ב. דברים שמנו חכמים במנין ונמצאו בספר מחזור וויטרי כ"י אקספרד
[ג' דברים] שלשה דברים הם שאדם חייב לבקש עליהם רחמים בכל שנה ושנה. על השנה טובה, ועל המלך טוב, ועל חלום טוב.
ג' חלומות הם שמתקיימים. חלום שחרית, וחלום שחלם לו חבירו, וחלום שפתרו לו בחלומו.
ג' דברים הן הרואה אחד מהן בחלומו סימן יפה לו. נהר, קדירות, חיטין. נהר מנין, שנ' כי כה אמר י"י הנני נוטה אליה כנהר שלום. קדירות מניין, שנ' תשפות שלום לנו. חטין מניין, השם גבולך שלום חלב חיטים ישביעך.
ג' נביאים הם הרואה אותם בחלומו. ספר מלכים יצפה לגדולה, ספר ישעיה יצפה לנחמות, ספר ירמיה ידאג לפורענות. מפני [שהוא] ספר חוליין קשה לפורענות.
ג' כתובים הם. הרואה ספר תילים יצפה לחסידות, הרואה ספר משלי יצפה לחכמה, הרואה ספר איוב דואג מן הפורענות. מפני שהוא ספר חוליין קשה לפורענות.
[ג'] שהקב"ה נותן חן. חן תורה על לומדיה, חן אשה על בעלה, חן מקח על לוקחו, ויש או' חן מקום על יושביו.
ג' נוחלים חיי העולם הבא. הדר בארץ ישר', והמגדל בניו לתלמוד תורה, והמקדיש והמבדיל במוצאי שבתות.
ג' דברים מביאים את האדם לידי עניות. המזלזל בנטילת ידים, ומי שאשתו מקללתו בפניו, והמשתין לפני מטתו ערום.
ג' דברים מביאים לידי פדגרוס. מנעל דחוק, ומיטה קצרה, ותשמיש המיטה ביותר.
ג' שהודו האמת ועברו מן העולם הזה והעולם הבא. ואילו הן, דואג האדומי, ובני רמון הבארותי, והמרגלים. ר' מאיר או', אף בן איש גר עמלקי.
ג' דברים הן שהקב"ה מכריז עליהם הוא בעצמו. על הרעב, ועל השובע, ועל זקן המתמנה פרנס על הצבור. על הרעב מנין, שנ' ואלישע דבר אל האשה אשר החיה את בנה לאמר קומי ולכי את וביתך וגורי באשר תגורי כי קרא י"י לרעב וגם בא לארץ שבע שנים. השובע מנין, שנ' וקראתי אל הדגן והרביתי אתו. על הזקן המתמנה [מנין], שנ' ראו קרא י"י בשם בצלאל וגו'.
ג' דברים שאין אדם ניצול מהם בכל יום. עיון תפילה, והרהור עבירה, ואבק לשון הרע.
ג' דברים שהגוים נאנחים עליהם בכל יום. על התורה, ועל השבת, ועל המילה.
ג' שאין להם מחילה. המתרעם על מידותיו, והמדבר אחד בפה ואחד בלב, והרואה דבר ערוה בחבירו יחידי ומעיד בו.
ג' דברים שאפילו אדם עושה תשובה אין הקב"ה מוחל לו. ואילו הן. הבועל אשת איש, והמתכבד בקלון חברו, והמכנה שם לחבירו.
אמ' ר' שמעון בן יוחי, ג' שהקב"ה שונאם ביותר. האוחז אמתו ומשתין, והמשמש מטתו ערום, והמגלה בפרהסיא דברים שבינו לבין אשתו.
ג' דברים מתישין גוף האדם. האוכל מעומד, והשותה מעומד, והמשמש כשהוא עומד.
ג' דברים צוה ר' ישמעאל בר' יוסף את רב. אל תעש מום בעצמך, ואל תעמד על המקח בשעה שאין לך דמים, אשתך טבלה אל תזקק [לה] לילה הראשון. ואמ' רב פפא, בנידה דאוריתא הואיל והוחזק מעיין פתוח, דילמא שפעה זבה.
ג' [אין] ממצעין ואין מתמצעין. כלב, דקל, ואשה. וי' א', אף נחש וחזיר. ואי פסע, מאי תקנתיה. אמ' רבא, ליפתח באל ויסיים בא', או פותח בלא ומסיים בלא. הני תרי דקיימי ופסקתינהו אשה נדה, אם תחילת נדתה היא הורגת אחד מהם, ואם סוף נדתה מריבה עושה ביניהם. מאי תקנתיה, [פותח] באל ומסיים באל, או פותח בלא ומסיים בלא.
ג' דברים צוה ר' עקיבא את בנו. אל תעש מום וכו'.
ג' דברים נכנסים לגוף ואין הגוף נהנה מהם. גודגדניות, ופגי תמרים, וכפניות.
ג' דברים אין נכנסין לגוף והגוף נהנה מהם. רחיצה, סיכה, תשמיש.
ג' משתמשין כנגד פנים. אדם, דג, נחש.
ג' דברים מרויחים נפש אדם. דירה נאה, אשה, וכלים נאים.
ג' מתים שלא בזמנם. הרחמנים, והרתחנים, ואניני הדעת.
ג' פעמים הכרוז יוצא בכל יום מלפני הקב"ה. בת פלוני לפלוני, פלוני יירש נכסי פלוני, יאכל פלוני ממון [פלוני], ושדה פלוני יאכל פלוני.
ג' שנים רבו בית שמאי על בית הילל. אילו אומרים, אשרי אדם שלא נברא, ואילו אומרים אשרי אדם שנברא. נמנו וגמרו אשרי אדם שלא [נברא], ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו.
ג' פעמים הכרוז יוצא בכל יום מפי הגבורה, אשרי אדם שלא נברא, ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו.
ג' שהקב"ה בוכה עליהן בכל יום. על עני שיש לו גסות הרוח, ועל תלמיד חכם שאין לו פת בסלו, ועל הניעור במשמרה אחרונה ואין עוסק בתורה.
בג' דברים אדם ניכר. בכוסו, בכיסו, בכעסו.
ג' דברים מרבים זבלו של אדם וכופפין קומתו וממעטין מאור עיניו. פת קיבר, ושכר, וירקות.
ג' דברים ממעטין את הזבל וזוקפין את הקומה ומאירין מאור עיניו של אדם. פת נקייה, ובשר שמן, ויין ישן, ומרחץ.
ג' דברים נאמרו בתמרים. שחרית וערבית יפות, ובמנחה רעות, והצהרים אין כמותן, ומבטלות את הזרע.
ג' דברים קשין לגוף. מחשבה [רעה], וחולי מעיים, ותחתוניות.
ג' דברים מזקינים גופו של אדם שלא בזמנו. הדר בעלייה, והמגדל תרנגולין, והמדבר ואינו שומע.
ג' דברים מעבירין את האדם על כבוד קונו ועל כבוד דעתו. מלכות, ויצר הרע, ורוח רעה.
ג' דברים אמרו חכמים, יש נושא אשה לשם זנות, ויש נושא אשה לשום ממון, ויש נושא לשם שמים. הנושא אשה לשם זנות, [עליו] הכת' או' אכלו ולא ישבעו, הזנו ולא יפרוצו, סוף שיצא ממנו בן סורר ומורה. והנושא אשה לשם ממון, עליו הכת' [אומר] בי"י בגדו כי בנים זרים ילדו וגו', חדש נכנס וחדש יצא, והממון בורח ממנו, סופו שמצריכין אותו לאחרים. והנושא אשה לשם שמים, עליו הכת' או' ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך, סופו שיצאו ממנו בנים שמושיעין את ישר'.
ג' דברים שאין אומות העולם נהנים מהם בעולם. היין ששותין נוטל כוחן מהן, וכשהן משמשין אין פושטין בגדיהן ומשמשין, וכשהן אוכלין בשר אין אוכלין אלא בסכין.
רבן שמעון בן גמליאל או', בג' דברים אוהב אני את הפרסיים. צנועין באכילתן, צנועין בבית הכסא, צנועין בדבר אחר.
אמ' ר' עקיבא, בג' דברים אני אוהב את המדיים. כשחותכין בשר אין חותכין אלא על גבי שולחן, וכשהן נושקין אין נושקין אלא על פיסת יד, וכשנוטלין עיצה אין נוטלין אלא בשדה, שנ' וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו.
ג' דברים מביאים את האדם לידי דאגה. גידול שער, וגידול ציפורנים, ובגדים פצועים.
ג' שאין כורתין ברית אמנה לבעליהן. אריס, וכרם, ואשה. ויש אומ', אף תורה.
ג' מפתיחות הן. מפתח של אשה, מפתח של גשמים, מפתח של תחיית המתים. מפתח של אשה מנין, שנ' ויזכור אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה. מפתח של גשמים [מנין], שנ' יפתח י"י לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו. מפתח של תחיית המתים מנין, שנ' וידעתם כי אני י"י בפתחי את קברותיכם וגו'.
ג' דברים העושה אותם יורש העולם הזה והעולם הבא. פרנס, צדקה, וגמילות חסדים.
ג' [מתין כשהן מספרין]. הדרוקן, וחולי מעיין, וחיה.
ג' חיים וחייהם אינן חיים. המצפה לשולחן חבירו, ומי שאשתו מושלת עליו, ומי שיסורין באין עליו ושולטין בגופו. ויש או', מי שאין לו אלא חלוק אחד.
ג' דברים במיני הדרוקן. אחד של רעב, ואחד של עבירה, ואחד של כשפים. של רעב תפוח, ושל עבירה עבה, ושל כשפים ירוק.
ג' שהקב"ה אוהבן. כל מי שאינו כועס, ומי שאינו משתכר, ומי שעומד בדיבורו.
ג' שונאים זה את זה. תלמידי חכמים שבבבל, ועניים, וכלבים. ויש או', אף תרנגולים.
ג' אוהבים זה את זה. החברים, והזונות, והעבדים. ויש אומ', אף העורבים.
מפני ג' דברים עיניו של אדם כהות. המסתכל בקשת, וכהן במשמרותם, ונשיא בשעה שהוא דן.
ג' בריות הן כל זמן שמתגדלין מוסיפין כח. החזיר, והדג, והנחש.
ג' דברים מקצרין ימיו של אדם. מי שנותנין לו ספר תורה לקרות ואינו קורא בו, כוס של ברכה לברך ואינו מברך, והנוהג גדולה בעצמו. ויש אומרים, הרואה ספר תורה זז ממקומו, ופורש ספר עזרא, ואינו עומד מפניו מיד.
ג' דברים מאריכין ימיו של אדם. המאריך בבית הכסא, והמאריך בתפילתו, והמאריך על שולחנו.
ג' עזין הן. כלב בחיות, וישראל באומות, ותרנגול בעופות. ויש אומ', אף עז בבהמות.
ג' דברים אמרו חכמים. אכל אדם כל מאכל ושתה כל משקה ולא שתה מים, אכילתו דם, זו היא תחילת חולי מעיין. אכל ושתה ולא הילך ארבע אמות, אכילתו רקב, זו היא תחילת רוח רעה. נצרך לבית הכסא ואכל, דומה לתנור שהוסק על גבי אפרו, זו היא תחילת ריח הפה.
ג' דברים העושה אותם קרוב למיתה יותר מן החיים. ישן מעומד, הקיז דם [ועמד], ושימש מיטתו ועמד.
ג' דברים אמרו חכמים, דם רבה מכוה ושחין רבות בו, מי רגלים ירקון רבה, שכבת זרע צרעת רבה.
ג' מתים כשהן משיחין. ואילו הן. הדרוקן, וחולי מעיין, וחיה.
ג' אינן נידונין בדינה של גיהנם. ואילו הן. חולי מעיין, והמדוכדך בענייות, והנהרג ברשות. ר' מאיר או', אף מי שיש לו אשה רעה, שנ' ומוצא אני מר ממות את האשה וגו'.
אמ' ר' ישמעאל, ג' דברים סח לי סמריא שר הפנים. אל תטול חלקך שחרית מן השמש ותלבוש, ואל תטול ידיך ממי שלא ידיו רחוצות במים, ואל תשתה ממי שאינו שותה. ויש או', אל תחזור הכוס למי שלא נתנו לך, מפני מה, מפני שרוח רעה, ששמה סטלגינית, תכספית, שהיא יושבת וצופה מתי יעשה אחד משלשה דברים הללו.
אמ' ר' ישמעאל, פעם אחת הייתי מעלה עולה על גבי המזבח, וראיתי הבורא שהוא יושב על כסא רם ונשא. אמרתי לפניו, כן יהי רצון מלפניך שלא תתבייש בעין. וכרע לי בראשו.
ג' מעין העולם הבא. שמש, שינה, ותשמיש.
ג' דברים ניתנו במידה. קול, קומה, ושער.
ג' דברים מאבדים את המזונות. קול, צעקה, וערוה.
ג' דברים קשין לו לאדם משום לשון הרע. ואילו הן. המחליף סנדלו של ימין לשמאל, קשה לשכחה. המחייט כליו כשהוא לבוש ונותן קיסם בתוך פיו. והנותן בגדיו מראשותיו, מתרופף בישינתן. ויש או', אף העובר בין הנבילות.
ג' דברים נאמרו בפוך לנכחול. מגדל שער שבעפעפים, ופוסק את הדמעה, ומעביר את בת המלך.
ר' ברכיה ור' חלבו בר פפי בשם ר' אליעזר, פעמים שהגשמים יורדין בזכות אדם אחד, בזכות עשב אחד, בזכות שדה אחת, ושלשתן פסוק אחד, והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים ומטר גשם אתן לכם לאיש עשב בשדה. לאיש ולא לאנשים, לעשב ולא לעשבים, לשדה ולא לשדות.
ג' צועקין ואינן נענין, ולא נשמעין בעולם הזה. ואילו הן. המלוה כספו שלא בעדים, והמחלק נכסיו בחייו, והקונה אדון לעצמו. וי' או', אף מי שיש לו אשה רעה ואינה מגרשה, והדר בעיר רעה ואינו יוצא ממנה.
ג' דברים נאמרו בכותח. מטמטם את הלב, ומסמא העינים, ומתיש הכח.
ג' דברים נאמרו בגרגר. מבטל את הכשפים, ומאיר את העינים, ומרבה את הזרע.
ג' דברים נאמרו בצפרנים. גונזן צדיק, שורפן חסיד, זורקן רשע.
ג' דברים ביקש משה לפני הקב"ה ונתנו לו. ואילו הן. שתשרה שכינתו על ישר', ושתסתלק שכינתו מעל אומות העולם, ובקש שיודיעו את דרכיו. ומניין שביקש שתשרה שכינה על ישר', שנ' ובמה יודע איפוא. ומניין שביקש שתסתלק שכינתו מעל אומות העולם, שנ' ונפלינו אני ועמך. ומניין שביקש שיודיעו את דרכיו, שנ' ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך וגו'.
בג' דברים זכה משה. בשכר יראה, בשכר מהביט, בשכר סתירה. בשכר יראה, שנ' כי ירא, זכה מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה. בשכר מהביט, שנ' כי ירא מהביט, זכה פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת י"י יביט. בשכר סתירה, שנ' ויסתר משה פניו, זכה וירא אהרן וכל בני ישר' את משה והנה קרן עור פניו ויראו מגשת אליו, ויכל משה מדבר אתם ויתן על פניו מסוה.
ג' באו בעלילה. קין, מנשה, וחנה.
ג' חשבו בליבם. עשו, ירובעם, והמן. עשו מניין, שנ' וישטום עשו את יעקב, ויאמר עשו בלבו, ירובעם מניין, שנ' ויאמר ירובעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד. המן מניין, שנ' ויאמר המן בלבו למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני.
ג' שאין הפרגוד ננעל בפניהם. גזל, וע"ז, והונייה.
ג' דברים עומדים בפיקוח נפש. ע"ז, וגילוי עריות, ושפיכות דמים. ר' מאיר או', אף הגזל.
בית שמאי או', ג' כיתות הן. אלה לחיי העולם, אילו צדיקים גמורים, ואילו לחרפות לדראון עולם, אילו רשעים גמורים, והשקולין שבהן יורדין לגיהנם ונידונין שם (לעולם) ואחר כך מתרפאין, שנ' והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו אמרתי עמי הוא והוא יאמר ה' אלהי. עליהן אמרה חנה י"י ממית ומחיה וגו'. בית הילל או', מטה כלפי חסד עליהם. אמ' דוד, אהבתי כי ישמע י"י את קולי, כל הפרשה, ומסיים כל המזמור כולו.
ג' כיתות נעשו ישר' על הים. אחת אומרת נחזור למצרים, ואחת אומרת נטבע לים, ואחת אומרת נעשה מלחמה. זו שאמרה נחזור למצרים, נאמר לה כי כאשר ראיתם את מצרים, וזו שאמרה נטבע בים, נאמר לה התיצבו וראו את ישועת י"י, וזו שאמר' נעשה מלחמה, נאמר לה י"י ילחם לכם ואתם תחרישון.
ג' כתרים הם. כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות. כתר כהונה זכה פנחס ונטלו חוקת עולם, כתר מלכות זכה שלמה ונטלו עדן, כתר תורה מונח. שלא ליתן פתחון פה לכל באי עולם, אילו היו כתר כהונה וכתר מלכות מונחים הייתי זוכה בהם ונוטלן. הרי כתר [תורה] תוכחת לכל באי עולם, שכל מי שהוא עסק בתורה, מעלין עליו כאילו שלשתן מונחין וזכה בכולן, וכל שאינו עוסק, כאילו שלשתן מונחין ולא זכה באחד מהן.
ג' דברים צריך אדם להסתכל. בשעה שהוא נכנס לבית הכסא, בשעה שהוא מקיז דם, ובשעה שהוא עומד לפני המת. [בשעה] שהוא נכנס לבית הכסא או' לו, ראה שדרכך כדרך בהמה. ובשעה שהוא מקיז דם, או' לו, ראה שבשר ודם אתה. ובשעה שהוא עומד לפני המת, או' לו, ראה עודך היום כאן ומחר אינך, להיכן אתה הולך שוב אין אתה חוזר, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. ימיו מועטין ושנותיו הבל, ימיו כימי שכיר, מלא אשמות, וירושתו שלש אמות, ודיניו ואנחותיו רבות, ולבו דוי, וסופו לרימה ותוליעה, ותוכחותיו ארוכות, ועוד חוזר ומרבה דברים יתרין, שנ' אולת אדם תסלף דרכו ועל י"י יזעף לבו.
ג' דברים אמרו חכמים בנשים. ואילו הן. קול, טפח, שער. קול באשה ערוה, טפח באשה ערוה, שער באשה ערוה.
ג' ידות הן ושלשתן בקציצה. יד לעין תקצץ, מפני שמסמא את העינים. יד לחסודה תקצץ, מפני שמביאתו לידי שפיכות דמים. יד לאמה תקצץ, מפני שמחממתו ומוציא שכבת זרע לבטלה.
ג' פעמים הכרוז יוצא ביום מלפני הקב"ה ואו' אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו. אל תגעו במשיחי, אילו תלמידי חכמים, ובנביאי אל תרעו, אילו תינוקות של בית רבן.
בג' דברים אדם ניכר. ביינו, בשאלתו, בתשובתו.
בג' דברים תלמידים חכמים ניכרים. בסיחתן, בעטייתן, בהליכתן.
בג' דברים מאריך אדם ימיו, המאריך בבית הכסא כו'. וכל מי שהוא צנוע בבית הכסא ניצול מן שלשה דברים קשים, מן הנחשים, ומן העקרבי', ומרוחות הרעות. ויש או' אף מן המיתה, שנ' היום הזה ראו עיניך את אשר נתנך י"י וגו'.
ג' דברים אמ' בן עזאי שראיתי בר' עקיבא. ואילו הן. צירין כלפי מערב, ולא פורע בגדיו עד שישב, ולא קינח אלא בשמאל.
ג' דברים נאמרו בחתול. אסור לקיימו, ומותר להורגו, ואין בו משום גזל, ואין בו משום חסרון כיס.
אמ' ר' יוחנן, גזרו על ג' מפני ג'. על בשר מפני מתנות, ועל מרחצאות מפני הטבילה, ועל מתים מפני שנושאים ונותנין ביום אידם.
אמ' ר' יוחנן, ג' דברים יפים לשיניים. שאור שעורים, ומלח, ושמן זית.
ג' דברים צוה יוסף לאחיו. אל תפסיעו פסיע' גסה, והכניסו חמה לעיר, ואהבו זה את זה.
אמ' ר' יאשיה, ג' דברים אמ' לי זעירי משום אנשי ירושלם. סוטה אם רצה בעלה למחול לה מוחל לה, בן סורר ומורה אם רצו אביו ואמו למחול לו מוחלים לו, תלמיד חכם שסרח לרבו אם רצה למחול לו מוחל לו. וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני ר' יהודה בן בתירה, על שנים הודה לי ועל אחד לא הודה לי, על סוטה ועל בן סורר ומורה הודה לי, על תלמיד חכם שסרח לא הודה לי. שאם מוחל לו רבו אין כבודו מחול, מפני שהוא מעמיד מחלוקות בישר'. נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול, מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, שנ' שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך.
ג' דברים אמרו משום רבינו הקדוש. מים הראשונים חובה, אמצעיים רשות, אחרונים של אחר המזון חובה. תניא המים שלפני המזון רשות, של אחר המזון חובה, אלא שבראשונים נוטל ומפסיק ובשניים נוטל ואינו מפסיק. ר' יעקב או', נוטל ושונה. ר' שמואל בר רבי יצחק בעי נוטל ושונה ותמר רשות, אי דבעי מימר אדם ארבעת מיל ותימר רשות. אמ' ר' עקיבא בר אידי, על הראשונים נאכל חזיר, השניים יציאת אשה מביתה. ויש אומ', שנהרגו עליה שלש נפשות. ר' ירמיה בשם ר' יוחנן אמ', ראשונים היו שואלים, שמאל מהו שתסייע את הימין בכוס ברכה. ש' מ' תלת, ש' מ' צריך לתופסו בימין, וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח, וצריך שיהו עיניו בו.
אמ' ר' אחא, ג' דברים נאמרו בכוס של ברכה. מלא, עטור, ומודח. ושלשתן בפסוק אחד, נפתלי שבע רצון ומלא ברכ' י"י. שבע עיטור, רצון מודח, מלא כמשמעו. אמ' ר' חנינא, אם עשית כן, מה כת' בתריה ים ודרום ירשה, את זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמ' ר' אלעזר, כוס פגום אין מברכין עליו, את ש' מ' תלת. ש' מ', כוס פגום אין מברכין עליו, טעמו פגמו, וצריך שיהא בו כשיעור.
ג' דברים אסור לבר ישר' לומר לגוי. קח לי בשר משום נבילות, ומשום טרפות, ומשום אונסין.
אמ' ר' יוחנן, ג' דברים גזרו חכמי'. שלא יגדל ישר' חזירים בכל מקו', ושלא ילמד אדם את בנו יונית, ואסור לו לאדם שילמד ספר יוונית.
ג' מלכים הן. ואילו הן. שור, נשר, ארי. מלך שבבהמה שור, מלך שבעופות נשר, מלך שבחיות ארי. וי' או', ארז בעצים, ואדם על כולם, והקב"ה מתגאה על גאים.
ג' עולמות אדם רואה. אחד במעי אמו, ואחד בעולם הזה, ואחד לאחר מיתה, שהוא נקרא עולם, שנאמר גם מגבוה ייראו וחתחתים בדרך ויאנץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה כי הולך האדם אל בית עולמו וגו'.
ג' דברים אין אדם עומד עליהם. ואילו [הן]. חיים, ומזון, ובנים.
ג' דברים אין אדם ניצול מהם בכל יום. יסורין, ומזיקין כו'.
אמ' ר' יהושע בן לוי, ג' דברים סח לי מלאך המות. אמ' לי, היאך תכנס אצל החולה לבקרו, כיצד אתה עומד מראשותיו או למרגלותיו. אמ' לי, כשתכנס אצל החולה לבקר, לא תשב לא במרגלותיו ולא במראשותיו, מפני שאני יושב מכאן ומכאן ומעיינו, אלא התעטף ושב לפניו כתלמיד לפני רבו. וכשנשים חוזרות מאחורי מטתו של מת, אל תעמוד לפניהם, מפני [שאני] מרקד לפניהם וסייפי שלופה ומרפרף ביניהם, ויש לי רשות לחבל. וכיצד הוא מת, שלש טיפות נוטפות מן החרב, באחת מת, באחת פניו מוריקות, באחת מסריח.
ג' שהן עומדין ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן. ואילו הן. הזכרת השם בכל עת, והזכר' השם בכל מקום, ונבלות פה.
ג' שאלו שלא כהוגן ובא להם כהוגן. ואילו הן. אליעזר עבד אברהם, כלב, ושאול. אליעזר שאל והיה הנערה אשר אומר אליה, אפילו שפחה, ונזדמנה לו רבקה, שנ' והיה הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת וגו'. כלב שאל ויאמר, ויאמר כלב אשר יכה קרית ספר ולכדה ונתתי לו את כעסה בתי לאשה, ונזדמן לו בן אחיו, שנ' וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב הקטן ממנו. שאול שאל ויאמר איש ישר' הראיתם האיש העולה הזה כי לחרף את ישר' עולה והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו, אפילו גוי, ונזדמן לו דוד, שנ' ויאמר דוד לאנשים העומדים עמו לאמר מה יעשה לאיש אשר יכה את הפלשתי הזה והסיר חרפה מעל ישר' כי מי הפלשתי הערל הזה כי חרף וגו'. ויש או' אף יפתח שאל שלא כהוגן והושב לו שלא כהוגן, שנאמר והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום, והעליתיהו עולה לי"י, אפילו דבר טמא, ונזדמנה לו בתו, שנ' ויבא יפתח המצפה אל ביתו והנה בתו יוצאת לקראתו בתופים ובמחולות ורק היא יחידה אין לו ממנו בן או בת.
ג' נאמנים על אדם. חיה, ואסופי, ופוטרת חברותיה. חיה, כל זמן שהיא עומדת עליהן גבי הבן נאמנת, פירשה אינה נאמנת. אסופי, כל זמן שהוא מוטל בשוק, יבאו אביו ואמו ויאמרו בנינו זה, נאמנים, הוגבה מן השוק, אינן נאמנים. פוטרת חברותיה, שלש נשים שהן ישינות במיטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן, היא טמיאה ושתים טהורות, ירדו מן המטה, כולן טמאות.
ג' דברים נאמרו באיסתמא. אין בה משום כלאים, ואין מטמאה בנגעים, ואין יוצאין בה בשבת. ר' שמעון בן אלעזר או', אין בה משום עטרה לכלות. כלל אמ' ר' שמעון בן אלעזר, כל חיפוי שהוא למטה משערה יוצאה בו בשבת, למעלה משערה אין יוצאה בו בשבת.
ג' זינו על ידי דיבור. יעל בקולה, אביגיל ביופיה, רחב בכינויה. ויש או' אף מיכל בת שאול בקומת'.
ג' גיורות נתגיירו בישר'. ואילו הן. בתיה בת פרעה, ורחב הזונה, ורות המואביה בת עגלון.
ג' חייבין מיתה. ואילו הן. תלמיד חכם שוכב על נגידו, והפוסע פסיעה כבידה בשבת, וההורג כינה בפני שלשה.
ג' ראו ולא ידעו מה ראו. אילו הן. אחיתופל, ושבע בן בכרי, ואיסתלוגי פרעה.
ג' היו יועצי פרעה. ואילו הן. בלעם, איוב, ויתרו. בלעם יעץ, איוב שתק, ויתרו פירש. בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידון בייסורין, יתרו שפירש נתעלה.
ג' נשים משתמשות במוך. ואילו הן. קטנה, מעוברת, ומניקה. קטנה שמא תתעבר ותמות, מעוברת שמא תעשה עוברה סנדל, ומניקה שמא תהרוג בנה.
ג' ארסין הן. אחד צף, ואחד שוקע, ואחד מפעפע.
ג' משקין אסורי' משום גילוי. המים, היין, והחלב. לפיכך אמרו חכמים, מים המגולים לא ישפכם לרשות הרבים, לא יגבול בהן את הטיט, ולא ישקה מהם [גוי] ובהמת אחרים, אבל משקה הוא בהמתו, והרשות בידו. מים המגולים לא ירבץ את הבית, ואין רוחץ בהן פניו, ידיו, ורגליו. אחרים אומרי', לא אמרו אלא בזמן שיש בידו סירטא.
ג' צדיקים נקראו בשמותם. ואילו הן. יצחק, שלמה, ויאשיהו. יצחק מניין, שנ' ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה, ואו' וקראת שמו יצחק. שלמה מניין, שנ' הנה בן [נולד] לך הוא יהיה [איש] מנוח' והניחותי לו מכל אויביו מסביב כי שלמה יהיה שמו ושלום ושקט אתן על ארץ ישר' בימיו. יאשיהו מניין, שנ' ויקרא על המזבח בדבר י"י ויאמר מזבח מזבח כה אמר י"י הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו וזבח עליך את כהני הבמות המקטירים עליך ועצמות [אדם] ישרפו עליך. ויש או', אף ישמעאל, שנ' וקראת שמו ישמעאל.
ר' יוסף או', כל האוכל שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות. מחבלו של משיח, וממלחמת גוג ומגוג, ומדינה של גיהנם.
ג' דברים אמ' ר' קיסמא. את ארוניכם חפרו עמוק וקברו את ארוני, שלא ארון בארץ ישר' שאין סוס המדי קשור אלא אוכל בו תבן, ופתח בו בטבריא, מקום יש בדמסק ושמו יירוך, ונבנה ונופל, נבנה ונופל, ואין מספיקין לבנות שלישו עד שתבא תשועת ישר'.
בג' דברים בקשו אבות העולם רחמים. אברהם ביקש שיבה לפני המקום והודה לו ונתן לו. ויעקב ביקש שיחלה וימות מיד, והודה לו ונתן לו. אלישע ביקש שיחלה אדם ויתרפא, והודה לו ונתן לו.
ג' מתנות טובות נתן הקב"ה על ישר' ולא נתן להם אלא על ידי יסורין. ואילו הן. תורה וארץ ישר' והעולם הבא. תורה מניין, שנ' אשרי הגבר אשר תייסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ארץ ישר' [מניין], שנ' וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו י"י אלהיך מייסרך, כי י"י אלהיך מביאך [אל] ארץ טובה. העולם הבא מניין, שנ' כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר.
ג' כיתות של מלאכי השרת הביא הקב"ה בשעה שבקש לבראות את האדם הראשון, ואמ' להם, אדם אני מבקש לבראות. אמרו לפניו, רבונו של עולם, מה מעשיו. אמר, כך וכך. אמרו לו, אל תברא. מיד הושיט אצבעו קטנה ושרפם. וכן כת שנייה. הביא כת שלישית. אמרו לפניו, רבונו של עולם, העולם כולו שלך, עשה מה שתרצה. וכשחטאו, אמרו לפניו, רבונו של עולם, לא יפה אמרו לך ראשונים. אמ' להם, אני עשיתי ואני אשא אני אסבול ואמלט.
ג' שהקב"ה אוהבן. ואילו הן. מי שאינו משיח בתפילתו, והדן את חבירו לכף זכות. והעושה דבר ונמלך.
ג' שמות נקרא יצא הרע. ואילו הן. יצר הרע, שטן, ומלאך המות.
ג' מידות טובות ברא הקב"ה בעולמו. ואילו הן. יצר הרע, וקנאה, ורחמים. אם אין יצר הרע אין כל בריה מתעסק בפריה ורביה, אם אין הקנאה אין כל בריה מתעסק בנטיעה ובבניין, אם אין הרחמים אין העולם עומד. אם לא נתנה לנו תורה מהיכן אנו חיין.
ג' דברים מלמדים לאדם ענוה. ואילו הן. צניעות, יראת חטא, דרך ארץ. צניעות מחתול, יראת חטא מיונה, דרך ארץ מתרנגול.
מפני ג' דברים שינה הקב"ה בבני אדם ג' דברים אחרים. קלסתר פנים, דעת, וקול. קלסתר פנים, שלא יראה אדם דירה נאה לחבירו, אשה נאה לחברו, [ויאמר] שלי הם, דעת בעון חמסנים, קול מפני הערוה.
מג' דברים אדם נמנע שאין לו אשה, טוב, שמחה, ברכה. טוב מניין, שנ' לא טוב היות האדם לבדו, שמחה מניין, שנ' ושמחת אתה וביתך, ברכה מנין, שנ' להניח ברכה אל ביתך. ויש או', אף כפרה, שנ' וכפר בעדו ובעד ביתו. ואיכא דאמ', אף שלום, [שנ'] ואמרתם כה לחי אתה שלום וביתך שלום.
ג' דברים אמרו חכמים בקנקני גוים. כשהוא יתן לתוכו יין ממלא אותו מים ג' ימים מעת לעת, ומערן, והן מותרין.
אמ' ר' יצחק, ג' פעמים בשנה חייבין ישר' בחגיגה, (במועד בראיה בעצרת ברגל שמחה חייב כל אדם מישר' לטהר עצמו ברגל) בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות. ואינן נראין ריקנין, שנ' לא יראה פני ריקם. ואינם נראין חציים, אלא כולם, שנ' שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך.
ר' אלעזר או', שלש משמרות הוי בלילה. משמרה ראשונה חמור נוער, שנייה כלבים צווחים ונובחים, שלישית תינוק חוזר ומפטפט דדי אמו והאשה מדברת עם בעלה.
מתוך ג' דברים [אין] אדם רשאי לעמוד מהם להתפלל. ואילו הם. מתוך שיחה, מתוך שחוק, מתוך דברים בטלים. וכן לא יפטר אדם מחבירו לא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברי גנאי ולא מתוך דברי ריקנות, אלא מתוך דברי תורה והלכה. שכן מצינו בנביאים הראשונים, שהיו חותמין ומסיימין בדברי שבח ונחמות.
מפני ג' דברים גזרו חכמים שלא ילך אדם לחורבה. מפני חשד, מפני רוח רעה, ומפני המפלת. אמ' ר' [יוסף], פעם אחת נכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל, ובא אליהו זכור לטוב וישב לי על הפתח ושמרני עד שסיימתי תפילתי. וכשבאתי לצאת שאלני שלום עליך ר'. השבתי לו, שלום עליך, ר' מורי. אמ' לי, מפני מה נכנסת לחורבה זו. אמרתי לו, להתפלל. אמר לי, מפני מה לא התפללת בדרך. אמרתי לו, יראתי שמא יפסיקוני עוברי דרכים. אמ' לי, א"כ היה לך להתפלל תפילה קצרה. אמ' ר' יוסף, באותה [שעה] למדתי ממנו ג' דברים, למדתי שאין מתפללין בחורבה, ומתפללין בדרך, ומתפללין תפילה קצרה. אמ' לי, כלום שמעת מחורבה זו. אמרתי לו, שמעתי בת קול מפוצצת ואומרת ונוהמת כיונה, אוי לי שחרבתי את ביתי ושרפתי היכלי והגליתי בני לבין האומות. אמ' לי, חייך וחיי ראשך, כך היא צווחת בכל יום ג' פעמים.
שמעו דבר י"י החרידים אל דברו אמרו אחיכם שנאיכם מנדיכם. אחיכם אילו עמי הארץ, שנאיכם אילו בעלי מקרא, מנדיכם אילו אומות העולם.
ר' עזריה [ו]ר' יודה בר' סימון בשם ר' יהודה בר' אלעזר, על שלשה דברים נצטוו ישר' בכניסתן לארץ. לבנות להם בית הבחירה, ולהעמיד להם מלך, ולמחות את זכר עמלק, שנ' תמחה את זכר עמלק וגו'.
ד' דברים
ר' יודן בשם ר' שמואל בר נחמן ור' נחוניה בשם ר' קפרא, בזכות ד' דברים נגאלו ישר' ממצרים. שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם, [ולא היה בהן לשון הרע], ולא היה בהם פרוץ ערוה. שלא שינו שמם, ראובן ושמעון מנחתין, ראובן ושמעון מסלקין. ולא שינו את לשונם, כי פי המדבר אליכם, בלשון הקודש היה מדבר. ושלא היה בהן לשון הרע, את מוצא שהיה הדבור מופקד אצלן כל שנים עשר חדש ולא נמצא אחד מהן שהלשין את חבירו. ושלא היה בהן פרוץ ערוה, תדע לך שהוא [כן], בן אחת היה במצרי' ופרסמה הכת', ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן.
ד' צריכין להודות. יורדי הים, והולכי מדברות, והיוצא מבית האיסורין, ומי שחלה ונתרפא. יורדי הים באניות מניין, שנ' יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים, המה ראו מעשי י"י ונפלאותיו במצולה, יודו לי"י חסדו ונפלאותיו לבני אדם. הולכי מדברות מניין, שנ' תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו, יודו לי"י חסדו וגו'. מי שיצא מבית האיסורין מניין, [שנ' יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק, יודו לה' חסדו וגו'. ומי שחלה ונתרפא מנין, שנא'] ישלח דברו וירפאם יודו לי"י חסדו וגו'. ר' אליעזר או', הודאות הללו אינן אמורות אלא כנגד גליותיהן של ישר'. תעו במדבר בישימון דרך, זו גלות עילם וחברותיה, [שנא'] כל אוכל תתעב נפשם. ויגיעו עד שערי מות, אילו יושבי ארץ ישר', שדומין לחולין. יושבי חשך וצלמות אסירי עוני וברזל, אילו יושבי כרכים, שהן דומין לאסורים. יורדי הים באניות, אילו יושבי רומי, שהם עושים מלאכה במים רבים.
ד' דברים צוה ר' יהודה בן בתירה מנציבין. אמר להן, הזהרו בחבורה, והזהרו בורידין כר' יהודה, והזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, ומנעו את [בניכם מן ההגיון], והושיבו את בניכ' בין רגלי תלמידי חכמים, וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדי', [והזהרו] בבני העניים, שמהם תצא תורה.
ד' דברים אמרו חכמים. אם יתכבד שק ויתלבן, תמצא דעת בנהלולים. אם יעל החמור בסולם, תמצא דעת בכובסים. ואם יגוז גדי בן אמו, תדור כלה בחמתה. ואם עורב כולו לבן, תמצא כשירה בנשי'.
ד' תלמידים היו לו לאליהו. מיכה, ויונה, עובדיה, ואלישע.
ד' דברים העושה אותן דמו בראשו. הנפנה בין דקל לכותל, ושנים שיושבין ודקל ביניהן, והשותה מים שאולים, והעובר על מים שפוכים.
ד' דברים מזכירים את העון. הפורש מדרך ארץ, ותפילה, ותענית, והיושב תחת פנה מרועעת.
ד' מידות טובות ניתנו לו לאדם. ואילו הן. חיים, תורה, צדק, וחסד.
ד' דברים נאמרו בפת. אין מניחין בשר חי על גבי הפת, ואין מניחין קערה על גבי הפת, ואין מוזגין לו כוס על גבי הפת, ואין מקנח ידיו בפת. ויש אומ', אף לא ישב על גבי הפת, מפני ביזוי אוכליה.
ד' דברים חייב אדם לומר בכל יום. ואילו הן. ברוך שלא עשאני בור, שאין בור ירא חטא, ברוך שלא עשאני עבד, שהעבדים חשובי' כבהמה, ברוך שלא עשאני אשה, שהאשה פטורה מן המצות, ברוך שלא עשאני גוי, שכל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו. ברכו את י"י המבור', ברוך י"י המבורך לעולם ועד. ברכי נפשי את י"י וגו'. כל עצמותי תאמרנה י"י מי כמוך. מי כמוכה באלים י"י מי כמוך נאדר בקודש. קוה אל י"י חזק ויאמץ לבך וגו'. חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים אל י"י. ואתם חזקו ואל ירפו ידיכם כי יש שכר לפעולתכם.
ד' דברים הן שאם עשאן אדם בעולם הזה אוכל מפירותיהן בעול' הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואילו הן. כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והכנסת אורחים, והבאת שלום שבין אדם לחבירו, ותלמוד תורה כנגד כולם.
ד' תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה, תכף לגאולה תפילה, תכף לנטילת ידים ברכה, תכף לתלמוד ברכה. נכנסת לו ברכה במעשה ידיו.
ד' סימנין הן. סימן לעבירה נגעים והדרוקן, סימן לשנאת חנם רקב, סימן לנבלות פה אסכרא, סימן לגסות הרוח עניות.
ד' דברים קשים לכשפים. הנכנס לבית הכסא ומקנח בחרס, והאוכל ירק מאגודה שהיא קשורה, והעולה מן הנהר כשהוא טובל ואינו שוטף רגליו במים, וההורג כינה על גבי כרעי המטה.
ד' דברים חייב אדם להתחזק בהן. תורה, ומצות, תפילה, ודרך ארץ. תורה מניין, שנ' חזק ואמץ מאד, חזק בתורה ואמץ במצות. תפילה מניין, שנ' קוה אל י"י [וגו'], תפילה למשה איש האלהים, תפילה לעני כי יעטוף ולפני י"י ישפוך שיחו. דרך ארץ מניין, שנ' חזק ונתחזק בעד עמנו וגו'.
ד' דברים גנאי לתלמיד חכם. המחשיך בכרך, והיוצא לשוק כשהוא מבוסם, והנכנס לבית המדרש באחרונה, והמסיב במסיבה שעמי הארץ מסובין בה.
ד' שהקב"ה מעיד עליהן בעצמו. על רווק הדר בכרך ולא טעם טעם חטא מימיו, על עני שמצא אבידה ומחזירה לבעליה, והדן דין אמת לאמיתו, והבודל ממשפחה שקורין עליה ערער.
ד' דברים אורחות רעות לבני אדם. הבטלה, ושיחת ילדים, ועצת ילדים, ורוח גסה.
ד' דברים אורחות יפות לבני אדם. תורה, ומלאכה, עצת זקנים, ורוח נמוך.
ד' דברים קשים זה מזה. מכת הלב קשה ממכת הגוף, חולי מעיים קשה ממכת הלב, אשה רעה קשה משניהן, וחסרון כיס קשה מכולם.
ד' דברים צריכין שימור. חתן, וכלה, וחיה, וחולה. ויש או', אף אבל. אבל תינוק ומלך וכהן גדול צריכין שימור לעולם.
ר' יוסף או', הזהיר בד' דברים אינו בא לידי חולי מעיים. הרגיל לטבול פתו במלח. וכן בסוף סעודתו, המטבל ביד ימינו במלח בקמיצה ולא באמתו, ובשיני בקמיצה ובאמה שניהם כאחת. והמקפה אכילתו במים. ואל ימנע עצמו מבית הכסא. מאכל שהוא תאב בו יחסום פיו ממנו.
ד' נתנבאו בפרק אחד. ואילו הן. ישעיה, הושע, עמוס, ומיכה.
ד' דברים מפסיקים ברכת ציצית. ואילו הן. אכילה, שינה, בית המרחץ, ובית הכסא, בטול כבוד.
ד' מידות באדם. יש בו חכמה ואין בו יראה מידתו בזויה, יראה בלא חכמה שטות, אין יראה ואין חכמה הרי זה רשע גמור, יש יראה ויש חכמה צדיק גמור. צדיק יסוד עולם.
ד' חרשים הם. משיח בן דוד, משיח בן יוסף, ואליהו, ויהוצדק.
ד' מתו בן מאה ועשרים. ואילו הן. משה, והילל הזקן, ורבן יוחנן בן זכאי, ור' עקיבא. משה היה במצרים מ' שנה, במדין מ' שנה, ופירנס ישר' מ' שנה. הילל הזקן עלה מבבל בן מ' שנה, ושימש לחכמי' מ' שנה, ופירנס לישראל מ' שנה. רבן יוחנן בן זכאי עסק בפרגמטיא מ' שנה, שימש לחכמים מ' שנה, ופירנס לישר' מ' שנה. ר' עקיבא למד תורה בן מ', שימש לחכמים מ' שנה, ופירנס לישר' מ' שנה.
ד' דברים מבטלין פירות בעולם הזה ומפסידים קרן לעולם הבא. הלוקח סוס ורוכב עליו, והמעמיד עבדים לפניו יותר מעשרה ומשתמש בהם כדרך שהמלכות עושה ויש לו קורת רוח בהם, ועשיר שהשעה משחקת לו, והנוטל שררה מן הגוים לעשות בהם בזרוע.
ד' חשובים כמתים. סומא, ומצורע, וערירי, והנידלדל. סומא מניין, שנ' במחשכים הושיבני כמתי עולם. מצורע מניין, שנ' אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו. מי שאין לו בנים מניין, שנ' הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי. היורד מנכסיו מניין, שנ' כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך. וכי מתים היו, והלא דתן ואבירם חיו ובלעתן הארץ, אלא כיון שירדו מנכסיהן חשובים כמתים.
ד' כיתות הן שאין מקבלות פני שכינה. לצים, חניפים, רמאים, שקרנים. כת לצים מניין, שנ' ובמושב לצים לא ישב. כת חנפים מניין, שנ' גם הוא לי לישועה. כי לא לפניו חנף יבא. כת רמאים מניין, שנ' כי לא ישב בקרב ביתי [עושה] רמייה. כת שקרנים מניין, שנ' דובר שקרים לא יכון לנגד עיני.
ד' פרוטות הן שאין בהם סימן ברכה לעולם. שכר הלבלרין, שכר המתורגמנין, ומעות הבאות ממדינת הים, והנושא אשה לשם ממון.
ד' דברים אמרו חכמים. הוי משתדל למי שהשעה משחקת לו, והזהר במי שהוא יועצך, והוי טוב ולא תקרא רע, אל תהי רשע וחוטא לא לך ולא לו.
ד' הן אויבי אדם. נחש, גמל, עכביש, נמלה. ויש אומרים, אף זבוב.
ד' דברים צוה אחיתופל לבניו. אל תהיו במחלוק', ואל תמרדו במלכות בית דוד, ואם תראו יום טוב של עצרת שהוא ברור זרעו חטים לשנה הבאה, ואם ראיתם חבלו של משיח שבא שלחו לו דורון.
ד' דברים הן שאם עבר אדם עליהן נפרעין ממנו בעולם הזה ולעולם הבא. ואילו הן. ע"ז, וגילוי עריות, וקללות השם, ושפיכות דמים. ולשון הרע כנגד כולן. ר' מאיר אומר, אף הגזל.
מפני ד' דברים חמה לוקה. על אב בית דין שמת ולא נספד כהלכה, ועל נערה המאורסה שצעקה ואין מושיע לה, ועל שני אחין שנשפך דמיהן כאחת, ועל משכב זכור. ר' מאיר או', בזמן שהמאורות לוקין סימן רע לשונאיהן של ישר'. משל לסופר שנכנס לבית הספר ואמ' הביאו לי רצועה, מי דואג, שמלקין אותו בכל יום. בזמן שהחמה לוקה סימן רע לאומות העולם, לבנה לוקה סימן רע לשונאי ישר', מפני שישר' מונין ללבנה ואומות העולם מונין לחמה. [לקת במזרח סימן רע ליושבי מזרח], לקת במערב סימן רע ליושבי מערב, לקת באמצע סימן רע לכל העולם כולו. לקת [בכניסתו] פורענות שוהא לבוא, [לקת] ביציאתו, [ממהרת לבוא]. ויש או', נהפכו פניו לדם, חרב בא לעולם, לשק, חצי רעב באין לעולם, לדם ולשק חרב וחצי רעב באין לעולם. אין לך כל אומה שהיא לוקה שאין אלהיה לוקין עמה, שנ' בכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני י"י. ובזמן שישר' עסוקין בתורה אינן מתייראין מכולן, שנ' כה אמר י"י אל דרך הגוים אל תלמודו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה.
בד' דברים גוים מכעיסים את האל וישראל מרצים את האל. הגוים מכעיסים לאל בבלורית של ראש, וישר' מרצין לאל בתפילין של ראש ושל יד. הגוים מכעיסין לאל בערלה, וישראל מרצין לאל במילה. הגוים מכעיסין לאל בכלאים, וישר' מרצין לאל בציצית. הגוים מכעיסין לאל בע"ז, וישר' מרצין לאל בתפילה.
ד' דברים מבטלין גזירה קשה. ואילו הן. צעקה, צדקה, שינוי השם, שינוי מעשה. ויש אומ', אף שינוי מקום. צדקה מניין, שנ' וצדקה תציל ממות. צעקה מניין, שנ' ויצעקו אל י"י בצר להם וממצוקותיהם יוציאם. שינוי השם מניין, שנ' שרי אשתך לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה וגו'. שינוי מעשה מניין, שנ' וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. שינוי מקום, שנ' ויאמר י"י אל אברם לך לך מארצך.
ד' דברים עלו במחשבה לפני הקב"ה. על המת שיסריח ושישתכח מן הלב, ועל התבואה שתרקב, ועל המטבע שיוצא. אילמלא שלא יסריח אין חביריו מוציאין אותו, אילמלא לא ישתכח המת אין תקנה לכל קרוביו, אילמלא שלא תרקב התבואה אין בני אדם מוכרין הפירות, אילמלא המטביע לא יוצא [אין] המעות נכנסות ויוצאות.
ד' דברים העושה אותם דמו בראשו. היושב בצלו של נר ערום, והעומד ערום לאור הנר, והמכבה הנר בפניו, והמשמש מטתו לאור הנר. והמשמש מטתו לאור הנר הווין לו בנים נכפין.
ד' נכנסו לפרדס. ואילו הן. בן עזאי, ובן זומא, ואחר, ור' עקיבא. בן עזאי הציץ ומת, עליו הכת' אומר יקר בעיני י"י המותה לחסידיו, ואומר דבש וחלב תחת לשונך. בן זומא הציץ ונפגע, עליו הכת' או' דבש מצאת אכל דייך, ואומ' אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם. אחר [קצץ] בנטיעות, עליו הכת' או' אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. ר' עקיבא עלה בשלום וירד בשלום, עליו הכת' או' משכיני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו.
ד' נקראו יצורים. ואילו הן. אדם הראשון, ויעקב, וישעיה, וירמיה. אדם הראשון מניין, שנ' וייצר אלהים את האדם עפר מן האדמה. יעקב מניין, שנ' כה אמר י"י בוראך יעקב ויוצרך ישר' אל תירא וגו'. ישעיה מניין, שנ' כה אמר י"י יוצרי מבטן לעבד לו לשובב יעקב אליו וישר' לא יאסף. ירמיה מניין, שנ' בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו'.
ד' נקראו כושיים. ואילו הן. צפרה, וישר', ושאול, ועבד מלך הכושי. צפרה מניין, שנ' ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח וגו'. ישר' מניין, שנ' הלא כבני כושיים אתם לי בני ישר' נאם י"י. שאול מניין, שנ' שגיון לדוד אשר שר לי"י על דברי כוש בן ימיני. עבד מלך הכושי מניין, שנ' וישמע עבד מלך הכושי איש סריס יהוא בבית המלך כי נתנו את ירמיהו אל הבור. ויש או', צפניה, שנ' דבר י"י [אשר] היה אל צפניה בן כושי בן גדליה וגו'.
ה' דברים
בזכות ה' דברים זכה שאול למלוך ראשון על ישראל, שהיו בידיו מעשים טובים. ואילו הן. שהיה עניו ושפל רוח, והיה אוכל חוליו בטהרה, ושהיה מבזבז ממונו בשביל לחוס על ממונם של ישר', וששקל כבוד עבדו ככבוד עצמו.
יהודה בר נחמן בשם ר' שמעון בן לקיש, שהיה בן תורה, ותרן, תלמיד, גיבור כארי, הדור במצות, צנוע בכל מעשיו, מקושט ככלה.
ה' דברים עשה הקב"ה בגמילות חסדי'. ואילו הן, זיווג חתנים וכלות זה לזה, והלביש ערומים, וביקור חולים, וקובר מתים, ומנחם אבלים. זיווג חתנים וכלות מניין, שנ' ויבן י"י אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה וגו', אשה לאיש. והלביש ערומים מניין, שנ' ויעש י"י אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. ביקור חולים מניין, שנ' וירא אליו י"י באלני ממרא. מנחם אבלים מניין, שנ' ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו, מלמד שברכו ברכת אבלים, אף אתה נחם אבלים. הקב"ה קבר מתים, שנ' ויקבר אותו בגיא בארץ מואב מול בית פעור, אף אתה קבור מתים.
ה' דברים קשי' להקזת דם. ואילו הן. ציר ומורייס, דג מליח, וגבינה, וירק, וביצים.
ה' דברים נאמרו באש של סמים. לבנה, רבוצה כארי, יש בה ממש, ואינה מעלה עשן, ואוכלת לחים ויבישים.
ה' דברים בשושבינות. אין בה משום ריבית, וחוזרת בעונתה, ואין שביעית משמטת, ונגבת בבית דין, ואין הבכור נוטל בה פי שנים.
ה' דברים שהמבול בא בגללם. כת לצים, חמסנין, ומלשיני', והבועל אשה נדה, והבא עליה שלא כדרכה.
ה' דברים שאין הדעת סובלתן. דל גאה, זקן מנאף, עשיר ופרנס המתגאה על הציבור, והמגרש אשתו שנים ושלשה פעמים.
ה' מדות אין אדם מתהלך בהן. קנאה, נקמה, גאות, עזות, ועלילה.
ה' דברים העושה אותן דמו בראשו. הנוטל צפרניו זו בזו וזורקן לרשות הרבים, האוכל שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה, והשותה מים מגולין ומשקין מזוגין שלן עליהם הלילה, והלן בבית הקברות. ויש או', אף הנכנס לבית פתאום אפילו לביתו, והמקיז דם ומשמש מיטתו.
ה' דברים העושה אותם דמו בראשו. שנים שמהלכין ודקל ביניהן, והישן בצל דקל יחידי, והנפנה בין דקל לכותל, והשופך מים ברשות הרבים ועובר עליהן, והשותה מים שאולים.
ה' דברים נאמרו בשום. משביע, משחין, מצהיל פנים, והורג שרץ שבתוך מעיים, ומרבה הזרע. ויש או', אף מכניס אהבה ומוציא תאוה.
ה' דברים נאמרו ברואה שור בחלומו. רוכב עליו ימות, האוכל מבשרו יעשיר, בעטו דרך רחוקה לפניו, נשכו יסורין באין עליו, נגחו הויין לו בנים מנגחין בהלכה.
ה' דברים נאמרו בסוס. אוכל הרבה ומוציא קימעא, אוהב זנות, אוהב מלחמה, ורוחו גסה, ומואס שינה. ויש או', אף מתכוין להרוג את בעליו במלחמה.
ה' נהרגין בשבת. זבוב של מצרים, וצרעה של נינוה, ועקרב של הדייב, ונחש שבארץ ישר', וכלב שוטה בכל מקום.
ה' דברים אמרו בכלב שוטה. פיו פתוח, רירו [נוטף], ואזניו סרוחות, זנבו בין יריכיו, והולך לצדדין. ויש או', אף נובח ואין קולו נשמע.
ה' דברים נאמרו בקרומית של קנה. אין שוחטין בה, ואין מוהלין בה, ואין חותכין בה בשר, ואין חוצצין בה את השינים, ואין מקנחין בה.
ה' דברים שיעורן טפח. שופר, שדרה, ושוליא, וקנה, וסיבכא, ואיזוב.
ה' דברים נאמרו בגחלים של הקדש. מועלין בה, והשלהבת לא נהנין ולא מועלין, גחלת של ע"ז אסורה והשלהבת מותרת, המודר הנאה מחבירו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו, המוצא גחלת לרשות הרבים חייב ושלהבת פטור, ומברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת.
ה' דברים יש בכל אחד ואחד [אחד] משישים. אש, דבש, שבת, שינה, חלום. אש, אחד מששים בגיהנם. דבש, אחד משישים במן. שבת, אחד מששים בעולם הבא. שינה, אחד מששים במיתה. חלום, אחד מששים בנבואה.
ה' מדינות יש בכל אחת ואחת יותר מכשיעור ששים. מצרים ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, מצרים אחד מששים בכוש. כוש מהלך שבע שנים, כוש אחד מששים בעולם. עולם אחד מששים בגן. גן אחד מששים בעדן. עדן אחד מששים בגיהנם. ויש או', עדן וגיהינם אין להם שיעור.
ה' דברים היה הבית האחרון מחוסר מן הראשון. שמן המשחה, וכרובי', ארון, ורוח הקודש, ואורים ותומי'. וכן הוא אומ' וארצה בו ואכבד, חסרה, ואכבד כת'.
ה' דברים שהקב"ה מתחרט שבראן. על מלכות כשדים, ועל מלכות ישמעאלים, ועל יצר הרע, ועל ע"ז, ועל ישר' שגלו מארצם. על מלכות כשדים, שנ' הן ארץ כשדים זה העם לא היה, כלומ' הלואי לא היה. על מלכות ישמעאלים, שנ' ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו. על יצר הרע, שנ' ביום ההוא נאום י"י אוספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הריעותי. על ע"ז ועל ישר' שגלו מארצם מניין, שנ' ועתה מה לי פה נאם י"י כי לוקח עמי חנם מושליו יהילילו נאם י"י ותמיד כל היום שמי מנואץ.
ה' דברים צוה כנען את בניו. אמ' להם, אל תדברו אמת, ואל תתרחקו מן הגזל, ואהבו זה את זה, ו[היו] שטופים בזמה, [ושנאו את אדוניכם].
ה' שמות נקרא הגשם. אד, עב, ענן, נשיא, חזיז. אד, שהוא עולה מן הארץ, שנ' ואד יעלה מן הארץ והשקה. עב, שהוא מעבה את הרקיע. ענן, שהוא עושה את הבריות ענוים אילו לאילו. נשיא, שהוא נושא את המים. חזיז, שהוא עושה את הרקיע חזיונות.
ה' אימות הן. אימת חלש על הגיבור, אימת יתוש על הפיל, אימת סנונית על נשר, אימת סממית על עקרב, אימת מפגיע על ארי, אימת כילכית על לויתן.
ה' בני [אדם] הן שנדמו לאדם הראשון וכולן לקו. ואילו הן. שמשון, שאול, ואבשלום, אסא, צדקיה. שמשון בכחו, שאול בצוארו, אבשלום בשערו, אסא ברגליו, צדקיה בעיניו. ויש או', אף דוד באפיו, שלמה בחכמתו, יחזקאל בקולו.
ה' שמות נקרא שלמה. ידידיה, אגור, קהלת למואל.
ה' שמות נקרא ארי. שחל, כפיר, לביא, ליש.
ה' דברים מעמידין החוכמה. האוכל פת שבישלה כל צרכה, והאוכל ביצה מגולגלת, והשותה מים שבשארי העיסה, והטובל אצבעו במלח בימין בקמיצה ולא בשתים בקמיצה ובאמה ואוכלו, והרגיל בשמן זית.
ו' דברים
ששה דברים צוה רבינו הגדול את בנו בשעה שהוא נפטר לבית עולמו. אמ' לו, בני אל תדור בשכן רע, ואל תישן במיטה ארמית, ואל תשב בעיר שראשה תלמיד חכם, ואל תעמוד לפני השור בשעה שהוא עולה מן האגם, מפני שהשטן עומד ומרקד בין קרניו, ואל תברח מן המכס, ואל תצא לדרך לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות, מפני שאגרת בת מחלת יוצאת בשמונה עשר אלפים רבבות של מלאכי חבלה. משום ר' עקיבא אמרו, כל אחד ואחד יש לו רשות לחבל.
ו' דברים אמר ר' שמעון בן יוחי כשהיה חבוש בבית האסורין. אמ' לו, ר' למדיני תורה. אמ', איני מלמדך. אמ' לו, אם אין אתה מלמדיני אני או' לאחי אבא ומוסרך למלכות. אמ' לו, בני, יותר משהעגל הזה רוצה לינק פרה רוצה להניק. אמ' לו, ר', ומי בסכנה. אמ' לו, אני מלמדך. אם בקשת ללמוד בנך תורה לומדהו בספר מוגה, אם בקשת להחנק התלה באילן גדול, ואל תבשל בקדירה שבישל בה חבירך, ואל תיכנס לעיר פתאום, ואל תיכנס לביתך פתאום, בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה.
ו' דברים צוה ר' יעקב את ר' יהושע בנו. אמר לו, בני, עשה שבתך חול ואת תצטרך לבריות, ואל תשב בגובהה של עיר ותשנה, ואל תגביה פתחיך יותר מפתח של חבירך, ואל תבא ואל תצא בבית הכנסת בשעה שהציבור עסוקין בתורה, ואל תמנע מנעלים מרגליך, שמא תצטרך לבריות.
ו' דברים מאריכין ימיו של אדם והקרן קיימ' לעולם הבא. ואילו הן. השכמת בית הכנסת, ועיון תפילה, וביקור חולים, והכנסת אורחין, והדן את חברו לכף זכות שלא בפניו, ומקדש ביין בערבי שבתות.
ו' דמעות הן יורדות מן העין, שלש יפות ושלש קשות. דמעת הסם, ודמעת השחוק, ודמעת הפירות יפה משניהם. ודמעת העשן ודמעת הבכיה קשות, דמעת בית הכסא קשה משתיהן.
ו' דברים סימן יפה לחולה. עיטוש, זיעה, שינה, קרי, חלום, הילוך מעיים כדרך כל הארץ. עיטוש מניין, שנ' עטישותיו תהל אור. זיעה מניין, שנ' בזעת אפך תאכל לחם. שינה מניין, שנ' כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי. קרי מניין, שנ' וי"י [חפץ] דכאו החלי אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים. חלום מניין, שנ' ותחלימיני ותחייני. הילוך מעיין כדרך כל הארץ מניין, מהר צועה להפתח ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו.
ו' דברים מרפאין את החולה מחליו ורפאתו רפואה. ואילו הן. כרוב, ותרדין, וסיסין יבש', קיבה, והרת, ויותרת הכבד. ויש אומרים, אף דגים קטני'. ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרין ומרבים כל גופו של אדם.
ו' דברים מחזירים את החולה לחוליו וחולייו קשה. ואילו הן. בשר שור, ובשר צלי, ובשר צפרים, וביצה צלוייה, וחלב, ומרחץ. ויש או', אף תגלחת, שחלים, וגרגר.
ו' דברים משכחין את החכמה. האוכל ממה שאכל הימנו עכבר וחתול, והאוכל פת שלא בשלה כל צרכה, והאוכל לב בהמה, והאוכל מזוהמא ליסטרון, והשותה מים שבשיורי הרחיצה, והרוחץ שתי רגליו זו על גב זו.
ו' דברים משכחי' את החכמה. העובר בין שתי נשים, ואשה עוברת בין שני אנשים, והמקפיד עם אשה בשוק, והעובר על גשר שלא עברו מים מתחתיו ארבעים יום, והעובר בין שני גמלים, והעובר תחת אפסר של גמל, כל שכן תחת הגמל עצמו, והאוכל מזוהמא ליסטרון של קדירה, והמסתכל בפני המת, והקורא כתב שעל גבי הקבר, והרואה זכר ונקבה בתשמיש.
ו' דברים מקיימין את החכמה. ואילו הן. האוכל פת שבישלה כל צרכה, והשותה מים שבשיורי העיסה, והאוכל ביצה מגולגלת בלי מלח, והטובל אצבעו במלח באחת ולא בשתים. דברי ר' מאיר. ר' יוסף אומר, בשתים ולא באחת, ביד הימין, והרגיל בשמן זית.
שש אשות הן. יש אוכלת ושותה, אוכלת ולא שותה, [שותה] ולא אוכלת, לא אוכלת ולא שותה, אש אוכלת אש, אש יראה מפני אש. נמצאין למידין יציאה [במשה], ירידה בשלמה, נפילה באליה. במשה הוא אומר ותצא אש מלפני י"י, בשלמה הוא אומר וכל ישר' רואים ברדת האש, באליה הוא או' ותפל אש י"י ותאכל את העולה ואת העצים [ואת האבנים] ואת העפר ואת המים אשר בתעלה לחכה.
ו' דברים נאמרו בבני אדם, שלשה כבהמה ושלשה כמלאכי השרת. שלשה כבהמה, אוכלים ושותים כבהמה, פרין ורבין כבהמ', ומוציאין טנופת כבהמה. ג' כמלאכי השרת, מהלכין בקומה זקופה, ומדברין בלשון הקודש, ויש בהן בינה.
ו' דברים נאמרו בשדים, ג' כבני אדם, ג' כמלאכי השרת. ג' כבני אדם, אוכלין ושותין ומולידין ומתים כבני אדם. ג' כמלאכי השרת, [יש להן כנפים], ומהלכין מסוף העולם ועד סופו, ויודעין מה שבשמים וארץ. ויש אומ', שמהפכין פניהם כמלאכי השרת ורואין ואינן נראין.
ו' דברים נאמרו בשכר, ג' לטובה ג' לרעה. ג' לטובה, יפה לחיך, יפה לבני מעיין, יפה לתחתוניות. ג' לרעה, רע ללב, רע לראש, רע לגוף.
ו' דברים נאמרו ביין, ג' לטובה ג' לרעה. ג' לטובה, יפה ללב, יפה לעינים, ויפה להילוך מעיים כדרך כל הארץ. ג' לרעה, רע לחכמה, רע לבני מעיים, ורע לתחתוניות.
ו' דברים נאמרו בפתילה, ג' להקל ג' להחמיר. ג' להקל, שורין אותה בשמן, וממעכין אותה ביד, וחותכה באור לשני נרות. ג' להחמיר, אין עושין [ל]כתחילה ביום [טוב], ואין מהבהבין אותה באור, ואין חותכין אותה לשנים.
ו' דברים נאמרו בבצל. שואף דם, ומקפיא אוכל, ומשביע ביותר, והורג שרץ שבתוך מעיין, ומצנן לקרביים בקיץ, ומריק למרה.
ו' דברים עשה חזקיה, על ג' הודו לו ועל [ג'] לא הודו לו. על ג' הודו לו, גנז ספר רפואות והודו לו, כיתת נחש נחושת שעשה משה במדבר והודו לו, גירר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו. על ג' לא הודו לו, קצץ דלתות ההיכל ולא הודו לו, [סתם מי גיחון ולא הודו לו], עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו.
ו' הם מלאכי המות. גבריאל, קצפיאל, משביר, משחית, אף, וחימה. גבריאל על המלכים, קצפיאל על הבחורי', משביר על החיות, משחית על הקטני', אף וחימה על האדם ועל הבהמה.
ו' דברים נאמרו בעמי הארץ. אין מקבלין מהן עדות, ואין מוסרין להן פקדון ועדות, ואין נלוין עמהן בדרך, ואין מגלין להן דברי סוד, ואין מכריזין על אבידתן, ואין עושין אפוטרופין ליתומים.
ז' דברים
ז' דברים אמ' ר' יוחנן, אילו ז' ימים וז' נהרות שמקיפין ארץ ישר'. אילו הן ד' ימים. ימה של טבריא, וימה של שחלת, וימה של חלתה, וימה של פרמייס. ואילו הן ד' נהרות ירדן, וירמון, קרמיון, ופוגה.
ז' דברים ברא הקב"ה קודם שברא העולם. ואילו הן. כסא כבוד, ובית המקדש, ותורה, וגן עדן, וגיהנם, ושמו של משיח, ותשובה. כסא כבוד מניין, שנ' כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו. בית המקדש מניין, שנ' נכון כסאך מאז מעולם אתה. תורה מניין, שנ' י"י קנני ראשית דרכו. גן עדן מניין, שנ' ויטע י"י אלהים [גן] בעדן מקדם. גיהנם מניין, [שנא'] כי ערוך מאתמול תפתה. שמו של משיח מניין, שנ' יהי שמו לעולם ולפני שמש ינון שמו. תשובה מניין, שנ' בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל, מה כת' בתריה, תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם.
ז' כתות של צדיקים בגן עדן, זו למעלה מזו. הראשונה, אך צדיקים יודו לשמך. השנייה, אשרי יושבי ביתך וגו'. השלישית, אשרי תבחר ותקרב ותשכון חצריך. הרביעית, י"י מי יגור באהליך. החמישית, מי ישכון בהר קדשך. השישית, ומי יעלה בהר י"י. השביעית, ומי יקום במקום קדשו.
ז' מעלות בין צדיק לצדיק. אשתו תהא נאה מאשת חבירו, בניו יהיו נאים משל חברו, שנים אוכלים בקער' אחת, זה טועם טעם יפה לפי מעשיו [וזה טועם טעם רע לפי מעשיו], שנים צובעים ביורה אחת, זה העלהו כיעור וזה העלהו יפה, חכמתו, דעתו, וקומתו.
ר' שמעון. לשבע שמחות פני הצדיקים דומין לעתיד לבא. ואילו [הן]. לחמה, ללבנה, לברקים, לכוכבים, לרקיע, לשושנים, ולמנורת הקדש שהיה במקדש. לחמה מניין, שנ' ואהביו כצאת השמש בגבורתו. ללבנה, שנ' יפה כלבנה ברה כחמה. לברקים, שנ' בחוצות יתהוללו הרכב ישתוקקון ברחובות מראיהן כלפידים כברקים ירוצון. לרקיע, שנ' והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. לשושנים, שנ' למנצח על שושנים. ולמנורת בית המקדש, שנ' ושנים זיתים עליה אחד מימין הגולה ואחד על שמאלה.
ז' רועין הן. דוד באמצע, אדם, שת, ומתושלח בימינו, אברהם, יעקב בשמאלו. יצחק להיכן הלך, ישב על פתח גיהנם להציל את בניו מדינה של גיהנם.
בז' דברים נבחר מות מחיים. ימות אדם ואל ישכח תורתו, ימות ואל ימותו לו בניו, ימות ואל יעני, ימות ואל יהרג, ימות ואל יבא תקלה על ידו, ימות ואל ילבין פני חבירו ברבים, ימות ואל ימסר ביד בשר ודם, שנ' ויאמר דוד צר לי מאד נפלה נא בידי י"י וביד אדם אל אפולה.
ז' יורדין לגיהינם ואינן עולין משם לעולם. ואילו הן. המינין, והמשומדין, והמסורות, והבועל אשת איש, והמתכבד בקלון חבירו, והמכנה שם לחברו, והמבזה תלמידי חכמים.
ז' דברים נאמרו בגסי הרוח. כל אדם שיש לו גסות הרוח בלבו כעובד ע"ז, ותורה משתכחת הימינו, ושכינה מסתלקת הימינו, ועניות באה עליו, ותקלות באות לידו, ויסורין באין עליו, ואין לו חלק לעולם הבא.
ז' אין להם חלק לעולם הבא. ואילו הן. המזכיר שם בכל עת, והמזכירו בכל מקום, והקורע כליו בחמתו, והמזכיר ע"ז בחמתו, והלוחש על המכה ומזכיר בה את השם, והמלוה בריבית, והמשלח מדנים בין אחים.
ז' רקיעים הן. וילון, רקיע, שחקים, זבול, מכון, מעון, ערבות.
ז' מיני זהבים הן. ואילו הן. זהב טהור, טוב, זהב מזוקק, זהב שחוט, מופז, סגור, פרוויים.
ז' שמות נקראת התבואה. ואילו הן. תבואה, תנובה, שבר, יבול, דגן, בר, אוכל.
ז' מיני ארבה הן. ארבה, חגב, חרגול, חסיל, גזם, ילק, סלעם.
ז' שמות נקרא העני. איש תככים, נכה רוח, אביון, מך, דל, עני, ורש.
ז' שמות נקראת מרים. אפרת, חלאה, יריעות, מרים, נערה, עזובה פועה.
ז' נביאים נתנבאו בשנת שתים לדריוש המלך. ואילו הן. ברוך בן נריה, ושריה בן מחסיה, דניאל, מרדכי, חגי, זכריה, ומלאכי.
בז' דברים אדם מתגדל בהן. במלך, בחזיר, בגדי, בצבי, בסוס, בחמור, ובכלב.
ז' דברים נצטוו בני נח. על הדינין, ועל ע"ז, ועל גילוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל קללת השם, ועל הגזל, ועל אבר מן החי.
ז' דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות. האוכל מוריגי בהמה, ועלי גפנים ולולבי גפנים, והשותה שמרי יין, והאוכל שדרו של דג, והאוכל דג מליח שלא בישל כל צרכו, והמקנח בצרור שקנח בו חבירו, והתולה עצמו בבית המרחץ ובבית הכסא.
ז' פתחין פטורין מן המזוזה. ואילו הן. בית התבן, ובית הבקר, ובית העצים, ובית האוצרות, ופתח המרחץ, ופתח שאינו גבוה עשרה טפחים, ופתח שהוא גבוה יותר מדאי.
ז' דברים מכוסין מבני אדם. ואילו הן. יום המיתה, ויום נחמה, ועומק הדין, ואין אדם יודע במה משתכר, ואין אדם יודע מה בלב חבירו, ומתי תחזור מלכות בית דוד, ומלכות חייבת מתי תעקר.
ז' דברים צוה רבינו הקדוש את בנו בשעה [ש]נפטר לבית עולמו, ג' ליראת שמים וד' לדרך ארץ. אילו הן ג' של יראת שמים. בני, אל תאכל לחם כו'.
ז' יורשי גיהנם. מי שאינו עושין מלאכתן לאמיתן. ואילו הן. הלבלר, והסופר, ורופא, ודיין עירו, וחזן הכנסת, ומלמד תינוקות. ר' מאיר או', אף מי שהוא משופע ביותר ואין בידו דברי תורה. עליהן אמ' ר' יוסף בן חנן, עליהם אמ' הכתוב ויצאו וראו בפגרי האנשים.
אמ' ר' יוסף, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי אדם אחד משופע ביותר, לבוש אצטלא שוה ארבעים מנה. ראיתיו ונתזעזעתי ונרתעיתי ונתייראתי מפניו, ואמרתי שמא מלאך המות הוא. עמדתי ורצתי אחריו. אמרתי לו, ר' מה שמך. אמר לי, יצחק בן שוני שמי. אמרתי לו, כלום יש לך משנה, ואגדה יש בידך. אמ' לי, לאו. [אמרתי לו, מה מלאכתך. אמר לי אדם בטל הוא]. אמרתי לו, וכי ברא הקב"ה אדם בטל בעולמו. אמ' לי, מלמד תינוקות אני. מיד בקשתי עליו רחמים ונכנס יתוש בחוטמו והרגו. באותה שעה אמ' ר' יוסף בן חנן, ברוך המקום ברוך הוא, שבחר בדברי חכמים ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם, שהם אומרי', מלמדי תינוקות לבם כמלך ודעתם כתינוקות.
הנותן שלום למלמדי תינוקות כעובד ע"ז, מכבדם יורש גיהנם הוא לעצמו, השואל בשלומם כזורק אבן למרקוליס, והאומר עליהם בשעת מיתתן [ברוך דיין האמת], אין לו חלק לעולם הבא. ולא עוד, אלא שאין לו מחילה, שנ' לא יאבה י"י סלוח לו.
[אמרתי לו, מה מלאכתך. אמר לי אדם בטל הוא]. אמרתי לו, וכי ברא הקב"ה אדם בטל בעולמו. אמ' לי, מלמד תינוקות אני. מיד בקשתי עליו רחמים ונכנס יתוש בחוטמו והרגו. באותה שעה אמ' ר' יוסף בן חנן, ברוך המקום ברוך הוא, שבחר בדברי חכמים ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם, שהם אומרי', מלמדי תינוקות לבם כמלך ודעתם כתינוקות.
הנותן שלום למלמדי תינוקות כעובד ע"ז, מכבדם יורש גיהנם הוא לעצמו, השואל בשלומם כזורק אבן למרקוליס, והאומר עליהם בשעת מיתתן [ברוך דיין האמת], אין לו חלק לעולם הבא. ולא עוד, אלא שאין לו מחילה, שנ' לא יאבה י"י סלוח לו.
[אמרתי לו, מה מלאכתך. אמר לי אדם בטל הוא]. אמרתי לו, וכי ברא הקב"ה אדם בטל בעולמו. אמ' לי, מלמד תינוקות אני. מיד בקשתי עליו רחמים ונכנס יתוש בחוטמו והרגו. באותה שעה אמ' ר' יוסף בן חנן, ברוך המקום ברוך הוא, שבחר בדברי חכמים ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם, שהם אומרי', מלמדי תינוקות לבם כמלך ודעתם כתינוקות.
הנותן שלום למלמדי תינוקות כעובד ע"ז, מכבדם יורש גיהנם הוא לעצמו, השואל בשלומם כזורק אבן למרקוליס, והאומר עליהם בשעת מיתתן [ברוך דיין האמת], אין לו חלק לעולם הבא. ולא עוד, אלא שאין לו מחילה, שנ' לא יאבה י"י סלוח לו.