וישלח יעקב מלאכים לפניו ופי' רש"י מלאכים ממש וי"לד על תיבת לפניו שהוא כמיותר גם קשה להבין איך הי' עשו הרשע יכול לראות במלאכי מעלה אישים רוחנים הלא מצינו שפי' רש"י על פסוק כראות פני אלקים שיעקב הודיע לעשו שראה מלאכים בכדי ליראו ויאמר שראה מלאכי' מזה משמע שדבר גדול הי' זאת אצל עשו לראות מלאכים ועתה ישלח יעקב בעצמו מלאכים לעשו ונראה להקדים מה שמבואר בזו"הק ובשאר ספרים הקדושים שכל דבר רוחני הבא מעולם העליון לעולם התחתון צריך אותו דבר להתגשם קצת במלבוש בכדי שיוכל עולם זה לסובלו ואף תורתינו הקדושה כשנתנה הקב"ה לישראל לעולם התחתון הוצרך לגשם אותה להלבישה בספורי מעשה כמבואר בזו"הק גם ידוע שהצדיק ע"י תורתו ותפלותיו וכן בכל המצוה אשר יעשה אותה הצדיק יברא מלאך ובעת אשר הקב"ה שולח מלאך להצדיק לאיזה דבר הצריך לו אי אפשר להמלאך לבא בזה העולם התחתון כי הוא רוחני מאוד אזי צריך המלאך להתגשם בדבר ולהתלבש באיזה מלבוש שאינו רוחנו כ"כ כהמלאך והיא כי המלאך נברא ע"י צרופי אותיות אשר בהמצוה שעשה הצדיק אשר האותיות ההם הם לבושי אור הטמיר והנעלם של המצוה ואותם האותיות עצמם הם המלבוש אשר יתלבש בהם המלאך בעת בואו לעולם התחתון עבור למלאות חפץ הצדיק ומעתה נבין דברי הפסוק בפרשה שלמעלה ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים ויאמר יעקב כאשר ראם כו' ויש להבין תיבת כאשר ראם ולדברינו יוצדק כי כאשר ראם הכירם שהם נעשו ונתלבשו מלבושי תורתו ומצותיו וצרופי יחודיו אז מלאו לבו להשתמש בהם כי הכיר בהם שבאו להשתמשותו כי נעשו ונבראו ע"י צרופיו ויחודיו אמנם כאשר רצה לשלחם אל עשו הבין שעוד הם רוחנים מאוד לגשת אליו וצריכים הם להתלבש יותר בגשמיות מכפי אשר היו בעודם לפניו ע"כ נאמר וישלח יעקב מלאכים לפניו ר"ל ששלח והפשיט מהם המלבושים הרוחנים שהי' בהם עתה וישלח מלשון הפשטה מלשון משלחי גלימא דאינשי היינו שהפשיט מהם מלבוש המלאכים אשר הי' בהם בעודם לפניו כי הוצרך לגשם אותם עוד יותר שיהיו נראים לפני עשו כאנשים ממש ונתן הפסוק טעם לדבר אל עשו אחיו היינו שהוצרך לגשם אותם שיהיו ראוים לעמוד לפני עשו אחיו וק"ל.
עוד בפסוק הנ"ל כו' עד ארצה שעיר שדה אדום וי"לד לאיזה צורך מזכיר הפסוק מקומות אלו גם מה ראה על ככה להשתמש במלאכים כי הי' יכול לפעול שליחותו זה ע"י אנשים והנראה דהנה איתא במדרש שגם רבקה ברכה את יעקב בלכתו מהם ואמרה לו כי מלאכיו יצוה לך כו' לשמרך כו' והנה עיקר המלאכים השומרים את האדם מכל דבר רע הוא מלאך הברית כי ע"י ששומרים את הברית קודש אזי מלאך הברית שומר אותו האיש שלא יקרבו אל החיצונים להחטיאו ושלא יוכלו להרע לו בשום דבר והנה איתא בתקונים ג' אותות הם אות שבת ואות תפילין ואות מילה מי שאינו שומר אותות אלו אינו יכול לבא למדת האמת לקבל את אלקותו ית"ש באמת אמנם יעקב ע"י ששמר אות הברית כאשר מצינו שאמר לראובן כחי וראשית אוני כידוע גם מצינו ששמר אות שבת כדרשת חכז"ל על ויחן את פני העיר שקבע תחומין ע"כ זכה לבא למדת האמת להאמין באל אמת כי הוא לבדו אלקותו אין עוד זולתו ולזה מרמזים הפסוקים וישלח יעקב מלאכים לפניו ר"ת וימל ר"ל ע"י ששמר אות ברית מילה ע"כ נתקיימה בו ברכת אמו כי מלאכיו כו' שהי' לו שמורה ע"י מלאך הברית אל עשו אחיו ר"ת את ערלת אחיו היינו וימל את ערלת אחיו שמל את ערלת לב אחיו להכניעו שלא יוכל להרע לו ולכנ"י גם ר"ת אל עשו אחיו ארצה הם אין עוד אמת אלקינו ר"ל שבא עי"ז למדת האמת להאמין ביחוד האל שאין עוד זולתו שעיר שדה אדום ר"ת שמר שבת אחת ר"ל גם ע"י ששמר כהלכתו ע"ד שאיתא בגמרא אילמלא שמרו ישראל שבת אחת כו' וק"ל.
עוד בפסוק הנ"ל כו' עם לבן גרתי כו' ויהי לי שור וחמור כו' עד למצוא חן בעיניך ופי' רש"י עם לבן גרתי לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר אינך כדאי לשנוא אותי על הברכות שברכני אבי ד"א עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי והנה השני פרושי אינם מובנים מה שאמר לא נעשיתי שר וחשוב לכאורה לא יוצדק לפי המדרש שהי' לו ששים רבוא כלבים שומרי הצאן וי"א שני פעמים ס' רבוא מזה נוכל לשער רבוי הצאן והעבדים שומרי הצאן ואיך יומצא שר גדול כזה גם מה שאמר ותרי"ג מצות שמרתי יקשה על מה שלח אליו כזאת והאם בזה יתרצה עשו להתפייס אתו ואם עבור זה יהפך לו לאוהב הלא יוסיף לשנוא אותו כי כן דרך הרשעים לשנוא את עובדי השם גם מה ששלח לו ויהי לי שור כו' למצוא חן בעיניך באיזה צד ימצא עבור זה חן גם מה שפי' רש"י וזו אינה מן השמים ואינה מן הארץ גם כן איני מובן כי הבהמות יגודלו מהעשבי' ומצמחי האדמה והרי הם הכלל מטל השמים ומשמני הארץ והנראה דהנה ידוע שעיקר העבדות השם הוא שילמדו את תורתו הק' לשמה בד"ור לעשות נחת רוח ליוצרו בלי תערובת שום מחשבת פסול ואם לומד לאיזה פני' אחרת לעשות עטרה לעצמו שיהי' לו לכבוד ולתפארת או לקנטר ח"ו אזי בזה נותנים כח לסט"א ח"ו כידוע מכל ספרי הקודש והמוסר שעיקר הוא הלמוד התורה לשמה ועי"ז אין כח בשום אומה ולשון לשלוט בישראל כמו שאיתא במדרש פ' תולדות אמר ר' אבא בר' כהנא לא עמדו פלסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי נכנסו כל או"ה אצלם אמרו תאמר שאנו יכולים להזדווג לאומה זו אמר להם לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהם אם מצאתם שם תינוקת מצפצפים בקולם אין אתם יכולים להם שכך הבטיחם אביהם ואמר להם הקול קול יעקב בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידים ידי עשו ודקדקו לומר דוקא תינוקת מצפצפים בקולם כי התינוקות אין להם שום פני' ומחשבת פסול שנוכל לחשוד אותם לכבוד עצמם הם דורשים כי אינם יודעים לעשות רע ע"כ לא תוכלו להם ונוכל לומר שזאת מרומז בפסוק הקול קול יעקב שתיבת קל הראשון הוא חסר והוא מלשון קלות ופי' הפסוק שאם אין הלמוד במחשבות קדושות בדו"ר רק שהוא שלא לשמה הוא נחפז וקל אזי ח"ו וידים ידי עשו מכוון לדברינו והנה איתא בספר הקדוש מאור עינים שחבר הקדוש האלקי מו' נחום מטשאר נאבלי על הפסוק אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד ומפרש בגמרא למיימינים בה היינו שעוסקים לשמה אורך ימים כו' ולעוסקים שלא לשמה עושר וכבוד ומקשה בגמ' ולמיימינים עושר וכבוד ליכא ומתרץ שלמיימינים כ"ש עושר וכבוד העולה מדברי הרב הקדוש כי להמיימינים העושר והכבוד הוא רק דרך כ"ש ואינו מפורש בהפסוק כי באמת אין העושר והכבוד בא להם במזומנים רק מידי יום ביומו מזמין להם הקב"ה שפע טוב בעת הצטרכותם יע"ש ונראה שזה ג"כ מרומז בברכת יצחק שברך ליעקב אמר לו ויתן לך האלקים ופי' רש"י ויתן ויחזיר ויתן כי הצדיקים העוסקים בתורתו אין להם כל הברכה והעושר בפעם אחת במזומן והענין הוא כי הצדיק מואס בעניני העולם וכל התענוגים וכסף וזהב שבעולם מאפס ואין נחשבו לו ע"כ כאשר יזמין לו הש"י שפע ברכה בכסף או בזהב הוא מבזבז על צדקה ושאר צורכי מצוה ואינו מניח לעצמו כלום ותמיד הם מיחלים לחסדו ע"כ נותן להם הקב"ה פעם אחרת וכמו כן לעולם וזהו פי' ויתן ויחזיר ויתן לא כן הרשעים והעוסקים שלא לשמה רק להתגדל ולהתיהר רודפים אחר הכבוד ותענוגות בני אדם וכאשר בא לו השפע מאתו ית"ש שכר למודו בעוה"ז הנה עינו רעה לפזר הממון כי ירא לנפשו אולי יחסר לו לרדוף אחר תענוגי הבלי הזמן יעויין לעיל בפ' תולדות על פסוק זה וכבר אמרנו שזה הי' כוונת לבן שהי' רוצה לבלבל את יעקב שיהי' עבודתו שלא לשמה ושיתן עינו רק בממון ואמר לו נקבה שכרך שהוא לשון נוקבא ושמאלית כאשר אמרנו לעיל בפ' ויצא בד"ה ויאמר אליו לבן אמנם יעקב אבינו נתחכם כנגדו והחזיק עצמו באמונתו בעבודה שלימה בלתי לה' לבדו וזהו ויבא יעקב שלם ודרשו חכמז"ל שלם בתורתו היינו שהיה בתכלית השלמות שלא היה יכול לבן לבלבל מחשבתו מלעסוק בתורתו לשמה והנה יעקב ידע שטימת עשו אחיו וקנאתו בו וזה אשר שלח אליו להוציא הקנאה מלבו לא נעשיתי שר וחשוב היינו מה שאצלי הוא שר וחשוב זה לא נעשיתי כי אבי ברכני ויתן ויתן והכוונה שאלמוד ואעסוק בתורתו לשמה שאהי' צריך לברכת ויתן ויחזור ויתן כנ"ל ואז יקוים בי הוי גביר לאחיך אמנם לא כן עמדי כי עם לבן גרתי כפי' השני שתרי"ג מצות שמרתי ואעפ"כ ויהי לי שור וחמור כו' מזה נראה שלא הייתה עבודתי שלימה ע"כ יש לי רב הון וכמוני כמוך ואנשים אחים אנחנו ע"כ מראוי שאמצא חן בעיניך וק"ל עוד יש לפרש לא נעשיתי שר וחשוב עפ"י דרך הפשוט כי הנה דרך הממון באם יש לאיש עושר ונכסים הלא תגדיל רוחו ותזוח נפשו עליו להיות מתנהג כשר וחשוב לא כן אנכי אף שיש לי שור וחמור וכו' לא נעשיתי שר וחשוב כו' אצלי היינו אצל עצמי לא נעשיתי כן וק"ל.
עוד יש לפרש דברי רש"י הנ"ל דהנה עוד יש לדקדק על לשון שור וחמור ועבד ושפחה הכל בלשון יחיד ואף שפי' רש"י שכן דרך ב"א לקרות לשור וחמור בלשון יחיד אמנם אצל עבדים ושפחות לא מצינו כן ונראה דהנה שורש והתכלית גדול לעבדות השם הוא מדות הסתפקות שלא לרדוף אחר המותרות וכל זמן שאדם רודף אחר המותרות הן באכילה ושתי' והן בשאר התאות קשה לו לבא לידי התכלית האמיתי וצדיקי הדור הם נקראים יסוד העולם כי הם במדריגת מדת יסוד אשר ע"י מעשיהם הטובים הם משפיעים כל הטובות בעולם והם הם הצנור והשביל אשר על ידם באים כל ההשפעית וממילא באים ההשפעות עליהם והם מסתפקים א"ע במועט ההסתפקות ומחלקים ההשפעות וכל טיב לכנ"י כמו שמצינו בר' חנינא בן דוסא כל העולם ניזון בשביל חנינא בני ר"ל ע"י השביל וצנור שלו וחנינא בני די לו בקב חרובין ר"ל שמסתפק א"ע במעט ההסתפקות והנה יצחק אינו בירך את יעקב בטל השמים ובשמני הארץ כו' ולפי דעת עשו היה הכל כפשוטו ועיקר הברכות היו בצרכי עוה"ז כאשר מאמינים רוב ההמון שעוה"ז ותענוגיו ההבלים הם העיקר לקבץ הון רב ולהיות חשוב בעולם ע"כ קנא את יעקב אמנם יעקב לא עשה זאת לעיקר כי באמת דרשו חכמז"ל כל הברכות על דרכים אחרים פנימים יעויין בדבריהם ע"כ שלח לו לא נעשיתי שר וחשוב ר"ל אינו מחזיק א"ע לשום שר וחשוב כי אין לי צורך בכל זאת ואין לי תענוג מזה ויהי לי שור וחמור כו' ר"ל עבורי די בשור אחד וחמור אחד ועבד אחד כאשר מצינו בר' חנינא בן דוסא וק"ל.
עוד בענין הנ"ל ובפי' רש"י ז"ל על גרתי ותרי"ג מצות שמרתי מה הודיע לעשו בזה וגם יש לדקדק על ואיחר עד עתה מה הודיע לי בזה האם לא ידעינן שאיחר עד עתה מאחר שלא בא מקודם ובוודאי הי' ליעקב איזה כוונה בזה גם על הזכרתו בלשון יחיד שור וחמור כו' ונ"ל לפרש דהנה במדרש איתא שיעקב אבינו בשליחותו זה היה רצונו שיחזיר את עשו בתשובה ונ"ל דהנה האמת הוא בעבודת האדם את הבורא ית"ש שיהיה באמת ובתכלית השלימות כי יכול האדם לקיים כל המצות וללמוד הרבה אבל שיהיה באמת לאמיתו לשמה שיהיה נדבק על ידי התורה והמצות להבורא ב"ה זה קשה מאוד לאדם אפילו לעשות מצוה קטנה בשלימות באמת לאמיתו מעומקא דליבא כי לזה צריך הזדככות רב להזדכך חומרו מכל התאות הגשמיות ומכל חטאות הנעורים בתשובה שלימה אז יכול לבא לעבוד את ה' באמת לאמיתו ובאם לאו אזי נותן ח"ו עוד כח להס"א בתורתו ותפלתו שלא לשמה וביותר קשה לו לאדם לעשות תשובה שלימה על מה שנדמה להאדם שעוסק בתורה ועבודה תמיד ואינו רואה בעצמו שום חסרון בעבודתו וסובר בעצמו שהוא צדיק גמור ועל מה ישוב נמצא נשאר בסכלותו ואין תרופה למכתו ובאמת מי שאינו משגיח על עצמו בלי הפסק לתקן מעשיו הראשונים ולמצוא חסרונות בעבודתו בכל שעה שאינם בשלימות ושיתחרט בכל עת ולהרהר בתשובה שלימה על החסרון השלימות שהי' לו בעבדות בוודאי הוא עדיין רחוק מהבורא ב"ה וכל העבדות שלו אינו כלום כמו ששמעתי מאדמ"ו הרב מו"ה יצחק מלובלין זלה"ה על הגמרא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ויש שני נוסחאות בגמרא נוסחא אחת יפשפש במעשיו ונוסחא אחת ימשמש במעשיו ואמר הוא ז"ל החילוק שבין השני נוסחאות הוא כך יפשפש במעשיו הוא לחפש אחר העברות למצוא אותם לעשות תשובה עליהם ופי' ימשמש הוא אם אינו נמצא לו עברות בפועל אזי ימשמש במעשיו הטובים שלו אם הם כתקנם כי א"א לעשות בלי חסרון כי ימצא בהם איזה פני' ח"ו או שהי' לו לעשות אותם ביותר דביקות ויותר בד"ור נמצא מכל הנ"ל שהצדיקים האמיתים ההולכים בדרך ה באמת לאמיתו בעומקא דליבא הם תמיד בתשובה שנמצא להם תמיד חסרונות בעבדות שלהם ומי שהולך בדרך זה אזי כל הטובות עוה"ז אינו חשוב אצלו לכלום ואינו נהנה מהם כלל והנה איתא במדרש אין ועתה אלא תשובה שנא' ועתה ישראל כו' ומעתה נבא לבאר הכתובים עם לבן גרתי ואחר עד עתה ר"ל שתרי"ג מצות שמרתי ואעפ"כ ואחר עד עתה שלא באתי לתכלית האמיתי עד עתה הוא תשובה כמאמרנו שיותר קל לאדם לקיים כל המצות והחוקים ולעשות תשובה באמת ובתמים. וזהו פי' המדרש ששלח לו כל השליחות להחזירו בתשובה כי לכאורה יקשה היכן מרומז זאת בתו"הק. ולדברינו יוצדק שבמלת ועתה נרמז התשובה ושלח לו ברמז שהוא אף שקיים כל התרי"ג מצות אעפ"כ לא בא לתכלית האמיתי עד כי בא למדריגת התשובה מכ"ש שהוא צריך לעשות תשובה וזהו ששלח לו ויהי לי שור וחמור כו' הכל לשון יחיד כי מי שעושה תשובה אינו נחשב לו כל בעוה"ז לכלום אדרבה הוא עליו למשא וכן נרמז באברהם אבינו ע"ה ואברם כבד מאוד במקנה וכו' ר"ל שהיה הכל עליו כמשא כבד וגם ליעקב לא הי' נחשב כל הרכוש לכלום וזה שפי' רש"י ז"ל לא נעשיתי שר וחשוב כי ע"י העושר והכבוד הנ"ל לא נחשב בעיני עצמו לשר וחשוב רק תמיד הי' נכנע גדול בעיני עצמו מחמת התשובה והכנעה שהי' לו לפניו ית"ש ע"כ נאמר בכולם לשון יחיד שור וחמור כו' ר"ל שלא היה חשוב הכל בעיניו רק כאלו הי' לו רק שור אחד ואיני מחזיק את עצמי לגביר ושר וחשוב עליך ע"כ אין לך לשנוא אותי ע"כ אמצא חן בעיניך וד"ל.
וישלח יעקב מלאכים כו' במדרש שאלו או"ה לאבנימוס הגרדי נזדקק לאומה זו אמר להם לכו אל בתי כנסיות ולבתי מדרשות אם שמעתם לתינוקות שמצפצפין בקולם אין אתם יכולים להם שנאמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו עיי"ש בזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו וקשה דאדרבה בפסוק כתיב איפכא קול יעקב והידים ידי עשו ותו קשה למה אמר להם תינוקות מצפצפין בקולם ולמה לא אמר להם שגדולים לומדים תורה אז לא תוכלו להם כו' ונראה לי דידוע מאמר חז"ל כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא וכל העוסק בתורה לשמה כל העולם כולו כדאי הוא לו כו' ונותנין לו מלכות כו' ועיין בספרי הקודש באריכות היכן היא הלימוד לשמה ולאו כל אדם זוכה לזה לבא בנקל כי אם אחרי יגיעה רבה ואיתא בספרי קודש שבלימוד שלא לשמה נותן כח לסט"א ע"כ אמר להם אבנימוס הגרדי לכו אל בתי כנסיות ובתי מדרשות אם שמעתם שהתינוקות של בית רבן מצפצפים בקולם דוקא לפי שהוא דוקא הבל שאין בו חטא משא"כ לימוד של גדולים שיש בו כמה וכמה בחינות כנ"ל וחלילה שלא לשמה ניתוסף להם כח חלילה וידוע שכל שלומד לשמה אזי כשאותיות יוצאין מפיו של הלימוד האותיות מלאים בקדושה בדחילו ורחימו לאפוקי כשלומד שלא לשמה חלילה אזי האותיות הם ריקים וקלים כדאיתא תורתו של דואג משפה ולחוץ וזה והקול קול יעקב הקל כתיב חסר וא"ו והוא לשון קל וזה הקל קול יעקב דהיינו שקולו הוא קל שאינם לומדים לשמה אז והידים ידי עשו חלילה וממילא כשאין קל קול יעקב אלא הקול קול יעקב שהוא מלא אבנים שלימות באהבה ויראה ובקדושה אז אין הידים יד עשו שולטין אמן.
ויירא יעקב מאוד כו' ויאמר יעקב אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק ה' האומר אלי שוב כו' ויש לדקדק למה אמר ואלקי אבי יצחק הא לעיל כתיב ופחד יצחק מפני שאין הקב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם ומפני מה אמר עתה ואלקי יצחק והנה רש"י ז"ל מתרץ זאת. אמנם ראוי להבין כוונת יעקב בזה גם למה הזכיר שם המיוחד ה' האומר אלי גם זאת מתרץ רש"י ועוד לאלקי מילין ונ"ל דהנה איתא בספרים הקדושים על מה שאנו תוקעים בר"ה תקיעה שברים תקיעה שהוא בר"ה הוא מדת יצחק כדאיתא בספרים הקדושים על ויקרא את עשו בנו הגדול לדון את כל באי העולם כי הוא המקטרג היותר גדול על הכנ"י ע"כ אנו תוקעים בשופר להמתיק את יצחק ותקיעה הוא כנגד אברהם אבינו שהוא חסד לימין יצחק ויעקב שמדתו רחמים לשמאל יצחק ויצחק שהוא מדת הדין הוא באמצע להמתיק את דינו שנצא בדימוס. והנה בכאן שראה יעקב אבינו שעשו בא ועמו ארבע מאות איש ונתירא מאוד מחמת שהוא ענף יצחק מדת הגבורה גבורות קשים מאוד ע"כ להמתיקו התחיל להתפלל ע"ד התקיעות של ר"ה ועשה המתקה ע"כ התחיל אלקי אבי אברהם מדת החסד ואלקי אבי יצחק באמצע ואח"ז הזכיר ה' האומר אלי הזכיר שם המיוחד המרומז לרחמים ושיהיה מדת יצחק באמצע להמתיק דיניו וע"כ לא אמר ופחד יצחק וגם אמר ואלקי אבי יצחק בוי"ו הכל לעשות המתקות להדינים וק"ל.
ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו עזים מאתים כו' גמלים מניקות כו' והנה יש לדקדק למה תפס הכתוב לשון מנחה ולא לשון מתנה ונ"ל דהנה יש עוד לדקדק בפסוק ויאבק איש עמו כו' ודרשו חכמז"ל שהעלו אבק עד כסא הכבוד ויש להבין מה הוא האבק ונ"ל להקדים לפרש הפסוק וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו כו' ויירא כו' ויש להבין מה הוא המורא הגדול לפני ד' מאות איש אחרי שמצינו במד"ר שמחנה יעקב היה רב מאוד כאשר כבר הזכרנו והגם שמצינו במדרש שהיו כולם קטורי תגא אמנם יש עוד לאלקי מילין גם יש להבין מה דאיתא במדרש ששלח לו כולן בעלי מומין וגם מה דאיתא במדרש שעישרן כל זאת צריך להבין ונ"ל ע"ד דאיתא קצת הדברים בלקוטי תורה מהאר"י ז"ל אמנם אינו מפורש שם הטוב בביאור ונבא לפרש הדברים כי כוונת יעקב היה בזה המנחה לשלוט כל הגבורות והדינים על עשו ולמשוך על עצמו החסדים כי מצינו בספרים הקדושים שנמצאים ת' עלמין דכסופין בקדושה הם רחמים פשוטים והנה את זה לעומת זה כו' נמצאים ד' מאות עלמין אשר בהם נאחז עשו הרשע והלך לקראת יעקב סטרא דקדושה ללחום עמו וזה שנרמז וגם הולך לקראתך וד' מאות איש עמו ר"ל לקראתו וכנגדו ע"ד האמור את זה לעומת זה והנה ידוע ששורש הדינין הם ש"ך לפ"ר כמובא בספרי הקודש ולכן רמז לו במנחה זו והשליך כל הדינין על עשו וכת דילי' כי בפסוק ראשון עזים מאתים כו' נמצא בסופי תיבות שמנה ממי"ן שעולה בגי' ש"ך. ובפסוק שני גמלים מניקות נמצאים שבעה ממי"ן שעולים גימ' פ"ר וכוונתו הי' להשליך כל הדינים עליו וזה אשר מרמז המדרש שהיו בעלי מומין ר"ל שכיוון להממי"ן שבסופו תיבות של המנחה ומה שעישר אותם הוא רמז לשבר תקיפות של עשו כי כל הבהמות ששלח לו היה מנין תק"פ הם מנין תיבת עישר כמנין שעיר עזאזל לשבר תוקף של עשו כמובן. והנה עוד נמצאים ש"י עולמות בקדושה ונמצא בזוה"ק שאותן הש"י עולמות נחלקים לימין ולשמאל היינו ר"ז עולמות כמנין אור לימין וק"ג עולמות לשמאל כמנין מנחה. ע"כ אמרו חכמז"ל הוי זהיר בתפלת המנחה מחמת כי אז מתחילין להתגבר כוחות הדינין וצריך להמתיקם ויעקב במנחתו הי' כוונתו לשבר תוקף הדינין שיחולו על עשו וכת דלי' ולהגביר הרחמים על בני ישראל עם קרובו ע"כ אמר ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו ר"ל שהק"ג שהם מצד השמאל שעולים במספר מנחה יהיו על עשו אחיו וזה רמזו חכמז"ל בדבריהם שהעלו אבק עד כסא הכבוד ר"ל שאבק בגי' ק"ג העלה אותם עד כסא הכבוד ר"ל שהעלה הדינין להכלל אותם בימין להוריד רחמים על הכנ"י. וע"י זה ככה את עשו להיות נכנע לפניו ונכנעו הדינים ונעשה רחמים גמורים על הכנ"י אמן.
ויצו את הראשון כו' גם את כל ההולכים אחרי העדרים לאמר כו' ויל"ד אם בא הכתוב לפרש הי' לו לפרש גם את יתר העדרים ואם בא לעשות כלל לא הי' לו לחשוב רק אחר ויצו את הראשון הי' לו לכתוב ויצו גם את כל ההולכים אחרי העדרים ונ"ל דהנה יעקב אבינו הקדוש ראה ברוה"ק את הד' גליות אשר יגלו בניו בין האומות ובכל דור ודור יעמדו עליהם האומות אשר ירצו להרע להם והנה האבות הם סימן לבנים והשתדלותם היה עבור בניהם הכנ"י כאשר היא ע"י שנכנע לפני עשו והשתחוה לפניו נסתמו טענותיו ונכמרו רחמיו ונהפך לו לאוהב לבל הרע לו עוד כן בכל דור ודור ובכל הגליות כאשר יגלו בניו בין האומות וירצו להרע להם ח"ו תיכף כאשר יכנעו בני ישראל לפניהם ולא יעמדו כנגדם בתקיפות רק בדברי ריצוי ומקבלים עליהם עול גליות ימתקו ולא יהי' ביכולתם להרע להם בשום אופן ויכמרו רחמי האומות עליהם וזהו אשר מרמז הפסוק ויצו את הראשון גם את השני גם את השלישי ר"ל נגד השלשה גליות הראשונים גם את כל ההולכים ר"ל גלות הרביעי שנמכרנו למלכים רבים ממלכות למלכות ומאומה לאומה כדבר הזה תדברון כו' במוצאכם אותו ר"ל תכנעו לפניהם ותקראו אותם אדונים ואת עצמיכם תחשבו לעבדים ובזה יכמרו רחמיהם עליכם להטיב עמכם אמן.
ויקם בלילה הוא כו' ויעבר את מעבר יבק כו' ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו כו' וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ונ"ל לפרש בדרך הרמז דהנה על כל בי' עשרה שכינתא שריא כי ברוב עם הדרת מלך וכל דבר שבקדושה יותר טוב לעשות באגודה מלעשות יחידי אף כשיש להצדיק התבודדות ומתפלל ביחידי יוכל להרים עצמו יותר ולעלות במעלות מעלות יותר מבהתפללו ביחד עם שאר העם אעפ"כ יוכל להיות עליו קטרוג ויוכל ח"ו ליכול למטה אמנם בעשות הדבר שבקדושה באגודה אזי אין עליו קטרוג והא ראי' שאף שהצדיק מתפלל ומרים עצמו בעולמות העליונים אעפ"כ אינו יכול לומר קדושה בפחות מעשרה וזה מרמז לנו הפסוק ויעבר את מעבר 'י'ב'ק נוטריקון 'יחוד 'ברכה 'קדושה כמבואר בזו"הק היינו שעבר למעלה מאלו מדריגות למעלה למעלה במדריגות גדולות יותר ויותר יעקב לבדו כי כל בני ביתו אשר אתו לא יוכלו כ"כ לעלות במדריגות גדולות עמו ע"כ ויותר יעקב לבדו שהי' מרים עצמו יותר מהם וזהו ויאבק איש עמו שהי' קטרוג עליו כנ"ל וירא כי לא יכול לו כי אעפ"כ לא הי' יכול לעשות לו כלום כי הצדיק הגדול אשר יוכל לעלות כ"כ במעלות טובות אין הקטרוג יוכל לעשות לו כלום ויגע בכף ירכו היינו ע"י הקטרוג ניטל ממנו תמכן דאורייתא המכונים בשם ירכים כמו שהם מעמידים הגוף כך התמכים דאוריתא המה מעמידים להצדיק ועל ידי הקטרוג ניטל ממנו התמכין דאורייתא ונופל למטה והבן.
ויאבק איש עמו עד עלות השחר כו' וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו כו' ויאמר שלחני כו' ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב כו' כי אם ישראל כו' והנה יש להבין שיעקב אמר לא אשלחך כי אם ברכתני והמלאך שאלו מה שמך ולא מצינו שברכו וגם הי' יכול לברכו אף בלא שידע שמו ונראה דהנה איתא בזוה"ק על ויגע בכף ירכו שנגע שרו של עשו בתמכי דאורייתא והענין הוא כך דהנה נודע מדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות במס' אבות שהפליג מאוד שלא להנות מבריות והגדולים שבדורו והאחרונים כולם יחלקו עליו והתירו להנות מבריות שאל"כ אי אפשר להתקיים ויתבטל התורה ח"ו ע"ש בדברי קדשם והנה שרו של עשו רצה לקלקל שלא יהי' תמכי דאורייתא וממילא יתבטל התורה חלילה לגמרי ובזה יהיו הידים ידי עשו שולטת חלילה וזה שפירש הת"א על עשו איש יודע ציד נחש ירכון עיין במפרשי תורה פרושם על התרגם ואנו פרשנו נחשירכון שנחש אורב על הירכון היינו התמכי דאורייתא כדברי הזוה"ק. והנה איתא בזוה"ק שבעו"הז הת"ח ניזונים ע"י העמי הארצות ובעולם הבא יתפרנסו הע"ה ע"י הת"ח ועיקר חיותם יהי' רק ע"י הת"ח והנה מצינו בגמרא שגם בעוה"ז יותר מה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם הבעל הבית. ודורשים זה מן הפסוק שם האיש אשר עשיתי עמו בועז ע"ש. והנה ודאי ראוי והגון לת"ח שלא יהנה מכל איש כידוע ליודעי חן אמנם מתחלה כ"ז שהצדיק עדיין לא נזדכך לגמרי והוא באמצע העבודה אי אפשר לו לדקדק כ"כ ממי שיקח שא"כ אפשר שיתבטל לגמרי מהתורה והעבודה ח"ו והנה אחר שנזדכך הצדיק אזי הוא הוא אשר מושך כל השפע בעצמו כדאיתא בגמרא על פסוק שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה שהת"ח ניזונין בזרוע וכל העולם ניזון בשביל חנינא בני כו' ואז לא מקרי נהנה מבריות אדרבה הוא המביא השפע והם ניזונים ממנו נמצא הת"ח ניזון משל עצמו. ועתה נבא לבאר הפסוקים וירא כי לא כו' ויגע בכף ירכו כדברי הזוה"ק שנגע בתמכי דאורייתא וכוונת השר הי' לפגום שלא יהי' מחזיקי תורה ועי"ז יתבטל התורה חלילה בכדי שישלטו ידי עשו ע"כ אחר שבקש המלאך ממנו שלחני ויאמר לא אשלחך כ"א ברכתני. פי' שתחזור לתקן אשר קלקלת בהתמכין דאורייתא אז אמר לו המלאך מה שמך כו' עד כי אם ישראל פי' דאיתא במפרשים שישראל הוא לשון ישר אל ונ"ל הפירוש היינו שיהיה במדריגה גדולה בהזדככות גדול ואז יהי' הוא המביא שפע לעולם ויזונו הכל בזכותו וזה הי' ברכתו לא יעקב כו' כ"א ישראל ר"ל במדריגה גדולה ובמדריגה זו יהיו בניך הצדיקים ואליהם לא נגע הפגם כי לא הם הנהנים רק מהנים ומשפיעים לכל באי עולם בזכותם ומדידהו קא אכלי וק"ל.
ויאמר לא יעקב יקרא עוד שמך כו' כי שרית עם אלקי' ואנשים ותוכל וישאל יעקב כו' ויאמר למה זה תשאל לשמי כו' ויל"ד מה זה כי שרית עם אלקי' היכן מצאנו שירותו עם אלקי' ורש"י פי' עם מלאכי' אך עדיין יש להבין אמאי קרא להמלאך אלקי' כו' כי הנה איתא במדרש שהמלאכים ע"י שגולו מסטורין של הקב"ה נדחו ממחיצתם קל"ח שנה כי המלאך אינו רשאי לגלות סוד שליחתו ונוכל לומר שע"כ לא רצה המלאך לגלות את שמו ליעקב כי ידוע ששמות המלאכים נשתנים לפי השליחות שמשתלחים והשליחות אינם רשאים לגלות כנ"ל אמנם כאשר יעקב לא רצה להניח את המלאך אז אמר המלאך עתה אני מוכרח לגלות לו ויהיה לי התנצלות שאף הקב"ה עושה רצון הצדיקים והקב"ה גוזר והצדיק מבטל והצדיק גוזר והקב"ה מקיים ע"כ אם הקב"ה עושה רצון הצדיקים אנו עאכו"כ כן הוא במדרש וזה מרומז בהפסוק כי שרית עם אלקי שרית הוא לשון שירות אחרי שאף הקב"ה כביכול עושה שירות הצדיקים ומכ"ש ועם אנשים היינו המלאכים אשר מתלבשים בעולם זה בדמות אנשים כמאמר המדרש ע"כ וישאל יעקב ויאמר הגידה לי שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי ר"ל הרי הצדיק יש לו כח להלביש למלאך איזה לבוש שירצה כפי רצונו כפי הצורך הזמן כידוע מספרים ושמי נשתנה עפ"י השליחות ואחרי שאני מוכרח לעשות רצונך כפי הק"ו הנ"ל ממילא תוכל לשנות את שמי ע"כ למה זה תשאל לשמי ודו"ק.
ויבא יעקב שלם עיר שכם כו' ויחן את פני העיר פי' במדרש ויבא יעקב שלם שלם בממונו והנה יש לדקדק האיך הי' שלם בממונו אחר כל המתנות שהוכרח ליתן לעשו ואיך יאמר המדרש שלא חסר יעו"ש גם יש לדקדק על לשון הכתוב עיר שכם משמע שכבר הי' בשכם ואח"כ נאמר ויחן את פני העיר גם על הלשון את פני העיר גם להבין דברי רש"י ז"ל שלם בתורתו גם לבאר דברי המדרש על ויחן את פני העיר אטלס תיקן להם ומוכר בזול מטבע תיקן להם גם מרחצאות תיקן להם מה הי' לו לתקן תקנות אלו אחרי שעדיין לא נקבע בתוך העיר והנראה דהנה כבר אמרנו שלבן בקש לבלבל את יעקב שיהי' עסק תורתו שלא לשמה להביאו למדת שמאל עבור עושר וכבוד כמבואר אורך ימים כו' ובשמאלה עושר וכבוד. אמנם יעקב אבינו אזר כגבור חיל והי' נאחז בימין לעסוק רק לשמה והיה לו אורך ימים ובמכ"ש עושר וכבוד כדברי הגמרא והחילוק שבין עושר זה לעושר זה הוא שהעושר הבא מסטרא דימינא אין בו שום קטרוג ולא יכול להיות בו אחיזת חיצונים כי הוא ממקום גבוה מאוד אמנם עושר הבא מסטרא דשמאלא יכול לבא בו איזה חסרון מחמת שיוכל להיות בו אחיזת החיצונים והנה יעקב ע"י אחיזתו בימין והי' עוסק בתורתו לשמה שלא לשום עושר וכבוד לא היה יכול להיות שום חסרון ופגם בעושרו והנה ידוע שהאבות הקדושים מכונים בשם כתפין שהם הזרועות עולם אברהם זרוע ימין יצחק זרוע שמאל ויעקב המחבר הזרועות הלב המחבר הכרכין ועתה נבא לבאר הכתובים והמדרש ויבא יעקב שלם ופי' המדרש ורש"י ז"ל שלם בתורתו ר"ל שלמד תורתו בתכלית השלימות לשמה וע"כ הי' שלם בממונו שלא חסר כלום מחמת אותן הדורונות שנתן לעשו ר"ל שלא הי' מוכרח עליהם רק מרצונו נתן כי לא הי' יכול להיות שום חסרון וקטרוג על ממונו מחמת שהיה העושר בא לו ממקום גבוה מאוד כאשר אמרנו עיר שכם עיר מלשון התעוררות שכם הוא לשון כתפין מלשון ויט שכמו והכוונה שהתעורר הכתפין זרועות עולם מדריגת אברהם ויצחק והוא הכריע ביניהם והטה כלפי חסד כנודע ויחן את פני העיר פני הוא לשון ראש וקודם ר"ל שהמשיך מוחי' עליונים להדרועין ועי"ז השפיע השפעות גדולות וחסדים מגולים על בני דורו וזה מרמז המדרש שתיקן להם מטבע ומכר בזול ותיקן מרחצאות הרמז הוא שהשפיע כל טוב על בא עולם זה מרמז המדרש על ויחן שקבע תחומין ר"ל ששמר שבת כי שבת מרמז למוחין עליונים אשר משם בא השפע ורב טוב על בית ישראל אמן.
ויאמר אלקים אל יעקב כו' וישב שם במדרש מביא המעשה דר' לוי בר סיסי ששאלו אותו שלשה שאלות ואחת מהם הוא הפירוש הפסוק אגיד לך כו' אם רשום למה אמת ואם אמת למה רשום ומאריך המדרש בזה מאוד גם דרשו שם אם חשב אדם לעשות מצוה כו' שהרי יעקב ע"י שאיחר נדרו נתבקרה פנקסו ומסיים שם אחרת נדרך קום עלה בית אל וישב שם ולכאורה צריך להבין ההמשך והדרש אשר סובב על מדת האמת והתרחקות השקר לכאן בפסוק זה ותחלה נקדים לפרש הפסוק ויקרא לו אל אלקי ישראל ודרשו חכמז"ל שהקב"ה קרא ליעקב אל ולכאורה הוא בלתי מובן ונ"ל דהנה כתיב ויהי בשכון ישראל כו' עד ויהיו בני יעקב שנים עשר וכבר האריכו המפרשים לפרש חבור הפסוקים אלו ואענה גם אנכי בעז"ה דהנה כבר הארכנו בזה בכמה מקומות ומובא בספרים דהקב"ה ברא העולמות עבור התענוג והשעשועים שיהי' לו מאומה הישראלית אשר שרשם הם האבות הקדושים שהם המרכבה אל שכינת כבודו אשר על ידם יתפרסם אלקותי בעולם שיודיעו איך לאהבו ואיך לירא מפניו ולפארו והנה זה האחד הי' אברהם אשר אחז במדת האהבה והודיע חסדי אל לכל באי עולם וע"י זה המשיך חסדים גדולים בעולם כשבא יצחק אחז במידות הגבורה מדת היראה להודיע דאית דין ואית דיין שיראו מפניו והנהיג את בני דירו שיעבדו את השם במדת היראה כשבא יעקב הבין שלא יתקיים העולם רק במידת הרחמים שאף אם יתקלקלו ח"ו בני העולם מעשיהם ויחטאו כנגדו ח"ו אם יתחרטו וישובו בתשובה שיתמלא הקב"ה עליהם ברחמים ע"כ אחז במדת תפארת מדת האמת להתרחק מן השקר למדת התפארת הוא ממוצעת בין חי"ג מרכבות אברהם ויצחק כי מידתו ממוזגת מחו"ג שיכללו הגבורות בהחסדים כשיתעוררו בני אדם בתשובה ומדת האמת היא אמצעית בין י"ג מכ"ד כי יעקב הוא המבריח מן קצה אל קצה ע"כ נאמר תתן אמת ליעקב וממנו נמצאו שנים עשר שבטי יה והיא היה המקור להם מספרם י"ג כנגד י"ג תקונים י"ג מכ"ד כלולים באור ההויות כולם רחמים פשוטים תיקוני אריך להוריד משם רחמים על כנ"י בלי שום תערובות דין והנה י"ג הויות עולה בגימ' של"ח גם ר"ת של הפסוקים ויהי בשכון ישראל כו' עד וישמע ישראל עולה עם הכולל של"ח ע"כ נאמר אח"ז ויהיו בני יעקב כו' ר"ל יעקב ושנים עשר בניו הם כנגד י"ג תיקונים י"ג הויות אשר עולים של"ח כי יעקב ע"י שאחז במדת האמת הי' שרשו ממקור י"ג תיקונים והוא וי"ב בניו כולם הם י"ג נגד הי"ג תיקונים אשר רומזים למדת האמת כמבואר בכתבים אצל כוונת חנוכה ובזה יבוא על נכון ויקרא לו אל כו' שהקב"ה קראו ליעקב אל ר"ל אחרי שבא למדת האמת ואחז בה בתכלית השלימות הי' דבוק בשורש עליון מדת אל תיקון הראשון מהי"ג תיקונים ע"כ קודם שקיים נדרו הי' עליו קיטרוג מחמת שכבר קראו הקב"ה אל מעל דבוקו במדת האמת וכל זמן שלא קיים נדרו הנה הוא חסר עדיין בשלימות האמתי ובזה מיבן המדרש איחרת נדרך קום עלה בית אל כי תיבות בית אל הם בגימ' באמת ושב שם ר"ל צריך אתה להאחז במדת האמת בתכלית השלימות להדבק במקור העליון של י"ג תיקונים תיקוני אריך להוריד רחמים פשוטים על כנ"י עד סוף כל הדורות ומעתה יבוא על נכון אריכות המדרש על פסוק זה קום עלה בית אל שמרמז למדת האמת כאמור ע"כ מביא כל הדרש אם חושב אדם לעשות דבר מצוה ר"ל שצריך להתאחז במדת האמת בתכלית השלימות שאפילו רק חושב לעשות מצוה צריך לקיימו וק"ל.
וירא אלקי' אל יעקב עוד בבואו מפדן ויברך אותו ויאמר לו אלקי' אני אל שדי כו' ויעל מעליו אלקי' במקום אשר דבר אתו ופי' רש"י ז"ל אינו יודע מה מלמדינו ונראה לי דאיתא במדרש על פסוק ויעל מעליו אלקי' מכאן שהצדיקים הם מרכבתו של מקום והענין הוא דכבר כתבנו כמה פעמים באריכות שהקב"ה שלשל כביכול ממנו העולמות אלפי אלפי' רבבות עד שבא זה העולם הגשמי וצמצם בו אלקותו בכמה וכמה מלבושים ורצה העולם להרחיב יותר עד שגער בה הקב"ה והעמידו וזה שאמרו ז"ל למה נקרא שמו שדי שאמר לעולמו די שלא יתרחב יותר לפי שכביכול שיער בחכמתו שעד כאן אפשר לאדם לחזור בתשובה אחר התגשמיותו ואם היה העולם נתגשם יותר לא היה אפשר לנתק א"ע מהגשמיות מחמת חומריות העביות וחלילה היה האדם כמוכרח לחטוא ולא היה באפשרי לחזור בתשובה וזה שאמר הכתוב אשר ברא אלקים לעשות שלא ברא לחצונים גופים אלא ברא רוחות ולא הספיק לברוא הגופי' עד שנתקדש היום והיינו מטעם הנ"ל שאם נבראו להם גופים היה העולם נתגשם יותר מדאי כנ"ל והעיקר העבדות לאיש הישראל להעבור כל המסכים והמלבושים ולבא אל פנימית הקדושה ויזכך החיצוניות והמלבושים עד שגם המלבושים יאירו באור הבהיר והנה האדם נברא בצלם אלקי שהוא אור המקיף כדאיתא בספרי קודש וצריך לזכך א"ע עד שיאורו הכלים והמלבושים יחד עם אור הפנימי והמקיף ואז נעשה האדם מרכבה לשכינה הקדושה עד שאין מפריד השי"ת מעמו כלל וכלל לעולם ושורה עליו השכינה משא"כ קודם שנזדכך והנה אברהם אבינו ע"ה קודם המילה נאמר לו אני אל שדי התהלך לפני והי' תמים ונאמר לפי שאברהם אף שהי' מתחזק בעצמו בצדקו יותר מנח כדאיתא במדרש וברש"י ז"ל אעפ"כ קודם המילה שלא נזכך עדיין מכל וכל היה צריך עדיין חיזוק וסעד מהשי"ת ע"כ אמר לו השי"ת אני אל שדי פי' שדי באלקותי לכל ברי' דהיינו שגם לו צריך הסיוע מהשי"ת הנרמז בשם שד"י היינו שאמר לעולמו די שלא יתרחב יותר בכדי שיוכל האדם לזכך חומרו התהלך לפני והי' תמים ר"ל אחר שימול א"ע ישיג תכלית השלימות והזיכוך שיתהלך לפניו מעצמו והבן והנה אברהם אבינו הוצרך לילך למצרים כמש"ה וירד מצרימה לשבר הקליפות שבח"ל וזה יהי' גם לו סיוע לזכך הכלים והמלבושים ואז ויעל אברם ממצרים שהי' לו עלי' ע"י זה וכן יעקב אבינו הוצרך לילך לח"ל ולישב אצל לבן זמן רב ג"כ לכוונה הנ"ל בכדי שיזדכך חומרו משא"כ יצחק אבינו לא הי' צריך לירד לח"ל מחמת שנתקדש על העקידה ונזדכך חומרו וכליו ואפשר שלזה כיוונו חכמ"זל במה שאמרו אתה קודש קדשים כו' והנה כבר כתבנו לעיל בפ' ויצא שיעקב אמר אם יהיה אלקים עמדו ישמרני כו' ושבתי בשלום אל בית אבי והי' ה' לי לאלקי' ודקדקנו שבתחלה אמר והי' אלקי' עמדו ולסוף אמר והי' ה' לי לאלקי' ואמרנו שנתירא יעקב לצאת לח"ל והבטיחו הש"י שיהי' לו שם אלקים לשמירה שיוכל לשבר תוקף הקליפות ולהכניעם בשרשם עד שיבא לא"י אל בית אביו אז יזדכך גופו ויבא לתכלית השלימו' אז יהי' ה' לו לאלקי' היינו שיכללו הדינים בהחסדים להמשיך חסדים גמורים על כנ"י יע"ש בדברינו והנה בבוא יעקב אבינו לשכם שהוא תחלת א"י ויקן לו חלקת השדה ויקרא לו אל אלקי ישראל פי' ע"ד כל הדר בא"י כמו שיש לו אלקי אמנם עדיין לא נגמר לבא למדריגתו כל זמן שלא בא אצל אביו והי' צריך עדיין לסיוע אלקי ולשמירה שם אלקי' כמו שהתנה בתחילה ושבתי בשלום אל בית אבי ע"כ נאמר וירא אלקי כו' עוד בבואו מפדן כו' ויאמר לו אלקי' אני אל שדי שהי' צריך עדיין לשמירה שם אלקים ולסיוע ועזר וסעד לתמכו גם הי' לו עוד סבות מיתת רחל וסיבת דינה עוד אחר שנתקרב לבית אביו אז ויעל מעליו אלקים במקום אשר דבר אתו פי' שמכאן ואילך נסתלק מעליו שם אלקים כי לא הי' צריך עוד לשמירה ונסתלקו מעליו כל הדינים והאיר כל הכלים והלבושים והמסכים עד שהאיר אותם שיאירו יחד הכלים ואיר הפנימי ובמקיפין בשוה כולם יחד מאירין ואז נעשה ונגמר להיות מרכבה וצורתו חקוקה בכסא הכבוד וע"ז אמר המדרש מכאן שהצדיקים הם מרכבה לשכינה ודו"ק.