אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל וגו' ופירש בספר אור החיים אלה מיעט הקודם וביאר כמה אופנים להמעיין בדבריו ומהם שאמרו בגמרא אמר רבא ודברת בם ולא בדברים בטלים מכאן שאסור לדבר זולת בדברי תורה ויראה והודיע הכתוב כי משה רבינו ע"ה אלה הם הדברים אשר דבר כל ימיו מעצמו לבד הדברים אשר צוה מה' לדברם עוד רמז ברוח קדשו אלה פוסל כל הדברים חוץ מאלה שאין מדריגה שוה כדברים אלה ונתן הכתוב טעם מעלתם א' אשר דבר משה מצד מעלת המדבר שאין כמוהו עליון ב' אל כל ישראל מצד מעלת הנדבר אליו אומה שלימה ורמז עוד באומרו אל כל ישראל פירוש לא לישראל שהיו נמצאים נגלים שם בדור ההוא לבד אלא לכל ישראל אשר שם היו ואשר עתידין להיות ע"ש והנראה לפי דרכינו כי דבר גדול נרמז בכאן להעיר לבות בני אדם איך להוציא דבור לפני אלהים בתורה ותפלה והמוכיחים בשער איך ימלאו פיהם בתורה. ומוסר ונקדים מאמר נעים זמירות ישראל אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה ואמרתי בדרך צחות שזה נאמר משני כתות בני אדם הבאים לשמוע בלמודים מתורה ומוסר אינם שוים בדעתם יש שרוצה לשמוע פשטים נאים וחריפות וכדומה הנוהג מהדרשנים ומלעיגים על דברי חכמה ומוסר אין נאה להם כי אם לחסידים שאינם מבינים בפשטים וחכמה ומוסר אוילים בזו כי לא חפץ הכסיל בתבונה להטות אוזן לדברי חכמים ורמיזותם והחסידים אינם נוטין אוזן ג"כ לשמוע ונמצא אינו פועל כלום הפוער פיו להוציא דבור ומאומה אין בידו וגם משתי גווני בני אדם הבאים לשמוע תועלתם נכזבה וראוי לקבל מוסר מכל דבר בעולם אפילו מנכרי בשוק כאשר זכרנו למעלה מה דאיתא רואה אני את דברי אדמון הכוונה מרוב עוצם השגתם חכמתם עמדה להם להתפאר במעלתם המעולה לראות רמיזא דחכמתא לעבודת הבורא אפילו מדברי נכרי בשוק וזהו רואה אני את דברי אדמון וע"ד האדמון כבט שלא חלה אפילו עם דברי האדמון יכול אני לראות מה שנוגע אל עבודת האל ופשיטא וק"ו שראוי לאיש הישראלי בשומעו דברי תורה יהיו מה שיהיו עכ"פ ראוי לשמוע דברים הנוגעים אל עבודתו ית' ולא יהיו גרועים מדברי האדמון שגם שם יכול המשכיל להמציא חכמה ומוסר לעבודת הבורא אכן רוח שטות הוא באנוש מסמא עיניו ומטמטם אזניו אולי ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו מסיר אזנו משמוע תורה מאיש חסיד ומוכיח בשער דברי מוסרים ורמזים כ"א פשטים נאים וכדומה וגם האנשים המכונים בשם חסידים בהקרה לפניהם דרשן שנאה אומר פשטים וחריפות אזי אזנם אטומה משמוע ובאמת אין זה משלימות העבודה את האלהים כי אין אומר ואין דברים בלי נשמע קול הקורא פנו דרך ה' ואפילו מדבורים הנדברים בשוק איש לרעהו ממשאם וממתנם ופשיטא מהדרשן שאומר פשטים וחריפות לא נגרע מהם ומי שנגע יראת אלהים על פניו בודאי הכל שוה לפניו וראוי להטות אוזן לשמוע דברי תורה ממי שאומרן יהיה מי שיהיה כי אף על פי שאינו מכוון האומר לרמיזא דחכמתא כי אם חפץ בהתגלות לבו עכ"פ מי שיש בו דעת יכול לשמוע בהם דברי תורה הנוגע אל בחינתו ואפשר לזה רומז דוד המלך עליו השלום אשמעה מה ידבר האל כלומר מפרטי הדבורים הנדברים אפילו בשוק ופשיטא מהמוכיחים אינני מטה אוזן לשמוע כי אם מה ידבר האל מתוך גרונו קול הקורא באמצעות דבורו פנו דרך ה' כמבואר לנו כמה פעמים והפעולה המגיע מזה כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו כלומר אם האמונה תקוע בלב שפרטי הדבורים גנוזה מהם הוי"ה ב"ה וראוי להטות אוזן לשמוע קול הנשמע באמצעות הדבורים אזי שלום אל עמו ואל חסידיו גם לשני כתי בני אדם הלומדים עם החסידים שלום יעשה יעשה להם לשמוע בלימודים מכל מי שאומר דברי תורה הן פשטים או רמזים ינטו אזנם לשמוע כי אינם משגיחין על המדבר כי אם ה' המדבר מתוך גרונו. ועוד פעולה גדולה המגיע מזה ואל ישובו לכסלה לשטותם הראשון מה שאין כן כשמטים אזנם לשמוע איש המדבר אזי נתחלקים לשתי כתות אם המוכיח איש חסיד מסירים אזנם הלומדים ואם המוכיח מהלומדים מסירים אזנם החסידים וגם שתי אלו שגו ברואה וישובו לכסלם ושטותם הראשונים והכתוב רומז נזם זהב וחלי כתם מוכיח חכם על אוזן שומעת ולכאורה למה מונה כאן שתי בחי' קישוטין נזם וחלי ויש לרמוז ע"פ הדברים הנאמרים שבאמת יש ב' גווני אנשים הבאים לשמוע ד"ת מי שאין דעתו רחבה אינו יכול באמת להטות אוזן לחכמה ומוסר כ"א ממוכיח חכם ואיש משכיל היודע להזהיר ולצוות בטוב כחו יפה לעורר לב הנרדמים לאפוקי מוכיח לא חכם אינו פועל כלום לעורר לבו ופשיטא כיון שאין לו להבא לשמוע ד"ת התפשטות הדעת אינו יכול ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא מדבורים הפשוטים כיון שאפי' מהמוכיח אינו יכול לעמוד על סוף דעתו לשמוע בלמודים לאפוקי האנשים משכילים חכמתם עמדה להם ואזנם פתוחה לשמוע בהם דברי תורה אפילו מדבור איש לרעהו ואפילו מנכרי בשוק ובפרט מהמוכיח בשער מאיזה דבורים שמוציא מפיו נפשו רחבה עליו להפיג במושכלות ומכ"ש אם המוכיח חכם ומוציא עתה מפיו יש כאן שתי בחינת תענוגים אליו יתברך מהמשמיע ושומע שניהם חכמים וזהו כוונות הכתוב נזם זהב הוא בחי' קישוט א' וחלי כתם בחי' קישוט ב' דומה לזה מוכיח חכם על אוזן שומעת שניהם הם ב' מיני קישוטין שונים זמ"ז המוכיח חכם מוציא עתק מפיו רזין דאורייתא ויהיב אורחא לב"נ לאתנהגי בהו ואם אמר יאמר אלו הדיבורים אפי' לפחותי הערך שאינם חכמים תועלתו גדולה למאד וכאשר חכמים הגידו מברכותיו של אדם ניכר אם ת"ת הוא להיות אומרם בדו"ר ומשים כל כחותיו ומאמצי כחו ומגמתו בהאותיות היוצאים מפיו נכנסים בלב השומעים בחזקה ובוער בקרבם כאש בוערה אל התורה והעבודה ונמצא אין לך קישוט גדול מזה בהיות החכם יושב ודורש אפי' לפחותי הערך מעורר לבם בקרבם לתוכה ועבודה כפי ערכם ותבונתם ועוד קישוט שני בהיות השומעים אשר חכמה אלהים בקרבה אזנם שומעת תורה ומוסר ויכולין ליקח לעצמם רמיזא דחכמתא מכל דבר בעולם ואפילו מנכרי בשוק כנזכר רואה אני את דברי אדמון ועתה שהטו אזנם לשמוע מהמוכיח חכם דברים העומדים ברומו של עולם נתוסף אצלם חבה יתירה לעבודת הבורא ממילא נתוסף קישוט מחדש אליו ית' מהשמיע והשומע כאמור ועוד תועלת גדול מאיש חכם אשר ה' נתן לו לשון למודים חכמתו עמדה לו לדעת לעות את יעף דבר וקטן וגדול שם הוא שוים במשמעתם אל מה שמזהיר ומצוה כל או"א יכול להמציא מרגוע לנפשו הגדול לפי גדלו והקטן לפני קטנו וכאשר בארנו למעלה פה דאיתא במשנה יהי ביתך בית ועד לחכמים הכוונה צירופי תיבות ובחי' שמוציא מפיו יאמרה בחכמה ותבונה שאפילו החכמים יוכלו להתעטף בהם לאפוקי מי שאינו חכם הכולל אזי הפחותים סרים למשמעתו כי ערבים עליהם דבריו לאפוקי החכמים מקיפים עם דעתם הרחבה את דבריהם של המוכיחים שאין ממש בדבריהם ואין זה משלימות העבודה כאשר המציאו לעצמם ולזה בעצה מגיד המשנה יהי ביתך בית ועד לחכמים אפי' החכמים השלימים יוכלו להוועד ולהתעטף בביתכם כנוי לתיבה שמוציא מתורה ועבודה כנזכר ופעם אחד היינו מסובין בבית המגיד זצלה"ה ונאספו הרבה גווני אנשים זקנים עם נערים ופתח פיו לדבר ד"ת משל הנזכר במאמרם מי שהיה לו שתי נשים אחת ילדה ואחת זקנה הזקנה מלקטת שחורים וילדה מלקטת לבנים ונמצא קרח מכאן ומכאן כך הענין בדברי תורה חז"ל נתעוררו התורה נתנה אש שחורה על גבי אש לבינה ואש שחורה רומז לדבורי יראה וכדומה מדברי מוסרים הנוגע לנערים אשר לא עמדו עדיין בסוד ה' וצריכים להפחידם בענייני יראות מרצועה בישא ואש לבנה רומז לעניני אהבה ורמזים וסודות התורה הנוגע דייקא לאישים משכילים להבינם טוב טעם השגת הבורא במושכלות וכיון שבאין לדרוש פני הרב הרבה גווני בני אדם אלו מושכין ושואלין את הרב מענין יראות הכנוי לאש שחורה ואלו מושכין מעניני אהבות נמצא קרח מכאן ומכאן ואין לו פה להשיב כענין אלא א"כ מי שהוא חכם הכולל ונפשו רחבה ויש לו התפשטות הדעת יכול להמציא דיבורים השוים לכל אחד ואחד לפי ערכו ותבונתו יכול להמציא מרגוע לנפשו לדרוש כוונת הרב הנוגע לבחינת עבודתו. מול זה דברינו בא הרמז בתורה.
אלה הדברים אשר דבר משה ומלת אלה פסל דברים אחרים והיינו לשלול הנבער מדעת קונו ועכ"ז וכפו חפצה ליהנות ממנו עצה ותורה ומוסר בא הכתוב לפסול את דבריו שאין בהם ממש ותועלתו מעט כמבואר כ"א אלה הם הדברים הנאמרים באמת המשמחים אלהים ואנשים אשר דבר משה ככחו אז כחו עתה מי שיש בו מדעת קונו נקרא משה וזה לך האות שדבורים היוצאים מהלב נכנסים בלב כל ישראל הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו כל או"א ממציא מרגוע לנפשו הנהגה והדרכה בעבודת הבורא ושלום יעשה אל עמו ואל חסידיו כלם שוים לטובה סרים למשמעתו ליהנות עצה להתנהג ע"פ דבריו מסתמא אמת יהגה חכו וראוי לאומרם ואז טוב לו בזה ובבא אמן:
ראה נתתי לפניכם את הארץ בואו ורשו את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם ופרש"י ראה בעיניכם אתם רואים איני אומר לכם מאומד ומשמועה ולכאורה פתח בלשון יחיד וגמר אומר בלשון רבים וכמי שהרגיש באור החיים ועולה בתירוצו לפי שבגדר הראיה שוים הם כאיש אחד ואין השתנות ביניהם אבל בערך מה שהם אין גדר כולם שוה לזה אמר לפניכם והנראה ע"ד שכבר זכרתי פ"ה השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם כלומר עיקר עבודת בנ"א בעוה"ז הוא לתקן ז"מ הארץ כנוי לשכינה הנקרא ארץ כנודע ועליה כביכול נאמר מקרא זה עת לעשות לה' ואיתא בזוהר עת לעשות אשתאר בלא תקונא ובלא שלימו מ"ט משום דהפרו תורתך בגין דאתבטלו ישראל לתתא מפתגמי אורייתא בגין דההוא עת הכי קיימא או סלקא או נחתא בגינהון דישראל והמקרה הזה יקרה לשכינה להיותה עולה ויורדת בסבת עם קדוש ישראל יען היא שורש לכללות נשמותיהם ופרטי דיוקנותם מחוקקים בה וכשישראל מתמידים בתורה ועבודה אז עולה התעוררת התחתונים לשורש שרשיהם ותבנה ותכונן בקומה שלימה ובנויה ותתראה פנים אל פנים אל הקב"ה לומר חזי במה ברא אתינא לקמך ובזה הנערה באה ועולה עמו ואינו יורדת כ"א בסבת עונותיהם של ישראל כד אסגיאו חייבין בעלמא פוגמי' אותן השרשים אשר בה משורשים ומעתה תשכיל לדעת זה האיש משה רבינו בא להוכיח על פניהם להבינם גודל הפלגת שבח ענייני עבודתם בהיותם מכניסים צואריהם בעבודת אדוניהם ולהיפך אם נרפים הם נרפים מה החטא גורם נשארת העת בלא תקונא ובלא שלימו כדברי הזוהר ולזה אמר להם לכללות כולם כאיש אחד ע"ד הכתוב אדם אתם כללותכם כולכם אינו כ"א אדם שלם ראה נתתי לפניכם את הארץ מוסב לשכינה את זה נתתי לפניכם כי הארץ נתן לבני אדם לתקנה ולקשטה בקישוטיה וגמר אומר בלשון רבים לפניכם וגם אמר בואו ורשו את הארץ כי באמת לא כל העתים שוות עת לעשות לה' במעמד הקדוש נאמר ויחן שם ישראל נגד ההר לרוב הכנתם והזדככותם לקבלת התורה נעשה באחדות גמור כאיש אחד מורה שלימותא היותר מעולה וטובה כנזכר כ"פ ויש עת כשנרפים מתורה ועבודה ויתפרדו איש מעל אחיו מכנה הכתוב בלשון רבים וכאן רמז להם משה רבינו ב' הבחינות הנוהגות בהם מטוב עד רע ח"ו ולכן כאן במשנה תורה בא בתוכחות עלי און כאדם שאומר נחזור לראשונות עיקר נתינתה של כללות התורה שנתתי לפניכם מפי הקב"ה כל עצמה להורותכם את עיקר המעשה אשר תעשון בנ"י וחוזר על פרטי בחינותם ראה מוסב על בחינתם המעולה לפניכם מוסב על בחינתם לא טובה עכ"פ בין כך ובין כך נקראים בנים למקום והארץ עליונה נתן בידכם לעשותה ולתקנה באמצעות מעשיכם הטוב וזהו שאמר בואו ורשו את הארץ ואל תתנו דמי להם שלא עשה כן לכל גוי וממלכה כאשר עשה למעלתכם בחר לו יה להיות לו לעם סגולה ואם יאמר נא ישראל כי קשה עליו המעשה אשר יעשה אדם המלובש בחומר הגשם ובעפר יסודו ואיך יתכן לו להשיג במושכלות לזה רמז להם משה רבינו את הארץ הידוע אשר נשבע לאבותיכם ונודע כל מקום שנא' ל' שבועה ברזא דשבעה כלומר אורותיו הבהירים נפלאים ורמים הלביש אותם בשבעה מדריגות התחתונים הן המה ז' ימי הבנין שעמהם נבנה העולה נוקבים והולכים מרום המעלות עד תענוגות בני אדם ומבשרו יחזה אלהיו כל אחד ואחד מישראל יתכן לו להשיג עליון מהתחתון כי כאשר המה בשורשם ככה נתפשטו להנבראים כאשר הארכנו מזה בכמה מקומות אשר זה עיקר תורת האדם לקשוט פרטי מדותיו לקדשם ולטהרם אל אל ואפילו לעת האוכל את לחמו ושתות מימיו מהם ובהם יכול ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא לאשתמודע בהון עולמות ונודע מדות האבות בחינתם אהבה ויראה והתפארת. כללות ג' מחשבות האדם שאי אפשר זולתם כל מקום בואו לעבוד עבודתו בבית ובחוץ מוכרח לחשוב מחשבות אהבה ויראה והתפארת שם שם חוק ומשפט להשיג במושכלות אם יש לו עבותות אהבה לרדוף אחר הגשמיות איך לא יתן לב לאהוב אהבה העיקרית ולזה רמז להם אשר נשבע ה' לאבותיכם כלו' לכללות מחשבותיכם בחי' חג"ת הלביש אותם מרום המעלות עד הנמוכים שבמדריגת עד שאפילו האדם שבעפר יסודו יכול לראות בעין שכלו מה פעל אל במרום שבתו ולזה העמיק רש"י ברוח קדשו ראה בעיניכם אתם רואים איני אומר לכם מאומד ומשמועה לכוונה הנזכר אפילו בעיניכם הגשמיות יתן לכם להשכיל במושכלות כי התחתון רומז לעליון ודו"ק ותבין:
ואמר אליכם לא תערצון ולא תראון מהם ה' אלהיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים ויובן הענין כמו שבארנו מה שיסד הפייטן ובצורריהם נלחם האלה הכוונה מי הנותן לצר הצורר כללות גבולות עממין להיצר לישראל הכל נמשך בסבת עם ישראל עונותיהם הטו אלה שנתנו בהם כח והכ' רומז לזה ה' בציון גדול ורם הוא על כל העמים ונקדים מה דאיתא בגמרא שדרש בר קפרא מה תועבה תועה אתה בה ע"ש והנראה כי זה לעומת זה עשה אלהים לעומת זי"ה יש ז' תועבות הפכיים אהבה רעה ויראה רעה וכמוהו שארית המדות ותכלית עבודת אדם למאוס ברע ולבחור בטוב אך רבים הם המתפרצים ותועים מדרך השכל ומדמים בנפשם כאלו גם זה אהבה ובאמת הטעות נגד פניו שאין זה אהבה ומעתה תחזה שאמר הנביא סוסים מזויינים משכים היו איש אל אשת רעהו יצהלו והכוונה כי בצפרא חסד אתער בעלמא ומשמעות מלת חסד סובל שני מלות חס דל"ת שחס על מקום שהיא בבחי' דל"ת וצריך להאיר לשם להפכו מדלת לעושר ואם מאיר ומשפיע במקום הראוי זה נקרא חסד אל כי כן עלה ברצונו הקדום לנהוג חסד עם כל הברואים וכללות הדברים שהמה בבחי' דלת להשפיע להם משפע ברכה עליונה לאפוקי איש בער מרחם א"ע לפעמים וחס על מקום דלת שאינו ראוי להשפיע לשם אזי עבירה היא בידו אע"פ שנוהג ג"כ בחי' חסד שחס על הדלת אין זה מחסד אל כ"א אל הזועם והט למשל אזנך מדות האהבה אין למעלה מפנ"ג ואין למטה מנג"ע כי מדות האהבה למעלה היינו לענג את עצמו באהבת הבורא לבחינת הזווג במותר לו עניינו ג"כ בחי' חסד חס דלת שמשפיע למקום דלת כי הוא המשפיע והיא המקבלת בחי' דלת וזה נקרא חסד אל ואיש הכסיל יש לו ג"כ אהבה רעה נואף אשה חסר לב רוצה ג"כ להשפיע במקום הדלת כי נתעורר אצלו בחי' חסד לחוס על מקום הדלת אמנם אין זה מחסד אל כ"א מדות הפכיים. ומעתה תשכיל לדעת דברי הנביא שהוכיח על פניהם סוסים מזויינים משכים היו שאז חסד אתער בעלמא ואיש התמים ההולך בתורת ה' מעורר לבו בקרבו לאהבת אל לתקן בחינות החסדים והאהבות שנתעוררים בעולם וממילא מתעוררים ג"כ חסדים לא טובים אמנם אלו הנבערים מדעת והן המה רק כסוסים מזויינים בקושי אבר משכים היו שאז נתעורר מדת החסד והפכו ולכן איש אל אשת רעהו יצהלו ולכן נקראים ז' הפכיים בכלל ז' תועבות כדרשת בר קפרא תועה אתה בה סובר שגם זה אהבה ובאמת אין זה אהבה ומענ"ג נהפך לנג"ע ולהיות כללות ע' עממין חיותם נמשך להם מז' מדות הפכיים וממילא מי שאין מנקה א"ע להיות טהור וזך בז' מדותיו הקדושים לבלתי יאחז בהם ממגע נכרי' אזי מגבר עליו כח האומות כי נותן חיות וכח בהם והכתוב רומז כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אוולת הכוונה החכם אשר עיניו בראשו וערום בפרטי מעשיו לעשותם בהתקשרות ודביקות הבורא אזי אינו מפריד פנימיות מחשבתו מרוממת אלהותו ית' אפילו לעת האוכל ושינה ומו"מ וכדומה גם שם שם לו חק ומשפט לעבוד עבודת בוראו ואינו נגרר עם ראשו ורובו לגשמיות וזה כל ערום יעשה בדעת כל פרטי עבודותיו אפילו צרכי גופניות מעשהו בחכמה ודעת ומכניס החכמה אל עובדותיו ע"ש הכתוב ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים חדרים מורה לזי"ה וזאת תורת האדם להכניס בחי' הדעת אל החדרים לנהוג עמהם ע"פ התורה ועבודה ואפילו הדבר שנראה למראה עיני אדם כאלו דבר שטות וחכמתו עמדה לו להעמיק בפנימיות הדברים בודאי אין שום דבר לבטלה בעולם ובכל דבר צריך להיות איזה רמיזא דחכמתא ומעריך מחשבה להתבונן לאיזה כיון הראה הבורא ככה ולא לחנם ובהכרח יש ג"כ התפשטות אלהות וככה יש בשורש כי לכולם יש להם מקום מוצא בשורשם ובמחשבה כזה כחו יפה לברר הטוב מהרע ומעלה אותם אל הדעת ומכניס ג"כ מילוי והארה מהדעת אל ז' המדות לאפוקי הכסיל נבער מדעת לחבר כל המדרגות הקורה אותו אל בחי' הדעת ובהיות בהקרה לפניו מקרה לא טובה מפריש החכמה מהאוולת כאלו לא מאת ה' היתה זאת וזהו וכסיל יפרוש אוולת פורש את בחי' אוולת מהדעת כאלו אין כאן שום רמיזא דחכמתא ובאמת אין לך שום פעולה הנפעלה בעולם מטוב עד רע ומחכמה עד שטות שלא יהיה שם התלבשות אלהות הרומז לאדם בחי' עבודה ואם לאו לא באה לכלל בריאה והויה ובהיות הכסיל פירש האוולת מן החכמה המלובש לשם ממילא נפרד מהסורא ב"ה ונשאר שקוע עם ראשו ורובו תחת הזמנים ואינו נקי וטהור בשבעה מדותיו וזה הגורמת שיש להם כח לאומות העולם לשלוט בו באמצעות שבעה התועבות המושכים חיות לקיום מצבם עד עת קץ שתתרוקנה קומת הסט"א מכל טוב המלובש לצורך עם קרובו ישראל אמנם טרם קץ הפלאות תולה הכל באמצעות כשרון פעולות עם הקדוש בהא נחתין ובהא סלקין והחכם אשר עיניו בראשו לעשות פרטי עובדותיו בחכמה כחו יפה לברר הטוב מהרע שבעה תועבות ומוריד בחי' העממין למטה כי הרע נוטל למטה וממילא הע' עממין אין להם התגברות עליו לעמוד לשטן לו וזהו הנרמז בכתוב ה' בציון גדול הוא נקודת הלב המכוון נגד בית קדשי קדשים ורומז הכתוב אם ה' גדול בפנימיות הלב המכונה בשם ציון תועלתו גדולה ורם הוא על כל העמים מוסב הדבור אל האדם מרומם על כל המעמין שאין להם אחיזה במלא קומתו להרע עמדו לעמוד לשטנו כיון שאינו נותן חיות לשבע תועבות שמהם נמשכין חיות הע' עממין וכזה נרמז בכתוב תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתון הכוונה ידים מורים לבחי' המדות חו"ג תרין דרועין ובעצם יגיד הכתוב אם רצונך לכרות צריך ואויביך העומדים לשטן לך אזי תרום ידך בחי' מדותיך להגביהם למעלה למעלה לשורשם ושם אין אחיזה לחיצונים כי שממית בידיה תתפש ולא למעלה במקום הדעת שם נמתקים בשורשם וזהו תרום ידך על אויביך למעלה מהם מקום אחיזתם והפעולה וכל צריך יכרתוך וחלף ועבר מהעולם בבל יראה ובל ימצא וכלל זה נקוט בידך שאפילו במעיק ומיצר הקורא לאדם הכל נמשך ממנו כי הוא הגורם בסיבת מעשיו ומשלו נתנו לו ולהיות שבזה תולה שכר ועונש ועיקר עבודת אדם להיות הבחירה חפשית בידו כביכול הבורא בעצמו מלובש במצב גבולות העמים עד עת קץ בכדי להשלים את נפשות בנ"י לבחון הטוב באמצעות הרע העומד נגדם מיציבת העממין למספר בני ישראל ועיין בדרוש פסח שם הרחבנו ביאור אלה הדברים ותוכן הדברים בצורריהם העומדים ללחום עם ישראל מי ומי הלוחם ומי הנותן להם כח ועוז לעמוד לשטן להם לישראל הכל מאת ה' היתה זאת כי אפס בלתו ולתהו נחשבו כ"א הקב"ה בעצמו מלובש בהם ולוחם עם עם קרובו ישראל עד שיתקנו וישלימו נפשם באלהים לברר מהם כל טוב ומה שגרמו בעצמם שנתנו להם כח להרע עמהם ולזה תמצא שאנו אומרים ויוצא את עמו ישראל מתוכם כל"ח והכוונה מלת מתוכם מורה באצבע עיקר הגאולה תולה בזה שהוציא עמו ישראל מתוכיותם של המצרנים אשר בכל או"א מהם היה מלובש טרם צאתם ממצרים איזה כח מישראל שגרמו עליהם שעבוד גלותם ועתה כיון שתיקנו פגמם אשר עיותו יצאו צבאות ה' מתחת סבלות מצרים ולזה רמז להם משה רבינו מי ומי הלוחם עמכם ה' נלחם לכם במצרים כלומר הוא בעצמו כי בהעדרו לפגרים מתים נחשבו המצרים כאשר היו באחרונה וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים כיון שמשך מהם הקב"ה חיותם שהיו מלובש בהם ונמצא יש שתי בחי' בעם הלוחם עם עם קרובו ישראל א' כח הנמשך להם מהקב"ה בעצמו שנותן להם מצב ומעמד לעמוד נגדם עד עת קץ כי בזה תולה עיקר עבודת בני ישראל ובאמצעותם ניכר שלימות ויתרון אור מחשך וגם בחי' ב' שעם ישראל ברוע מעשיהם נותנים להם כח ח"ו להרע עמהם כנזכר ומעתה תשכיל לדעת שבא מ"ר בתוכחת עלי און להבינם להם בטוב טעם את המעשה אשר יעשון ובמה תולה עיקר גאולתם והתחיל לטעון עמהם בטוען ונטען ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים וגו' אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו והכוונה בזה שבאו על השכל מאין נמשך להם גדלות והתרוממות להרים א"ע על עם קדוש ישראל הכל נמשך מהם ובהם בעשותם רע נותנים להם כח לעמוד על ימינם לשטנם מול דבריהם מגיד משנה השבתי לכם ואומר אליכם לא תערצון ולא תיראון מהם ולמה הבטחתי אתכם ככה מורה באצבע ה' אלהיכם כלומר מה שהיה תחלה שם מלא על עולם מלא ואתם באמצעות כשרון פעולתכם המשכתם שמו הגדול והקדוש שיתכנה עליכם וזהו מהוי"ה סתם עתה נקרא אלהיכם דייקא כמו שזכרתי בדרוש שבועות באמצעות קבלת התורה זכו וקנו שם טוב לעצמ' לכנות שם אדנותו יתברך עליהם ומשם אלהים נעשה שם אלהיך וכמו דאיתא בזוהר חדש רזא דמלה בשיעור דאתוון שיעורא דאות ם כשיעור אות ך פשוטה וזהו שרמז להם מ"ר ה' אלהיכם מה שהמשכתם עליכם להקרא בשם אלהיכם זכות זה ההולך לפניכם הוא ילחם לכם כלומר מוסב על הקב"ה הוא ילחם לכם במלחמות הצר הצורר אתכם הוא בכבודו ובעצמו מלובש בהם כנזכר וזה מטובת ישראל רוב חסדיו יתברך העודפות על עם קרובו ישראל ככל אשר עשה אתכם במצרים מעיד הכתוב ה' ילחם לכם במצרים ככה נוהג הענין מדור לדור עד ביאת הגואל הכל תולה בכם דייקא בהיטיב דרכיכם הוא ילחם לכם ואם כן לא תערצון ולא תיראון מהם כ"א ראו שכל אחד ואחד מישראל ירא ויפחד בקרבו ממעשה עצמו מה הוא גורם באמצעות מעשיו להיטיב או להרע ח"ו וכיון שמתקן את מלא קומתו אזי אין שטן ופ"ר להרע עמדו ולזה תמצא שאמר להם משה לקמן בענין ונפן ונעל דרך הבשן ויצא עוג מלך הבשן לקראתנו.
ויאמר ה' אלי אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו ואת כל עמו ואת ארצו הוא הדבר אשר דברתי שהכל תולה בקישוט מדותיו של אדם ככה גורם העמדת העממין עליו כמוזכר תרים ידך המורים בחי' המדות על צריך וכל אויביך יכרתון וזהו כי בידך היינו בבחי' קישוט מדותיך הכינוי בשם ידים בזה נתתי אותו ואת כל עמו ואת ארצו אם אתה נקי בהם ממגע נכרים תרע לאומים ותשלחם ממלא קומתך לבלתי ירעו ולא ישחיתו והכלל ענין ספור הכתוב בתורה נוקב מראשית הבריאה עד סוף המעשה יכול המשכיל להמציא בעצמותו מבראשית ועד לעיני כל ישראל ובחי' משה ישנה בכל אדם ובכל זמן מורה בחינת הדעת שבאדם נקרא משה וכללות ישראל הן המה בחי' מדותיו הנמשך מהדעת ועיין מה שבארנו פ"ה ונגש משה לבדו אל האלהים והם לא יגשו הכוונה הכ' מתמיה על רובן דעלמא גדול וקטוו שם הוא אם תשאלה לומר היש ה' והאמונה תקוע שאין בלתו אזי מענה בפיהם יש ויש ומי גדול כאלהינו ואין זולתו ועכ"ז אם תעיין אחר מעשיו של כל אחד ואחד מהם נמצא עולתה בו ומעשהו בפניות ורמאות והולך אחר שרירות לבו ואם כן קשה הלא פיו ענה בו שמאמין באמונה שלימה שהבורא ברוך הוא הוא המנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות ואם כן למה הרעות לעשות אמנם כל זה מורה שבחי' הדעת יצא מגלות אמנם המדות המה עדיין בגלות ואינו יכול להכניס הדעת את ה' בהמדות והולך אחר תאות לבו וזהו שמתמיה הכתוב ונגש משה הוא בחי' הדעת של אדם לבדו אל האלהים שבסוד מחשבתו יודע ומבין שיש ה' בקרבו והם מורה בחי' המדות לא יגשו ונוהג בהם כאשר לבו חפץ להתאוה תאוה מול דברינו בא הרמז בתורה בפתיחת דברו של משה רבינו במשנה תורה דעת הכללי נראה להם הענין.
איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם ומלת ריב מה הוא נרמז בדברי הנביא כי ריב לה' עם עמו הכונה עיקר הריב של עם ישראל כל ימי חיים חיותם ללחום מול צר הצורר הוא היצה"ר מלחמה גדולה הצופה בכל יום ויום ומבקש להמיתם לסלק מעמהם קדושתם כי כל זמן שעומדים בקדושתם וטהרתם אזי שם הוי"ה נקרא עליהם ושורה בקרבם והן המה היכל ה' עש"ה היכל ה' המה בני ישראל והשטן עומד על ימינם לשטנם לגרש מהם קדושתו ית' לבלתי ישרה בקרבם וזה עיקר הריב של ישראל מול היצה"ר שישרו בקרבם אלהותו ית' להיותם היכל ה' וזהו שרמז הנביא כי ריב מורה באצבע מה עיקר הריב שראוי ישראל לריב ריבם לה' עם עמו כלומר שימשכו ה' להשרות אלוהו ית' בקרב עמו להיותם היכל ה' והיינו בהיות שיקשטו פרטי מדותיהם להכניס בהם את הדעת ואם לאו אין לך חורבן בית גדול מזה שנחרב בנין מלא קומתו להשראת הטומאה ואין ה' שורה בקרבו לזה רמז משה דעת הכללי המתפשט מדור לדור עד סוף כל הדורות איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם כלומר מה שראוי שתכניסו הדעת בהמדות לטרוח בעבודת הבורא ולשאת עליכם את המשא לריב ריבכם להשרות בקרבכם את ה' עתה בהעדר השכל ועדיין היצר הרע מרקד ביניכם והמדות עדיין המה בגלות רק בסוד הדעת ידעתם נאמנה שה' הוא אלהים וא"כ איכה אשא לבדי טרחכם ואין תועלת בזה כי העיקר להכניס הדעת במדות לעשות פרטי מעשיו ע"פ הדעת זהו עיקר עבודת איש הישראלי כלל זה נקוט בידך שאין שום דבר בעולם שאינו שייך אל התורה ועבודה ואין שום דבר לבטלו מדביקותו ומכל אשר הביא אלוה בידו גם שם שם לו נזק ומשפט לעבודה ולא כאשר נתרבה עתה בדור הזה רבים הם המתפרצים ומרפים א"ע מעבודתם לומר לא עת עתה ללמוד או להתפלל שאין שכלם זך ונקי והמוחין חלשים עתה או אין הזמן גרמא כי לא כל העתים שוות ועתה מרה שחורה גברה עליו וממתין עם תורתו ותפלתו כאשר יניח לו ה' מסביב מסבת מקרה ופגעי הזמנים אזי יעבוד עבודת הבורא ולא בעבודה כזה חפץ ה' כאשר אני עתה בחשכת השכל ככה יאמרו בלבבם רובן דעלמא. ואמרתי להאיר עיניהם ולגלות טעותם שנגד פניהם רמז בדברי נביא ירמיה ע"ה כה אמר ה' מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו הכונה להוכיח על פניהם להראות שטותם שתולים החסרון בהבורא ב"ה להיות עבודתם רפוי בידם בסבת העתים או שאין להם מוחין חזקים וכדומה מטענותם ותולים הכל בהקב"ה ולזה אמר להם כה אמר ה' מה מצאו אבותיכם כלומר מציאה מצאו לרפות עצמם מעבודתם עד עת שאניח להם מנוחה ושלוה מסבת מקרה זמניהם וכדומה ממאורעותם התולים החסרון בו וזהו מה מצאו אבותיכם בי עול תולים עיקר העול בי כי רחקו מעלי ואין מחשבתם ערוכות להם לתורה ותפלה תולין החסרון בי ולא בחסרון עצמם וילכו אחר ההבל ויהבלו ובאמת הבל המה ולב הותל הטותם לומר ככה ואם יסתכל האדם על מקרי ופגעי הזמנים אזי לא יעבוד את הקב"ה אפי' שעה אחת ואדרבא מאשר הביא אלהים בידו מטוב עד רע שמה יעבוד עבודת רבו וכן גזרה חכמתו יתברך לתקן ענייניו בעבודה כזה ואין נגרע מעבודתו שום דבר לבטלו ובאשר הוא שם ככה יערוך מחשבתו. וע"פ הדברים האלה תשכיל לדעת מקרא מגילה הזאת
איכה ישבה בדד העיר וגו' ותחלה נקדים פ"ה על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון להורות האמור באמת אנו בני ישראל מעותדים ומזומנים בכל פרטי עתים ורגעים לבנות קומת השכינה עם פרטי עובדותינו לפני הבית ולאחר הבית רוח שפתינו עומדת לנו במקום הקרבנות ושולחן עומד במקום המזבח כמאמרם בזוהר הקדוש שולחנא דבר נש קאים לדכאה ליה מכל חובין והתורה כנגד כולם כאשר חכמים הגידו על פסוק זאת התורה לעולה ולחטאת ונתעוררו זאת התורה לא עולה ולא חטאת כי לימוד תורתם בעניני עולה מכפר עליהם כהקרבת עולה ובאמצעות תורתם ותפלתם ואפילו אכילת לחמם ושתות מימם הנאמנים יתכן להם ליחד איברי השכינה למרום שבתה כמבואר לנו מהות הענין כמה פעמים אמנם בודאי יש הפרש גדול למעשיהם בפנים ממעשיהם בחוץ כנודע מספרים חילוק של בחי' היחוד בזמן שבהמ"ק קיים לשל עתה שנתגרשו משלחן אביהם ואוי לבנים שנתגרשו משלחן אביה' שאז בחי' יחודם שגורמי' באמצעות מעשיהם הטובים הוא מעט הכמות ואיכות כנודע כל זה מספרים וזהו הפירוש על נהרות בבל שנתגרשנו מעל שלחן אבינו בית מקדשינו עכ"ז שם ישבנו כלומר גם שם שם לנו חוק ומשפט ליישב איברי השכינה כנזכר כי לא נגרע מעבודתינו שום דבר בעולם ולכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם לבנות קומתה ולתקן בניינה ודבר זה הוא טוב וחסד אל העודפת עלינו שגם חוץ מבית המקדש לא נעדר עבודתינו עכ"ז גם בכינו בזכרנו את ציון עיר עוז לנו לגרום שלימות היחוד רב הכמות ואיכות ביתרון אור ושאת משל עתה במעשינו בחוץ נשמע מהנ"ל אפי' עתה שאין בית המקדש קיים אם אנו מקיימים בכל דרכיך דעהו לבלתי עשות שום פעולה בעולם כ"א שיגיע מזה צד עבודה להבורא ב"ה ובכל פרטי העתים שאינם שוים כי עת לשחוק ועת לבכות גם שתי אלה שייכים אל התורה ועבודה כי מאין נמשך להעתים חיותם הכל מאתנו באמצעות כשרון פעולתינו כי לית להם לעתים מגרמם כלום ובכל עת כפי ערכה ככה יעבוד את הבורא ב"ה עמה ובזה יגרום ג"כ השלמת נפשו ותיקון בנין קומתה אפי' בעת לבכות ולזה רמז המקונן איכה ישבה פליג התיבה ישב ה' אחרונה כלומר איכה ישיבת אות ה' אחרונה לישבה ולתקנה אפילו בהתחלקות העתים ולפעמים עת לבכות ואיך יתכן ליישב ה' אז בעת הזאת לזה כמתרץ ואמנ' בדד העיר ומלת בדד נוטריקון "בכל "דרכיך "דעהו והעיר מוסב הדבור אל השכינה שנקרא עיר קטנה ואם אתה עושה כן בכל דרכיך מטוב עד רע מייחד את איברי השכינה אז לא נגרע מעבודתכם שום דבר ובכל פרטי העתים והרגעים יהיו איך שיהיו יתכן לך ליישב ה' אחרונה וזה עיקר תורת אדם ולכן ראוי שהחי יתן אל לבו לבלתי ירפא א"ע מעבודת בוראו בסיבת העת אשר לא טובה כי עם עת כזאת חובת גברא ליישב השכינה ובהעדר הצדיקים מתרעמת השכינה לומר:
נתנני אדני בידי לא אוכל קום ותחלה נבאר כל עמה נאנחים מבקשים לחם נתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפש וכל זה מתרעמת השכינה כביכול בהעדר הבנאים לעסוק בבניינה כ"א כל עצמם לצורך עצמם ולא לצורך גבוה והכוונה התורה נקרא חמדה וכמ"ש בהמלאכים ששלח בן הדד אל אחאב מלך ישראל ויאמר לו כה אמר בן הדד כספך וזהבך וגו' והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו ופירש"י והלא כל הראשונים דברי חמד אלא מהו מחמד עיניך חמדה מתוך חמדה זה ספר תורה שנאמר בו הנחמדים מזהב ומפז ויש ליתן טעם לשבח למה נקרא התורה חמדה בתוך חמדה להיות היא הנותנת חמדה בתוך פרטי החמדות שבעולם כולם נמשכים מחמדת התורה כי באורייתא אסתכל קב"ה וברא עלמא ממילא איזה מקום שיש חמדה ממנה היא ואותיותיה המלובשים בכללות המדריגות ופרטי התענוגים רק שישיגו בני ישראל באמצעותם השגת אלהות כי כללות התורה רושם אלהות והעולם רושם התורה והעליון מושג מהתחתון וזהו עיקר ותכלית נתינתה של התורה לעמו ישראל רק להשיג רוממותו ית' באמצעותם ובאמת המשכיל הנותן דעתו להתבונן בפנימיות התורה נפשו יודעת מאוד גדלותו ורוממותו לא כן הכסיל בחושך ילך ואפי' בהתרמי שרואה לפעמים איזה חידוש בתורה שגה ברואה להתפאר את נפשו שנאה אומר ונאה דורש ותפארתו עבור על פשע שמתפאר גדלות התורה שיש בה רזין דאורייתא ולבבו לא כן ידמה כ"א להיות לו תפארת מבני אדם שנאה דורש ואמרתי לזה שנו חכמים במשנה דאבות אל תעשם עטרה להתגדל בהם כלומר אל תעשה את התורה עטרה להתפאר אותה כמה רזין וסודות גנוזין בה וכונתו להתגדל בה להתגדל את עצמו באשר שגם הוא מאנשי השם ויודע סודות התורה ועל כן ראוי ליתן בכיס עינו לפרנסו ולכבדו בכל מיני כבוד כאשר נתרבה בדור הזה רבו כמו רבו המדמים בנפשם לומר אלכה לי אל הגדולים לעשות כמעשיהם לומר תורה ומוסר וליתן אורחא לבני נשא להתנהג בעבודת הבורא ועדיין עמידתו בחוץ חושך ולא אור ואפי' פסיעה אחת לא פסע ולא דרך בדרכי העבודה והכל בעבור חמדת הממון שרוצה לקבל חלף עבודתו ותורתו וזהו הרמז כל עמה נאנחים מבקשים לחם כלומר אפילו פחותי הערך נאנחים כאשר אישים המשכילים ואמיתים שנאנחים אנחה השוברת חצי גופם כשמרגישים בעצמם שלא יצאו ידי חובתם מתורה ותפלה וכדומה מדרכי הצדיקים הנאנחים תמיד ומקטינים עצמם לפני בוראם שלא יצאו ידי חובתם נגד גדלותו ורוממותו ועומק התורה לא עמדו על פנימיות סודותיה אפי' אות א' ומבקשים תמיד כל חייהם עודם בעה"ז להשיג במושכלות וצפונות סודות הנוראים ונפלאים הגנוזים בה והכסילים הולכים כקוף בפני אדם ונאנחים גם כן ומבקשים לחם מוסב על התורה הנקרא לחם כמ"ש לכו לחמו בלחמי ומרמים את הבריות כאלו נאנחים על חסרונם ומבקשים לחם לעמוד על צפונת סודות התורה ובאמת ז' תועבות בלבם ונתנו מחמדיהם היא התורה הנקראת חמדה מתוך חמדה באוכל הכל בעבור אכילה ושתיה ואיך לא יעטו כמעיל בשתם וכי לכוונה זאת נתן הקב"ה חמדה גנוזה לעם ישראל רק להשיב נפש מוסב על השכינה נפש העליונה נפש דוד אל מקומה ליחדה למרום שבתה באמצעות התורה כמבואר וכמ"ש תורת ה' תמימה משיבת נפש כלומר כל עצמה של נתינת התורה להראות את הדרך אשר ישכון אור איך להשיב נפש לייחדה למקום אשר היה שם אהלה בתחלה וכיון שהכסיל נותן החמדה בעבור האוכל להשיב נפשו הגשמיות בודאי אינו יכול להקימה מעפרה להשיבה אל מקומה הראשון וזה תרעומת השכינה אשר ניתנה בידי האדם לתקנה ולהקימה כנזכר בפתיחת הענין והארץ נתן לבני אדם וכיון שנעדר מהם עיקר התורה ועבודה לצורך גבוה אם כן נתנני אדני בידי לא אוכל קום ודאי ח"ו ובאמת אישים המשכילים משימים מגמתם כל ימיהם אפילו ממעשיהם בחוץ וגשמיות כאכילה ושתיה ושינה ומו"מ וכדומה תענוגות בני אדם המלובשים בארציות עיקר מגמתם להעלות ולהגביה משם איברי השכינה ובזה קונים שם טוב לעצמם והקב"ה מתפאר במעשיהם ובשם ישראל יכונה עש"ה ישראל אשר בך אתפאר כלומר מתי ראוי לכנותם בשם ישראל מורה שם המובחר אשר בך אתפאר במעשים הטובים כנזכר אפילו בארציות גורם תוספות תענוג להגביה איברי השכינה ובמעשיהם כזה מתפאר הקב"ה וכזה יש לרמז בכתוב לדרשו לטובה:
השליך משמים ארץ תפארת ישראל רצה להורות שהבורא ב"ה השליך משמים מקום הגבוה אורות בהירים ורמים והלבישם בארציות ובתענוגות בנ"א בכדי שיקב' התפארת מעם קרובו ישראל כשישכילו עשות עניני ארציות בחכמה ודעת והשליך משמים ארץ את התפארת של ישראל כי בזה עיקר השלמת נפשם ובשם ישראל יתכנו בעשותם ככה כבר רמזתי אשר חכמים הגידו א"י גבוה מכל הארצות כלומר ארציות של ישראל גם זה גבוה מכל בחי' ארציות לשלול ארציות זולתם האוכלים למלאות כריסם ורודפים אחרי תענוגתם שלא יהיו זרים מתאות לבם כבהמה הרודפת למלאות תאותה הבהמיות לא כן מעלת עם קדוש ישראל ארציות גבוה ורמה מזולת עמים כי גם בבחי' ארציותם גורמים תענוג אליו ית' כנזכר כי האמונה תקוע בקרב לבם שגם שם מלובשים אותיות התורה ומדבקים בפנימיות מחשבותם לאותיות אלו להעלותם לשורשם וככה נרמז בכתוב
תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות והכוונה האותיות נק' אבנים כמו דאיתא בספר יצירה שקורא לאותיות אבנים ונמשכים מקודש עליון מקום מוצאם ושורשם בחכמה הנקרא קודש כנודע ורומז הכתוב תשתפכנה אבני קודש אותיות הנמשכים מקודש עליון בראש כל חוצות ואפי' בחיצונים מלובשים שם אותיות התורה המושכים להם חיות ממקום חיותם בשורשם ומוטל על עם ישראל להעלותם משם ולעשות צירופי אותיות ותיבות בתורה ותפלה ושירות ותשבחות והיינו בהיות לו התפשטות הדעת אפילו כשיוצא לפעלו ולעבודתו בראש כל חוצות להבאת טרפו ומזונו גם שם יחשוב מחשבות קדושות ולדחות מעליו תערובות רע ממידות הפכיים ותועלתו גדולה אחר כך בגשתו אל הקודש פנימה להוציא דבור לפני אלהים אין לו שום מ"ז ומדות הפכיים כיון שעשה לפיו מחסום ולא השליך אותיות למטה לעשות צירופים בחיצונים לאפוקי מי שנבער מדעת ואינו שומר פיו ולשונו בעבודתו בחוץ ומשליך אותיות לקליפות לעשות עמהם צירופים לא טובים זאת הגורמת לסגור עליו הדיבור ונעשה אלם באמצע תורתו ותפלתו כי אותן הצירופים שעשה בחיצונים עומדים לנגד פניו ורוצים עלייה ע"י נענועת אותיות התורה ותפלה והכסיל הזה לא די שאין כחו בפיו להעלותם ולהפכם לצירופים טובים וקדושים אלא אדרבה נגרר אחריהם לחשוב מחשבותיו ורעיונוו שעסק בהם בחוצות ורחובות. מול זה בא הרמז בדברי המקונן:
חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות ויש לדקדק כפל לשונו חשך משחור היינו חשך והיינו משחור וכי יש חשך יותר משחור ומה היה המקרא חסר באומרו חשך תארם וגמר אומר לא נכרו בחוצות צריך הבנה והנראה כי הנה אלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל לבחון הטוב באמצעות הרע ועיקר שלימותם ותכליתם לא ניכר ביתרון אור ויתרון שאת כי אם באמצעות יציבת גבולות העמים למספר בני ישראל לדעתם מאוס ברע ולבחור בטוב ובזה תולה שכר ועונש ולכוונה זאת באה הנשמה ממקום הגבוה כסא כבודו יתברך למקום הנמוך עוה"ז השפל והגשם תערובת רע יותר על הטוב והט למשל אזנך מלך גדול שהיה לו בן יחיד ועלה ברצונו לבחנו מה יהיה משפט הנער ומעשהו בהיותו חוץ לפלטין המלך כי בוודאי עודו בפלטין המלך ואיננו נפרד משלחן אביו נוהג א"ע בנימוסי בני מלכים ככל בני הפלטין כי מי איש בער לעשות היפך מעשיהם לאפוקי כשנתרחק ונתגרש משלחן אביו בין פחותי הערך מוגשמים ומכוערים במעשיהם והוא עודנו מחזיק בתומתו ונפשו קשורה בנפש אביו ככחו אז לנהוג בנימוסי מלכים כחו עתה ג"כ ללכת נגד הכסילים וכל מעשיו בתכלית היופי כאלו עומד לפני אביו המלך באצר הפנימיות אזי ניכר לעין כל היותו בן מלך ושינה באכילתו ומלבושיו ופרטי מעבדיו מאנשי החוצות זהו עיקר תענוג אביו המלך יותר כאשר מאז טרם צאתו החוצה ולתכלית זה נשלחו נשמות ישראל מבית תענוגיהם לעוה"ז מקום חושך ואופל לבוחנם איך יתנהגו במפעלם ומשתיהם ומאכלם בהיותם חוץ לפלטין המלך ואז ניכר שלימותם ויתרונם על זולת עמים העושים במחשך מעשיהם ועשות גנות מדותיהם והם בני המלך הקב"ה ממאסים ברע ובוחרים בטוב ונפשם קשורה בנפש עליונה חפצים ברצון קונם ונכרים כי הם זרע ברך ה' ולזה אמר המקונן חשך משחור תארם כלומר מה שהיה ראוי שיאירו וישלימו את נפשם באמצעות חשכת העמים כיתרון אור מן החשך ובעשות רע אבדו מעלתם ואדרבה נעשו חשכים ונפולים באמצעות שחורת החיצונים ולא תואר להם ולא מראה וגם מוסב מלת תאר' על השכינה כיון שאין צדיק בארץ לבנות קומתה כ"י אזי היא בסוד נקודה שחורה וחשך משחור תארם היא השכינה דמות דכל דמיונות מתחזיין בה שורש נשמתם משרשים בה והיא כללות תאר' גם אליה מגיע הפגם ונעשה בסוד נקודה שחורה והכל בעבור זאת שלא נכרו בחוצות כלומר שלא ניכר שלימות יתרונם באמצעות החוצות המורה כללות א"ה ואדרבה ככל הגוים בית ישראל המה להוטים ובהולים יומם ולילה למלאות הון מהבל ולא נכרו בחוצות עם החיצונים לא ניכר יתרון אורם נשארים שקועים במעשיהם בחוץ עם ראשם ורובם במדות המגונות ולא שם לבו לאבני קודש שתשתפכנה בראש כל חוצות להעלותם למקורם. לזה רמז המקונן. קלים היו רודפנו מנשרי שמים על ההרים דלקנו במדבר ארבו לנו ויובן הענין ע"פ הדברים הנאמרים מאין נמשך לו לאדם בעיקר עבודתו שמעותד לעבוד עבודת בוראו בתורה ותפלה גם שם יש לו הרבה רודפים מחשבות חיצונים המערבבים ומבלבלים מחשבתו קודם לגרשו החוצה לשוטט בהבלי עולם ונפשך לדעת מאין נמשך כזה לזה רומז הכתוב קלים היו רודפינו מאין נמשך מחשבות חיצונים קלים מהרה לרדוף הכל הוא מנשרי שמים ומשמעות נשרי מלשון אילן שנשרו פירותיו כלומר מאותן האותיות שנשרו ונפלו משמים ונתלבשו בחיצונים הן המה המ"ז והמעורבות הבאים לאדם שיעלה ויגביהם למרום שבתם אשר היה שם אהלם מתחלה בקודש עליון ולהיות שכל עצמה תולה במעשהו בחוץ כנזכר לעיל ככה מכניס ובונה מבפנים לעשות צירופים קדושים לאפוקי אם הנחש הוא היצה"ר מצוי ומרקד בקרבו לרדוף אחרי המותרות ומושך אותו למטה למדות הפכיים לאהוב אהבה רעה ויראה רעה וכדומה ממדות המגונות וממילא משליך אותיות התורה לחיצונים וזאת הגורמת שאין פה להוציא דבור באותיות מילוים הארה עליונה וזהו שגמר אומר על ההרים דלקונו כלומר לא די שרדיפתם היתה בקלות לחטוף אותיות בקליפיות שנשרו משמים אלא על ההרים דלקונו שהם האבות ג' מחשבות אהבה ויראה והתפארת גם שם דלקונו למשוך אותן המחשבות לאהוב אהבה הפכי' ויראה הפכיי' שאינו נוגע לעבודת הבורא ב"ה וזאת הגורמת במדבר לעת בא בחי' הדבור להוציא דבור בתורה ותפלה ארבו לנו שם ומבלבלים מחשבות קודש להוציא אותיות יבישות וחריבות במלוי מ"ז מתערובות חוץ וכנזכר בפ' פנחס ענין בנות צלפחד אבינו מת במדבר כשבא לבחי' הדבור נעשה מת ולא יכול להרים א"ע להחיות נפשו כי וחי בהם כתיב ולא שימות בהם וכל זאת נמשך להיות שעל ההרים בחי' מחשבות האבות דלקונו לחטוף אותן לקליפה וכבר בארתי מה דאיתא בתקונים ע"פ ונהר יחרב ויבש יחרב בבית ראשון ויבש בבית שני וזכרתי למעלה מוסב על ב' בתי ישראל ה' ראשונה מוצאות הבינה וה' אחרונה מוצאות הפה וכיון שיחרב בבית ראשון בסוד מחשבתו אין שם הארת מחשבה קדושה ממילא יבש בבית שני מוציא אותיות יבישות ואינם פורחים לעילא ובין והבין הדברים איך שישנם בכל אדם ובכל זמן חורבן שני בתי ישראל בית ראשון ובית שני ולזה צריך האדם לדאג לבו בקרבו במה נחשב אם אין לו פה להשיב אמרים להקב"ה א"כ גם תורתו ותפלתו תועבה ובמה נחשב כי זאת עיקר תורת אדם בעולם הזה ולכוונה זו נפח הקב"ה באפו נשמת חיים וכיון שנבער מעיקר עבודתו מותר האדם מבהמה אין ובא וראה שאמר הקב"ה להנביא בן אדם הגד את בני ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם ולכאורה וכי בשביל שיגיד להם את הבית יעטו כמעיל בשתם וכלימה יכסה פניהם והרד"ק פירש ויכלמו מעונותיהם שנחרב בעונותיהם והנראה דאיתא בזוהר וכבר זכרנו מזה כמה פעמים ציורא דעובדא דבראשית וציורא דמשכנא וציורא דאדם חד אינון לקרב אל השכל ידוע התגלות ראשון שעלה ברצונו הפשוט לגלות בעוה"ז התפשטות אלהותו היה ע"י קומת אדם הראשון וכיון שחטא נתמעט קומתו וממילא לא יוכלו להתגלות באמצעותו ונתגלגל באברהם ונתלבן ביצחק ונצטרף ביעקב והאבות הן הן המרכבה שהרכיבו התגלות אלהותו ית' שהי' ראוי לגלות על ידי קומת אדה"ר נתגלה באמצעותא שגילו ופרסמו אלהותו ית' בפי הבריות לקרותו בשמות עני אדמה מצד פעולותיו שנוהג בעולם כי לית מחשבה תפיסה בשכל הנעלם מכל רעיון כי אם מחשבתו קודש ניכרת מתוך מעשיו ופעולותיו שנוהג בעולמו וככה נקרא בשם תואר כנויו ושמותיו הקדושים לערך המדות שגילו האבות ואיתא במאמרם תפלות אבות תקנו ולכאורה צריך להבין הלא שלשה התפלות שאנו מתפללין שחרית מנחה ערבית רק שמונה עשרה ברכות לבד מברכת ולמלשינים אל תהי תקוה ברכה זו מחודשת ואחר כך תקנוה כידוע וא"כ מה חדשו ותקנו האבות א' יותר על זולתו באומרם האבות תקנו משמע שכל א' תיקן תפלה חדשה מזולתו אמנם המבין מדעתו ישכיל לדעת שרוח ה' דיבר בם ובאמת האבות תקנו כל אחד מה שלא תיקן זולתו דאיתא בזוהר ענין חלקי הזמניים והעתים אינם דומים בשיעוריהם בצפרא חסד אתער בעלמא בשעתא דמנחה דינא תליא ותמצא מה שדרשו בזוהר ע"פ ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב לפנות מערבבי ומקטרגי עלמא שמשוטטים בשעתא דמנחא ולזה נתעוררו חז"ל מכאן שתקן תפלת מנחה כלומר שתקן את העת שאז דינים מתעוררים כדברי הזוהר מערבבי ומקטרגי עלמא ותקן אז את העת והמתיק את הדינים בשורשם והראה לכל באי עולם דאית דין ואית דיין ולמדם להועיל רק יראת הרוממות ולא יראת העונש כנזכר לעיל בפ' הקודמות ע"ש וכן בצפרא חסד אתער בעלמא והקליפה הולכת כקוף בפני אדם וממילא מתעוררים ג"כ אהבות רעים מניאוף וכדומה וכמו שבארנו למעלה פ"ה סוסים מזויינים משכים היו איש אל אשת רעהו יצהלו ע"ש ותוכן הדברים בהשכמה דייקא שאז מתעורר מדות האהבה בעולם מתעוררים ג"כ אהבות ניאוף ולכן הכסיל אשר בחושך הולך מחזיק א"ע בזה האהבה ואיש אל אשת רעהו יצהלו עכ"פ ג' חלקי הזמנים מדות האהבה שנתעוררים בעולם לעומתם מתעוררים ג' מדות הפכיים אהבת רעים וכן יראות והתפארות לא טובים וזאת עבודת אבות הראשונים שתקנו כל א' עת הראוי למדתו וא"א בתפלתו שהתפלל בשחרית תיקן חסדים רעים והעלה לשורשם וכן יצחק בתפלתו של מנחה תקן יראות רעים שמתעוררים אז בשעתא דמנחה וכן יעקב בתפלתו שהתפלל ערבית תקן אז התפארות רעים ומעתה תחזה דברי חכמים ורמיזתם שהעמיקו במאמרם תפלות אבות תיקנום לכוונה הנזכר וזה כלל גדול בתורה ועבודה שאנחנו ישראל גורמים יתברך לבריאות עולם בכדי לתקן שבעה מדות התולים בתיקונם באמצעות התעוררות התחתונים ולגלות התפשטות אלהותו בעולם כמו שהאבות התחילו לגלות אז בזמניהם כל או"א הרכיב אלהותו יתברך ואחז מדתו אשר במקומה אור בהיר והרכיבו כל זאת בעולם והרגילו שמו יתברך בפי הבריות כמ"כ חובת גברא מאז עד ימי משיחנו ב"ב לערך הכרתו והשגתו ישים מגמתו לאשגא ליה בכל אבר ואבר כי בצלם אלהים יתהלך איש ותכונת מלא קומתו מראש עד עקב עם פנימיותו וחצוניתו הכל מורים לאורות רוחניים ובהירים ובאמצעות רוחניות שבאדם יתכן לו להשיג במושכלים נעלמים ולזה מצינו כמה פעמים בזוהר ובתיקונים צריך לאשגא ליה בכל אבר ואבר היינו באמצעות תכונת איבריו הגשמיים ופרטי חושיו שהכל בחכמה עשה הבורא ב"ה ובמנין ידוע ואם אינו משיג אלהות באמצעות פרטי הרגשת חלקי איבריו ותנועותיו ורמיזותיו נמצא נותן פגם בכבוד קונו שבראו באבר חסר או יתיר לערך מעשיו המגונות ואינו מדמה הצורה ליוצרו שברא אותו בקומה ידוע וכאשר חכמים הגידו ע"פ הוא עשך ויכוננך מלמד שברא הקדוש ב"ה כונניות באדם וכולם מורים ענינים ידועים באורות עליונים כי כאשר בשורש ככה נתפשט למטה בכדי להשיג עליון מהתחתון וכיון שנבער מדעת אינו מדמה הצורה ליוצרו להשיגו בכל אבר ואבר אז עושה סתירה בבנין ומנין קומתו או חסר או יתיר אבר ולערך מעשיו די לו יד אחד כי אפילו ביד אחד אינו מקיים פתוח תפתח ולמה לו שתי ידים והפה אין די לו אפי' עשרה פיות בכולם יוציא עתק מפיו לדבר בגאוה ובוז על ה' ועל משיחו וכן שארית אבריו כיון שאינו מקדשם ומטהרם לעבודת אל כ"א פועל עמהם להנאות עצמו אין מנינם ידועים כי ברוב מנין ורוב בנין סגי לצורכו הגשמיות וגם לפי דעתו עדיין חסר עוד אבר א' וככה תמצא בבנין ומנין כלי המשכן ג"כ הכל במדה ומנין ידוע הרומז לאורות עליונים ותכונת המשכן ומספר הכלים שוים ממש לתכונת קומת האדם וגם לציור מעשה בראשית ולכן תמצא אשר חכמים הגידו יכוין את לבו נגד קדשי הקדשים והכוונה כלפי דברים הנאמרים שהאדם שוה בבנין קומתו ותכונת אבריו לתכונת מנין ובנין כלי המשכן וממילא צריך להשוות מדותיו לבנות תחלה בנין מלא קומתו מראש עד עקב בכדי שיכול לכוין ולהשוות עצמו לבנין המקדש ואז לא יעלה על הלב לעשות זר מעשהו כי בשם על לב קדושת בית קדשי קדשים שלא רשאי לבוא לשם זר ושום טומאה כ"א אחת בשנה כהן גדול בשעת עבודה וככה יקדש את לבו המכוון נגד ק"ק שבמקדש ישנה באדם בחי' הלב משכן השארת כלילות הקדושה השורה בקרב לבו ע"כ ירא לנפשו לבלתי יבא לשם שום זרות וטינוף ומיאוס כ"א מחשבות קדושות מרוממות אלהותו יתברך ולזה כיוונו במאמרם יכוין האדם את לבו כנגד קדשי קדשים כלומר כאלו הוא בית קדשי קדשים ואם כן אסור לבוא לשם מן הכיעור והדומה כ"א מה שנוגע אל התורה ועבודה וככה ראוי לכל בר דעת לכווין שארית פרטי תכונות איבריו הרומזים לתכונת המשכן בשלימות עם מספר כליו הידועים ואז יבנה הבונה מלא קומתו בשלימות ואך בצלם אלהים יתהלך איש. ולזה תאיר עיניך בדבריהם שנתעוררו כל מי שלא נבנה בהמ"ק בימיו כאלו נחרב בימיו והכוונה ע"ד שאמר איוב בצדקתי החזקתי ולא ארפה לא יחרף לבבי מימי ופירש"י לא יחרף אותי לבבי מימי מכל הדרך ומדה שנהגתי בימי ולזה רמזו רז"ל כל מי שלא נבנה בהמ"ק בימיו ירצה באמצעות כושר דרכו מדות ישרות שנוהג בימיו לבנות מלא קומתו לכוונו לבנין המשכן עם כל כליו כנזכר יכוין את לבו כנגד ק"ק כאלו נחרב בימיו כלומר באמצעות דרכו ומדותיו המגונות שנוהג בימיו נחרב ודאי בית מקדשו מוסב על בנין ומנין כלי גופו ופרטי אבריו עושה הריסה בהם והנה כמו שיש באדם אברים חיצונים ופנימים כמ"כ היה בבית המקדש כלים חיצונים ופנימים והכל לרמז על אורות עליונים פנימים וחיצונים כידוע להמבין בספרים ועובדא דמעשה בראשית מרמזים ג"כ לאורות אלו ובאמצעות שלש אלה עובדא דבראשית וציורא דמשכנא וציורא דאדם נתגלה ונתפרסם התפשטות אלהותו יתברך שציורא חד להורות אורות עליונים ודמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלעלה כב"י הקב"ה מצמצם א"ע והלביש אורות הבהירים והנוראים בדמות אדם התחתון להיות שאין מי בעולם להשיגו יתברך כי אם האדם וכך עלה ברצונו הקדום לגלות אלהותו יתברך באמצעות קומת אדם הראשון ונוקב הענין לזרעו אחריו עד ביאת הגואל השם אורחותיו בעה"ז לדמות הצורה ליוצרה עם תכונות בנין ומנין ראשי איבריו לעובדא דבראשית ולציורא דמשכנא אזי כאלו נבנה בה"מ בימיו ואיש הפכפך במעשיו ואינו מתבונן על דרכיו וכושר מדותיו להשיג את הקב"ה בכל פרטי איבריו והרגשת חושיו אזי הוא או חסר או יתיר אבר ואינו דומה כלל לתכונתם וגם לערך עובדותיו ומדותיו המגונות כמו שפוגם איזה אבר מתכונת בנינו מכחש דוגמתו איזה ציור עובדא דבראשית וגם בבית המקדש חסר כלי א' או יתיר כלי א' המרמז דוגמת אבר שפגם ונמצא בעונותיו מכחיש תכונת המשכן במנין כליו כמו שמכחיש תבנית ותכונת גופו שאינו דומה ליוצרו וזהו סבת שנחרב בית המקדש בשביל עונותיהם של ישראל כי כל עוד שפגמו בבנין קומתם מוכרח להיות הריסה בבנין הבית וחסרון במנין הכלים ולזה צוה הקב"ה ליחזקאל הנביא אתה בן אדם בן אדם קדמאה שעלה ברצונו לגלות אלהותו באמצעות קומתו הדומה לציורא דעובדא דבראשית ולציורא דמשכנא הגד את בני ישראל את הבית ואיתא בזוהר כל מקום שנאמר לשון הגד רומז לרזא דחכמתא כלומר הבינה בטוב טעם חכמה תכונה ומנין כלי הבית איך שהם מורים על אורות עליונים בדומה אחד כמו שרומז תכונת קומתם האדם והפעולה בהיות שתגיד להם באר היטיב בטוב טעם אזי יכלמו מעונותיהם המוכרח לחרוב בנינו ומנינו כי כל מה שהרבו לעשות רע מוכרח דוגמתם לחסור כלי המקדש אחת אל אחת עד שכלה ונפסד בעונותיהם. ומעתה תחזה איך שנוהג ענין חורבן הבית גם עתה אחר חורבנו כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כנזכר באמצעות כושר דרכו ומדתו שנוהג בימיו כל ימי חיים חיותו כאלו נחרב בימיו ואין אמצעות בדבר או בונה בית מקדשו כנזכר ולהיפך אישים פועלי און לא ידעו ולא יבינו אל פעולת ה' יהרסם ולא יבנם וא"כ איך ימלא פיהם להתפלל עבור תיקון בנין בית המקדש ומה תהא עליו אפילו כשיבנה לערך מעשיו המגונות יחרב ויחסר כל בו הוא בעצמו המחריב גם עתה טרם בנינו וכן רבים הם שכלו בדמעות עינם על חורבן בית המקדש שחוץ ממנו ולמה לא יבכה על חורבן בנין קומתו שהולך לאבוד מיום ליום חרב יחרב ואוי לאותה בושה וכלימה ואפשר שלזה יסד הפייט בזמירות שבת שמחם בבנין שלם באור פניך תבהיקם ירויון מדשן ביתך ע"ד האמור שיהיה להם לישראל שמחה בראותם בנין שלם בלי שום חסרון כ"א ממש שוה במנין כליו ותכונותיו לתכונת מלא קומתם אזי שמחה להם ודאי לאפוקי כשמרגישום בעצמותם שאינם שוים לציור המשכן עם מנין כליו ואדרבה חסור או יתיר שמחה מה זה עושה כ"א מגיע להם בושה וכלימה להרים ראשם להסתכל כלפי מעלה ורמז הפייטן שבלתי אפשר להיות שיהא האדם ממש שוה בדומה אחד עם פנימיות וחצונית לפנימות וחיצונית תכונת המשכן כ"א בהקדם להם כשרון פעולתם לגרום שהבורא ב"ה יאיר להם בחי' פנימיות אורות עליונים ולזה אמר באור פניך תבהיקם כלומר תאיר ותבהיקם להם אור המאיר לבחי' הפיים כנזכר לקמן מהיות הענין חמש גוונין דבהון נהרין חמש אור וכשאדם זוכה ליהנות מאור המאיר לפנים אזי ירוויון מדשן ביתך ולא ישיגו כלימה ממנו כנ"ל והשם יזכנו לראוי בבנינו במהרה בימינו א"ס נ"ו.