להפיל סברות המינין ושם הדרוש הזה מטה עוז
ילקוט תהלים סי' כ"א למנצח מזמור לדוד ה' בעזך ישמח מלך זש"ה והיה ביום ההוא שורש ישי אמר ר' חנינא אין מלך המשיח בא אלא ליתן לא"ה ב' מצות כגון סוכה ולולב אבל ישראל כולם לומדים תורה מן הקב"ה שנאמר וכל בניך לימודי ה' ולמה בשביל אליו גוים ידרושו כו' בפרקי ר"א העולם נבנה בצורת בי"ת שיש בה ג' רוחות ורוח אחת פתוח כן העולם הוא בנוי מג' רוחות ורוח צפון פתוחה ועתיד הקב"ה להביא כל ע"ז שבעולם ויאמר להם שיגדרו הגדר הזה וידעו כולם שאין בהם ממש ע"כ. ובזה יובן פסוקי ישעיה בענין נבוכדנצר סי' י"ד ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכבבי אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון אעלה על במותי עב אדמה לעליון אך אל שאול תורד אל ירכתי בור כו' הכונה ידוע שנבוכדנצר הרשע היה מחזיק עצמו לע"ז וידע שהקב"ה הניח צד צפון פרוץ כדי שכל מי שיאמר שהוא אלוה ילך ויבנה זה הצד ולכן הרשע הזה היה משבח עצמו שיכולת בידו לבנותו כדי להאמת שטותו ולכן אמר הנביא עליו ואתה אמרת השמים אעלה ממעל לככבי אל ארים כסאי ומה גרם לך לומר כן להחזיקך לאלוה משום שאמרת ואשב בהר מועד בירכתי צפון ובהיות שכח בידי לישב בירכתי צפון לבנות אותו ולעשותו מקום ישיבה ומושב זהו גרם שנתגאית לומר אעלה על במותי עב אדמה לעליון שכשם שהוא ברא יש מאין גם בידי יכולת לעשות שהרי אשב בירכתי צפון אמנם דע באמת שלא תוכל לבנות צד צפון אלא בשעה שתלך לבנותו כפי סברתך אך אל שאול תורד אל ירכתי בור משום ששם בצד צפון שאינו בנוי הוא מקום רוחות שדין ולילין והם יביאו לך בירכתי בור:
ובזה יובן בענין ע"ז של מצרים שהיו קוראים אותה בעל צפון וחז"ל פי' טעם לשם הזה שנקרא כן על ששם היו צפונים מטמוני כסף שטמן שם יוסף ובפ' וישלח בפי' הפרשיות אשר לי ע"פ טעמים רבים על השם הזה. אמנם כפי דרכינו עתה נוכל לומר שנקרא בעל צפון על שם שהיו המצרים סוברים שכל כך ע"ז גדולה היא שיש יכולת בידה לבנו' צד צפון כשיעמידוה שם לעתיד לבא ולכן היו קוראים אותה בעל צפון כלומר בעל ואדון של צד צפון ובפרט שהחזיקו בטענותם בראותם שלכל אלהי מצרים עשה אלהים שפטים ובבעל צפון לא והקב"ה הניח לבעל צפון כדי להטעותם להאבידם שבדרך שאדם רוצה להלוך מוליכים אותו לפי שהקב"ה עושה אופנים כדי שלא יבא האדם ליכשל ואם והוא רוצה ליכשל ומזיד עצמו מוליכין אותו באותו דרך וכן הצדיקים הנמשכים אחר מדותיו עושים אופנים כדי שלא יכשל האדם בשום צד ותראה שבכל דברי חז"ל מזכירים לאדם בשם ב"ו שמן הראוי הבהמה היה צריך לקרותה בשם ב"ו שהרי הכתוב מכנה אותה בשם ב"ו שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו הרי שקראה ב"ו וא"כ למה קוראים לאדם בשם ב"ו ולא לבהמה זאת הקושיא הקשה לי רבי ומורי והנה סוד הדבר לא נודע אצלי אמנם בדרך דרש י"ל שבהיות שכתיב ומבשרי אחזה אלוה שמגוף האדם ותכונתו ודרך תנועותיו אדם יבא להכיר לבוראו כנודע ליודעי חן ולכן כיון שהאדם מכיר לבוראו באמצעות גופו אפשר שיתגאה לומר ח"ו אל אני לכן קוראים אותו בשם בשר ודם שר"ת שלו בושה סרוחה רימה כאומרם ז"ל וכיון שזוכר משמו אינו מוצא מקום להתגאות לכן מכנים לאדם בשם ב"ו להזכיר תמיד שפלותו כדי שלא יתגאה ויאמר אל אני כיון שמבשרו חוזה אלוה מה שאין שייך כן בענין הבהמה והכתוב קראה לבהמה ב"ו שכפי האמת כן הוא:
ונחזור לענין שהקב"ה הניח צד צפון שידעו כי האלהים ברא שמים וארץ וק' למה עשה הקב"ה באמת כן וכי לא היה יכול להראות בדברים אחרים שאין ממש בע"ז:
והנה חפשתי באמתחות המפרשים ז"ל ומצאתי תשובה נכונה על זה בספר עמודיה שבעה בעמוד ז' יריעות שלמה וז"ל בהיות כי חכמי פלוסופיא תלמידי ארסטוטלי' יש"ו והנלוים אליו כולם כפרו במעשה ה' בבריאת שמים וארץ ואמרו שהעולם לא נברא אלא הוא צל של הקב"ה והוא נעשה מצד חיוב כמו שאם יעמוד האדם נגד החמה יתחייב שיהיה צל מעצמו כך מעת שנמצא אלהותו יתברך אשר אין עת אל מציאותו מאותה שעה נעשה צל זה שהם שמים והארצות וכמו שהקב"ה חי וקיים לעד כך יהיה העולם לעולמי עולמים כי כל מה שברא כמו האדם ושאר בעלי חיים הוא כלה בסופו אבל הארץ שלא נבראת לא יבלה לעולם ומטעם זה כופרים בכל התורה כולה ובשכר ועונש כי התורה אומרת בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והם אומרים שלא נברא ומדהא ליתא כל התורה ליתא ח"ו וגם אומרים שאין שכר ועונש כי בשלמא המודה שהעולם נברא מרצון הטוב של הקב"ה שעשה כן לבריותיו להטיב להם שיעבדו נעבדים לרב ודאי מודה שהעובד את השם יש לו שכר ולהכחיש הסברא הרעועה הזאת העולם אינו בחיוב שהוא צלו של הקב"ה מה עשה הקב"ה הניח צד צפון פרוץ ואם אמת שהעולם צלו של הקב"ה למה לא עשה צל גם בצד צפון אלא ודאי זה מורה שבראו מרצונו ומקום שרצה לבראת ברא ומקום שלא רצה לא ברא ונכון:
ויש לי דחייה אחרת לבא לעזרת ה' בגבורים שאם אמת שהעולם צלו של הקב"ה והוא בחיוב היה ראוי שיהיה הכל שמים או הכל ארץ כטבע האדם שעומד לפני החמה ומוליד צל אחר מגוון אחד ממין א' ג"כ היה ראוי להיות הצל הזה כולה משמים או מארץ או ממים לכן בראות שיש שמים ממין אחד וארץ ממין אחר וים ממין אחר מורה שהיא בריאה בכונה מכוונת ומה גם שחלק הבריאה שליש ים שליש מדבר שליש ישוב כדחז"ל ונודע גם זה אצלם ועוד אם הוא צל למה יש כוכבים ומזלות חמה ולבנה כי הצל מחייב היות דבר אחד בלבד ועוד שהעולם מהלך ת"ק שנים כדחז"ל ונודע גם זה אצלם ואם אמת שהעולם צלו נמצא שנותנין בו שיעור חלילה והם מה שבאו לומר שהעולם זה הוא צל מכח שאומרים כי אחר שהקב"ה הוא בלי שום שינוי וחסרון מזה יצא להם לומר שהעולם לא נברא כי מצד הבריאה בהכרח הוא לתלות בו כביכול איזהחסרון וזה דרכם כסל למו וטענתם כי אחרי שבריאת העולם הוא יותר טוב מן העדרו והוא טובה לבריות למה לא בראו אלפי אלפים שנה קודם כי כמו שלו כביכול אין עת וזמן למציאותו כך היה ראוי שיהיה עת הבריאה כן וא"ת שלא רצה אז להטיב או לא היה יכול או שמתחילה לא עלה במחשבה לפניו אם כן בהכרח הוא לתלות בו חסרון שלא רצה להטיב או לא היה בעל יכולת ח"ו או שינוי ברצונו ואין ראוי לתלות בו חסרון כי כתיב אני ה' לא שניתי אלא ודאי מוטב הוא לומר שלא נברא העולם מלתלות בו איזה חסרון כו' ונמצא שכונת של אלו הוא כדי שלא לתת שום חסרון בהקב"ה כדפירשתי ולכן אומרים שהעולם הוא צלו ואדרבה יותר נכשלים בזה משום שמאחר שבעולם יש שיעור ואורו צלו נראה שנותנין בו שיעור ח"ו:
ועוד שאם הוא צל כסברתם נמצא שהעולם הוא בחיוב ואדרבה זהו חסרון אצלו היות העולם בחיוב והוא תחת החיוב ח"ו שבהיות שיצא העולם בחיוב ולא ברצונו ברא אח"כ בהיות האדם והבהמה ונמצא שהוא תחת החיוב חלילה ולכן לא בראו כי אם עכשיו מקרוב כשעלה ברצונו הפשוט לומר שהוא אדון הכל ומה שרוצה לעשות עושה ומה שאומרים הם יש"ו שבראות שבראו עכשיו נראה שיש שינוי ברצונו שבתחילה לא רצה להטיב ועכשיו רצה זה הטעות בא להם בעבור שרוצים להשוות דעתם לדעת הבורא שאם האדם יודע כל מה שיודע הקב"ה מה הפרש יש דעל זה אמר הקב"ה לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי בא ע"ז לומר שאם ישאלו האדם על דרכי שנראים קשים כמו בריאת העולם למה עכשיו ולא מקודם שנראה שינוי בי ח"ו על זה לא מחשבותי מחשבותיכם כדי שתדעו כונתי:
ונחזור לענין שהניח צד צפון ולא בנאו להכחיש סברות המינין שהעולם צלו של הקב"ה שאם העולם צלו למה לא ההציל גם בצד צפון כמו שפי' לעיל משם בעל עמודיה שבעה:
אמנם לעד"ן לומר שהטעם שהניח צד צפון כדי שידעו שהוא ברא את העולם ולא עשה ענין אחר נראה שעשה ענין אחד שאגב חדא תרתי ללמוד שהוא אלוה וגם מאחר שהקב"ה עתיד לעתיד לבא לעשות שמים חדשים וארץ חדשה כדכתיב כי הנני בורא השמים חדשים והארץ החדשה ואפשר שיאמרו שהם שתי רשויות שניהם שוין בכח הבריאה וזה ברא העולם עד זמן קצוב כזה ועכשיו זה בורא עכשיו לכן מה עשה הקב"ה הניח מהבריאה האחד מקום א' בלי שום בריאה כדי לבנותו עכשיו כשבורא שמים חדשים וארץ חדשה להראות איך הוא שולט במה שהיה מקודם ונמצא שאדון אחד הוא ואם אמת שיש ב' רשויות ח"ו למה הניח הראשון מקום זה בלא בריאה כדי שיבא השני ויחזור לברוא העולם וגם אותו מקום שבצד צפון שנראה שיש לשני כח עוד לברוא אלא ודאי שהוא רשות אחד בלי שום שיתוף חי יחיד ומיוחד על כל המיוחדים באופן שצד צפון הוכחה וראיה גדולה שהעה"ז נברא ואינו כצל כמו שחשבו הכופרים ולכן בעלי הפלוסופיא האלהית קראו לרוח צפון רוח אלהים לפי שמצפון תפתח הרעה וכל הדינים משם באים ומידת הדין נקרא אלהים וזהו רוח אלהים. ובעל עמודיה שבעה פי' שנקרא רוח אלהים לפי שהרוח הזה מורה על הקב"ה שהוא אלהים שהוא יגדור זה הרוח מה שאין יכולים לעשות שום אלוה ולפי דרכי נקרא רוח אלהים כי לעתיד כשיבנה שמים חדשים יתפרסם אז שהוא אלהים יחיד ומיוחד בלי שום שיתוף בהיות בונה צד צפון שהיא מהבריאה שמקודם ולכן נקרא רוח אלהים שעי"ז הרוח יתפרסם איך הוא אלהים חד יחיד ומיוחד לפי שאינו שווה באמיתות שם אלהים תקיף כי אם למי שהוא אחד באמת וא"ת מהיכן ידעו האומות בראיה ברורה שבצד צפון אינו יש בנין שלנו עדת ישראל דברי חכמינו נאמנים עלינו:
והנה הראי"י הביא מופת גדול על דברי חז"ל שמוכרח הוא שרוח צפון פתוחה והמופת ע"ז יורדי הים שהם עוברים אורחות ימים לכל צד שרוצה למזרח למערב לדרום אבל אם רוצה לעבור קו המישור מרוח מזרחית צפונית אל רוח מערבית צפונית אי אפשר לעבור להם דרך שם וכל זה יורה שהרוח הזה הוא פתוח ועיר פרוצה ואין חומה והרוחות רעות מתגברות והאניה תשבר ולפיכך מי שרוצה לעבור מרוח מזרחית צפונית אל רוח מערבית צפונית בהכרח הוא לו לסבב ג' רוחות כל קו המישור של מזרח וכל קו המישור של דרום וכל קו המישור של מערב ואם לא היה רוח צפונית פתוחה לא היו צריכים לסבב ג' רוחות אלא היה עובר ברוח אחד קו המישור של רוח צפונית לבד ע"כ. ובזה פי' בעל עמודיה שבעה פסוק יורדי היה באניות כו' המה ראו מעשה ה' יע"ש וגם מה שכתב בס' תורת העולה להרב הגדול בדורו ומופלג כמהר"ר משה איסרלש והוא ז"ל הביאו על ענין אחר אמנם הוא מופת על רוח צפון שהוא פתוח וז"ל השמש הולכת ומסבבת ג' רוחות לבד מזרח דרום מערב ובכל יום ויום חוזרת וסובבת כבתחילה זה יורה שאין לעולם אלא ג' רוחות האלה ורוח צפונית אין לה והוא פתוח ע"כ וזהו הטעם שמצד צפון הוא ב"ד של מעלה כנודע והטעם שב"ד של מעלה מצד צפון ולא מצד אחר מרוחות העולם משום שע"י צפון ניכר יכולתו ית' כי הוא הבורא ולכן כשיורד טוב מלמעלה לכל שואל דנין אותו שם אם הוא רשע מעכבים שם אותו הטוב כי למה הרשיע מאחר שהכיר גדולת האדון על ידי צד צפון כי הוא פתוח ומרד:
והנני מפרש מאמר שהבאתי לעיל משם פר"א הביאו הילקוט ירמיה בפ' מצפון תפתח הרעה וז"ל ד' רוחות נבראו בעולם פנת המזרח משם יוצא אור לעולם רוח פנת הדרום משם טללי ברכה יורדים לעולם רוח פנת המערב משם אוצרות שלג ואוצרות ברד וקור וחום וגשמים יוצאים לעולם רוח פנת הצפון בראו ולא גמרו שאמר כל מי שיאמר אני אלוה יבא ויגמור הפינה הזאת שהנחתי הה"ד נוטה צפון על תהו ושם הוא מדורן של מזיקין ורוחות ושדין ומשם יורדין לעולם שנאמר מצפון תפתח הרעה עכ"ל נראה שאומרו רוח צפון בראו ולא גמרו כלו' גם זה הצד בראו שיהיה שם עליו רוח צפון שאם היה לא תהו ולא בהו איך שייך בו שם לומר רוח צפון ואיך שם מדור רוחין ושדין ולילין אחר שאין בו בריאה כלל:
אמנם הכונה שלעולם בראו ואינו בריאה בבריאת העולם שאנו רואים והניחו כמו שהוא לומר שכל מי שיאמר שהוא אלוה ילך ויגמור אותו כמו שאר רוחות העולם שיעשה צד צפון וטעם שעשאו מושב רוחין ושדין משום שהשדין והרוחין אינם שולטים כי אם במי שעובר רצון בורא שמים וארץ ואינו רוצה להכיר גדולתו ויכולתו שאם הוא היה מכיר לא היה מורד וע"י רוח צפון ניכר שהוא בעל היכולת אלוה על כל אלהים לכן יצאו משם רוחין ושדין להזיקו במקום שמרד ודוק:
ובזה יובן מאמר בילקוט וז"ל הרוחות עתידין להתווכח צפון אומר אני מביא את הגליות ורוח דרומית אומר אני מביא והקב"ה נותן שלום ביניהם ונושבות כאחד ע"כ. י"ל למה מתווכחים רוח דרום וצפון להביא לישראל יותר משאר רוחות אמנם בהיות שמרוח דרום טללי ברכה יורדים לעולם וטללים אינן נפסקין אע"פ שישראל אינם הגונים ח"ו ונמצא שהם גרמו חיותם של ישראל בגלות אפי בעת שחוטאים משום שהטל אינו נפסק ואע"פ שלא יהיה טל של ברכה מיהו מפסק לא פסיק והצלה פורתא איכא וכיון שהוא גרם בקיום ישראל בגלות שלא כלו לכן מעציר עכשיו להביאם ורוח צפון מתווכח עמו שהוא גרם שהכירו לבוראם ע"י שרוח צפון פתוח וידעו כי ה' בורא שמים וארץ ובהיות שהכירו על ידי שהוא בעל היכולת היו מקוים בגלותם לו שיושיעם ולא בעטו ולכן לי נאה להביאם והקב"ה משים שלום ביניהם ונושבות כאחד להביאם:
ויובן בזה מאמר שם בילקוט וז"ל עורי צפון עורי הגליות שהם נתונים בצפון ובואי תימן בארץ ישראל שהוא בדרום ד"א גוג יבא מן הצפין ויפול בדרום ד"א מלך המשיח יתעורר מן הצפון ויבנה בהמ"ק בדרום ע"כ הכונה עם מה שפי' יובן ואמר עורי צפון הגליות שהם נתונים בצפון דקשה הגליות בארבע פנות העולם הם ואיך אמר אלו הגליות הנתונים בצפון. אמנם הכונה שמצד צפון פתוח ומשם תפתח הרעה ושם מושב רוחין שידין לילית וישראל בגלות עברו על ראשם מים הזדונים וכולם נתעוררו מצד צפון שמשם הרעה לז"א עורי צפון אלו הגליות הנתונים בצפון כלומר שהיו נתונים בגלותם לקבל כל רעות הגלות שנתעוררו מצפון ואחר השלמת הגלות שמחייב צד צפון ובואי תימן בא"י כבתחילה. ד"א גוג יבא מן הצפון ויפול בדרום הכונה ידוע שגוג בא להלחם נגד ה' ונגד משיחו כדכתיב במזמור למה רגשו גוים כו' ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו ובהיות שבא להלחם נגד השם כ"י הוא שמכחיש ביכולתו ויכחיש ענין צד צפון שלא השלימו כדי שידעו גדולתו וז"א עורי צפון זה גוג הבא מן הצפון כלו' בא בהכחשת ענין צפון או בסברא לומר שאלהיהם יכולים להשלימו ולכן באים להלחם עמו ונופל בדרום שיושב בשמים ישחק שיראה להם כי הבל המה מעשה תעתועים כמוהם יהיו עושיהם. ד"א מלך המשיח יתעורר מן הצפון שידוע המלך המשיח בא להכיר לכל העולם כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד וה' ימלוך לעולם ועד וזהו ע"י ראיה שיראו בעיניהם איך שום בריה וע"ז של גוים יכלו לברוא צד צפון כי אם ה' אלהי השמים וז"א מלך המשיח יתעורר מן הצפון שבטענת צפון שהוא פתוח יתעורר להכיר הבריות להקב"ה:. ויובן גם בזה מאמר הובא שם בילקוט עורי צפון זה העולה שהיתה נשחטת בצפון ע"כ יש להבין למה העולה נשחטת בצפון אמנם בהיות שהעולה היה בא על הרהור הלב וכיון שצד צפון פתוח כדי שיכירו להקב"ה אולי חשב האדם מחשבות ע"ז לומר מי ראה זה והם דברים שחושב בלבו ואינו בפרסום כי אין לו מופת חותך לומר שא נו כן לכן העולה בצפון לכפר על המחשבה עוד יובן בזה מאמר בפסיקתא רבתי וז"ל עורי צפון ובואי תימן מכאן אתה אומר שהצדיקים אינן צריכים לא אפרסמון ולא כל מיני בשמים אלא רוח צפונית מרצפת וזולחת לפניהם כל מיני סמני ג"ע ע"כ בהיות שהצדיקים ידעו נאמנה שה' בורא שמים וארץ ורוח צפון יוכיח והמינין מכחישים זה והצדיקים נלאו בזה העולם להביא ראיות מופתיות וברורות כמ"ש לעיל משם הרי"א ז"ל לכן מדה כנגד מדה יבא טובתם ותענוגות' מצפון ממקום שלרשעים יוצא רע שמצפון תפתח הרעה כדרך השמש שעתיד הקב"ה להוציא לעת"ל שהצדיקים מתרפאים בו ורשעים בו נידונים כן בנדון זה ממקום שיוצא רע לרשעים שהוא מצד צפון משם יצמיח ישועה לצדיקים לעתיד שרוח צפונית זולחת לפניהם כל מיני סמני ג"ע:
ואלך למאמר המוצב בפתיחת הדרוש לדקדק למה מלך המשיח עתיד ליתן לאוה"ע מצות סוכה ולולב יותר משאר מצות ואי משום שהם מצות קלות שאין בהם חסרון כיס והלא יש כמה מצות אחרות שאין בהם חסרון כיס כשלוח הקן וכדומה אמנם יובן עם מ"ש שמלך המשיח בא לפרסם ולהודיע אלהותו ית' לכל העולם וזהו הכונה הנרמזת כאן בענין לולב וסוכה כי לולב רומז להקב"ה כדחז"ל במדרש חזית ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר דא קב"ה כפות תמרים דא הקב"ה שהלולב רמז לעץ החיים עמודא דאמצעיתא והסוכה רומז לשכינה שהיא סוכת דוד הנופלת וז"א עתיד מלך המשיח לתת לאוה"ע שני מצות לולב וסוכה כלומר להודיע להם ענין האלהות קב"ה ושכינתיה שהם רמוזים ללולב וסוכה כי אז ידעו כולם לקרוא בשם ה':
אמנם ישראל כולם למדים תורה מהקב"ה שנאמר וכל בניך למודי ה' הכונה בזה כי לא"ה צריך מלך המשית לפרסם האלהות כאברהם אע"ה אמנם ישראל כבר הם למודים מה' ובאמצעות התור' הם מכירים להקב"ה קרוב לזמן הגאולה כאומר בזוה"ק שבדרא דמשיחא יתפרסם האלהות וידעו בראיות כל התורה ודברי חז"ל וזהו להם לאות ולמופת אבל לא"ה צריך מלך המשיח לעשות אותות ומופתים בקבלת האלהות כדרך שעשה משה לישראל בצאתם ממצרים שאז לא היה תורה כי עתה שיש תורה ראיות התורה הם אותיות ומופתים לישראל אכי"ר. אליהו הכהן: