר כל נפש פרטי]. ומכל מקום בהתפשטות הם בג' משפחות הנזכר לעיל. בכל אחד חלקו וההכרה שעל פי התורה היא היותר ברורה מכולם. ולכך הכהנים כל מאכלם משלחן גבוה ולא הוצרכו לחלק בארץ. ולכך סלקא דעתך דאינם צריכים לברכת המזון. וכדרך שאמרו במכילתא העוסק בתורה פטור מן התפילין שהוא אות הב' כנ"ל:
וענין ב' האותות הנזכר לעיל אות ברית הוא בטרם ידע הנער וגו' שהוא אות על היהדות מלידה מבטן ומהריון בלי שום השתדלות. ולכך אי אפשר כלל להיות פושעי ישראל בגופן מצד אות זה כנ"ל. כי זה אינו בידו דאף על פי שחטא ישראל הוא ועל כן נשתל באומה זו. ותפילין הוא אות דהשתדלות שהוא כעבד הנושא חותם רבו כידוע שמעיד על עצמו שכל השתדלות מוחו [בתפילין של ראש] ולבו [בתפילין של יד] הכל לרצון השם יתברך. וזה בידו להיות קרקפתא דלא מנח תפילין כי הוא במעשה רק בשבת שהוא מעין עולם הבא האות שלא במעשה והשתדלות בני אדם רק יומא הוא דקא גרים מעצמו להיות לאות. ודייקא אדרבה בשביתה ממלאכה וכל פעולת אדם בהשתדלות כי בעולם הבא יהיה גם זה אות מבורר לכל שאי אפשר להשתנות ולא לטעון עליו כלל. שכל השתדלות האומה הישראלית הוא רק לכבוד שמים כי יבורר שכל מעשינו והשתדלותינו הכל גם כן מאת השם יתברך ולא היה בידינו כלל. וכמו שכתוב כי גם כל מעשינו פעלת לנו. ומאחר שאנו מלידה מבטן מהריון בלי ידיעתינו ודעתינו כלל מוקדשים לשמו מכל מקום חותמו גם על כל הפעולות שפעל על ידינו מסתמא הכל היה לכבודו אבל בעולם הזה אין דבר זה מבורר עדיין. ולכן איתא שם בראש השנה גיהנם כלה והם אינם כלים שכל זמן שיש גיהנם בעולם עדיין נקרא עולם הזה. אבל כשגיהנם כלה אז הם אין כלים אף הקרקפתא דלא מנח תפילין ואין כאן מקום להאריך, ואיתא העוסק בתורה אין אור של גיהנם שולט בו. והוא ההצלה מעונש של קרקפתא דלא מנח תפילין כי מאור של דברי תורה מאיר על כל השתדלותו בעולם הזה אף בעניני עולם הזה הכל מהשם יתברך שזה ענין התורה כנ"ל והוא דוגמת תפילין:
וכל הג' אותות הנזכר לעיל שהם לברר עוצם קדושת ישראל. והבדלם מאומות עכו"ם כנ"ל מצילים מגהינום שעיקרו לאומות העולם עכו"ם כמו שכתוב בברייתא דרבי יהושע בן לוי, וכמו שכתוב בשבת (ק"ד ע"א) ט"ר י"ש כ"ת יש לי כתות של אומות העולם עכו"ם. [וזכרו שם זרעו של יצחק שהוא המציל ביחוד כמו שכתוב בפרק רבי עקיבא על פסוק כי אתה אבינו. וכמו שכתבתי לעיל כי הכרת התורה היא היותר ברורה] ומחולקים בהצלתם כי שמירת אות הברית אין מניחו ליכנס לגהינום כמו שכתוב בפרק עושין פסין. והוא נגד אברהם אבינו ע"ה דלכן הוא יושב ומצילם כדאיתא התם. והבן לשונם יושב על פתחו של גיהנם כמו שכתוב שם גיהנם על עסקי חינם שעיקר גיהנם על עריות, דהיינו בפושעי אומות העולם עכו"ם בגופן, ופתחו של גיהנם רצה לומר כמו יושב על פתח בית הזונות. כי הוא היה מברר כל התאות רעות כנודע ממדריגתו עד שזכה לברית בבשרו שהוא האות שכבר ביררן ושאין לו עוד שום תאוה לרע רק כל תאותיו וחמדות הכל לד'. וזהו מלידה ומבטן ולכך מצד אות זה וקדושה זו אין מניחו ליכנס כלל רק עומד על פתח בית הזונות. אבל אין נכשל כלל בתאוה גופה כנ"ל דעמך כולם צדיקים ואפילו ערלי ישראל נקראים מולים. [וכל מכשולי בני ישראל בתאוה זו יבורר אי"ה לעתיד על דרך שנאמר ביהודה יצתה בת קול ממני יצאו כבושים]. ומדרגה זו זכה אברהם דייקא שהוא לא היה מלידה מבטן כמו שכתוב (נדרים ל"ב ע"ב) בן ג' שנים הכיר אברהם בוראו וזכה לברית בשר שהוא כאלו נשתנה כל חומר גופו ובשרו וכאילו הוא מלידה מבטן קדוש. ואות התורה אינו מבטן דאדרבה כשנולד שוכח כל התורה כדאיתא בפרק המפלת. [אבל מכל מקום זהו מצד הנגלה אבל מצד הנעלם אדרבה קודמת וכדאיתא שם על פסוק מי יתנני כירחי קדם]. נכנס אלא שאין האור שולט בו, זה מדרגה יותר גדולה שאפילו עומד בבית הזונות עצמה אין מתיירא. וכן אפילו הגדיל עבירות זו למעלה מזו המאור שבה כו'. ותלמיד חכם שעבר כו' אל תהרהר כו' (ברכות י"ט ע"א). ובמועד קטן (י"ז ע"א) בההיא דעיילוהו למערתא דדיינו וקבלוה וכדאמרינן פרק קמא דשבת (יא ע"א ע' ברכות ו' ע"א) דין היינו תורה [וקושית תוס' שם לא קשה מידי. והיא מדרגת יצחק אבינו ע"ה אבל למערתא דחסידי שהוא מדרגת חסד לאברהם לא קבלוהו]:
והוא אחר שעמד על דעתו והגיע לבחירה, אות על בחירתו שהוא לטובה ושלא בחר כלל ברע. וכל מעשיו היה אך לטוב שכך כוחה של תורה וכמו שכתבתי בזה במקום אחר והוא כנ"ל שהוא אות על השתדלותו ושאינו קרקפתא דלא מנח תפילין. והוא נגד יצחק שהוא עמוד התורה כמו שכתבתי במקום אחר, וכמו שכתוב מפי הגבורה שמענו רצה לומר שגם בדמיון יש לו אלוק' שזה נקרא אור תורה וזה נקרא גבורה שהוא מדרגת הצמצום של אור השגתו יתברך אף בעולם הזה החמריי ומלא שקר. ולכן אמרו שאין חוץ לארץ כדאי לו ששם דומה כו' כנ"ל. והוא הראשון שאמר צודה לי וגו' שהשיג השראת רוח הקודש רק על ידי מטעמים ותענוגי עולם הזה שזהו רק על ידי התורה וכמו שכתבתי במקום אחר. וכמו שכתבתי לעיל דמאכל תלמיד חכם כבכורים וכן משקהו כמנסך על גבי מזבח כמו שאמרו ז"ל. ועל ידי הנסכים וקרבנות היה זוכה להשראת שכינה. וכן על ידי הבכורים היה אומר אשר נתת לי ד' בהכרת הנוכח מסתמא זכה כל מביא בכורים לכך. וגם נאמר וענית ואמרת ואיתא במדבר רבה קהלת כל מקום שנאמר עניה ואמירה בלשון הקודש וברוח הקודש. הרי זכה לרוח הקודש כל מביא ביכורים באותה שעה. ואין צריך לומר לכהנים באותה שעה שגדול כוחם יותר שכל כח השגת רוח הקודש של הבעלים הוא רק על ידי הכהן. וכמו שרמזו ז"ל כהן הניח ידו תחת יד בעלים ומניף ואחר כך קורא הפרשה דבלא הכהן לא היה יכול לקרות הפרשה ברוח הקודש כלל. וכמו שכתוב כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים וכל עיקר קדושה שמשיגים הבעלים הוא על ידי אכילת הכהן. ואכילת מזבח על ידי זה משיג הכהן קדושה שהוא שליחא דרחמנא. ואכילת מזבח מכשיר שירים לאכילה. רצה לומר מכין ומכשירם להיות בהם שם קדושה ולחם שמים כשיאכלום הכהנים. והבעלים תחת הכהן ומקבלים קדושה ממנו וכן המביא דורון לתלמיד חכם כל שכן שהתלמיד חכם משיג אז רוח הקודש ועל ידי הוא ההשפעה למביא. ודבר זה הוא רק על ידי התורה שנקראת אכילה ושתיה וכמו שכתוב לכו לחמו בלחמי ושתו וגו'. ואמרו חז"ל בתלמיד חכם שכל שיחתן דברי תורה מאחר שדברי תורה בדבור כל דבורים שלהם דברי תורה . כי כל דבר שכל מחשבות האדם שקועים שם כל העסקים שהוא עוסק בכל נקראת אותה שקיעות המחשבה שהיא שקועה כנודע. וכן אכילה ושתיה דגוף שהוא דוגמת שיחת חולין היא גם כן דברי תורה ואכילה ושתיה לנפש. ולפי שבזה הוא חיבור הגוף בנפש והגוף נהנה גם כן על ידי דבר תורה ואז הגוף מתכלל גם כן בקדושה על ידי זה דייקא הוא רוח הקודש ואין כאן מקום להאריך עוד:
ויעקב זכה לאות הג' שהוא הארץ כמו שכתוב בפרק כל כתבי נחלת יעקב בלא מצרים. רצה לומר שבכל מקום שהוא שם הוא קדושת הארץ ולא מוגבלת דוקא בגבולי ארץ ישראל הידועים. רק כאשר הוא זוכה לקדושת רצה לומר שאז הוא בכל מקום לכתו ד' אמות שלו הם קדושת הארץ. כדרך שאמרו (ברכות ח' ע"א) משחרב בית המקדש אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה משמע שהם קדושים בקדושת ארץ ישראל. וזה זוכה המענג שבת כדאיתא התם שעונג שבת הוא כענין קדושת הארץ כנ"ל. וזה מעלה יותר גדולה שגם שנכנס לגיהנם ושולט בו סופו לצאת. כמו שכתוב בפרק שני דייני גזירות ארץ החיים וארץ שמתיה חיים כו'. ורצה לומר כידוע מדרגת יעקב שהוא חבור ב' המדות של אבותיו וקו האמצעי המחבר ב' הקצוות. וכן זה מחבר ב' האותות הקודמין. והיינו שגם שחטא מברר שלא חטא מעולם ושהוא הלידה מבטן קודש בלי שום חטא כלל, ועל זה הוא הגלות וכן כל הצרות שעברו על יעקב שהוא הנכנס בעובי של קורה כמו שכתוב בהרואה הכל לפי שעה. ואיתא בתנא דבי אליהו רבה פ"א יום טובה משכח יום רעה ע"ש. ונמצא בעת טובה נשכח כל הרעות שנעשו וכאלו לא היו זהו מדרגת יעקב המחבר ומתווך ב' הפכים בנושא אחד שחטאו ובאמת לא חטאו והבן זה:
ומזכירים גם כן מלכות בברכת המזון. הוא נגד דוד המלך ע"ה רגל רביעי שבמרכבה שאינו מכלל אבות העולם שהם אבות ומעידים על תולדותיהם שהם כיוצא בהם מלידה ומבטן של כל פרט וכנ"ל. וזה מעיד על האחרות של כל פרט שהוא קישור כל הנפשות שעברו ושהכל אך טוב. וזה עוד מדרגה יותר שגם שהוא בגיהנם ושולט בו ואין יוצא עדיין גם כן טוב. וכמו שכתוב גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי שגם שרע ובעת שהוא רע מכיר האמת שהוא טוב זהו דרגא דדוד המלך ע"ה. ואמר על עצמו לי דבר צור ישראל מושל כו' שהקב"ה גוזר וצדיק מבטל (מ"ק ט"ז ב'). היינו מצד מדרגה זו כמו שכתבתי במקום אחר בביאור מרז"ל (שיר השירים רבה) לא זז מחבבה עד שקראה ביתי כו' אחותי כו' אמי כו'. ואין כאן מקום להאריך בענין ד' מיני בטחונות ותקיפות אלו שיש לאיש הישראלי לבל יפול ממדרגתו גם בכל מיני גריעות וחסרונות שיראה בעצמו לכל מי שבשם זרע אהרהם יצחק ויעקב יכונה. [שגם הגרים הנלוים על בית ישראל נקראים בכתוב ובשם ישראל יכונה ודרשו רז"ל אלו הגרים. ומאחר שהרוח הקודש אמרה ובשם ישראל יכונה מסתמא יתכנה באמת כן אלא שאינו דם העצם בתולדה רק כינוי שהוא שם המתחדש לאדם אחר כך על ידי פעולותיו. אבל מכל מקום הוא מכונה כך וגם איתא ביחזקאל שהגר יהיה נחלתו בנחלת השבט שיהיה הרי שהוא נכלל תוך השבט ואין כאן מקומו]:
והם ג' מתנות טובות שאיתא בפרק קמא דברכות שניתנו על ידי יסורין. כנודע שהגלות התחיל מלידת יצחק [כי מדת האהבה אין שם יסורין ורצועה לאלקאה] כי היסורין למתק הגוף כדאיתא שם. ואות הברית הוא בגוף להעיד שהגוף נקי ומוכן לאות זה. שהוא אות על בשר קודש של ישראל שאינו בשר חמורים ואינו מתאוה לרע. וכמו שכתוב גלוי וידוע שרצונינו כו' ומי מעכב כו' וזה עומק הרצון הוא מצד אברהם אבינו ע"ה ועל זה הוא אות הברית. ותורה הוא תבלין ליצר כמאמרו רבותינו ז"ל בב"ב וסוכה וקדושין. וכן אמרו איזה גבור [דרגא דיצחק] הכובש יצרו. וארץ ישראל הוא ההיפוך משעבוד מלכויות עכו"ם. מה שאין כן רצונינו כו' עומק הרצון הוא חרות מיצר הרע ומשעבוד. ולכך מצד אברהם אבינו לא היה הגלות ורק מצד היצר ושעבוד היא היסורין. ויסורי שעבוד הם יסורין בפועל והתחיל זה מיעקב וירד למצרים. ויסורי היצר הוא בכח שצריך הגדרה לכבשו דרגא דיצחק כנ"ל שהיה מוגדר בארץ ישראל שאין חוץ לארץ כדאי לו. ולא זכה לנחלה בלי מצרים שהוא בלא שום הגדרה מכל מיני תענוגים ושמחה. רק על פי התורה שמגדרת ומגבלת האדם.. ויעקב הוא בלי גבול וכידוע דשם הוי"ה רומז מדרגת יעקב. ופירוש היה הוה ויהיה בהתפשטות לאין קץ. רק אין השם שלם כל זמן שלא נמחה זרעו של עמלק. היינו כל זמן שיש שעבוד מלכויות עכו"ם בעולם לא זכו עדיין לשלימות מדרגתו נחלה בלי מצרים. רק מקודם הוא השעבוד כי אין השמחה בשלימות אלא כשהיא במקום רעדה. וארץ יראה ולבסוף על ידי זה שקטה ונמשך שמחה. וכן הוא בסדר השנה [כידוע שהכל שוה בעולם שנה ונפש]. מקודם ראש השנה ואחר כך סוכות זמן שמחתינו [כידוע דג' מועדות הם נגד אברהם יצחק ויעקב וסוכות נגד יעקב. ושבת מעין עולם הבא (שהוא מתנה ג' הנזכר לעיל) נגד דוד המלך ע"ה. וכן שבת נקראת מתנה בפרק קמא דשבת (י' ע"ב) וכולם מתנות אלא דמכל מקום ההתחלה נראה שביד האדם ובחירתו ולכך נקראים ישראל דמקדשי לזמנים. [אבל באמת הוא להיפך כי האבות מעידים על התולדה הטובה שזה לא לקח לעצמו. ודוד המלך ע"ה על הסוף רק כך מדת השם יתברך וכמו שכתבתי בזה בכמה מקומות ואין כאן מקומו]. מה שאין כן שבת קביעה וקיימא דלא שייך בחירה כי גם הרע טוב כי גם כי אלך וגו' וזהו האחרית וכן שמיני עצרת כידוע משל רבותינו ז"ל למלך כו' ואין כאן מקומו]. כי בלאו הכי יש שמחה של הוללות וקוף המתדמה לאדם. רק השמחה צריך שיהיה מתוך היראה וכמו שכתוב בתנא דבי אליהו רבה רפ"ג אני שמחתי מתוך יראתי:
וזהו הברכה שלפניה שתיקנו חכמים ואינו בתורה שבכתב. כי הכתב הוא המפורש וגלוי לכל ודבר זה אינו נגלה עדיין לכל בעולם הזה כל זמן שלא נמחה עמלק אין השם שלם רק ברכת המזון לאחריה כשהוא שבע מכיר שהטובה לא היתה מוזרת ומורחקת מהשם יתברך רק קבלה מתוך ידו הפתוחה הקדושה והרחבה. אבל לפניה אינו מכיר. וזהו סוד וראית את אחורי ופני לא יראו. וגם כן מה שכתוב בזוהר על פסוק לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה דאיעקב ודוד ע"ש ואין כאן מקומו. רק בבכורים במקדש ולא היה אומר הפרשה עד שנכנס למקדש. שם מקדושת המקדש שם היה מכיר זה לומר אשר נתת לי ד' ומגיע לכהנים שהם התלמידי חכמים כנ"ל ומסטרא דיראה כמו שכתוב למען תלמד ליראה וגו' מן הכהנים והתורה היא ההגדרה כנ"ל. ויצחק הוליד את יעקב אז הוא שמחה שלימה. וגם הכהנים אתי מסטרא דחסד כנודע בזוהר. ונמצא יש בהם זיווג המדות והוא מדרגת יעקב כידוע. ולכך נותן לפניהם מראשית טובת הארץ בזמן שמחה שמגיע להם. וגם הוא דרגא דשם הוי"ה וכמו שאמרו חז"ל יעקב נקרא בשמו של הקב"ה. וגם הכהנים כנותן לפני ד' וגם כי עבד מלך מלך וכמו שכתבתי לעיל. ולכך נסמכה למחיית עמלק. ואחר כך כי תבוא כניסה אל הטובה כנ"ל (זהו כל זמן האסיף הקודם לר"ה גם כן). ואחר כך בכורים שזמנה בזמן שמחה מעצרת ועד החג שהוא מהחל קבלת עול התורה וההגדרה עד תכלית שלימות השמחה נחלה בלי מצרים, [ולכך מזכיר יעקב בפרשת בכורים ומתחיל ממנו. וענין ארמי אובד אבי לא נזכר בספר בראשית כלל רק מה שאמר הבנות בנותי והבנים בני והצאן (הם ששים ריבוא נפשות ישראל) צאני. שרצה שיהיה להם עדיין שייכות לו וקרואים על שמו. ובזה אובד אבי שם אב מיעקב כי לבן ממש הפכו כנודע דרגא דיעקב איש תם ולבן רמאי. אבל באמת אמרו הלא כנכריות נחשבנו לו וגו' שאין לו עוד תואר אב עליהם: ולברר זה היה גלות מצרים וכמו שכתבתי במקום אחר שענין גלות מצרים הוא לברר שורש זה שנפש הישראלי מבטן משונה מן העכו"ם זה בשר קודש וזה בשר חמורים. ואלו היו מיוחסים אחר לבן לא היה כן כי היה נקלט גם כן שורש רע. אבל באמת לא נקלט בהם שורש רע דלבן כלל. ועל ידי זה הוא בירור התורה על ידי גלות שהתורה הוא ערמה דקדושה היפך ערמת לבן דטומאה. וכמו שאמרו חז"ל נכנסה תורה נכנסה ערמומיא. וכמו שכתוב אני חכמה שכנתי ערמה רק בחכמה אתברירו והתורה מפרדתם זה מזה דזה טמא וזה טהור ואין כאן מקום להאריך עוד: