ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם ואון בן פלת בני ראובן פרש"י ז"ל פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא ויקח קרח לקח את עצמו לצד אחד כו' וזהו שתרגם אונקלוס ואתפליג כו' גם אמרו ז"ל שלקח מקח רע לעצמו וצריכים להבין מה הענין מקח רע גם הלשון של ת"א ואתפליג כי לשון הפלגה משמע שנתחלקו שני דברים שהיה דבוקים יחד ונתפלגו גם קשה בן קהת בן לוי כו' פרש"י ולא הזכיר בן יעקב שביקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו וכו' קשה מהיכן משמע דבר זה אי מפני שלא נאמר בן ישראל כמו בהתיחסו על הדוכן הא כמה פעמים נאמרו יחוסיהם של השבטים בתורה ולא יחס אותם הכתוב אלא עד שבטם ולא עד יעקב ולבאר הענין שהקב"ה ברא העולמות בהשתלשלות בהירות וצימצומים רבים שצימצום את בהירתו בלבושים רבים וברא בהם את העולם ומלואו בכדי שיוכלו לקבל חסדיו והשפעות טובותיו על בריותיו כי באם היה הבריאה בבהירות העליון מן הנמנע היה לקבל את בהירתו ע"כ השתלשל את קדושת בהירתו זה למטה מזה עד שברא בהם העולמות וכל ההשתלשלות העולמות אף שהמה נחות דרגא זה מזה אעפי"כ אין הפרש ביניהם כי הכל דבוק חד בחברי' וכלול חד בחברי' והכל אחדין דלא מתפרשין אך צדיקי הדור המה העומדים בצל אל ע"י שיש בהם דעת היא המידה העליונה שבשלשה מדות חו"ב וד' המה היודעים הפרש שבהשתלשלות קדושה אף שהמה ריעין דלא מתפרשין כמו שאמרו ז"ל בברכות הבדלה בחונן הדעת מפני שהוא חכמה קבעוה בברכת חכמה כי בדעת נוכל להבין ההפרש שבין הקדושות אף שכלול חד בחברי' והקב"ה ברא העולמות בשתי מדות היינו בגבורה ורחמים וכוונת הבריאה היתה שיכלול מדת הגבורה במדת הרחמים והעיקר כוונת הבריאה היתה רק להטיב לברואיו הוא מדת החסד רק השי"ת צירף לה מדת הגבורה בכדי שיהיה שכר ועונש והכוונה היה לכלול הגבורה ברחמים היינו לכלול שמאל בימין וקרח במחלקותו הפריד מדת הרחמים ממדת הגבורה והטה עצמו רק למדת הגבורה כי לא רצה לכלול בימין לכך ת"א ואתפליג כי השני דברים שהיה כלול זה בזה הגבורה ברחמים הפרידם זה מזה וידוע כי אברהם היא מדת הרחמים ויצחק מדת גבורה ויעקב הוא הבריח התיכון המחבר שתי הקצוות וכולל גבורה בחסד וקרח עשה פירוד בין הגבורה והרחמים ע"כ לא נאמר אצלו בן יעקב כי הפריד עצמו ממדת יעקב ויעקב התפלל על זאת שלא יזכר שמו על קרח כי קרח הפריד עצמו ממדתו כנ"ל.
עוד בפסוק הכ"ל ויקח קרח בפרש"י פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא כו' בן יצהר בן קהת בן לוי ולא הזכיר בן יעקב שבקש יעקב רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלקותם שנאמר ובקהלם אל תחד כבודי וכו'. והנה לכאורה הוא תמוה ולמה התפלל שלא יזכר שמו במחלוקתו של קרח דווקא ולמה לא התפלל שלא יזכר שם של בנו לוי וכי קהת ויצהר שהיו ג"כ צדיקים גדולים ולמה הקפיד על שמו דווקא ונראה לתרץ בהקדם משנה י"ג פרק ה' דאבות וז"ל כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים וכו' איזהו מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו וכו' והנה ידוע לכל דברי אדומ"ור איש האלקים מו"ה אלימלך זצוק"ל בשפרו נועם אלימלך שפי' על מחלוקת קרח וכל עדתו שדקדק בדברי המשנה הנ"ל שאמרו ז"ל ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו הול"ל ושאינה לש"ש זו מחלוקת קרח ומשה ואהרן ומפרש הוא ז"ל שקרח הי' חולק עם עדתו שהם בעצמם ג"כ היו שונאים זא"ז וכל אחד רצה להיות ראש רק מפני שרצו לחלוק על משה רבינו ואהרן עשו שלום לפי שעה וזהו מחלוקת קרח וכל עדתו שבין קרח ועדתו הי' ג"כ מחלוקת ע"ש בספרו הקדוש. והנה ארחיב ביאור ואוסיף נופך משלי. דהנה יש לדקדק במשנה הנ"ל למה לא אמר המשנה זו מחלוקת בית שמאי ובית הלל ולמה נקט מחלוקת שמאי והלל ונראה דנקט דווקא שמאי והלל לפי ששמאי והלל חלקו לש"ש דווקא זה אמר הלכה כך הוא כך צריך להיות תכשיטי כלה וזה אמר לא כך אלא כך הוא ההלכה וכך צריך להיות תכשיטי כלה ולא הי' כוונתם לשום פני' בעולם כלל רק לש"ש כנ"ל לאפוקי תלמידיהם דהיינו בית שמאי ובית הלל הי' בנמצא ביניהם כמה וכמה שכוונתם הי' לאיזה פני' שזה אמר שרבי שלי גדול ביותר ואיש האלקים וזה אמר שרבי שלי גדול ביותר והי' מעורב בגיאות וגדלות וכדומה פניות אחרות והגם שהי' קיום למחלוקת שלהם ג"כ זה הי' מפני שהי' במחלקותם מעורב עם אמת זה נתן קיום להחזיק המחלוקת שיהי' קיום אבל כולה לשם שמים לא הי' כ"א מחלוקת שמאי והלל גופייהו שהי' צלול וברור לשם שמים על כן נקט התנא איזה מחלוקת שהיא לש"ש זה מחלוקת שמאי והלל דווקא. וההיפוך הי' מחלוקת קרח וכל עדתו וכפי' אדו"מו זצוק"ל הנ"ל שלא הי' כלל בו שום נידנוד אמת כלל וכלל אפילו כחוט השערה ע"כ לא הי' קיום כלל כמי שפי' רש"י כל דבר שקר שאין בו קצת אמת אין לו קיום ומיד בבוקר הי' קץ וסוף למחלוקת ונגמר הדבר מיד ונעשה דין בהם ואילו הי' במחלוקת קרח מעט מעורב באמת כל שהוא הי' חלילה נמשך המחלוקת. ומאין הי' נמשך זה שלא הי' במחלוקת קרח שום נידנוד אמת והלא קרח הי' פיקת גדול והי' לו לערב במחלוקתו כל שהוא מאמת והי' לו קיום זמן מה זה בא מחמת שיעקב אבינו ע"ה ראה זה ברו"הק והתפלל שלא יזכר שמו של יעקב במחלוקתם כידוע שמדת יעקב אבינו ע"ה היתה מדת אמת ואלו הי' נזכר שמו של יעקב אבינו ע"ה היתה חיזוק חלילה למחלוקת וזה שפרש"י ז"ל ולא נאמר בן יעקב לפי שיעקב ביקש רחמים על עצמו דייקא שלא יזכר שמו במחלוקתו של קרח וגו' כדי שלא יהי' שום תערובת אמת כלל וממילא תתבטל המחלוקת תיכף ומיד כנ"ל.
עוד על פסוק הנ"ל ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי כו' פרש"י ז"ל ולא הזכיר בן יעקב לפי שיעקב בקש רחמים כו' יש לדקדק מה קושי' למה לא הזכיר בן יעקב מה"ת להזכירו אדרבא הא גופא קשי' למה הזכיר בן כו' עד לוי עוד יש לדקדק בפסוק ויקהלו על משה ועל אהרן כו' ופרש"י ז"ל כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה כו' לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי ה' אלהיך כל העדה שמעו וקשה מה הי' כוונתם בזה שכולם שמעו בסיני אנכי וכו'. ותו קשה שקרח פקח הי' מה ראה לשטות זה לחלוק על משה ואהרן ומה שפירש"י ז"ל נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל היכן מרומז זה בפסוק ונראה לי דהענין הוא כך דמצינו שהעבירה האמורה מכה לפני' ולאחרי' כאמרם ז"ל גבי אברהם אבינו וירדוף עד דן שם תשש כחו שראה שבניו כו' וגם אמרו ז"ל על פסוק פר' חקת וירעו לנו מצרים ולאבותינו שהאבות מצטערים בקבר כשפורענות בא וכו' גם כתיב בפירוש פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים דהיינו באם האדם חוטא אזי מגיע הפגם עד דור רביעי וצריכים הם לעמל ויגיעה רבה להסיר מעליהם הפגם של אביהם הראשון וה"ה למפרע מכה החטא עד דור רביעי אל האבות הקודמים. והנה אמרתי על פסוק בפ' יתרו דבר אתה עמנו ונשמעה וכו' גם בפ' ואתחנן כתיב ותקרבון אלי כל ראשי כו' ותאמרו הן הראנו כו' ועתה למה נמות כו'. ויש לדקדק הלא הם בעצמם אמרי היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי וחזרו תיכף ואמרו למה נמות. אמנם הענין הוא כך שישראל במעמד הגדול הזה ראו מראות גדולות מרכבות העליונים ויראו בעצמם שלא יבואו לידי טעות חלילה כאשר מצינו בהארבעה שנכנסו לפרדם ויראו לנפשם שלא יבואו ח"ו לקצץ בנטיעות והא ראיי' ששמטו שור מהארבע חיות נושאי הכסא ע"כ אמרו דבר אתה עמנו ונשמעה כו' פן נמות פי' נפול ממדריגה שלנו כאמרם מאן דנפל ממדריגה שלו מיתה היא לגבי' שלאו כל מוחא סביל לראות מראות כאלו ע"כ אמר הקדוש ב"ה הטיבו כל אשר דברו כו' ליראה אותי לכי שהבין כוונתם שאמרו זאת מחמת יראת ה' שלא יבואו ח"ו לידי טעות. ופן נהג ה' עמהם אח"כ כשהוקם המשכן צוה שלא לבוא בקדשי הקדשים רק כה"ג ביו"הכ וגם בשעת סילוק המסעות צוה הקב"ה ושמו אותם איש כו ולא יבאו לראות ועשה משמרת למשמרת שלא יביטו בדברים המקודשים וגם אמרו ז"ל אין לך יפה מן הצניעות לפי שמעמד הר סיני הי' בפומבי שלטא בי' עינא בישא. אמנם קרח הי' מנושאי הארון הי' מתאוה לראות בשעת פרוק המשכן והארון וכלים המקודשים אמנם הנשיא אליצפן בן עוזיאל מסתמא הי' מזהיר אותם שלא יבאו לראות וזה הי' קנאתו של קרח על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל על שמנע אותו מלהביט וזה מרומז בפסוק כי כל העדה כו' ופירש"י ז"ל כל העדה שמעו וקושיתו מה זה נשתנה עכשיו ממעמד הר סיני שכולם שמעו וראו מראות נפלאות ועתה מונעים אותו מלהביט בארון וכליו אין זה רק כי מדעתם עשו לעצמם התנשאות זה על זה ומדוע תתנשאו כו' ע"כ אמר להם משה זאת עשו קחו לכם מחתות כו' והי' האיש כו' כלומר מהקטורת תבחנו שהקב"ה רצינו וחפצו שרק כה"ג יקטירו והזר הקרב יומת ר"ל שיהי' בצניעות לא כאשר הי' במעמד הר סיני שראו כולם מראות גדולות ונפלאות וכאשר בקשו ישראל בעצמם דבר אתה עמנו ונשמעה וכאשר הסכים הקב"ה עמהם. ונחזור לענינינו דהנה קרח פגם עד מאד במחלוקתו שכפר בתורה מן השמים. וכבר אמרנו שהפגם מגיע למפרע עד דור רביעי נמצא הי' מהראוי שיגיע הפגם עד יעקב חלילה ובאמת לא מצינו בפסוק שהזכיר רק עד לוי לרמז שעד שם הגיע והוא דור שלישי למפרע ע"כ הקשה רש"י ז"ל למה לא הזכיר בן יעקב ע"כ מתרץ רש"י ז"ל שיעקב בקש רחמים כנזכר לעיל. ועיין באור החיים הקדוש ותמצא שחטא כוגם למפרע עד דור רביעי.
עוד על פסוק הנ"ל ויקח קרח כו' פירש"י ולא הזכיר בן יעקב שיעקב בקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו במחלוקתו כו' ויקמו לפני משה כו' חמשים ומאתים נשיאי עדה כו' ויקהלו על משה כו' כלם קדושים ופרש"י כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה כו' יש להבין למה בקש יעקב אבינו שלא יזכר שמו דווקא במחלוקתו של קרח יותר מעל שאר חטאים וגם מכני מה לקח קרח דווקא ר"ן איש. גם במה שפירש"י כולם שמעו דברים מסיני מכי הגבורה הא הי' די באמרו כולם שמעו דברים מסיני ולאיזה צורך סיים רש"י מפי הגבורה ותו קשה על שפקח הי' מה ראה לשטות זה גם רש"י ז"ל הרגיש בזה אמנם לפרושו קשה יותר שאיש חכם ונבון כזה שצפה ברו"הק על כמה דורות יטעה לומר שמשה בדה הכל מלבו ולבאר כל זה נקדים מה דאיתא במדרש מה אמור למעלה בענין ועשו להם ציצית אמר קרח הריני חולק עליו ומבטל את דבריו מה עשה עמד וכנס ר"ן איש והלבישן טליתות שכולן תכלת כו' ואמרו לפני משה טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה כו' ייע"ש וצריך להבין מפני מה חלק דווקא על מצות ציצית הא גם על שאר מצות הי' יכול להשיב אכן נראה לי ע"פ מה דאיתא בזו"הק כהנא הוא מסטרא דימינא ולואי מסטרא דשמאלא אמר ר' יהודא שמאלא אתכליל תדיר בימינא וקרח בעי לאפכא ימינא לשמאלא שיכלול הימין בשמאל וביאורו דהנה הקב"ה רצונו הפשוט הי' בבריאת העולמות להטיב לברואיו ולנהג עולמו בחסד הגם שעלה במחשבתו הקדום לברוא את העולם במד"הד כיון שראה שאין העולם מתקיים שתפו למד"הד במד"הר ומד"הד הוא רק שיראו מלפניו והגביר מד"הר על מד"הד ומדת החסד הוא מסטרא דימין ומדת הגבורה והדין מסטרא דשמאל והימין מתגברת תמיד על שמאל כמו שאנו רואין שגם בברואיו הוא כך שהימין גוברת תמיד ומבשרי אחזה אלהי שמד"הר שהוא מסטרא דימין גוברת על מד"הד והנה אברהם אבינו הי' מסטרא דימין ומדת אהבה כמוש"ה אברהם אוהבי והי' כל מגמתו ורצונו שהקב"ה ינהג עולמו רק במדת החסד לבד ולא יהי' דין כלל ויצחק אבינו הי' מסטרא דשמאלא מדת היראה ורצה שלעולם יהי' אדם ירא שמים ואם לא ירא אדם מהש"ית יהי' עונש ח"ו ויעקב הוא הבריח התיכון המחבר את הקצוות וכולל וממתיק הגבורות שהם בשמאל וכוללם בימין. אמנם כל זה הוא כשמדת יצחק שהוא יראה הוא בצד שמאל ומדת אברהם מדת אהבה הוא בצד ימין יכול יעקב להמתיק הגבורות בהחסדים ולכלול השמאל בימין מפני שהימין הוא החסד גוברות על השמאל שהוא גבורה אבל באם הי' מדת יצחק מדת יראה מצד ימין לא הי' באפשרי של יעקב להמתיק הגבורות בהחסדים מפני שהימין גוברות תמיד ולזה בא מדת יצחק בצד שמאל והש"ית נתן לנו תורה ומצות להורות לעם ה' דרכי ה' שיתנהגו כך שיתגבר תמיד הימין על שמאל דהיינו החסדים יתגברו על הגבורות ויכללו הגבורות בהחסדים וימתקו דהיינו שיהי' כלול השמאל בימין כנ"ל. וקרת רצה להפוך שיבוא מדת שמאל שהוא גבורה לימין דהיינו שיהי' יצחק בימין ח"ו וזה פי' הזו"הק הנ"ל קרח בעי לאפכא שמאלא לימינא וזה אי אפשר בשום אופן כי אם הי' ח"ו יצחק בימין ואברהם בשמאל אז לא הי' באכשרי של יעקב להמתיק את הגבורות של יצחק כי עתה שיש גבורה מדת יצחק בשמאל אזי יש כח ביעקב להמתיק את הגבורות של יצחק מפני שהימין מדת החסדים גוברות אבל ח"ו כשיהי' יצחק בימין א"א למתקן וד"ל וזה שטעה קרח במצות ציצית מפני ששמע שאמר משה הכנף כתיל תכלת ותכלת רומז לדין כמו שאיתא בזו"הק כל גוונין טבין לחלמא לבר מתכלא כו' והי' סבור שתכלת הוא עיקר ושמדת יצחק הוא עיקר מפני שהי' לוי ושהלוים המה מסטרא דגבורה ולכן רצה שיבוא מדת יצחק בימין ולזה עשה טליתות שכולן תכלת שזה מרמז על יותר הדין ואמר להם משה אעפי"כ חייבת בציצית שלבן הרומז על רחמים הוא עיקר ולזה לא צוה לעשות יותר מחוט אחד של תכלת כדי שיתבטלו הדינים וימתקו הגבורות בהחסדים ולפי דעתו של קרח שיהי' מדת יצחק בימין לא הי' ביכולתו של יעקב להכליל הגבורות בהחסדים. וע"כ ביקש יעקב רחמים שלא יזכר שמו במחלוקתו ובהא ניחא שלקח קרח ר"ן איש כי ר"ן מורה על גבורות כמו שאמר בעל הגדה כמה לקו על הים חמשים ומאתים מכות וזה שפי' רש"י ז"ל כולם שמעו כו' מפי הגבורה פי' שהתורה ניתנה במדת גבורה ואתי נמי שפיר מפני מה חלק דווקא על מצות ציצית כי עיקר טעותו הי' במצות ציצית ושאר הדקדוקים מתבארים מאליהם ודו"ק.
ולהבין הדברים מעט ביתר ביאור נ"ל ע"פ דברי הקדוש האר"י זלה"ה שחוט של תכלת הוא רומז למדת מלכות דינא דמלכותא דינא כדאיתא האי שחור אדום הוא אלא שלקה ע"כ צריך ז' חוטין לבן וחוט א' של תכלת כדי להמשיך לה לבנונית ממוחין עילאין להמתיק מדת המלכות הרומז לדין שתתלבן ותהי' כולה רחמים רק מעט מזעיר צריך קצת דין להראות הרצועה כדי לירא מפניו ולזה מרמז התנא באמרו זמן ק"ש היא משיכיר בין תכלת ללבן ופירש בגמרא בין תכלת דידה ללבן שבה לפי שע"י ק"ש היה ממשיכין רחמים גדולים מלבנונית עליון ממוחין עלאין להמתיק אותה שתהי' ג"כ לבן כולה רחמים רק מעט ממעט יהי' ניכר קצת תכלת כנ"ל וקרח הי' לוי והיה רוצה להגביר מדתו שהוא מדת גבורה לזה הלבישן טליתות שכלו תכלת תכלת דייקא ועמדו לפני משה לטעון כנגדו שהיא פטור' מן הציצית מק"ו כדי להגביר מדתו ומשה רבינו ע"ה אמר להם שהיא חייבת בציצית שיעשה ז' חוטין לבן וחוט א' של תכלת כדי להמתיקה כנ"ל שתהי' כולה רחמים כנ"ל והבן.
במדרש רבה פ' י"ח ד"א ויקח קרח ויחלק ויקבץ וידבר ויצו קרח אינו אומר אלא ויקח מה לקח לא לקח כלום אלא לבו נטלן אמר הכתוב מה יקחך לבך ומה ירמזון עיניך וכו' א"ר לוי למה חלק קרח על משה אמר אני בנו של שמן בן יצהר שנאמר תירושך ויצהרך שגר אלפיך וכו' ולא עוד אלא שכתוב אלה שני בני יצהר וכו' וכי יש לשמן בנים אלא זה אהרן ודוד שנמשחו בשמן המשחה אהרן נטל כהונה ודוד מלכות אמר קרח ומה אלו שנמשחו בשמן בלבד נטלו כהונה ומלכות אני שאני בנו של שמן אינו נמשח ונעשה כהן ומלך מיד נחלק על משה וכו' והנה להבין המדרש הלז מה זה שאמ' שאני בנו של שמן אינו נמשח ונעשה כהן מלך בתמיה ולכאורה המדרש הלז תמוה וכי איזה שייכות יש לשם שקרוי לאביו יצהר שהוא לשון שמן שמפני כך יהיו קרח כהן שהוא בן שמן אתמהי'. והמדרש אומר דרשוני נראה לי לפתוח פתח להבין קצת המדרש הנ"ל והענין הוא כי עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו והשתלשל העולמות כל כך עד העו"הז שהיא עולם הגשמי' כדי שיהי' הבחירה והרצון חפשית ביד האדם להימין או להשמאיל כדי שעי"כ יהי' שכר ועונש והנה כתיב כולם בחכמה עשית שבחכמה אתברירת הכל רק שבחכמה עילאה עדיין היתה בהעלם גדול ולא ניכר עדיין העולם עד שבבינה התחיל העולם להבראות ועדיין שם ג"כ היא בהעלם עד שע"י שלשה קוין והוא שלשה אבות נברא העולם והתחלה היתה ע"י מדת חסד לאברהם כדכתי' עולם חסד יבנה והוא נקר' קו הימין ואח"כ קו השמאלי והת"ת מכריע באמצע והנה החכמה עלאה משפיע בימין חסד והבינה משפיע בשמאל ומקוין האלה נמשכו הכהנים והלוים הכהנים מקו הימין והיא מדת החסד כנ"ל בשם הזו"הק כהנא הוא מסטרא דימינא ולואי מסטרא וכו' והלוים מקו השמאל והיא מדת גבורה והם מסטרא דגבורות הקדושות כנודע והנה איתא בגמרא על פסוק לכו חזו מפעלות אלקים אשר שם שמות בארץ אל תקרי שמות אלא שמות כדדרשו חז"ל ראובן ראו מה בין בני וכו' ואיתא ר' מאיר דייק בשמא. ונחזור לענינינו להמדרש הנ"ל כי קרח דייק בשמא שאביו קרוי יצהר שהוא לשון שמן וידוע מספרים קדושים ששמן הוא רומז לחכמה עלאה וכדאי' בגמרא דברכות הרואה שמן זית בחלום יצפה לחכמה ועפ"ז נבין שאמר שהוא נמשך מחכמה עלאה שהוא משפיע לחסד שהוא קו הימין שמשם באו הכהנים אנשי החסד לפ"ז ראוי הוא להיות כהן איש החסד מסטרא דימין ולא להיות לוי שהוא מסטרא דגבורות שהוא קו השמאלי ע"כ חלק על דברי משה רבינו ע"ה שעשה אהרן אחיו לכ"הג.
במדרש רבה דרש רבא מאי דכתיב שמש ירח עמד זבולה מלמד שעלו שמש וירח לזבול אמרו לפניו רבש"ע אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא וכו' הנה המאמר המד' הלז לכאורה תמוה וכי מאי איכפת לשמש וירח המחלוקות של קרח על משה ואהרן ויובן ע"פ מאמרם ז"ל על פסוק ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן וכו' והובא ברש"י ז"ל שוים נבראו ואמרה הלבנה א"א לשני המלכים שישתמשו בכתר אחד אמר לה הקב"ה לכי ומעטי את עצמך ולהפיס דעתה הרבה לה צבאי' ואמר לה צדיקים יקראו על שמך דוד הקטן יעקב הקטן והענין הוא כי באמת כן הי' רצונו הקדום שיהי' אחד גדול ואחד קטן כי אי אפשר שישתמשו שני מלכים בכתר אחד כנ"ל וכן נשתכלל העולם מתחילת בריאתו תיכף עד לעתיד לבוא שלא ימצא בעולם שני אנשים שוים וכן בכל דור ודור ודורשיו שיהיו שני ראשים שוים בממשלה אחד אלא א"כ שהאחד ימעט א"ע לפני השני וכן בצדיקים הוא ג"כ כך הגם שיש שני צדיקי' גדולים שהם שוים שניהם בערך השגות מציאות אלהות ומדותיהם ג"כ שוים אעפ"כ זאת בלתי אפשר שיהיו שמם הטוב יצא בעולם בשוה שיהיו בשוה בעיני הבריות זאת בלתי אפשר רק אחד יגביהו ה' ואחד ימעיטו ה' והנה אז כשהלבנה אמרה לפני הקב"ה אי אפשר לשני וכו' השיב לה הקב"ה לפי שאתה מבין את זאת והשגת זאת שכך צריך להיות ע"כ מעטי א"ע לפני השמש ולהפיס דעתה הרבה צבאי' וגם צדיקים יקראו על שמך יעקב הקטן דוד הקטן לפי שהצדיקים יכולים ג"כ למעט את עצמם והם בזה הבחינה שיהיו נכנעים וקטנים ואז באותו הפעם פעלה הלבנה במיעוטה לבל ישונה זאת הדרגה לעולם שישמשו שני דברים בשוה או שני אנשים שיהיו בשוה בממשלה רק אחד צריך להמעיט לפני חבירו והנה קרח רצה ג"כ להיות כהן גדול כמו אהרן ורצה שיהיו שני מלכים בכתר אחד ולא רצה למעט א"ע ע"כ שמש וירח עמדו ועלו לזבול ואמרו אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא וכו' לפי שקרח הי' רוצה לבטל ולשנה את תפקידם מה שהם פעלו אז בשעת המיעוט שהם מורים ומלמדים לבני אדם שאי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד והוא רצה להשחית עבודתם לכן אמרו אם אתה עושה דין נצא ואם לאו לא נצא שא"כ לא פעלנו מאומה בהמיעוט ולהבין למה עלו לזבול דווקא ולא לשחקים דהוא ג"כ למעלה מן הרקיע שבו קבועים המאורות נראה ע"פ דאיתא במדרש נשא דף רנ"א שהרשעים סילקו השכינה עד הרקיע ערבות ועמדו האבות והורידו השכינה וכו' עד יעקב הורידה לרקיע ד' שהוא זבול עמד לוי והורידה מזבול לשחקים עמד קהת והורידה משחקים לרקיע עמד עמרם והורידה מרקיע למלון עמד משה והורידה לארץ והנה כשיש שלום בין בני ישראל אזי שכינה שרוי ביניהם ובאם יש מחלוקת חלילה ביניהם אזי מסלקים השכינה מעליהם וזה ידוע מספרי הקודש שחמה ולבנה מרמזים לשמש וירח שלמעלה נמצא שלוי מקור השבט הורידה מזבול עד שהצדיקים שאחריו הירידו השכינה לארץ וקרח כאשר חלק על הכהונה ורצה לסלק השכינה הקדושה כמו שנאמר אתה וכל עדתך הנועדים על ה' על כן נסתלקו השמש וירח שרומזים לאורות שלמעלה כידוע עד הרקיע זבול ושם עמדו עצמם ששם הי' השכינה בתחילה עד בוא לוי והורידה כנ"ל.
וידבר ה' אל משה לאמר הרמו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע ויפלו על פניהם ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה כו' ויש לדקדק מה זה הלשון הרומו הול"ל לשון הבדלו כאמור למעלה בפסוק ותו קשה מה ויפלו על פניהם מה היה כוונתם בנפילה ונראה לי כי ידוע לכל בני ישראל שהצדיק מגין על הדור ואפרש קצת להבין הדבר האיך הוא מגין הענין הוא כך שהצדיק בכל דבר מצוה ובכל עסק של מצוה הן בתורה ובתפילה היא מקשר עצמו עם כל ישראל כדתקנו הקדמונים לומר בכל דבר לשם יחוד כו' בשם כל ישראל והרבה עמל ויגיע ועבדות גדול יש להצדיק לקשר עמהם הגם שנמצאים בעו"הר ביניהם כמה וכמה בעלי מדות רעות ובעלי עבירות עד שכמעט ממשיכים איתו למטה חלילה וחלילה אעפי"כ לא זז אותן מחבבן עד שנמשך למטה ממדריגתו הקדושה ומקשר עצמי עמהם כדי שעי"כ יוכל להעלות את תפילתם ותורתם ומצותם שיהיה עולה למעלה למעלה להיות כתר ונזר ועטרה כביכול על ראשו של ממ"ה הקב"ה ועי"כ נמשך עליהם מלמעלה כל השפעות טובות ורחמים וחסדים טובים פשוטים ומגולים ואם הצדיקי הדור לא היו מקשרים עצמם עם כל ישראל אז לא היתה תקוה חלילה ללא טובים שבהם שבישראל כי תורתם ומצותם בעצמם אינם יכולים לעלות למעלה מפני הקטרוג ובפרט שהוא בלא דו"ר דלא פירחת לעילא כידוע מזו"הק וממילא היה נפסק חלילה החיות וההשפעות מלמעלה להיות יורד ומשתלשל עליהם והיו ספו תמו ונכרתם חלילה וחס וע"י הצדיקי הדור שמקשרים עצמם עמהם הם מגינים עליהם כנ"ל ונחזור לענינינו ומשם בארה ביאור הפסוק כי וילונו כל עדת בני ישראל כו' על משה ועל אהרן לאמר אתם המיתם את עם ה' ויהיה בהקהל העדה על משה ואהרן וכו' והנה ממילא מובן איך שחטאו חטא שאין למעלה ממנו כי הצדיק הדור ובפרט משה רבינו ע"ה רועה נאמן שמסר משה עצמו על ישראל ומגין עליהם כו' שמקשר עצמו עמהם והוא יגיעה ועמל גדול כו' והם הקהלו עצמם על משה ואהרן לאמר אתם המיתם עם ה' ע"כ וידבר ה' אל משה לאמר הרמו מתוך העדה פירש שתרימו עצמיכם למעלה מהם ולא תקשרו עצמכם עמהם ועי"כ ואכלה אותם כרגע שיהי' נפסק מהם חיותם מאחר שלא יתקשרו עצמם עמהם כו' מדה כנגד מדה כי כן מדותיו של הקב"ה מכ"מ והנה משה רבינו ואהרן בשמעם דבר זה הבינו מדברי השי"ת שהדבר תלוי' בהם ושהוא פותח להם פתח שידעו שעיקר תלוי בהם כמש"ה ועתה הניחה לי ודרשו ז"ל שפתח לו פתח ע"כ תיכף ומיד אדרבא קשרו עצמם עמהם וירדו יותר למטה וזהו ויפלו על פניהם פירש כששמעו משה רבינו ואהרן כה"ג לא רצו לרומם עצמם מהם אדרבא קשרו עצמם עמהם יותר כידוע מסוד נפילת אפים והיא לקשר עצמו אפילו עם נשמות הרשעים שבגיהנם כדי להעלותם וזהו ויפלו על פניהם בסוד נפילת אפים ואח"כ ויאמר אל אהרן קח את המחתה עם הקטורת ג"כ להגין עליהם עוד ביותר.
וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב מאת כל נשיאהם לבית אבותם שנים עשר מטות וכו' והנחתם באוהל מועד לפני העדות אשר אועד לכם שמה והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח והשכותי מעלי את תלנות בני ישראל ויש לדקדק דהול"ל והיה האיש אשר בחרת בו שכבר נבחר אהרן להיות כה"ג כדכתיב למעלה והיה האיש אשר יבחר בו הוא הקדוש ומה זה אשר אבחר בו דמשמע לעתיד ותו קשה מה זה והשכותי מעלי את תלונות בני ישראל אכתי יהיה קשה למה נבחר אהרן מכל הקדושים שבישראל שיהיה הוא כה"ג וראש לכל הקדושים שגם הם קדושים כאמרם מתחילה כי כל העדה כולם קדושים פרש"י כי כל העדה שמעו בסיני אנכי ולא יהיה לך יהיה קושיתם מהיכא תיתא יהיה אחד נבדל מחבירו יותר ומפני מה פרח מטה שלו ונראה לי בדרך רמז אשר תרמוז התורה הקדושה שהוא נצחית מוסר השכל שלא יתמהו זרע ישראל שבכל דור ודור אשר בוחר השי"ת איש אחד מכל ישראל הגם שיש כמה וכמה בישראל קדושים וטהורים גדולים וחכמים ונבונים כמוהו ואפשר ביותר ממנו אלא הכלל הוא כך שידוע שהקב ה אמר אני אשכן את דכה ושפל רוח ומי שהוא שפל רוח ביותר עליו יוכל השכינה הקדושה לשרות עליו והר סיני יוכיח וכמאמרם ז"ל כל המשפיל א"ע הקב"ה מגביהו שהעיקר הוא שפלת רוח שיהיה כאין בעיני עצמו ויהיה מחפש בכל עת ועונה ושעה ורגע האיך לעבוד את השי"ת כדכתיב בקשו פניו תמיד וכל מי שבא יותר בשער האין הוא יכול להיות יותר מרכבה להשכינה הקדושה והוא היותר גדול בדורו ונעשה ראש הדור ונחזור לענינינו שבני ישראל היו מתרעמים לאמר אתם המיתם עם ה' להיות שר"ן איש היו כלם ראשי סנהדראות קדושי עליונים ולפי מה דאיתא במפורשים היה נחשון בן אמינדב ג"כ בתוכם שהיה קדוש עליון כמפורסי' והיה תמי' גדולה להם למה נבחר אהרן קדוש ה' יותר מכלם להקריב קרבנות ע"כ צוה להם השי"ת כך שיש להם עוד זמן כי כל מי שיטה את לבו לשבור אותו לאלף שברים ויהיה יותר אין ושפל אזי יהי' נבחר הוא להיות ראש וכה"ג ר"ל שיהיה ראש הדור לקשר כל הדור בהשי"ת שהוא יהיה מרכבה להשכינה הקדושה ומשם בארה הוא הביאר בדרך הרמז וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב כו' פי' מי שהוא מטה א"ע יותר למטה וזה מטה מטה מאת כל נשיאהם לבית אבותם היינו מגדוליהם שהם הגדולים בחכמה ובמדות טובות כל מי שיהיה יותר מטה מטה שיהיה מטה א"ע יותר להיות כאין זה האיש אשר אבחר בו פי' עד עתה יש להם זמן כל מי שיהיה יותר שפל רוח ומטה עד לאין זה יהיה לראש הדור ע"כ כתיב כל איש אשר אבחר בו לרמוז גם לדורות אשר אבחר בו מטהו יפרח כל מי שיהיה בדור יותר שפל רוח ומבקש הקב"ה והוא בא לשער האין באמת לאמתו יוכל הוא להיות מרכבה להשכינה הקדושה והוא באמת ראש הדור ושפיר מובן והי' האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח כי הוא יפרח כחבצלת השרון וצדיק כתמר יפרח (ותיבת מטהו קאי אדלעיל אשר אבחר בו מטהו ר"ל שאבחר בשפלת רוחו) ולא פרח רק מטה אהרן כי הוא היה היותר נכנע גם עתה על כן בחר בו ה'.
עוד על פסוק הנ"ל דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב כו' ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי כו' והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח כו' ויהי ממחרת כו' והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים לכאורה הוא תמוה מה זה שכתוב והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח הלא הכל גלוי וידוע לפני כסא כבודו היה לו לומר ומטה אהרן יפרח ועוד תמי' למה אמר יפרח והא באמת גם הגמול שקדים ועוד יש לדקדק בפ' ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים שהוא אך למותר הול"ל ויצא פרח ויגמול שקדים וביותר קשה על תיבת ציץ שהיה די באמרו ויצא פרח ייצץ ויגמול שקדים ועוד יש לדקדק למה שקדים דווקא ובזה כבר צווחו קמאי ובתראי ונ"ל דהנה השי"ת ברא את עולמו ועיקר תכלית הבריאה היה להוציא רפ"ח נצוצין קדושים שנפלו בסוד ורוח אלקים "מרחפת על פני המים ולהעלותן והנה צדיקים גמורים מתקנים הכל בשרשם ואינם יכולים להעלות הנצוצות רק הבעל תשובה יכול להעלות הנצוצים הקדושים וזה פי' במקום שבע"ת עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד והנה נשמת העולמות הם שם הוי' בה' ושם "אדני הוא לבוש והשם אהיה היא המקיף ואורות המקיפין הם מבהיקין ובהירים יותר מאורות הפנימים כי שם אהיה היא מורה על תשובה מלשון עתיד שהבע"ת צריך לו' תמיד אהיה עובד ה' באמת עדיין לא השגתי שום מציאות אלהית רק שאני מקבל עלי מהיום שאהיה עובד ה' ותשובה הוא מעלמא דאתכסיא שמ"ט שערי תשובה נמשכים ממ"ט שערי בינה וזהו בעלמא דאתכסיא והנה הצדיק הדור שזיכהו השי"ת להתגדל כבודו הוא מחמת שהיה דבוק תמיד בתשובה עלאה ועפי"ז נבוא לביאר הכתובים הנ"ל שהקב"ה צוה למשה קח מאתם "מטה "מטה לבית אב ר"ל הם רוצים להיות כהנים גדולים דבר זה א"א רק מי שהוא דבוק במ"ט שערי תשובה ולזה קח מאתם מט"ה ר"ל מ"ט שערי תשובה וה"ה רומזת לה' עלאה ומחמת שדבר זה תלוי בתשובה הבחירה הוא ביד האדם כמאמר הכל בידי שמים כו' לזה כתיב והיה האיש אשר אבחר בו כלומר מי האיש שאחפוץ בו מטהו יפרח ר"ל שמ"ט ש"ת שלו "יפרח יוכל להוציא רפ"ח נצוצין קדושים ולא אמר ומטה אהרן "יפרח כי הבחירה ביד האדם היא ויוכל להיות שאחד מהם יהיה דבוק יותר בש"ת ובאמת אהרן היה דבוק יותר במ"ט ש"ת וזה שכתוב והנה "פרח "מטה אהרן ויוצא "פרח ר"ל שע"י שאהרן הכהן היה דבוק במ"ט שערי תשובה הוציא רפ"ח ניצוצין ועי"ז ויצץ ציץ לשון מראה שהיה מאיר ומבהיק ציץ נזר הקודש על אהרן שנשאר בכהונה גדולה ויגמול שקדים שקדים עולה בגימ' תנ"ד ועם הכולל הוא בגימ' תנ"ה מספר שם אהיה במלואיו קס"א קנ"א קמ"ג ר"ל ויגמל שקדים שנתעלה אהרן ע"י ויגמל שקדים שהיה דבוק תמיד במ"ט ש"ת שמרמז על אהיה וזה היה אור מאיר כנ"ל.
ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהנתכם וכו' ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהנתכם כו' הענין הוא ע"פ מה דאיתא במס' הוריות פ' שלישי ת"ר כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו כמין שני טיפין מרגליות היו תלויות על זקנו של אהרן א"ר פפא כשהוא מספר כו' והי' משה דואג כו' ועדיין הי' אהרן דואג שמא נהניתי בשמן המשחה יצתה ב"ק מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כו' ע"כ. ושמעתי פי' הדברים מכאמ"ור רשכב"ה בוצינא קדישא מו"ה אלימלך זצוק"ל כי הנה מדרך הצדיקים ההולכים בדרך האמת בעבודתו ית"ש להיותם תמיד בדאגה ולחשוד א"ע פן ואולי נהנו מהעו"הז הגם שעושים כל דבר ודבר לש"ש אעפי"כ חושב על עצמו וחש שעושה הכל בשביל הנאת גופו לבקש גדולה לעצמו וכדומה. ולזאת הנה גם אהרן הכהן מורה עלה על ראשו פן נהנה ממה שנמשח לכהן גדול איזה הנאה גופניות לכבוד ולתפארת שלא לשם שמים. וזהו אמרם חז"ל שהי' דואג שמא נהניתי בשמן המשחה כלומר שמא נהנה ממה שהגיע לו הגדולה והשררה הזאת על ידי שנמשח בשמן המשחה ויצתה ב"ק וכו'. והנה הגם שלפעמים הצדיק משער בנפשו כי כל מה שעשה הי' הכל בלתי לה' לבדו ולא לשום הנאת עצמו אעפי"כ לא יבוא מזה לידי התנשאות וזאת ישיב אל לבו כי כל עבודתו עבודת הקודש באמת הוא מתנה מאתו ית"ש אשר זיכהו בהמעשים הטובים האלה ולא ע"י הזדככותו וזהו מאמר הכתובים המובאים לפנינו ויאמר ה' אל אהרן כו' אתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכם פי' שתמיד תדאגו אולי אתם מקצרים בעבודת הכהונה דהיינו שאתם עושים לכבוד עצמיכם ולהנאתכם וכדומה. והנה הגם שתדעו בבירור גמור כי כל כוונתכם רצוי' היא לשמו יתברך ויתעלה בהזדככות גדול אעפי"כ לא תרימו ראש ויאמר לזה אשר עבודת מתנה אתן את כהונתכם פי' שהוא במתנה מן השמים והוא נקרא בספרים הקדושים מ"ד ולא מחמת סיבת מעשיכם שהוא מ"נ וע"י זה לא תבואו לידי שום התרוממות והתנשאות כלל וכלל.
ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרוכת ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם וכו' וכתיב כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני ישראל לה' נתתי לך ולבניך ולבנותיך אתך כו' ברית מלח עולם הוא לפני ה' כו' נראה לי הכלל בזה שהבורא יתב"ש הוא נותן מתנת חנם לבריות ואין אחד בא בשכרו אפילו צדיקים גמורים אין להם לתלות במעשיהם הטובים רק כל מה שמגיע לאדם טובה הוח מתנת חנם מחמת שהבורא ית"ש רצונו להטיב לברואיו ולא זו בלבד שבתענוגי העוה"ז הוא כך כי אפילו הצדיק הדור העובד ה' ומשיג אלקותו ית"ש צריך לידע שגם זה הוא מתנת חנם שחננו הקב"ה חכמה דעה בינה והשכל ומצינו כשהבדיל הש"ית בין מים העליונים למים התחתונים התחילו מים התחתונים בוכין ואמרו למה נגרע והיו רוצין שיהיו הם למעלה והבטיח להם הקב"ה שבשכר זאת לא ישבית ברית מלח עולם לפי שרצונם הי' שיהיו מעל לרקיע אע"פ שרצון זה אינו דרך הישר כי אין להרהר אחר מדותיו ורצונו ית"ש הי' שיהיו למטה אעפ"כ נתן להם הקב"ה מתנה זו שלא ישבית ברית מלח עולם וזה הי' מתנת חנם כי אין שום ברי' בעולם שיקבל שכרו. והנה אהרן הכהן הגם שהי' צדיק גמור אעפי"כ לא הי' יכול להחזיק טובה לעצמו וגם השגות הקדושה לא הי' מצדו רק מה' היתה זאת. וזה פי' הפסוק הנ"ל ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם כו' עבודת מתנה אתן את כהונתכם שזה הכל במתנות חנם ולא שמעשיכם גרמו לכם שאתן לכם כ"ד מתנות כהונה ולא זו בלבד אלא אפילו כל תרומות הקדשים אשר ירימו לה' דהיינו אפילו כל מה שב"י מנשאים ומרוממים לה' בקדושה דבר זה ג"כ נתתי לך הוא ג"כ במתנה ברית מלח עולם הוא כמו שברית מלח אע"פי שמים התחתוני' שאלו שלא כהוגן שהרהרו אחרי מדותיו רק מחמת שכוונתם הי' לטובה ובשכר זה הבטיחם הקב"ה שלא ישבית ברית מלח עולם. ולזה הוא מתנת חנם אף אתם אל תחזיקו טובה לעצמכם ותדעו שמאת ה' היתה זאת מחמת שרצה להטיב לברואיו כנ"ל.
ועבד הלוי הוא את עבודת אוהל מועד והם ישאו עונם חקת עולם לדרותיכם וכו' ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב והנה יש לדקדק בפסוקים אלו מאי ועבד הלוי הוא. וכבר הובא בזו"הק כמה וכמה פירושים על זה. ואענה גם אני את חלקי ותו מאי והם ישחו עונם ועוד יש לדקדק בפסוק ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב שאין לו פירוש לכאורה לפירש"י ז"ל דהול"ל סתמא ונחשב לכם תרומתכם כתרומה גדולה מאי כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב. ונראה דאיתא במסכת ר"ה חד אמר כובש וחד אמר נושא. ונראה דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דהנה ידוע דהעיקר בהאדם רק המחשבה והכוונה רחמנא לבא בעי והנה מדרך האיש הישראלי ההולך בדרך אמת לעשות הכנה קודם כל דבר שרוצה לעשות הן לתפילה עושה מקודם הכנה מכמה ענינים כל אחד לפום מה דמשער בשיעורין דילי' לפי שכלו ומוחו שעושה מצות ומעש"ט מקודם ומהרהר בתשובה או לומד תורה קודם וכדומה שאר הכנות והנה אם אח"כ עומד ומתפלל ויוכל להתפלל לפי שכלו בדחילו ורחימו אזי בוודאי מה טוב ומה נעים ואשריו שהי' המחשבה טובה והמעשה ג"כ טוב והגם שבעמדו להתפלל אח"כ אינו יכול להתפלל אעפ"כ הכל הולך אחר ראשית המחשבה וכן להיפוך חלילה לעבירה הכל הולך אחר המחשבה ואם הוא בלא מחשבה הוי לי' שוגג בעלמא. ולכך כשהאדם מהרהר בתשובה אזי הש"ית נוטל המחשבה של העבירה ונשאר מעשה בעלמא בלא מחשבה והוי לי' שוגג בעלמא ומוחל לו וזה הוא מ"ד כובש פירש"י שמכביד הזכיות למטה דהיינו שמצרף המחשבה של המצוה וההכנה להמצוה או לתפילה להמעשה המצוה בעצמה ואזי מכביד הכף של הזכיות. ומ"ד נושא דהיינו שהש"י מחשב ומצרף המחשבו' וההכנו' טובו' והרהורי תשובה נגד מחשבות של העבירות ונוטל המחשבות של העבירות ומשליכם ונשאר שוגג בעלמא ובזה נעשים קלים הכף מאזנים של העבירות ובזה נושא עון והנה איתא בס' ברית מנוחה שבשעה שהיו מביאים קרבן לב"המק הי' מסתכל הכהן העובד בבעל קרבן והבין מחשבתו ואם הבין שאינו עושה תשובה כראוי עדייו אזי רמז הכהן העובד ללוים שיזמרו ניגון לעורר בעל הקרבן להרהר בתשובה ואזי הלוים בשירם ובזמרם הביאו לבעל הקרבן שיהרהר בתשובה לפי שהם בשירם ובזמרם היו ממשיכים מי"ג ת"ד עלאה ממזל העליון שהוא מזלא עלאה שהוא שלשה הויות של י"ג מדות והם י"ב תיבות ועם המקור הוא י"ג מכילין דרחמים והיו ממשיכים לעולם הבינה שהוא עולם התשובה ומשם נמשך תשובה לבעל הקרבן ומהרהר בתשובה וממשיכין י"ג ת"ד עלאה ממזלא עלאה וממקור העליון שהוא נקרא אריך אנכין והיו ממשיכין המוחין עלאין שהם שמות הויות והמילואין דהיינו ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן כידוע ועי"ז הי' נמחל לבעל הקרבן ונעשה נושא שנוטלין ומבטלין המחשבות של העבירות ועל השוגג לבד שהוא מעשה בלי מחשבה הי' מכפר הקרבן של הבהמה בהמה נגד מעשה בהמיות שהוא מעשה בלי מחשבה לפי שנושא עון כנ"ל ע"י י"ג מכילין דרחמים שנמשך על ידיהם ואחד מהמדות הנ"ל הוא נושא עון כידוע ומשם בארה הפסוקים שלפנינו ועבד הלוי הו"א והוא גימטריא י"ב ועם התיבה הוא גימט' י"ג שהוא י"ג ת"ד שע"י עבדות הלוי נמשך ממקור אריך אנפין שנקרא הוא כדברי הזו"הק ומשם נמשך לי"ג י"ד עלאה וזה ועבד הלוי הוא את עבודת אוהל מועד והם ישאו עונם שע"י עבודתם ישאו עונם שיהא נושא עון כנ"ל חקת עולם לדורותיכם ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב. וקאמר עוד הפסוק ונחשב לכם תרומתכם פי' שהרמה שלכם שאתם מרימים הכנ"י שהוא מלכות שמים שתרימו אותה ע"י מה שאתם ממשיכין מי"ג ת"ד ממזלא עלאה ההויות עם המילואים שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן להמתיק אותה שתהי' כולה רחמים גמורים וזה כדג"ן מן הגרן גר"ן כתיב חסר וא"ו פי' אם תיטול תיבת דג"ן מן גר"ן אז נשאר ר' פחות ד' וכמלא"ה מן היק"ב פי' אם תיטול אותיות מלא"ה מן יק"ב אזי נשאר מן יק"ב ל"ו תצרף ל"ו מן יק"ב עם ר' פחות ד' מן תיבת גר"ן שנשאר מן גר"ן כנ"ל אזי עולה ביחד רל"ב במכוון כמספר ד' הויות והמלואים שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ובזה ונחשב לכם תרומתכם שתגביהו את כנ"י להמתיקה להמשיך לה לבנינות מלובן עלאה מי"ג ת"ד שיהי' כולו רחמים גמורים וחסדים גדולים על כנסת ישראל אמן.