קולי שמעת אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי.
ויובן במשל שאיתא בספה״ק אמרי אלימלך מבן המלך וכו', וכפי מצבנו כשסר הב׳׳מ מדרכו והתחיל לחבל ולהשחית גם בארמון המלך, וגם בעניני המדינה עשה הזיקות, ויענשוהו פעם ושתים, הן בכל פעם שענשוהו הבטיח שלא ישוב למעשיו הרעים אבל כשחדלו מלענשו שב אל מעשיו, ויקחוהו שדי המלך ונתנוהו במאסר כדי שלא יעשה כ"כ הזיקות, ויצר לו מאוד ובפרט שעוד הכוהו בבית האסורים, ויצעק צעקה גדולה וישמע המלך ויבא ויצילהו, וכיון שמלך במשפט יעמיד ארץ, לכן שאלוהו שריו למה הצילהו, והלא כבר הבטיח כמה פעמים שיסור מדרכו הרע ולא קיים, ואם מפני שעתה כבר אינו עושה הזיקות תחשב זאת לתשובה, הלא זהו מפני שאינו יכול לעשות רע מפני שאנו לוחצים אותו ולא מטוב לבבו, ויאמר המלך, הן בטוח אני שמעתה אחר יסוריו המרים כבר יתנהג בדרך הטובה, אבל אפילו כמו שאומרים אתם שעזיבתו את חטאיו לא שלו הוא, אבל קולו, קול יסוריו ממכותיכם בטח שלו הוא, ומעי המו . עליו וא״א לאב לשמוע את צעקת בנו ממכאוביו. ולא יושיעהו.
והנמשל הוא, אנו ישראל ב"מ בצרה גדולה ואפשר מקטרגים עלינו שזאת ששבים אנו עתה בכל לבבינו, וכבר חדל כ״א ממעשיו הרעים, לא מטוב לבנו הוא רק מרוב הצרות, אבל הן ד׳ רואה את לבבינו שמחשבתנו לשוב באמת, וחוץ מזה אפילו אם התשובה האמיתית לא מאתנו באה ולא שלנו היא, מ״מ קולי שמעת, הקול מרוב צרותי המרים זה בודאי שלי, ואיך תשמע בצערי וח"ו לא תרחם. קולי שמעת לכן אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי.
ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך. כי רש״י פי׳ בשם המדרש. (גמרא קידושין ל״א ע״א) ראש דברך ולא סוף דברך אמת, אלא סוף דברך הוכיח על ראש דברך שהוא אמת, שכששמעו האומות אנכי ולא יהיה לך וכו' אמרו הכל להנאתו ולכבודו, כיון ששמעו כבד וכו׳ הודו על ראש דברך שהוא אמת עכ״ל הק'.
והנה אוה״ע גם הטובים שבהם חושבים שהאמת הוא דבר עצם לעצמו, וד׳ צוה על האמת מפני שהאמת לעצמו אמת, לכן על מצוות השכליות הן מודים, כיון שחושבים בדעתם שד׳ ג״כ מטעם שהן אמת לעצמן צוה עליהן, למשל שאין צריכין לגנוב לגזול וכדומה, וממילא על החקים שלדעתם אינם אמתיים לעצמן. הן מונין את ישראל מה מצוה זו וכו', משא״כ ישראל אומרים אתה אלקים אמת, הוא ית׳ אמת ואין אמת זולתו, וכל אמת שנמצא בעולם הוא רק מפני שכן צוה ד׳ ורצה וכיון שהוא ית׳ אמת לכן גם זה אמת, ואסור לגזול מפני שד׳ האמת כן צוה, ובשביל צווי של ד׳ האמיתי נעשה גם זה אמת, וכשד׳ צוה ההיפך שהפקר ב״ד הפקר, אז זה נעשה אמת שהונו של זה הפקר, כשצוה לאברהם אבינו שיעקד את יצחק בנו הי׳ זה האמת לעקדו, ובאם לא אח״כ ואל תעש לו מאומה, הי׳ זה האמת לשחטו.
לכן בישראל אין שייך לומר ח״ו כשטותי ורשעת העכו״ם להנאת עצמו דורש, אדרבה אנו אומרים כל מה שברא הקב״ה לא ברא אלא לכבודו, כי מה שהאיש לא צריך לדרוש לכבוד עצמו, לא מאותו הטעם שהם אומרים שזהו אמת לעצמו שלא ידרוש האיש לכבוד עצמו, רק מפני שד׳ צוה שלא ידרוש לעצמו, משא״כ הוא ית׳ שלכבודו ברא הכל, אז זהו האמת שהוא ית׳ צריך לדרוש לכבוד עצמו אף שבאיש האמת הוא שלא לדרוש לעצמו, ואין להקשות עליו ית׳ שדרש לעצמו עד שנצטרך לבקש תרוצים מסוף דבריו, (כיון שכאשר ברא לכבודו זהו האמת שכן צריך להיות) ואין אנו מודדין את האמת והצדק ע"י דעתנו להרהר ח״ו אם כן צריך או לא צריך, אם זה אמת או לא, רק רצונו ית׳ זהו אמת וצדק, ואפילו כשאנו מתיסרים ח"ו אין אנו מהרהרים ח״ו, אף שאין זה לפי דעתנו, כיון שלא בדעתנו תלוי, לא בלבד שאנו אומרים שזה קושיא ח״ו רק שאין אנו מבינים תירוצה והוא למעלה מהשגתנו, רק שבכלל אין אמת וצדק זולת מה שד׳ רוצה מצוה ועושה.
וזהו שאומרים ויכון בחסד כסאך ותשב עליו באמת, כי חסד הוא גם למי שאינו ראוי, וא״כ הרי זה כמי שאינו אמת אבל כיון שהאמת אינו לעצמו רק רצון ומעשי ד׳ הוא האמת, לכן ויכון בחסד כסאך, ותשב, שכאשר אתה תשב על כסא חסד, לעשות חסד לאיש יותר מכפי הראוי לו אז זה יהיה האמת.
וזה ראש דברך אמת כמ״ש חז״ל כנ״ל שאוה״ע אומרים שרק מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת, אבל לעולם, היינו לפי האמת, כל משפט תלוי רק בצדקך, מה שצדק לך זהו צדק ואמת, לכן ערוב עבדך לטוב, כיון שבין אם לפי מעשינו אנו צודקים בין אם לא, כל שאתה תצדק אמת וצדק במשפט, א״כ כשתערב אותנו לטוב אף אם איננו ראוים גם זה יהיה אמת וצדק.
ערוב עבדך לטוב וכו׳. כי עיקר התשובה היא שלא ישוב לחטא, ובשני הדברים צריכים לשוב, בסור מרע ובועשה טוב, הרע שעשינו לא נעשה והטוב שלא עשינו נעשה.
והנה עתה יכולים אנו להבטיח רק על הסור מרע שלא נוסיף לעשות. משא״כ על הועשה טוב אין יכולים להבטיח כיון שמדוכאים אנו מאד ביסורים מרים ולוקחים כמעט את כל אשר לנו, ואיך נבטיח ללמוד תורה ולעשות צדקה, לכן מבקשים מד׳ ערוב עבדך לטוב, על הסור מרע אבו מבטיחים וערבים, אבל על הטוב היינו על הועשה טוב היה אתה ערב, פשוט על יעשקני וכו׳ ואז נעשה גם טוב.
אבינו מלבבו החזידבו בתשובה שלימה לפניך.
כי בתשובה מיראה נעשה מזדונות שגגות, היינו שאינה תשובה שלימה כי נשארו השגגות, משא״כ מאהבה היא תשובה שלימה, אבל איתא בספרי כ״ק אא״מ הרה"צ והק' זצוקלל״ה שכשהאיש מוכה ביסורין קשה שיעבוד מאהבה, לכן אנו מבקשין מד׳ החזירנו בתשובה שלימה, כי על כל התשובה שאנו מבקשין השיבנו ד' הוא ית׳ עונה שובה אלי, אבל עכ״פ החזירנו בתשובה שלימה שתהא שלימה שזה אין בידנו, כי אפילו אם נשוב, רק מיראה תהי', לכן הושיענו ונוכל לשוב בתשובה שלימה.
כי בתשובה מיראה נעשה מזדונות שגגות, היינו שאינה תשובה שלימה כי נשארו השגגות, משא״כ מאהבה היא תשובה שלימה, אבל איתא בספרי כ״ק אא״מ הרה"צ והק' זצוקלל״ה שכשהאיש מוכה ביסורין קשה שיעבוד מאהבה, לכן אנו מבקשין מד׳ החזירנו בתשובה שלימה, כי על כל התשובה שאנו מבקשין השיבנו ד' הוא ית׳ עונה שובה אלי, אבל עכ״פ החזירנו בתשובה שלימה שתהא שלימה שזה אין בידנו, כי אפילו אם נשוב, רק מיראה תהי', לכן הושיענו ונוכל לשוב בתשובה שלימה.