שער שבעה
שבעה דברים עתיד משיח להראות להם לישראל. ראשון, מראה להם כסא הכבוד. שני, מעלה קרח ועדתו. שלישי, מראה להם גן עדן. רביעי, עץ חיים. חמישי, גיהנם. ששי, כל הצדיקים. שביעי, מראה להם החיים והמתים.
שבעה כמנודין לשמים. מי שאין לו תפלין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו ומנעל ברגליו, ומי שאין לו אשה, ומי שיש לו אשה ואין לו בנים, ומי שיש לו בנים ואינו מלמדם לתלמוד תורה, ומי שאינו רץ לדבר מצוה, ומי שאינו רגיל בבית הכנסת, ומי שאוכל בלא נטילת ידים.
שבעה שמות נקראו ליצר הרע. מפי הב"ה נקרא רע, שנא' כי יצר לב האדם רע מנעוריו. מפי דוד נקרא טמא, שנא' לב טהור ברא אלהים. מפי שלמה נקרא שונא, [שנא'] אם רעב שונאך האכילהו לחם. מפי יחזקאל נקרא אבן, שנא' והסירותי את לב האבן מבשרכם. מפי ישעיה נקרא מכשול, שנא' הרימו מכשול מדרך עמי. מפי יואל נקרא צפוני, שנא' ואת הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה את פניו אל הים הקדמוני וסופו אל הים האחרון ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות. פי' ואת הצפוני, זה יצר הרע, שהוא צפון בלב. והדחתיו אל ארץ ציה ושממה פניו אל הים הקדמוני. פניו אל הים, בית ראשון, עד החריבו. ועלה באשו ותעל צחנתו, שהניח כל האומות ונתגרה בהם בישראל. כי הגדיל לעשות, כל שגדול מחבירו יצרו גדול.
שבעה הם שלא שלט בהם יצר הרע בעולם. ואלו הן. אברהם, יצחק, ויעקב, [חנוך], משה, ישי, ודוד.
שבעה עמודי עולם יצאו מרות המואביה, שנתברכו בשבע ברכות. ואלו הן. דוד, חזקיה, משיח, דניאל, חנניה, מישאל, ועזריה. בדוד כתיב, ויען אחד מהנערים ויאמר ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה' עמו. בן, שהוא בניינו של עולם. יודע נגן, יודע לשאול. וגבור חיל, יודע להשיב. ואיש מלחמה, יודע לפלפל. ונבון דבר, שמבין דבר מתוך דבר. ואיש תואר, שמראה פנים בהלכה. וה' עמו, הלכה כמותו בכל מקום. בחזקיה כתיב, כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום. פלא, שעשה הב"ה פלא בימיו. יועץ, שיעץ את ישראל עצה טובה והקריבן לפני אביהם שבשמים. אל גבור, שנתעסק בגבורתו של אל ונתעסק בגבורתה של תורה. אבי עד, שנעשה אב לישראל, עד שנתעסק בבנין בית המקדש, שנקרא עדי [עד]. שר, שנעשה שר על ישראל. שלום, שעקר כל ע"ז שבעולם ועשה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. במשיח כתי', ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'. בדניאל וחנניה מישאל ועזריה כתי', ילדים אשר אין בהם כל מום וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה ויודעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך.
שבעה הן כרותי ברית. אברהם, יצחק, ויעקב, משה, אהרן, ופנחס, ודוד. באברהם כתיב, ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר. יצחק ויעקב, שנא' וזכרתי את [בריתי] יעקב ואף את בריתי יצחק. משה, שנא' הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות, וכתי' כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל. באהרן כתי', בריתי היתה אתו החיים והשלום. בפנחס כתי', והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. בדוד כתי', כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי.
שבעה דברים נאמרו בגסי הרוח. תורתו משתכחת, וייסורין באין עליו, ושכינה מסתלקת ממנו, וסופו יכשל באשת איש, ובלשון הרע, ונופל ביד עוני, ונטרד מחיי העולם הבא.
שבעה אין להם חלק לעולם הבא. המזכיר את השם בכל עת, והקורע בגדיו בחמתו, והמוכר חלבנה לע"ז, והלוחש על המכה בשמו של הב"ה, והמלקה בלא עדים, ומי שמשלח מדנים בין אחים.
שבעה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות. האוכל עלי קנים, ועלי גפנים, [ומוריגי בהמה], ושותה שמרי יין, והאוכל שדרו של דג, והאוכל דג מלוח שלא נתבשל כל צרכו, והמקנח בצרור או באבן שקנח בו חבירו. ויש אומרים, [אף התולה עצמו] בבית הכסא ובבית המרחץ. פי' שאינו יושב על כסא כשעושה צרכו.
שבעה פתחים פטורין מן המזוזה. בית התבן, ובית העצים, ובית הבקר, ובית האוצר, ובית המרחץ, ופתח בית הכסא, ופתח שאינו גבוה עשרה טפחים.
שבעה דברים מכוסין מבני אדם. יום המיתה, ויום הלידה, [ויום הנחמה], ועומק הדין, ואין אדם יודע מה משתכר, ומה בלבו של חבירו, ומתי מלכות בית דוד גוברת ונופלת מלכות הרשעה.
שבעה דברים צוה ר' עקיבא את ר' יהושע בנו. עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. ואל תשב לשנות בגבהה של עיר. ואל תגביה פתחך משל חבירך. ולא תתפלל באחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין. והוי זהיר במנעל. והוי זהיר בפת שחרית, בקיץ מפני החמה, ובחורף מפני הצנה. ואל תרבה שיחה עם האשה, והוי זהיר באשתך, שלא תתיחד עם חתנה הראשון.
שבעה גנבים נבראו בעולם. ואלו הן. גונב דעת חבירו, והמסרב בחבירו ברחוב ואין בלבו לקרותו, והפותח חביות מכורות לחנוני, ומי שמעוול במדות ומשקלות, והמערב את הגירא בתלתן, פי' תלתן, ממיני התבלין וגירא עשב שדומה לו, והחומץ בשמן. וגדול שבכלן גונב דעת חבירו.
שבעה שמות נקראו לעני. עני, דל, רש, אביון, נכה רוח, מסכן, ואיש תככין.
שבעה דברים נאמרו בענוה. מי שיש בו ענוה זוכה לחיי העולם הבא, ותורתו משתמרת, ושכינה עמו, וניצל מן הפורענות, ולא יאונה לו כל און, והכל מרחמין עליו, וניצל מאשה רעה. והפך מהם במי שיש בו גסות הרוח.
שבעה מתעסקין בצרכי צבור. הפרנסין, והדיינין, והמשמשין, והסופרים, וגבאי צדקה, ומלמדי תינוקות, [והחזנים], ועליהם נאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו'.
שבעה דברים נצטוו בני נח. על הדינין, ועל ע"ז, ועל גלוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל קללת השם, ועל הגזל, ועל אבר מן החי.