זאת חקת התורה (במדבר יט ב). יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, שברא את עולמו בחכמה ובתבונה, ולנפלאותיו אין חקר, ולגדולתו אין מספר, וכונס כנד מי הים, ונותן באוצרות תהומות (תהלים לג ז), ומהו כונס כנד מי הים, בשעה שברא הקב"ה את העולם, אמר לו לשר של ים, פתח פיך ובלע כל מימי בראשית, אמר לפניו רבש"ע דיי שאעמוד בתוך שלי, והתחיל לבכות, בעט בו והרגו, שנאמר בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב (איוב כו יב), [את מוצא ששר של ים רהב שמו, מה עשה הקב"ה כבשן ודרכן], וכך קיבלן הים, שנאמר ודורך על במתי ארץ ה' [אלהי] צבאות שמו (עמוס ד יג), ושם להן חול בריח ודלתים, שנאמר ויסך בדלתים ים (איוב לח ח), ואומר האותי לא תיראו נאם ה' [אם מפני לא תחילו] אשר שמתי חול גבול לים (ירמיה ה כב), ואומר עד פה תבא ולא תוסיף (איוב לח יא), אמר לו הים רבש"ע אם כן יתערבו מימי המתוקין במלוחין, א"ל לאו, כל אחת ואחת יש לו אוצר בפני עצמו, שנאמר נותן באוצרות תהומות (תהלים לג ז), ואם תאמר שזה תימה גדול שאין מתערבין מימיהן, הרי פרצוף שברא הקב"ה בבני אדם מלא הסיט, יש בו כמה מעיינות ואינן מתערבין זה בזה, מי עינים מלוחים, מי אזנים שמנים, מי החוטם סרוחין, מי הפה מתוקין, מפני מה מי עינים מלוחין, שבזמן שאדם בוכה על המת בכל שעה, מיד היה מסתמא, אלא על שהן מלוחין פוסק ואינו בוכה, מפני מה מי אזנים שמנים, שבשעה שאדם שומע שמועה קשה (אילמלא) [אלמלי] תופשה באזניו מתקשרת בלבו ומת, ומתוך שהן שמנים מוציא בזה ומכניס בזה, מפני מה מי החוטם סרוחין, שבזמן שאדם מריח ריח רע אם לא מי החוטם סרוחין שמעמידים אותו מיד מת, ומפני מה מי הפה מתוקין, פעמים שאדם אוכל אכילה שאינה מתקבלת בלבו ומקיאה, ואם לא מי הפה שמתוקין, אין נפשו חוזרת עליו, ועוד שהוא קורא בתוה, שכתיב בה ומתוקים מדבש ונופת צופים (שם יט יא), לפיכך מי הפה מתוקים, והרי דברים קל וחומר, ומה מלא הסיט יש בו כמה מעיינות ואינם מתערבים, הים הגדול על אחת כמה וכמה, שנאמר זה הים (הגדול) [גדול] ורחב ידים וגו' (שם קד כה), ללמדך שבכל עושה הקב"ה את שליחותו, ולא ברא דבר אחד לבטלה, ופעמים שעשה הקב"ה שליחותו על ידי [צפרדע, ועל ידי יתוש, ועל ידי צרעה, ועל ידי] עקרב, אמר רבי חנן דציפורי, מעשה בעקרב אחד הלך לעשות שליחותו בעבר הירדן, וזימן לו הקב"ה צפרדע אחת ועבר עליה, והל אותו עקרב ועקץ אדם ומת. ומעשה בקוצר אחד שהיה עומד וקוצר בבקעת בית טופח, כיון שבא השרב, נטל עשב (קצרו) [קשרו] בראשו, אתא עליה חד חיויא גבר קטליה, עבר עליה חד חבר חמא חיויא קטילן, א"ל מאן קטיל האי חיויא, א"ל אנא, אסתכיל בעשבא דברישיה, א"ל מרים את עשבא דברישיך, א"ל אין, כיון דארים יתיה, א"ל את יכול מרים הדין חיויא בהדין חוטרא, א"ל אין, עביד הכי קרב לגביה לא הספיק ליגע בו עד שנשר איברים איברים. (Numb. 19:2:) THIS IS THE STATUTE OF THE TORAH. Blessed be the name of the Supreme King of Kings, the Holy One, who created the world in wisdom and understanding; for his wonders have no limit and his greatness is beyond reckoning.1Tanh., 6:1; Numb. R. 18:22. (Ps. 33:7:) HE HAS GATHERED THE WATERS OF THE SEA LIKE A MOUND, AND HE HAS PUT THE DEEPS IN STOREHOUSES. Now what is the meaning of HE GATHERS THE WATERS OF THE SEA LIKE A MOUND? When the Holy One created the world, he said to the prince of the sea: Open your mouth and swallow all the waters of creation.2BB 74b. He said to him: Sovereign of the World, it is enough for me to continue with what is <already> mine. Then he began to weep. He kicked him to death, as stated (in Job 26:12): IN HIS POWER HE STILLED THE SEA, AND IN HIS UNDERSTANDING HE STRUCK DOWN RAHAB. [You find that the prince of the sea was named Rahab. What did the Holy One do? He subdued <the waters> and trampled them down;] and so it was that the sea accepted them, as stated (in Amos 4:13): HE TRAMPLES ON THE HEIGHTS3M. Pss. 93:5. Cf. Gen. R. 23:7, according to which the sea (i.e., the Mediterranean) is higher than the whole world. OF THE EARTH; THE LORD [GOD] OF HOSTS IS HIS NAME. So for <the waters> he set sand in place as bar and gates, according to what is stated (in Job 38:8): AND <WHO> BLOCKED OFF THE SEA WITH DOORS…. Moreover, it says (in Jer. 5:22): DO YOU NOT FEAR ME? SAYS THE LORD. [WILL YOU NOT TREMBLE BECAUSE OF ME,] WHEN I HAVE PLACED SAND AS A BOUNDARY FOR THE SEA? And it says (in Job 38: 10–11): <… AND I SET BAR AND GATES IN PLACE,> AND SAID: YOU MAY COME THIS FAR AND NO FARTHER. Then the sea said to him: Sovereign of the World, in that case my sweet waters will be mingled with the salt <waters>! He said to it: No! Each and every one will have a storehouse for oneself, as stated (in Ps. 33:7): AND HE HAS PUT THE DEEPS IN STOREHOUSES4See Gen. R. 4:5. If you should say that this is a great wonder for their waters not to mingle, then consider the face,5PRTsWP, an adaptation of the Gk.: prosopon. which the Holy One created in the children of Adam. <Although> the <size of> a full sit,6According to Rashi on Shab. 106a, a single sit was the distance between the tips of the of the middle and index fingers when held widely apart. A double sit was the distance between the tips of the thumb and index finger when held widely apart. For various definitions, see Jastrow, p. 977, s.v. SYT. it has so many springs (from 'YN); yet they do not mingle with one another. The waters of the eyes 'YN) are salty; the waters of the ears are oily; the waters of the nose are putrid; the waters of the mouth are sweet. For what reason are the waters of the eyes salty? Because when someone weeps for the dead, <doing so> all the time, he would immediately become blind; however, because <tears> are salty, he stops and does not weep. For what reason are the waters of the ears oily? Because when a person hears bad news, if he held it in his ears, it would collect in his heart, and he would die. Because they are oily, <the news> goes in one ear and out the other.7Literally: “<a person> discharges <bad news> through one <ear>, while he admits it through the other.” For what reason are the waters of the nose putrid? Because when a person emits a bad odor, if the waters of the nose were not putrid <enough> to stop it, he would soon die. And for what reason are the waters of the mouth sweet? It sometimes happens that someone eats food that does not agree with him, and he vomits. Now if the waters of the mouth were not sweet, he would not recover. Moreover, since he reads the Torah, of which it is written (in Ps. 19:11 [10]): SWEETER ALSO THAN HONEY AND THE DRIPPINGS OF THE COMB, the waters of the mouth are therefore sweet. Now here are the grounds for arguing a fortiori (qal wehomer), that if <something> <the size of> a full sit has so many springs without them mingling with one another, how much the more so in the case of the Great Sea, of which it is stated (in Ps. 104:25): THERE THE {GREAT SEA IS ALSO WIDE} [SEA IS GREAT AND WIDE]…. <This is> to teach that in everything the Holy One accomplishes his mission and that he has not created one thing in vain. Sometimes the Holy One has accomplished his mission by means of [a frog, by means of a gnat,8See Lev. R. 22:2-3; Eccl. R. 5:8:2, 4; PRE 49; also Shab. 77b; Exod. R. 10:1. by means of a wasp, or by means of] a scorpion. R. Hanan of Sepphoris said:9Cf. Gen. R. 10:7; Lev. R. 22:4; Eccl. R. 5:8:5. There is a story about a certain scorpion that went to carry out <the Holy One's> mission (to sting a certain person) beyond the Jordan; so the Holy One summoned a certain frog for him, and he crossed over upon it. Then that scorpion went and stung <the> person so that he died. <There is> also a story about a certain reaper who stood and reaped in the valley of Beth-Tofah. When burning heat came, he took grass <and> {cut} [tied] it on his head. <When> a certain mighty serpent came at him, he killed it. A certain <snake> charmer passed by him. He saw the slain serpent. He said to him: who killed that serpent? He said to him I <did>. He looked at the grass on his head. He said to him: Will you remove the grass from your head? He told him: Yes. When he had removed it, he said to him: Are you able to remove this snake with this staff? He told him: Yes. He did so. <When> he drew near to it, he had not succeeded in touching it, before he shed his body parts one by one.
ר' ינאי היה יושב ושופט בפתח עירו, ראה נחש מרתיע ובא לעיר, כד מוקמין ליה מהכא, הוה אזיל להכא, אמר כמדומה אני שזה הולך לעשות שליחותו, כיון שנכנס לעיר נפל הברה בעיר, פלוני בן פלוני נשכו נחש ומת. R. Jannay was sitting as a judge as the gate of his city, <when> he saw a serpent hissing and coming toward the city. When they would secure against it in one place, it would go to another. He said: It seems to me that this <serpent> is on its way to carry out its mission. When it entered the city, a rumor spread in the city: <Did you hear about> So-and-so ben So-and-so? A serpent has bitten him, and he is dead.
מעשה בשני בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אחד פיקח ואחד סומא, ישבו לאכול פשטו ידיהם לעשבי השדה ואכלו, זה שהיה פיקח נסתמא, וזה שהיד סומא נתפקח, לא זזו משם עד שזה נסמך על זה שהיה סומכו. There is a story about two people who were walking on the way. One who could see, and one was blind. They sat down to eat. They reached out their hands for the herbs of the field and ate. The one who could see became blind, and the one who had been blind became sighted. They did not move from there until the former was being supported by the latter whom he had been supporting.
מעשה באחד שהיה הולך מארץ ישראל לבבל, כשהיה אוכל ראה שני צפורים מתנצים זה עם זה, הרג אחד מהן את חבירו והלך והביא עשב, [והניחו על פיו] והחייהו, הלך אותו האיש ונטל אותו עשב שנפל מן הצפור והלך להחיות בו את המתים, כשהגיע לסולמה דצור, מצא ארי מת מושלך, הניח העשב על פיו והחייהו, עמד הארי ואכלו, מתלא אמר טב לביש לא תעביד ובישא לא מטי לך. There is a story about a certain person who was going from the land of Israel to Babylon.10Lev. R. 22:4. While he was eating, he saw two birds fighting with each other. One of them killed its companion. Then going to get an herb, [it placed it on its mouth,] and made it live again. That person (the one who saw what had happened) went and took the very herb that had fallen from the bird. Then he went to make the dead live with it. When he arrived at the Ladder of Tyre,11A well-known landing dock four hours north of Tyre. See ‘Eruv. 80a. he found a dead lion lying in the open. He touched the herb to its mouth and made it live. The lion got up and ate him. The proverb says: Do not do good to the evil, and evil will not happen to you.12Gen. R. 22:8.
מעשה בשיחין באחד סומא שירד לטבול במים במערה, נזדמנה לו בארה של מרים וטבל ונתרפא, טיטוס הרשע נכנס לבית קודש הקדשים, כשהוא מחרף ומגדף עמד וגידר את הפרוכת, ונטל ס"ת והוציאה והציעה, והביא שתי זונות ועבר עליהן, שלף חרבו וקצץ את (הפרוכת) [הספר], נעשה נס והתחיל הדם מבצבץ ממנו, התחיל משתבח לומר שעצמו הרג, התחיל מתגבר והולך, כיון שהגיע לים, התחיל הים הולך וסוער, אמר אלהיהן של אלו אין לו כח אלא בים, עמד פרעה וטבעו בים, וכן לסיסרא, עכשיו אם הוא רוצה הרי היבשה בינו לביני, ונראה מי נוצח, אמר הקב"ה רשע בן רשע בן בנו של נמרוד הרשע, בריה קלה פחוה שבבריותי אני משלח בך לבערך מן העולם, נכנס יתוש בחוטמו ומת במיתה משונה, למה נקרא שמה בריה שפלה, שמכניס ואינו מוציא. There is a story of Shihin (a town near Sepphoris) about a certain blind person who went down to bathe in the waters in a cave. He happened upon the well of Miriam, immersed <himself in it>, and was healed. Titus the Wicked entered the interior of the Holy of Holies.13Git. 56b; Lev. R. 22:3. When he had reviled and blasphemed, he stood up and slashed the veil. Then he took a Torah scroll and brought it out. Next he unrolled it; and bringing two whores, he transgressed upon them. Then he drew his sword to cut up the {veil} [book]. A miracle took place in that blood began to spew forth from it. He began to boast, saying that he had killed himself (i.e. the Torah).14The author is avoiding too literal a description of the sacrilege and therefore substitutes “himself” for the sacred Torah as a euphemism. He began to become bolder and bolder. When he reached the sea, the sea began to grow more and more stormy. He said: The God of these people only has power in the sea. When Pharaoh arose, he drowned him in the sea, and Sisera as well.15See Pes. 118b. Now if he would, let there be dry land between him and me. Then let us see who overcomes. The Holy one said: O you wicked son of wickedness, son of the Nimrod the Wicked, I am sending against you a tiny creature, the least of my creatures, to eradicate you from the world. A gnat entered his nose and he died an unnatural death. Why is it named a base creature? Because it takes in but does not excrete.
ופעמים על ידי צרעה, דכתיב ושלחתי את הצרעה לפניך (שמות כג כח), אמרו רבותינו כששלח הקב"ה את הצרעה לפני ישראל להרוג האמוריים, ראה מה כתיב בהן, ואנכי השמדתי את האמורי [מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים וגו'] (עמוס ב ט), היתה נכנסת בעינו של ימין, ושופכת ארסה בו, והיתה מתבקע ונופל ומת, שכן דרכו של הקב"ה לעשות שליחותו על ידי דברים קלים לכל המתגאים עליו, שולח להם בריה קלה ליפרע מהם, להודיען שאין גבורתן אלא ממנו, ולעתיד לבא הקב"ה עתיד ליפרע מן האומות עובדי כוכבים על ידי דברים קלים, שנאמר והיה ביום ההוא ישרוק [ה'] לזבוב אשר בקצה יאורי מצרים ולדבורה אשר (בקצה ארץ) [בארץ] אשורו באו ונחו כלם וגו' (ישעיה ז יח יט). Moreover, sometimes it is by means of a hornet <that God's will is carried out>. Thus it is written (in Exod. 23:28): I WILL SEND THE HORNET BEFORE YOU <TO DRIVE OUT THE HIVITES, THE CANAANITES, AND THE HITTITES FROM BEFORE YOU>. Our masters have said: When the Holy One sent the hornet before Israel to kill the Amorites, see what was written about them (in Amos 2:9): YET I DESTROYED THE AMORITES [BEFORE THEM, WHOSE STATURE WAS LIKE THE CEDARS IN HEIGHT AND WHO WERE AS STRONG AS THE OAKS;] <I DESTROYED THEIR FRUIT ABOVE AND THEIR ROOTS BELOW>. It entered one's right eye and poured out its poison in it. Then <that person> burst open and dropped dead. This indeed is the way of the Holy One: to carry out his missions by means of small things against all who vaunt themselves against him. He sends them a small creature to exact punishment from them, in order to inform them that their might <comes> only from him. Also in the world to come the Holy One is going to exact punishment from the star-worshiping peoples by means of small things. It is so stated (in Is. 7:18–19): AND IT SHALL COME TO PASS ON THAT DAY THAT THE [LORD] SHALL WHISTLE FOR THE FLY THAT IS AT THE EXTREMITIES OF THE RIVERS OF EGYPT AND FOR THE BEE THAT IS {AT THE END OF} [IN] HIS LAND OF ASSYRIA.16So runs the Buber text. Buber seems to have mistakenly put a space before the letter waw instead of after it. Thus at the verse break he has written ’ShWRW. B’W instead of ’ShWR. WB’W. THEY ALL SHALL COME….