ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל ופירש"י שמיני למלואים הוא ר"ח ניסן שהוקם המשכן בו ביום ונטל עשר עטרות השנויות בסדר עולם טרם נבוא לביאור נקדים פתיחת בעל האגדה עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלהינו משם וגו' ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים שכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח ונדבר מענין יצ"מ כי מצינו שהקשה בספר עבודת הקודש מביאו השל"ה ומתמה על המראה הגדולה שתורתינו הקדושה יחסה כל מעשה המצות זכר ליציאת מצרים ונמצא שכולם תלוים ביצ"מ והוא מן הנמנע משמע שאם לא היה יצ"מ בטלו כל המצות מהמועדים ואיך יעלה כזה על דעת הלא התורה קדומה אלפיים שנה לבריאות עולם והיא תמידית וישנה בכל אדם ובכל עת וזמן בעבר ועתיד ובודאי אפילו לא היה שעבוד וגלות מצרים לא בטלו פרטי המצות הכתובים והמועדים אשר דבר משה לישראל ועיקר העולה מדברי קדשו המעלה בתירוצו שבאמת אין מעשה המצות והמועדים תולה ביצ"מ הגשמי התחתון שהיה בעולם העשיה כ"א ביצ"מ עליונה והענין עמוק מאוד ולהבין קצת כפי ערך הכרתינו כי קודם בריאות העולמות כולם היו כל הנשמות החיצונות מכסא כבודו יתברך כלולים בסוד החכמה ולא ניכר עדיין יתר שאת ויתרון אור מיצ"ט ומיצר רע וכיון שכן ממילא לא קיבל הקב"ה תוספת תענוג מעם קרובו ישראל כמו עתה אחר התחלקות המצרים ויש יתרון אור בתוספ' מרובה מן החושך ומקודם היו תערובתם בכללות יחד שתי המצרים ובזה מובן אשר פתח דברו יאיר בעל ההגדה עבדים היינו לפרעה במצרים להורות על ראשית הכל פרעה עליון הנזכר בכוונות שהיה יונק מאחורי עורף ולא הניח התפשטות לז"א כלומר בשורש עליון במקום קדשם בתערובות המיצרים טוב ורע ולא ניכר עדיין שלימות גבול הקדושה ביתרון אור על גבול הרשע ולכן אין חפץ הכסיל בכבוד עליון לפרעה עליון להניח התפשטות המקורים להתהלך ממקום קדשם השתלשלות האורות מדריגה אחר מדריגה עד עולם העשיה שאז ניכר בפועל מחמת התרחקות מהמקור ונתעבה בחינת הרוחניות לבוא לידי גשם גבול הטוב ניכר לטובו והיפך גבול ומיצר הרע ניכר לרעתו ועכירת חומריותיו וזאת תורת האדם למאוס ברע העומד נגד גבול הקדושה ונמצא בחי' שכליים הנעלמים מעיני כל חי בהיותם כמוסים בעצמותם ותערובתם יחד במקורם לא היה ניכר יתרונם זה לעומת זה ועתה אחרי התפשטותם והשתלשלותם ממקורם למטה אזי ניכרין הם גבול הקדושה קונה תוספ' מרובה יתרון אור ויתרון שאת מחשך גבול הרשע אשר ממקום קדוש יהלך וקונה גרעון לעצמו להמיר רע בטוב כי כל זמן שגם שניהם המיצרים יחד כמוסים במקורם עדיין רוחניות אור קדוש ודינים קדושים ואינו מגוכם להיות תואר שם פרעה כמו אחר השתלשלות ולכן אין חפץ ורצון לפרעה עליון המורה על דין קדוש הכמוס בעצמו בעת תערובתם בשורשם להניח התפשטות המקורים להיות ניכר יתרון אור מחשך ועתה תחזה אם עיני שכל לך עומק הכוונה שפרעה היה יונק מאחורי עורף ולא הניח התפשטות הדמים לז"א מורה האמור בדברינו בין תבין הדברים כי עמוקים והנה כמו שהיה במקור מוכרח להיות ג"כ אחרי השתלשלותם והתפשטות המקורים בעוה"ז הגשמי אירע זאת הסיבה בפועל פרעה התחתון לא הניח יציאת גופות ישראל ממיצרו וגבולו ואזי היו גופם של ישראל מעורבים יחד בגופות המצריים ושלטו בהם ולרוב טורח השעבוד נשכח מהם מדרכי עבודה שקבלו מאבותיהם ממילא לא ניכר אז שלימות ישראל ביתרון על המצריים ובא וראה מה דאיתא בזוהר חדש אברהם כרה להאי בירא בגין דאיהו אוליף לכל בני עלמא דיפלחון לקב"ה וכו' וכיון דמית אברהם מאי כתיב וכל הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם וגו' כיון דמלאום פלשתים עפרא רזא דאהדרו בני עלמא לע"ז הוה עלמא שמם דלית דידע לקב"ה כיון דאתא יצחק מאי כתיב וישב יצחק ויחפור את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו מאי וישב אלא דאתיב עלמא לתיקוניה הנה מכאן תבין אם עיני שכל לך וחלק לך בבינה איך אבהן דעלמא הרכבו ופרסמו התגלות אלהות כל או"א לערך מדתו ושורשו אברהם אבינו הראשון להיותו מרכבה למדת החסד תיקן זאת המדה כל ימי חיים חיותו בעוה"ז אחז בעולם האהבה וגילה ופרסם אהבתו יתברך העודפות על בני אדם ועורר אהבת המקום בקרבם ולא אהבה זולתו ובזה העלה והגביה מדות החסד המתפשטות בכל המדריגות מרום המעלות עד מדריגה התחתונה העלה הכל לשורש ולרצון הקדמון וכן יצחק אבינו העלה כל בחי' היראות אל הבורא ב"ה והורה לעם ענין היראה לבלתי יאחזו כ"א ביראה הרוממות דאית דין ואית דיין ולא יראה חיצונית והנה אז בימי האבות כל או"א לערך זכותו ובהירתו אשר האבות הן המה המרכבה נתפרסם באמצעותם והרכבת גופם הקדוש עוצם יכולתו ית' בפי הבריות אמנם אחרי זאת כשנפלו עם מישראל בגלות מצרים אז נפל הדעת בגלות ושכחו העולם אותן השכליות שחפרו ופתחו אבות הראשונים ובהעדר בחי' הדעת חזר לבחי' הראשונה כמו דאיתא בזה"ח כיון דמלאוה פלשתים עפרא רזא דאהדרו בני עלמא לע"ז הוה עלמא שמם דלית דידע לקב"ה וזהו עיקר הדעת בגלות לדעת אותו יתברך שהוא הבורא המנהיג ומשגיח וממילא נתערבו שתי המיצרים יחד מיצר טוב עם מיצר רע ולא ניכר שלימות מעלת עם ישראל ביתרון אור לעומת גבול הרשע כיון שנבערו מדעת קונם להשיג רוממות אלהותו יתברך להמשיך ולכנות עליהם אדנותו ית' להקרא בשם אלהי ישראל ואחרי הראותו ית' אותות ומופתים במצרים ושדד המערכות ניכר לעין כל עוצם יכלתו וחיבתו יתרה לעם קרובו ישראל והם הכינו את לבם לדרוש ה' להמשיך עליהם השראת אלהותו וכתיב: אנכי ה' אלהיך מארץ מצרים ואלהים זולתי לא תדע והקשה בזוהר וכי מארץ מצרים הוה להו מלכא ולא מקדמת דנא והא כתיב ויאמר יעקב אל ביתו וגו' הסירו את אלהי הנכר וגו' אלא מן יומא דהוו ישראל בעלמא לא אשתמודע יקרא דקב"ה בר בארעא דמצרים ואז ע"י הראות אותות ומופתים ניכר אדנותו ויכולתו ית' וזה אנכי ה' אלהיך דייקא לכנות אלהותו עליכם להקרות בשם אלהי ישראל מאין קנו בנ"י יחוסם הכל הוא מארץ מצרים וכו' מן יומא דהוו ישראל בעלמא אשתמודע יקרא דקב"ה בר בארעא דמצרים כי אז ניכר לעין כל חבתו שחבב עם קרובו ישראל ועשה בשבילם כל המופתים במצרים ונתקלס שמו בפי הבריות ואפילו יתרו פיו ענה בו לאמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים והנה הרואה יראה ולבבו יבין היות הכל ש תולה בשורש כמו שהיתה תחלה בשורש ב' המיצרים ככה נתפשט למטה וכמו שגלות שלמטה תולה בגלות עליון המוזכר לעיל תערובות המיצרים במקורם ופרעה היה יונק מאחורי עורף וזה סבת גלות ושעבוד ישראל תחת גופות המצריים ופרעה התחתון עבד בהם עבודת פרך ולא רצה שעל ידו יתגלה ויתפרסם יתרון אורם וממילא יתגלה ויתפרסם קלונו ופחיתת ערכו של גבול הרשע כמ"ש גאולת ישראל תולה גם כן בגאולה עליונה ולהבינך הענין אתה דע לך כי הנה גודל בהירותו יתברך לית מחשבה תפיסה ביה כלל השכל הנעלם מכל רעיון כי אם מחשבותיו יתברך ניכרים מצד פעולותיו והיינו באמצעות י' מדרגותיו הקדושים והתלבשותו ית' בהם ומהם יכולת בשכל אנושי לתופסו ולקרותו בשמותיו ותואר כנויו הקדושים ונודע מדברי הזוהר מה שפי' במלאכת המשכן עם כל פרטי הכלים שנבנה ונתקן במקדש אזי נתקן דוגמתו אבר פרטי בקומת השכינה כי. כבר זכרנו אשר ציורא דמשכנא וציורא דעובדא דבראשית חד אינון והמשכן עם תכונותיו ומנין פרטי הכלים הכל מורה על קומת השכינה וזה לעומת זה עשה אלהים שיש ג"כ קומה שלימה בסט"א הנבית ומשתלמת בחטאי דבני נשא ולהיפך בכל פרטי מעשה מצותם נהרס בנין קומת הסטרא אחרא ופירש בזוהר באחד לחודש הוקם המשכן כדין אתרפי האי סטרא וכו' ויתן את אדניו כדין אתרפי האי סטרא להורות כל מה שנעשה ונתקן בחינת בנין בקומת הקדושה אתרפי דוגמתה לקומת הסטרא אחרא ונהרס בנינה ולהורות נתן בלבם של ישראל כי משכן ה' המה בנ"י ונוהג ג"כ הענין בבחינת בנין קומתם וקישוט מדותיהם הקדושים כל מה שמקשט ומתקן במלא קומתו איזה מדה טובה גורם קישוט ותיקון אבר בקומת השכינה לערך אחיזתו בקומתה ולהיפך בקומת הסטרא אחרא נעשה גרעון וחסר אבר על דרך מאמרם לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים וכבר דברנו מזה במגילת אסתר ע"ש והכלל בזה שילמוד האדם סתום מן המפורש ענין עשרה מכות שהכה הקב"ה את המצרים הכל נמשך מהשורש וככה נתפשט למטה והיינו כל עוד שהיה בחי' התגלות והשתלשלות מדה אחד ממדותיו הקדושים מכאן ירידה למדה הפכי' שבגבול הרשע וזהו עצם המכה לכסיל ובא וראה מה דאיתא בזוהר אשר אלו עשרה מכות של מצרים הראה להם הקב"ה את הענין מאז ומקודם וז"ל ת"ח אלמלא דאנסיבא שרי לגבי פרעה לא אלקי הוא ואלקאותא דא גרים אלקאותא לבתר כן דילקון למצרים וכו' מה להלן עשר מכות אף כאן עשר מכות ונמצא הראה הקב"ה אז בימי שרי את הענין ואת המעשה אשר יעשון והאבות סימן לבנים איך להרוס בנין קומת הסט"א התולה דייקא בהכות עשר וכן איתא בכוונת ההגדה סוד עשר מכות וז"ל. דם מכה זו יוצא ממלכות דקדושה והכתה למלכות הרשע חוץ מהמוח שלה לכתר דגלגלתא דקליפה דנוק' צפרדע מכה זו יצאה מיסוד דמלכות דקדושה והכתה למוחין דמלכות הרשעה ומונה והולך על דרך הנזכר כל עשר מכות והרואה יראה ויבין וישכיל את דברינו הנאמרים באמת שהכל עולה בקנה אחד ענין בנין המשכן כדין אתרפי הא סטרא וכן בנין וקישוט קומת האדם במדות הקדושים כדין אתרפי ג"כ האי סטרא והכל תולה בשורש עליון התגלות מדותיו יתברך הקדושים עשר ספיר' בלימה שעמהם נבראו כללות העולמות כולם מראש ועד סוף ועיקר הבריאה בשביל שצפה הקב"ה עצם התענוג שיקבל מעם קרובו ישראל ובשביל זה התענוג נתפשטו אלו הב' מיצרים מיצר טוב עם מיצר רע וממקום קדוש יהלכו להתפשט ולהשתלשל מדריגה אחר מדריגה בכדי לצאת מהעלם אל הגילוי כל מיצר משתי המצרים כל אחד לגבולו להכיר יתרונם ומעלתם זע"ז ונמצא כל עוד שהיה בחי' התגלות לאיזה מדה מכאן ירידה למדה הפכיי שבגבול הרשע וכנזכר שמכאן נמשך שורש הי' מכות המצריות במצרים על ידי משה ואהרן בהראות אותות ומופתים במצרים באמצעות זה נתגלה השגתו ועוצם יכלתו והתפשטות אלהותו מצד פעולותיו וצמצום מדותיו הקדושים בהכות עשרה כנזכר ומזה נמשך סיבת גאולתם כאשר בשורש נתפשט ככה למטה ומעתה עם כל הנזכר יתכן להבין אפס קצת איך שיציאת מצרים התחתון שאירע בגשמיות עוה"ז תולה עיקר ביצ"מ העליונה ונודע ששתי המיצרים הנ"ל בחינתם הוא מצות עשה ומצות ל"ת וכ"ז אחר התפשטותם ממקורם ונעשו שתי בחינות חו"ג שייך שפיר לומר מ"ע מסטרא דחסד ול"ת מטטרא דגבורה לאפוקי כשהשתי מיצרים אלו היו כמוסים בעצמותם לא שייך לומר ככה ולפני אחד מה אתה סופר וכל עצמם של תרי"ג מצות תולים בז' מדות קדושים זי"ה שמהם נמשך ששה בחי' כשר טהור מותר פסול אסור טמא הן המה בחי' וא"ו קצוות חד"ר כללותם שלשה קוים וכ"ז הוא מהבנין ולמטה שכאן יש בחי' מגע נכרי שבעה תועבת הפכיים וכאן הוא עיקר עבודת אדם לדעת בחור בטוב ולמאוס ברע ובזה תולה קיום מ"ע ושמירת מל"ת שעמהם נארגת תורתינו הקדושה ועתה תחזה אם יש בך מדעת קונך אשר כללות תורתינו הקדושה עם כללותיה ופרטותיה ותרי"ג מצות התלוים בה הכל תולה ביצ"מ העליונה המורה התגלות עולם הבנין ומכאן בחי' התחלקות המצריים גבול הקדושה לעומת גבול הרשע ובזה תולה שכר ועונש ולהיות הבחירה חפשית ביד האדם למאוס ברע ולבחור בטוב ונמצא בהעדר יצ"מ העליונה היה האדם חסר ונעדר מכל הנ"ל כי במה ימאס כיון שאין התחלקות המיצרים בפ"ע ואדרבא אך טוב לישראל ואין שום בחי' רע ניכר בעולם וממילא בטלה הבחירה ג"כ וגם שבעה עמודים שהתורה נחצבת מהם בטלו ג"כ עש"ה חצבה עמודיה שבעה ונתעוררו חז"ל שהוא מוסב על תורתינו הקדושה כנודע נגד זיי"ן מדות תואריו יתברך והיא כאם המלמדת את בנה לכת יושר פן תגוף באבן רגלו והתורה מורה דרך המלך מלכו של עולם איך ידבק המשכיל במדותיו הקדושים המה זה"מ ולמאוס בז' תועבות ז' הפכיים ובהעדר הנ"ל שאין יציאת המצרים ממקורם ממילא אין בחי' התגלות רע וא"כ אין צורך בעמודיה שבעה אמנם אחר יציאת מצרים העליונה המבואר למעלה בהשתלשלות ובהתפשטות המדריגות מוכרח להיות ג"כ בעולם הגשמי יצ"מ בכדי להשיג עליון מהתחתון ובמה נתון לאדם לדעת ולהשיג כ"ז היינו באמצעות התורה היותה רשומה של אלהות המורה לאדם דרך אשר ישכון אור באמצעות עמודי שבעה המורים זה"מ וזאת תורת האדם לתקן אותן זה"מ אשר דרך כלל המה כללות התרי"ג מצות רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת לדעת לבחור בטוב ולמאוס ברע זיין תועבות סוף דבר הכל נשמע שפיר איך שכל התורה כולה מבראשית ועד לעיני כל ישראל ופרטי מעשה המצות וסיפורי מעשיות הכתובים בה המורים הכל סודות נפלאים ונוראים כידוע למביני מדע תולה הכל ביצ"מ ולכן תקנו לנו חז"ל לומר בכל פרטי מעשה המצות והמועדים הכל זכר ליציאת מצרים כי בהעדר הנ"ל אין תורה ואין מצות ובטל שכר ועונש ונעדר עיקר הבריאה בשביל תוספת תענוג שצפה הקב"ה לקבל מנשמות הצדיקים כאמור. ועתה נחזור לענין שסדר בעל ההגדה עבדים היינו לפרעה במצרים רומז לפרעה עליון היונק מאחורי עורף כנזכר בכונות להמבין מדעתו ומורה על שעבודינו אז מקדם בתערובות המצרים במקורם כמדובר שלא היה ניכר עדיין גבול הקדושה ביתרון אור ושאת על גבול הרשע כנזכר בהקדמה וזה מפלאי חסדיו העודפות עלינו בני ישראל ויוציאנו ה' אלהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה ונודע מה דאיתא בכוונות שהן אבא ואימא שיצאו להלביש הזרועות הן המה תרין דרועין חו"ג התחלת עולם הבנין מקום השאלה עש"ה שאל נא לימים הראשונים ויכולת ברעיון לבות בני האדם לתפוס בהירתו ית' מצד פעולותיו וצמצום התלבשות מדריגותיו הקדושות כנזכר ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים ונודע בחי' מדותיהם של האבות שלשה אברהם יצחק יעקב הוא חג"ת שהוציאם ממיצר עליון להיות ניכר באמצעות יציאתם ממקום קדשם מרום שבתם העליונה גבול הקדושה למעלה הרמה ש והמעולה וגבול הרשע ניכר לרעתו ונתגלה קלונו כנזכר כל הנ"ל ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו הנ"ל אבהן דעלמא הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים העליונה ועדיין לא היה ניכר שלימותם וטובתם של עם קרובו ישראל ביתרון אור מחשך גבול הרשע שבזה תולה עיקר התענוג והשעשועים כנזכר ולזה אומר בעל הגדה אפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו זקנים כאן מורה על ג"ר חב"ד שהן המה למעלה מעולם הבנין גם שם יש בחי' יצ"מ העליונה כי גבוה מעל גבוה ודוק והבין ויתבאר עוד אי"ה במקום אחר וגמר אומר אפילו כלנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים ולכאורה צריך הבנה מה זה חידוש בודאי כל מי שיודע בתורה נפשו יודעת מאוד איך לספר ביצ"מ ומי שנבער מדעת התורה מה יאמר ומה יספר וגם תיבת עלינו אך למותר. אמנם כאן בא להורות את האמור שמדבר בכאן בבחי' יצ"מ העליונה כנזכר אשר בזה תולה עיקר התורה ומעשה המצות כנזכר ומעתה בין תבין איך שהעמיק בדבריו הפי' כלנו יודעים את התורה היותה קדומה לבריאות עולמות ואינה תולה בזמן כ"א ישנה תמיד בכל אדם ובכל זמן ועבר ועתיד ואם נפשך לומר איך תולה הכל ביצ"מ כקושית ספר עבודת הקודש הנזכר על זה בא כמתרץ ואומר מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים כלומר בכאן מורה באצבע מאיזה יצ"מ מדבר היינו מצרים עליונה וזהו מצוה עלינו כלומר מה שמעלה מבחינתינו והשגתינו את זה מצוה לספר שבזה היציאת מצרים תולה ג"כ כללות התורה כנזכר שכל המרבה לספר ביצ"מ ה"ז משובח הכוונה להורות לאדם שאל יוציא דבור לפני אלהים משפה ולחוץ ואז אין בידו מאומה לעורר לבו בקרבו בהתלהבות אל בהכיר גודל טובו וחסדיו ית' העודפים ביצ"מ כזה שקאי על העבר והוה ועתיד עד ביאת הגואל האמיתי ורב טוב הצפון לעתיד לבא הכל תולה ביצ"מ העליונה ובשם זאת על לבו קונה בעצמו בהירות וספיריות ומחזיר ריבוי שבחים והודאות אליו יתברך וזהו כל המרבה לספר את עצמו משמעו לשון בהירות ביציאת מצרים כנזכר ה"ז משובח ידוע מה דאיתא בזוהר זה וזאת כוולו לקב"ה ושכינתיה ומבטיחו אם מרבה לספר א"ע ביצ"מ כמדובר אז תועלתו גדולה ומובחרת ומהו הרי ז"ה זה הקב"ה משובח בכל מיני שבחים והודאות וזהו עיקר תורת האדם ועבודתו בעוה"ז כל עוד נשמתו בקרבו והיינו לערך השגתו יתברך באמצעות התלבשות מדותיו הקדושים כמו כן מחזיר לו שבחים כאשר נתבאר לנו אשר חכמים הגידו בעשרה מיני שבחים אמר דהע"ה בספר תהלים באשרי בלמנצח בהללויה וגו' וביארנו שם והכלל דהמע"ה לעוצם השגתו אותו יתברך והשתדלותו והתאמצו להכיר את בוראו ולדרוש אחדותו ויחודו יתברך מצד פעולותיו ולערך שהשיג אותו יתברך באחת מהמדות כמו כן החזיר לו שבח והודאה והסברא נותנת כשהשיג עשרה מדריגות הקדושים לכן אמר ג"כ עשרה מיני שבחים ותוארים לערך המדריגות אשר הם עשרה ואם נפשך לדעת הלא ב"ר נאמר בהם שלח תשלח ואין שם תפיסה כלל מי שלומד בספרים יודע היות בכל אחד מז"ה חב"ד הכלולים בכל או"א מהם ועיין במקום אחר הרחבנו ביאור והכלל מי האיש הירא ועובד את הקב"ה באמת ובלב שלם כל מה שמשיג ורואה בנפלאות הבורא לוקח לעצמו רמיזא דחכמתא להשיגו מצד פעולותיו לדעת איך לקרותו יתברך בתואר שמותיו וכינויו לערך פעולותיו ומעורר בקרבו אהבה ויראה הרוממות בתורה ותפלה איך להוציא דיבור בשלימות בדו"ר ולקרותו יתברך בשמות ואזי גורם מילוי והארה בז' המדות שמהם נמשך התחלקות תואר כינויו כשפועל חסדים בעולם נקרא בהם אל וכשפועל רחמנות נקרא רחום וחנון וכדומה לערך התחלקות הפעולות משתנה בתואר שמותיו וכינויו ויו הקדושים והכל תולה בהשגתינו אותו יתברך באמצעות התלבשות מדותיו כמו כן ימלא פינו שירות ותשבחות להחזיר לו שבח והודאה ואנו הגורמים מילוי והארה בזי"ה כשמחזירין שבח והודאה אליו יתברך לערך מה שאנו משיגין באמצעות פעולותיו בז' מדותיו הקדושים והכתוב רומז לזה וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור עיין במקום אחר שביארנו ותבין הדברים אחר הכות ה' את היאור והראה מכה ראשונה להכות כסיל והתחילו בני ישראל להחזיר לו שבח והודאה לערך מה שהבינו אותותיו ומופתיו והשכילו כבוד מלכותו שנתגדל ונתרומם והכתה למלכות הרשע ונתרפה האי סטרא ובסטרא דקדושה נעשה מילוי והארה בזה"מ וזהו וימלא שבעת ימים הידועים מדות השכינה נתמלאה בהארה עליונה כמדובר וקומת הסט"א הולך וחסר ונהרס בניינה בפרטות המכות כמדובר ואחרי הראות כל האותות והמופתים ונהרס רוב בנין ומנין של קומת הסט"א בזה תולה עיקר הגאולה בעבר ועתיד עד ימים המקוים לנו משומר ישראל כי נודע אשר גאולת מצרים היתה פתח הגאולה ונוקב הולך עד גאולה אחרונה העקרית כאשר נדבר מזה אי"ה לקמן והנה אז בפתח הגאולה יצ"מ התחתון הרומז ליצ"מ העליון תיכף שהתחיל הבורא ב"ה להראות מכה ראשונה וכבר הקדמנו מהות בחי' עשרה מכות מאין נמשכו היינו כל מה שנתגלה ונתפרסם מדה אחת ממדות הקדושים מזה נעשה גרעון והריסה בסט"א וזהו אחרי הכות ה' את היאור נעשה מילוי בשבעת הימים זה"מ ומעתה נחזור לענין ראשון ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל ופירש רש"י שמיני למלואים היא ראש חדש ניסן שהוקם המשכן ולהבין במקרא מה שפירשנו פ"ה היום אתם יוצאים בחודש האביב והכוונה היום בחודש ניסן שהראה הקב"ה חיבתו ואהבתו אליכם והוציא אתכם מעבדות לחירות מכיר הברזל שבלתי אפשרי אומה ולשון זולתכם לצאת משם אזי ניכר שלימותכם אשר בכם בחר אלהים ואתם נבחרים ם לו למנה יותר מכל האומות וזהו היום בחודש האביב אתם יוצאים מכלליות שאר האומות ועל דרך דאיתא בזוהר והנה רבקה יוצאת ופירש"י שיצאה מכללא דלהון שכולם רשעים והיא צדיקת אוף הכא הפירוש כך הוא היום בחודש האביב בהתגלות חיבתכם לעין כל בהראותו אותות ומופתים ושידד המערכות לבחור בכם להיות לו לעם סגולה אתם יוצאים מכללא של כל האומות ביתרון אור ויתרון שאת וזהו ג"כ מה שזכרנו למעלה אנכי ה' אלהיך להקרא אלהיך דייקא לייחס שמי עליכם מאין ניכר ככה היינו מארץ מצרים ניכר זה השלימות כלומר כשהתחיל יצ"מ להתפשט למטה ולא מקדמת דנא שהיו ב' המיצרים בתערובות יחד כמוסים בעצמותם ולא ניכר אז מעלתכם ושלימתכם על זולת העמים כ"א מארץ מצרים דייקא קא מוסב על שני בחי' יצ"מ עליון ותחתון כמבואר והכל באמצעות העשרה משוק רד המערנות משם נתגלה ונתפרסם מעלתכם המובחרת יתרון אור מחשך ולכן גמר אומר בצווי ואזהרה אלהים זולתי לא תדע משמעו לשון התחברות כמו וידע האדם ירצה לא תחברו שום בחי' אלהות זולתי ואז תפסידו מעלתכם המובחרת ותגרשו אותי ח"ו ממלא קומתכם הנקרא משכן לה' כי משכן ה'. המה בני ישראל ואין אני והוא יכולין לדור וכו' כנ"ל אשר ברוע מעשיהם המקולקלים מהרסים משכנם מהשראת אלהות וצור החרבה נתמלאה במילוי ח"ו ולהיפך בחורבנה של צור נתמלאה יראה שלם ועתה בין תבין אשר לפניך. ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ידוע משה הוא בחי' הדעת רן כינוי לעובד ה' נקרא כהן ולזקני ישראל זה קנה חכמה ירצה לרמוז התעוררות העבודה לעורר לבם בקרבם איך לעבוד א. הבורא ב"ה עם פרטי העתים והמועדים לערך בחינתם והתגלות טוב עליון באמצעות הימים טובים כאשר יתבאר לנו אי"ה לקמן ולזה פירש"י שמיני למלואים ומאי המה המלואים עתה בעו"ה שכבר נחרב הבית ובאמת התורה היא תמידיות וישנה בכל זמן לזה פירש"י הוא ר"ח ניסן שהוקם המשכן בו ביום וכמו אז כן עתה חוזר למציאות הראשון מי שעובד ה' היום בחודש האביב לערך בחינתו הוקם המשכן ג"כ ונעשה מילוי והארה בזי"ה ומדות הפכיים נהרס בניינם ונחרבים כנודע מכוונת עשר פתיתי חמץ והם עשר כתרי דמסאבותא והכל תולה בימים אלו וזמן ביעור חמץ הוא היצר הרע לבער העשר כתרין דמסאבותא וממילא קומת השכינה תתמלא בהארה העליונה ולזה העמיק רש"י בדבריו הקדושים שהוקם המשכן בו ביום ונטל עשרה עטרות רומז לעשרה מדות הקדושים של קומת השכינה שנתמלאה במלוי הארה מחורבנה של קומת הסט"א ועל זה שייך שפיר כמו אז כן עתה והשם ברחמיו וחסדיו יבער רוח הטומאה מן הארץ ויתן לנו לב טהור אס"ו:
ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר ה' אלהי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען וגו' ויעקב ובניו ירדו מצרימה ובזוהר הקשה וכי כל ישראל לא הוו ידעי דא וכל שכן יהושע וכו' אמאי כתיב כה אמר ה' אלא ודאי סתימא דמלה טיבו סג' עביד קב"ה בישראל דאיתרעי תרעי בהו באבהתא ועביד נון רתיכא קדישא עלאה ואפיק לון מגו נהרא עלאי הה"ד כה אמר ה' בעבר הנהר ההוא דאשתמודע ואתידע וגו' ע"ש ויתכן לך לדעת ולהשכיל בהקדמה הנזכר למעלה והכוונה מעבר לנהר למעלה מעולם הבינה ושם היו עדיין תערובות ב' המצרים יחד להיותם דבוקים בשרשם ומקורם אחדות אחד ולא ניכר מעלת גבול מיצר הקדושה ביתרון אור מחשך כנזכר כ"א תערובתם כמוסים בעצמותם מול דברינו רומז הכתוב תרח אבי אברהם ואבי נחור להורות תערובתו במקורם ואע"פ שאחר השתלשלותם והתפשטותם ממקורם למטה משם נתפרדו ונעשו ב' מצרים נפרדים גבול הרדוסה לעצמו וגבול הרשע לעצמו ואברהם אבינו לרוב צדקתו עמדה לו ואחז במרכבה על עליונה כנודע האבות הן הן המרכבה וצד שכנגדו העומד לעומתו הוא נחור אחז לעצמו גבול הרשע כל זה נעשה כשנסעו מקדם קדמונו של עולם אמנם מאז ומקדם טרם השתלשלותם היה תרח אבי אברהם ואבי נחור כי הפרט מורה על הכלל כולה וילמוד סתום מן המפורש כאשר היה בגשמיות עוה"ז דמוכרח להיות כן במקורם ובין והבן הדברים ולהיות כי כן לא ניכר יתרון מעלת אברהם אור מן החשך כנזכר לעיל יצ"מ עליונה ומעתה תשכיל לדעת מאמר הזוהר אלא ודאי סתימא דמנה טיבו סגי עביד קב"ה לישראל ואתרעי בהו באבהתא בהשתלשלות המקורם מדריגה אחר מדריגה למטה ויהי אחרי שנסעו מקדם ונתפרדו אזי ניכר יתרון אור אברהם ביתרון שאת מחשך של נחור ואין לך טובה גדולה מזה ועבד לון רתיכא קדישא עלאה כנזכר ועוד חיבה יתירה נודעת להם לישראל ואקח את אברהם אביכם מעבר הנהר מההוא נהר דאשתמודע ואתיידע כמדובר ואולך אותו בכל ארץ כנען והכוונה בכאן הראה תוספת חבה שחבב אותנו אשר בשביל עם קרובו ישראל צימצם מדתו הבהירה והמאירה עולם האהבה שהוא מדת אברהם אבינו ע"ה ולקח הקב"ה זאת המדה ואולך בכל ארץ היינו בכל בחי' הארציות ומדריגות הגשמיות בכולם יש שם התפשטות מדת אהבה והכל בשביל שתעירו ותעוררו מאהבה הגשמיות בחינת אהבה הרוחני לאהוב את הבורא ב"ה כי התחתון רומז לעליון עולם האהבה ששם אין שכל אנושי יכול לתפוס מהותה ואיכותה וזה עצם התענוג והשעשוע שעלה ברצונו הקדום בבריאות העולמות בכדי להשיג התפשטות אלהותו אפילו בארציות ומדריגות הנמוכים ומזה מגיע אליו יתברך התפארת להתפאר ולשמוח בנשמות הצדיקים המשכילים לדעת זאת והכתוב רומז השליך משמים ארץ תפארת ישראל. נראה לדרוש את הפסוק לטובה השליך משמים המורה מדריגה עליונה אור בהיר ארץ היינו מדריגה תחתונה ונמוכה ואומר הכתוב מה השליך משמים לארציות תפארת ישראל כלומר לאותו התפארת שעלה ברצונו הפשוט לקבל מעם קרובו ישראל בהיותם מטיבים לכת יושר מבינים ומשכילים לעבוד עבודתם אפילו בעניני גשמיות להעלות משם אותיות התורה ונ"ק המלובשים שם הן המה איברי השכינה זהו עיקר ההתפארות שמקבל הקב"ה ומשמח לקראת הפקחים וזהו השליך משמים ארץ תפארת ישראל אל כי עבודה כזה חשובה ונבחרת בעיני כבודו יתברך יותר מאם עובדים אותו יתברך עם תורה ותפלה ומעשי המצות מדריגות עליונים שאין זה חידוש כ"כ וכמו שזכרתי בשם המגיד זלל"ה שביאר ואיתקשטת בקישוטין דלא הוו ע"ש וזהו ואקח את אביכם את אברהם המורה מדת האהבה אשר במקומם עולם בהיר ואולך אותו בכל ארץ כנען בכ' בחי' הארציות והכל לכוון הנזכר בשביל ההתפארות והנה כ"ז התחילו האבות הראשונים להורות לנו התפשטות מדות הקדושים כל אחד לערך בחינתו ואחיזתו אברהם אבינו ע"ה גילה עולם האהבה יצחק אבינו הראה לבאי עולם שיש דין ויש דיין ויעקב אבינו להיות בחיר האבות גופא דאילנא לנא עם י"ב שבטים ומאורעותיו וסיבותיו מורה הכל כאשר אירעו להם בעוה"ז הגשם מוכרח להיות כן בשורש השרשים כי הענף יגיד אל השורש ולכן תמצא ויעקב ובניו ירדו מצרימה יעקב ובניו דייקא כמו שהוא בשורש כנודע מזוהר מה שדרש בפרשת שמות אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה ע"ש ודוק ותבין:
הנה ימים באים נאום ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בני ישראל מארץ צפונה ומכל ארצות ונתעוררו חז"ל ודרשו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לה ונראה לרמוז בדבריהם כי הנה כבר קדם לנו הדיבור מזה כמה פעמים שענין יציאת מצרים לא פסק עדיין ונוקב והולך מאז עד עתה ועד ביאת משיחנו ב"ב ובכל יום ויום יש בחי' יציאת מצרים והנביא אמר שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו וגו' ולכאורה יש להבין כפל הלשון שמעו שמוע וראו ואפשר לומר כן אמר להם הנביא והוכיח על פניהם אם אומר לכם לעבוד את הקב"ה יום ולילה בלתי הפסק אפילו כמעט רגע ואם נפשיכם לדעת במה נאות לו לאדם לעבוד ככה והוא מן הנמנע כיון שהוא מלובש בגוף עכור וחומר ומוכרח לאכול ולשתות ואי אפשר לילך ערום בלי לבוש ולנדד שינה מעיניו ולדור בחוץ כ"א בדירה נאה וכמוהו שארית פרטי תענוגות ב"א שבלתי אפשרי להיות זולתם הנה בודאי מי שחננו אלהים בבינה יתירה נפשו יודעת מאוד שאין זה מקצת טענה לפטור מחובת גברא המוטל עליו לעבוד את בוראו וכמוזכר לעיל פ"ה לא מרע מעבודתכם דבר ואדרבא זאת תורת אדם לבלתי ירפה א"ע ולפנות מחשבתו מרוממות אלהותו יתברך אפילו בעוסקו בצרכי גופו כגון אכילה ושתיה ושינה ומו"מ ודיבור איש לרעהו לעורר לבו בקרבו גם משם ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא כי כל עצמם של כללות מדריגות אלו לא נבראו בעולם כ"א לאשתמודע בהון עלמין וכבר הרחבנו ביאור אלה הדברים בכמה מקומות אופני בירור האותיות ונ"ק שנתפזרו מרום המעלות עד מדריגות התחתונים והמשכיל צריך להעלותם ולהגביהם למרום שבתם אל המקום אשר היה שם אהלם מקדם התפשטותם והכל תולה בהתפשטות דעת מהשכיל אם נותן רוחו ונפשו להאמין באמונה שלמה שהכל בחכמה עשה ולכולם יש להם מקום מוצא בחכמה עלאה ובעשותו ככה אזי כחו יפה לברר ולהעלות אותיות התורה ונ"ק המלובשים בכללות המדריגות כולם ובפנימיות מחשבתו הוא אדבוה וקשור לרוממות אלהותו יתברך בלתי הפסק רגע אחד כי בכל מקום בואו רואה ושומע אלהות המלוכם שם כנזכר ולכן אמר להם הנביא יהוכיח על פניהם דור אשר לא הכינו את אל רוחם אם אומר לכם שתעבדו ותכניסו צוואריכם בעבודת אדוניכם באופן המדובר ידעתי נאמנה שמגיד משנה תשיבו ותאמרו לאו כל מוחא סביל דא לדעת ולהבין בכל עניני ארציות את התלבשות אלהות ואפילו מדבורים פחותים שהמון עם מדברים אמנם אני אומר לכם שמעו שמוע כלומר שמעו דברי מוסר במקום הראוי לשמוע דהיינו בעת עוסקיכם בתורה וספרי מוסר ובעת תפלה ומעשה המצות שמזה יכול כל אדם למצוא לעצמו התעוררות והתלהבות לעבודת הקב"ה ואל תבינו אינכם רוצים להבין ולהכניס הדברים בקרב לוח לבכם בחקיקה שאינה מחוקה וכן אני אומר לכם וראו ראו כלומר וראו עבודת הבורא במקום הראוי לראות ואפילו הנבער מדעת עכ"ז יכול לראות בעין שכלו כאן מקום עבודה את הקב"ה ואל תדעו כי אין רצונכם לדעת וידעו ודשו בעקב כי השמן לב העם הזה וגו' מראות עיניהם מהשכיל לבותם לראות ולשמוע אפילו במקום הראוי לראות ולשמוע ופשיטא להשיג ולהשכיל הרוחני מן הגשמי וכל זה מורה על מיעוט הכרתם וחסרון תבונתם ורעתם הוא במיצר ואין להם התפשטות השכל ומי יתן והיה לבבם זה להם לעבוד אותו יתברך עכ"פ ע"פ פשוטה וליתן עצה לשום לב אל התורה והעבודה לנהוג פרטי עובדותיהם ע"פ התורה כפשוטה בלא חכמה כ"א על פי יושר ונכונה ולבקש מאל ליתן להם לב טהור ורחב לצאת ממיצר החכמה ולעבוד עבודתם בהתפשטות החכמה כי זה כלל גדול בעבודה מי שחלק לו אלהים בבינה ויודע להזהיר א"ע להיות מושל על התאוה ובכל עת ושעה מכפל שמירות לבלתי יפול תחת הזמן והיינו לבלי ישאר שקוע במקרי ופגעי הזמנים אשר ידוע שאין שעה א' דומה לחברתה ואין רגע א' דומה לחברתה ובהעדר הדעת ליתן את רוחו ונפשו לכפול שמירתו וליתן עצות לנפשו לבלתי ישאר שקוע לשם בתוך מקרי ופגעי חלקי הזמנים אזי אין נפטר מזה כל ימי היותו על האדמה ח"ו לאפוקי המשכיל הנותן דעתו להסתכל ע"ז באיזה עצה יפטור ואל יבטלנו מעבודתו את הבורא ב"ה ואדרבא גם בבחי' כזה עובד את הקב"ה ומשיג גם שם התלבשות אלהות ע"ד משל אם תאות לבו מושך אותו לקליפות והוא בורח ממנה כמלא עיניו ואדרבא מתחיל לחשוב בפנימיות מחשבתו מאיזה מקום נמשכה ממדות הקדושים כי לכולם יש להם מקום מוצא במדות העליונים ומעלה אותם למקומם הרמתה ולשורשם הראשון וזה נקרא בחי' יציאת מצרים להיות שמוציא א"ע ממיצר שלו וגם מוציא נ"ק שנתפזרו וממקום קדוש יהלכו עד לקליפות מוציא כ"ז במחשבתו הטהורה והתפשטות הדעת אל מקורם ונמצא בחינת יצ"מ כזה ישנה בכל אדם ובכל שעה ורגע לערך מחשבות האדם כמ"כ ישנה בחינת יצי"מ שלו ואפשר לרמוז בכתוב אל מוציאם ממצרים ולכאורה מהראוי לכתוב הוציאם ממצרים כיון שמגיד על העבר אמנם כלפי דברינו הנאמרים יתפרש שפיר כי באמת הכתוב מגיד בעבר ועתיד והוה וכמו אז בפתח הגאולה הוציא ה' את צבאות ישראל ע"י נאמן ביתו משה רבינו כללות הדעת ששים רבוא נפשות כמו כן גם עתה עד ביאת הגואל עודנה לא נפסק הענין ועוד מוציאם לכל או"א מישראל התפשטות דעתו כמ"כ מוציא אותו מבחי' מיצר שלו בכל יום ויום ובכל שעה ורגע בכל השנה כולה ובפרט עתה בהגיע חודש האביב זמן יציאתם חוזר למציאת יצ"מ הכללי אחר אומרי זאת מצאתי ראיתי בספר אור החיים כדברי להמעיין שם וכלל זה נקוט בידך הוא כלל הצריך לפרט חלקי עתיו ורגעי חובת גברא להבין ולהשכיל את זאת איך שיוציא בודאי מאיזה בחי' מיצר כפי העת והזמן שאינם דומין זל"ז בדומה ואפילו בראותו שנפסק אצלו בחי' יצ"מ וכבר חלף ועבר ופטור מכל וכל כיון שתיקן יומו לערך הבחי' שנדמה אליו הבורא ב"ה בבחי' יצ"מ כזה ידע נאמנה שעדיין לא נפסק ובא יבא לו עוד ענין אחר משונה בריחו וטעמו מענין ראשון כי מצד הסברא כמו שיום א' אינו דומה ליום ב' ושעה לחברתה ועדיין לא היו שוים שני רגעים מיום הבריאה כאשר הרחבנו ביאור מזה במקום אחר ממילא מוכרח לומר המקריים והפגעים אשר באמצעותם מראה ונדמה הקב"ה לבריותיו ג"כ אינם דומים ומשתנים בענינם נוסף עוד אפילו פרטי מחשבות אדם משתנים הם לערך חלקי העתים והרגעים והכתוב רומז לענין זה באמרו כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם ירצה להורות את האמור כי כאשר ראיתם את בחי' יציאת מצרים שהיה אז בפתח הגאולה ומוסב גם כן על פרטי יצ"מ של כל אחד ואחד מישראל לא תוסיפו לראותם עוד כזה הענין ממש שוה עד עולם כי אם בכל עת וזמן לערך התחלקות העתים נשתנה גם כן ענין בחי' יצ"מ כפי הדור וכפי הזמן כאשר גזרה חכמתו ית' לטובתם ושלימותם לאישים הישראלים והוא יודע לתקן ענינם בענין כזה דייקא הכלל הנשמע החיוב מוטל לחבר פתיחת הגאולה אשר כבר היה לעולם עם גאולה אחרונה והיינו על פי הקדמה הנזכר לעיל שמאמין באמונה שלימה שעדיין לא נפסק הענין של בחי' יצ"מ מאז עד עתה ועד גאולה אחרונה נאות לו לאדם להשלים את נפשו לזכות לגאולה העקרית ומעתה דברי חז"ל שנתעוררו על פסוק הנה ימים באים נאום ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות ולכאורה יגיד הכתוב היפך דברינו שלא יאמרו חי ה' אשר העלה מארץ מצרים כי אם אשר העלה מארץ צפונה ומכל הארצות כאלו יש פירוד חס ושלום בין שני הגאולות ומה שהיה היה וחלף ועבר ובאמת התורה ישנה בעבר ועתיד והוה ונוקב והולך בכל שעה ורגע כמדובר לזה חכמים הגידו והעמיקו בדבריהם לא שתעקר יצ"מ ממקומה חלילה לומר ככה כנזכר אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לה ומשמעות מלת טפל לשון התחברות כמו פת תפלה א הגם שכתוב באות ט ידוע שתי אותיות ט"ת מתחלפים במוצא אחד וכוונה ע"ד האמור גאולה אחרונה עיקר וגאולת מצרים טפלה וחבורה לגאולה אחרונה כי מפתח הגאולה יכול האדם לבא ולזכות לגאולה אחרונה ומי שיש בו מדעת קונו נפשו יודעת מאוד ומבין הענין איך שהכל ענין אחד ואינו נפסק אפילו רגע אחד גאולה ראשונה מגאולה אחרונה ובזה תבין מה שסדר בעל הגדה מעשה בר"א ור' יהושע ור"א בן עזריה ור' עקיבא ור' טרפון שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרים ביצ"מ כל אותו הלילה וכבר רמזתי למעלה מצוה עלינו לספר ביצ"מ משמעו לשון בהירות וספיריות ע"ש וחכמים אלו רוב צדקתם עמדה להם וכחם יפה לספר את עצמם בבחי' יצ"מ כל אותו הלילה הגלות הדומה ללילה לחבר גאולה ראשונה לגאולה אחרונה כמדובר והעמיקו כ"כ לספר בעניינם עד שלא ידע בין יום ללילה כאשר מצינו בחכמי הזוהר כשעסקו בתורה העמיקו כ"כ ולא הוו ידעי אי יממא אי ליליא לזה גמר אומר בדבריו עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית והיינו התלמידים שלא היו במסיבה של בני ברק כי אם מקרוב באו ממקום אחר והם הם הזכירו לרבותיהם אשר הגיע זמן ק"ש של שחרית וחכמים הללו באמת לא הוו ידעי אי יומא או ליליא:
אמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יצ"מ בלילות והכוונה ע"ד שהקדמנו אשר כל ע' שנה של אדם עודו בחיים חיותו החיוב מוטל עליו לספר א"ע עם בחי' יצ"מ ולחבר גאולה ראשונה עם גאולה אחרונה וכאשר נאמר והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה כנזכר לזה התרעם רבי אלעזר בן עזריה על בחינתו לרוב ענותנותו הרי אני כבן שבעים שנה מספר חיי אדם החרוצים עלי אדמה ועכ"ז לא זכיתי משמעו לשון זכות ובהירות כלומר לא בהרתי עדיין את עצמי בבהירות גדול כזה שתאמר יצ"מ בלילות המורה ריבוי בחי' הגלות ממקרי ופגעי הזמנים השונים זמ"ז כמדובר עד שדרשה בן זומא שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות לכוון את האמור לחבר יום ולילה היינו פתח הגאולה הדומה ליום וגלות הבא אחריו לגאולה אחרונה להבין ולהשכיל שהכל ענין אחד ולא נפסק כל זה מוטל על האדם כל ימי חייו בעולם הזה וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח הרואה יראה ויבין שחכמים באו לפרש דברי בן זומא והכל עולה בקנה אחד ללמוד לאדם דעת ימי חייך העולם הזה זאת תורת אדם כל ימי חייך תספר ותזדכך בבהירות גדול לחבר ב' גאולות גאולה ראשונה לזכות לבוא לגאולה אחרונה וזהו כל ימי חייך להביא לימות המשיח כי בודאי מי שמפריד בין הדבקים אינו זוכה לבוא ח"ו לגאולה אחרונה ימי משיחנו לזה באזהרה הגידו חכמים כל ימי חייך להביא אותם לימות המשיח כמדובר ודו"ק והבין:
ברוך המקום ברוך הוא ברוך שנתן תורה לעמו ישראל והמאור שבה מאיר לאדם את הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה ליתן עצות לנפשו לדעת איך להכניס הדעת בכל פרטי עניניו לעשותם בהתקשרות סיבת גאולתו ויציאתו מבחי' מיצר ים החכמה כי הדעת הוא המוציא והכל על ידי התורה שחצבה עמודיה שבעה כמבואר לנו כמה פעמים ואין כאן מקום להאריך מזה ולהיות שאין דעתם דומה זה לזה ומיום בריאות העולם עדיין לא היו ב' אנשים ממש שוים בדעתם וכמו שאי אפשר להיות שני ימים או שעות ורגעים דומים א' אל א' ממש שוה כמדובר כמ"כ אי אפשר להיות אנשים שוים בדעתם כי שלשה בחי' אלו עולם שנה נפש עניינם שוה וכל זה הארכנו במקום אחר להדורש מקומו וכיון שכן הסברא נותנת שאין בחי' יציאת מצרים שלהם גם כן דומה זל"ז כי אם כל אחד ואחד לערך התפשטות דעתו כע"כ מוציאו ממיצר שלו וכמו כן ספור שבחיו והודאותיו שמחזירין אליו י"ח אינו דומה גם כן כי אם כל אחד לפי קט שכלו ולזה רומז בעל הגדה ברוך הוא כנגד ארבעה בנים דברה תורה אחד חכם וגו' והכוונה ברכותיו יתברך שמקבל מעם קרובו ישראל אינו דומה כי אם כל אחד ואחד לערך עוצם הכרתו את חסדיו העודפות עליו חסד אל כל היום כמ"כ מחזיר שבח והודאה החכם כחכמתו והתם כתמתו כל אחד לפי שיעורו ועתה מונה והולך חלקי דעתם שאינם דומה דעתן זה לזה חכם מהו אומר והכוונה מה שהוא אומר ככה ודורש אחדותו ואלהותו יתברך לשאול העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו וכנזכר בכוונת חכם שהוא בקו ימין שואל מה הוא העדות והחקים חכמה והמשפטים בינה רצונו לדעת כל ימיו מה הם המוחין אלו אף אתה אמור לו כהלכות הפסח ופירש בכוונות משיבין לו כפי המוחין שיש לו בפסח וכו' והבין עומק הענין:
רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר ויש לכוין את האמור למעלה כיון ששואל מה העבודה הזאת לכם עתה אחר שכבר חלף ועבר גאולה ראשונה ומה שהיה היה ולמה לטרוח עתה בעבודה הזאת ונמצא עושה פירוד בין הדבקים גאולה ראשונה מגאולה אחרונה אשר חכמים הגידו גאולה אחרונה עיקר וגאולת מצרים טפל לה מחובר וטפילה לעיקר הגאולה וכיון שפיו ענה בו והוציא את עצמו מן הכלל כלומר מכלל פתח הגאולה להאמין באמונה שלימה ונאמנה את אל רוחו לדעת ולהשכיל שבכל יום ויום אל מוציאו ממצרים ונמשך בחי' יציאת מצרים עד ביאת הגואל וכיון שנבער מדעת וכסיל לא יבין את זאת כאלו כפר בעיקר הגאולה שתהא לעתיד שאותה הגאולה תלוי ועומד ונמשך מפתח הגאולה והכסיל הזה בחושך הולך ואין אור לזכות לבא אל עיקר הגאולה כנזכר ולזה תראה מה דאיתא בכוונת רשע שהוא בקו שמאל מה הוא אומר די לי הדין ואין לבקש רחמים וכפר בעיקר ולזה גמר אומר בעל ההגדה ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו אלו היה שם לא היה נגאל ולכאורה יש להבין מה ראה על ככה לקנוס את הרשע דייקא בנזקי שן להקהות את שניו ולא באחד משאר איבריו עין או יד ורגל ויש לומר בדרך צחות הקרוב לאמת כיון שזה הרשע כפר עיקר הגאולה ואומר מה העבודה הזאת לכם מה והי' היה והוציא את עצמו מן הכלל פתח הגאולה באמת מצינו בספרים אשר באמצעות שעבוד הגלות הוציאו בני ישראל יקר מזולל נ"ק המשוקעים בקליפות מצרים כנודע ונעשה כמצודה שאין בה דגים והעלו ר"ב נצוצין ועתה נשאר לנו לברר ולהוציא מנין פ"ו נ"ק וזאת עיקר. מגמתינו במעשה המצות ותורה תפלה וכוונות אכילה ושתיה ומו"מ וכדומה רק להוציא יקר מזולל פ"ו ניצוצין להעלותם ואחר שתשלם זה הבירור יבאו ימים המקוים לנו כיון שתתרוקנה קומת הסט"א מכל טוב רפ"ח ניצוצין כנודע למביני מדע ונמצא הכסיל הזה אשר בחשך הולך ואין נוגה לו ועושה פירוד בין הדבקים פתח הגאולה מגאולה אחרונה כאלו כפר בעיקר הגאולה כנזכר ואתה תחזה מה דאיתא בכוונות מענין אכילה ושתיה כל עצמם רק להוציא אותיות התורה ונ"ק המלובשים בלחמו ומימיו ופרטי מאכל שלחנו וכאשר זכרתי בשם המגיד זלה"ה ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו אפילו באכילה ושתיה צריך לראות להעלות א"ת מורה כלליות אלף בית ולא למלאות כריסו מתאות לבו ואפילו אכילה ושתיה בטהרה ובקדושה שייך לקרב זמן הגאולה העיקרית הנוקב והולך מאז ומקדם פתח הגאולה כי באמצעות כוונות אכילה יוציא יקר מזולל שתתרוקנה הסטרא אחרא מה שנשאר ברכה פ"ו נצוצות קדושות אחרי צאת בני ישראל מארץ מצרים כנזכר ומאז ועד עתה ועד ביאת משיחנו במהרה בימינו לא נפסיק סוד הבירור וכיון שהוא כפר כל זה ואומר מה העבודה הזאת לכם והוציא את עצמו מן הכלל נמצא מה לו לאכול ולשתות ובפרט מי שזכה לדעת ולהבין סוד הל"ב שינים הרומזים לל"ב נתיבות החכמה ובחכמה אתברירא וכיון שהוא בכסילתו כפר בכל אלה מהראוי להיות שיניו נושרים ולהיות היקיון שינים ובא וראה כה איתא בכוונות על מאמרם ז"ל בלע מרור לא יצא ידי חובתו עד שילעסנו בל"ב שיניו כי באמצעות בחינת השינים נתבטל ונדקדק הדין כמבואר בכוונת אכילה כל עצמו של טחינת השינים להמתיק הדין וכיון שרשע אומר די לו הדין ואין לבקש רחמים לכן אפשר לומר בלשון צחות שדנו בעל ההגדה בנזקי שן ואמר אף אתה הקהה את שיניו כיון שפרנסתו מתמעטת שיניו נושרים ומהראוי להיות בהיקיון שינים כנזכר ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לי דייקא ולו לו אלו היה שם לא היה נגאל כי גם עתה עדיין עומד עם ראשו ורובו בגלות פרעה שלו ומשועבד תחת יד היצה"ר ולא חפץ הכסיל בתבונה:
תם מה הוא אומר מה זאת תם שאינו חריף כל כך ואין לו התפשטות השכל כמו החכם על כל זה לבו נכון עמו ורצונו לעשות רצון קונו ולגרום בפרטי מעשיו יחודים למעלה בעולמות עליונים וזאת מגמת נפשו מה הידוע כזאת הידוע ע"י מי מחברם ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים בחי' שמאל המעוררת הזווג כמו אז כן עתה כי מי שאין לו התפשטות הדעת לעורר לבו בקרבו ממאור התורה לעשות יחודים בעולמות עליונים אזי צריך הקב"ה להראות לו אותות ומופתים באמצעות מעיקים מפגעי הזמנים ועיין מה שביארנו למעלה מאמר נעים זמירות ישראל גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך דייקא ולא' לראות נפלאות בהתעוררות השמאל המורה דין וכו' והבן הדברים:
ושאינו יודע לשאול את פתח לו והכוונה יש ל אדם כזה שאינו יודע בעצמו מה הוא חסר כי הוא נבער מדעת קונו ואין יודע בין ימין לשמאל והנרשם בכוונת ושאינו יודע לשאול שהוא במלכות אינו יודע אם דין או רחמים ולא יכול ליתן עצות לנפשו איך לעבוד את הבורא ב"ה וע"ד שביארנו לקמן בדרוש שיר השירים פירוש הכתוב על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו להיות בחי' משכבו הוא בגלות אינו יודע בעצמו את שאהבה נפשו ע"ש ונמצא אינו יודע לא פתח הגאולה ולא גאולה העיקרית לכן אמר בעל ההגדה את פתח לו תבינו ותשכילו ענין פתח הגאולה שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר ונודע מזוהר כל מקום שנאמר לשון הגדה מורה רזא דחכמתא בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים וגו' בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך והיינו שתשכילו להבין נפלאות איך שיש בכל דור ודור ענין יצ"מ וכל פרטי הענינים עדיין לא נפסקו ויצ"מ התחתון רומי ליצ"מ העליונה כנזכר ובכל שנה ושנה בהגיע חג הפסח חוזר למציאות הראשון כאלו היום יוצאין וצריך לעורר אז עם מעשה ידינו מצה ומרור מקום רמיזתם בשורשם הידוע למביני מדע וזהו בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך תמיד בכל עת שחוזר למציאות הראשון יתן נפשו לדעת איך לעבוד ב"ה כי הנה עיקר המועדים שדיבר משה אל בנ"י כל עצמם לגלות סוד אורות עליונים באמצעות הזמנים כנודע בפסח התגלות מדת החסד בשבועות התגלות מדת הת"ת בראש השנה גבורה וכדומה כל אחד יגיד יומו במקום עליון והמה נקראים אנפי מלכא דבהון אתחזי לנבראיו ולכן נקראו המועדים ימים טובים להורות האמור כי באמת לית מחשבה תפיסה ביה כלל אור הבהיר טוב הגנוז במקומו כ"א בהתלבשות מדריגותיו הקדושים המה זי"ה הנקראים אנפי מלכא ואלו הימים מגידים על טוב הצפון וגנוז בפסח נתגלה מדת החסד אשר במקומו הוא אור נעלם מכל רעיון וזהו יום כזה אשר באמצעותו נתגלה טוב לעם ישראל וכן בשבועות יום כזה אשר באמצעותו נתגלה טוב הגנוז במקומו מדת הת"ת וכזה ידמה המשכיל פרטי המועדים הנקראים ימים טובים הכל לכיון האמור וזהו פי' הכתוב שאמר דהע"ה מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב והכוונה לשלול שארית רבות בני עמינו שכל עצמם ומגמתם באריכות ימיהם ושנותם למלאות בתיהם כסף וזהב וכל טוב לא יבצר מהם ובאמת ימים כאלו הם קצרים ולא ארוכים ולמה לו חיים וכי בשביל זה טרח הבורא לברוא אותו וליפח באפיו נשמת חיים להרבות לו הון מהבל והלואי היה מן הנפילים אשר בארץ המה בל חזו שמש לא כן מי שנגע בו יראת אלהים כל מגמתו וחפצו לשאול אריכות ימים ושנים בכדי לזכות לראות ולהשיג באמצעותם אור טובו יתברך הנתגלה בהימים כל יום יגיד יומו כנזכר לזה רמז דוד המע"ה מי האיש הירא ה' החפץ חיים ונאות לו באמת לחפוץ בחיים אוהב ימים לראות טוב איש אשר אלה לו שאינו אוהב אריכות ימים כ"א לראות באמצעותם טוב הגנוז כמדובר לשלול אנשים ההולכים בחושך ואין נוגה להם אינם חפצים בחיים כלל וכאשר עינינו הרואות רבות בני עמינו עיקר יום טוב שכוח מלוח לבם וכל טרחם ויגיעם לעשות בגדים נאים ומפוארים כאלו כל עצמו של יום טוב אשר דבר משה רבינו עיקר הכיון ליפות את גופו ממאכל ומשתה וכסות יקרים ונאים ולפעמים עובר כמה לאוין מגזילות ורמאות ושנאת חינם וכדומה מדמי האנשים ההולכים בנפשותם ונשמתם אשר באפם מחליפים להמיר טוב ברע לעשות לעצמם בגדים לי"ט ובא וראה ברמזי ספר של"ה מה שפי' הכיסים צריכים בדיקה שם רמז אשר הכיסים צריכין בדיקה ביותר אם נמצא בהם גזילה וגניבה ויתן בכיס עיניו לנקותו ממום גזל וגניבה ורמאות וכדומה אשר זה מצוי ביותר בדור הזה ר"ל וכל פרטי בדיקת פסח הכל רומז על היצה"ר מצוי בחורים וסדקים וצריך לבערו ברוח משפט והשומר פסח מחמץ משהו כהלכתו ויחמיר בו בכל החומרות שהחמירו המחמירים עם פרטי רמיזתם יועיל לנפשו מאוד כל השנה והכלל כל רמזי עניני פסח לבער רוח הטומאה ולהשרות בקרבו רוח קדושה וטהרה והכלל זה נקוט בידך אפילו יעשה כל הדינים מהגעלה ושמירת המצה מחמץ משהו וכדומה אינו מועיל לנפשו להשרות בקרבו טהרה וקדושה עליונה עד שיבער מפנימיות לבו אשר ידע בנפשו ולא זר אתו מה שצריך לתקן ולבער חשש חימוץ היצה"ר השורה בקרב לבו ואני אמרתי רמז בפסוק בפ' בא וישא העם את בצקו טרם יחמץ משארותם צרורות בשמלותם על שכמם ונודע עלת העם מורה על פחותי הערך המכונים בשם עם סתם ומגיד הכתוב וישא העם הן המה פחותי הערך העושים עיקר טפל וטפל עיקר רק לראות טוב בחייהם מאכילה ושתיה וכסות נקיה לעשות בהגיע המועד ועיקר הארת יום טוב החובת גברא לראות בחי' טוב שנתגלה באמצעות היום או לבער מפנימיות לבו את רוח הטומאה כל זה עיקר חיוב בדיקה את החמץ אשר בקרבו העומד על ימינו לשטנו כל זה לא ישים לנגד עיניו ונמצא מאומה אין בידו בשימור מצות והגעלת הכלים וכל הטרחות שטרח ויגע רק למחסור כיון שלא יצא עדיין ממצרים ולערך מעשיו אלו היה שם לא היה נגאל ח"ו והוצאת של י"ט יתירה על השבח וסיפור יצ"מ שמרבה לספר ועוד ראשו ורובו בגלות המר של שעבוד תאות היצה"ר וכנזכר לעיל רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם לכם ולא לו והאמת אתו ופיו ענה בו העבודה זו לא לו כי עדיין הוא במצרים ויחרד האיש וילפת באומרו אלו היה שם לא היה נגאל אם האמת כן הוא ח"ו ויצא שכרו בהפסדו מה שמרבה בהוצאות הפסח אך למחסור והנה לא דברה התורה במתים החפשים מן המצות אמנם אפילו האנשים הרוצים לגשת אל העבודה באמת ישכילו לדעת לעשות העיקר ולהניח הטפל לכלכל דבריהם במשפט לבדוק כיסיהם בשבעה בדיקות אם נמצא עולה ח"ו במעותיו ובראותו שיש לאל ידו להלביש א"פ בבגדי יו"כ במעות נקיים אזי ירבה עשות ואם לאו מוטב ילך ערום בלי לבוש ויחוש מחשש חימוץ היצה"ר. וזהו הרמז וישא העם המה פחותי הערך את בצקו טרם יחמץ כלומר זהירות ושמירה מחמץ משהו בבציקם ועכ"ז משארתה הוא היצה"ר עיקר החמץ עדיין נשאר צרורות בשמלותם ולזה פירש"י משארותם שירי מצה כלומר חמץ הנשאר משימור מצה הוא צרורה וחתומה בשמלותם ובגדים שעושין ליו"ט ואוי לאותה בושה וכלימה ואיך לא יעטו כמעיל בשתם בנ"י ויפנו אל מדעתם להכין את לבם לקראת המועד לראות אור טובו ית' שנתגלה בכל מועד לערך בחינתו והתגלות אורותיו המאירים כנזכר והמה בכסילותם וחלשה מחשבותם נכריה עבודתם ומעשיהם זר ובא וראה מה שסידר בעל ההגדה מתחלה עובדי עבודת אלילים היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו ושמעתי מהמגיד זללה"ה שביאר שגם עתה כל אדם טרם בואו אל שכל האמיתי לפנות מחשבותיו אל עבודתו בתמים אזי עבודתו באמת נכריה ומעשהו זר לאהוב אהבה זרה ולירא יראה זרה וכן להתפאר זולת התפארת הבורא ב"ה וב"ש ושלשה מחשבות אלו אהבה ויראה והתפארת הן המה מדות האבות ראשונים בחי' חנ"ת כנודע וכן בכל איש הישראלי ג' מחשבות אלו נקרא אצלו אבות מהם נולדו תולדות הצדיקים הם מעשים טובים וזהו מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו כלומר ג' מחשבות חג"ת אהבה ויראה והתפארת המה בחי' אבותינו היו עובדים עם אלו המחשבות בעצמם ע"ז הזרה מהבורא ב"ה בהעדר הדעת מה היא אהבה או יראה או בחינת התפארות ועכשיו אחר שבא אל השכל לדעת במושכלות קרבנו המקום עם פרטי מחשבות לעבודתו דייקא ולא עבודה זרה ונכריה מעבודתיהם כי בהעדר הדעת אפילו עובד את הבורא אינו יודע בין ימינו לשמאלו ואין זה אהבה ויראה כ"א תערובות חמץ ואינו יודע מה שאהבה נפשו והכתוב רומז מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלא"ה הארץ קנינך תיבת מלאה נוטריקון מאן לשלח את העם ולהבין כי הנה בעל ההגדה סידר לנו וירד מצרימה אנוס על פי הדבור ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם שנאמר ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך ויש לכוון ע"ס מה שקדם לנו הדבור בפרשיות הקודמת ענין אברהם שכרה הבארות ויצחק במאורע של עשו ויעקב שעשה אצל לבן האבות סימן לבנים להורות בלבם ענין העבודה לברר אותיות התורה ונ"ק המלובשים בקומת הסט"א עד שנתרוקנה מכל טוב ותתמלא קומת הקדושה במלוי הארה עליונה עם קישוט מדותיה כי זה לעומת זה עשה אלהים כנ"ל באורך ובזה תולה עיקר עבודתינו בעוה"ז לקשט בחי' מדותינו זי"ה הנקרא צאן כמוזכר לנו אצל יעקב עם צאן לבן ואח"כ קרא אל רחל ולאה אל צאנו לדרגין דיליה הקדושים מה שבירר אצל לבן וכן הענין בגלות מצרים לצרף את בנ"י והם יקחו ויבררו נ"ק וימלאו שבעת ימים הקדושים באמצעות פרעה ועבדיו וזהו וירד מצרים אנוס ע"פ הדבור כי כן גזרה חכמתו ית' לתקן ענינם באמצעות כור הברזל ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע ח"ו אדרבא בכדי להכיר יתרון אור מחשך כנזכר ענין יצ"מ התחתון שרומז ליצ"מ העליון ולזה אמרו לפרעה לגור בארץ באנו והטעם כי אין מרעה לצאן פי' צאן מורה לדרגין קדישין אשר לעבדך אין להם מלוי והארה להכיר יתרונם ביתרון אור כי אם באמצעות גלות מצרים כנזכר הרומז לעליון ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גושן כלומר נאות להם שישבו ויתקנו את צאנם בחינת מדותיהם הטובים כ"א בחי' צאן וכאשר העידה התורה לבסוף וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' וגו' אז נעשה מלוי ותיקון בשבעת הימים הידועים והנה אם נפשך לדעת כיון שנעשה מלוי בזי"ה תיכף במכה ראשונה מה ראה על ככה להכות כסיל עשרה מכות ובין כך וכך שהו בנ"י ונשתקעו בטומאת ארץ מצרים עיין למעלה שם הרחבנו ביאור ותוכן הדברים הכל בחכמה עשה הקב"ה כי הכלל מונח בידינו אשר עיקר התפשטות עוצם הכרתו ועוצם יכלתו אי אפשר להשיג ולתפוס ברעיון לבות בנ"א כ"א מצד פעולותיו ולכן מצינו טרם צאתם צבאות ה' מארץ מצרים הי' אז הדעת בגלות עד הראותו אותות ומופתים והכות מצרים י' מכות שונים זה מזה נתרבה ונתגדל הכרתו ית' בבחי' שונים כי בכל פרט המכה בפ"ע הכירו טובותיו וחסדיו העודפים עליהם וממילא בהכותו את הכסיל במספר עשר מכות שונים החזירו לו שבח והודאה י' מיני הלולים לערך רבוי ניסיו ונפלאותיו אשר הראם לו כן אם נכחדו וחלפו ועברו המצרים מן העולם בהראות מכה א' גדולה וחזקה אזי לא היה התגלות לפרסם הכרתו בבחי' מחולקים ונעדרו ג"כ עשרה מיני הלולים וזה היה רב טובו על ישראל סגולתו בהכבד לב פרעה וסירב ומיאן לשלחם תיכף במכה ראשונה ובחכמה עשה פועל החכם לטובות עם קרובו וחלק נס הכללי של יצ"מ לפרטיות חלקי נסים בכדי שתתרבה ההשגה מצד פעולותיו ועל כל פרטי חלקי הנס קלסוהו ושבחו לשמו והשיגו שיש בורא עולם מנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות וממילא יצא הדעת את ה' מגלות ונוהג הענין ונוקב והולך בהיות האדם במצר ים החכמה ואין לו התפשטות הדעת להשכיל אשר בפרטי מאורעותיו ממקרי ופגעי הזמנים הכל בהשגחה פרטיות להעמידו על דרך טוב תכלית השלימות והקב"ה מראה א"ע אליו באמצעות מקרה וסבות בכדי שישיג גם שם התלבשות אלהות שכן גזרה חכמתו לצורך העת והזמן לפי מה שהוא אדם וכל עוד שמכיר רב טוב הצפון במאורעותיו וסבת הזמנים וחסדי אל העודפים עליו בהוציאו ממיצר שלו מחזיר שבח והודאה ובפרט בהתבוננו שבזה ההצלה יש כמה וכמה בחי' פרטיות של הטבה לעומת זה נתרבה אצלו רבוי שבחים וקלוסים לערך הכרתו חלקי ההטבה שהוציאו ממיצר וזה נקרא בחי' יצ"מ של כל או"א מישראל בעודו בחיים חיותו וכמו שיסד בעל ההגדה בכל דור ודור חייב אדם לראות א"ע כאלו הוא יצא ממצרים שנאמר וגו' לא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה אלא אף אותנו גאל עמהם וכלפי דברינו בודאי בכל דור ודור ופרטי אישי הישראלים יש בחי' יצ"מ כמדובר ופתח הגאולה היה אז ונוקב והולך עד ביאת הגואל וכל בחי' הגאולות תלוים ועומדים בבחינת פתח הגאולה ואין רשאי לעשות פירוד בין הדבקים כמדובר. ולהבינך את הענין דרך משל עינינו הרואות שאפי' עתה בדורותינו יש לאל ידם של הצדיקים האמיתים לבטל גזרות ולפקוד עקרות בתפלתם וכאשר חכמים הגידו הקב"ה גוזר והצדיק מבטל והנה פתח זאת הבחינה תולה בפקידת שרה ע"ד מאמרם ז"ל שנתעוררו ע"פ וה' פקד את שרה הרבה עקרות נפקדו עמה והפשוט בדבריהם שאז בעת פקידת שרה נפקדו עמה הרבה עקרות שבעת הזאת ואני אומר אפשר שהעמיקו בדבריהם הרבה עקרות נפקדו עמה מוסב על אז ועד עתה ועד ביאת הגואל נוקב והולך מפתח בחי' פקידת עקרה ילדה נפקדים ג"כ עתה עקרות בכל דור ודור עד ביאת משיחנו ב"ב וזהו וה' פקד את שרה הכתוב יגיד את שרה כלומר עם שרה פקד הקב"ה הרבה עקרות ועדיין לא נפסק ופוקד והולך עמה כל העקרות עד לעתיד ומזה ידמה המשכיל בנפשו כל דבר בעולם הכל נמשך מכלל הראשון והכלל הוא פתח לפרטיות הבאים אחריו ובזה יכול המשכיל להבין איך שגאולת מצרים מחובר לגאולה אחרונה ולא נפסק יום מיומים שלא ישיג בהם המשכיל בחי' יצ"מ ומשיג משם התלבשות אלהות איך לקרותו בשם עם זאת התלבשות בשמותיו וכינויו כמו שהיה בפתיחת הגאולה שנתגלו ויצאו מהעלם אל הגילוי שלשה שמות הרחמים אהו"ה אהי"ה הוי"ה זהו פתיחת וסבת ביטול הדינים של דינא דמלכותא בהמתקת אלף של אדנ"י להנצל ממיצר באם שמכיר ומשיג איך לקרותו יתברך באמצעות פעולותיו ובזה תולה בחי' הגאולה על ידי פדיון עיין בפ' וארא מה שביארנו שם פ"ה הפודך מארץ מצרים פדיון עשה הקב"ה טרם צאת בנ"י מארץ מצרים ע"ש ותבין נפלאות. סוף דבר הכל נשמע וזאת תורת האדם להשיג בפרטי מאורעותיו שמותיו וכינויו הקדושים להחזיר לו שבח והודאה לערך חלקי טובותיו ולא לקבל טובות הנאות לעצמו כ"א בכל פרטי חלקי הנס שנתרבה בקדושה יתן שמחה בלבו אשר כמו כן נתרבים פרטיות חלקי ירידה לסט"א ובזה נתרבה כבוד שמים והתפשטות השגתו בפי הבריות וזה תכלית בריאת שמים וארץ לכוון האמור ואפשר לרמוז בזמירות שבת שיסד הפייטן השמים מספרים כבודו וגם הארץ מלאה חסדו ור"ת "השמים "מספרים "כבודו מכ"ה להראות שע"י אורותיו ומופתיו להכות הסט"א בבחי' מחולקים נתרבה ונתפרסם כבודו יתברך ביותר וכמאמרם אימתי נתגדל ונתקלס שמו כשעושה דין ברשעים בהכות כסיל מאה ולזה גמר אומר וגם הארץ מלאה חסדו תיבת מלאה כבר רמזנו נוטריקון "מאן "לשלח "את "העם וכמדובר להיות שהסט"א מסרב וממאן לשלוח עם ישראל ממיצר שלהם כאו"א לערך בחינתו באמצעות זה מלא"ה הארץ פרסום כבודו ועוצם יכלתו בהראות פרטי חלקי הנסים וכבר רמזנו פ"ה אל מוציאם ממצרים ופי' בספר אור החיים מלשון מוציאם משמע שהוא מוציאם תמיד בכל שנה ושנה חוזר למציאות הראשון ע"ש ואני אומר אל מוציאם בכל יום ושעה ורגע לא נפסק יצ"מ כפי העת והזמן וצריך האדם לחבר פתח הגאולה אחרונה כמאמרינו לעיל והנה כמו אז בפתח הגאולה מצינו כתוב בתורה שהקשה פרעה לשלחנו והקב"ה עשה ככה בכוון והכבד את לבו לבלתי תת לכת עם הקדוש ממיצר שלהם כמבואר גם עתה אם יתבונן המשכיל וישים לבו ונפשו להסתכל על דבריו ופרטי מאורעותיו הקרים לו יומם ולילה לבבו יבין שלא פסק זה הענין ג"כ בחי' פרעה שלו מאין לשלחו ועומד זמן מה לשטן לו ויש כמה פרטי חלקי ההטבה טרם יפטור ממיצר ים שלו ולזאת ישים מגמתו להחזיר פרטי שבחים והודאות לערך חלקי ההטבות וכמוזכר "השמים "מספרים "כבוד אל ר"ת מכ"ה להורות באמצעות רבות המכות מספרים רבוי שבחים וגם הארץ מלא"ה חסדו ירצה על ידי מה שפרעה "מיאן "לשלח "את "העם בראותו רק מופת ואות א' כ"א הכבד לבו ועומד במרדו להמתין כמה מכות ובכל פרטי המכה נתרבה ונתגדל כח הקדושה וזהו וגם הארץ היינו בארציות ובמדריגות הנמוכים וגשמיים נתרבה ההשגה ומבינים משם חסדי אל העודפת על בריותיו ואפילו המעיקים השלוח להם הכל לטובתם ושלימותם להטיבם באחריתם ומעתה יתכן לך לדעת איך שהפליגו החכמים והרבו לספר לפרוט ולמנות מספר המכות רבי יוסי הגלילי אומר מנין אתה אומר שלקו המצרים במצרים עשר מכות וגו' אמור מעתה במצרים לקו עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות ר' אליעזר אומר מנין שכל מכה ומכה שהביא הקב"ה וגו' אמור מעתה במצרים לקו ארבעים מכות ועל הים לקו מאתים מכות רבי עקיבא אומר מנין וגו' אמור מעתה במצרים לקו חמשים מכות ועל הים לקו חמשים ומאתים מכות מה ראו החכמים על ככה למנות המכות במספר המרובה להורות האמור שכל או"א לעוצם הכרתו חלק כללות הנס לפרטי חלקים בכדי להרבות כבודו ולהחזיר רבוי שבחים לערך החלקים המרבה להטיב עם קרובו ישראל ואתה תחזה שמונה והולך כמה מעלות טובות למקום עלינו וט"ו דיינו כמספר י"ה כי יעקב בחר לו י"ה להיות לו לעם סגולה ועשה להם כל הטובות כפולות ומכופלות כמו שאמר על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו וגו' מלת כמה בהיפך אתוון צירוף מכה לרמוז כאמור על אחת כמה וכמה אותיות מכה ומכה שנתפלגו ממכה אחת לעשר מכות עשה העושה בחכמה נפלאה טובה כפולה ומכופלת למקום להראות חיבתו עלינו אשר באמצעות הכות עשר מכות יצא הדעת מהגלות ונתגלה ונתפרסם כבוד מלכותו אפילו בארציות ואפילו יתרו אמר עתה ידעתי כי ה' הוציא את ישראל ממצרים וכאשר רמזנו למעלה בפ' יתרו וישמע יתרו וגו' את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל מארץ מצרים אשר כל אומה ולשון בלתי אפשרי לצאת משם ומעולם לא פתח אסוריו והקב"ה שדד המערכות ופיו ענה בו להעיד את כל אשר עשה אלהים בריאת כל העולמות מראש ועד סוף הכל למשה ולישראל עמו בשבילם עשה ופעל ככה וזה לך האות כי הוציא את בני ישראל מארץ מצרים משם ראיה כי יעקב בחר לו יה כי חלק ה' עמו והם מוחא דאגוזא ומעתה בין והבן את הדברים מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך כמדובר ודוק ותבין:
ורב כמה שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה ואיתא שצריך לומר ג"כ באמצע הגדה פסוק. ואעבור עליך ואראך עד בדמייך חיי ונראה טעמו בכוונות. ואנו אין לנו אלא הפשוט ומי יתן והיה לבבם של רבות בני עמינו לעבוד עבודתם עבודת הקודש עכ"פ כל או"א לערך תבונתו והכרתו ולא להוציא עתק מפיו לחפוש בגנזי המלך בכוונת האר"י זללה"ה ולבו בל עמו ועדיין לא פסע אפילו פסיעה אחת בעבודת הבורא ע"י פשטי התורה להיות לבו נכון עמו באמת ותמים לקשור החכמה והמדע אל פרטי עובדותיו לעשות הכל בהתקשרות ותהי זאת רצויה אליו יתברך יותר מכל כוונותיו ובא וראה דברי הנביא ואעבור עליך ואראה והנה עתך עת דודים ואשבע לך ואפרוש כנפי עליך ובאתי בברית אתך טרם נבוא לביאור וקדים פ"ה ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ופירש"י בני יששכר גדולים בתורה גדולים בחכמה ונראה לבאר לשתי פנים כי מצינו לרז"ל שנתעוררו מאי תשמ"ל תנא עתים חשות ועתים ממללות ונוכל לכוון בדבריהם ע"ד ששמעתי מהמגיד זלל"ה שפירש יום ליום יביע אומר כלומר יום א' מתפאר ליום ב' בכשרון פעולתם של הצדיקים לומר כה וכה עבדו בי מצות ומע"ט ונתנו הארה בי מיום העליון כי נודע כשישראל עושין מצות ומע"ט בפרטי העתים כל עת לפי הצורך נותנים חיות והארה עליונה להעת שעשו בה המצות וזהו יום ליום יביע אומר לשון התפארות והיה טעמו את ה' האמרת או יתאמרו כל פעלי און משמעה לשון התפארות ולהיפך בהחרפה מן התורה והעבודה נמצא אין להם להימים וחלקי העתים בזה להתפאר כי נודע בחי' הזמן לית ליה מגרמה כלום ולזה אפשר לפרש אשר חכמים הגידו מאי חשמ"ל עתים חשות עתים ממללות כוונו האמור יש עתים שחשות מרפיון ידים של עם בני ישראל ואין להם במה להתפאר ועתים ממללות בהיות משכילים המתמידים יומם ולילה לשקוד על התורה ועבודה ומעשה מצות גורמים חיות והארה לבחי' העתים והם ממללות ומביעים התפארת במעשה מצותן של ישראל והנה מי שיש בו מדעת קונו ליתן עצות לנפשו בכל פרטי העתים איך לעבוד את הבורא ב"ה בחלקי העתים והרגעים כפי העת עת לעשות לה' שצריך לתקן את בחינת העת בעצמה דלית לה מגרמה כלום כ"א ממתנת ומצפה עת בואו של איש צדיק וישר להכניס בה הארה באמצעות עשיות מצותיו בעת הזאת כי בודאי אינו דומה שני עתים בדומה אחד ואפילו הרגעים כאשר אנו עתידין לבאר אי"ה לקמן ובכל עת ועת צריך המשכיל לעבוד בה בבחי' שונות להכניס החכמה והבינה בהתחלקות העתים והשעות והרגעים וזהו פ"ה ומבני יששכר הן המה הגדולים בתורה ובחכמה יודעי בינה לעתים ירצה כחם יפה וחכמתם עמדה להם לקשור ולחבר הבינה לפרטי העתים כי מלת ידע משמעו לשון התחברות כמו וידע אדם לעבוד עבודת גבוה בכל חלקי העתים להעלותם לשורשם ואחדותם וכזה אפשר לרמוז בחז"ל דאיתא בגמרא שואלין לאדם בבואו לעולם העליון תחילת דיבר ה' קבעת עתים לתורה וסמכוה אקרא פוטר מים ראשית מדון ויש להבין מאמרם הלא מצינו היפך הדברים מי שקובע עתים לתורה כאלו מיפר תורה והנכון בעיני כי בודאי לימוד התורה אינו רשאי האדם לפטור ממנה כמעט רגע וכו' וכדבריהם כן הוא ותחלת שאלת האדם קבעת עתים לתורה השאלה על בחי' חלקי עתיו ורגעיו עת מספר ימיו בעודו בחיים חיותו לזה שואלים אותו קבעת אותן העתים להתנהג בהם על פי התורה ועבודה לעבוד בהם בכל עת ועת כפי הצורך וכפי השעה להכניס החכמה והבינה בהם כנזכר ואיתא במשנה דאבות הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה ויש לדקדק מהראוי לומר הוי ממעט בעסק ולמוד תורה כי מה עסק שייך בתורה אמנם כוונת המשנה כי עינינו הרואות הנבער מדעת ואינו מתנהג א"ע ע"פ התורה אזי עסקיו רבים הם עד אין מספר כי ידוע הגם שבדרך כלל המה רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת עכ"ז בדרך פרט אין שיעור ואיה סופר כי חדל לספור ע"פ תיקוני חז"ל שעשו סייגים ומשמרת למשמרת ואמרו היורד לאומנות חבירו עובר על לאו לא תנאף וכדומה מה שגדרו וסייגו הרואה יראה אם יתנהג ע"פ התורה ותקנת חז"ל נתמעטו עסקיו כי הכל נקרא עסק אפילו בעוסקו איזה דבר עבירה משנאה וקנאה וגאוה ונמצא ע"פ הדברים האלה הפרש רב בין עסק לעסק אם עסקיו ע"פ התורה ותקנת חכמים מתמעטים והולכים העסקים כ"א מה שהורשה ולא זולת ונשאר לו מעט מהרבה לאפוקי הכסיל אשר בחשך הולך ואין אור לו ממאור התורה להאיר לו מה יעשה וממה ימנע עשות אז אין מספר לרבוי עסקיו כי הכל ישר ונכון לפניו וכן כל פרטי הזמנים שוים בעיניו וע"פ התורה עת לעבוד ועת לנוח וחכמים הוסיפו מחול על הקודש ואוטם אזנו משמוע תורה הכל נכון בעיניו ונמצא רבים הם פרטי עסקיו ולזה באזהרה באה המשנה וגם בעצה טובה הוי ממעט בעסק זהו האזהרה לאדם שימעט עסקיו כל מה דאפשר ואז יפנה מחשבתו ללמוד תורה ואם אמר יאמר העובד יומם ולילה בפרנסתו איך אפשר לנוח מעסקיו כי רבים הם ימים כלו והם אינם כלים כאשר אנו רואין עתה בדור הזה בעוה"ר רבים הם אם תאמר להם כדבר הזה לתורה ולתעודה אם לא יאמר מאפס הפנאי אינו יכול ללמוד תורה לזה בעצה יגיד כלפי דבריהם ועסוק בתורה כלומר ראה גם ראה שכל עסקך תהא ע"פ התורה אז תראה ותתבונן ותתמעט כמה וכמה עסקים וממילא ריוח והצלה לפנאי לימוד תורה ותפלה כיון שיפנה מכמה עסקים שאינו רשאי לעשותם ע"ס התורה כנזכר סוף דבר הכל נשמע החיוב מוטל על כל אחד ואחד מישראל הרוצה לגשת אל עבודת הבורא לכלכל דבריו במשפט ולהכניס הדעת והבינה לפרטי עתיו ורגעיו ועסקיו ובאיזה מדה מהמדות שעסקו בהם אם אהבה או יראה ואפילו מצרכי גופו ישכיל עשות ע"ס התורה ולערך הזמן לתקן אותה כראוי כי הנה הראב"ד בפירושו לספר יצירה פירש והר סיני עשן כלו עש"ן נוטריקון עולם שנ"ה נפ"ש שזה תכלית הבריאה ונתינת התורה המאיר להם לישראל את הדרך להבין ולהשכיל איך לתקן באמצעות כשרון העולתם שלשה בחי' אלו עולם שנה נפש ונפשות ישראל בכלל בחי' נפש והם נותנים חיות בזמן שהוא בחי' שנה והזמן נותן חיות בעולם וכמו שאני עתיד לבאר את זה לקמן אי"ה והנה כמו שיש בבחי' הזמן יום א' שהוא מובחר הזמן ובכללות השנה וכמו שרבו דעות בגמרא י"א הוא יום כפור נבחר לסליחה וכפרה וי"א יום שבת מרכז ששת ימי המעשה וכמ"כ בבחי' עולם מובחר העולם הוא נקודת ציון כמאמרם ז"ל ע"ס מציון מכלל יופי שממנה הושתת העולם וכן בבחי' נפש יש בכל דור ודור צדיק יסוד עולם שהוא מובחר הנפש ומקיים העולם בצדקתו בימי אסתר היה מרדכי צי"ע ובימי בועז הוא היה מובחר הנפש כמ"ש הנה הוא זורה את גורן השעורים הלילה פי' הוא זורה ומעביר הקליפות המורה על המוץ ומברר האותיות מהתלבשות הקליפות בגלות הדומה ללילה ועיין בדרוש שבועות ותמלא צמאונך וכמוהו הענין בכל דור ודור צדיק הדור הוא מובחר הנפש והוא המברר טוב מהרע הוא הנותן חיות בזמן והזמן נותן חיות בעולם וזהו פי' שית אלפי שנין הוי עלמא והכוונה להיות שית אלפי שנין משתנים בשינויים אין שנה א' דומה לשנה ב' וכן אין יום א' דומה ליום ב' זה הגורם הוויות העולם הן המה הב"ח ודוממים וצומחים נודע עיקר הויתן מתנהג עפ"י השתנות הזמנים יש מהם שהיום גורם צמיחתם ויש שהלילה גורם צמיחתן וגדולתן והחכם יבין מדעתו איך שבחי' העולם תולה עיקר ההווייה בבחי' השתנות הזמן וזהו שית אלפי שנין הוי עלמא כי אם לא היה סדר הזמנים ושינוי העתים ממילא נעדר ג"כ בחי' עולם כלל העולה אם אנו קורין בחי' זמן מוכרח להיות סדר הזמנים מחולקים ועתים משתנות ומתחלפים וזה הגורמת הויות עולם ומי הוא הנותן חיות והוי' לבחי' הזמן הוא הצדיק יסוד עולם מובחר הנפש נותן חיות והארה לחלקי עתים כנזכר ושלש אלה צריכין להיות תמיד בבחי' תקונם וזאת תורת האדם כנאמר והר סיני עש"ן עולם שנה נפש ועיין בדרוש ר"ה ביאור הכתוב אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי שם רמז כללות ג' בחי' אלו שבתי מורה בחינתו מובחר הנפ"ש בבית ה' מובחר העול"ם נקודת ציו"ן כל ימי חיי מובחר הזמ"ן ותבין נפלאות. הכלל העולה מי שחלק לו אלהים בבינה ורוצה לגשת אל התורה ואל העבודה ראשית דבר החיוב מוטל עליו לקשור ולחבר פרטי עתיו ורגעיו אל התורה והעבודה להכניס הבינה בהם ולעבוד בכל חלקי ימיו את הבורא ב"ה לערך הזמן ואזי גורם באמצעות כשרון פעולותיו חיות והארה לפרטי עתיו להיות להם במה להתפאר כנזכר עתים חשות ועתים ממללות כלומר יש עתים שממללות ומתפארים בצדקות הצדיק העובד בהם עבודת בוראו ומצאתי ראיתי דומה לדברי בספר אור החיים בקיצור דבריו ויהיו חיי שרה מאה ועשרים שנה ושבע שנים וביאר שהצדיקים מחיים את הזמן והרשעים מקבלים חיות מן הזמן וזהו ויהיו חיי שרה מאה שנה כלומר בצדקת הצדיקת שרה החיה בעולם מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים ובמאמרינו הנ"ל יתכן לך להבין את דבריו המועטים המחזיקים מרובים והנה כזה יש לרמוז פ"ה ומבני יששכר יודעי בינה לעתים היינו אישים המשכילים כדברי רש"י ז"ל הגדולים בתורה וגדולים בחכמה כחם יפה לקשר הבינה לפרטי עתיהם לדעת מה יעשה ישראל לידע את מעשה ה' כי נורא הוא והכל בחכמה עשה וממילא אין שום דבר בעולם הבא לכלל בריאה שלא יראה שם סימני פלאי חכמה ובעשות ככה לקשור החכמה והבינה לפרטי העתים והעובדות קונה שם טוב לעצמו ולכנותם ולקרותן בשם ישראל וזהו לדעת מה יעשה ישראל כלומר במה נאות לו שיעשה ישראל שלם שיוכל להאמר עליו ישראל אשר בך אתפאר והכוונה מתי אתה מכונה בשם ישראל המורה בחינה מעולה שבשמות אשר בך אתפאר כשהקב"ה יכול להתפאר אתו בכשרון פעולותיו אזי בשם ישראל יכונה ולא זולת:
ובאופן אחר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים הכוונה כי הנה כבר קדם לנו הדיבור בפרשיות הקודמות פ"ה יששכר חמור גרם יש לך אדם כזה הרוצה שהשכר יהיה ישות בעולם ואינו רוצה להמתין על טוב הצפון וגנוז בשביל הצדיקים וכל זה חמור גרם ירצה חומריות גופו העב והגס זה הגורם לו לומר ככה וכל עצמו בתורה ותפלה לשאול פרס מרבו ומיעוט הכרתם נרפים הם נרפים בענייני עבודתם ותורתם ומתרשלים בתפלתם כיון שאין בהם שכל חזק להמתין על רב טוב הצפון נמצא אם הבורא ב"ה משפיע להם שפע וברכה בעוה"ז אזי מתחזקים ומתחמצים בעבודה שבלב זה תפלה בחשק והתעוררות גדול באשר שהשכר יש מוכן ומזומן לפניהם וכי תאוה לעינים הגשמיים וכי נתהפך עליהם הגלגל וביתם ריקם מכל טוב נרפים הם נרפים לבל יעבדו את הבורא ב"ה כראוי נמצא אנשים כאלו אין עבודתם את הבורא ב"ה חשובה וספונה לפניו ולא כלום כיון שהעבודה חזק ורפה לעתים מזומנים ואהבתם ויראתם תולה בדבר בי"ש שכ"ר ותדע נאמנה שלא נאמנה את אל רוחם ולא מחשבותיו ית' מחשבתם אפילו בהיות בתיהם מלאים כל טוב ואז מתלהבים את לבם בקרבם ונדמה בעיניהם בתורה ותפלה ומעשה המצות שעיקר מגמתם והתאמצם לגרום יחודים בעולמות עליונים ובאמת לא כן וטעותם ניכר בפניהם כי הכרת פניהם ענתה בם שלבבם בל עמם וזה לך האות כשהגלגל חוזר עליהם לא נודע מקומם איה איפוא תורתם ותפלתם ובביתם לא ישכינו רגלם פעם בחוץ פעם ברחוב וסובבים כל ארץ החוילה אשר שם הזהב ומשליכין תורתם ותפלתם אחר גיום והכלל מי שעיני שכל לו נפשו יודעת מאוד שהאמת אתי וזאת המדה המהלכת בקרב הארץ וכזה יש רמז בכתוב ומבני יששכר ירצה ומבני ישראל השואלים פרס מרבם ורצונם שיהא להם י"ש שכ"ר בגשמיות עוה"ז ואינם ממתינין על רב טוב הצפון מורה הכתוב באצבע שאין עבודתם חשובה ומאומה אין בידם ואם תראה שמקשרים לפעמים הבינה לעסוק בתורה או תפלה העבודה רפוי בידם ואינו כ"א לעתים כמדובר להיות שתלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה והיראה ובאמת העבודה צריך להיות בתדירי בין בטיבו ובין בעקו והכתוב רומז אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק זה הדבר אשר דברתי להורות נתן בלב כל חכם אם רצונך להיות עובד את הקב"ה לעולם בלתי שום הפסק ולא לפרקים כאשר בני י"ש שכ"ר המבואר שידעו בינה רק לעתים לפעמים הן ולפעמים לאו כנזכר עצה היעוצה על דברתי מלכי צדק כלומר כל מגמתך תהיה עבור צורך גבוה בעבור השכינה הנקרא מלכי צדק וזהו משמעות דברתי לשון בשביל מלכי צדק ועבודה כזה אינה נפסקת עולמית כיון שאינו תלויה בדבר וזאת תורת האדם לשום מגמתו ורצונו בתורה ותפלה ומעשה מצותיו רק עבור צורך גבוה לתקן במקום עליון. ועתה נחזור לענין ראשון אשר עיקר נתינת התורה לעם קרובו ישראל להורות נתן בלבם איך לתקן שלשה בחי' עש"ן עולם שנה נפש כמבואר ובזה נאות לו לאדם להעלות התחלקות העתים והרגעים לשרשם כל יום ביומו ליחד מדות העליונים הן המה בחי' הרגלים והמועדים הנקרא ימים טובים שבאמצעותם נתגלים אורות עליונים כנזכר למעלה בדרוש הנ"ל וזהו ואעבור עליך ואראך ואיתא בזוהר ואעבור בגין לרחמי ונודע שבמלת ויעבור הוא המתקת הדין רי"ו גבורה בשם הרחמים ע"ב כידוע למביני מדע ואתה תחזה דברי קודש הזוהר ואעבור בנין לרחמי שאני עברתי ממדת הדין למדת הרחמים בגינך בשביל חשיבות שראיתי בך וזהו ואראך לשון חשיבות כמו רואה אני את דברי אדמון משמעו לשון חשיבות חשובים אצלו דברי אדמון ומה החשיבות לזה נותן הכתוב טעם לשבח והנה עתך עת דודים ירצה עם פרטי בחי' העתים שאתה נוהג בהם על פי התורה ועבודה והיינו שמקשר הבינה לעתים כחך יפה לעורר דודים העליונים אשר יחודם וזווגם תולה בהתעוררות כשרון מעשיהם הטובים של צדיקים כנודע באמצעות העתים והמועדים כנזכר:
ובאופן אחר שהנביא אומר במקום הקב"ה בלשון תרעומות ואעבור עליך כלומר מה שעברתי משורש דיני שלא אתנהג במדת טובי עליך הכל בשבילך את כללות ישראל גורם ככה ומה הוא הגרם ואראך והנה עתך עת דודים ירצה עתך שאתה מתנהג בהם עבודת בוראך אינו רק לפרקים כבחי' הדודים שזווגם אינו כ"א לזימנין כאשר נודע מהזוהר ההפרש אכלו רעים שתו ושכרו דודים ופי' רעים רומז לאבא ואימא שיחודם בתדירי ואינה נפסק עולמית ודודים מרמזים לזו"נ להיות בחי' יחודם וזיווגם הוא לזמנין כנודע להדורש בספרים וזהו הכוונה ואראך והנה עתך רק עת דודים כנזכר והיינו מבני יש שכר היודעים בינה רק לעתים ולא בתמידות ואתה ראה מה החטא גורם בהתרפה עם הקדוש מהתורה והעבודה כמתרעם ואומר ואפרש כנפי עליך מובן על דרך מה דאיתא בזוהר חדש ע"פ פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה ע"ש באורך הענין והמובן בדברי קדשו הבורא ברוך הוא כמתרעם ואומר לכנסת ישראל ראו מה מעשיכם גורמים פשטתי את בהירותי מהתלבשות הכינוים וסובר הייתי שהשיגו אותי לעבוד עבודתי עליונה בלתי שום התלבשות השמות והכינוים והיו עיניכם רואות את מוריכם בלי התלבשות בחי' כנפיים וע"ד דאיתא בזוהר קב"ה ברא נהורא לנהורא ירד מכתרא לכתרא ומנזרא לנזרא והכל בשביל עם קרובו ישראל בכדי שישיגו אותו ית' באמצעות התלבשות הכנפים וכל עוד שאין משיגין אותו ית' בצמצומיו העליונים אזי צריך להתלבש א"פ כ"י במדריגות התחתונים ובלבד שיהא מחשבה תפיסה ביה קצת מן הקצת וכ"ז היא עתה לאפיסת ההשגה מה שאין כן לעתיד כתיב ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך נראה לפרש ע"ד האמור כאשר תתרבה אז ההשגה בעולם וישיגו לדעת כבוד מלכותו ולא יצטרך עוד להלביש א"ע כ"י בכנפיים המורה בחי' התלבשות כי לרוב הזדככותם ובהירות שכלם החזק יתכן להם להשיג עוצם הכרתו בלי התלבשות כלל וזהו שמורה תיבת יכנף אותיות פני כ' כלומר אות כ' מורה לכתר אור צח ומצוחצח לא ילביש עוד בפנים המורה כנפים כאשר אני עתיד לבאר כ"ז במקום אחר באורך אמנם עתה לעומק המושג וקוצר המשיג והכרתם חלושה צריך הקדוש ב"ה להלביש א"ע כל שעה ורגע בכנוים וצמצום מדותיו לערכם של המשיגין אשר לא היה צריך לכ"ז בהיות מטיבים לכת בדרכי יושר ולזה אמר הקדוש ב"ה כמתרעם פשטתי את כתנתי המורים התלבשות הכנויים כנזכר איככה אלבשנה עתה עמהם וגו' וכזה נרמוז בכאן ואפרש כנפי להלביש א"ע בבחי' התלבשות הכנפיים והכל עליך בשבילך את הגורם ככה ולא אני כמבואר ואומר ג"כ ואשבע לך הכל לדבר אחד נתכוון כלומר הצטרכתי לבוא ברזא דשבעה מדרגות שאני צריך להצמצם בהם בשבילך כמדובר ועוד זאת אחרונה קשה מראשונה ובאתי בברית אתך כי הנה הכתוב אומר והקמותי את בריתי אתכם באמצעות כשרון פעולתכם נעשה הקמת ברית עליון להשפיע משפע ברכה העליונה לנאוה קודש השכינה וברעות מעשיהם גורמים השפעה לחיצונים עש"ה הוי אשור שבט אפי או שירדה המרכבה לבבל לכבוש כל העולם תחת יד נבוכדנצר או על דרך והרעה הקריב קרב את לבן של ישראל לאביהם שבשמים ונמצא הם הגורמים שברית עליון ישפיע למקום שאינו ראוי ח"ו ולזה באזהרה בא הקב"ה ראו דרכיכם לאן אתם פונים אות השפעתי ולזה אומר ובאת בברית אתך לערך מעשיך אם למקום הראוי או להיפוך חס ושלום ומה מאוד יחרד האדם לעורר לבו בקרבו לירא ממורא הנ"ל ומה שגורם בעולמות עליונים כמבואר ומעתה תחזה מה שתקנו קדמונינו ז"ל לומר פסוק ואעבור עליך ואראך וכו' באמצע ההגדה לכוון האמור ואעבור משורש מדותי הטוב להשפיע לפרעה וחילו להרע עמכם עליך הכל בשבילך הוצרכתי להשפיע בהם לקרב אתכם אל התורה והעבודה כמאמר הזוהר ופרעה הקריב ולזה גמר אומר ואראך והנה מתבוססת בדמיך ואיתא מת בוססת בדמיך מת המורה קליפות עדיין יש לו אחיזה כי לא טהרת מזוהמת טומאות מצרים מכל וכל וכאשר עתידין אנו לבאר אי"ה לקמן בדרוש ספירת העומר ולזה אפילו יצא האדם עם בחי' דעתו מגלות והאמונה תקוע בקרב לבו שיש בורא עולם ומנהיג ומשגיח עדיין לא נטהר ממגע נכרי שיש להם אחיזה בפרטי מדותיו אשר זה עיקר עבודת אדם לטהר ולנקות מדותיו מכל מום אחיזת החיצונים ולזה בא תיכף ענין הספירה אחר צאת בני ישראל ממצרים המשכיל יבין לאן הדברים נוטים. ועתה נחזור לפתיחת דברינו רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי וגו' ואיתא בכוונות ותרבי קטנות ראשון ותגדלי גדלות ראשון ותבאי קטנות שני כי הוא בעדי עדיים שדים גדלות שני והענין עמוק ומי ימצאנו ונראה לפרש ע"ד המוסר שכל אלו הבחי' ישנם גם עתה בכל אדם ובכל זמן טרם צאתו מבחי' יציאת מצרים החכמה ישנם כל בחי' אלו כי הנה הכלל מונח בידינו שעיקר הבריאה את כללות העולמות מרום המעלות עד מקום הנמשך הכל בשביל עם קרובו ישראל שיתפשטו אורותיו הבהירים והמאירים בכללות המדריגות כולם ואישים המשכילים יתנו לב לדעת לעשות בתחתון ולרמוז בעליון ולהשיג משם עולמות כמאמר אליהו בריש התיקונים ובראת שמיא וארעא וגו' לאשתמודע בהון עלמין במחשבות טהורים כאלו יתכן להם להעלות התפשטות האורות למקום אשר היה שם אהלה בתחלה מרום שבתם ומזה מקבל הקדוש ב"ה תוס' תענוג ושמח לקראת הפקחים אשר דעתם יפה להעלות ניצוצין קדושים ממקומות הנמוכים ע"ד משל כשרוצים ליתן מתנה למלך בשר ודם בודאי אפילו מביאים לו כל מתנות שבעולם מכלים נאים ויפים מזהב וכסף ומרגליות כ"ז אינה חשובה וספונה לפניו לכלום כי מה חידוש חדשו חכמים בהבאת מתנתם וכלום חסר מבית המלך הגנוזים זהב וכסף ומרגליות ואבנים טובות בבית גנזו ותשורה אין להביא למלך גדול מה שתינוק בן יומו יודע ומבין שכלים מזהב וכסף וכדומה מיקרי הערך המה נאים ומפוארים ביותר ומה לו להביא לפני המלך דבר שאין בו חידוש מה שאין כן אם מתקנים בחכמתם הרמה כלים נאים מפוארים מגוש עפר בציורים נאים בתכלית היופי עד שרואה יראה וישמח לבו ויאמר ראה זה חידוש הוא שחדשו החכמים וכחם יפה לעשות מגוש עפר כלים נאים כאלה שאינם בנמצא אפילו בגנזי המלך תשורה כזה יש להביא על שלחן מלכים ונולד תענוג מחודש אצל המלך לשמוח לקראת הפקחים ורוב חכמתם עמדה להם לעשות ככה מגוש עפר. והמגיד זללה"ה היה אומר שזהו מה שאמר הסבא ואתקשטת בקשוטין דלא הוו דהיינו כשאדם רוצה לעשות קישוטין לשכינה ע"י תורה ותפלה אינו חשובה כ"כ בעיני כבודו ית' כיון שמקשט את השכינה עם דברים יקרים ורמים שבלא הוא המה ג"כ יקרי הערך קישוטין עליונים תורה ותפלה העומדים ברומו של עולם המונח בגנזי המלך מלכו של עולם כמבואר במשל הנ"ל לאפוקי אישים המשכילים אשר הכרתם חזקה וכחם יפה להשיג אורות הבהירים המלובשים במדריגות התחתונים גם משם מעלין נ"ק ועושין מהם בחי' קישוטין לשכינה יש לו להקב"ה תוס' תענוג יותר ויותר ושמח לקראת הפקחים כנזכר במשל המבואר. בהקדמה הנזכר יתכן לך לדעת פ"ה רבבה כצמח השדה הנה נודע הצדיקים נקראים צמח השדה היא השכינה הנקראת חקל תפוחין קדישין וכיון שיש להם לכל אחד ואחד אחיזה בקומת השכינה לערך נשמתו וכבר נתבאר לנו. אשר יש מארי דידין ומארי דרגלין וכו' כי עם כל פרטי אבר שאדם עושה מצוה נעשה דוגמתו ונתקן בחי' אבר בקומת השכינה דהיינו אם מקיים פתוח הפתח והיה מעשה הצדקה לגרום תיקון אבר יד בקומת השכינה וכמוהו בשארי תיקון המדות ותכונת אבריו של אדם המורים מדות עליונים כמו שהוא מקשט א"ע עם מלא קומתו עושה גם כן קומה וקישוטין לשכינה וצריך האדם להתבונן במעוז שכלו ולהסתכל במאור עיניו כל מה שרואה ושומע ושאר מקריים הבאים לו לאדם בעודו בעולם הזה אפילו באקראי בלא מתכוין יתן לב לדעת ולהשכיל התלבשות אלהות המלובש לשם ויקח מזה רמיזא דחכמתא לעבודת הבורא ובזה נאות לו לחבר החכמה תתאה לחכמה עלאה וכמבואר לנו מזה כמה פעמים ואין כאן מקום להאריך ואיש הירא ותמים במעשיו לעבוד עבודת הבורא על דרך הנזכר תועלתו גדולה ומובחרת וגורם תוס' תענוג ב"ה שזהו עצם תענוגו שצפה לקבל מעם קרובו ישראל יותר ממי ששומע דברי תורה ושכל ומוסר ומחיה את נשמתו כנזכר במשל הנ"ל וממשל בן מלך שהלך בשביה לארץ מרחקים ואחר כך כשפודים אותו מהשביה להביאו בהיכל המלך שמח לקראתו ומקבל תוס' תענוג יותר מבנו שיושב בתמידות אצלו בהיכל המלך כי תענוג תמידי אינו תענוג וכן הענין בעבודת הבורא יתברך אינו חשוב לפניו יתברך כשעושין קישוטין לשכינה באמצעות תורה ותפלה ומעשה המצות כי מה זה חידוש שחדשו חכמים ובלא הם תורה היא יקרה מפנינים וזה נקרא ואתקשטת בקישוטין שכבר הוו ואינו חידוש בעיניו יתברך לקבל תוספות תענוג מאיש כזה שאין לו שכל לעבוד עבודת קונו כי אם בתורה ותפלה ומעשה המצות וכשפורש את עצמו מן הספר לעשות דברים המוכרח בהם שאי אפשר זולתם כגון אכילה ושתיה ושינה ומשא ומתן ושאר תענוגות בני אדם ודיבור איש אל רעהו אזי נעדר מהשכל ליתן עצות לנפשו לעבוד גם עם בחי' אלו את הבורא ברוך הוא ולהכיר בהם סימני חכמות אלהי דהיינו בשם אל הלב אשר לכללות מדריגות אלו יש להם מקום מוצא באורות עליונים וכיון שהוא איש בער ולא ידע כל זאת תועלתו מתורה ותפלה מעט מן המעט כי אי אפשר לו לעמוד תמיד במעלה עליונה ובפרט אם בא לו לאדם גדלות בעת עוסקו בתורה ותפלה ואח"כ הולך בקומה זקופה ונותן שמחה בלבו מעת תורתו רבו יותר על זולתו וזה הגורמת לו להתפאר בלבו למי כל חמדת ישראל ולהיות יושב בראש וגם מדמה בנפשו לומר שכבר שדים נכון עמו להניק לאחרים ליהנות ממנו עצה היעוצה לומר תורה ומוסר ודרכי עבודה וכסיל הזה בחושך הולך ולא אור לו להאיר אחרים את הדרך אשר ילכון ואת המעשה אשר יעשון וראוי להשיב אמרים לו לומר קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים כיון שהוא עדיין עומד ראשו ורובו במיצר ים החכמה ולא פסע אפילו פסיעה אחת בעבודת הבורא להיות מהעובדים אותו ית' באמת ובלב שלם לשום עיקר מגמתם עבור צורך גבוה כי אם לכבוד עצמם כאשר נתרבה עתה בדור הזה רבו כמו רבו כל א' ואחד רוצה להיות רב ולומר תורה ומוסר והם בעצמם נעדרים משכל ואין יודעים בין ימינם ושמאלם וזהו שמתמה הכתוב נגד עם ישראל וגנות ערכם המתפארים וכאב את בנו יוכיח רבבה כצמח השדה נתתיך אשר לכל אחד ואחד מישראל יש לו אחיזה בקומת השכינה בשדה של תפוחין וזה כצמח השדה הידוע נתתיך כשאר נשמות הצדיקים וממילא יש לאל ידך לעשות קישוטין. לשכינה אשר זה עיקר כוונת הבריאה והוציא את עמו ישראל ממצרים לעשות קישוטין לשכינה אפילו באמצעות מדריגות הנמוכים ולמיעוט הכרתך ורחבות דעתך לא כן מעשיך ואדרבא בהרבות למוד תורה ותפלה באים לכלל גדלות ראשון ושני וזהו ותרבי ותגדלי שרוב למודך גורם לך גדלות לקרותך רבי וכדומה משטות הנוהג בעולם ואין לך שטות גדול מזה כי אפילו למד תורה הרבה והתפלל כראוי ונכון כאשר יוכל שאת ומדמה בנפשו שלא נמצא אתו שום פניה ומחשבות זרות כי אם הכל עבור צורך גבוה עכ"ז אין עבודתו מובחר העבודה אם נעדר מחכמה ואין לו התפשטות הדעת להכניס החכמה והמדע לפרטי עובדותיו וכללות המדריגות באשר הוא שם יקח גם מזה רמיזא דחכמתא להעלות משם איברי השכינה ידע נאמנה שאין עבודתו חשובה וספונה כל כך כיון שעושה קישוטין מדבר שהיה בלא הוא גם כן בחי' קישוטין ובפרט אם תורתו ותפלתו אין עולה ג"כ כהוגן חס ושלום אזי מאומה אין בידו ואדרבא בא לקטנות ראשון ושני וגם לגדלות ראשון ושני ושלו אינו רואה אבל רואה הוא באחרים ליהנות עצה ממנו והוא נבער מדעת ולזה רומז הכתוב ותבאי בעדי עדיים כלומר בדבר כזה שהוא כבר קישוט היינו בגדלות תורה ותפלה שהן המה קישוטין בלא הוא ועכ"ז מתפאר בעצמו שגם לו שם בגדולים והאמת אין אתו כי אפילו אם כדבריו כן הוא ותורתו ותפלתו עולה לו כהוגן בלי שום פניה ורמאות על כל זה בחינתו גרוע כי צריך לקשט את השכינה בקישוטין דלא הוו כמדובר ומתמה הכתוב עכ"ז שדים נכונו ברצונו להניק לאחרים ליהנות ממנו עצה איך להתנהג בעבודת הבורא ומגלה הכתוב רצונו ראה אתה פחיתת ערכך ושערך צמח נודע שערות רומזים למותרי מוחין והיינו שאין לו התפשטות השכל לנהוג א"ע ע"פ התורה ועבודה אפילו במותר לו מדברים המוכרח בהם לקיום גופו וכיון שנבער מדעת קונו ממילא יש לו מותרי מוחין הרומזים על בחי' השערות כנודע מספרים וכאשר יתבאר לנו אי"ה בדרוש ספירת העומר ע"ש וכיון שכן ששערך צמח איך מלאך לבך לומר ד"ת כאלו יש לך בחי' שדים להניק לאחרים ד"ת ומוסר ואת ערום ועריה מעיקר העבודה ואוי לאותה בושה וכלימה שנתרבה עתה בדור הזה והלואי לא ראינו כזאת ולא שמענו כזאת והקב"ה בעצמו יודע לתקן להסיר לב האבן וליתן להם לב בשר לעבוד עבודת בוראם באמת ולב שלם אמן סלה:
ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך והכיתי כל בכור אני ולא שרף ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ולא השליח ובזה יובן ג"כ פ"ה אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב והכוונה כי הנה כתיב בתורה אני יוצא בארץ מצרים ומת כל בכור בארץ מצרים והקשה בשל"ה איך אפשר לומר בבורא עולם ואני יוצא בארץ מצרים והלא כל הארץ כבודו ומקומו כי מכה"כ ומה היא היציאה בארץ מצרים לחוד ותוכן הדברים כי הנה באמת אצלו יתברך אין שייך לומר יוצא ממקום אל מקום כי הוא מקום העולם ואין העולם מקומו והוא א"ס וא"ת נעלם מכל רעיון ולית מחשבה תפיסה בו כלל וכשרוצה לגלות איזה מדה בעולם לסבה ידועה מלביש בהירותו בכמה צמצומים והתלבשות המדריגות בכדי שיהי' איזה תפיסה והשגה לעוצם בהירותו לבריותיו וזה נקרא אצלו כ"י בחי' יציאה כל בחי' התגלות מהעלם אל הגילוי זה נקרא אצלו בחינת יציאתה ממקומו הרמה והנה כשגילה כבודו בארץ מצרים ארץ הטומאה אזי כל הניצוצין המשוקעים שם דבקו אחריו כי העילה רוצה בעילתו ועי"ז שואף משם כל ניצוצין קדושים המחיה אותם וממילא מת כל בכור בארץ מצרים היינו כל טוב והמובחר שכיון שהטוב מנ"ק עלה למעלה ונתרוקנה קומת הסט"א והרע נופל למטה לנוקבא דתהומא רבא והנה כל זה הראה הקב"ה להורות נתן בלבם לדעת את הענין מאבן השואב ברזל כי הברזל רוצה לדבק בשורשו עיקר מקורו הנראה בחוש הראות וילמוד סתום מן המפורש ללמוד דעת מגשמיות בחי' המושכלות והנה כבר נודע קב"ה ואורייתא וישראל אינון חד והסברא נותנת כמו שיש ענין זה בבורא עולם מוכרח להיות גם כן בצדיק כשרואה ומסתכל באיזה דבר אפילו בלא מתכוין הטוב שבזה הדבר רוצה לידבק בצדיק הגם שאין הצדיק מתכוין להזיק את הרשע בראותו אך מחמת שהצדיק משער בלבו שמסתמא יש כאן ניצוץ הקדוש השוכן שם להחיות גורם במחשבה הטהורה שנבחר הטוב מן הרע להיות שרצון הטוב לידבק בשורשו והרע נופל ממילא כמו עובד' שנתגלה עוצם בהירתו מארץ מצרים כנזכר ומת כל בכור בארץ מצרים והנה הצדיק נקרא ציון כמ"ש רשב"י זלה"ה לתלמידיו אנא סימנא בעלמא וסימן הוא ציון לאפוקי אנשי המון עם נקרא יעקב ואין לך אדם אפילו מפחותי הערך שלא יהיה בהם קצת בחי' משכן להש"י וכן נקרא משכנות יעקב לכוון האמור וגם מי שהוא בבחי' יעקב ולא ישראל סובר ומדמה בנפשו שכבר תיקן כל הצורך והשרה השראת אלהותו בקרבו כמלא קומתו לא כן הצדיק השלם כל מה שמרבה בעבודת בוראו נראה ונדמה בעיניו כאלו לא התחיל עדיין ועומד על פתח השער ולא עייל עדיין לפנים כי אם כל שעה ורגע מרבה להעמיק בהשגה ומשער בלבו איך לבא לתכלית ההשגה ועל דרך הזוהר נודע בשערים בעלה כפי מה שמשער בלבו וזהו אוהב ה' שערי ציון כלומר אהובה וחשובה לפניו יתברך שערי ציון מה שמשער בלבו צדיק הנקרא ציון מכל משכנות יעקב הנדמה להם שכבר עמדו על מעלה הגבוה והמה בחינת משכן אליו יתברך עם מלא קומתם ואין כחם יפה לברר הטוב מהרע כמו שערי ציון מחשבותיו של הצדיק הנקרא ציון תועלתו גדולה ומעולה לברר ולהעלות נצוצות קדושות המלובשים אפילו במדריגות התחתונים כמבואר כי הטוב רוצה לדבק בשורשו כאשר במכת בכורות מצרים. ולזה תבין מה שסידר בעל ההגדה ועברתי בארץ מצרים וגו' ובא לשלול שלשה אלו אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח ולכאורה תמוה לאיזה כיון בא לשלול כל אלה וע"פ הדברים הנאמרים יתפרש ענין נאה שבא לתרץ קושיא הנ"ל איך יתכן לומר על בורא עולם לעבור ממקום למקום והלא הוא מקום העולם ואין העולם מקומו לזה אמר ועברתי בארץ מצרים אני דייקא ולא מלאך ובאופן המבואר שגילה עוצם בהירותו וכבודו כנזכר וזה הגורמת והכיתי כל בכור אני דייקא ולא שרף כ"א כאבן השואב ודבקו כל טוב ארץ מצרים בשורש השרשים וגם מזה נמשך ובכל ארץ מצרים אעשה שפטים אני דייקא ולא השליח כי כל עצמם של כללות עשרה מכות לעשות שפטים בארץ מצרים ושדד המערכה הכל כענין לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים כמבואר לעיל וכיון שהתחיל הקב"ה לגלות עוצם כבודו ועבר בתוך ארץ מצרים כמדובר דבקו אחריו כל טוב נ"ק ונתרוקנה קומת הסט"א מכל וכל זאת הגורמת ג"כ שידוד המערכות וע"ד ששמעתי מהמגיד זלה"ה שאמר בדרך השתלשלות התורה ממקורה להתלבש בעוה"ז ובאמת אורייתא מחכמה נפקת או מבינה ששם למעלה מהזמן ולמעלה ממערכות המזלות וכוכבים ממילא דרך השתלשלותם פגעה תחלה במזל טלה ראשון לכל המזלות וממילא נבטל ממציאות נגד בהירות איכות התורה וזאת הגורמת שידוד המערכות וגם ישראל בחי' שוה כמאמר הזוהר קב"ה ואורייתא וישראל חד אינון וממילא אם הם דבוקים בכל לבם ונפשם ומלא קומתם אל התורה קונים בבחי' עצמם שלימות התורה להיות מעלתם גבוה ממערכות הכוכבים ומזלות ובידם לשדדם כרצונם ואפשר לומר אשר חכמים הגידו ביום עשירי נכנסו למדה העליונה והיה בהם כח ליקח השה שהוא אלוה מצרים ולכפותו ולקשרו בכרעי המטה ולכאורה מנדע בעי מה טעם בחרו לכפות ולקשור דייקא בכרעי המטה וכי לא היה להם יתידות בבית לקשור לשם השה אמנם דברי חכמים צריך לימוד והכל לרמוז עובדות בנ"י בחכמה נפלאה לעשות בתחתון ולרמוז בעליון ופרטי עובדותיהם רק לדוגמא עליונה כי ידוע השכינה נקראת מטה עש"ה הנה מטתו שלשלמה וכרעי המטה מורה על בחי' הליכותיה והתנהגותיה את העולם כרצון הקב"ה בהתעוררות כשרון פעולת הצדיקים ואפשר לומר שלזה כיוונו בקשרותם וכפותם את הטלה הכינוי לראשון של המזלות והמערכות שעבדו המצרים רק למערכות וכפרו במציאות שם הוי"ה ב"ה וכפתו וקשרו ראשון של המערכות לכרעי המטה היינו להתנהגות והליכות השכינה כי לא ככל הגוים בית ישראל המה ויש לאל ידם כשמקשרים את עצמם לשורשם המה למעלה ממערכות והמזלות ובאיזה אופן נאות לו לאדם להגביה א"ע למעלה ממערכות והמזלות בהיות הכרתו חזקה לבלתי עשות שום פעולה בעולם אפילו מענייני צרכי הגוף וכדומה כל אחד בהתבוננות בסימני החכמה אשר כולם בחכמה עשה הקב"ה ואינו משתמש בה' חושיו להנאות עצמו כלום כגון חוש הראות בכל מקום שנותן עיניו אינו רואה כ"א אלהות המלובש שם וכן חוש השמע שומע דברי תורה אפילו מדיבור איש אל רעהו וכדומה שאר החושים אינו משתמש עמהם כ"א שיגיע צד הנאה לבורא עולם לעשות הכל על פי התורה ומשים לבו ונפשו שם כל הימים בתורה שהוא למעלה מהמזלות וקונה שלימותו בעצמותו גם כן ולא יתכן כזאת לפחותי הערך אשר איננו סובל סבות מאורעותיו והניסה דבר אליו טוב או הופכו נשאר שקוע אחר הנאות גופניות מהמאכל והמשתה והמשגל ושאר תענוגות בני אדם מעשה זר מעשהו ואינו מכיר סימני החכמה אנשים כאלה המה רחוקים מהתורה ותורה רחוקה מהם ולכן נופלים תחת הזמן ואין לאל ידיהם להגביה את עצמם למעלה מהמערכות ואדרבא נופל למטה מהמערכה עד בואו לעניות ודלות ושפלות וזה המרגלא בפי הבריות לומר שפל ונבזה פלוני אין לו מערכה היינו שאין לו מערכה מהמערכות הידועים ואדרבא נפל תחתם וכבר ביארנו למעלה פ"ה אנכי ה' אלהיך להקרא אלהיך דייקא נמשך מארץ מצרים משם עלה ונתפרסם ע"י שידוד המערכות ולכן צוה והזהיר אלהים זולתי לא תדע לשון התחברות לא תחברו שום בחינת אלוה זולתי ותפסידו מעלתכם המובחרת לכנות שם אדנותי עליכם כאשר חכמים נתעוררו על פסוק:
משכו וקחו לכם צאן ואמרו משכו ידיכם מאלילים וקחו לכם צאן של מצוה ואפשר לרמוז את דברינו הנ"ל שבלתי אפשרי לקשור ולכפות את הטלה לכרעי המטה היינו להתנהגות השכינה כ"א בהיטיב דרכיהם להגביה א"ע למעלה מהמערכות והמזלות באופן המבואר בכל פרטי חושיהם ותענוגים לקדש הכל עפ"י התורה כמדובר וזה נרמז בתיבת: משכו נוטריקון "מטה "שלחן "כסא "ומנורה הן המה פרטי תענוגות בני אדם בעולם הזה לעבוד בהם עבודת הבורא להשיג מזה אורות עליונים ד' תיקוני השכינה כאשר כבר קדם לנו הדבור בפרשת בא ע"ש וגם ביארנו שם מאמר הזוהר משכו יומין עלאין לגבי יומין תתאין לרמוז שבלתי אפשרי להשיג יומין עלאין לעוצם בהירותם כ"א באמצעות התלבשותם והתפשטותם למדריגת התחתונים תענוגות הגשמיים והיינו ד' מדריגות אלו:
משכו נוטריקון "מטה "שלחן "כסא "ומנורה ולהיות שלמטה מעולם הבנין יש מגע נכרי תערובות טוב ברע לזה נתעוררו חז"ל משכו ידיכם מאלילים המורה תערובות רע ממגע נכרים שבזי"ה וקחו לכם צאן של מצוה היינו לטהר ולקדש פרטי המדות הנקרא צאן של מצוה דייקא שיגיע צד הנאה לבורא ב"ה ולא להנאות עצמו ולזה תראה איך שהתורה רמזה בחוקות הפסח וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה' ופירש"י על שם הדלוג והפסיחה שהקב"ה מדלג בתי ישראל מבין בתי מצרים וקופץ ממצרי למצרי וישראל אמצעי נמלט ואתם עשו כל עבודותיו לש"ש וכתיב בסוף ויאמר ה' אל משה ואל אהרן זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו ופירש רש"י שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים אחד גוי וא' ישראל במשמע ונודע כל מקום שנאמר ערל לא על ערלת הברית לבדו יגיד כ"א ערלת הלב גם כן במשמע והיינו מי שלא טיהר וקישט עדיין פרטי מדותיו ועניניו לנהוג בהם דוקא ע"פ התורה כמדובר לקדש פרטי חושיו אל הבורא ב"ה ולפשוט התפשטות אורותיו הבהירים מהתלבשותם שנתלבשו במדריגת התחתונים וכיון שכן מי שלבו ערל אזי מעשה נכרים עבודתו ואנו אומרים אשר בחר בנו מכל העמים וכיון שככל הגוים בית ישראל אם כן מה יתרונם הלא גם הם רודפים יומם ולילה אחר פרנסתם ומלבוש ודירה ולא זרו מתאותם על כן צריך לומר כיון שבחר בנו דייקא שמעשינו אפילו הגשמים ובחינת תענוגים ג"כ יש שם תורה ועבודה ואנו יכולין לגרום באמצעותם יחודים וזווגים בעולמות עליונים כאשר דברנו מזה כמה פעמים במקומות רבים ועיין במקום אחר מה שביארנו ארץ ישראל גבוה מכל הארצות אפילו ארציות של ישראל כגון אכילה ושתיה ומו"מ ושאר תענוגים גם זה גבוה ומעילה ויש להם מקום מוצא באורות עליונים וזה הגורמת להם אח"כ בגשתם אל עבודה שבלב זו תפלה מוציאים דבור לפני אלהים זו תפלה בלי מחשבות תערובות חוץ והיינו בחינת פסח פה סח שיכול לפתוח פיו להוציא דבורים שלימים בלתי ערבוב מחשבות זרות ורומז הכתוב ככה תאכלו אותו ידוע אכילה מתיחס בלשון זווג ומלמדו התורה ככה יתכן לך ליחד אות השפעתו מתניכם חגורים ראשית כל צריך לחגור מאוד ומאוד בחי' מתנים המורים מדריגות התחתונים נעליכם ברגליכם ידוע בחי' נעל למאי מרמז כ"ז צריך לתקן תחלה בעת עוסקו בחיצונית ומקלכם בידכם את מקל הרודה בעם המורה בחינת גבורה לשפוט את הארץ עש"ה הוי אשור שבט אפי תהיה זאת בידכם לגזור אומר ויקם כי הקדוש ברוך הוא גוזר והצדיק מבטל וזהו ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון וכפירש"י לשון בהלה ומהירות כמו ויהי דוד נחפז ללכת והיינו למהרו יחיש מעשהו להיות מהיר במלאכתו מלאכת הקודש לדעת ולהשכיל איך להמתיק את הדין בשרשו ואי אפשר כ"א בהקדם לו לטהר ולקדש את עצמו במותר לו אפי' בענייני הגשמיי המוכרח בהם כנזכר ובעשותו ככה גמר אומר הכתוב פסח הוא לה' כלומר פה סח יכול לפתוח פיו להוציא דיבור לפני אלהים בתפלה בלי מונע מחשבה זרה ומעתה תחזה איך שרמז רש"י בדבריו הקרבן קרוי פסח ונודע שהתפלה שלנו תיקנו במקום קרבנות ונותן טעם כעיקר למה נקרא פסח על שם הדלוג והפסיחה שקב"ה מדלג בתי ישראל והכוונה צירופי אותיות שמוציאם נקרא בתים ובהיות ממלאים את התיבה במילוי הארה מקדמת המחשבה נקרא בתי ישראל ואם מוציא אותיות בלתי מחשבה טהורה כ"א ממעשיהו בחוץ והבלי עולם מדבור הערלים זה נקרא בתי מצרים והקב"ה לרוב חסדיו מדלג בתי ישראל מבין בתי מצרים וקופץ ממצרי למצרי כאלו אינו רואה וישראל נמלט על כל זה הקב"ה מקבל ומרצה כמוציא אפילו דבור אחד ועושה צירוף תיבה בשלימות שומע תפלתו ובלבד שיכוין את לבו לשמים ולזה גמר אומר ואתם עשו כל עבודותיו לש"ש ואז הפה סח היא התפלה עולה לרצון לפניו וכ"ז נאמר מאיש הירא ותמים במעשיו ומגמתו לעבוד את ה' בכל נפשו ומאודו לאפוקי מי שנתנכר מעשיו לאביו שבשמים גם תפלתו תועבה ואין הקב"ה חס עליו לקפוץ ולדלג ממצרי למצרי ומאומה אין בידו מתפלתו לגרום יחוד למעלה ולזה רומז הכתוב:
ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חקת הפסח עיקר החוקה של פה סח בתורה ותפלה רק בעבור זאת היא השכינה ואז תועלתו גדולה ועולה תפלתו לנחת רוח לפניו ית' במקום קרבן אבל באמת הדבר כל בן נכר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים והיינו שאין נותן דעתו לעשות פרטי מעשיו בהתקשרות שיגיע מהם צד הנאה לאביו שבשמים והוא בחושך הולך ולא כן ידמה כ"א הכל עבור טובות הנאות עצמו הוא דורש ומשוקע עדיין בתאותיו הגשמיות ולכן לא יאכל משמעו לשון יחוד וזווג כמדובר אינו יכול לגרום יחודים בעולמות עליונים עם הוצאות צרופי אותיות ותיבות שמוציא משפה ולחוץ כי בודאי אינם מטוהרים מתערובות מחשבות זרות:
וכל עבד איש מקנת כסף ג"כ ע"ד האמור שכל עצמו ומעבדו של איש בער לקנות כסף למלאות ביתו זהב וכסף וחסור עיקר העבודה שהיא לצורך גבוה ולא לצורך עצמו ומלתם אותו איש כזה עדיין ערל ואטום מבית ומחוץ והחיוב מוטל למול בשר ערלתו ערלת הלב להעמידו על דרך הטוב להטעימו מטוב עבודת בני ישראל מה עניינה ואז יאכל בו יתכן לו לעשות ולגרום יחודים בעולמות עליונים באמצעות קרבן הפה סח כמדובר ואז טוב לו בזה ובבא א"ס:
בנוסח ברכות הגאולה שסידר בעל ההגדה אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור כן ה' אלהינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתינו לשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונודה לך שיר חדש על גאולתינו ועל פדות נפשינו. כי הנה חכמים הגידו בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל ואפשר לרמוז ע"ד הכלל המונח בידינו אשר בכל מועד ומועד לערך התגלות מדותיו המאירים באמצעותם ובהגיע יום מועד חוזר אז למציאות הראשון ולכך נקרא חג כמו ובמחוגה יתארהו משמעו לשון נקודת הקו ובכל שנה כאשר בא יחר הזה חוזר למציאות הראשון ובשבועות אנו אומרים זמן מתן תורתינו שחוזר למציאות הראשון נתינת התורה במעמד הקדוש וגם עדיין לא נפסק וקול השופר הולך וחזק עד ביאת הגואל כאשר יתבאר אי"ה בדרוש שבועות וכן בר"ה חוזר ג"כ למציאות הראשון לבריאת העולם ובאמת יש פלוגתא בגמרא אם בניסן נברא העולם או בתשרי ואיתא בספרים איך יחלוקו במציאות והתירוץ אלו ואלו דברי אלהים חיים ובניסן היה בסוד הלידה וכמאמר הכתוב ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך רומז לדם הלידה כנודע ובתשרי בסוד העבור ולכן אנו אומרים היום הרת עולם כי אז זמן הריון כנודע מספרים ועיין בדרוש ראש השנה שם הרחבנו ביאור ענין הפלוגתא עכ"פ אלו ואלו דברי אלהים חיים ובניסן נברא העולם ונודע עיקר הבריאה ישראל עלו במחשבה להבראות שצפה הקב"ה תוספת התענוג שיקבל מנשמות הצדיקים וברא בשבילם העולם ושמעתי מהמגיד זלה"ה שביאר מה שאנו אומרים בשמ"ע של הרגלים בגלל אבות שעשו רצונך הכונה בגלל אבות שעשו רצונו ית' לברוא בשבילה את העולם עש"ה יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו כלומר השמחה שצפה לקבל ממעשי ב"י המה עיקר קר המעשים המובחר שבברואי' זאת הגורמת (שהיה) כבודו יתברך לברוא העולם בשביל השמחה וכיון שכן מהראוי להיות יחרד האיש וילפת בהגיע ימים האלו ימי ניסן ותשרי שוים בשיעוריהם להיות יראת ה' נגד פניו ודן ידין בעצמו לערך מעשיו אם ראוי הוא לברוא בשבילו את העולם ואיה אפוא השמחה והשעשועים שמעותד לגרום אליו יתברך בכשרון מעשיו ולא די שאינו גורם שמחה במעשיו אליו ית' והלואי אל יתן ח"ו עצבות עש"ה וירא ה' כי רבה רעת האדם ויתעצב אל לבו בשגם הוא בשר והולך יומם ולילה רק אחרי תאותיו הבהמיות ומשים רוחו ומגמתו שיהיה הכל נכון ומזומן לפניו ליום המועד ממאכל ומשתה וכסות ועיקר תורת הרגל נשכח בהאיך אנפין יקבל הארת יום טוב אשר בכל יום טוב חוזר למציאות הראשון וממילא עתה בחג הפסח חוזר למציאות הראשון ראשית הבריאה אשר בניסן נברא העולם מלידה או מהריון בתשרי מורה יעלה על ראשו הלא ה' משמים הביט לראות היש משכיל לדרוש אלהים כמאז כן עתה לגרום הבריאה מחדש ולזאת יחרד האדם טרם יבא עת מועד חג הפסח לבער מפנימיות לבו חשש חמץ משהו הוא היצה"ר ולטהר ולקדש מלא קומתו להיות משכן להשראת אלהות והארת טובו המתגלה ביום טוב כנזכר לעיל וזאת עיקר הביעור ובדיקות החמץ קודם לרגל והכנת צרכי מועד לשיוכל לקבל הארת פסח שהוא זמן פתח הגאולה הנוקב והולך לגאולה האחרונה ואסור לעשות פירוד בין הדבקים פתח הגאולה מגאולה אחרונה כמבואר בדרוש למעלה. ומעתה תבין דחז"ל בניסן נגאלו המורה שתי בחינת הגאולות המבואר למעלה יציאת מצרים עליונה ויציאת מצרים הגשמיות גם שתי אלה בהגיע ימי ניסן חוזר למציאות ראשון וזהו בניסן נגאלו מורה על פתח הגאולה בניסן עתידין להגאל כי אנו בני ישראל עתידין תמיד בכל ניסן חוזר לפתח הגאולה ונוקב ורצנך על גאולה אחרונה שאז יהיה גמר הגאולה ולזה אנו אומרים אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים וכנרמז לעיל ביאור דברינו עבדים היינו לפרעה במצרים מוסב לפרעה עליון ותחתון היונק מאחורי עורף יציאת מצרים העליונה אשר בזאת תולה תורת האדם ופרטי מעשה המצות ושכר ועונש הכל מיציאת מצרים העליונה ויהי בנסעם מקדם שתי המצרים נעשה בחי' טוב ורע כמבואר למעלה באורך וזהו והגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור כלומר הלילה זה דייקא אחר צאת שהי המצרים ממקומם ונעשה טוב ורע בחינת מצה ומרור הגיענו הלילה הזה לאכול משמעו לשון יחוד כי אכילה מתיחס בלשון זווג כנודע ומצוה עלינו לחבר ולייחד ב' בחי' אלו להבין ולהשכיל כי ה' המורה רחמים הוא אלהים המורה דין הכל אחד ומיוחד ואין פירוד ח"ו כ"א מפאת המקבלים אבל מצד עצמותו הכל אחדות אחד וזכר לדבר כן עשה הלל בזמן שבית המקדש קיים היה כורך המצה ומרור ואוכל ביחד כי הלל הזקן כחו יפה ורוב צדקתו ובהירותו עמדה לו לחבר ולייחד מדות הרחמים עם מדות הדין וזהו היה כורך מצה ומרור ואוכל משמעו לשון יחוד ביחד להמתיק הדין בשורשו ונהפך מר למתוק וסמוך אקרא מצות ומרורים יאכלוהו ובני ישראל עשו בכשרון פעולתם יחוד במדות הדין עם מדות הרחמים וקצרתי כי הארכתי במקום אחר והכל תולה בלילה הזה אחר יציאת מצרים עליון ותחתון שייך ככה ולא מקדמת דנא ומתחננים על העתיד כאשר בפתיחת הגאולה כן ה' אלהינו מורה דין ורחמים יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתינו לשלום שלום ודאי לחבר ולייחד ב' הבחינות הנזכר שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך יובן ע"ד שביארנו בזמירות שבת בבנין שלם באור פניך תבהיקם ירוין מדשן ביתך ותוכן הדברים בלתי אפשרי להיות שמחים בבנין שלם כ"א בהיות מלא קומתם בנויה ומתוקנת בפרטי מנין איבריהם ותכונתם בפנימיות וחיצוניות הכל על סדר תכונת וצורת המשכן ומנין כליו ע"ד הזוהר ציורא דבר נש וציורא דמשכנא חד אינון ולכן בהרע מעשיהם ופגימת איבריהם מוכרח היה שיחרב הבית בעונותיהם של ישראל כי כל מה שנפגם אבר אחד בכללות ישראל נחסר דוגמת כלי הבית דוגמת אותו אבר ועיין פ"ה ואתה בן אדם הגד את בני ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם שם ביארנו אלה הדברים ואין כאן מקום ביאורם והנה אם בני ישראל משוים מדותיהם להיות שוים ממש על תכונת וציור איבריהם לצורת ותכונת משכן אזי אין להם שום בושה וכלימה ואדרבא ששים ושמחים לראות בבנינו כיון שאין חטא ועון מעכב על ידם ולהיפך יעטו כמעיל בשתם ושמחה מה זה עושה לראות בבניינו הלא לערך עובדותיהם אין עולה יפה מנין הכלים ותכונתם המורים הכל על צורת ותכונת קומת האדם ואין זה בנין אלא סתירה ח"ו ולערך עובדותיהם שאינם טובים יש כאן חסר ויתיר בענין כלי הבית ולזה יסד הפייטן שמחם בבנין שלם בתחלה מדבר לשמחם בבנין הבית ולא היגיע לכם חס ושלום צער בושה וכלימה כמדובר וגמר אומר שבלתי אפשרי כי אם באור פניך תבהיקם כלומר שאי אפשר להשוות המדות תכונות וצורת אברין של אדם לתכונת וצורת כלי הבית אם לא המטיבים לכת בדרכי אל וגורמים בכשרון פעולתם שהקב"ה מאיר להם בחי' פנימיות אורות עליונים וכבר רמזנו למעלה שיש בחי' אור המאיר לבחינת הפנים וזהו באור המאיר לפנים מזה האור תבהיקם והפעולה אזי ירויון מדשן ביתך ולא יכלמו ממנין כליו ותכונת ציורו כנזכר כיון שהשוו מדותיהם יקושטו מלא קומתם להיות משכן אליו יתברך להשראת אלהות ומעתה תבין שסידר בעל ההגדה שמחים בבנין עירך והראה לנו מקום תפלה וזאת עיקר מגמתינו להשלמת תכונת מלא קומתינו בכדי להיות כלי מוכן לקבלה להשראת אלהות ובהיות כן נאות להתפלל ולהתחנן עבור תקון ובנין הבית כיון שיגיע שמחה מבנינו לערך כשרון העובדות ומעשה המצות עם כל אבר המיוחד ומכוין לכלי הבית כנזכר הכל שוה ויש כאן מקום לשמוח וזהו שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך כמבואר ונודה לך שיר חדש ודאי על גאולתינו הגשמיות יצ"מ התחתון ופדות נפשנו יצ"מ העליון אשר זה תלויה בזה כמבואר:
חסלת סדר פסח כהלכתו והשם ברחמיו יאיר לנו אור תורתו מעתה ועד עולם אמן סלה: