גדול השלום, שעליו העולם קיים, דתנן רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלשה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום.
גדול השלום, שכל מדות שברא הב"ה נתן להם קצבה ותכלית, חוץ משני מדות, התורה והשלום. התורה מנין, שנא' לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד. השלום מנין, שנא' למרבה המשרה ולשלום אין קץ. לפי' נתן הב"ה שכר עמלי תורה שלום ושכר רודפי שלום תורה. שכר עמלי תורה שלום, שנא' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. שכר רודפי שלום תורה, שנא' מרמה בלב חורשי רע וליועצי שלום שמחה, ואין שמחה אלא תורה, שנא' פקודי ה' ישרים משמחי לב. ללמדך, שאין חביב כשתיהן. ר' ישמעאל אומר, שלשה עשר חבב הב"ה ואמר בהם לי, ומכולם לא כפל אלא על השלום. ואלו הן. כהנים, לוים, וישראל, סנהדרין, והבכורות, ותרומת המשכן, והקרבנות, ושמן המשחה, ארץ ישראל, וירושלם, ובית המקדש, ומלכות בית דוד, והכסף והזהב. כהנים, דכתי' וכהנו לי. לויים, דכתי' ולקחת את הלוים לי. ישראל, דכתי' ואתם תהיו לי. סנהדרין, דכתי' אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. הבכורות, דכתי' כי לי כל בכור. התרומות, דכתי' ויקחו לי תרומה. הקרבנות, דכתי' תשמרו להקריב לי. שמן המשחה, דכתי' שמן משחת קדש יהיה זה לי. ארץ ישראל, דכתי' העיר אשר בחרתי לי. בית המקדש, דכתי' הוא יבנה לי. מלכות בית דוד, דכתי' כי ראיתי בבניו לי מלך. הכסף והזהב, דכתי' לי הכסף ולי הזהב אמר ה'. ומכולן לא כפל אלא השלום, שנא' או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. ר' אומר, שלום זו תורה, שנא' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. והתורה כולה שלום, שנא' דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
גדול השלום, ששם הקדש, שנכתב בקדושה, שימחה על המים, להטיל שלום בין איש לאשתו. ר' מאיר היה יושב ודורש בליל שבת, והיתה אשה אחת שם ששומעת קולו וערבה לה, והמתינה שם עד שנשלם, והלכה לביתה, ומצאה הנר שכבה. אמ' לה בעלה, היכן היית. אמרה לו, הייתי יושבת ושומעת קולו של דרשן אחד. נשבע לה שלא תכנס לכאן עד שתרוק בפניו. טרדה מביתו, ועשתה שלשה חדשים חוצה, עד ששמע הדבר ר' מאיר. בא אליה ומצאה עם הנשים. אמ', שיש ביניכם מי שיודעת ללחוש את העין, שעיני מרדה עלי. אמרו לה שכנותיה, הרי המקום, עשה רצונך, לחשי לו, ותרוקי ותצא. אמ' לה, אמרי לבעליך, אתה אמרת פעם אחת, כבר רקקתי שבעה פעמים. אמרו לו תלמידיו, כל כך בזית את התורה. אמ' להם, דיו לעבד להיות כרבו, לא די למאיר שיהא שוה לקונו, שהרי אמ' הכתוב, שמו הגדול, שנכתב בקדושה, ימחה על המים, כדי להטיל שלום בין איש לאשתו.
גדול השלום, שלא התחיל הב"ה לבראת דבר בעולמו אלא בדבר שהוא שלום, ואי זה, זה האור, שנא' ויאמר אלהים יהי אור. ומנין שהאור שהוא שלום, שנא' יוצר אור ובורא חשך עושה שלום [וגו']. מכאן אמרו ז"ל, נר ביתו וקדוש היום, נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו. פי' האור נקרא שלום, לפיכך מקדימין הנר, שהוא אור ושלום ליין.
ר' אלעזר אומר, גדול השלום, שלא נטעו הנביאים בפי כל הבריות אלא שלום. ר' שמעון בן חלפתא אומר, גדול השלום, שאין כלי מקבל צדקה אלא שלום, שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. ר' אלעזר הקפר אומר, גדול השלום, שאין סותם כל הברכות אלא שלום, שנא' יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחנך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. ר' מני אומ', גדול השלום שכל הברכות והנחמות, שהבטיח הב"ה את ישראל, חותמיהן שלום. בקרית שמע בלילה, ופרוש עלינו סוכת שלומך. בליל שבת, מעין הברכות ורוב ההודאות לאדון השלום. ברכת כהנים, וישם לך שלום. סיום התפלה, עושה שלום במרומיו וכו'. אין לי אלא בברכות, בקרבנות מנין, שנא' זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים, שהן מביאין שלום. אין לי אלא קרבנות יחיד, קרבנות צבור מנין, שנא' אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם, ושלמיכם, ואין לי אלא בעולם הזה, בעולם הבא מנין, ת"ל הנני נוטה אליה כנהר שלום וגו'. [וחכמים] אומרים, גדול השלום, שכשמלך המשיח בא, אינו פותח תחלה אלא בשלום, שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלהיך.
גדול השלום מן הברכה ומן השמירה שהוא מסיים בו. כיצד. יברכך ה', זו ברכת פרי האדמה, ולדות האדם, ולדות הבהמה, וכן הוא אומר השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו וגו'. וישמרך, מן הגייסות, וכן הוא אומר אמונים נוצר ה'. יאר ה' פניו אליך, אלו טעמי תורה ודקדוקיה, וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור. ויחנך, שימשך עליך חוט של חסד, וכן הוא אומר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. ישא ה' פניו אליך, שאם יהיו עונותיך כנגד זכיותיך ביום הדין, יכריע לך כף מאזנים של זכיות, וכן הוא אומר נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה. ואעפ"כ השלום חביב מכולם, שהוא באחרונה, שנא' וישם לך שלום.
ר' אלעזר בנו של ר' אלעזר הקפר אומ', גדול השלום, שאפי' עובדי ע"ז ושלום ביניהם כביכול אמ' המקום אין השטן נוגע להם, שנא' חבור עצבים אפרים הנח לו, משנחלקו מה נאמר בהם, חלק לבם עתה יאשמו. וגרסי' בספרי וישם לך שלום, שלום בכניסתך, שלום ביציאתך, שלום עם כל אדם. ר' חנינא סגן הכהנים אומר, וישם לך שלום, בביתך. ר' נתן אומר, שלום זה דוד, שנא' למרבה המשרה ולשלום אין קץ.
גדול השלום, שאפי' בשעת מלחמה צריכין שלום, שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום.
גדול השלום, שאפי' המתים צריכין שלום, שנא' ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה, וכתי' בשלום תמות, וכתי' יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו.
גדול השלום, שניתן לעושי תשובה, שנא' בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו.
גדול השלום, שניתן ללומדי תורה, שנא' וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך.
גדול השלום, שנתנו הב"ה לחסידים, שנא' אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו. והיא המתנה שנתן הב"ה לענוים, שנא' וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום. והיא המתנה שנתן הב"ה לתמימים ולישרים, ושניהם בפסוק אחד, שנא' שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום. וכלן מפני שרדפו את השלום. חסידים, אלו שמעבירין על מדותיהן ואינן נוקמין ונוטרין, שנא' כי חסיד אני לא אטור לעולם. ענוים, אלו ששומעין חרפתן ואינן משיבין, שנא' ותדבר מרים ואהרן במשה, ובשביל ששמע ושתק נקרא עניו, שנא' והאיש משה עניו מאד. תמימים, אלו ששומעין חרפתן ואינן יודעין להשיב, שלא למדו לשונם לזה ולא ידעו מריבה, שנא' תם אני לא אדע נפשי. ישרים, אלו השומעים בעת קטטה דבר שאינו הגון ומחזירין לאומרו כהוגן, שנא' מה נמרצו אמרי יושר. ולפי שכולן רודפי שלום, נתן הב"ה בהם ארבע מדות שחותמין שלום, שנא' חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. אין לי אלא בחייהן, במיתתן מנין, שנא' יבא שלום ינוחו על משכבותם. ואין לי אלא בעולם הזה, בעולם הבא מנין, שנא' יצר סמוך תצור שלום שלום כי בך בטוח.
גדול השלום, שניתן לעושי צדקה, שנא' והיה מעשה הצדקה שלום.
גדול השלום, ששמו של הב"ה קרוי שלום, שנא' ויקרא לו ה' שלום. מכאן אמרו ז"ל שאין שואלין שלום בבית הכסא, ולא בבית המרחץ, ולא במקום הטינופת.
ר' חנינא סגן הכהנים אומר, גדול השלום, ששקול כנגד כל מעשה בראשית, שנא' יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע.
חזקיה אמ' בה שנים, גדול השלום, שכל המצות כתיב בהן כי תפגע, כי תראה, כי יקרא, כי תבנה, אם באת אחת מאלו לידך אתה זקוק לעשותה, ואם אין אין אתה זקוק לעשותה, אבל השלום מה כתיב בו, בקש שלום ורדפהו, ר"ל בקשהו ממקומך ורודפהו ממקום אחר. ועוד אמ' חזקיה, גדול השלום, שכל אותן המסעות שהיו ישראל נוסעין, במחלוקת היו נוסעין ובמחלוקת היו חונים, שכך כתיב ויסעו ויחנו, כלומר כל אחד כנגד חבירו, אבל כשבאו להר סיני, נעשו כלם לב אחד, דהא כתי' ויחן שם ישראל, כלם בלב אחד. אמ' הב"ה, הרי באה השעה שאני נותן תורתי לישראל. בר קפרא אמ' בה שלשה. גדול השלום, ששינה הכתוב, כדי להטיל שלום בין אברהם לשרה. כתי' אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדני זקן, וכשאמ' לאברהם, לא אמר כך, אלא אמ' האף אמנם אלד ואני זקנתי. אמ' רבן שמעון בן גמליאל, גדול השלום ששינה הכתוב, כדי להטיל שלום בין יוסף לאחיו. שכך כתי', אביך צוה לפני מותו לאמר, כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם וגו', ולא מצינו שצוה יעקב בכך. ועוד אמ' בר קפרא, גדול השלום ששינה הכתו' בנביאים, כדי להטיל שלום בין מנוח לאשתו. שכך אמ' לה המלאך, הנה נא את עקרה ולא ילדת והרית וילדת בן. ולמנוח אמר, מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר, מכל מקום סימנין היא צריכה.
וגרסי' באבות דר' נתן הלל אומר, הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום. מלמד שהיה אהרן ע"ה שואל בשלום בוגדי ישראל ורשעי ישראל, וכשהיה אחד מהם מבקש לעשות עבירה, היה אומר, אוי לי, מחר יבא אהרן ושואל בשלומי, היאך אני משיבו, והיה בוש ולא היה סורח. וכן איש שהיה צוהב את חבירו, היה אהרן הולך אצלו, ואומר לו, בני, למה צהבת את פני חבירך היום, עכשו בא אצלי, והיה בוכה, ומתחנן, ואומר, אוי לי שצהבתי את חבירי שהוא גדול ממני, הריני עומד בשוק, לך בחסדך ובקש ממנו מחילה. וכך אומר לחבירו. כיון שיצאו לשוק, ופגעו זה בזה, היו מגפפין זה את זה ומנשקין זה את זה. וכך היה אהרן עושה כל הימים, עד שהיה מטיל שלום בין אדם לחבירו. וכן איש שהיה צהוב עם אשתו ומשלחה מביתו, היה אהרן ע"ה הולך אצלו, ואומר לו, בני, למה צהבת עם אשתך. היה אומר לו על שסרחה עלי. היה אומר לי, הריני עורבה שאינה סורחת עליך מעתה. היה הולך אצל אשתו, ואומ' לה, בתי, למה צהבת עם בעליך. היתה אומרת, על שהכני וקללני. היה אומר לה, הריני עורבו שאינו מכה אותך ולא מקלל אותך מעתה. וכן היה אהרן ע"ה עושה כל ימיו, עד שהיה מכניסה בעלה לתוך ביתו, והיתה מתעברת ויולדת בן, ואומרת, לא ניתן לי הבן הזה אלא בזכות אהרן, והיו קורין שמו אהרן. ויש אומרים, יותר משלשת אלפים בישראל היה שמם אהרן, וכשמת חלצו יותר מעשרים וארבעה אלפים בנים ובני בנים, לכך נאמר ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל.
ועוד אמ' בר קפרא, גדול השלום, שאפי' העליונים צריכים לו, שנא' המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו. כיצד. הרקיע הוא של מים, שנא' המקרה במים עליותיו, והכוכבים הן של אש, שנא' הללוהו כל כוכבי אור, והם בשלום זה עם זה, לא הם מרתיחים את הרקיע ולא הרקיע מכבה אותם, לכך נאמר עושה שלום במרומיו. ד"א המלאכים הללו, גופיהן ברואין מן המים וקפואין ועומדין כזכוכית, שנא' וגויתו כתרשיש, וראשיהן של אש, שנא' ופניהם כמראה הבזק, וכתי' ועיניו כלפידי אש, לא זה מרתיח את זה ולא זה מכבה את זה. ד"א עושה שלום במרומיו, מעולם לא ראתה [החמה] פגימתה של לבנה ולא פגימת הקשת, אלא כשהלבנה מתחלת לחסר, מתחלה חסרה מן הצד הרחוק מן החמה, והקשת לעולם אחורי החמה, שאלו היתה לפניה, היו עובדי החמה אומרים, ראו כחו של אלהינו, שהקשת לפניו ויורה חצים, ויתחזקו עובדי ע"ז. ד"א עושה שלום במרומיו, החיות הללו של אש הן, שנא' ודמות החיות מראיהן כגחלי אש, והן טעונין רקיע של שלג, והוא הרקיע השמיני, שנא' ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא, שהוא השלג, שנא' משליך קרחו כפתים לפני קרתו מי יעמד, והן טעונין אותו לעד ולעולמי עולמים, לא זה מרתיח את זה ולא זה מכבה את זה. אבא חנן אומר, אלו היתה האש מלמעלה והשלג מלמטה, הייתי אומר, דרכה של אש לעלות ודרכו של שלג [לירד], שאינן נוגעין זה בזה, וכ"ש כשהשלג מלמעלה ואינו יורד והאש מלמטה ואינו עולה, תימה תמהין יש בכך, לכך נאמר עושה שלום במרומיו. ד"א עושה שלום במרומיו, שעשה שלום בין האור ובין החושך, שנא' ויקרא אלהים לאור יום ולחושך קרא לילה. א"ר יוחנן, קרא הב"ה לאור יום, ואמ' לו, היום יהא תחומך, וקרא לחושך, ואמ' לו, הלילה יהי תחומך. ראיה לדבר, המימיך צוית בקר ידעת השחר מקומו. ד"א עושה שלום במרומיו, הכריע בין העליונים ובין התחתונים. ביום ראשון ברא שמים וארץ, מן העליונים ומן התחתונים. בשני ברא מן העליונים, שנא' ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים. בשלישי ברא מן התחתונים, שנא' תדשא הארץ. ברביעי ברא מן העליונים, שנא' יהי מאורות. בחמישי ברא מן התחתונים, שנא' תוצא הארץ נפש חיה. בששי ברא את האדם. אמ', אם אני בורא [אותו] מן העליונים, הרי זה מוסיפין על התחתונים בריה אחת, ואם בורא אני אותו מן התחתונים, הרי זה מוסיפין על העליונים בריה אחת. מה עשה הב"ה. בראו מן העליונים ומן התחתונים, שנא' וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה, הרי מן התחתונים, ויפח באפיו נשמת חיים, משמי שמים העליונים. לכך נאמר עושה שלום במרומיו. ומה אם עליונים, שאין ביניהם לא שנאה ולא קנאה, ולא איבה ולא תחרות, צריכין שלום, שנא' עושה שלום במרומיו, תחתונים, שיש ביניהם כל המדות הללו, על אחת כמה וכמה.
גדול השלום, שלא בשר הב"ה את אברהם אבינו ע"ה אלא בשלום, שנא' ואתה תבא אל אבותיך בשלום. גדול השלום, שלא שיבח הכתו' ליצחק אבינו ע"ה אלא בשלום. כשבא לו אבימלך, אחר שטרדו ממלכותו, שנא' ויאמר אבימלך ליצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו, ויצחק לא גמלו כמעשיו, אלא האכיל אותו ואת אנשיו והשקם, שנא' וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום. גדול השלום, שלא בקש יעקב אבינו ע"ה מהב"ה אלא שלום, שנא' ושבתי בשלום אל בית אבי. גדול השלום, שלא נגלה הב"ה על משה רבינו ע"ה תחלה, לא בחיות ולא בכרובים ולא באופנים, אלא מתוך דבר שהוא שלום, שנא' וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל. הראהו האש בוערת על דבר שנשרף ולא נשרף, ר"ל עשה שלום בין האש ובין הסנה ולא שכבה האש את הסנה.
גדול השלום, שלא שיבח הב"ה את אהרן אלא בשלום, שנא' בריתי היתה אתו החיים והשלום. נתן לו הב"ה מה שלא נתן לאדם, ולא אפי' למקצת מלאכי השרת, ומה נתן לו, שיכנס לפני ולפנים, מה שאין אדם יכול להכנס, ואפי' אותם שכתו' בהם ודמות פניהם פני אדם, שנא' וכל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לכפר בקדש עד צאתו. גדול השלום, שבו נתבשר פנחס, שנא' הנני נותן לו את בריתי שלום. גדול השלום, שבו נתבשר דוד, שנא' ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים לך דוד ועמך בן ישי שלום שלום לך ושלום לעזרך כי עזרך אלהיך. גדול השלום, שבו נקרא שלמה. דתניא הרבה שמות נקראו לו, ואין חביבין אלא שלשה, וכולן ענין אחד הן, שלמה, אגור, קהלת. על שם שלום שלמה, כי שלמה יהיה שלמה, למה, כי שלום ושקט אתן בימיו. קהלת ואגור לשון כנוס, שהיו כל ישראל מכונסין בימיו וביניהם שלום, שנא' וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו מדן ועד באר שבע, לא זה גוזל את זה ולא חומס זה את זה. גדול השלום, שלא בקש חזקיהו המלך אלא שלום, שנאמר ויאמר טוב דבר ה' אשר דברת ויאמר אך אם שלום ואמת יהיה בימי. גדול השלום, שבו שבח הב"ה למרדכי, שנאמר דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו. ובשעת ישיבתה של ירושלם לא נתברכה אלא בשלום, שנא' שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך. ולא נתחנך בית המקדש אלא בשלום, שנא' יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך. ולא נתבשרו ישראל אלא בשלום, שנאמר למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך.
גדול השלום, שהוא קודם לשבחו של הב"ה. שכן מצינו כשבא יתרו אצל משה רבינו ע"ה, לא פתח תחלה לא ביציאת מצרים, ולא בקריעת ים סוף, ולא בעשרת הדברות, ולא במן, ולא בשלו, ולא בענן, אלא בשלום, שנא' וישאלו איש לרעהו לשלום, ואחר ויספר משה לחותנו, מפני שהשלום מיישב הדעת לשמוע כל אלה.
גדול השלום, שכל מצות שעושין הרשעים בעולם הב"ה נותן להם שכרן משלם בעולם הזה, כגון חיים ובנים ועושר ונכסים וכבוד, וכן שאר טובות, חוץ מן השלום, שנא' אין שלום אמר ה' לרשעים.
גדול השלום, שאפי' עשה אדם כמה מצות ולא עשה שלום, אין בידו כלום. שכן מצינו ביהוא, שעקר ע"ז מישראל, והשמיד בית אחאב, והכה לאיזבל הרשעה, ולפי שלא היה בידו שלום, לא עשה כלום. ומנין שלא היה בידו שלום, שנא' וילך רוכב הסוס לקראתו ויאמר כה אמר המלך השלום ויאמר יהוא מה לך ולשלום סוב אל אחרי.
גדול השלום, שהוא קודם למלחמת הרשות, כדגרסי' באלה הדברים רבה כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום. ראה כמה כחו של שלום. [בשר ודם, אם יש לו שונא, הוא מבקש מה לעשות לו, מה הוא עושה לו, הולך ומדבר לאדם גדול ממנו, שיעשה לאותו האיש שונאו רע. אבל הב"ה אינו כן, אלא כל אומות העולם מכעיסים לפניו, והם ישנים, וכל הנפשות עולות אצלו, שנא' אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, ובבקר הוא מחזירן להם, שנא' נותן נשמה לעם עליה. ד"א בשר ודם, אם יעשה לו חבירו רעה, אינו זזה מלבו לעולם, אבל הב"ה אינו כן, אלא היו ישראל במצרים, והיו המצריים שמתעבדים בהם בטיט ובלבנים, אבל לאחר כל הרעות שעשו לישראל, חס עליהם הב"ה, ואמר לא תתעב מצרי, אלא רדפו אחר השלום, שנא' בקש שלום ורדפהו. [ו]כשפרע הב"ה מעמון ומואב, מנע מהם השלום, שנא' לא תדרוש שלומם וטובתם. והב"ה ברא השלום ליישב עולמו וליישר נתיבות בריותיו. א"ר אלסכנדאי, אתה כוננת מישרים, אתה כוננת ישרותו של עולם. יש לו לאדם דין עם חבירו, הולכין לדיין, והם מקבלין עליהם את הדין, ויוצאין ועושין שלום, הוי אתה כוננת מישרים. אדם יוצא לדרך, וראה חמורו של שונאו רובץ תחת משאו, והולך ומסייעו, ואומ', פלוני עשה לי כך, והייתי סבור שהיה שונאי, מיד יעשו שלום ביניהם. מי גרם להם, מפני ששמרו את התורה, שכתו' בה כי תראה חמור שונאך וגו'. הוי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
וגרסי' במ' עירובין ירושלמי א"ר יהושע בן לוי, מפני מה מערבין בחצירות, מפני דרכי שלום. מעשה באשה אחת, שהיתה שנואה לחבירתה. שלחה עירובה ביד בנה. נסבתיה וגפפתיה ונשקתיה. [אתא לגבי אימיה, אישתעי לה עובדא. אמרה, הכדין רחימת לי ולא הוית ידענא]. מתוך כך עשו שלום. הה"ד דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
גדול השלום, שלא גלו אבותינו עד שהניחו השלום ותפשו המחלוקת, לפיכך גלו לתוך אומות העולם, שאינן יודעין שלום, שנא' ותזנח משלום נפשי. ולא עוד, אלא ששונאים אותנו לפי שאנו אוהבים שלום, שנא' רבת שכנה לה נפשי עם שונאי שלום. ולא עוד, אלא שאנו מדברים עמהם דברים של שלום ומשיאין אותנו לדברים אחרים, שנא' אני שלום וכי אדבר המה למלחמה. ולא עוד, אלא שאנו נותנין להם שלום ואין מחזירין לנו שלום, שנא' כי לא שלום ידברו. ומיום שחרב בית המקדש נתמעט השלום, שנא' ונדמו נאות השלום.
ומנין שחייבין ישראל לדרוש איש את שלום רעהו, שנא' אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש אל רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. וכן אנו חייבין לדרוש את [שלום] ירושלם בית קדשנו ותפארתנו, שנא' ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם ממנה, כי בשלומה יהיה לכם שלום. וכשיבא המלך המשיח, שיגלה במהרה בימינו, בשלום יושיע אותנו, שנא' כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי השדה ימחאו כף. ופקודת ירושלם בשלום, שנאמר ושמתי פקודתך שלום ונוגשיך צדקה. וברכת הארץ בשלום, שנא' כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה והשמים יתנו טלם. ארץ ישראל מתרוממת בשלום, שנא' השם גבולך שלום. חיה רעה בטלה בשלום, שנא' ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבר בארצכם.
הדיינין ממונים בשלום, שנא' וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום. חגיגת הרגל בשלום, שנא' הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך שלמי נדריך. שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם נגלין בשלום, שנא' והיה זה שלום אשור כי יבא בארצנו וכי ידרוך בארמנותינו והקמונו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם. מלכות המלך המשיח נכונה בשלום, שנא' יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח. ארבע רוב שלומות הם. א' שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול. ב' וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום. ג' וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. ד' יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח. ובזכות השלום, הב"ה מכין כסאו של דוד, וכסא זרעו אחריו, ובונה לו בית נאמן לעולם, שנא' לדוד ולזרעו ולביתו ולכסאו יהיה שלום עד עולם מעם ה'.
למודי ה' ורב שלום בניך. ד' יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח. ובזכות השלום, הב"ה מכין כסאו של דוד, וכסא זרעו אחריו, ובונה לו בית נאמן לעולם, שנא' לדוד ולזרעו ולביתו ולכסאו יהיה שלום עד עולם מעם ה'.