ויתן לך האלוקים וכו׳ צריכים להבין עכ״פ מעט לפי קט שכלנו מה מרמז הענין שסבבו מן השמים שהברכות אשר יברך יצחק אבינו את יעקב אבינו תהיינה במחשבה לברך את עשו.
אבל איתא בגמרא חגיגה ט״ו ע״ב בשם ר׳ מאיר בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת, קלני מראשי וכו', ונבין למה נאמר שאדם וכו׳ ולא בזמן שישראל כמ״ש בכ״מ, וכן מה השאלה מה לשון אומרת, ומי אומר שאומרת, ולמה אומרת, וכבר נאמר בשם הקב״ה עמו אנכי בצרה, ולא נאמר שאומר איזה מאמר ולא שייך לישאל באיזה לשון אומר.
אבל ר׳ מאיר אומר זאת על הפ׳ קללת אלוקים תלוי, היינו גם על יחיד כשהוא בצער, כי עמו אנכי בצרה הי׳ אפשר לומר רק על הכלל ישראל כשהוא בצרה כמו שדרשו חז״ל במדרש שלכן נתגלה למש״ר בסנה, מפני שעמו אנכי בצרה, שאז כל העם היו בצרה, וכאן אומר ר״מ שגם בזמן שאדם אחד מישראל מצטער כמו שהפסוק הזה קללת אלוקים תלוי על יחיד שנתלה קאי, ג״כ השכינה מצטערת מזה.
וזה השכינה מה אומרת, כי הקב״ה שהוא בחי׳ הוי׳ תפארת היא בחי׳ כלל ישראל, כי תפארת הוא רחמים בחי׳ כלל שכולל חסד וגבורה, משא״כ שכינה שהיא מלכות, אף שהיא בחי׳ כנסת ישראל, מ״מ גם על יחידים מרמזת, כי כל הפרוד והחשבון והמספר בבחי׳ מלכות כנודע, לכן גם על איש פרטי עובד ד׳ אומרת להקב״ה היינו לבחי׳ תפארת חזי בהאי ברא דאתינא לגבך כנודע, היינו שלא הכלל לבד טוב רק גם איש פרטי זה צדיק הוא.
ור"מ מרמז בזה שלא בלבד כשהכלל כלו מצטער, אלא גם צער אדם פרטי עולה למרום, כי זה נהרג וזה מת ר״ל מתוך צרותיו, וזה נחלש מוחו ולבו וכל גופו מתוך צרותיו, ומה לי קטלי׳ כלו ומה לי קטליה פלגא כי אף שהכלל ישראל מתקיים, מ״מ איש הפרטי שמת, אותו ואת חייו אבדו, ועד תחיית המתים את חייו הכריתו ר״ל. וזה שאומר הלשון שאדם מצטער כמו שאמרו בסנהדרין (דף ל״ח ע״א) אדם יחידי נברא, שגם על צער אדם יחידי השכינה אומרת וכו׳ ועל הפרט והיחיד, דוקא השכינה אומרת כיון שבה בחי׳ הפרט והיחידית כנ״ל.
וכן כשרצה יצחק לברך את יעקב, ונודע הא שפרש״י בפ׳ ויגש עה״פ כל הנפש וכו׳ בשם המדרש עשו שש נפשות וכו׳ לשון רבים וכו׳ ויעקב שבעים הי״ל והכתוב קורא אותן נפש אחת, היינו שבאמת כל ישראל כלולים תמיד כאחד מפני שנפש אחת של קדושה להם לכן באם הי׳ מבדך את יעקב, רק את הכלל ישראל הי׳ מברך, ורצונו ית׳ היה שגם גוף ישראל הפרטי והיחידי יברך, לכן סיבב הוא ית׳ שבמחשבתו תהא לברך את עשו שהוא פרוד ונפשות, ובאמת יברך את יעקב ועי״ז כשברך את יעקב גם את הפרטים והיחידים ברך.
וזה ויתן לך אלוקים ופרש״י יתן ויחזור ויתן, ולהנ״ל אילו הי׳ מברך רק את הכלל אז הי׳ די בנתינה אחת משא״כ כשברך גם את היחידים אז צריכים ליתן ולחזור וליתן לזה, ואח״כ לזה, וכן לכ״א [עכשיו] צורך הזה ואח״כ צורך הזה.
וזה ויתן לך אלוקים ופרש״י יתן ויחזור ויתן, ולהנ״ל אילו הי׳ מברך רק את הכלל אז הי׳ די בנתינה אחת משא״כ כשברך גם את היחידים אז צריכים ליתן ולחזור וליתן לזה, ואח״כ לזה, וכן לכ״א [עכשיו] צורך הזה ואח״כ צורך הזה.