אבי זצ"ל, הרב פרופ' אליעזר ברקוביץ (להלן א"ב), עודד אותי ללמוד ולהעמיק בכתבי מרן הראי"ה. בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת היה העיסוק בכתבי הראי"ה ובהגותו בגדר תופעה כמעט ייחודית בעולמה הרוחני של האורתודוקסיה האמריקנית. הזיקה למפעל הציוני ולעשיית הציונית, ועל אחת כמה וכמה לתורת התחייה והגאולה של מרן הראי"ה, הייתה עמומה מאוד. בתקופת לימודיי בישיבה אוניברסיטה, למשל, הייתה קבוצה שעסקה בעיון בכתבי הראי"ה; אך קבוצה זו מעולם לא מנתה יותר מעשרה חברים בשעה שבמוסד זה למדו מאות תלמידים.
א"ב הזדהה עמוקות עם כמה יסודות במשנת הראי"ה, ובעיקר עם ההכרה בתחייתו המחודשת של עם ישראל בארץ ישראל לאחר מה שהוא כינה בשם "חורבן הגלות" בשואת יהודי אירופה. בספריו ובמאמריו הרבים העוסקים בתחומי ההלכה והאמונה, הגה בתורת גאולת ישראל, ובעיקר, באותה "שאלה בוערת" של תחיית הקודש בכלים של חולין. במרכז הגותו עומדת הקריאה לתחייה ולחידוש של כוח היצירה של התורה שבעל פה, במיוחד בכל הקשור לשימוש בהלכה, כבימי קדם, לשם עיצוב התקון המוסרי של חיי הפרט והכלל.
בשנת תשמ"א הוציא לאור "מוסד הרב קוק" את ספרו "ההלכה, כוחה ותפקידה" לראשונה, (בשנת תשמ"ז – הדפסה שניה) וכעת מוציאו במהדורה חדשה, לכאורה שם הספר תמוה׃ איזה צורך יש, אלף ושבע מאות שנה אחרי חתימת המשנה, לברר את שאלת תפקודה של ההלכה – אחרי שלאורך כל אותם דורות התבררה מרכזיותה של ההלכה בחיי הפרט, ובכל קהילות ישראל? ברור איפוא שלא על רקע סמכותה השתיתית של ההלכה, ומקומה כמעגן את חייו של היהודי, כתב א"ב על "כוחה של ההלכה". הצורך שהרגיש לחבר ספר זה נבע מאותה שאלת כבדת משקל של 'תחיית הקודש בכלים של חול', שעליה כתב גם הרב קוק.
בהקדמתו לספר מתמצת את שאלת היסוד שהעסיקה אותו כל חייו, בזה הלשון׃
ההלכה היא הכוח הרוחני – יחיד במינו בהיסטוריה של האנושות – שבמשך כל חיי עמנו הורה לנו את הדרך לפתרון הבעיות ולשמור על ערכי הנצח בתוך המציאות המשתנה. הגשר הוא ההלכה, עליו עוברת התורה מעולמה שבכתב לעולם המעשה של היחיד והעם, וכך היא נעשית לתורת חיים של כל דור ודור. על־ידה המציאות, שמעצם טבעה היא חול, הופכת ליסוד בניינו של הקודש...
נדמה שמזמן חורבן הבית וגלות ישראל מארצו לא היה הדור שבשבילו נשתנו הזמנים ועמודי המציאות כמו בשביל דורנו. לא רק מיליונים של אחינו נהרגו, אלא כל הקהילות המפוארות עם תורתן, מנהגיהן והמסורת של דורי דורות, תרבות תורנית מלאה וחיה, נשמדו בחורבן יהדות אירופה...
מצד שני, אחרי השואה גם זכינו לנחמה מסוג שלא נפל בחלקנו במשך הגלות הארוכה והמרה. ראינו את הקמת מדינת ישראל, ועמה קיבלו חיינו צורה חדשה, בניגוד למציאות היהודית בתפוצות. במדינה כוללת המציאות את כל ענפי החיים – החומריים, המדיניים והרוחניים – של עם בריבונות מדינתו. פה אנחנו אחראים בעד החיים בשלמותם. מימי חורבן הבית השני לא הייתה לנו הזדמנות לבצע את מגמת התורה בכל ענפי החיים כמו במדינת ישראל של ימינו...". (ההלכה כוחה ותפקידה, עמ' 11-12).
כמו הרב קוק לפניו, גם א"ב ראה במפעל הציוני תהליך של השגחה א־לוהית לגאולת ישראל, המשקף משהו ראשוני ביותר ביסוד ההוויה כולה, ובמרכזו עומד "גילוי הקודש". אלא בניגוד למרן הראי"ה הוא האמין שגילוי הקודש נובע בעיקר מהתמודדותם של בני האדם עם השאלות המוסריות העולות מהמציאות הבלתי־שלמה של העולם הזה, המלא פרטים ופירוד.
טענתו של א"ב היא, שדווקא תחיית כוח היצירה שבשפת התלמוד וההלכה לדורותיה היא שתביא את תחיית הקודש במערכות החול בארץ ישראל. הוא מבסס טענה זו על שלוש הנחות׃
• הקב"ה ברא את העולם הזה כמציאות הנתונה בהשתנות מתמדת. התורה ניתנה לעם שלם בתוך ההיסטוריה כד שיפעל באמצעותה פעולה אנושית תמידית של קידוש החול המשתנה תדיר. כתוצאה מכך נתון גם הקודש בתהליך הדינמי של גילוי יסודותיו, ביישומם בתוך המציאות המשתנה. זהו עיצומו של גילוי הקודש.
• תהליך זה מגיע לשיאו במדינה יהודית ריבונית מודרנית, שבה הופך היהודי להיות ריבוני ואחראי לחיים המעשיים והיצירתיים בממדים חסרי תקדם.
• הכל לגילוי הקודש, ביישומו בחיים המשתנים, הוא כוח היצירה והחידוש שבלב לבה של התורה שבעל פה. על כן עיקר האחריות המוטלת על תלמידי החכמים קידוש החול הוא להבין, איך יכולה ההלכה להיות כוח מעצב ומתקן מבחינה חברתית מוסרית.
מהדורה חדשה זו רואה אור לאחר עריכה מחודשת בתיקוני לשון, שינויי סגנון והשלמת מראי־מקומות. כך שניתן להגדיר אותה׃ "יין ישן בקנקן חדש".
בשם משפחתנו ברצוני להודות למר חיים Howard גילברט על עזרתו החשובה להוצאתו המחודשת של הספר. להנהלת "מוסד הרב קוק" בירושלים הרב יוסף מובשוביץ רבה של קרית משה, הרב נתן שפירא והרב יהודה רפאל, על הרצון הטוב, העצות הנבונות והחכמה שהושקעו בכל שלבי הכנת ועריכת הספר לדפוס, לעורך הלשוני מר מאיר בן שחר על עבודתו המסורה.
הרב דוב ברקוביץ'
בנו של המחבר