התשובה היא יסוד העולם ועמודו ואין העולם עומד אלא על התשובה. והתשובה נבראת קודם שנברא העולם, שנא' (תהלים צ, ב) בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד עולם אתה אל, וסמיך ליה תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. וגרסי' במ' נזיר ירושלמי בפרק כהן גדול ונזיר, א"ר יודה בר פזי, מלוא תרווד עפר נטל הב"ה ממקום המזבח וברא בו את אדם הראשון, אמ' הלואי יברא ממקום כפרה ותהא לו עמידה, הה"ד וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה, וכתי' הכא באדם (בראשית ב, ז) עפר מן האדמה, וכתי' התם במזבח (שמות כ, כ) מזבח אדמה, מה להלן מזבח, אף כאן מזבח. וגרסי' בפירקי ר' אליעזר עד שלא נברא העולם היה הב"ה ושמו בלבד, ועלה במחשבה לבראת את העולם, והיה מחריטו לפניו ולא היה עומד. משל למה הדבר דומה, למלך שרצה לבנות פלטרין, אם אינו מחריט בארץ מוצאיו ומובאיו אינו מתחיל לבנות. כך הב"ה היה מחריט לפניו העולם ולא היה עומד עד שברא את התשובה. כשברא הב"ה את עולמו עלה במחשבה לבראתו במדת הדין, ראה שאינו מתקיים, בא ושתף הדין עם מדת רחמים וברא את העולם במדת רחמים, והיא מדת הסליחה, והסליחה על ידי התשובה. לפי' קדם לבריאת העולם את התשובה, שגלוי וידוע לפניו שעתיד אדם לחטוא, לכך קדם לו התשובה, שאם ישוב מחטאו אין שום דבר עומד לפני התשובה. לכך אמר לקין הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ. ר' ישמעאל אומר, אילולי התשובה שנבראת לא היה העולם יכל לעמוד. והב"ה ברא התשובה, וימינו פשוטה לקבל שבים, ובכל יום ויום אומר שובו בני אדם וכו'. וגרסי' בפ' ערבי פסחים אמ' רב כהנא משום ר' ישמעאל בר' יוסי, ואמרי ליה אמ' ריש לקיש משום ר' יהודה נשיאה, מאי דכתי' (יחזקאל א, ח) וידי אדם מתחת כנפיהם, ידו כתי', מלמד שידו של הב"ה פשוטה תחת כנפי החיות, כדי לקבל בעלי תשובה מפני מדת הדין.
וגרסי' בפרק יום טוב ראשון של ראש השנה אמ' ר' יהודה א"ר יוחנן, עשר מסעות נסעה שכינה, וכולהו מקראי, וכנגדן גלתה סנהדרי גדולה מגמרא. ת"ר עשר מסעות נסעה שכינה, מכרוב לכרוב, ומכרוב למפתן, וממפתן לכרובים, ומכרובים לשער הקדמוני, ומשער הקדמוני לחצר, ומחצר למזבח, וממזבח לחומה, ומחומה לגג, ומגג לעיר, ומעיר להר הזיתים. מכרוב לכרוב, דכתי' (יחזקאל ט, ג) ויעל כבוד ה' מעל הכרוב אשר היה עליו. ומכרוב למפתן, דכתי' (יחזקאל ט, ג) וכבוד ה' אלהי ישראל עלה מעל הכרוב על מפתן הבית. ממפתן לכרובים, דכתי' (יחזקאל י, יח) ויצא כבוד ה' מעל מפתן הבית ויעמוד על הכרובים. ויצא, ויבא מיבעי ליה. משל למלך שהיה יוצא מביתו והיה מהלך וחוזר ומנשק כותלי הבירה. מכרובים לשער הקדמוני, דכתי' (יחזקאל י, יט) וישאו הכרובים את כנפיהם וירומו מן הארץ לעיני בצאתם, ויעמדו פתח שער בית ה' הקדמוני וכבוד אלהי ישראל עליהם מלמעלה. משער הקדמוני לחצר, דכתי' (יחזקאל י, ד) והחצר מלאה נוגה כבוד ה'. מחצר למזבח, דכתי' (עמוס ט, א) ראיתי את ה' נצב על המזבח. ממזבח לחומה, דכתי' (עמוס ז, ז) ראיתי את ה' נצב על חומת אנך. מן החומה לגג, דכתי' (משלי כא, ט) טוב שבת על פנת גג. מגג לעיר, דכתי' (מיכה ו, ט) קול ה' לעיר יקרא. מעיר להר הזיתים, דכתי' (מיכה ו, ט) ויעל כבוד ה' מעל תוך העיר ויעמוד על ההר. מן ההר אמרה אלכה ואשובה אל מקומי. אמ' ר' יוחנן, ששה חדשים נתעכבה שכינה לישראל במדבר, שמא יחזרו בתשובה. כיון שלא חזרו בתשובה, אמרה תפח עצמותן, שנא' (איוב יא, כ) ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש. הא למדנו שהב"ה מצפה לחוטאים אימתי יעשו תשובה. וגרסי' בפסיקתא אמ' ר' יוסי, פתחי לי אחותי רעיתי. אמ' הב"ה, פתחו לי פתח כחרירה של מחט ואני פותח לכם פתח שיהו אהליות ובצרצריות נכנסין בו. פי' פתח גדול. ר' חנינא בר פפא שאל את ר' שמואל בר נחמני, מהו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים. אמ' ליה, נמשלה התשובה לים, מה הים הזה לעולם פתוח, כך שערי תשובה לעולם פתוחים.
וגרסי' בפרקי ר' אליעזר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב. אמ' הב"ה, שני דרכים הללו נתתי להם לישראל, אחת של טובה ואחת של רעה, של טובה היא של חיים ושל רעה היא של מות, של טובה יש בה שני דרכים, של חסד ושל צדקה, ושל רעה יש בה ארבעה פתחים. ועל כל פתח ופתח שבעה מלאכים שומרים ויושבים, ארבעה מבחוץ ושלשה מבפנים. אלו שבחוץ רחמנים הם ואלו שבפנים אכזריים הם. וכשיבוא האדם ליכנס בשער הראשון, הרחמנים מקדימין אותו ואומרין לו, מה לך ליכנס בתוך האש הזאת ובתוך הגחלים האלו, שמע לנו ושוב. אם שמע להם מוטב, ואם לאו אומרין לו, אין כאן חיים. בא ליכנס בפתח השני, מיד מקדימין אותו ואומרים לו, הרי נכנסת בפתח הראשון, אל תכנס בפתח השני, מה לך להיות מחוק מספר חיים, ובורחין ממך וקוראין אותך טמא, שמע לנו ושוב. אם שמע מוטב, ואם לאו אומרין לו, אין כאן חיים. בא ליכנס בפתח השלישי, אומרין לו, הרי נכנסת בפתח ראשון ושני, מה לך ליכנס בפתח השלישי, שוב לך, מה לך להיות מחוק מספר חיים, הלא מוטב לך שתהא חקוק מהיותך מחוק, שמע לנו ושוב. אם שמע להם ושב הרי טוב, ואם לאו אוי לראשו ולנפשו. בא ליכנס בפתח רביעי, אומרין לו, הרי נכנסת לפתח שלישי. מיד הרחמנים מקדימין אותו ואומרין לו, הרי נכנסת לכל הפתחים הללו ולא שמעת ולא שבת עד עתה, תדע שהב"ה מקבל את השבים ומוחל וסולח לעונותם, ואומר בכל יום שובו בנים שובבים. אם שמע להם ושב הרי זה מוטב, ואם לאו אוי לו ולנפשו, ואמרו האכזריים, הואיל ולא שמע לראשונים יוציא רוחו, שנא' (תהלים קמו, ד) תצא רוחו ישוב לאדמתו, ועליו הכתו' אומר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר.
וכך מצינו ששלח הב"ה להזהיר את ישראל לעשות תשובה טרם שיהיו נלכדים בפשעם. ושלח להם את יחזקאל הנביא ע"ה, ואמ' להם, שובו והשיבו מכל פשעיכם ולא יהיה לכם למכשול עון, השליכו מעליכם את כל פשעיכם, ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה ולמה תמותו בית ישראל. וכך מצינו שהזהיר הב"ה לפרעה טרם שהביא עליו מכת הברד, ואע"פ שהיה רשע ונשתעבד בישראל בפרך, שנא' (שמות ט, יט) ועתה שלח העז את מקנך וגו'. ר' אליעזר אומר, באחד בשבת נכנס אדם הראשון במי גיחון העליון עד שהגיעו המים עד צוארו, והתענה שבע שבתות ימים, עד שנעשה גופו כמין כברה. אמ' אדם, רבונו של עולם, העבר נא חטאתי מעלי, וקבל את תשובתי, וילמדו כל הדורות שיש תשובה. מה עשה הב"ה, פשט יד ימינו וקבל תשובתו והעביר את חטאתו מעליו, שנא' (תהלים לב, ה) חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי לה' ואתה נשאת עון חטאתי סלה. סלה מן העולם הזה, סלה מן העולם הבא. וגרסי' בב"ר ר' אבהו חזייה רבה, אמ', מתחלתו של עולם צפה הב"ה במעשיהן של רשעים ובמעשיהן של צדיקים, והארץ היתה תהו ובהו, אלו מעשיהן של רשעים, ויאמר אליהם יהי אור, אלו מעשיהן של צדיקים, אבל איני יודע באיזה מהן חפץ, אם במעשה הללו ואם במעשה הללו, כיון דכתי' (בראשית א, ד) וירא אלהים את האור כי טוב, הוי מעשיהן של צדיקים הוא חפץ ואינו חפץ מעשיהן של רשעים. ועתה פן ישלח ידו וגו', אמ' ר' אבא בר כהנא, מלמד שפתח לו הב"ה פתח של תשובה, שנא' (בראשית ג, כב) ועתה פן ישלח ידו, וכתוב ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך וגו'. ועוד גרסינן בב"ר ויצא קין מלפני ה'. להיכן יצא. ר' הונא בשם ר' הונא בר יצחק אמ', יצא שמח, כדא' וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו. פגע בו אדם הראשון, אמ' לו, מה נעשה בדינך. אמ' לו, עשיתי תשובה ופרשתי. התחיל אדם הראשון מטפח על פניו ואמר, כך היא כח התשובה ואני לא הייתי יודע. מיד עמד ואמ' מזמור שיר ליום השבת. דאמ' ר' לוי, המזמור הזה אדם הראשון אמרו, טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון, שהב"ה מקבל את השבים ואומר שובו בנים שובבים.
לעולם ה' דברך נצב בשמים. גם זה הפסוק על האדם נאמר. כשחטא אדם הראשון, אילולי שהב"ה ישב על כסא רחמים, לא היה מתקיים אפי' שעה אחת. והב"ה הבטיח לזרעו אחריו שיתנהג עמהם במדת רחמים, שנא' (תהלים קיט, צ) לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד. ובכל דור ודור לא עמד אדם שעשה תשובה לפני הב"ה אלא שמחל לו, שהוא ית' שמו מקבל את השבים, ואע"פ שהרשיעו יותר מדאי, ואומר שובו אלי ואשובה אליכם. כדגרסי' בפסיקתא תשובתו של אחאב קבלתי, ותשובותיכם איני מקבל, שנגזרה עליו גזירה קשה. הה"ד ויהי דבר ה' אל אליהו התשבי לאמר, לך לקראת אחאב אשר בשומרון הנה בכרם נבות אשר ירד שם, ודברת אליו, כה אמר ה' צבאות במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילוקו הכלבים את דמך גם אתה, ויהי כשמוע אחאב את הדברים, ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט. וכמה התענה, שלש שעות. אם היה רגיל לאכול בשלש אכל בששה, ואם בששה אכל בתשעה. ויהלך אט. מהו אט. ר' יהושע בן לוי אומר, שהיה מהלך יחף. מה כתי' תמן (מלכים א כא, כט), הראית כי נכנע אחאב מפני וכו'. אמ' הב"ה לאליהו, חמית אחאב דעבד תתובא, יען כי נכנע לפני לא אביא הרעה בימיו. תשובת אנשי ענתות קבלתי, ותשובותיכם איני מקבל. שנגזרה עליהם גזירה קשה, דכתי' (ירמיהו יא, כב) כה אמר ה' הנני פוקד עליהם, ושארית לא תהיה להם. וכיון שעשו תשובה, זכו להתייחס מאה ועשרים ושמונה, כדמפרש בעזרא. תשובתן של אנשי נינוה קבלתי, ותשובותיכם איני מקבל. שנגזרה עליהם גזרה קשה, דכתי' (יונה ג, ד) ויחל יונה לבא בעיר וגו', וכתי' (יונה ג, ה) ויאמינו אנשי נינוה וכו', וכתי' (יונה ג, ו) ויגע הדבר למלך נינוה וגו', וכתי' (יונה ג, ט) מי יודע ישוב וניחם האלהים ושב מחרון אפו ולא נאבד, וכתי' (יונה ג, י) וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה. וקרעו לבבכם ולא בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם וגו'. א"ר יהושע בן לוי, אם קרעתם לבבכם בתשובה, אין אתם קורעים בגדיכם על בניכם ולא על בנותיכם, למה, כי חנון ורחום הוא. תשובתו של יכניהו קבלתי, ותשובותיכם איני מקבל.
שנגזרה עליו גזירה קשה, דכתי' (ירמיהו כב, כח) העצב נבזה האיש הזה כניהו. ר' אחא בר ר' בון ב"ר בנימין בשם ר' אחא בריה דרב פפי, גדול כחה של תשובה, שבטלה את השבועה ובטלה את הגזירה. בטלה את השבועה, דכתי' (ירמיהו כב, כד) חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים חותם על יד ימיני כי משם אתקנך, וכתי' (חגי ב, כג) ביום ההוא נאם ה' אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי וגו'. ובטלה את הגזירה, דכתי' (ירמיהו כב, ל) כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו, לבלתי היות לו בן יושב על כסאי, וכתי' (דברי הימים א ג, יז) ובני יכניה אסיר וגו'.
וגרסי' בפירקי ר' אליעזר בפ' מ"ג, תדע לך כח התשובה, בא וראה מאחאב מלך ישראל, שעשה עבירות הרבה, גזל וחמד ורצח, שנא' (מלכים א כא, יט) הרצחת וגם ירשת, ואחר כך עשה תשובה, ושלח וקרא ליהושפט מלך יהודה, והיה מלקה אותו מלקות ארבעים בכל יום, והיה צם ומתפלל, והיה משכים ומעריב לפני הב"ה, ועוסק בתורה כל ימיו, ולא שב אל מעשיו הרעים, ונרצית תשובתו, שנא' (מלכים א כא, כט) הראית כי נכנע מפני יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו. ר' אבהו אומר, תדע לך כח התשובה, בוא וראה מדוד מלך ישראל. שנשבע הב"ה לאבות להרבות זרעם ככוכבי השמים, ובא דוד למנות את ישראל ולידע מספרם. אמ' לו הב"ה, דוד, אני נשבעתי לאבות להרבות זרעם ככוכבי השמים, ואתה באת לבטל דברי, ובשבילך ניתן הצאן לטבחה, ובשלש שעות נפלו מישראל שבעים אלף איש. אמ' ר' ישמעאל, לא נפל מישראל אלא אבישי, שהיה שקול במעשיו הטובים ובתורתו לשבעים אלף איש, [שנא' (דברי הימים א כא, יד) ויפול מישראל שבעים אלף איש, אנשים אין כתיב כאן אלא איש. ו]שמע דוד וקרע את בגדיו, ולבש שק ואפר, ונפל על פניו ארצה לפני ארון ברית ה', והיה מבקש תשובה לפני המקום, ואומר, רבון העולמים, אני הוא שחטאתי, העבר נא חטאתי מעלי. ונרצית תשובתו. ואמ' למלאך המשחית בעם, רב לך. ומהו רב לך. אמר לו, רב אדם נפל מישראל. ומה עשה המלאך. לקח חרבו וקנח[ה] בטליתו של דוד. וראה [דוד] חרבו של מלאך והיה מרתית בכל איבריו עד יום מותו, שנא' (דברי הימים א כא, ל) ולא יכול דוד ללכת לפניו לדרוש אלהים כי נבעת מפני חרב מלאך ה'. ר' יהושע אומר, תדע לך כח התשובה, בוא וראה ממנשה בן חזקיהו, שעשה כל הרעות שבעולם, והרבה לעשות הרע וזיבח לאלהים אחרים, שנא' (דברי הימים ב לג, ו) והוא העביר [את] בניו באש בגי בן הנם, והרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו, ויצא חוץ לירושלם מפריח יונים [ו]זיבח למלאכת השמים. ובאו עליו גדודי מלך אשור ואחזו אותו במניקותיו והורידוהו בבלה, ונתנו אותו בטגנון באש, ושם קרא לכל התועבות שהיה עובד וזובח להם, ואין אחד מהם עונה ולא מציל. אמ' אקרא לאלהי אבותי בכל לבי, אולי יעשה לי ככל נפלאותיו אשר עשה לאבי. וקרא אל ה' אלהי אבותיו בכל לבו, ונעתר לו, ונשמעה תפלתו, שנאמר (דברי הימים ב לג, יג) ויתפלל אליו, וישמע תחנתו וישיבהו ירושלם, וידע מנשה כי ה' הוא האלהים. באותה שעה אמר מנשה, אית דין ואית דיין. בן עזאי אומר, תדע לך כח התשובה, בוא וראה מר' שמעון בן לקיש. שהיה הוא ושני רעיו שודדים בהרים, ושב לאלהי אבותיו בכל לבו בצום ובתפלה, והיה משכים לפני הב"ה, והיה עוסק בתורה ובמצות כל ימיו, ולא שב אל מעשיו הרעים עוד, ונרצית תשובתו. וביום שמת, מתו שני רעיו השודדים בהרים. נתנו את ר' שמעון בן לקיש בגן עדן ואת שני רעיו השודדים בשאול תחתית. אמרו שני רעיו, רבון העולמים, יש משוא פנים לפניך. אמ' להם, זה עשה תשובה בחייו ואתם לא עשיתם תשובה. אמרו לפניו, הנח לנו. אמ' להם, אין תשובה אלא עד יום המיתה. משל למה הדבר דומה, לאדם שהוא רוצה לפרוש בים, אם אינו לוקח בידו מארץ יושבת לחם ומים, בים אינו מוצא, [אם רוצה לילך לו לקצה המדבר, אם אינו לוקח מן היישוב לחם ומים, במדבר אינו מוצא לאכול ולשתות]. כך אם אין אדם עושה תשובה בחייו, לאחר יום מותו אין לו תשובה.
ועל זה אמר שלמה בחכמתו, כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה. פי' כל אשר תמצא ידך לעשות מתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, עשה, כי לאחר פטירתו של אדם אינו יכול לעשות תשובה, ולא יחשוב אל לבו ולדעת מה הן העונות שעשה ויעשה עליהן תשובה, שאין תשובה אלא בעולם הזה. וגרסי' במדרש עתידין הרשעים לומר לפני הב"ה, הניחנו ונעשה תשובה לפניך. ואומר להם, עולם שהייתם בו דומה לערב שבת, והעולם הזה דומה לשבת, אם אין אדם עושה ומתקן לעצמו מזון מערב שבת מה יאכל בשבת. ד"א עולם שהייתם בו דומה לימות החמה, והעולם הזה דומה לימות הגשמים, אם אין אדם מתקן לעצמו מזון בימות החמה מהו אוכל בימות הגשמים. ד"א עולם שהייתם בו דומה לפרוזדור, והעולם הזה דומה לטרקלין.
ר' נחוניא בן הקנה אומר, תדע לך כח התשובה, בוא וראה מפרעה מלך מצרים, שנאמר (שמות ה, ב) מי ה' אשר אשמע בקולו, ובו בלשון אשר חטא בו בו בלשון עשה תשובה, ואמ' מי כמוך באלים ה', ופלטו הב"ה מן המתים, שנא' (שמות ט, טו) כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך וגו', והעמידו הב"ה מבין המתים לספר גבורתו, שנא' (שמות ט, טז) ואולם בעבור זאת העמדתיך וגו', והלך ומלך בנינוה, ואנשי נינוה היו [כותבים] מכתבי עמל וגוזלין איש את רעהו, וכששלח הב"ה ליונה להנבא עליהם ולהחריבה, שמע פרעה, ועמד מכסאו, וקרע את בגדיו, ולבש שק ואפר, והכריז בכל עמו, כל מי שיעשה כדברים האלה ישרף באש. והכריז שיצומו שלשה ימים. מה עשה, העמיד אנשים מצד אחד ונשים מצד אחד, וכל בהמה טהורה בצד אחד וכל בהמה טמאה בצד [אחד], והילדים רואין את שדי אמותיהן ורוצים לינק ובוכין, ואמהות רואות לבנותיהן ולבניהם ורוצות להניקם ובוכות. והיו יותר משתים עשרה רבוא, שנאמר (יונה ד, יא) אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם, [ונא'] וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות וגו'. ארבעים שנה האריך הב"ה אפו עליהם, כנגד ארבעים יום שאמ' ליונה, ולאחר ארבעים שנה שבו למעשיהם הרעים ויותר מן הראשונים, ונבלעו כמתים בשאול תחתית, שנא' (איוב כד, יב) מעיר מתים ינאקו וגו'.