לעולם ליבעי איניש רחמי ואפי' זבילא בתריתא.
לעולם יבקש אדם רחמי' שלא יחלה, שאם חלה, אומרי' לו, הבא זכות והפטר.
לעו' יתרחק אדם מן הכיעור ומן הדומ' לו.
אמ' רב יהודה אמ' רב, לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל.
לעו' יהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות.
א"ר חייא בר אמי, לעולם ידור אדם למקום רבו והוא דכייף ליה.
לעולם יהו דבריו של אדם מועטין לפני הקב"ה, שנא' כי האלהי' בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך (מועטין) [מעטים].
לעו' אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך.
לעו' אל יהלך אדם אחרי אשה בדרך, אפי' היא אשתו. נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדין. וכל העובר אחרי אשה בנהר לא ינקה מדינה של גיהנם.
לעולם יהו כל בני אדם בעיניך כליסטין והוי מכבדן כרבן גמליאל.
א"ר יצחק, לעולם תהא אימת הצבור עליך, שהרי כהנים, בשעה שנושאין כפיהם, אחוריהם כלפי שמים ופניהם כלפי העם.
לעו' יהא אדם זהיר בתפלת מנחה ערבית ושחרית.
א"ר שמעון בן אלעזר, יצר, תינוק, ואשה, לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.
אמ' רב חסדא, לעולם אל יטיל אדם אימה יתרה בתוך ביתו, שהרי פלגש בגבעה, בשביל שהטיל עליה בעלה אימה יתרה, הפילה כמה רבבות מישראל.
לעו' אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה, שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה, ואיטלע.
לעו' יהא אדם ירא שמים בסתר, ומודה על האמת, ודובר אמת בלבבו.
לעו' אל יוציא אדם עצמו מן הכלל.
לעו' אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עקם הכתוב שמנה אותיות ולא להוציא ד"מ מפיו, שנא' ומן הבהמה אשר איננה טהורה.
לעו' ידך מטיבותא אל תמנע.
אמ' רב יהודה אמ' שמואל, לעול' יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב.
לעו' יכנס אדם שני פתחים ואח"כ יתפלל.
לעו' ילמוד אדם מדעת קונו, שהרי הקב"ה הניח כל הרים גבוהי' והשרה שכינתו על הר סיני.
לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר שעושין לו נס, שמא אין עושין לו, ואם עושין מנכין לו מזכיותיו.
לעו' ילמד אדם עצמו להפנות שחרי' וערבי', כדי שלא יתרחק.
לעו' ילמד אדם את בנו אומנות נקייה וקלה. מאי היא, מחטא דתלמיותא.
לעו' ילמד אדם תורה ואח"כ יהגה בה.
לעו' אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש, ואפי' שעה אחת.
א"ר אלעזר, לעול' ימוד אדם עצמו, אם יכול לכוין את לבו יתפלל, ואם לא אל יתפלל.
לעו' ימכור אדם מה שיש לו וישא בת ת"ח, שאם מת או גולה, מובטח לו שיהיו בניו ת"ח.
לעו' אל ימנה אדם אפטרופו' על ביתו, שמתוך כך בא לידי הרהור עבירה. מנא לן, מיוסף.
לעו' ימכור אדם שדה ויקח עתודים, ואל ימכור עתודים ויקח שדה.
לעו' יסדיר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל. מנא לן, ממשה, שנ' ואתחנן, וס"ל אעברה נא ואראה.
לעו' יספר אדם בלשון כבוד, שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב, ואומ' ותבחר לשון ערומי', ואו' ודעת שפתי ברור מללו.
לעולם אל יספר אדם בטובת חברו יותר מדאי, שמא מתוך שבחו יבא לגנותו. ואמרי לה, יבא לידי רעתו.
לעולם יסדיר אדם תפלתו ואח"כ יתפלל. והני מילי לפרקים.
לעו' יהא אדם ערום ביראה, מענה רך, ומסיב חימה, ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם, כדי שיהיה אהוב למעלה ונחמד למטה ומתקבל על הבריות, ואפי' עם גוי שבשוק. אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי, שלא הקדימו אדם בשלום מעולם, ואפי' גוי בשוק.
לעו' אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל, אלא במקום נמוך.
לעו' יעסוק אדם בתורה ובמצוה ואפי' שלא לשמן, שמתוך שלא לשמן בא לשמן.
אמ' ריש לקיש, וכן תנא משום ר' יוסי, לעו' אל יפתח אדם פיו לשטן. א"ר יוסי, מאי קראה, כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו, מה כתי' בתריה, שמעו דבר ה' קציני סדום האזינו תורת אלהינו עם עמורה.
לעולם אל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרו.
לעו' אל יתפלל אדם אלא בבית שיש לו חלונות, שנ' וכוין פתיחין ליה בעליתיה נגד ירושלם.
לעו' אל יתפלל אדם לא כנגד רבו ולא אחורי רבו. ותניא ר' אלעזר חסמא אומ', המתפלל כנגד רבו, או אחורי רבו, גורם השכינה שתסתלק מישראל.
א"ר לוי, לעולם יצפה אדם חלומו עד עשרי' וב' שנה.
א"ר אלעזר, לעו' יקדים אדם תפלה לצרה.
לעו' יראה אדם עצמו כאלו חציו זכאי וחציו חייב. עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת, אוי לו, שהכריע עצמו לכף חובה, שנ' וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא יחיד שחטא זה אבד ממנו טובה הרבה.
לעו' ירוץ אדם לדבר הלכה, ואפי' בשבת, שנ' אחרי י"י ילכו כאריה ישאג.
לעולם ירגיז אדם יצר טוב על היצר הרע, שנ' רגזו ואל תחטאו. אי אזיל, מוטב, ואי לא, יקרא ק"ש, שנ' אמרו בלבבכם על משכבכם. אי אזיל, מוטב, ואי לא, יזכור לו יום המיתה, שנ' ודומו סלה.
א"ר אלעזר, לעו' יראה אדם עצמו כאלו קדוש שרוי בקרבו, שנ' בקרבך קדוש.
לעו' יהיה אדם רך כקנה, ולא יהיה קשה כארז. ולפי' זכה הקנה שעושין ממנו קולמוס וכותבין בו ס"ת, ותפלין, ומזוזות.
לעו' יתרחק אדם מג' דברי'. מן המאונין, ומן הפקדונות, ומן הערבות.
לעו' ידבק אדם בג' דברי'. בחליצה, ובהבאת שלום, ובהפרת נדרים.
לעו' יהא אדם רגיל לומ', כל דעבדין משמיא לטב.
לעולם אל ירבה אדם ריעים בתוך ביתו, שנ' איש ריעים להתרועע.
לעו' ישכים אדם לבית הכנסת, כדי שיתמנה מעשרה ראשונים, שאפי' מאה באין אחריו נוטל שכר כלם. שכר כלם סלקא אדעתך, אלא אימא נוטל שכר כנגד כלם.
לעו' ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה.
א"ר שמעון בן יוחאי, לעולם ישתדל אדם לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו, אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם, שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם.
לעו' ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור, שנים מקרא ואחד תרגו', ואפי' עטרות ודיבון. וכל המשלים פרשיותיו עם הצבור, שנים מקרא ואחד תרגו', מאריכין לו ימיו ושנותיו.
לעו' ישכיר אדם עצמו לע"ז ואל יצטרך לבריו'. מאי ע"ז. עבודה שהיא זרה לו, כדא"ל רב לרב כהנא, פשוט נבלתא בשוק וטול אגרא, ולא תימא כהנא אנא, גברא רבה אנא.
לעו' ישלש אדם מעותיו. שליש בקרקע, ושליש בפרגמטיא, ושליש תחת ידו.
לעו' לישתיף איניש נפשיה בהדין צבורא.
לעו' אל ישאל אדם צרכיו בתפלתו, לא בג' ראשונו' ולא בג' אחרונו', אלא באמצעיות.
אמ' רב יהוד' אמ' רב, לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית. ואמ' ר' יוחנן, כל השואל צרכיו בלשון ארמית אין מלאכי השרת נזקקין לו, לפי שאין מלאכי השרת מכירין לשון ארמית.
לעו' ישלש אדם שנותיו. שליש במקרא, [שליש במשנה], שליש בתלמוד. ומי ידע כמה חיי, כי קאמ' ביומי.
תנא דבי אליהו, לעו' ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשא.
לעו' ידבק אדם בטובים. שהרי מרע"ה נשא בת יתרו, ויצא ממנה יהונתן כהן לפסל מיכה, ואהרן נשא בת עמינדב, ויצא ממנה פינחס.
לעו' יבקש אדם רחמים על מדת העניות, שאם הוא לא בא, בא בנו, ואם לא בא בנו, בא בן בנו, שנ' כי בגלל הדבר הזה. גלגל הוא שחוזר בעולם.
א"ר אלעזר, לעולם יסדיר אדם שולחנו ע"ש, ואפי' שאינו צריך אלא לכזית.
א"ר אסא, לעולם יהא אדם מן הנרדפין ולא מן הרודפין, שאין לך נרדפין בעולם יותר מתורים ובני יונה, והם קרבין על גבי המזבח.
א"ר יצחק, לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה, ונתקיים בזרעה.
א"ר חייא בר אשי אמ' רב, לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקנה מנעלים לרגלו, ואם הקיז דם ואין לו מה יאכל, ימכור מנעליו ויסתפק בהם צרכי סעודה.
א"ר יוחנן, לעולם אל ימנע אדם עצמו מדברי תורה, ואפי' בשעת מיתה, שנ' זאת התורה אדם כי ימות באהל, אפילו בשעת מיתה תורה.
אמ' רב חסדא, לעולם ישכים אדם להוצאת שבת, שנ' והיה ביום הששי והכינו, לאלתר.
א"ר תנחום, לעו' אל ישנה אדם ממנהג המדינה, שהרי משה עלה למרום, ולא אכל לחם, ומלאכי השרת ירדו למטה ואכלו. אכלו סלקא דעת', אלא אימא נראו כאלו אכלו.
אמ' רבה בר מחסיא, אמ' רב חמא בר גוריא, אמ' רב, לעולם אל ישנה אדם בנו לבין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב אבי' ליוסף על בניו, נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
ואמ' רבה בר מחסיא, אמ' רב חמא ב"ג, אמ' רב, לעולם יחזר אדם שישב בעיר שישיבתה קרובה, שמתוך שישיבתה קרובה עונותיה מועטין. אמ' רב חנן, מאי קראה, אמלטה נא שמה הלא מצער היא. וא"ר יצחק, ישיבתה של צוער חמשי' ואחת שנה הוו, מניין נ"א. א"ל ר' זירא לר' סימון, לוכיחנהו מר להני דבי ר"ש גלותא. א"ל, לא מקבלי מנאי. א"ל, אע"ג דלא מקבלי, לוכיחנהו מר. דא"ר אחא בר חיננא, לעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה, ויאמר אלי עבור בתוך העיר והתוית תו וגו'.
א"ר יוחנן, לעולם אל תהא מצות העומר קלה בעיניך.
לעולם יראה אדם עצמו כאלו חרב מונחת לו על צוארו וגהינם פתוחה לפניו, שנאמ' הנה מטתו של שלמה וגו', כלם אחוזי חרב וגו', מפחד בלילות, מפחדה של גהינ', שדומ' ללילה.
לעולם אל תהי רגיל בנדרים, שסופך להיות מועל עליהם ועל השבועה. ואל תהי רגיל אצל עם הארץ, שסופו להאכילך טבל. ואל תהי רגיל אצל כהן, שסופו להאכילך תרומה. ואל תרבה שיחה עם האשה, שסוף שתכשל. וא"ר ינאי בר יאשיה, כל המסתכל בנשים סוף שהוא בא לידי עברה.
לעולם יהא אדם ממעט בשחוק ועוסק בתורה.
אמ' רב, לעו' יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה, אונאתה קרוב' עליו.
א"ר חלבו, לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה לאדם אלא בשביל אשתו, שנ' ולאברם הטיב בעבורה.
א"ר יהודה אמ' רב, לעולם יהא אדם זהיר בתבואה שבתוך ביתו, שאין מריבה מצויה בביתו של אדם אלא על עסקי תבואה, שנ' השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך. אמ' רב פפא, היינו דאמרי אינשי, חיטך לשלם.
לעולם אל ימנע אדם עצמו משלישית השקל בשנה, שנ' והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה.
לעולם אל ימהר אדם רגליו לבית חבירו.
אמ' רב חיננא בר פפא, לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שלא נקראו ישראל דלים אלא על עסקי תבואה, שנ' והיה אם זרע ישראל ועלה וגו', וכתי' בתריה וידל ישראל.
לעו' חייב אדם לצער עצמו עם הצבור.
לעולם יהא אדם ענותן כהלל ולא יהיה קפדן כשמאי, כי הענוה גדולה לפני הקב"ה, שנ' וענוים ירשו ארץ.
לעו' יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה כפי מה שיש לו, וילביש ויכסה אשתו ובניו יתר ממה שיש לו, שהם תלוין עליו, והוא תלוי במי שאמ' והיה העולם.
לעו' יהא אדם יודע אצל מי יושב, ואצל מי עומד, ואצל מי מיסב, ואצל מי משיח, ואצל מי חותם את השטר, ואצל מי קורא.
לעו' יהא אדם זהיר בתשובותיו.
לעו' הנשים לפני המטה.
א"ר שמן בר אבא, לעולם אל תהי שבות קלה בעיניך, שהרי סמיכה אינה אלא משום שבות, ונחלקו בה גדולי הדור.
א"ר יוחנן, לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין כחו מלמטה ואל יהו לו צרים מלמעלה.
לעו' נזדהר איניש ממקק דסיפרי, מתכך דשיראי, מפח דתאיני, ואילא דעינבי.
תניא ר' אלעז' בן יעקב אומ', לעולם אל יתן אדם מעות לתוך קופה של צדקה, אלא א"כ ממונה עליה ת"ח כר' חנינה בן תרדיון.
א"ר אלעזר, לעול' הוי קבל וקיים.
ר' מאיר אומ', לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה, ויבקש רחמי' ממי שהעושר שלו. שאין לך מדה שאין בה עניות ועשירות, ואין עניות ועשירות מן האומנות, אלא ממי שאמ' וה"ה, שנ' לי הכסף ולי הזהב.
היה ר' מאיר אומ', לעולם הוי כונס דברי תורה כללים, שאם אתה כונסן פרטים מייגעין אותך, ואין אתה יודע מה לעשות. משל לאדם שהלך בקיסרי וצריך מאתים זוז או עשרים סלעי' לצרכי הוצאה, אם נטלן פרוטות מייגעין אותו ואינו יודע מה לעשות, אלא מצרפן ועושה אותן סלעים ופורט ומוציא בכל מקום שירצה.
לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח, ואם לא מצא בת ת"ח ישא בת גדולי הדור, לא מצא בת גדולי הדור, ישא בת ראשי כנסיות, לא מצא בת ראשי כנסיות, ישא בת גבאי צדקה, לא מצא בת גבאי צדקה, ישא בת מלמדי תינוקות, ואל ישא בת עמי הארץ, מפני שהם שקץ ובנותיהם שרץ, ועל בנותיהם נאמ' ארור שוכב עם כל בהמ'.
לעולם ידור אדם בארץ ישראל, ואפי' בעיר שכלה גוים, ואל ידור בחוצה לארץ, ואפי' בעיר שכלה ישראל.
א"ר חייא בר אבין א"ר יהושע בן קרחה, לעולם יקדם אדם לדבר מצוה, שבשביל לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה, קדמתה ארבעה דורות בישראל, עובד, וישי, ודוד, ושלמה, ואילו צעירה עד רחבעם, שנ' ושם אמו נעמה העמונית. רב יוסף אמ', ספר בר סירא כספרי מינים דמי. ואמ' רב יוסף, ומילי מעליתא דאית ביה דרשו להו עלה עינך מאשת חיל ודומיהן.
לעו' אל יתן אדם בטחונו על בשר ודם, שכל מי שנותן בטחונו על ב"ו, לא די לו שאין עושין לו רצונו, אלא שהקב"ה מקללו, שנ' ארור הגבר אשר יבטח באדם וגו'. וכל מי שנותן בטחונו בהקב"ה, לא די לו שעושין לו רצונו, אלא שהקב"ה מברכו, שנ' ברוך הגבר אשר יבטח בי"י והיה י"י מבטחו. בוא וראה מיוסף הצדיק, שעל שתלה בטחונו על בשר ודם לא עשה לו הקב"ה רצונו וענשו שתי שנים יותר בבית האסורים. והיכן נתן בטחונו על ב"ו, כשאמ' כי אם זכרתני אתך. א"ל הקב"ה, יוסף מועטין הם חסדים שעשיתי עמך, השליכוך אחיך לבור וקדמוך חסדי.
ויספר משה לחתנו. לעולם הצדיקים מספרי' בכבודו של מקום, שנ' ספרו בגוים את כבודו. והיינו דאמ' ולמען תספר באבו"ב.
גדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שזה בגופו וזה בממונו.
גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים, שנ' נשים שאננות.
א"ל רב לר' חייא, נשים במאי זכיין. א"ל, באקרויי בנייהי בבי רב, ובאתנויי בי רבנן, ומתאחרן לגברייהו עד דאתו מבי רבנן.
גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים, דאלו בירא שמים כתיב אשרי איש ירא י"י, ובנהנה ביגיעו נאמ' יגיע כפיך כ"ת אשרי וכול'.
גדולה הכנסת ארחים מהקבלת פני שכינה, שנ' ויאמר [וגו'] אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מ"ע.
גדולה הכנס' ארחים מהשכמת פני שכינה. דתנן מפנין ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני הארחין ומפני בטול בית המדרש.
גדולה כבודן של בריות, שדוחה לא תעשה שבתורה.
גדול תלמוד תורה מכבוד אב ואם.
גדול תלמוד תורה מהקרבת תמידין, שנ' עתה באתי. והני מילי תלמוד תורה דרבים, אבל דיחיד עבודה עדיפא ממנה.
גדול תלמו' תורה מן המעשה, שהתלמוד מביא לידי מעשה.
גדול הנושא אשה כלומד תורה, שהרי מוכר ס"ת לישא אשה וללמוד תורה.
גדול המלוה לעני יותר מן הנותן לו צדקה.
גדול המעשה יותר מהעושה, שנ' והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם.
גדולה תענית מן הצדקה, שזה בגופו וזה בממונו.
גדולה תפלה יותר ממעשים טובים.
גדולה תפלה מן הקרבנות כלן, שנ' למה לי רב זבחיכם וגו', וכתיב בתריה ובפרישכם כפיכם וגו'.
גדולה דיעה, שנתנה בין שני שמות, שנ' כי אל דיעות י"י.
גדולה תורה, שממנה חיים לעושיה בעולם הזה ובע"ה, שנ' כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, [ואומ'] רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך. ואומ' עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. ואומ' דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ואומ' ארך ימים בימינה ובשמאלה עשר וכבוד. ואומ' כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך. ואומ' י"י עז לעמו יתן י"י יא"ע בשלום.
גדול המעשה יותר מהעושה, שנ' והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם.
גדולה תענית מן הצדקה, שזה בגופו וזה בממונו.
גדולה תפלה יותר ממעשים טובים.
גדולה תפלה מן הקרבנות כלן, שנ' למה לי רב זבחיכם וגו', וכתיב בתריה ובפרישכם כפיכם וגו'.
גדולה דיעה, שנתנה בין שני שמות, שנ' כי אל דיעות י"י.
גדולה תורה, שממנה חיים לעושיה בעולם הזה ובע"ה, שנ' כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, [ואומ'] רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך. ואומ' עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. ואומ' דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ואומ' ארך ימים בימינה ובשמאלה עשר וכבוד. ואומ' כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך. ואומ' י"י עז לעמו יתן י"י יא"ע בשלום.