ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ הנה להיות שכבר הארכנו בהקדמות אלו ארמוז בקיצור כי עיקר עבודת אישים הישראלים בעולם הזה לעשות עם פרטי עובדותיהם קומה לשכינה כי נודע מספרים אשר אנחנו כלנו איש אחד נחנו בכלל בחי' קומה שלימה וכל אחד ואחד מישראל הוא אבר פרטי של כללות הקומה של השכינה ולערך הכשר ותיקון מעשיו והתאמצו בעבודת הבורא ב"ה וקישוט מלא קומתו כמו כן נתקן אבר דוגמתו בקומת השכינה לערך אחיזת נשמתו בקומתה והיינו כשמקיים פתוח תפתח נתקן בחינת יד ובעשות מצוה התולה ברגלים נעשה דוגמתו אבר רוחני יד תחת יד ורגל תחת רגל כמבואר כ"ז בתיקונים וזוהר ולכן קורא אותם התיקונים מארי דידין מארי דרגלין וגו' להורות בא להיות שכחם יפה לשלול בבתי' איבריהם לעשות עמהם כרצונם כמו האדון השולט על עבדו וראוי לקרותם באמת בשם מארי דידין מארי דרגלין לשלול זולתם את אישים פועלי און שהן המה מסורים ברשות איבריהם השולטים עליהם לרע להם ואין מאומה בידם לעשות ולפעול אחת מהמצות התלוים בעין ואוזן ויד ורגל ואיך אפשר לכנותם בשם מארי דידין והיד אינו ברשותו והוא בעצמו עבד להיד וכן שארית פרטי איבריו קנה עבד לעצמו לשלוט עליו למנוע מעשות טוב וידע נאמנה בהיות מקלקל דרכיו לעשות זר מעשהו לפעול פעולה גדולה וקטנה אחת מהנה אשר לא תעשנה באיזה מהאיברים שפעל לעשות עמהם רע נעשה ונגמר ג"כ דוגמתו בחי' אבר בקומת הסט"א ולזאת יחרד האיש וילפת ומורה יעלה על ראשו בטרם החילו לעשות גדולה וקטנה אפילו נענעות יד ורגל ועקימת שפתיו עושה רושם ח"ו בקליפות לכן יפלס במאזני שכלו מה לעשות ומה ימנע מעשות לבלתי יגרום ח"ו לעשות גמר אבר בקומת הסט"א וגדול עונו מנשוא ולזה אנו אומרים בכל יום אשר לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה לכוונה הנ"ל כי בפרצו ישראל מעשיהם הטובים נעשה בחי' הולדה בקומת הסט"א הנקרא בהלה וע"ד שזכרנו למעלה מאמרם ז"ל הנאמר אצל יוסף פיו שלא נשק לעבירה ע"ש ותוכן הדברים להיות שעשה לפיו מחסום ושמר פיו ולשונו כראוי וצדקתו עמדה לו ממילא לא גרם נשיקין לסט"א בכלל הנקרא עבירה והנה בשם זאת החי יתן על לבו טרם עשותו מאומה להיכן פנה ראשו ורובו אם נעשה מרכבה לקדושה או להיפך ברוע מעשיו נעשה מרכבה עם מלא קומתו לסט"א כי אין אמצעות בדבר וכיון שכן איך לא יעלה מורא על ראשו ויתמלא מלא בושה וכלימה ורעדה יאחזנו ממורא גדול ופחד כזה ובפרט במעלה על זכרונו אשר דמות תבניתו ודיוקנו נחקק בתואר קומת השכינה בכללות כל ישראל שיש להם חלק בה והוא בכסלותו ורוע מעשיו נשתנה תואר דמות תבניתו למעלה בקומת השכינה ושתי רעות עושה גורם רעה לעצמו אשר פניו ישונה לרוע וגם בעשות רע גורם כ"י בושה וכלימה להשכינה בהראות פניה המאירה אל אהבת דודה בשינוי תואר כי חשך משחור תוארה בסיבת הפגם לערך אחיזת נשמתו בה ועתה שא עיניך וראה מה החטא גורם ואין לך בושה גדולה מזה אשר אדם התחתון אשר בעפר יסודו גורם בושה וכלימה לשכינה בסבות השתנות דמות דיוקנו משאר דמיונות נשמתיהון של עם ישראל הכלולים בקומתה בתואר מראה יפה ונאה וכזה יש לרמוז בדברי התיקונים: בראשית ירא בש"ת ולכאורה מה נפקא מיניה שהצירוף של בראשית הוא ירא בש"ת ונראה לרמוז לבושה הנ"ל באזהרה לאיש הישראלי לירא ולפחד מגודל הבושה של השכינה מה שגורם באמצעות רוע מעשיו כמדובר לזה רומז בצירוף בראשית ירא בשת כלומר עיקר היראה העולה על רוחך לירא מבושת השכינה וזהו גם כן שאנו אומרים בכל יום ויקבלו כולם את עול מלכותך עליהם והיינו על דרך האמור להיות בעשות מעשה זר גורם השלמת קומה לסטרא אחרא ודמות תוארו נשתנה לרוע בקומת הקדושה ומזה מגיע גודל הצער לשכינה כמדובר וזה נקרא עול השכינה המגיע לה בסבות רוע מעשה התחתונים ולכן לעצה יגיד עשה זאת ותנצל להטיב לכת בדרכי אל ולעזוב החטא בחרטה גמורה וחלוטה אשר לא יעלה על הלב לעולם אפילו מנדנוד עבירה קלה כחמורה ועיקר עזיבת החטא מגודל המורא והבושה שגורם לשכינה כמדובר וממילא בעשות ככה ומודה ועוזב ירוחם למטה ולמעלה מסיר עול המלכות המגיע לה בסיבתו מקבל זה העול על עצמותו וזה הכוונה להורות בני ישראל דרכי התשובה ויקבלו כולם את עול מלכותו היינו עול המלכות הנזכר המגיע אליה בסיבתם יקבלו עול זה עליהם להרגיש בושה של השכינה ובהיות כן תשובתו שלימה ורצויה לפניו יתברך לעשות הטוב והישר בעיני אלהים ואדם כלל הדברים אשר אנו בני ישראל יש לאל ידינו לעשות קומה שלימה לשכינה לערך אחיזת נשמתינו בקומתה והכתוב רומז והישר בעיניו תעשה ודרשו בזוהר דא אתחברותא דצדק והכוונה שימשך ויתקן קומת השכינה שהיא הישר בעיניו להשפיע בה משפע ברכה עליונה ולא שתלך ח"ו ההשפעה לחיצונים: והנה דוד המלך עליו השלום אמר ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דור ודור יש לכוון את האמור ועל דרך שביארנו למעלה השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם כלומר תיקון בנין קומת השכינה הנקרא ארץ את זאת נותן בידינו להכינה לבנותה בקישוט שבעה מדותיה להכינה ולסעדה קומה נגד קומה אשר עתה בזמן הגלות אין הקומות שוים כמו דאיתא בספר יצירה אלף עם כולן וכולם עם אלף ולעתיד נאמר עין בעין נראה בשוב ה' ציון וכתיב צדיק כתמר יפרח וביארנו למעלה הפרחה של צדיק עליון להשפיע הוא כמו תמר היינו כפי תיקון וקישוט קומת השכינה באמצעות כשרון עובדותיהם של ישראל כמו כן הקמת ברית עליון להשפיע ולכן עיקר תשוקתינו ומגמת נפשנו בתורה ותפלה ומעשה המצות רק לתקן זי"ה של מדות וכל מה שנתרבה בחי' תיקונין וקישוטין בה כמ"כ נתרבה שפע וברכה בצדיק עליון להשפיע בה מנועם עליון ע"ד שביארנו במ"א פ"ה הרעיפו שמים ממעל ע"ש אשר בחי' זי"ה שלא נמשכו משם וימים האלו הנמשכים מנועם עליון נקרא ימים ארוכים מאריך אנפין ובהיות שגורמים לה עליה לשם ממילא מקבלת מזי"ה היותר עליונים כנודע מכתבים וזהו ימים על ימי מלך תוסיף כל מגמתו בתפלתו לבקש מאתו יתברך עבור השכינה להוסיף ימים על ימי מלך היינו מדות מלכות להיות לה עליה לנועם עליון לקבל תוספת הארה כמו דור ודור כלומר שיגיע גם עליה בחי' אריכות ימים עליונים כמו שנות דור ודור המורה שנים עליונים שבחי' ימינו ושנותינו נמשכים משם והעולה מדברינו הנאמרים באמת אשר זאת תורת אדם לשום מגמתו והתאמצו יומם ולילה רק עבור השכינה שיהיה לה קומה שלימה ובנויה מוכשר לקבל משפע ברכה עליונה וזה דברי קודש הזוהר והישר בעיניו תעשה דא אתחברותא דצדיק דהיינו לחבר איברי השכינה מכל מדריגות התחתונים לחבר אל הצדיק עליון כנז' ובזה מובן והטוב בעיניך עשיתי ונתעוררו חז"ל שסמך גאולה לתפלה ודברי חז"ל צריך לימוד איך נרמז בטוב בעיניך עשיתי סמיכות גאולה לתפלה אמנם ע"פ הנ"ל יתפרש ע"נ כי נודע השכינה כינוי בשם תפלה משמעו לשון חיבור שצריך לחברה אל בחי' הגואל כינוי לצדיק עליון כנז' בכוונת כי הוא הגאולה מחיצונים ע"ד הכתוב והנה הגואל עובר ואיתא בזוהר חדש הצדיק בא אתא וטעין ברכאין ונקרא גואל ע"ש שמביא גאולה לניצוץ המלובש במקום חושך בבחי' מדריגות הנמוכים הנראים לכאורה בלתי הארה ובבא המשכיל ונותן דעתו לזה מעלה זה הניצוץ ובזה תולה גאולה של איברי השכינה כבר זכרנו כמה פעמים שעיקר הארת טובו בהעולמות תולה בבחי' השגתינו וטהרת מחשבותינו אם אנו מקשטין מחשבותינו להכניס אמונה בלב דלית אתר פנוי מניה ואין לך שום דבר בעולם לבטלה ח"ו כ"א הכל מודה על פועל החכם שברא ככה בעולמו והכל בחכמה עשה פועל החכם ובהיות זאת אמונה תקוע בלב כל חכם לב בשלימות נמצא בכל דבר בעולם מבין ומשיג מסתמא יש שם ניצוץ קדוש הרומז לו ענין עבודה לעורר לבו בקרבו אל התורה ותפלה וזה הגורם במחשבה טהורה הארה לנ"ק שעורר לבו משם גורם הארה עליונה לנ"ק השוכן בפרטי הנבראים ולזה רומז הכתוב לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו והכוונה כי באמת קודם בוא איש משכיל חכם אמיתי להשכיל ולדעת שגם שם בחושך יש התלבשות אלהות אזי הניצוץ קדוש השוכן שם הוא בחשכת ובמאסר להיות שאין מי להזריח לשם הארה עליונה ואחר שהמשכיל לוקח לעצמו רמיזא דחכמתא ומשיג משם התלבשות אלהות ומעורר לבו בקרבו לעבודת הבורא ופודה וגואל נ"ק ממאסר וחשכת וזהו לאמר לאסורים היינו אותן הניצוצין אשר המה אסורים בבחי' מדריגות תחתונים בעוצם השגתו כחו יפה לאמר להם צאו משם להעלותם למרום שבתם אשר היה שם אהלה בתחלה טרם התפשטותם וגמר אומר ולאשר בחשך הגלו גם כן ע"ד האמור וטרם בואו הנ"ק המה בחשך ולא אור והוא בעוצם השגתו מגלה אור מחושך ומכניס זריחה בהם ובזה תולה בנין קומת השכינה והעלאות איבריה וכאשר מצינו לרז"ל שהצדיקים נקרא בנאים ע"ש שעוסקים בבנינה היינו שמכל המדריגות שבעולם לוקחים לעצמם רמיזא דחכמתא ומעלים משם איברי השכינה לבנותה בקומה שלימה ומעתה תבין לדעת אשר חכמים הגידו וכיוונו במאמרם והטוב בעיניך עשיתי ומה היא הטוב בעיני אלקים היינו עשיות תיקוני קומת השכינה בהעלאות נ"ק ממדריגות כולם ושפיר אמרו שסמך גאולה לתפלה כמבואר ובין והבין הדברים והנה מכל הנ"ל איש לא נעדר והחיוב מוטל עליו עודו בחיים חיותו בעוה"ז לשום מגמתו לסמוך גאולה לתפלה ואל יאמר מה אני שפל בריה שאוכל לגרום ככה באחת אין לך אדם שאין לו אחיזה במקומה עליונה ולערך אחיזתו יכול לגרום ככה באמצעות פעולותיו ועתה נחזור להביאור אשר לפנינו ובכל ארץ אחוזתכם כלומר בכל קומת ארץ עליונה מראש עד עקב אחוזתכם שם מארי דידין אחוזתם ביד ומארי דרגלין ברגל כנזכר בפתיחת דברינו וכיון שכן בהאיך שמתקן מרמ"ח איבריו גורם דוגמתו תיקון אבר רוחני בקומת השכינה ויהיה איך שיהיה אחיזתו משם עושה נחת רוח ליוצרו והכתוב אומר כי הוא לקצות ארץ יביט כלומר הקב"ה צופה ומביט לקצות ארץ עליולה היינו אפילו במדריגה התחתונה חופש משם אולי ימצא צדיק שתיקן בבחינת רגלין וגם זה ישר ונכון בעיניו יתברך ולזה רומז הכתוב כיון שכן אשר בכל ארץ אחוזתכם כמדובר ולכן החיוב מוטל על כל או"א מישראל וכולם שוים לטובה גאולה תתנו לארץ תתאמצו כל ימיכם לסמוך גאולה לתפלה והיינו גאולה תסמכו לארץ הידוע רומז לגאולה ותפלה המבואר וכלפי דברינו מובן פסוק:
כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו. הקב"ה נקרא אח לישראל עש"ה למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך אשר עלה ברצונו הפשוט להטיב לנבראיו. וברא בשבילם עולמות עליונים ותחתונים והנה מגודל עוצם בהירתו לית מחשבה תפיסה ביה כלל כ"א מחשבתו יתברך ניכרת מתוך מעשיו כמבואר לנו כמה פעמים ואיתא בזוהר קב"ה ירד מכתרא לנזרא. ומנזרא לכתרא מורה היות השתלשלת אורותיו הבהירים באמצעות התלבשות מדריגותיו עד שנתפשטו אורות עליונים אפילו בנמיכות שבמדריגות והכל בשביל עם קרובו ישראל לקבל מהם תוספות תענוג בהיות שכלם חזק ומשימים נפשם ורוחם להעלות אפילו משם איברי השכינה ואז שמח המלך לקראת הפקחים וכאשר זכרנו בשם המגיד זללה"ה שביאר יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו השמחה שצפה לקבל במעשה הצדיקים זה הגורמת התלבשות כבודו מאורות עליונים בעוה"ז הגשמי וזהו כי ימוך אחיך מוסב על הבורא ב"ה הנקרא אח לישראל נעשה כ"י מך וירד מנזרא לנזרא ומכתרא לכתרא וזהו ומכר מאחוזתו העליונה אורות הבהירים למדריגות התחתונים והנמוכים הכל בסיבתכם לקבל מכם תוספות תענוג אשר בזה תולה עיקר עבודת בני ישראל וגם שכר ועונש כי כל זמן שהיו כמוסים בעצמותו יתברך טרם התפשטות והשתלשלות העולמות היו נשמות ניזונין מזיו השכינה ומזונותם היה נהמא דכסופא ועכשיו חיבה יתירה נודעת להם בבואם לעולם עליון ראוי לתת להם מבית המלך מזרוע ידם במעשיהם הטובים לדעתם מאוס ברע ולבחור בטוב ולהיות שעלה ברצונו להטיב לנבראיו ממילא הוכרח לצמצם בהירות אורותיו בכדי לתופסו ולעבוד עבודתו עבודת גבוה וזהו כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו מוסב על הקב"ה כמבואר מה הגורם ככה הכל בשביל נשמות הצדיקים וזהו ובא גואלו הקרוב אליו הוא הצדיק קרוב לה' עש"ה בקרובי אקדש וגאל ממכר אחיו כלומר לעוצם הכרתו משים מגמתו בפרטי מעשיו לגאול ממכר אחיו ירצה ע"ד האמור גאולה תתנו לארץ להעלות נ"ק אפילו מארציות מדריגות הגשמים להעלות משם איברי השכינה וזה נקרא ממכר אחיו כינוי אליו יתברך הנקרא אח לישראל כמדובר ולכוונה זאת היתה עיקר תכלית הבריאה בשביל נשמת הצדיקים שיעלו כל המדריגות לשרשם וזה בחי' הגאולה של איברי השכינה השוכנת בכללות המדריגות וממתינות עת בואו של צדיק לגאול אותה מהגלות וזהו ובא גואלו הקרוב אליו ודאי כמדובר אשר כוחו יפה וגאל את ממכר אחיו ורומז הכתוב ואיש כי לא יהיה לו גואל והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו ונראה לפרש בהקדם פירוש הכתוב ה' מציון ישאג וכן כתיב שאג ישאג על נוהו ולמנדע בעי ענין השאגה אמנם כבר זכרנו בשם המגיד זללה"ה שהיה אומר צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה ופירש אשר כל הדברים הנפעלים הנעשים בעולם בכולם יש שם התלבשות אלהות היינו ניצוץ הקדוש המחיה אותו דבר וכל מה שנזדמן לאדם לראות איזה דבר בעולם אפי' באקראי לבבו יבין וידע נאמנה שאין זה לבטלה כ"א הכל בהשגחה פרטיות להראותו איך ידבק נפשו באל באמצעות זה הדבר שנזדמן לו לראות ככה והיא רק סימן וציון לרמוז על אורות עליונים וזהו צאנה וראנה בנות ציון היינו אותן הדברים שהמה רק סימנים וציונים הכל הוא במלך שלמה במלך שהשלום שלו ובמקום אחר הרחבנו ביאור והכלל אשר כמו שהוא בשורש ככה נתפשט לנבראים שיבינו משם בני ישראל אהבתו ויראתו או שאר מדותיו ית' כפי הנראה ונדמה אליו מסימן וציון המורה לו ענין השגה אל עבודתו יתברך וזהו כלל גדול בעבודת הבורא ב"ה אל פרה אל מדעתו אפי' רגע אחד ובלתי אפשרי כ"א באופן הנ"ל אשר לכל מקום שנותן עיניו לראות אל יסתכל בגשמיות הדבר כ"א יתן רוחו ונפשו מסתמא יש שם התלבשות אלהות המחי' ולזה יתן דעתו לגאול אותה בחי' להעלות ולהגביה למקום הראשון שנמשך משם וזהו ה' מציון ישאג כלומר מכל דבר הבא לכלל בריאה הכל נקרא ציון וסימן לאורות עליונים וכאמור ומשם שאג ישאג ה' היינו נ"ק המלובש לשם ומה הוא השאגה לומר מי חכם ויבן את זאת שגם כאן אני יתברך בהסתרה ויוציאני מכאן להעלותי אל מקומי הראשון ואין לך תוכחת מגולה גדולה מזה בשים זאת על הלב מהראוי להיות שיחרד וילפת האיש אשר ה' ב"ה היינו אותיותיו וניצוצות קדושיו שואגים בקול לו קול אליו ומשתוקקים וממתינין עת בואו לפדותם והכל במה שלוקח לעצמו רמיזא דחכמתא לעורר לבו בקרבו לעבודת הבורא ועוד רומז מלת ישאג נוטריקון "יה "שומר "את "גרים והענין כי כבר נודע מספרים ניצוצות קדושים המלובשים במדריגות התחתונים נקרא בחינת גרים ואנו בני ישראל מעותדים לזה כל ימי חיינו עד עת הגאולה להוציא אלו הנ"ק למקומם הראשון ואחר שתשלים זה הבירור יבואו ימים המקוים לנו משומר ישראל ולכן תמצא אשר חכמים הגידו אין מקבלים גרים לימות המשיח והעמיקו לדבר לכוון האמור כיון שאז תהיה אחר גמר הבירור מנ"ק המלובשים בכללות מדריגות כולם אשר הן המה נקראו בחי' גרים וכיון שכבר תיקנו בני ישראל והוציאו כל נ"ק עד שנתרוקנה קומת הסט"א מכל וכל לא השאירו אחריהם ברכה לכן אין מקבלים אז גרים אמנם טרם בואם אישים משכילים להוציאם משם נאמר שאג ישאג על נוהו כנזכר ישאג נוטריקון "יה "שומר "את "גרים המה נ"ק המלובשים בהתלבשותם ובנוה שלהם שואגים ומצפים מתי יבואו בני ישראל לפשוט אותם מגשמיותם להלבישם בצורה רוחניות וכלל זה נקוט בידך כמו שהאדם משים מגמתו והתאמצו לפשוט את עצמו מגשמיותו ורצונו להשיג תמיד התלבשות אלהות כמ"כ הבורא ב"ה מראה א"ע נדמה אליו שישיג אותו גם כן ומי שזוכה ועובד את הקב"ה ע"ד האמור תועלתו גדולה ומעולה וכחו יפה לגרום יחודים בכל עת וזמן שרואה ושומע דבר מה מחזיר הכל אל השורש וזהו תכלית בחי' היחוד בהיות הכרתו חזקה להחזיר מחשבה הנאצלה למחשבה הקדומה וממשיך שפע וברכה עליונה מרום המעלות עד מדריגה התחתונה וגם אליו יגיע משפע הנ"ל הגם שלא שם מגמתו לזה כ"א כל עצמו בתורה ותפלה עבור גלות השכינה להוציא איברי השכינה מכללות מדריגת כולם עכ"ז איננו חסר משפע הנ"ל שגרם באמצעות כשרון פעולותיו ומעתה תבין לדעת פ"ה יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים והכוונה הכתוב מבשרו' ומבטיחו שתהיה בגדר ברכה משפע עליונה בהיות לך לב שומע להשיג ולדעת ה' בציון אפילו במדריגת התחתונים הנקרא בשם ציון לשון סימן לאורות עליונים גם משם תשיג שם הוי"ה ב"ה כנאמר אז תועלתך גדולה ומובחרת להיות בגדר ברכה אמנם לא יתכן לך כזה כ"א בתנאי וראה בטוב ירושלים ירצה להורות האמור אשר עיקר הראיה שנותן עיניו בכל מקום אינו רק עבור השכינה איך שהיא בהסתרה במקום הנמוך ורצונו שהקב"ה ישפיע לשם שפע שתצא מהגלות וזהו וראה בטוב ירושלים ראיותך אינו רק בטוב הוא השפע תשפיע להשכינה הנקרא ירושלים ולעצמו אינו חושב כלום לשאול עבור הנאות עצמו אזי תזכה להיות מהעומדים בחצר המלך פנימה ומקבלים כל שעה ורגע שפע אלהי ואין לך ברכה גדולה מזה ושפיר מבטיחו הכתוב יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כנזכר ובין והבין הדברים. ונחזור לענין ואיש כי לא יהיה לו גואל כי חז"ל אמרו אין איש אלא הקב"ה כשלא יהיה לו גואל היינו אין איש צדיק בארץ ליתן דעתו לגאול איברי השכינה היינו נ"ק ואותיות התורה המלובשים בכללות המדריגות ואין איש שם על לב לפשוט אותם מגשמיותם להלבישם בצורה רוחניות וממילא הקב"ה מציון ישאג כמבואר ראה מה כתיב והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו הוא הדבר אשר דברתי אשר ממש כמו שהאדם מתאמץ א"ע לראות התלבשותו ית' באמצעות מדריגותיו כמ"כ מראה הוא ית' אליו ג"כ ולפעמים בהעדר השכל צריך הבורא ב"ה להראות א"ע כ"י באמצעות מעיקים וסיבות מאורעות אשר לא טובים ע"ד ופרעה הקריב קרב לא נאמר כ"א הקריב את לבן לאביהם שבשמים ושא עינך וראה מה הגורמת ככה הכל בשביל שנעדר ממנו החכמה והמדע להשיגו ית' באמצעות מאור התורה לכן צריך הבורא ב"ה להתלבש א"ע במעיקים ומאורעות אלו לדוחקו ולקרבו אל התורה והעבודה ואח"כ בצר לו קורא אל ה' וזהו ואיש כי לא יהיה לו גואל כנזכר אזי והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו כלומר באמצעות יד גבורתו בסיבות ומאורעות מקרבו אל התורה ועבודה למצוא כדי גאולתו להעמידו על דרך הטוב והישר לסמוך גאולה לתפלה המבואר למעלה אשר זאת עיקר תורת אדם בעוה"ז וכתיב ואם לא מצאה ידו די השיב לו והיה ממכרו ביד הקונה אותו עד שנת היובל ויצא ביובל ושב לאחוזתו והכוונה דאיתא בזוהר שהאדם צריך לקנות בעצמו השראת השכינה באגר שלים ואזי ממשיך עליו השראות הקדושה שישכון הבורא ב"ה במלא קומתו ונעשה משכן אל השכינה ולא יתכן לו כזה כ"א באופן המבואר להיות לו הכרה חזקה ונאמנה את אל רוחו לשים מגמתו והתאמצו יומם ולילה להעלות התפשטות איברי השכינה נ"ק שבמדריגות התחתונים למרום שבתם שנמשכו משם אשר זהו עיקר עבודת אדם בעוה"ז להחזיר בחי' התחלקות לאחדות אמיתי אמנם לעתיד שתתרבה ההשגה וידעו מגדולים ועד קטנים אחדותו ויחודתו מרום המעלות עד מדריגה התחתונה ואפילו שמות וכיונים הנראים עתה כמו התחלקות הכל לאפיסת ההשגה והכרתינו החלשה ולעתיד תחזור הכל לאחדותם ועיין למעלה בפרשיות הקודמות שם רמז פ"ה ויהי בבוקר והנה היא לאה ותוכן הדברים עתה בזמן הזה להיות נבערים מדעת קונם להשיג במושכלות נראה התחלקות בין עולם הבינה כינוי בשם לאה עלמא דאתכסי' ובין עולם מדות המלכות כינוי בשם רחל כנזכר בספרים וכ"ז למיעוט השגה לא כן לעת בוקר בזמן הגאולה יבינו וישכילו הכל מה שאנו מכנים עתה בחי' רחל עלמא דאתגליא היא לאה עלמא דאתכסיא ואין ביניהם שום פירוד והתחלקות כלל המה אחדין דלא מתפרשין מול זה בא הרמז בתורה ואם לא מצאה ידו וגו' והיה ממכרו של הקב"ה היא השכינה במי תמצא אותה להיות משכן אליה מורה הכתוב באצבע ביד הקונה כלומר במי שקונה אותה באגר שלים כמדובר שמוסר א"ע בכל לבבו ובכל מאודו לדרוש אחדותו ויחודו ית' להעלות התפשטות איברי השכינה מכללות הנבראים למקומה הרמה לדעת ולהבין דלית אתר פנוי מניה וכזה תמשוך עד שנת היובל הרומז לגאולה אמיתית וקראתם דרור בארץ עד אותו הזמן צריך אימוץ והשתדלות רק לקנות השכינה באגר שלים כנזכר אבל לעתיד לעת הגאולה נאמר ויצא ביובל ושב לאחוזתו אז תהיה עליות העולמות וכל בחי' הנראה עתה התחלקות תחזור לאחדותם ומקורם ומגדולים ועד קטנים גדול שמו יתברך להשיג אחדותו ויחודו אמן סלה נצח ועד:
ובתי החצרים אשר אין להם חומה סביב על שדה הארץ יחשב גאולה תהי' לו וערי הלוים בתי ערי אחזתם גאולת עולם תהיה ללוים. ונראה ע"ד שביארנו למעלה פ"ה כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה והכלל ידוע חוט השני הי' סימן אם מלבין בידוע שנתכפר עונותיהם של ישראל ואם לאו לאו כמוהו בחי' שפתים של אדם בהם תולה גמר גזירת ב"ד של מעלה אשר מי שלא ידע להזהר ולשמור פיו ולשונו מלדבר דבר זכות וטובות לישראל כ"א פוער פיו לבלי חק לומר דברי חוב אזי גורם ח"ו אשר באמצעות דיבוריו אשר לא טובים גומר מה שגזרו בב"ד של מעלה וא"כ מה מאוד מהראוי להיות יראתו נגד פניו לבלתי הוציא דיבור לפני אלהים כ"א דברי זכות וכל היוצא מפיו תהי' רק דיבורים נאים וזכים לזה רומז הכתוב מוסר השכל ליתן התעוררות לנפשו כחוט השני שפתותיך ירצה שתי אלה שוים בדומה א' שחוט השני כמו כן שפתותיך בחינתם שוה כנזכר וא"כ שא עינך וראה להתאמץ בדבר לדבר תמיד דברי זכות ורב טוב על ישראל וזהו ומדברך נאוה דיבורך יהיו נאים ויפים רק דברי זכות שלא תגרום ח"ו באמצעות דיבורך להיות נגמר ע"י איזה חוב ח"ו ולכן תמצא בדבריהם למדו לשונם לומר תנא אזכותא מהדר תמיד להוציא דיבור של זכות ולא חוב ח"ו כי גדול עונו ובפרט בשם החי על לבו איכות הדיבור מאין מקום מוצאו כי לכולם יש מקום מוצא בעולמות עליונים ובחי' פרטי דיבורים שמוציא משפתיו נמשכים מעולם הדבור מדות מלכות א"כ בודאי מהראוי להחרד לבו בקרבו לבלתי הוציא דיבור לבטלה אפילו דברי רשות שאין בו שום ענין ופשיטא לפעור פיו ללמוד לשונו לדבר שקר וכדומה הנוהג עתה שאינם נזהרים בברית הלשון ושפתיהם אתם אין מעצר לרוחם וכ"ז בעצת היצה"ר היום אומר לו עשה כך ולמחר עשה כך עד שמעמידו על דרך לא טוב לילך למבצרים ככל המוסרים והמלשינים הפוערים פיהם במבצרים וכל זה נמשך שלא עשה לפיו מחסום וחז"ל הזהירו בדבריהם ונתעוררו ע"פ מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה לומר שהלשון ניתן לפנים משתי מחיצות חומה של שינים וחומה שפתים וכיון שניתן בחומה לפנים מן החומה אם כן מה יתן ומה יוסיף לך עוד שמירה כפולה ומהראוי שיתעורר אדם לבלתי הוציא דבור חוץ ממנו ית' וכ"ז שכוח מלוח לבם ותחלה מדברים דברים בטלים ואח"כ מלמד לשונו לדבר שקר ואח"כ יתיצב על דרך לא טוב פיו שלח ברע במבצר להלשין ונעשה מסור כמשמעו וכל זאת הגורמת להיות הרגל לשונו להוציא דבור כאלו אינו נתון בחומה לפנים מן החומה. מול זה יש לפרש ובתי החצרים נודע אותיות נקרא אבנים וצרופי תיבות נקראים בתים אם נפשך לדעת מאין נמשך שעה לבוא לעון גדול כזה להלשין בחצרים דברי חוב על ישראל מורה הכתוב באצבע אשר אין להם מותה ככיב ירצה הכל נמשך מכאן ששכוח מלוח לבו שלשונו ניתן בחומה לפנים מן החומה ואלו האנשים שמדמים בנפשם כאלו אין להם חומה סביב לשונם לכן שפתיהם אתם לומר מי אדון לנו ואישים פועלי און כזה על שדה הארץ יחשב שם תהיה קבורתם דיראון לכל בשר או להם ואוי לנפשם כי גמלו להם רע מה שאין כן אם ידעו להזהר לשמור פיהם ולשונם מלהרבות בדברים והחי יתן אל לבו לעורר נפשו שלשונו ניתן באימה לפנים מן החומה לא בא לכל זה וגאולה תהיה לו ודאי נשמע מהנ"ל מוסר השכל הערה לנפש אדם לשמור פיו ולשונו שלא יבא מקל אל החמור ח"ו כנזכר ואז גאולה תהיה לו ודאי נמצא שתי בחינות התעוררות אל בני ישראל לעצור רוחם א' בשם על הלב אשר לשונו ניתן בחומה לפנים מן החומה ולכן מעצר לרוחו ועוד יש בחי' התעוררות מלהוציא דבור בשם. אל הלב מאין נמשך בחינות הדיבור היא מדות המלכות המדברת מתוך גרונו ועל כן חרד יחרד בקרבו מלהוציא דבור זולת מה שנוגע אל הבורא ב"ה. וע"פ הדברים האלה אפשר לרמוז בדברי קודש מה דאיתא בזוהר שכינתא היא גאולת בתי ערי חומה ולכאורה צריך להבין ולהנ"ל יתפרש בזה האופן כי אותן האנשים המעוררים נפשם לעצור במילין ממורא החומות על דעת חז"ל שנתעוררו מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה והתעוררות כזה אפשר לכנות בשם ערי חומה כלומר בתים נקראו תיבות ומלת ערי משמעו לשון התעוררות שמתעורר עצמו מלדבר דבורים פחותים מחמת החומות כנ"ל אמנם יתיר עליהם אישים המשכילים הנלוים אל ה' בפנימיות מחשבתם אינם צריכין לבחינת התעוררות כזה מחמת החומות כ"א בזכרם שעולם הדבור מדבר בהם היא השכינה המדברת מתוך גרונם נתמלאה מלא בושה וכלימה והיא להם חומה מימינם ומשמאלם לבלתי יוציאו משפה ולחוץ כ"א דבורים הנוגעים אל התורה ועבודה ואפשר לרמוז שזהו שאמרו בזוהר שכינתא איהי גאולת בתי ערי חומה ירצה שגואלת את המשכיל מבחינת התעוררות החומות כי באמת אין לך התעוררות גדולה מזה בשם על הלב שהשכינה מדברת מתוך גרונו על כן יהיו דביריו מועטים כי אם דברי תורה ותפלה הנוגעים אל הבורא ב"ה ודבורים כאלה אפשר לכנותם בשם ערי הלוים ירצה התעוררות כזה שמעוררים א"ע מחמת דביקותם וליותם אל הבורא ב"ה וזוכרים תמיד שעולם הדיבור מדבר מתוך גרונם מול זה בא הרמז בתורה וערי הלוים בתי ערי אחזתם גאולת עולם תהיה ללוים הוא הדבר אשר דברתי לרמוז בחינות התעוררות הנלוים אליו יתברך תמיד אין התעוררות מחמת החומות כי אין זה מובחר העבודה להיות שאינם דביקים בפנימיות מחשבתם לרוממות אלהותו יתברך בנקל להם לשכוח שלשונם הוא לפנים משני חומות ואזי נעשים כעיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצר לרוחו כיון שהבורא ב"ה שכוח מלוח לבם בודאי המה כעיר פרוצה אין חומה וממילא אין להם שום בחינת התעוררות לעצור רוחם לאפוקי ערי משמעו לשון התעוררות הלוים הן המה הנלוים אליו יתברך באמת ויראת אלהים נגד פניהם בתי ערי אחזתם ירצה צירופי בתיהם ואותיותיהם הוא גאולת עולם היינו זכרונם תמיד להיות עולם הדבור מדבר מתוך גרונם וזהו גאולת עולם תהיה ללוים כנזכר והנה עתה כאשר עינינו רואות הנהגות בנ"א ופרטי מעשיהם הלואי אל יהא נעדר מהם עכ"פ התעוררות החומות לעצור ברוחם מלדבר דברים בטלים שאנו רואין אנשים ההולכים בחושך ואין נוגה להם ומכלים דבר אין להם פוערים פיהם לבלי חק ואין להם חומה מימינם ומשמאל כ"א לשונם תהלך בארץ בארתי ע"ד הלצה מה דאיתא במשנה הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות ואינו נאכל אלא למנויו ואינו נאכל אלא צלי ירצה הפה שסח תמיד והוא כעיר פרוצה אין חומה ולכן אין מעצור לרוחו הנה פה סח כזה אינו כלה מלדבר כ"א בלילה זמן שכיבה ואפילו מי שאין מעצר לרוחו הולך לישן ונעשה פירוד בין המדברים דברים בטלים ואז נאה להם ונאה לעולם אמנם לפעמים יש לך אדם כזה שגם הלילה אינו מועיל כ"א הוא מועד לעולם בין ער בין ישן ומחבר אצלו חבורה בני אדם לדבר עמם ובאדם מועד כזה אינו נאכל אצלו הפה סח עד חצות על כל פנים אזי שינה חוטפתו ומוכרח לשכב ונאכל אצלו הפה מלדבר' והנה לפרקים אפילו חצות אינו מועיל כי עריבים עליו דברים בטלים יותר משינה וע"ז נאמר שאין לו תקנה כי אם שישוב אל הבורא ב"ה בכל לבו ומאודו להיות מאנשים שהם מארי דחושבנא ליתן דין וחשבון טרם ישכבו על מה ולמה כלה אצלם היום מעת בוקר עד זמן השכיבה איזה פועל יוצא היה להבורא ב"ה בבריאות זה היום ונפח באפיו נשמת חיים לעובדו יתברך עם פרטי חלקי עתיו ורגעיו וכיון ששם ללבו לעשות חשבון ובודאי יתחרט ומונה כל שעה ורגע מהיום מצאתו עד בואו מה פעל ועשה ואם כן מעשיו בודאי ימנה גם כן את פרטי דבוריו שלא להוציא דבור לפני אלהים ללא צורך אל התורה ועבודה וזהו אינו נאכל אלא למנויו כ"א בהיותו ממארי דחושבנא באופן שנבאר וזה מועיל לעצור רוחו ואם גם בזאת אינו מתעורר א"ע אזי תועלתו מעט וקשה עליו לסור ממנו גנות מדתו והדבר צריך רחמים לעתר ולרצות לפניו יתברך לעזר אלוה וגם בעת התפלה באים אליו מ"ז מכח הדבורים שלא שמר פיו ולשונו ומבטלים דביקתו וכיון שמרגיש בזה על אשר לא עשה מחסום לפיו זה הגורמת מ"ז אותן הצירופים שעשה בחיצונים עתה בעת הצלותא באים נגד פניו ומונעים מתפלתו ודביקותו וממילא נתמלא מלא בושה וכלימה לפניו יתברך שהוא בעצמו הגורם בנזקין באמצעות מעשיו המכוערים ואין תבונה בו לעצור רוחו וממילא מקבל על עצמו מהיום והלאה למעט בדבורים ואדרבא מוסיף איומוץ להתפלל לעזר אלוה לסור ממנו גנות מדה זו ליתן לו לשון למודים בתורה ותפלה וזהו ואינו נאכל אלא צלי לשון צלותא כלומר ע"י צלותא נאכל וכלה אצלו הפה סח והשם ברחמיו פתח דברו יאיר לנו א"ס נ"ו: