מעשה בר״א וכו׳ עד שבאו תלמידיהם וכו' הגיע זמן ק׳׳ש ש״ש, ונבין נא הא גם מעצמם ראו שכבר הגיע זמן ק״ש ואם אפשר לומר שהיו עוד יושבים ומספרים, מפני שמן התחלת זמן ק״ש עד סופה יש איזה שעות אזי למה בבוא התלמידים כבר הפסיקו, כי כנראה רק עד שבאו תלמידיהם ישבו וכשבאו הפסיקו.
ואפשר כי איתא במס׳ ברכות (דף כ״ח) שכשחלה ריב״ז נכנסו תלמידיו לבקרו, כיון שראה אותם התחיל לבכות וכו׳ אמר להם אילו הי׳ מוליכין אותי וכו' ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים וכו', ונבין נא, אם בשביל זה בכה, א״כ למה רק כיון שראה אותם התחיל לבכות ולא קודם שראה אותם, אבל איתא בגמרא (מכות דף י׳) אל ילמוד אדם לתלמיד שאינו הגון, ובגמרא (יומא פ״ז) נראה הטעם כדי שלא יהי׳ הוא בג״ע ותלמידו בגיהנם, וכן לא ילמוד מרב שאינו הגון וכו', ונבין נא אם התלמיד אינו הגון, גם כשלא ילמדהו הרב כש״כ שיהא בגיהנם, ולמה לא ילמד הרב עמו, וכן להיפך שלא ילמוד מרב שאינו הגון מטעם זה, דמשמע שזה תוספת רע, אבל הרבי והתלמידים קשורים בזה ובבא לכן גם למי שהוא בג׳׳ע פוגמים כשהאחד הרב או התלמיד הוא בגיהנם ח"ו וזה שלא יהא הוא בג״ע ותלמידו בגיהנם, שגם לו בג״ע יפגום כשיהא תלמידו בגיהנם וכן להיפך. והנה ריב״ז על עצמו היה עניו ואמר ואיני יודע באיזה דרך מוליכין אותי אבל את תלמידיו ראה שהם צדיקי עולם, לכן כשראה אותם התחיל לבכות כיון שעל עצמו אמר שאינו יודע באיזה וכו' א״כ יהי׳ לפי ענותנותו הוא וכו׳ ותלמידיו בג״ע וגם אותם בג״ע ח״ו יפגע, לכן כשראה אותם התחיל לבכות משום שאיני יודע באיזה דרך מוליכין אותי, וכן גם ר״א ר״י וכו' כאן כמה שהיו מספרים ביצ״מ כל אותו הלילה חשבו בענותנותם שעוד לא עשו מאומה, אבל כשראו את תלמידיהם לפניהם וראו איך הם מאירים אחר אותו הלילה, וגם איך פעלו רבותיהם בסיפורם ביצ״מ על התלמידים, כבר פסקו.
ברוך המקום וכו' ברוך שנתן תורה לעמו ישראל ברוך הוא כנגד ארבעה בנים דברה תורה. להבין מה הוא הברכה שמברכין אותו ית׳ על שדברה התורה כנגד ארבעה בנים.
ואפשר כי כבר דברנו מזה שבאותו הפסוק שרמזה התורה תשובה לבן רשע, רמזה תשובה לשאינו יודע לשאול, והגדת לבנך וכו׳ בעבור זה עשה ד׳ לי וכו'. פשוט אפ״ל שבאמת אין כוונת התורה שנרחק אפילו את הבן רשע, רק כיון ששניהם הם בבחי׳ שאינו יודע לשאול ולפתוח בקדושה, זה שאינו יודע לגמרי לשאול, והרשע יודע ידיעות לא טובות, ואת הטובות אינו יודע לשאול, לכן לשניהם משיבה התורה בפסוק אחד, איך לפתוח להם בקדושה ואיך לקרבם, רק לשאינו יודע לגמרי, די בוהגדת וכו', ובזה את פתח לו, ולהרשע שיש לו ידיעות לא טובות ובשביל זה אינו יודע לשאול בקדושה צריך להיות מקודם הקהה את שניו ובזה את פתח לו ותקרבהו.
והנה אנו אומרים בואהבה רבה אבינו אב הרחמן רחם עלינו ותן בלבנו בינה, כלומר כיון שהקב״ה מקיים את כל התורה, (בירושלמי ראש השנה ז. ובמדרש רבה משפטים ל.) ולמדתם את בניכם ג״כ מצוה בתורה לכן אבינו שאתה מצווה כביכול במצוה ולמדתם את בניכם תן בלבנו בינה, וזה שאומרים ברוך המקום וכו׳ ברוך שנתן תורה וכו׳ כנגד ארבעה בנים וכו', כי כיון שמצוה מן התורה לשוב ולקרב כל מיני הבנים חכם תם שאינו יודע לשאול ואף על הרשע לא אמרה בזה אל תענה כסיל או כמו שאמרה הגמרא (סנהדרין דף ל״ח) שלאפיקורס ישראל אסור להשיב, רק את כולם עתה ישובו ויקרבו לכן גם הוא ית׳ יקיים עתה מצוה זו כי אפילו ח״ו מי שהוא רשע, כבר קיימו די בנו הקהה את שניו ויקרבנו מעתה אליו ית׳ ברחמים. ואפשר שלכן אומרים אח״כ מתחילה עע״ז זכו׳ ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, לומר שכבר היה כך לעולמים שהיו כ״כ רחוקים וקרבנו המקום לעבודתו.
ונצעק אל ד׳ אלקי אבותינו, וישמע ד׳ את קולנו, וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו.
כי כשהאיש זוכה ותפילותיו מתקבלות, אז שומע ד׳ ממנו בתפלותיו את כל צרותיו ועינויו, לזה אומרים, שאז במצרים היינו במצב נמוך שלא זכינו שתפלותינו תעלנה למרום, אבל כיון שבזכות אבותינו שמע ד׳ רק את קולנו הקול שלנו לבד, ונתקרב לנו לכן כבר ראה בעצמו את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו והושיענו.
ע״כ אברים שפלגת בנו ורוח ונשמה וכו' הן הם יודו ויברכו וכו' כי כל פה לך יודה וכל לשון וכו', אפ״ל שהא שמונים בפרטיות כ"א לעצמם האברים לעצמם ורוח לעצמה ונשמה לעצמה ואח׳׳כ פה לעצמו ולשון לעצמו וכו', ולא אמר בכלל שאנחנו כלנו יודו ויברכו היא לומר שאפילו לאחר חיותו בעוה״ז, שיתפרדו האברים לעצמם ורוח ונשמה לעצמן הפה לעצמו והלשון לעצמו וכו' גם אז אודה את ד', ומסיימין כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך, אפילו כשלא ישאר ממני בלתי העצמות גם הן תאמרנה ד׳ מי כמוך.
ע״כ אברים שפלגת בנו ורוח ונשמה וכו' הן הם יודו ויברכו וכו' כי כל פה לך יודה וכל לשון וכו', אפ״ל שהא שמונים בפרטיות כ"א לעצמם האברים לעצמם ורוח לעצמה ונשמה לעצמה ואח׳׳כ פה לעצמו ולשון לעצמו וכו', ולא אמר בכלל שאנחנו כלנו יודו ויברכו היא לומר שאפילו לאחר חיותו בעוה״ז, שיתפרדו האברים לעצמם ורוח ונשמה לעצמן הפה לעצמו והלשון לעצמו וכו' גם אז אודה את ד', ומסיימין כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך, אפילו כשלא ישאר ממני בלתי העצמות גם הן תאמרנה ד׳ מי כמוך.