הלכות סוכה
בסכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסכות, למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. גרסינן במדרש תלה הכתוב עשיית סוכה ביציאת מצרים, ללמדך שכל העושה סוכה כאלו מודה ביציאת מצרים, וכל מי שאינו עושה סוכה כאלו כופר ביציאת מצרים, שנא' (ויקרא כג, מג) כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. כשהוציא הב"ה את אבותינו ממצרים ורדף פרעה אחריהם, הטביע הב"ה את המצרים בים, והביא את אבותינו בתוך הים ביבשה, והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, ואחר שטבעו המצריים וראו אבותינו את התשועה הגדולה הזאת שעשה להם הב"ה ואת המכות שהכה למצרים בעבורם, מיד האמינו בהב"ה ובנפלאותיו, שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו. אז הוציא הב"ה את אבותינו מן הים, והוליכם במדבר ארבעים שנה, לא בלו שלמותיהם מעליהם ורגלם לא בצקה, והמטיר להם המן לאכלם, והיה מוליך עמהם באר מים לשתותם, והיו ענני כבוד מקיפין אותם, שנא' (שמות יג, כא) וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה, הרי לך ענן לפניהם ולאחריהם. ועננים אחרים היו סובבים אותם, שנא' (דברים לב, י) ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישימון וגו', כלומר הקיפם בעננים מארבע רוחות, מזרח ומערב צפון ודרום, וסיכך אותן בענן חמישי על ראשיהם, להיות להם לצל שלא יכם שרב ושמש, שנא' (תהלים קה, לט) פרש ענן למסך. וענן ששי היה מאיר להם והאש להאיר להם לילה, ולא היו צריכין לנרות ולא למאור אחר, שנא' (תהלים קלט, יב) ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה. וענן שביעי הולך אחר כל המחנות, לאסוף את כל הנחשלים והחולים ועוברות ומניקות ילדים וזקנים וזקנות וטף, והיה נושאם הענן והיו הולכין על גביו כאלו היו הולכין על עגלות, שנא' (דברים לב, יא) כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו. והענן שהיה הולך לפניהם היה משוה לפניהם הדרך, ממלא את הגומות ומשפיל את ההרים, והיו הולכין על הדרך בשוה, שנא' (ישעיהו סג, יד) כבהמה בבקעה תרד רוח ה' תניחנו כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת, וכתי' (ישעיהו סג, יב) מוליך לימין משה זרוע תפארתו.
בזכות שבעה צדיקים זכו ישראל לשבעה עננים הללו, ואלו הן, אברהם, יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם, ומשה המנהיגם המדריכם בדרך ישרה שלא יכשלו בה. וכאשר סיכך הב"ה עליהם ארבעים שנה במדבר בשבעה עננים, צוה על ידי משה רבינו ע"ה בתורתו הקדושה לעשות כל איש מישראל סוכה לעצמו בחצרו או על גגו, שנא' (ויקרא כג, מב) בסכות תשבו שבעת ימים, וכתי' (ויקרא כג, מג) למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל וגו'. וצונו הב"ה לעשות סוכה, כדי שנזכור תמיד יציאת מצרים ונסים ונפלאות שעשה יתברך שמו עם אבותינו במדבר, שסיכך עליהם ענני הכבוד והקיף אותם בם, שנא' (ויקרא כג, מג) כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, ותרגם אנקלוס ארי במיטלת ענני אותיבת ית בני ישראל באפקותי יתהון מארעא דמצרים.
אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש אלה הם מועדי, ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש וגו'. הזהיר תחלה על מצות שבת, ואח"כ על מצות חג המצות, ואחר כך על מצות חג השבועות, וצוה להקריב בהם קרבנות וזבחים להב"ה, ושלמים להם לאכול, ומעשרות, לאכול ולשתות בחגיהם, ולשמוח עם נשיהם ובניהם ובנותיהם, שנא' (דברים טז, יד) ושמחת בחגך אתה בנך ובתך וגו'. וכתב בתורתו, אך בעשור לחדש השביעי הזה. אמר אך ללמדך שאין זה כמועדים האחרים שצונו לאכול בהם ולשתות, אלא להתענות בו, שנא' (ויקרא כג, לב) ועניתם את נפשותיכם. ונאמר בחג הסכות, אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה תחגו את חג ה' ז' ימים ביום הראשון שבתון וביום הז' שבתון, ואמר ג"כ, אך בחג המצות. ללמדך שאין זה כיום הכפורים שצונו הב"ה להתענות בו, אלא לאכל ולשתות ולשמוח בו, שנא' (דברים יד, כג) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך, וכתי' (דברים טז, יד) ושמחת בחגך וגו'. וכתי' (ויקרא כג, לט) באספכם את תבואת הארץ, תבואת שדות וכרמים, מכאן שנצטוו ישראל לעבר את השנים, שאם לא העיבור פעמים שהוא בקיץ ופעמים בחורף. תחוגו את חג ה' שבעת ימים, אלו שלמי חגיגה שהיו מביאין כל שבעה. וכתי' (דברים טז, יג) חג הסכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך, צוה על כל אחד מישראל לעשות סוכה ולשבת בה שבעת ימים. ואמ' הנביא צאו ההרה והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות, ודרשו ז"ל במסכת סוכה, הדס לסוכה, ועץ עבות ללולב, והדס הוא הנקרא הדס שוטה. ואע"פ שהוציאנו הב"ה מארץ מצרים בחדש ניסן, לא צונו לעשות הסוכה כי אם בחדש תשרי, לפי שבחדש ניסן הוא זמן הקיץ, ודרך כל בני אדם לעשות לו צל להגין עליו מן החורב ומן המטר, שנא' (ישעיהו ד, ו) וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר, ואלו היינו עושין הסוכה בחדש ניסן, לא היה נראה שהיינו עושין אותה לשם מצות הב"ה, כי אם לצורכנו. ולפיכך צונו הב"ה לעשותה בחדש השביעי, שהוא זמן הגשמים, ודרך כל אחד לצאת מסוכתו ולישב בביתו, ואנחנו יוצאין מבתינו ויושבין בסוכה, לקיים מצות הב"ה ולזכור אותותיו ומופתיו שעשה עם אבותינו.
ועתה אבאר הלכות סוכה בעזרת האל.
תנן התם סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה. ומפרש בגמ' בסכות תשבו שבעת ימים, אמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי, עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי, למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע. היתה גבוהה מעשרים אמה, ומיעטה בכרים וכסתות, לא הוי מיעוט, ואפי' שבטלן דעתו אצל כל אדם, אבל אם מעטה בתבן ובטלו, הוי מיעוט, כ"ש עפר ובטלו. היתה גבוהה מעשרים אמה והוצין יורדין לתוך עשרים אמה, חושבין ההוצין שהן הסכך, אם צלתן מרובה מחמתן כשרה, ואם חמתן מרובה מצלתן פסולה. פי' הוצין עלין וענפין הנתלין והיורדין מסכך הסוכה. היתה גבוהה מעשרה טפחים והוצין יורדין לתוך עשרה טפחים, אפי' חמתן מרובה מצלתן, פסולה. סוכה נמוכה מעשרה טפחים פסולה, ואקרו לה חז"ל דירה סרוחה, פי' דירה שאינה ראויה לדור בה ולא להשתמש בה. סוכה קטנה, פחות משבעה טפחים על שבעה טפחים, פסולה, מפי שאינה יכולה להחזיק ראשו ורובו ושלחנו, כדגרסי' במ' סוכה בפרק קמא, גברא באמתא יתיב, שהוא ששה טפחים, ושולחנו לפחות טפח, הוי שבעה טפחים. היתה שבעה טפחים על שבעה טפחים ונתן בה בגדים לנאותה, וממעטין אותה הבגדים משבעה טפחים על שבעה טפחים, פסולה, אבל נויי סוכה אין ממעטין אותה להכשירה אם היתה גבוהה מעשרים אמה, ולא לפוסלה אם היתה נמוכה מעשרה טפחים מנוייה ולמטה. היתה נמוכה מעשרה טפחים, וחקק בה להשלימה לעשרה טפחים, ויש בחקק שיעור הכשר סוכה, אם יש בין החקק לכותל שלשה טפחים, כשרה בתוך החקק, ואם יש ביניהם שלשה טפחים, פסולה. סוכה עגולה, אם יש בה לרבע שבעה טפחים על שבעה טפחים, כשרה, ואם אין בה לרבע שבעה טפחים על שבעה טפחים, פסולה. היתה גבוהה מעשרים אמה ובנה בה אצטבא כנגד דופן האמצעי על פני כולה, אם יש בו שיעור סוכה, כל הסוכה כשרה, ואפי' מן האצטבא. כך פסקו רבי' שלמה ז"ל והרא"ש ז"ל. היתה גבוהה מעשרים אמה ובנה בה אצטבא מן הצד, אם יש בה מהאיצטבא עד הכותל השני פחות מארבע אמות, כשרה על האצטבא, ואפי' היא יותר גבוהה מעשרה טפחים, ואם יש בינה ובין הכותל השני ארבע אמות או יותר פסולה.
מצוה מן המובחר לעשות לסוכה ארבע דפנות מארבע רוחותיה, ושלא יהיה בה מקום פתוח אלא פתח אחד בלבד באחד מן הדפנות. ולפחות יהיו בה שלש דפנות, דתנן ושאין לה שלש דפנות פסולה. ומפרש בגמ' שיהיו השלש דפנות שתים כהלכתן, שיהיה בכל אחד מהם לא פחות משבעה טפחים, שהוא משך סוכה קטנה, ויהיו דבוקות שתיהם זו בזו כמין גם, והדופן השלישי אפי' טפח, ובלבד שיהיה הטפח שוחק, פי' מרווח. והדופן השלישית שהיא מטפח, יעמידנה בקרוב משלשה טפחים מהשתים, ודיו. דתניא כל פחות מג' טפחים, שהוא משך סוכה קטנה, וצריכה צורת פתח. ואם העמיד קנה כנגד סוף הכותל, וישים קנה אחר עליו ועל הטפח, וכשרה. ומותר לטלטל בה, אפי' בשבת, שכמו שחשובה מחיצה לענין סוכה, כך חשוב מחיצה לענין שבת. המשלשל דפנות מלמעלה למטה, אם גבוהה היא מן הארץ שלשה טפחים, פסולה, ובלבד שתהא הדופן שבעה טפחים ומשהוא, ואפי' הגג גבוה הרבה, ובלבד שיהא מכוון כנגדה, ואפי' אינו מכוון ממש, רק שהוא בתוך שלשה טפחים כנגדה. היתה גבוהה עשרה טפחים, אפי' אין בדופן אלא ארבעה ומשהו, ומעמידה באמצע נמצא למעלה בין הדופן לגג פחות משלשה טפחים ומלמטה בין הדופן לקרקע פחות משלשה טפחים, וכשרה, שחושבין לבוד מכאן ולבוד מכאן. העושה סוכתו בין האילנות, וקשר ענפי האילנות ועשה מהן דפנות, אם יכולות לעמוד ברוח מצויה של יבשה, כשרה, ואם לאו פסולה, שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה, אינה מחיצה. העושה סוכתו כמין צריף, והיא שאין לה גג, אלא הדפנות משופעות ומדובקות זו בזו בראש ומפורדות בקרקע. אם יש לה גג של טפח לפחות, כשרה, ואם לאו פסולה, הסומך סוכתו לכותל, כגון שעשה הדופן וסמך אותו לכותל, פסולה. ואם הגביהה מעל הקרקע טפח בזקיפה, כשרה, אפי' הוא אויר שחושבין אותו כאלו הוא סתום בזקיפה. או אם הרחיקה מן הכותל טפח, אותו טפח חשוב כגג, אפי' הוא אויר, וכשירה. או אם שאחר שיש בגבהה עשרה טפחים, אם יש לרבע שבעה טפחים על שבעה טפחים, שהוא הכשר סוכה, אז כשרה כלה. עשאה כמבוי מפולש, עושה פס ארבעה טפחים, ומעמידו בפחות משלשה טפחים סמוך לדופן, ונותן קנה מהפס על הדופן האחד, ואם השתים כהלכתן וטפח בשלישית, אפי' יש בשתי המחיצות פתחים הרבה שאין בהן צורת הפתח כשתשוף כל הפרוץ, אם יהיה מרובה על העומד, כשרה, ובלבד שלא יהיה בהם פרצה יתירה על עשר אמות, ואם יש להם צורת פתח, אפי' ביתר מעשרה, כשרה. לשון אורח חיים. יש מדקדקין כשעושין דופן מקנים להעמידן דרך גדילתן, כדאמרינן גבי לולב, ושאין יוצאין בו אלא דרך גדילתו. ואין צריך לדקדק כל כך, כיון שהדפנות כשרים מכל דבר. הסומך סוכתו בכרעי המטה, ר"ל שסמך הסכך על כרעי המטה והכרעים הן הן המחיצות, אם יש גובה עשרה טפחים מן המטה עד הסכך, כשרה, ואם לאו, פסולה.
דופן של קטנים, אם אין בין קנה לחבירו שלשה טפחים, כשרה. ואפי' פרוץ מרובה על העומד. הדפנות כשרות מכל דבר, בין מדבר שגידולו מן הארץ, בין מדבר שאין גידולו מן הארץ, ואפי' עשה הדפנות מבעלי חיים. יכול לקשור בהמה ויעמידנה סמוך לסוכה, ויעשה ממנה דופן. ואפי' אדם יכול לעמוד בשביל דופן ביום טוב, ובלבד שלא ידע אותו אדם שבשביל דופן הוא עומד, אבל בחול מותר, ואפי' הוא יודע שהוא עומד בשביל דופן.
סכך של סוכה צריך להיות מדבר שגידולו מן הארץ ושאינו מקבל טומאה, אבל אם אין גידולו מן הארץ, או שגידולו מן הארץ. ומקבל טומאה, פסול. כל מיני אוכלין מקבלין טומאה הן, ואין מסככין בהם. סוכי תאנים ובהם תאנים פרכלין ובהם ענבים, קשים ובהם שבלים, מכבדות ובהן תמרים, אם פסולת מרובה על האוכל, כשרין לסכך בהן, ואם לאו פסולין. וכל דבר שנשתנה, אע"פ שהיה גידולו מן הארץ, פסול לסכך בו, כגון בגד של פשתן או פשתן עצמו אחר שחבטו ונפצו. דתניא סככה באניצי פשתן פסולה, בהוציני פשתן כשרה, דעץ בעלמא הוא. עורות של בהמה שלא נעבדו, אע"פ שאין מקבלין טומאה, הואיל ואין צומחין מן הארץ, אע"פ שגדלין מן הארץ, פסולין לסכך בהן. כל מיני מתכות אין מסככין בהם. כל דבר שמקבל טומאה, כגון שפודין וארוכות המטה וכל הכלים, אין מסככין בהם, ואפי' נשברו ולא נשאר בהן שיעור קבלת טומאה. ואסור לפרוש סדין על גג הסוכה מפני החמה, כגון שהיתה מסוככת כהלכתה, ויירא שייבש הסכך, או שינשרו העלין, ותהיה חמתה מרובה מצלתה או תחתיה מפני הנשר. אבל ליפות הסוכה, או להגין מפני החמה, כשרה, ובלבד שיהא בתוך ארבעה לסכך, ולכתחלה לא יעשה, אלא א"כ יהא ניכר לכל שכוונתו להגין, או שהוא שרוי במים, שאז ניכר שהוא שם שטוח לייבשו.
ומותר ליפות הסוכה בבגדים ומרוקמים ומצויירין תלויין בה, והוא הידור המצוה. תלה בה מיני פירות לייפותה, אסור לאכול מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג, ואם התנה, הכל לפי תנאו. נויי הסוכה המופלגין מן הסוכה ארבעה טפחים, רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי פסולה, והלכתא כוותייהו. מחצלת של קנים וקש וגמי, אם עשאן לשכיבה, מקבלת טומאה, ואין מסככין בהן, מפני שהן כלי. עשאן לסיכוך, מסככין בהן, והני מילי שאין לה שפה, אבל אם יש לה שפה בענין שראויה לקבל, אפי' אם ניטלה שפתה, אין מסככין בה. סככה בחצים זכרים כשרה, מפני שאין לה בית קבול, ואין מקבלין טומאה, בנקבות פסולה, מפני שיש להם בית קבול ומקבלין טומאה. מסככין בנסרים, דברי ר' יהודה, ור' מאיר אוסר, ומפרש בגמ' אמ' רב פפא דכולי עלמא יש בהן ארבעה טפחים פסולה, בפחות משלשה דברי הכל כשרה, דקנים בעלמא נינהו, והתוספות פסקו יש בהם ארבעה פסולה, פחות מארבעה כשרה.
תקרה שאין עליה מעזיבה, ר' יהודה אומר משום בית הלל, או מפקפק או נוטל אחת מבנתים ויתן סכך כשר במקומו, וכולה כשרה. פי' מפקפק שיסיר המסמרים. נפלו הנסרים שעל התקרה באמצע הבית, ונשאר אויר מגולה שיעור שבעה טפחים שהוא משך סוכה קטנה, וסיכך על הפרוץ סיכוך כשר, ונשאר בין הסכך ובין הכותל פחות מארבעה אמות, או אם סיכך על גבי חצר והיו אכסדראות סמוכות לה מסוככות בסכך פסול, ולא היו לו בסוכה אלא שתי דפנות שלימות, והיה הסכך נוגע בפי האכסדרה בצד השלישי, ואין ברוחב האכסדרה ארבע אמות, או אם סיכך סוכה בסכך כשר והיו על הדפנות סביב שסכך פסול בפחות מארבע אמות, כל אחד מהשלשה עניינים שאמרתי סוכתו כשרה. ומצטרפות הדפנות לסוכה כאלו היו דבוקות בה, והיא הנקראת דופן עקומה, ואם היו רחוקות ארבע אמות, פסולה, מפני שסכך פסול באמצע הסוכה, פסול בארבעה טפחים, ומן הצד פסול בארבע אמות. וזו הלכה למשה מסיני.
כל דבר שהוא מחובר לקרקע אסור לסכך בו. דתנן הדלה עליה את הגפן וסיכך על גבה, פסולה, ואם היה הסיכוך הכשר מרובה על האילן, וצלתה מרובה מחמתה בלא אילן, כשרה. או שקיצץ ענפי האילן לשם סוכה וסיכך בהן כשרה. חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אין מסככין בהן, מפני שנראה שלא היתה כוונתו אלא לייבשן, ואח"כ נמלך עליהן לשם סוכה והניחן במקומן, ואמרה תורה תעשה ולא מן העשוי. ולא אסרו לסכך בה אלא חבילה גדולה, שדרך בני אדם לתת אותה על הגג לייבשה, אבל חבילה קטנה, שאין בה חמשה ועשרים קנים, מותר לסכך בה. כדגרסינן בירושלמי אין חבילה פחותה בפחות מחמשה ועשרים זרדין. ואם קנים הרבה עיקרן אחד ומחוברין בראשן, אפי' אם יש בה כ"ה קנים, ואפי' קשרן במקום אחד, הואיל והן מחוברין בראש, מותר, שאגד על ידי שמים לא שמיה אגד. אגד עמהם קנה אחד, אם היו בה כ"ה קנים, הרי חבילה ואסור. מכבדות הדקל מותר לסכך בהן, דאמ' רב האיי גאון ז"ל אפקותא דדקלא מסככין בה, ואע"ג דאגידא דאגד על ידי שמים לא שמיה אגד. סככה בשפודין, שהן מקבלין טומאה ופסולין לסכך, אפי' יש בין כל אחד ואחד מהן אויר כמותן ומרובה בסכך כשר, פסולה, שאי איפשר לצמצם למלאת כל האויר מסכך כשר, ונמצא הפסול מרובה על הכשר, אבל אם הוסיף הכשר על הפסול, כשרה. סוכה על גבי סוכה, העליונה כשרה והתחתונה פסולה, ובלבד שיהא גג העליונה גבוה עשרה טפחים או יותר עד עשרים אמה, ושיכולה התחתונה להחזיק כרים וכסתות על גבה, שהוא קרקע העליונה, שאז נקראת התחתונה סוכה שתחת סוכה, כיון שראוי לדור בעליונה, אבל אם אין לקבלם או שאין בגג העליונה עשרה טפחים, התחתונה מסוככת כהלכתה. ואם אין התחתונה מסוככת כהלכתה ומיתכשרא על ידי סכך העליונה, או צריך שיהיה סכך העליונה בתוך עשרים אמה לארץ. סוכה בתוך סוכה, החיצונה היא הנקראת סוכה. וצריך שתהיה הסוכה תחת אויר השמים, דכתי' (ויקרא כג, מב) בסכות תשבו שבעת ימים, ומפרש בגמ' בסכות, ולא בסוכה שתחת האילן, ולא בסוכה שתחת הבית. סיכך בדבר הראוי, אם היה ריוח בין קנה לחבירו, והשמים נראים מתוך הקנים, אם הפרוץ מרובה על העומד, הרי חמתה מרובה מצלתה ופסולה, ואם העומד מרובה על הפרוץ, הרי צלתה מרובה מחמתה וכשרה. זה כנגד זה כשרה כרב פפא, דאמ' פרוץ כעומד מותר. ויש שאוסרין סוכה מעובה כמין בית, לכתחלה אל יעשנה, ואם עשאה, בדיעבד כשרה. ור"ת ז"ל כתב שאם עשאה עבה מאד שאין המטר יכול לירד בה, פסולה. אע"ג דבית הלל מכשירין מעובה כמין בית, היינו דוקא כשאין כוכבים נראים בתוכה, אבל כשאין יכול להמטיר בתוכה, פסולה אפי' לבית הלל.
הישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו, ומפרש בגמ' אמ' שמואל במטה גבוהה עשרה. תחת כילה, אם היתה גבוהה עשרה טפחים ויש לה גג טפח, חשיבא כאהל ולא יצא, דאמ' רב יהודא אמ' שמואל, מותר ליישן בכילה בסוכה, והוא שאין לה גג טפח, והוא שאינה גבוהה עשרה, ואם יש לה גג טפח אם אינה גבוהה עשרה, שרי. סוכת גנב"ך רקב"ש כשרה, כדגרסינן במ' סוכה בפרק סוכה שהיא גבוהה, ת"ר סוכת גוים סוכת נשים סוכת בהמה סוכת כותיים סוכת רועים סוכת קייצין סוכת בורגנין סוכת שומרי פירות כשרה, ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה, והיא שעשויה לצל. סוכה שעשאה קודם החג שלשים יום כשרה, ובלבד שיחדש בה דבר עתה בגופה לשם חג, ואפי' בטפח על טפח, ואם עשאה לשם החג, אפי' מתחלת השנה, כשרה בלא חידוש. סוכה שאולה כשירה. סוכה גזולה יוצא בה ידי חובתו, שאין קרקע נגזלת. גזל עצים ועשה מהן סוכה, אע"פ שיוצא בה ידי חובתו בדיעבד, הרי זה גזלן עד שיתן לחבירו דמי עצים שגזל לו או עד שירצהו, כדגרסי' במסכת סוכה ההיא אתתא דאתת לקמיה דרב נחמן, אמרה ליה, ריש גלותא וכולהו רבנן יתיב בסוכה גזולה, אמ' רב נחמן פעיתא היא, דא אין לה אלא דמי עצים בלבד. פי' פעיתא זעקנית.
מי שלא עשה סוכה קודם החג יכול לעשותה בחג, ר"ל בחולו של מועד. נפלה סוכתו, חוזר ובונה אותה בחולו של מועד. וכן יכול לצאת מסוכתו בחג וליישב בסוכה אחרת, דלא בעינן סוכה לכל שבעה ימי החג.
עצי סוכה אסורין בהנאה כל שבעת ימי החג. אם היא קיימת איסורה מן התורה, נפלה איסורה מדרבנן.
נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה, מפני שהיא מצוה שהזמן גרמה. וקטן שאינו צריך לאמו, כבן שש וכבן שבע, מחנכין אותו לישב בסוכה. ועבדים הם שמלו וטבלו לשם עבדות, אבל משוחררין. וגרים חייבין בסוכה כשאר ישראל, שנא' (ויקרא כג, מב) כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. האזרח להוציא את הנשים, כל האזרח להוציא את הקטנים בישראל, לרבות גרים ועבדים משוחררין. טומטום ואנדרוגינוס, ספק זכרים ספק נקבות, חייבין בסוכה מן הספק, אבל אין מברכין עליה, שאין מברכין על הספק. חולה, אפי' אין בו סכנה, פטור מן הסוכה, הוא ומשמשיו. המצטער לישב בסוכה מפני הצנה או מפני הרוח או מפני רוח רע, פטור ממנה, ופטרוהו רז"ל מגזירה שוה. כתיב הכא כל האזרח בישראל, וכתי' התם (תהלים לז, לה) ומתערה כאזרח רענן. פי' האזרח שהוא חייב בסוכה צריך שיהא שלו ושקט ורענן, ואם לא אינו חייב בה, הוא אינו חייב בה, אבל משמשיו חייבין בה. וכתב הר' יעקב ז"ל באורח חיים, ודוקא שבא לו הצער במקרה אחר שעשה שם הסוכה, אבל אין לעשות לכתחלה סוכתו במקום הצער ויאמר מצטער אני. ונראה שאין כל אדם יכול לומר מצטער אני ליפטר, אלא בדרך שבני אדם מצטערין בו ע"כ. אבל חייב בסוכה אע"פ שהוא מצטער על מתו, איפשר שישב דעתו בסוכה, דתניא איבעי ליה ליושבי דעתיה.
חתן והשושבינין, פסק הרא"ש ז"ל ששושבינין לא מקרי עוסקין במצוה, וחייבין בכל המצות חוץ מן התפלה והתפלין, וחתן, אע"פ שפטור מכל המצות, חייב בסוכה, שאיפשר לו לשמוח בסוכה. העוסקים במצוה או הולכי בדרך מצוה, כגון להקביל פני רבו או ללמוד תורה או לפדיון שבויים וכיוצא בזה, פטורין מן הסוכה בין ביום בין בלילה, כגון שאם היה צריך לחזור אחריה בלילה יתבטל גם ביום ממצותו, אבל אם הולך ביום דרך מצוה ויכול לחזר אחר סוכה בלילה, בענין שלא יתבטל ממצותו, צריך לחזר אחריה.
הולכי דרכים ביום ושומרי העיר ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה. הולכי דרכים בלילה ושומרי העיר בלילה פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום. שומר גנות ופרדסים פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה, שאם היה קובע סעודתו בסוכה היו גונבין לו ממקום אחר. הילכך השומר כרי של תבואה, ויכול לשמור כולו במקום אחד, חייב לעשות סוכה במקום ששומר.
זמן מצות הסוכה. חייב אדם לישב בסוכה כל שבעת ימי החג, ויקבענה לישיבתו, לאכול ולשתות וליישן לילה ויום, דכתי' (ויקרא כג, מב) בסכות תשבו שבעת ימים, וסתם יום הוא יום ולילה שלפניו, דכתי' (בראשית א, ה) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. ואסור לאכול אכילת קבע חוץ לסוכה, אבל הזהירין במצות אין אוכלין חוץ לסוכה אפי' אכילת עראי, ואפי' פירות לא היו אוכלין חוץ לסוכה, ואפי' מים לא היו שותין חוץ לסוכה אע"ג דמותר. דתניא מעשה והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל, ולרבן גמליאל שתי כותבות ודלי של מים, ואמרו העלום לסוכה. ועד כמה אכילת עראי, עד כביצה וביצה בכלל. ואסור ליישן חוץ לסוכה אפי' שנת עראי, דתניא ת"ר אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואין ישנים שנת עראי חוץ לסוכה, שאין קבע לשינה.
ירדו גשמים, מאימתי מותר לפנות הסוכה משתסרח המקפה. ומפרש בגמרא מקפה של גריסין. וגרסי' בירושלמי לא סוף מקפה של גריסין, אלא אפי' מקפה של כל דבר. הוה ישן בסוכה וירדו גשמים ויצא, אין צריך לחזור עד שיעלה עמוד השחר, ואע"פ שפסקו הגשמים. היה אוכל בסוכה וירדו גשמים וירד, ואחר כך פסקו הגשמים, אין מכריחין אותו לשוב ולגמור את סעודתו בסוכה.
וחייב אדם לאכול כזית פת לפחות בסוכה בלילה הראשונה של חג, כמו שהוא חייב לאכול כזית מצה בלילה הראשונה של פסח, ופירשוהו רז"ל מגזירה שוה, כתי' הכא (ויקרא כג, לד) בחג הסוכות בחמשה עשר, וכתי' התם (ויקרא כג, ו) בפסח בחמשה עשר.
וצריך אדם לתת שולחנו בסוכה, ומצוה מן המובחר להיות לפחות ראשו ורובו ושולחנו בתוך הסוכה. וזה לשון אורח חיים. ואם היא גדולה, ויושב סמוך לפתחה, ואין ממנו לתוכה אלא ראשו, ורובו ושולחנו חוצה לה, פסק רבי יצחק אלפאסי ז"ל שלא יצא, וכן כת' בעל הלכות גדולות, אבל הר' יצחק ן' גיאת ז"ל והר' זרחיה הלוי ז"ל פסקו שיצא, ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל ע"כ. וצריך אדם אם חפץ לקרות, שתהא קריאתו בסוכה, ובלבד קריאה שאין צריכה עיון ודקדוק, דתניא הני מילי למיגרס, אבל לעיוני בר ממטלתא.
העושה סוכה לעצמו אין צריך לברך, אע"ג דגרסי' בירושלמי העושה סוכה לעצמו מברך אקב"ו לעשות סוכה, עשאה לחבירו מברך על עשיית סוכה. סמכינן גמרה דידן דקאמ' אין צריך לברך על עשייתה, אבל שהחיינו היה ראוי לברך. דתניא העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו, נכנס לישב בסוכה אקב"ו לישב בסוכה. אלא דמסדירינן ליה אכסא, וזמן שעל הכוס פוטר גם של סוכה.
כיצד מברכין. כך נהגו בטלטילה. בשתי לילות של שני ימים טובים הראשונים מסדרן על הכוס על זה הסדר. מברך ראשונה בורא פרי הגפן, ואחר כך אשר בחר בנו מכל עם וכו', ואחר כך לישב בסוכה, ואח"כ שהחיינו. סימן יקנ"ז, יין קדוש סוכה זמן. דאמ' רב אסי, חזינא ליה לרב כהנא דמסדר להו כולהו אכסא דקידושא. וזה לשון אורח חיים. הר' מאיר מרוטנבורק ז"ל היה מברך על הסוכה קודם ברכת המוציא אף בחול, משום דתניא נכנס לישב בה מברך, הילכך ראוי שתקדום ברכה זו לברכת המוציא מיד אחר הישיבה. וא"אדוני הרא"ש ז"ל כתב, והעולם לא נהגו כן, כי רגילין כל העם שאין מברכין על הסוכה אם נכנס לטיול ולשינה, אלא בשעת אכילה, הילכך ראוי לברך תחלה ברכת המוציא [קודם] שהתחיל [ה]סעודה, ואחר כך מברך על הסוכה. ע"כ. נראה שדעת הר' מאיר מרוטנבורק ז"ל היתה כסברא הראשונה, ולא היתה דעת הרא"ש ז"ל כך. ובשני ימים טובים הראשונים שחייב לקדש קדושה רבה על היין קודם אכילה, מברך בורא פרי הגפן, שהיא קדושה רבא, ואחר כך לישב בסוכה קודם שישתה. ואין בכך הפסקה בין הברכה ובין השתיה, לפי שכל דבר שיש בו מצוה אינו הפסקה. ועוד ברכת לישב בסוכה היא לצורך הסעודה, מפני שאינו רשאי לאכול חוץ לסוכה, וכל מה שהוא לצורך הסעודה אינו הפסקה, כגון הבא מלח, הבא לפתן, כמו שאפרש לקמן בע"ה. ובשאר ימי החג מברך לישב בסוכה כל פעם ופעם שישב לאכול בלבד. וליל יום טוב ראשון של שמיני חג עצרת ויומו יושב בסוכה מפני הספק, ואין מברכין עליה, שאין מברכין על הספק. וצריך לפנות הסוכה מן המנחה ולמעלה, וישים בה קדרות וקערות שאכל בהן, כדי שיראה שעבר זמנה. דתנן סוכה שבעה, כיצד, גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד את הכלים מן המנחה ולמעלה ויכין מקום לשבתו בבית.