הנה בענין חלק הדיבור תלוי כמה ענינים המצויים והם: לשה״ר ורכילות ושקר וחנופה וליצנות ומחלוקת וכעס ודברי גאוה ואונאת דברים והלבנת פנים. והנה על ענין לשה״ר ורכילות כבר חיברנו בעז״ה הספר חפץ חיים ושמירת הלשון ונתפשט בחסד הש״י בישראל ואמרתי לנפשי הלא על כל אלו הענינים יש ג״כ כמה וכמה פסוקים בתורה ומי שאינו משים לבו להיות נזהר בהן עלול מאוד להכשל בהן שהן דברים המצויין תמיד ועל כמה מהן יש לאוין מפורשין בתורה, גם פוגם בזה ומטמא כח הדיבור שלו. וע״כ מצאתי חובה לנפשי לעורר את עצמי וגם לזולתי להיות נזהר בהן שלא יהיו מצות ד׳ ח״ו כהפקר – וידוע מה שכתוב בספר חסידים שמצוה שאין לה דורשין היא כמת מצוה ומצוה שאין לה רודפין רדוף אחריה לעשותה מפני שהמצוה מקטרגת ואומרת כמה גרועה אנכי שנתעלמתי מכל וכל – וכשיזרז האדם לקיימם המצות ילמדו עליו זכות לפני הש״י. והנה מה שייחד הכתוב שמירה לאדם על דיבורו יותר מעל שאר איברים הלא גם העינים והאזנים והידים ושאר איברים ג״כ צריך ליזהר בהם שלא לעשות נגד רצון הש״י, אשא משלי ע״ז ואומר דזה דומה לאחד שניתן לו מאת המלך רמ״ח כסאות [וועב שטולען] ושניתן הרבה צמר ופשתים שיעשה מהם סחורה יפה ומכולם יוכל להתעשר אם יעשה כהוגן לבד אותות הכבוד שיקבל ממנו שהמלך יראהו ויתפאר בהם לפני שאר מלכים איך שבממשלתו ימצא אומנים גדולים כאלה ולהיפך אם קלקל יתן דין וחשבון על הכל; ועוד יש כסא אחד גדול [וועב שטול] שנעשה במלאכת הקיטור שבו יוכל להרויח כנגד כל הכסאות במלאכתו כברק ולהיפך אם לא ישגיח עליו יוכל לקלקל בו כנגד כל הכסאות והנה אף שצריך להשגיח על כל הכסאות שיעשו מלאכתם כהוגן מה מאד צריך להיות עיניו פקחותו כל היום על הכסא הגדול הזה שבל ישבות ממלאכתו [כי שעה אחת שלו עומד כנגד רמ״ח שעות שבכסאות אחרים] וגם שיעשה כהוגן כי הקלקול הקטן שימצא במלאכתו ההפסד נורא מאד – והנה המלך זה ממ״ה הקב״ה ורמ״ח כסאות הוא כנגד רמ״ח איברים שבאדם וניתן להאדם רמ״ח מצות עשה כנגדן כאלו כל אבר ואבר אומר להאדם עשה בי מצוה שבשבילי תזכה לעוה״ב כדאיתא במדרש וכסא אחד גדול הוא כנגד כח הדבור שנטע הקב״ה בנפשו שבו יוכל לתקן כנגד כל האברים והוא רץ במלאכתו כברק כי באיזה מינוטין יכול ללמוד כמה מאות תיבות ובכל תיבה ותיבה הוא מקיים מ״ע של לימוד התורה ומכל מ״ע נברא פרקליט אחד להמליץ בעד נשמתו וע״ז אמר הכתוב הון יוסיף רעים רבים והיינו ע״י הונה של תורה וכמו שכתב הגר״א במשלי משא״כ בשארי מצות משתהא קודם שמקיימם. והנה ידוע שהקאפיטל אשת חיל האמור במשלי הוא מרמז על התורה ומסיים בה רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה ופירושו אף כמכל מצות נעשה חיל כח ועוז להנפש או כפשטיה חיל ממש כי מכל מצוה ומצוה נברא מליץ אחד להמליץ בעד נשמתו אבל את היינו האשת חיל עלית על כולנה כי משעה אחת של לימוד תורה נברא כמה מאות מלאכים וכשהאדם משלים מה שמוטל עליו שמח הקב״ה כמו שכתוב ישמח ד׳ במעשיו ומתפאר בו למעלה כמו שכתוב ישראל אשר בך אתפאר. וממעלות של כח הדיבור כשהוא משלים מלאכתו כהוגן יכול להתבונן גם להפכו גודל ההפסד כשהוא מקלקל בו בעת שהוא רץ כברק שיכול לברוא כמה מאות מקטרגים בזמן קצר מאד. ועבור כל זה ייחד הכתוב השמירה על הלשון. ועשיתי ע״ז מחברת קטנה ונקראה בשם מאמר חובת השמירה. אולי יתן ד׳ שיתעוררו אנשים לשמור את כח הדבור שלא לפגמו על ידו ויתקבל ברצון לפני הש״י תפלותינו וברכותינו וימהר ישועה ויחיש הגאולה במהרה בימינו אמן.