הקדמונים זללה"ה נתנו סימן אריה שאג מי לא יירא מלת ארי"ה נוטריקון "אלול "ר"ה "יום כפור "הושענא רבה לב הנרדמים תרדמת הזמן להקיצם שלא ישנו שינת עולם מספר ימיהם החרוצים עלי אדמה שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ובד' זמנים הנ"ל עת תשובת השנה וימי רצון מעני תקנת השבים אליו בכל לבם ורוחם ונפשם לתקן מה שפגמו בכל השנה וראוי לפשפש במעשיו להתחרט בחרטה גמורה בכדי שלא יכנס ביום הכסה יום חגינו כשהוא מתועב בגנות מדותיו והוא יום הדין הגדול והנורא ע"כ יעזוב דרכו לא טובה וירים ראש ליקום קדם מלכא מלך המשפט וימים אלו נקראים ימי רצון המ' יום שהיה משה רבינו בהר בימי רצון ואני נתתי טעם לשבח למה נקר' ימי רצון כי אין לך א' מישראל שלא יעורר לבו בקרבו עתה בחודש אלול ואם גם באלה לא שב בידוע שיצא מהכלל ואין לו חלק בין ישראל ונפשו לא מטוהרה ולהיות שעתה זמן תשובה לכל גדול וקטן שם הוא נמצאו נשלם רצון הבורא ב"ה שזה היה קדימת רצונו ב"ה וימים יצרו רק לעובדו ביראת הרוממות לשלול ימים זולתם שאין מעוררים בני ישראל לעבוד עבודת בוראם הן המה ימים שאין לו יתברך בהם חפץ ולא לכיון זה היתה הבריאה ולכן ימים אלו מר"ח אלול נק' ימי רצון ימים שעלו ברצונו יתב' כי כך עלה ברצונו הקדום ושמעתי מהמגיד זללה"ה שהיה אומר בדרך צחות זכור את בוראך וגו' עד אשר לא תחשך השמש והירח והככבים ונתן בהם סימנים לג' כתי בנ"א המחולקים בעת תשובתם כת ראשונה יראת אלהים נוגע על פניהם לעורר לבם בקרבם אל עבודת הבורא ב"ה מחמשה עשר באב ומתחילים להתענות וכדומה בתוספת עבודתם ומעלים בזכרונם אז אימת הדין ויראו האנשים כי הימים ממשמשין ובאין שעתיד ליתן דין וחשבון לפני כסא כבודו יתברך כת ב' משלימים את שנתם שנה תמימה בלא תורה ועבודה ותשובה וישובו לערב ר"ה וביום הדין גופא בשומעם קול השופר צעק לבם בקול מר המלך הקדוש המלך המשפט ומתחרדים ומתפחדים מיום הדין הגדול והנורא ואזי צוחין ככלבין הב הב הב לן חיי הב לן מזונא סליחה וכפרה ומורך בלבבם לתהות על מעשיהם המגונים עוד יש לך כת הג' שפנו עורף ולא פנים גם באלה והמה מהעוברים ושבים בהושענא רבה שאז גמר הכתיבה והחתימה נתינת הפתקין ואז חרדים מיום המות באומרם ואם לא עכשיו אימתי ושלש סוגי כתי אנשים האלו מרומזים בכתוב וזכור את בוראך עד אשר לא תחשך השמש מורה חמשה עשר באב שאז תש כח השמש ואותיות דדין כאותיות דדין וזה מדבר מכת ראשונה היוצאים ראשונה למלכות והירח כאן מדבר מכת הב' המעוררים א"ע ביום הדין וכאשר חכמים הגידו איזה חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה וזה נרמז במלת והירח מוסב על הירח שהחודש נתכסה בו. והככבים מאן מדבר מהאנשים החוטאים על נפשותם ועוברים ואינם שבים עד הושענא רבה נרמז במלת כוכבים שאז מנהג העולם רואים על הכוכבים.
והנה עתה בזמן הזה רבים הם עמי הארץ ואינם משגיחים עכ"ז וגם בחמשה עשר באב שהוא אחת מהנה זמן תשובות השנה לא ניכר על פניהם מורא שמים ותוספת עבודה כאשר ראו עיני ולא זר בימים הראשונים בבואם עתים הללו כל או"א מהמתקדשים ומטהרים להכניס צוארם בעבודת אדוניהם ומלאה לבם לגשת ולקרב לתורתו ולעבודתו יתברך היה ניכר על פניהם יראת הבורא ברוך הוא ומוראם וחיתתם מוטלת על הבריות לא כן עתה איש לדרכו פנה ויפנו אליו יתברך עורף ולא פנים ואוי לאותה בושה וכלימה נוסף. על זה אפילו בר"ח אלול שאז נאמר ארי"ה שאג מי לא יירא ובוודאי ראוי לכל איש הישראלי לגשת אל עבודת הקודש פנימה רק ביראת אלהים כל היום מימים האלו בפחד ומורא מהדר גאונו בקומו לשפוט את הארץ כ"ז נשכח מלוח לבם והנביא מכריז ואומר היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו מוסב על ימי אלול שתקנו לתקוע שופר למפטיר את העם לתשובה ומתמיה הכתוב היתקע שופר בעיר ואעפ"כ והעם לא יחרדו ואף גם בזה לא שם עד ה' א"כ במה יחרדו את לבם לאביהם שבשמים ושתי רעות עשו כי מהראוי כל השנה כולה מראשית השנה עד אחרית השנה לירא את ה' הנכבד והנורא ועל כל פנים אם הסכיל עשות מראשית השנה ראוי ליחרד לבו בקרבו באחרית שנה בחודש אלול שמכריזין בקול שופר לעורר לבבות הישנים גם באלה לא שבו עד ה' כי לא ידעו ולא יבינו ויתפשו במזימות זו חשבו כל השנה גם עתה לא סרו ודוד המלך ע"ה אמר הללוהו בתקע שופר כלומר מזהירים על העתיד ואם נבער מכם דעת אותו יתברך כל השנה להללו ולשבחו בשירות ותשבחות עכ"פ הללוהו אותו ית' עתה בתקע שופר בחודש אלול שנשמע קול השופר לעורר לב הנרדמים בתשובה וראוי להתלהב לעבודת הבורא ב"ה ואיתא בתיקונים בראשית יר"א שב"ת ונראה לרמז בדברי קדשו מלת שבת נוטריקון "תקעו "בחדש "שופר למפרע אותיות שב"ת וזהו בראשית כלומר מהראוי היתה לירא מלפניו יתברך מאז ומקדם מראשית השנה כמאמרם ז"ל בראשית ברא אלהים בשביל היראה הנקרא' ראשית ולכל הפחות יר"א שב"ת באחרית השנה חודש אלול שתוקעין בו שופר וזהו "תקעו "בחדש "שופר וכאמור:
או יאמר היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו ד"מ עיר שהעמידו צופה על מגדל גבוה לשמור העיר פן יבוא האויב ויכה אם על הבנים והנה הצופה עומד על משמרתו וכשרואה האויב מתקרב ובא אל העיר ירעים בקול קול עוז עצה וגבורה למלחמה לערוך מערכה שבא לשלול ולבוז וכשומעה קול דברים של הצופה אזי העשירים מתפחדים וייראו לנפשותם כי להיות כביר מצאו ידם ובתיהם מלא זהב וכסף ובגדים נאים ויראים פן יבוא האויב ויקח כל אשר להם ולא ישאר אחריו ברכה והנה מורא הנ"ל נוגע רק לעשירים ולא לאביונים אשר ביתו ריקן מכל ואין להם לפחד ולירא משוללות האויב כי לרש אין כל לקחת מאתו נמצא אם הצופה מכריז שמרו מהאויב ותולה הדבר בסבה אזי נתחלקים לשתי כתות העשירים מתפחדים והעניים כאשר המה מאז כן עתה וכנזכר לאפוקי כשהשומר עומד על משמרתו וקורא קול פשוט ואינו תולה מורא האויב בסבה ידוע כי אם מוציא קול מר אוי ואבוי הנה האויב מתקרב אל העיר אזי כללות העיר מתפחדים יחד עשיר ואביון מצעקת קול הכרוז כי בקול פשוט גם נפשות במשמע ח"ו ופן יבוא ויכה אם על הבנים וכולם שוים במורא כזה וילמוד מזה המוכיח בשער המזהיר ומצוה בטוב את עם הנלוים אליו הנה בוודאי אין אדם דומה לחבירו ומה שחסר זה לא חסר חבירו ועובדותיהם שונות זה מזה ואם יאמר המוכיח מוסר לקצת העם לערך בחינותם לא יטו אזנם אנשי זולתם כאמרם שהמה שלימים במדה זאת עם כן יאמר ויצוה בטוב הדבר אשר שוה לכולם ולכן תקנו הקדמונים לתקוע עתה בר"ח אלול קול פשוט השוה לכללות ישראל יחד עשיר ואביון כי בקול פשוט גם נפשות במשמע וכל או"א לערך בחינתו ככה מעורר לבו בקרבו ולזאת יחרד לב העם אפילו פחותי הערך העניים מתורה ומצות וחולים בטחונם על רוב עשרם עכ"פ ייראו לנפשותם פן משמעות הקול לנפשות ולזה רמז בתמיה מדבר היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו כלומר כיון הקול השופר הולך וחזק בקול פשוט וכולם שוים במוראו אפילו פחותי הערך המכונים בשם עם לא יחרדו בתמיה הנה שנים ראשונים היו טובים מאלה בהגיע ימים האדירים האלה עשו משמורים ומנדדים שינה מעיניהם כל הימים לרבות הלילות לפנות מחשבתם מהבלי הזמן להיות פנוים בפנימית מחשבתם לבלתי יאבדו חשבונם ביום הדין ומספר הימים לפניו ליתן דין וחשבון מפרטי ימיו ורגעיו משנה שעברה מה מעשהו בהם ולמה הוציא אותם שכל עצמם של הימים יצרו לעבוד בהם עבודת גבוה ולא לבטלה ח"ו להנאת תענוגות בנ"א אמרתי בדרך צחות על אותן האנשים הבאים אחריהם והולכים כקוף בפני אדם לעשות ג"כ משמורת ומנדדין שינה מעיניהם להיות להם תפארת מן האדם שגם מעבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות דאיתא בגמרא אית משמורה ברקיע ואית משמורה בארעא להורות שני בחי' משמורים הנזכר אישים המשכילים יראי אלהים משמרתם עומד ברקיע מורה שכליות ואית משמורת בארעא היינו משמורת המתפארים ומנשאים את נפשם במשמרותיהם משוקעים בארציות ובשאול תחתיות ואין לו ית' שום צד הנאה ממשמורים כאלה ואדרבה שצועק עליה ומקבל צער כביכול וכמאמרם ז"ל מלמד שהקב"ה יושב על כל משמר ומשמר ושואג כארי אוי שהחרבתי את ביתי ידוע צירופי אותיות נק' בתים ועל משמורים כאלו שואג כארי לומר שהחרבתי אותיותי ובתי' שקבעתי בפיהם ללא יועיל מוסר לא לקחו לעורר לבם בקרבם מצירופי אותיות והתיבות הצגים לפניהם אל עבודת הבורא ב"ה בתשובה שלימה לפניו טרם בא יום הדין והנורא והנה רבות בני עמינו לא ידעו ולא יבינו אל פעולות ה' ובמה נאוה להם לרצותו ולפייסו ומעונותיהם יתענו ועומדים על משמרתם לנדד שינה מעיניהם הנה בודאי גם מזה אל תנח ידך ומי יתן והיה לבבם זה כל השנה אמנם עכשיו צריך ביותר וזה דרך הישר אשר יבור לו האדם תכלית ועיקר התעניות ומשמורת הוא עד"ז מגודל טרדות פנות מחשבות מאימת הדין כל אוכל תתעב נפשו ואינו יכול לאכול וכן השינה מנודד מעיניו אפילו בהניח ראשו על כרים וכסתות לא חטפתו שינה והט למשל אזניך מלך בו"ד שנשא אחד מעבדיו ומהר בידו מדינה אחת לבלתי ירים איש את יד ורגל זולתו וכל כסף וזהב יביא לאוצר המלך והגביל זמן ליום הכסה בתשובת השנה יבא לביתו וצרור הכסף בידו ליתן לו חשבון מפרטי השנה וזה משפט המלך בהיות שלא עשה משמרת למשמרתו לשמר נזק המלך ואל יחסור כל בו יתחייב ראשו למלכות ואתה תחזה מה מעשה של איש שר ושופט שנשאו והגדילו המלך על המדינה כופל שמירתו לבלתי עשות היפך רצון המלך ויכלכל דבריו במשפט במדה ובמשקל שאל יוציא מעות אוצר המלך למותרות ולהנאת גופו אפי' פרוטה אחת וחש על היזק המלך יותר מהיזק עצמו מיראתו לפניו מעונש הנפש וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו לכן טרם שמוציא פרוטה להוצאותיו שוקל בפלס מאזני שכלו אם להוציא או לאו כי אח"כ ביום החשבון מהמעט נעשה הרבה וכזה נוהג כל השנה ובהגיע תור וזמן המוגבל יראתו ופחדו כפולה ומכופלת ויום ולילה לא ישבות מלערוך מחשבתו לסדר ספר חשבונו ולגודל טרדות ופנות מחשבתו אל עיון חשבונותיו אינו רעב ללחם וצמא למים ובלילה ההיא נדדה שינתו ואפי' עומדים לעד עיניו מעדני מלכים ומטה מוצעת בכל מיני כרים וכסתות יתעב נפשו בהם והם מגודל פחדו ומוראו מיום שיתן דין וחשבון וצריך להיות זך ונקי אחת אל אחת למצוא חשבון בלי שום טעות כראוי לפני כסא כבוד המלך והחי יתן אל לבו ללמוד קו"ח בן בנו של קו"ח עתה בימי הרצון מר"ח אלול עד יום הדין ל' יום בשנה חשוב שנה וימינו פשוטה לקבל שבים ועתה הוא זמן המוגבל מחשבונות של כללות השנה שעברה על מה הוציא פרטי ימיו ועתיו ורגעיו ומה עבודה עבד בהם את מלכו שעיקר כוונתו ית' ביצירת הימים והתחלקות העתים והחלקים בכדי לעבדו ית' בכל יום ויום ועת ושעה לפי מה שהיא ובזה כחם יפה להעלות התחלקות העתים למקום אחדותם להביאם לאוצר המלך מלכי המלכים ולהיפך כשמבלה עתיו ורגעיו רק לצרכיותיו הבהמיות ובורא עולם נשכח מלוח לבו נמצא מתחייב ראשו למלך שהוציא יומו ופרטי עתיו ורגעיו של הקב"ה הראוי להביא לאוצר המלך הוציא למותריו ולצרכיותיו ועתה אנה יוליך חרפתו וכלימה יכסה פניו ובהאיך אנפין יקום קדם מלכא אפי' אם אין משפט מות לאיש הזה ובפרט אם אשם נפשו ח"ו וחייב ראשו למלכות ואם ישים לבו ורוחו ונפשו לסדר חשבונו להיות נקי וזך לפני כ"כ ית' בודאי כל אוכל יתעב נפשו וינדד שנת עיניו אפי' באינו מתענה ועומד על משמרתו ברית ה' בלילות כי פנימיות מחשבתו טרודה לעשות חשבון עם נפש עצמו וזהו תכלית של עונות נפשו ומשמורים לנהוג עתה בימי הרצון וכזה צום בחר ה' ולא לכוף כאגמון ראשו ולבו בל עמו לא באלה חפץ ה' כי אין מלה בלשונם ונכונה בפיהם ואתה תחזה מאישים פועלי און בהתרמי שנהגו איזה תענית ועשות צדקה אפילו מעט מהרבה שהיה ראוי לעשות אזי ליום הכסה יבא ביתו ומעיז פניו בפני בעל חובו לומר כתבנו לחיים כתבנו בספר פרנסה וכלכלה וכדומה מצרכיותיו המרובים ולא שת לבו לאשם את נפשו על עונותיו המרובים שפעל ועשה כל השנה ועתה נדמה בעיניו בפרוע חובותיו המרובים במעט צדקה שעשה או ענות נפשו בתענית אחת או שתים וילך בכח ההוא להעיז פניו לומר ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה ולא השיב אמריו אל לבו איה איפוא התשובה התפלה הצדקה שהרבה עשות ועדיין לא פרע חובו אפילו מאלף ונמצא דובר שקרים לנגד עיניו יתברך ומהראוי כל או"א ישראל שנגע יראת אלהים נגד פניו בראותו שיום ה' הגדול והנורא ממשמש ובא לא פחות ל' יום קודם לפשפש מעשיו ולעלות זכרונו נגד פניו ממעשיו ותחבולותיו שפעל ועשה כל השנה וידע נאמנה אם צעדיו ומעלליו נשכחים ממנו הלא לה' לזכרון וגם להיו חציו שנונים שיוכל להוציא דבור לפני המלך המשפט ותשובה ותפלה וצדקה ירבה ואם לא קיים שלש אלה כל השנה כולה ישתדל על כל פנים עתה קודם ר"ה לקיים אפי' קצת בתשובה ותפלה וצדקה כראוי ונכון לו בכדי שלא יבוש מלהרים ראש לומר ותשובה ותפלה וצדקה ולבד מזה ידע אדם נאמנה תועלתו הגדולה והנשגבה שגורם עתה עם התשובה התפלה והצדקה לחלץ נפשו וכל העולם ממות ובא וראה מה דאיתא בספר רזא מהימנא שביאר ענין מחצית השקל ומהראוי לכתוב חצי השקל אכן בזה החצי שקל שנתנו כופר לנפשם עשו פירוד בין הדביקות בצירוף אותיות מ"ת ונעשה צירוף מחצית ודפח"ח:
ודוד המלך ע"ה רומז בנועם זמירותיו כי חלצת נפשי ממות נפשי בגימ' מ"ת ועם הכופר נפש שנותן ומכניס חצי בין אותיות מ"ת בזה חלצת נפשי ממות ובזה נרמז ג"כ בצירוף מתנות לאביונים בהיות אדם מרבה בצדקה מכניס שלש אותיות תנ"ו באמצע אותיות מ"ח ונעשה צירוף טוב מתנו"ת ובזה ניצל ממות והכתוב רומז בזה הולך בתום ילך בטח ירצה מי שלבו בטח באלהים ומקיים פתוח תפתח ואינו משגיח על חסרון כיס לומר כיון שיבזבז יותר מדאי לא ישאר אחריו ברכה לפרנסת אשתו ובניו כ"א אימץ לבבו בבטחון אזי הלוכו בתם כלומר מצירוף מ"ת עושה צירוף ת"ם ואז חלץ נפשו ממות ואפשר לרמז גם כן בדבריהם ת"ם משלם חצי נזק ופירש"י שהזיקה המיתה הכוונה ג"כ ע"ד האמור מי שהלוכו בתם להיפך מצירוף מ"ת צירוף ת"ס והיינו במעשה הצדקה שמכניס שלש אותיות חצי בין שתי אותיות מ"ת או שלש אותיות תנו ונתפרדה החבילה ונעשה צירוף מתנות אזי משלים חצי הנזק כאמור ולזה העמיק רש"י ברוח קדשו מה שהזיקה המיתה להורות מקום מוצא נזק לאדם כי אין רע יורד משמים ומאין נמשך בחי' המיתה בעולם הנה נודע מספרים שהכל נמשך מאותן ז' המלכים שמתו ומשם נמשך כל מאורעות ומקריות מפגע הזמניים וצרופים אשר לא טובים והיה מעשה הצדקה שלום להפך מרעה לטובה ונעשים צרופים טובים כנזכר וזהו תם משלם חצי נזק ומאין נמשך הנזק בא רש"י לפרש מה שהזיקה המיתה הידועה ממיתת מלכין קדמאין ובמעשה הצדקה שלום יעשה לו שלום לו ולכל העולם עתה בראש השנה ושפיר יכול להרים ראש בלא בושת אנפין והקול עלה למרום ותשובה ותפלה וצדקה וגו' כיון שהכין את לבו לכל זאת מאשר חננו אלהים הן רב הן מעט ולבד שיכוין את לבו לשמים ואמנם יש תנאי עוד הקדם למעשה הצדקה אל יחזיק טובה לעצמו כאלו הוא הנותן והלא מי הצליח לו עושר ונכסים הכל מאת ה' היתה זאת הנותן לו כח לעשות חיל וחלק העני הניחה תחת ידו בפקדון וכבר עבר לפנינו מה שאנו אומרים בברכת המזון ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם ולכאורה המקבלים שכל מזונותם ופרנסתם מעותדת להם רק מידי בשר ודם ובלתי אל המון עם עיניהם וא"כ איך ימלא פיהם לומר ככה דבר שאינו כרצונם אמנם הכוונה בזה לבקש מאתו ית' לשלוח להם אנשים מהוגנים ויראת אלהים בלבבם לדעת נאמנה היות מתנותיהם שנותנים לאביונים לא הם הנותנים כ"א הבורא ב"ה המנהיג ומשגיח על בריותיו בעין חמלה הוא הנותן והמה אינם כי אם שלוחי מצוה ועושין שליחותו יתברך ולזה משפיכים שיחה לפני אל ואל תצריכנו לידי מתנת ב"ו כלומר שידמה בנפשם שהם הנותנים כ"א לידך המלאה וכו':
ורז"ל רמזו מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה חמה הוא המשפיע ולבנה בחינת המקבל ועכ"ז לא נחשב אצל החמה להתפאר היות הוא המשפיע להאיר ולמלאות חסרון הלבנה כי כן עלה ברצונו הקדום בבריאת עולמו מרום המעלות עד מדריגה התחתונה הכל עד"ז כל עולה צריך לעילתו וגבוה מעל גבוה שומר ולכן לא ראה משמעו לשון חשיבות כמו רואה אני את דברי אדמון פגימתה של לבנה כנזכר נשמע מהנ"ל איך שיירא ויפחד לנפשו מלהוציא לצורך עצמו מזון וכסות וכדומה יותר מכדי הצורך ואולי ההוצאה יתירה הוא מחלק נעני הפקודה אצלו ונמצא מפרנס א"פ במזון העני שהיה ראוי ליתן ואפשר לומר בדרך צחות ל"ה נתעוררו חז"ל ע"פ שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה ונתעוררו שכל העולם ניזונים מצדקה והם ניזונים בזרוע כלומר כל העולם מוסב על פחותי הערך שאין ידם פתוחה להעניק עניים המה נזונים ומפרנסים א"ע בצדקה ממש הפקודה אצלם לצרכי העניים יתיר עליהם אבירי לב הרחוקים מצדקה של העניים ונזונים מזרוע ידם המגיע לחלקם לצורך עצמן ומעתה תשכיל לדעת אשר חכמים הגידו רשעים בחייהם קרויים מתים הכוונה ע"ד האמור תם משלם חצי נזק שהזיקה מיתה ומהפך מצרוף אותיות מ"ת באותיות תנו ונעשה מתנו"ת ואינו מפרנס א"ע כ"א בחלקו המגיע אליו דייקא ולא מצדקת העניים הפקודה תחת ידו וחלץ נפשו ממות לאפוקי הרשע הקופץ יד מלחונן דלים ומחיה א"ע מצדקה של עניים שישנה תחת ידו ונמצא לא הפך עדיין הצרוף ובמקומה עומדת וזהו הרשעים בחייהם שמחיים א"ע מפרסת עניים הפקודה תחת ידם קרויים מתים כיון שלא עשו ממ"ת ת"ס כמבואר ובזה קונים שם לעצמם לקרותם מת והצדיק נקרא איש חי בהכנסתו תנ"ו בין אותיות מ"ת וצד תמותו במקומו עומד לקרותו איש תם ודו"ק:
לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא ה' מעוז חיי ממי אפחד. הכוונה ע"ד שבארנו פ"ה מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב מי הראוי לקרותו איש הירא את ה' החפץ חיים לקרותו בשם לשלול הרשעים בחייהם קרויים מתים ומי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב כלומר כל עצמו בהתחננו על אריכת ימים ושנות חיים בעוה"ז כ"א לראות התגלות טוב עליון שנתגלה באמצעות המשך הזמניים ולא כרובן דעלמא השואלים אריכות ימים רק לראות טובות עצמם לבלות שנותם חיי הבל לא זה האיש החפץ חיים וזהו פ"ה כי עמך מקור חיים באורך נראה אור להיות מקור חיות האדם לקרותו בשם חי מי שאינו נפרד מהבורא ב"ה ומדבק פנימית מחשבתו בכל עת ורגע לרוממות אלהותו ראוי לקרותו בשם איש חי וזה כי עמך מוסב על הצדיק שהוא מקושר ומדובק בסוד פנימית מחשבתו כזה נקרא מקור חיים לשלול זולתו אינו נקרא חי ובאורך נראה אור כלומר אפי' בהשיג הצדיק אור התורה והמצות אינו תולה בבחי' עצמו להתהלל בחכמתו ותבונתו לראות במושכלות כ"א נפשו יודעת מאד שהכל מאת ה' היתה זאת והאור שרואה בתור' רואה בזה עם אורו יתב' שמאיר בנשמתו וזהו באורך דייקא נראה דייקא ותולה הכל בבורא ב"ה כי כן דרכי הצדיקים מקטינים עצמם נגד גדולתו יתברך וזאת הגורמת להם שאינם יראים ומתפחדים משום בריה בעולם כי משליכים א"ע עם רמ"ח איבריהם ושס"ה גידיהם על ה' וכל העומד עליהם כאלו עומד לחלוק כביכול על ה' וזהו שרמז דוד המע"ה ה' אורי כלומר ידעתי נאמנה שאפי' באורי שאני רואה במושכלות ובפלאות התורה אינו שלי כ"א ה' הוא המאיר באורי כנזכר באורך נראה אור וישעי כלומר זה עיקר ישועתי ממי אירא ודאי וכן הכוונה ה' מעוז חיי בהיות עיקר מקור חיי לראות באמצעות הימים התגלות הוי"ה ב"ה שנתגלה באמצעות המשך הזמנים ממי אפחד ודאי כי האיש התמים אשר דרכו בכך אינו מרגיש מעצמו כלום מטוב עד רע ומגמתו בהם מה נעשה דוגמתה למעלה ולזה ישים כחו ונפשו כל הימים ולזה אמר בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו כי להמרעים נראה כאלו עמדו למעיק ולמיצר לעצמותי לאכול את בשרי הגשמי צרי ואויבי לי דייקא כך נראה בעיני המריעים ובאמת קריבתם הוא עלי למעלה ממני והן המה אויבי המלך מלכו של עולם כנזכר ולכן המה כשלו ונפלו בעזר אלוה העומדים עליו כמבואר: אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. הכוונה כי הנה יש לך בני אדם גם בני איש הנותנים שמחה בלבם להיות שאין אדם לעמוד נגדם להפליג בדברים וכל דרכו ישר בעיניהם ונראה להם כאלו עמדו ודאי בסוד ה' והאמת אתם כיון שמצא חן בעיני אלהים ואדם ואין בר פלוגתא אמנם יש דרך ישר לפני איש ואף על פי כן רבים עומדים עליו להפליגו עליו ואדרבא מזה נלמוד שדרכו בדרך המלך באמת והשטן עומד על ימינו לשטנו כי אין הכסיל הוא היצה"ר הנקרא מלך זקן וכסיל חפץ בתבונה ולכן עורך מלחמה נגדו והט למשל אזנך ההולך בדרך יחידי ונושא צרור אבנים בידו או נשא על כתפו שק מלא סובין אזי אין מקטרג ויכול להרחיק את הדרך כמה פרסאות ואין מורא לנגד עיניו לאפוקי ההולך בדרך יחידי וצרור הכסף בידו או אבנים טובות ומרגליות אזי דרכו בחזקת סכנה ורבים קמים עליו ונצבים על אם הדרכים לגזלו וליקח מהבא בידו ככה הענין ההולך בדרך המלך הקב"ה כל מה שהוא מטיב לכת בדרכי יושר וצרור הכסף בידו כי נכסף וגם כלתה נפשו לה' אזי השטן עומד על ימינו לשטנו וכאשר חכמים הגידו כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ולזה רמז דוד המע"ה אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה מאישים המלעיגים הבאים בעצת היצה"ר אדרבא בזאת אני בוטח כלומר בזאת המלחמה אני בוטח מסתמא הלכתי והדרכתי יושר בדרך המלך באמת כנזכר:
אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש כאן בא להורות עיקר עבודה זו תפלה ומובן ע"ד שבארתי פ"ה אתה כהן לעולם על דברתי אם רצונך להיות כהן לעולם מלת כהן כמשמעו לשון עובד לעבוד עבודת הבורא ב"ה לעולם בלתי הפסק לא יתכן לבא למעלה המובחרת כ"א בהיות כל מגמתך והתאמצך בתורה ובעבודה רק עבור צורך גבוה ולא צורך עצמך וזהו על דברתי מלכי צדק כלומר בשביל השכינה הכינוי בשם מלכי צדק ואזי תקנת כהונה עולמית בלתי הפסק ואתה תחזה בהיות עיקר מגמתו בהשפך שיחו בתפלה ותחנונים רק עבור גלות השכינה אזי אין לפניו כ"א שאלה אחת ואפילו בהקרה לפניו רבוי מאורעות ומקריות לא טובים עכ"ז רבוי שאלותיו ששואל מאתו ית' עליהם אינה כ"א שאלה אחת מה שמשיג בהם התלבשות איברי השכינה לזה משים מגמתו והתאמצו להעלותם לשורשם ואינו מרגיש מצורך עצמו כלום לאפוקי אם הוא מרגיש צרות עצמו הגשמיים בכל פרטי רבוי מאורעותיו ומקריותיו וכדומה שאלותיו המה ג"כ מרובים לערך חלקי הצער המגיע אליו מהם בכל שעה ורגע לזה בא הרמז אחת שאלתי מאת ה' כלומר אימתי שאלתי רק שאלה אחת אותה אבקש בהיות שאלתי ובקשתי עבור צרות השכינה אזי שאלתי רק אחת ולא רבוי שאלות והסבה כזה הכל נמשך להיות האדם תחת הזמן ורבוי תענוגים שיש בעולם מושלים עליו לכן אין עבודתו בשלימות כיון שעיקר אהבתו ויראתו תולה בדבר בקבלת פרס ובטל דבר בטלה אהבה והיראה לאפוקי אם עובד הקב"ה בין בטיבו ובין בעקו להיות שהוא ית' עיקרא ושרשא דכל עלמין ולית אתר פנוי מניה ולזה נתמלא בושה וכלימה ואינו מרגיש מצורך עצמו כלום כאלו עומד תמיד לפני המלך ובטל ממציאות ולבו ומחשבתו שם לצורך המלך עבודתו עומדת לו לעד ולעולמי עולמים כיון שאינו תלוי בדבר בקבלת פרס ותשלום גמול. וכנזכר לנו פ"ה יראת ה' טהורה עומדת לעד כלומר אם היראה היא טהורה וזכה מפני שם הוי"ה ב"ה עיקרא ושרשא דכל עלמין והוא ערום ביראה בלי שום התלבשות בדבר וסבה בעולם יראה כזו עומדת לעד ואינה בטלה עולמית ולזה גמר אומר שבתי בבית ה' כל ימי חיי ואין עבודתי נפסקה עולמית:
או יאמר אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ופירש"י שאתראה שם בכל בוקר ובוקר בכאן רמז דוד בתפלתו להיות הוא מובחר הנפש צדיק יסוד עולם וע"י יבקר הקב"ה לאתריה ויחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית כי הנה אנו אומרים בכל יום המחדש בטובו מעשה בראשית והנה ראשית הבריאה כשעלה ברצונו הפשוט לברוא העולם ישראל עלו במחשבה להבראות בשבילם את העולם וכאשר חכמים הגידו במי נמלך הקב"ה בבריאת העולם בנשמות הצדיקים שצפה התענוג והשעשועים שיקבל ממעשיהם הטובים זהו העלאות מ"נ לבריאה ראשונה וככה נוהג הענין מראשית הבריאה עד סוף כל הדורות בכל בוקר ובוקר כשרוצה לחדש עולמו צופה ומביט אם יש צדיק יסוד עולם לברוא בשבילו את העולם מחדש ולא כל מי שרוצה ליטול את השם יבא ויטול לקנות לעצמו שם צדיק יסוד עולם כ"א מי שזוכה לחבר ג' בחי' עש"נ עולם שנה נפש המוטל על צי"ע לתקן ג' בחינות אלו להעלותם לשורשם ואתה מוצא בא"א כתיב ואברהם זקן בא בימים כלומר שתיקן בחי' שנה והעלה התחלקות הימים למקום אחדותם ובישי אבי דוד כתיב וישי זקן בא באנשים מורה היותו מובחר בחי' הנפש וכאשר נתעוררו חז"ל מלמד שיצא באוכלוסא. ובא באוכלוסא ודרש באוכלוסא תני אין אוכלסא פחות מששים רבוא והוא היה חכם הכולל שכלל תחת הרחבת דעתו כללות הדעת של ששים רבוא נפשות לקרבם אל עבודת הבורא ב"ה וזהו שדרשו שיצא באוכלוסא כלו' יצא מבחינתו לנטות מחשבתו לבחי' דעות האוכלוסא לכלול אותם תחת דעתו להעלות חלקי צרופיהם להבורא ב"ה ובזה לא אפשר רק למובחר הנפש ואז כחו יפה לצאת ולבא באוכלוסא להעלות צרופים למעלה לשלול זולתו תועלתו מעט ודרש באוכלוסא כלומר דרש את הבורא ב"ה באמצעות חלקי דעות ששים רבוא נפשות ישראל לזה יפה כח הבן מכח האב דוד בן ישי ביקש כזאת מהבורא ב"ה שהוא יהיה צדיק יסוד עולם בדורו ומובחר הנפש שע"י יחדש הקב"ה בכל יום תמיד מעשה בראשית ופתח דברו יאיר אחת שאלתי מאת ה' כנזכר לעיל ובא לפרש שיחתו שבתי בבית ה' מורה לתקן יתד במקום מובחר שבבחי' עולם היא נקודת ציון שממנה הושתת עולם ומובחר הנפש מרומז בעצמותו וזהו שבתי דייקא להיות מובחר הנפש בבית ה' מובחר העולם כל ימי חייו רומז למובחר הזמן יום שבו כלולים כללות הימים על דעת חז"ל שנתעוררו ע"פ ימים יוצרו ולו אחד בהם מוסב על יום שבת שהוא מרכז ז' ימי השבוע או יום כפור מרכז כללות השנה המובחר לסליחה וכפרה וזהו כל ימי חיי ומגמתי לחבר ולייחד ג' בחי' עש"ן המובחר שבהם בהתאספם יחד נעשה בחי' יחוד הכללי מרום המעלות עד מדריגה התחתונה ולזה גמר אומר לחזות בנועם ה' שאזכה לראות נועם עליון הנשפע על הוי"ה ב"ה מעולם הבינה ולבקר בהיכלו וכפירש"י ברוח קדשו שאתראה משם בכל בוקר ובוקר והכוונה אני אתראה בשכינה בכל בוקר כשהקב"ה רוצה לבקר לאתריה לחדש עולמו וצופה ומביט אם יש צדיק יסוד עולם לגרום התחדשות העולם בשבילו ובאמצעות כשרון פעולותיו שאני אהיה הגורם כל זאת ולזאת יחרד וילפת האיש ויעתק הלב ממקומו אם ככה נאמר בכל יום ויום החיוב מוטל להתבונן בפנימיות מחשבתו אם ראוי לחדש עולמו בשביל כשרון מעשיו פשיטא עתה בראש השנה שאז חוזר בודאי למציאות הראשון איך לא יחרד לבו בקרבו להיות בכלל נשמות הצדיקים לברוא בשבילו את העולם מחדש:
שמע ה' קולי אקרא וחנני וענני. יובן ע"ד שבארתי מה שאנו אומרים המלך יעננו ביום קראנו לכאורה תמיה מה זה דייקא להיות העניה ביום הקריאה מה איכפת בהיות העניה ביום מחר ולפעמים עיקר השאלה ותחינ' לענותו בעת הצורך ויש מחר שהוא לאחר זמן בעת הצורך ולא באותו היום שעומד בתפילתו אמנם דבר גדול מרומז בכאן מה יאמר ומה ידבר האדם בהתחננו ועומד בתפלה ולכן נקרא תפלה לשון התחברות שיכול לחבר ולדבק פנימיות מחשבתו אליו יתברך באמצעות אותיות וצירופי תיבות שמוציא בתפלה ואם שגורה תפלתו בפיו ומוציא דיבור לפני אלהים בשלימות ובאחדות ראוי לקרותה בשם תפלה כשמה כן פירושה לשון התחברות ודביקות וכיון שזוכה האדם לתפלה כזו אין לך עניה גדולה מזה כי כלום חסר מבית המלך אמנם עיקר מגמתו לזכות ליכנס בחצר המלך פנימה ונמצא עניה כזה צריך דייקא ביום הקריאה כשעומד בתפלה יעננו הקב"ה להיות תפלתו כהוגן וזהו שאנו שואלין מאתו יתברך המלך יעננו ביום קראנו דייקא כמבואר וכאשר יענה לקרות סדר תפלתו כראוי ממילא יעשה בקשתו ג"כ באיזה יום מיומים. ומעתה תאיר עיניך דברי נעים זמירות שמע ה' קולי אקרא כלומר עיקר הקריאה שאני שואל בתפלה כל עצמי ומגמתי על בחינת התפלה בעצמה לשמוע קולי בעת התפלה להיות פנימיות מחשבתי דבוקה וחבוקה בך וצרכי יבואו לבסוף ממילא ולזה גמר אומר וחנני וענני זאת תעשה ממילא אמנם לא לזה עיקר מגמתי והתאמצי כנזכר לך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש ופירש"י בשבילך בשליחותך אומר לבי בקשו כלכם ישראל את פני ואני שומע לו את פניך הוי"ה אבקש ובזוהר איתא לך אמר לבי בגינך אומר לבי לבני עלמא בקשו פני מאן אינון אנפי מלכא אינון זמנייא וחגייא ודברי קודש צריכין לימוד להבין ולהשכיל איך הזמנים והמועדים המה אנפי מלכא והנראה ע"ד דאיתא בספרים והר סיני עש"ן כלו וביאורו מה שנעשה במעמד הר סיני בנתינת תורתינו הקדושה כל עצמה וכללותה שלשה בחינות "עולם "שנת "נפש והנה באמצעות ג' בחי' אלו עלה ברצונו הקדום להראות התפשטות אלהותו על כללות הנבראים ולהיות כללות הנפש הוא אדה"ר וכן עלה ברצונו הפשוט לגלות אלהותו באמצעות קומת אדה"ר וכיון שחטא נתמעטה קומתו וממילא לא היה כלי מוכן ומוכשר שתתגלה על ידו התפשטות אלהות מאדם עליון היושב על הכסא בשלימות כאשר עלה ברצונו ונתגלגל באברהם ונצטרף ביצחק ונתלבן ביעקב והן המה בהכנת לבם והזדככות כלי גופם הרכיבו אלהותו בהעולמות וכאשר חכמים הגידו האבות הן הן המרכבה לכוונה הנ"ל אברהם אבינו גלה ופרסם מדות החסד בעולם ועיין במ"א שבארנו דברי הבהיר אמרה מדת החסד לפני הקב"ה עד שלא בא אברהם היה עומד על משמרת להתחסד עם באי עולם ועכשיו עומד הוא על משמרת שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור את משמרתי ע"ש יצחק אבינו הראה גבורותיו יתברך שיש דין ויש דיין יעקב אבינו בחיר האבות עבד את הבורא ב"ה עם שני בחינות הנ"ל הכלולים במדתו מדת התפארת כמו דאיתא בזוהר דבי' גוונים לאתפארא וממנו נולדו י"ב שבטים ואנחנו עדת יעקב אסיפה של יעקב. ומרמז בכתוב
כל הנפש הבאה ליעקב כלומר כללות התחלקות נפשות בני ישראל הבאה מאז ועד אז לעתיד כולם המה בחינת יעקב שלם קומה שלימה והיינו בהיות מטיבים לכת בדרכי אבות הראשונים לעבוד עבודת בוראם עם בחינות האבות כשרון מדותיהם שגילו ופירסמו בעולם נקראים עדת יעקב כנסיה של יעקב אבינו וכאלו לא מת וע"ד שבארנו למעלה מאמרם ז"ל יעקב אבינו לא מת ולמדו ממקרא שכתוב וזרעך מארץ שבים מה זרעו בחיים אף הוא בחיים כלומר כשמקשרים א"ע בקשר אמיץ וחזק לחי החיים אזי אף הוא בחיים ע"ש שהאריכו בענין כלל הדברים אנו בני ישראל כולנו איש א' נחנו בחי' נפש משלשה בחי' עש"נ בהיטב דרכנו יש באמצעותינו התגלות אלהותו כאשר עלה בקדמות רצונו לגלות ע"י קומת אדם הראשון ומובחר השנה כבר זכרתי נחלקו רבותינו ח"א שבת מרכז ששת ימי המעשה ור"א יו"כ יום מיוחד לסליחה וכפרה ועלה בקדימת רצונו יתברך שיתגלה התפשטות אלהותו באמצעות חלקי הזמנים אשר נודע מיום הבריאה עד לעתיד לא היו עדיין שני ימים שוים בדומה א' ובכל יום מיומים הוא מראה התלבשות אלהותו בבחינות שונות חג הפסח התגלות מדת חסד בעולם חג שבועות התגלות הת"ת ראש השנה התגלות מדות הגבורה ובדרך כלל התראות אלהותו באמצעות המועדים ממש שוה להתראות אלהותו על האבות שלשה בחינתם ג"כ חג"ת בסדר המועדים והזמנים ובחי' המובחרת שבעולם נקודה אמצעית נקודת ציון שממנה הושתת עולם ובית המקדש עם כללות הכלים הכל מורה לאורות עליונים דומה לקומת האדם שהוא עולם קטן ותכונת איבריו מורים לאורות עליונים וכמו דאיתא בזוהר ציורא דעובדא דבראשית וציורא דמשכנא וציורא דאדם חד אינון ושלש אלה עש"נ הכל נעשה על הר סיני בקבלת התורה נתחברו ג"כ שלשה הנ"ל כי התורה רושם אלהות והעולם רושם התורה והאדם כלהו איתנהו ביה וזאת תורת האדם עוד נשמתו בו לתקן ולחבר שלש אלה ע"י למוד תורתו להשתוקק תמיד לראות התגלות אלהותו ית' באמצעות עש"ן וכנזכר לעיל פ"ה מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב כלומר מי הוא האיש בגדר החפץ חיים רומז הכתוב באצבע איש הירא השם מגמתו לראות טוב הגנוז וצפון בהתלבשות הימים והמועדים עש"ה וירא ה' את האור כי טוב ונתעוררו ז"ל כי טוב לגנוז והיכן גנזו במאור התורה והתורה מאירה אור בהירה בהתלבשות הזמנים ומראשית השנה עד אחרית השנה יש התגלות לאותו האור הגנוז באמצעות המועדים אשר דיבר משה שהן המה התגלות מדותיו יתברך הנקראים אנפי מלכא דבהון אתחזי מלכא והוא אינון ואינון הוא כדאיתא בזוהר כי בודאי מצד עצמותו לית מחשבה תפיסה כלל מגודל הבהירות והמדות המה אנפי מלכא דבהון אתחזי לתפיסת רעיונות בני אדם וזהו הכוונה לך אמר לבי בשבילך ושליחותך אומר לבי בקשו כלכם ישראל את פני ולא נודע מאי הוא פנימו המאירים ודרש בזוהר אילין זמנייא וחגייא וכמבואר החגים והזמנים המה אנפי מלכא דבהון אתחזי מלכא לבני עלמא לתופסו ולקרותו בשם ואמר דוד המלך ע"ה את פניך ה' אבקש את לרבות אור המאיר בגוונים בזה אני שומע לו את פניך הבהירים אבקש לראות טוב המתגלה באמצעות הזמנים וחגים וכבר ביארתי פ"ה שומר מצוה לא ידע דבר רע כי כללות המצוה יש מהן שהזמן גורם אותם כמו מצות סוכה ולולב אינו נוהג כ"א בחג הסוכות ואכילת מצה בחג הפסח וכדומה שאר המצות התולים בזמנים אכן מי שהוא צדיק ותמים במעשיו ונפשו שוקקה להשיג התגלות אלהותו וטובו הגנוז וצפון בהמשך הזמנים אזי טרם עת בואם משתוקק ומתאוה למהר את בואם מתי תבוא המצוה לידי ואקיימנה ואיש כזה נקרא שומר מצוה מלשון ואביו שמר את הדבר כלומר יושב ומצפה מתי יבוא הזמן של המצוה הרוצה לראות טוב הצפון וגנוז או כאמור וזהו את פניך המה בחי' המועדים והזמנים שנקרא אנפי מלכא אבקש אפילו קודם עת בואה למהר ולחזות את פניך הגנוזה בהם וכזה ביקש הקב"ה מאתנו בני ישראל
ולא יראו פני ריקם ירצה לא יראה התגלות אלהותו המלובש בגדר הזמנים לא יראה ריקם כ"א אנחנו בני ישראל יתעוררו ויתלהבו לעבודתו יתברך עם כל פרטי העתים ורגלים לערך בחינתם והנה בשאר המועדים שייך שפיר לומר ככה שיתאוה וישתוקק האדם למהר עת בואנה בחשק ובעבותות האהבה ויראה פני אלהים המאירה מחסד אל בפסח מדות התפארות בשבועות שנפשו של אדם מתאוה להם מה שאין שייך לומר ככה להיות יושב ומצפה ליום הדין גבורה של יצחק והאדם מתיירא ומתפחד ממנו כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ואיך ישתוקק למהר עת הדין ובגמרא איתא תני וכולן נסקרין בסקירה אחת וכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון ואין לך איש א' מישראל שלא יבא מורך בלבבו מיום הדין הגדול והנורא אמנם מי שחלק לו אלהים בבינה ויודע איך להעלות ולהגביה א"ע למעלה מהתחלקות הזמנים אינו מתיירא מאימת הדין והגבורה של יצחק ואדרבה עתה שחוזר למציאות הראשון נקודה ראשונה ואצלו יתברך אינו שייך שום בחינות התחלקות כ"א אחדות א' אחד יחיד ומיוחד ומצדינו אנו מתארים אצלו כביכול שנוי תוארים לפעמים חסד ולפעמים גבורה לערך המקבלים התגלות אלהות באמצעות התלבשות המדות ככה נקרא באחת משמותיו ותואריו הקדושים ואם האדם מגיע א"ע עם רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו למעלה לאור המאיר בבחי' הפנים שם אין דין כי הדין נמתק בשורשו כאשר ית' אי"ה לקמן ולזה השפיך שיחתו לפני הקב"ה אל תסתר פניך ממני כלומר כיון שעיקר רצוני להשיג אור המאיר באמצעות הגוונים שהן המה בחינות המועדים והזמנים כמבואר וגם לא באלה חפץ ה' כ"א נשאר האדם שקוע עם ראשו ורובו תחת הגוונים היינו התחלקות העתים והרגעים אזי מתיירא מאימת הגבורה ולזה ביקש אל תסתר פניך ממני בא לבקש אור המאיר בגוונים את זה אל תסתר ממני והפעולה שאוכל להשתוקק ולמהר את בואו של יום הדין ר"ה כנזכר. לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ החיים אותיות לולא למפרע אלול ויובן ע"ד מדרש חז"ל נקוד על אותיות לולא שכך אמר דוד יודע אני שאתה נותן שכר טוב לצדיקים לעה"ב אבל איני יודע אם יש לי חלק עמהם אם לאו והכוונה דוד המע"ה הורה דרכי התשובה לבאי עולם בהגיע ימי אלול אפילו בהתעורר לבם בקרבם אל התורה והתשובה אינו רק מרצועה בישא ומתייראים מקול השופר ההולך וחזק ואפשר נפשות במשמע כנזכר לעיל במשל הצופה שהעמידו לשמור העיר ותשובה כזה אינו תשובה שלימה להיות כל עצמם חיים שאלו מאתו ית' אמנם אם אינם מגדר האיש החפץ חיים לראות טוב הגנוז באמצעות התלבשות הימים והמועדים אם כן למה לו חיים כי אין זה נקרא חיים אלא מות כי הרשעים בחייהם נקראים מתים ועיקר בקשת החיים לחיים הנצחיים להחיות נשמתו בעולם הנשמות ששם מקור החיים ואינו יכול להשיג את זאת כ"א בעולם הזה המלובש בגוף עכור וע"ד מאמרם ז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עולם הבא והכוונה שעיקר מגמתו בתשובה הרמתה שלא תאכל נשמתו מנהמא דכסופא בעולם המנוחה אשר זהו עיקר בואה בעולם הזה ונזכר לנו כמה פעמים בפרשיות הקודמת וזהו יפה שעה אחת בתשובה בעוה"ז אפי' שעה אחת אמנם בתנאי שאל יעשה תשובתו מיראת העונש אין זה יראת אלהים בשלימות שעיקר יראה הטהורה נק' בושה כנזכר לעיל אל תיראי כי לא תבושי ובפרט במעלה על זכרונו בושת נשמתו בבואה למקום מנוחתה ולא יהיה לה קורת רוח ליהנות מזיו השכינה בזרוע ידה וכאשר הלכה ממקום קדושתה בבושת אנפין שאכלה נהמא דכסופא כן באה בבושת אנפין ואין לה במה להתפרנס הראוי לתת לה מבית המלך והלואי שתהא ביאתה כיציאתה בלא חטא שאין לך בושה וכלימה גדולה מזה ואנה יוליך חרפתו מה שגרם לנשמתו וזהו תכלית מגמת נפשו של אדם בתשובתו להיות קורת רוח לנשמתו בעולם הבא ומשים זכרונו כאלו עומד עם נשמתו בעולם העליון לזה רמזו בדבריהם להורות אימתי התשובה שלימה ונאמנה מכל כלומר בעבור כללות חיי עוה"ב כמבואר ככה הענין עתה בימי הרצון ימי אלול שימינו פשוטה לקבל שבים ונחלקות לשתי כתות בעשות בתשובתם יש האנשים החטאים בנפשותם והחטא בעצמו נקל בעיניו כ"א ירא לנפשו פן יכתבו אותו בספר המתים לקחת נפשו לזה ירעים בקולו קול עוז כתבנו בספר החיים כנזכר וכת ב' עיקר עולה על זכרונם שהחטא בעצמו נדמה להם כהר גבוה ומעלים על זכרונם עלבון הנשמה בהיאך אנפין יקום קדם מלכא ואינו זוכר מגודל הבושה אם עומד בעוה"ז ויבחר מות מחיים כזה וכזה נקרא תשובה שלימה שמוסר נפשו ורוחו בעבור בושת הנשמה להיות לה הרמת ראש לפני אביה שבשמים לזה משים עיקר מגמתו בשאלת אריכות ימיהם או לכותבו בספר החיים רק לחיי הנשמה אשר באמצעות אריכות הימים יתכן לו לתקן במקום עליון ולראות טוב הגנוז בהם כנזכר אוהב ימים לראות טוב לזה הורה דוד המלך דרכי התשובה בזמן המעותד וימינו פשוטה לקבל שבים ורמז במלת לולא אותיות אלול וסובל שני פירושים דבר והפוכו לשני כתות בנ"א המבואר בעניני תשובתם לאנשים הפחותים העושים תשובה מיראת העונש נקוד על לולא ונעשה בצרוף קבע כמו שהוא שיודעים שיש שכר לצדיקים לעוה"ב אבל אינה יודעים אם יש להם חלק עמהם כי עושים מעשה זמרי ושואלים שכר כפנחס ולכן האמונה רחוקה מהם לראות בטוב ה' בארץ החיים ולאישים המשכילים נתהפך להם מצירוף לולא לצירוף אלול ימי רצון והאמונה תקוע לראות בטוב ה' כלומר להיות כל עצמן ומגמתם בעשות תשובתם רק לראות בטוב ה' המתגלה באמצעות הימים והעיקר בארץ החיים מוסב הדבור לשכינה הנקרא ארץ החיים שלא יגיע בושת אנפין מחמתו ונשמתו הנאחז בה ודוק:
אשרי העם יודעי תרועה הוי"ה באור פניך יהלכון ואיתא ברז"ל וכי אין אומות העולם יודעים להריע והא כמה קרנות יש להם וכו' אלא שהן מכירין לפתוח את בוראן בתרועה ועדיין צריכין אנו למודעי מכל סדר תקיעותינו לא בחרו לפתות את בוראן אלא בתרועה ולא בתקיעה ושברים והנראה דאיתא בתיקונים יש חמש גוונין דבהון נהרין חמש אור והגונים המה בחי' המדות דבהון אתחזי מלכא כמבואר לעיל מהות המועדים אשר דבר לנו משה ונקראים אנפי מלכא וכאשר יתבאר לנו מאמרם ז"ל כיון שנצרך אדם לבריות פניו משתנה ככרום שיש לו הרבה גוונים ומוסב על אדם עליון היושב על כסא רחמים ונצרך לבריות להתעוררות התחתונים וכמו שנתעורר למטה ככה מעוררים למעלה ולהיות שאין דעתם דומה זה לזה ומה שצריך זה לא צריך חברו יש שרצונו להמשיך עליו חסד אל ויש מדות רחמנות וכדומה מהתחלקות המדות וככה ממרום שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ וזהו הכוונה שפניו ית' נשתנה לכרום שיש בו הרבה גוונים לערך קבלת התחתונים והתעוררת הגוונים שמראים אליו ושא עיניך וראה. שסדרו לנו בתפלה לשאול לפניו:
ותן בלבנו בינה להבין וכו' ללמוד וללמד לשמור ולעשות והכוונה כי הנה רוב המצות המה תולים בזמן כגון מצות מצה איני יכול לקיים רק אחת בשנה בחג הפסח מצות סוכה בעתה ובזמנה וכדומה שארית המצות לא כן תורתנו הקדושה היא למעלה מסדר הזמנים ואין הזמן גורם אותה ואדרבה פרטי הזמנים נמשכים ממנה ולכן אמרו אין מוקדם ומאוחר בתורה כי דבר שאנו חופש את הזמן והוא למעלה מהזמן אין שייך לומר קדימה ואיחור ולפעמים לומד האדם מענין מצות שופר או מענין מצות סוכה ובא על אותה ההשגה של רמזי שופר או סוכה וסודות אשר במקומם ומבין אז את שורשם במקום אחדותם ומתלהב לבו בקרבו מעוצם הכרתו נפשו שוקקה מאד למהר עת בואם בכדי לקיימם בזמניהם עם עשיותם כאשר הבין עתה סוד רמיזתם במקום עליון באורות הבהירים ונקרא שומר מצוה שיושב וממתין על המצוה ולזה אנו שואלין ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל ללמוד וללמד את שארית המצות במקומם ואז תועלתנו גדולה להיות תמיד מקושר עם פנימיות המחשבה לאור בהירות התורה שהיא למעלה מהזמן לשמור ולעשות מוסב על עשיות המצות התולים בזמן שאי אפשר לקיימם עתה עכ"פ אנו נהיה מהשומרים ומצפים מתי יבואו הימים אשר יש לנו חפץ בהם וזהו לשמור ולעשות משמעו לשון המתנה לעשותם בזמן הראוי ועוד תועלת הנשגבה בהיות שמקושר לאור בהירות התורה ומשיג רמזי ראש השנה ושופר יושב ומצפה למהר ג"כ ימים האדירים האלה מראש השנה הגם שנראה דין וגבורה אינו רק למי שמשוקע עם ראשו ורובו תחת התחלקות העתים והגוונים לא כן לאישים המשכילים הנ"ל בהיותו מקושר עם ראשו ורובו שם כל הימים באור התורה שהוא למעלה מהזמן הכל שוה לפניו ואדרבה בזה כחו יפה להעלות ולהגביה אפי' דבר הנראה דין וגבורה ולהמתיק בשורשו ושם אין דין כלל וסימנא מילתא הוא שנתנו לנו הקדמונים לאכול בתחלת הסעודה בר"ה תפוח מתוק בדבש ואומרים תחדש עלינו שנה טובה ומתוקה ושאר הסימנים שנתנו חכמים הכוונה בזה שיחדש לנו לב טהור להבין ולהשכיל בשנה הבאה איך להמתיק כל הדינים בשרשם ואל יחושו ממתיקת עצמם להמתיק להם כ"א להקל צער וגלות השכינה שאל יגיע לה איזה צער ח"ו וכזה נקרא שנה טובה וזהו שאומרים תחדש עלינו דייקא מוסב על השכינה שהיא למעלה מראשינו שנה טובה ומתוקה דהיינו שיוכלו להמתיק הדינים בשורשם להקל הצער המגיע בסבתינו אל השכינה מעליה וכמו שאנו אומרים ויקבלו כולם את עול מלכותך עליהם כלומר עול המגיע למלכות יקבלו זאת עליהם בתעניות וסגופים וכדומה מתוספת עבודה לשים את רוחו ונפשו שם למעלה מהזמן והכוונה בהיות שמפשט א"ע מגשמיות ואינו מסתכל על מקרי ופגעי הזמנים להפריד א"ע מחמת זה מדביקתו ועבודתו יתברך וכל הקורה אותו מטוב עד רע ח"ו אינו נותן לבו ודעתו על הגשמיות כאשר נדמה לפניו כ"א רואה משם התלבשות אלהות ואור המאיר בה' גוונים ומצדו יתברך הכל אחדות אחד ודין נהפך לרחמים ובעשות כזה נקרא שמעלה א"ע למעלה מהזמן שאינו מסתכל על חלקי הזמניים ומקריותם וזהו הכוונה אשרי העם יודעי תרועה ה' כלומר שיודעים ומבינים תרועה מורה דין לשון תרועם בשבט ברזל ושם הוי"ה מורה רחמים גמורים יודעים ומבינים שגם שניהם טובים והמה אחדות גמור ולזה רמזו בדבריהם שהן מכירים לפתות את בוראן בתרועה בעוצם השגתם יודעים שתרועה והוי"ה הכל אחד ונמתק הדין בשורשו וגמר אומר באור פניך יהלכון להורות באצבע מי ומי אשר כח בהם לפתות את בוראן בתרועה ולהפך הדין לרחמים האנשים השלימים אשר באור פניך יהלכון עיקר הליכתם יומם ולילה באור המאיר לבחי' הפנים כנזכר חמש אור המאיר לה' גוונים שם עינם ולבם כל הימים להם הכח והעוז לפתות את בוראן בתרועה כנזכר:
והכלל תכלית הכוונה עתה בר"ה צריך כל אדם לפשוט א"ע מגשמיות עוה"ז כל מה דאפשר ולהרגיש בפנימית מחשבתו כאלו עומד למעלה בעולמות עליונים שאין שם התחלקות הזמנים וידע נאמנה כל עוד שהוא מופשט יותר מהגשמיות ואינו זוכר מעה"ז כלום ככה בורח מן הדין ואיתא שופר של ר"ה מצותו בשל איל והכוונה כי בכל השנה כולה רשאי אדם להמתין עם עבודתו והתעוררת לבו ממה שלקח לעצמו איזה בחי' מהקרה לפניו ולפעמים מעורר לבו בקרבו מדת האהבה ולפעמים מדת היראה וכדומה לערך ההסתכלות ומה שנזדמן לפניו ככה מעורר פנימיות לבו לעבודת הבורא לא כן עתה בר"ה אין לו פנאי להמתין על התעוררת מלקיח' רמיזא דחכמתא מאיזה בחי' כי אם צריך לעמוד בפחד ומורא ולעובדו ביראה מאימת היום בעצמו להיותו יום הדין גבורת של יצחק וכאשר בארנו אשר חכמים הגידו איזה אומה כאומה הזאת בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו אבל ישראל אינו כן אלא לובשים לבנים ומגלחים זקנם בר"ה והענין פלא וכי הותרה הרצועה לעבור בר"ה לאו דלא תקיפו ועיין בפ' ואתחנן ובארתי ע"ד ששמעתי מהמגיד זלה"ה שהיה אומר עד אברהם לא היה זקנה להיות מדתו של אברהם מדת החסד הכנוי בשם אל ראשית התקונים מי"ג תקוני דיקנא עלאה הידוע מספרים ולא היה אדם בעולם לתפוס בהירתו עד שבא אברהם והרגיל שמו בפי הבריות לתופסו יתברך במדת החסד נתגלה תואר וכנוי אל ראשית תקוני דיקנא וזהו עד אברהם לא היה זקנה וכלפי דברינו הנאמרים יכול האדם לעורר א"ע ולהכניס בלבו איזה בחי' מהי"ג התקונים של' הזקנה לעבוד עמהם את הבורא ב"ה לערך מה שהשיג אם מדת אל או רחום וחנון ואם נעדר ממנו לקחת איזה בחינה מי"ג התקונים יושב ודומם בזה נאמר כל השנה שיש לו פנאי להמתין לא כן עתה בראש השנה אינו רשאי ליתן דומה לנפשו אפילו כמעט רגע כי רגע קטן מיום השנה מחזיק בתוכה הרבה משנה הבאה ואם יכאב בראש יתפשט הכאב לכמה ימים ושבועות הכלולים בזאת הרגע והשעה ככאב הראש שנתפשט בפרטי האיברים ונמצא ברגע קטנה מראש השנה שיושב ודומם יאבד טובה הרבה ולזה רמזו במאמרם שמגלחים זקנם כלומר מגלחין ומשליכין מעל עצמם לעורר לבם בקרבם באמצעות י"ג תיקוני דיקנא כ"א עומדים במורא ופחד מאימת הדין בשם על הלב שאנו אומרים היום הרת עולם רק בסוד הריון וכללות העולמות עליונים ותחתונים תלוים בשערה אם לברוא או לאו וכל עצמה של העולמות תולה בהתעוררות נשמות הצדיקים ובהכנת לבם לבנות קומת השכינה מחדש יותר משנה שעברה ולכן בכל המועדים כתיב והקרבתם עולה ועתה בראש השנה כתיב ועשיתם עולה לרמז אל האמור עשיות בנין השכינה להכינה ולסעדה וכל עצמה עם בנינה תולה בבנין מלא קומת האדם כפי מה שהוא איש ומתקן מדותיו ופרטי איבריו ככה נבנה ונתקן איברי השכינה ולכן נוהגין העולם בהגיעם לתיבת מלך מגביהים קול עד שנשמע למרום קולם מלך מורה היות שאנו מקבלים עלינו המלוכה מחדש לעסוק בבנין המלכות ובזה עולה עמהם להתפאר במעשיהם הטובים חזי במה ברא אתינא לגבך אשר כו מעשיהם וכך וכך קבלו עליהם וראוי לברוא בשבילם את העולם מחדש וכאשר בראשית הבריאה נתעוררו חז"ל במי נמלך הקב"ה בבריאת עולמות בנשמות הצדיקים שצפה התענוג והשעשועים שיקבל מהצדיקים ועתה בראש השנה חוזר למציאות הראשון צופה ומביט לסוף עובדותיהם וכשרון פעולתם שיפעלו ויעשו כל השנה אם יגיע לו יתברך תענוג ושעשוע יברא ואם לאו למה לו לטרוח ולחדש העולם מחדש וצדיק אין ואיך לא יעטו כמעיל בשתם בני ישראל לעשות דבריהם חולין ולא יאמינו כי ידברו היום הרת עולם רק בסוד ההריון והקב"ה ובית דינו יושבין על כסא דין ומסתכלין בנשמות של כ"א מישראל מה מעשהו בבית ובחוץ ואם ראוי שיחדש בשבילו העולם ואם יאמין כי ידבר כזה בוודאי נתבטל ממציאות והכתוב אומר
כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב הכוונה היום בר"ה חקיקה לישראל דלעילא כי המשפט לאלהים הוא גם כן כאשר יתבאר אי"ה לקמן ומהראוי היתה אפילו בכל יום ויום מימות השנה יחרד האיש וילפת באומרו המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית וישיב אמריו אל לבו האמנתי כי אדבר אשר בכל יום מיומים יש ג"כ חידוש במעשה בראשית ומוציא חמה ממקומה בכל בוקר להאיר על הארץ ממילא יש ג"כ זאת הבחינה אפס קצת שחוזר אז למציאות הראשון כמו בר"ה וכמו אז כן עתה כאשר בא להאיר על הארץ מתיעץ בנשמות הצדיקים לעשות עבודתו בזה היום שיקבל תענוג ושעשוע מבריאות היום והוצאת חמה ממקומה ואם לאו יחזור ח"ו העולם לתוהו ובוהו ועינינו הרואות שלא כן דמו ולא כמחשבותיו של הקב"ה מחשבותם ואפי' אומרים המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית אין פיהם ולבם שוה וזה לך האות רבים הם עמי הארץ המתהללים ביום מחר ומיראים את זולתם לומר בהגיע יום מחר אעשה כך וכך ומי ערב להנער בהסתכלו על מעשיו ומדותיו המגונות שפעל ועשה בזה יום אם ראוי לחדש בשבילו יום מחר ודילמא יחזור הקב"ה לתוהו ובוהו לערך מעשיו המגונות וכאשר ענה בפיו המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ושמא לא יחדש עוד אמנם אין פיו ולבו שוים והרגל לשונו נקט ולכן מורא לא יעלה על ראשו וכסות הבושה לא יכסה פניו לומר כדברים האלה להתהלל ביום מחר וגם יש להמליץ בעדם שידעו נאמנה לערך מעשיהם אינו ראוי לחדש בשבילו מעשה בראשית כ"א מדרכו הטוב להטיב לנבראיו בין ראוים ובין אינם ראוים וזהו שאומרים המחדש בטובו דייקא מעשה בראשית ולא מצד מעשים טובים שלנו והנה ככה ראוי לאיש הישראלי לערוך מחשבותיו בכל יום מהשנה באומרו המחדש בטובו מעשה בראשית ופשיטא וקל וחומר עתה בראש השנה שחוזר לגמרי למציאות הראשון לכפול מוראו ופחדו להתבונן במעשה עצמו מה שעבר ולקבל על עצמו עול מלכות שמים שלימה לבנותה ולתקנה כמו שאנו אומרים ועשיתם אותם באמצעות מעשינו הטובים עולה היא למעלה להתפאר כך עשו לי בני ובזה מובן תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה רמזו בדבריהם אם התמונה תקוע בשלימות שאין לו שום יניקה וקבלת השפעה כי אם משפע וברכה הנשפע עליו מלמעלה: מאימא עילאה ולא כרבות בני עמינו המתפארים ומתחכמים לומר חכמתם עמדה להם להתעשר ולקבוץ הו' רב אנשים כאלו לא נקראו בנים למקום כי אם המשליך א"ע עם כל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו להליכות הגוזר כתינוק המוטל בחתולו מקושר ואינו יכול לנענע יד ורגל עד שאמו מנחת לו ידו ורגלו זהו הנק' בן למקום ואשה יראת ה' מתפארת עמו לומר חזי במה ברא אתינא לקמך וזה שרמזו תינוק יונק משדי אמו באופן המבואר אזי אשה יראת ה' מספרת עם בעלה לומר חזי במה ברא אתינא לגבך וזהו תכלית העלאות מ"נ לברוא העולם מחדש כשאנו חלק ה' עמו גורמים דיבורים לשכינה להתפאר במעשינו וזהו שאמרו וכולם נסקרים בסקירה אחת ולכאורה מה חידוש הוא שהקב"ה סוקר כללות ישראל יחד אמנם דבר גדול רמזו בדבריהם כי נודע השכינה נק' דמות דמיונות מתחזיין בה והיינו כללות נשמות ישראל מקובצים בה וכשהקב"ה מסתכל על קומת השכינה רואה דמות וגוון של כל אחד ואחד מישראל לערך מעשיו שנתראה בה וע"ד דאיתא בתיקונים עד הכי דנפקין מארי דקומ' ומארי דידין ודרגלין ומארי דצוואר כי כל א' מישראל יש לו אחיזה בקומתה וכאשר מתקנים בבחי' עצמם איזה אבר נתקן דוגמתם למעלה כשמקיים פתוח תפתח נעשה בחי' יד בשכינה וכדומה רגל תחת רגל ואפשר לרמז בלשונו שקורא מארי דידין ומארי דרגלין מורה היות האיברים מסורים בידם וברשותם לעשות עמהם כרצונם לשלול זולתם המה עבדים לבחינת איבריהם והתחלקות חושיהם ולכל מקום שהעין רוצה לראות נגרר אחריו מלא קומתו וכן האוזן לשמוע וכדומה: ובאמת צריך האדם להיות שר ושופט לשלוט על פרטי איבריו לבלתי עשות דבר קטן וגדול כ"א מעשה הנוגע צד הנאה לבורא ב"ה ואזי קורא שם אדון לעצמו לקרותו מארי דידין ומארי דרגלין וכן נדר דוד המלך ע"ה ונשבע לה' להיות מקושר עם פרטי רמ"ח איבריו רק כאשר יצוה אמו אימא עילאה כמו שביארנו אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו ואנו רואין בעוד שהתינוק מוטל בחיתולו אינו יכול לנענע שום תנועת יד ורגל עד שאמו מתירו מחיתולו ואם לאו מוטל כגולם בלתי התפשטות איברים אפילו נענוע קלה כן אמר דוד המע"ה על בחינתו עודו בחיים חיותו היה רק כגמול עלי אמו לבלתי נענע שום תנועת אבר עד שיתבונן תחלה בפנימיות מחשבתו אם יגיע מזה צד הנאה לבורא עולם וככה ראוי לאיש הישראלי ללמוד ממנו ללכת בדרכי יושר לעשות כמעשהו להדמות בנפשו כעולל ויונק שאינו ברשותו כי אם ביד אמו ובזה נעשה שר ושופט על כל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו לקשרם ברצון הבורא ב"ה ונעשה מרכבה לשכינה כיון שתיקן א"ע תיקון למעלה גם כן בקומת השכינה וכלל זה נקוט בידך אשר כללות תפלתינו עולה למעלה דרך קומת השכינה וכמו דאיתא בז"ח ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה היא השכינה דאתקריאת עבודה וכל או"א מישראל כפי מה שהוא אדם שלם במדותיו וקישוט איבריו ככה נתראה למעלה עתה בראש השנה באיזה אבר שיש לו בה אחיזה ולזה רמזו רז"ל וכולן נסקרין בסקירה אחת השכינה נק' אחת היא יונתי תמתי וכשמסתכל על קומ' אחת ממילא נסקרין ונתחזיין בה כללות נשמו' ישראל ורואה אם ראוים לברוא בשבילם את העולם מחדש או להחזיר את העולם לתוהו ובוהו ח"ו וא"כ מה מאד ראוי שיתכסה מלא בושה וכלימה בהאיך אנפין יקום קדם מלכא עתה בר"ה לשאול ולהתחנן עבור צרכיותיו הגשמיים להיטיב עמו ולמלאות חסרונו באין מבין שמחשין דמות דיוקנו ותואר פניו ישונה מדמות דיוקן אישים המשכילים המתפללין עבור צורך גבוה ואינם זוכרים ומרגישים מצורך עצמם כלום מגודל המורא ופחד חרדת יום הדין הגדול שכל העולמות תלוים בשערה וממתינין לתפלתם של התחתוני' לעורר רצונו יתברך לבוראם מחדש וכיון שהשוטה הזה פורש א"ע מהכלל לשאול אוכל לנפשו וכדומה מצרכי הגשמיות חשך משחור תוארו נגד אותן האנשים המתחזיין בקומת השכינה בפנים מאירות ותוארו חשך ואופל ואיך לא יעטה כמעיל בשתו וחיל ורעדה יאחזנו עתה בר"ה כשמסתכלין בשכינה ישתנה מראיתו ואחיזת נשמתו למעלה מדמות ותואר נשמות ישראל הקדושים ושתי רעות עושה שחת לו לעצמו וגם מגיע בשתו לשכינה מחמתו וזה מאמרם ז"ל שופר של ר"ה מצותו בשל איל שופר רומז לתשובה מלשון שפרו מעשיכם והתשובה ששב עתה בראש השנה אינו רשאי להמתין על לקיחת בחינות מי"ג תיקוני דיקנא כנזכר מגלחין זקנם בראש השנה ועיקר התשובה עתה הוא בשל איל המורה דין גבורה של יצחק והמשכיל בשם זאת על הלב אזי בורח מהדין ומגביה א"ע למעלה מהמדות אל עולם הבינה הנקרא תשובה עלאה וע"ד דאיתא בזוהר מאי בכסה ביומא דסיהרא מתכסה ואמאי מתכסה בגין דכד מטי ראש השנה ייתי סמא"ל למתבע דינא לבנוי קמי קב"ה והוא יימא דייתי סהדין והוא ייתי לשמשא עמיה אזיל למייתי' סיהרא והיא מתכסת באן אתר מתכסת אלא סליקת לההוא אתר דאתמר ביה במכוסה ממך אל תחקור לפייסא ליה על בנהא והאי הוא דאמר קרא תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו וכו' ע"ש נשמע מהנ"ל שסיהרא מתכסה ובורחת מהמקטרג לעולם העליון אשר לשם אין מגיע מגע נכרי כלל ככה ראוי לאיש הישראלי לברוח מאימת הדין לעולם הבינה ששם למעלה מהזמן והדין נמתק בשורשו ולא יתכן כזאת כ"א באינו מרגיש מעצמו כלום כ"א כל עצמו בהתחננו רק עבור צורך גבוה ותיקון קומת השכינה שלא יגרום לה ח"ו בושה להתכסה מחמתו וכדברי הזוהר סליקת לההוא אתר לפייסה ליה על בנהא והנה זאת נאמר מאנשים היראים והשלימים שיראת אלהים נגד פניהם תמיד בכל יום כשאומרים המחדש בטובו מעשה בראשית מתבוננים במחשבתם לראות להוסיף בעצמם תוספת עבודה בכדי שעל ידם יהיה החדוש שהם יגרמו רצונו יתברך להוציא חמה ממקומה ובפרט עתה בראש השנה מכינים א"ע בהכנה רבה לבנות קומת השכינה בכל פרטי עובדותם בכדי לגרום רצון להבורא. ב"ה לבריאות עולם וכאשר היה מאז ראשית הבריאה האבות עשו רצונו יתברך כמו שאנו אומרים בתפלת המועדים בגלל אבות שעשו רצונך כלומר האבות הם עשו להבורא ב"ה רצון לברוא העולם בשבילם שישמח במעשיהם ונראה לרמז גם כן בנעים זמירות ישראל רמז בזה רוצה ה' את יראיו הכוונה מה שרוצה הקב"ה לחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית את יראיו כלומר עם יראיו נעשה רצונו שהם הגורמים התעוררת רצונו והרמז במלת רוצה נוטריקון "נראה "והתקין "צורת "הלבנה להורות הנ"ל במי ובשביל מי רוצה הקב"ה להתקין צורת הלבנה את יראיו הם הגורמים כ"ז והם הגורמים שהלבנה סליקת לאחר דאתמר ביה במכוסה ממך אל תחקור לפייסה ליה על בנהא שאין המקטרג יכול לעלות אחריה ובין כך נעשה בריאות העולם מחדש ואפשר לרמוז בדבריהם שנחלקו במציאות חד אמר בניסן נברא העולם וח"א בתשרי ולכאורה תמיה איך יחלקו במציאות ועל פי דרכינו יתפרש שפיר כי הנה כתיב עולם חסד יבנה ונוטריקון יבנה בתשר"י נבר"א העול"ם וגם בניסן נברא העולם ואות היו"ד על שם המחשבה נאמרה כינוי לחכמה עש"ה הכל בחכמה עשית בין למר שסובר בניסן נברא העולם ובין למר שסובר בתשרי נברא העולם עיקר הבריאה הכל בחכמה עשית לזה בא אות היו"ד המורה לחכמה כנודע אותיות בנ"ה להורות שאלו ואלו דברי אלהים חיים כמו דאיתא בספרים טעם לדבריהם שבניסן היה בסוד הלידה ובתשרי בסוד הריון ולולא דבריהם אפשר לומר שגם שניהם שוים שבניסן נברא העולם יאמרו בתשרי בא להורות מה הגורם ככה לברוא עולם אז בבריאה ראשונה ומאז עד סוף כל הדורות חוזר למציאות הראשון ונעשה בריאה חדשה ולכאורה לערך מעשינו אינו כדאי לברוא בשבילנו את העולם ואבותינו הראשונים בארץ המה לגרום ולעשות רצון להבורא ב"ה אמנם כאשר איתא בזוהר שהשכינה סליקת לאתר דאתמר ביה במכוסה ממך אל תחקור לפייסה על בנהא והיא הגורמת לחדש בריאת העולם וזה הנרמז דמלת בתשרי ירצה בצרוף ב"ת שר"י השכינה כינוי בשם ב"ת כנזכר ב"ת היתה לאברהם אבינו עיין במקום אחר ש"ר משמעו לשון הסתכלות לגבי חכמה הכינוי באות יו"ד דהיינו דסליקת לאתר דאתמר במכוסה ממך רומז לחכמה ושם אין המקטרג יכול להעלות והיא הגורמת בריאת העולם וזהו בתשר"י נברא העולם כשהצירוף הוא ב"ת ש"ר יו"ד יכול להיות שנברא העולם ובזה יש לרמז בתיקונים בראשית בתשרי נברא העולם חסר א' למהוי בראשית ולכאורה אינו מובן וכלפי דברינו נראה שפיר כי רז"ל דרשו בראשית בשביל ישראל הנקראים ראשית ובשביל התורה שנקרא ראשית ובשביל היראה הנקרא ראשית וכ"ז נאמר בהיות ישראל מכניסים צואריהם בעבודת אדוניהם ומתמידים בתורה ויראת ה' נגד פניהם אזי יכונו בשם ישראל וכמו אז האבות הראשונים עשו רצונו יתברך לברוא העולם בשבילם ובשביל תורתם ויראתם המשיכו אלופו של עולם והרכיבו אלהותו בהעולמות ונברא העולם ונעשה צירוף בראשית כלומר שהמשיכו אלופו של עולם לאותיות תשרי ונעשה בראשית וכדרשת רבותינו ז"ל בשביל התורה והיראה וישראל שכל אלו נקראים ראשית וכן עתה בהיות ישראל אוחזי מעשה אבותיהם בידיהם היתה התחדשת הבריאה ג"כ בצירוף בראשית אלף עם תשרי אמנם אין אתנו יודע עד מה והלבבות נתמעטו ותורה ועבודה רפוי בידינו ויש לו להמקטרג כח להלשין ח"ו ועתה התחדשות הבריאה רק במה שהשכינה סליקת לחכמה לפייסה על בנהא בין כך נברא העולם מחדש כי לשם אין לו כח לסמא"ל לעלות אחריה וזה הנרמז בדברי קודש התיקונים בתשרי נברא העולם כלומר בתשר"י דייקא בצירוף בת שר יוד מזה נברא העולם ולא בצירוף בראשית כאשר מאז תחלת הבריאה וכדרשת חז"ל בשביל ישראל ובשביל התורה והיראה הנרמז במלת בראשית ונתן טעם למה כך חסר אלף למהוי בראשית כלומר שאין בהם בדורות הללו כח גדול בזה להמשיך אלופו של עולם באמצעות תורתם ויראתם למהוי בראשית כלומר להיות עיקר הבריאה בשביל ישראל הנקראים ראשית וכנזכר לכן בתשרי נברא העולם ובאמת אלו ואלו דברי אלהים חיים האומר בניסן נברא העולם והאומר בתשרי נברא העולם לא נחלקו במציאות כ"א באיזה צירוף כנזכר ועוד יש לרמז בדברי התיקונים הנ"ל בראשית בתשרי נברא העולם חסר א' למהוי בראשית כי הנה דוד המע"ה אמר עיני תמיד אל הוי"ה כי הוא יוציא מרשת רגלי ויובן ע"ד דאי' בסבא דמשפטים שדרש משכיל לאיתן וביאר אית משכיל ואית מסכיל בירח האיתנים דאיתילדין בהאי ירח איתנים בנינא לתתא איהו כגוונא דלעילא כו' כדין ודאי משכיל לדוד ומגו דירתא תורה שבע"פ אתון למפרע ע"ד אקרי תשר"י תש"ר איהו אבל בגין דאיהו רזא דשמא קדישא חתים ביה קב"ה אות דשמיה י' במזבח חתים בי' הרשת עד חצי המזבח אתת דבורה וחתים ב' ו' היינו דכתיב ותשר דבורה ובאתר דא חתימו דשמא קדישא דאחתים בי' ע"ש. ונקדים מאמרם ז"ל. אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרי מילי דאפילו בימי יהושע בן נון לא אתמר כוותיה מאי אלף בית אל"ף בינה וצריך להבין מאי רמז הדרדקי דבר גדול כזה שאפילו בימי יהושע בן נון לא אתמר כוותיה ומה חידוש חדשו בי מדרשא באומרם אלף בינה אמנם יש לפרש ע"ד דאיתא בזוהר באורייתא אסתכל קב"ה וברא עלמא וידוע שכללות התורה אינם כ"א כ"ב אותיות הא"ב ובדרך כלל הכ"ב אותיות כל עצמם נמשכים משני אותיות אלו יו"ד ו"ו נקודה והמשכת כנודע משפרים ומשני אלה נעשה ציור ותמונה ך"ב אותיות מגודל טובו שרצה להטיב לנבראים וצמצם א"ע כ"י בהאותיות ובאמצעותם אנו בני ישראל יכולין לתופסו ולקרותו בשמות ותואר כינוים בצרופי אתוון הגם שהוא ית' א"ס וא"ת והוא למעלה מכל השמות וכד איהו אסתלק מינייהו אשתארו כגופא בלא נשמתא כי הוא הנותן שכל ובינה ודעת לחבר צירופי אותיות השמות והכנויים ונמצא כח דחכמה המחבר הוא למעלה מן השמות עכ"ז התלבשות בהם רק בדרך שאלה ועל דרך שביארנו למעלה דברי הנביא האותיות שאלוני על בני ועל פועל ידי תצוני ע"ש כל עצמם של האותיות איני בהם רק דרך שאלה והפעולה על בני ועל פועל ידי תצוני ל' התחברות שתוכלו לחבר אותי ולהמשיך השגחתי על בני ועל פועל ידי באמצעות האותיות קוראים אל ה' והוא יענם כי יש שמות שמושאלים ושם העצם ושם התואר והנה הגם שאנו קורין לשם הוי"ה ב"ה שם העצם תרצה לומר שהוא באמת עצמיותו כביכול רומז הכתוב הוי"ה שמך לעולם כלומר גם שם הוי"ה הנקרא שם העצם אינו רק שם לעולם שהעולם יכלו לקרא אותו ית' בשמו להמשיך השגחתו עליהם ובאמת עצמותו ית' למעלה מכל השמות והכ' רומז כי הגדלת על כל שמך אמרתך והכוונה כי נודע מספרי הקבלה מעשיות שיש שמות שיוכלון לעשות ולפעול עמהם פעולות גדולות והשבעות לא יאמר האדם שזה הכרח הגמור ואינו יכול להיות שנוי כי באי אמירתו ית' למעלה מצרופי שמות אלו כי הוא הנותן כח ושכל לחברם ולעשות מהאותיות צרופים וממילא יש ברצונו לבטלם ולעשות כחפצו כאשר גזרה חכמתו וזהו הרמז כי הגדלת על כל שמך אמרתך אפילו על שמות מקבלה מעשיות אמירתו גבוה וגדולה מהם כלל הדברים הגם שהוא ית' למעלה מאותיות התורה אמנם מגודל רחמנותו וחסדיו העודפים על עם קרובו ישראל הוא בדרך שאלה בהם כדי שבאמצעותם יתפסו בהירותו ולקרותו בשמות עלי אדמה והוא מקבל תענוג ושעשועים בזה:
והנה מצינו בזוהר שהתורה נקרא אטיילתא דקב"ה ולכאורה יש להבין הלא כל התורה מבראשית ועד לעיני כל ישראל אינם כי אם שלש וחמשים פרשיות ואם תכתב אותה על היריעה יכול אפי' אדם הבינוני לפסוע בג' או בד' פסיעות ואיך שייך לומר בהקב"ה שהיריעה הזאת אטיילתא דקב"ה והלא כל העולמות כאין נגדו ואיזה בית אשר תבנה לו והוא מקום של עולם ואין העולם מקומו אמנם שפיר נקרא התורה אטיילתא דקב"ה כי נודע מחדוש שאנו ישראל מחדשין בתורה ועושין צרופים חדשים נעשו ונבראו שמים חדשים וארץ חדשה והכ' רומז כזה כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאום ה' כן יעמוד זרעכם ושמכם הנה מלשון הכתוב משמע שהוא ית' עושה עוד עתה מדור לדור בכל יום ויום שמים חדשים וארץ חדשה כנאמר אשר אני עושה עתה עומדים לפני כי באמת כן הוא אשר מכל מילי דחכמתא שהחכם משיג בתורה צירוף חדש עולה זה הצירוף למעלה ונעשה שמים חדשים לפניו יתברך ואיתא בספר יצירה מכאן ואילך צא וחשוב מה שאין הפה יכול לדבר ואוזן לשמוע כי כל אדם לפי בחי' וזכות נשמתו עושה צירופים שונים בתורה והראיה כמה ספרים נתוספים מדור לדור כי בכל דור עובדים אותו ית' עם בחי' עבודה מחודשת ולערך עבודתם והתקשרותם אל אותיות התורה ככה נצטרפים צרופים שונים זמ"ז והן המה השמים חדשים וארץ החדשה העושה אותה תמיד עד סוף כל הדורות והוא הקץ וזהו הרמז בכ' כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה תמיד בכל עת ובכל זמן ע"י צרופים של הצדיקים עומדים לפני תמיד ולזה גמר אומר כן יעמוד זרעכם ושמכם כלומר זה תולה בזה שמים וארץ החדשה תלוים בזרעכם כל זמן שנתוספים זרע ישראל נתוספים ג"כ שמים חדשים כמבואר ומעתה תאיר עיניך להשכיל ולדעת איך שתורתינו הקדושה היא אטיילתא דקב"ה כי כמה צרופים משמות ורמזים צפונים וגנוזים בתוכה מראשי תיבות וסופי תיבות ואדם השלם בתיקון מדותיו והולך בתומו באמונה יכול לעשות לו רמז בתורה אפילו השלשה או ד' תיבות בפ"ע רואה בהם ענין חדש לפי עובדותיו כי התורה מגילה מגילה נתנה ולכן הגם שענין מה שלפניו ואחריו אינו נוגע ומדבר מהרמז שחידש לעצמו רשאי לעשות צרופים לערך תבונתו ובלבד שיכוין את לבו לשמים לבלתי נטות מדרך המלך ולא להנאת עצמו כלום ובאמת יש כמה בחינות שונות בעבודת הבורא ב"ה יש דרך כבושה ופתוחה לכל דהיינו בעשות מעשה אבותיו שדשו בו רבים ותהיה מעשה המצות אצלו רק מצות אנשים מלומדה ואין זאת תכלית העבודה והנה גם מזה אל תנח ידך להחזיק במעוז העבודה דרכי אבותיו הראשונים וגם עוד זאת להוסיף תוספות עבודה לדעת על מה אתי להאי עלמא שפילה לתקן את הנוגע לבחי' נשמתו וא"כ אינו דומה מעשה עובדותיו של אדם לחבירו כיון שאינם דומים בבחי' בריאותם ותיקונם לתקנה במקום עליון וכלל החיוב מוטל על כל או"א מישראל לעשות עובדות חדשים לערך בחינתו אל מה שנברא ולערך תבונתו והשגתו בתורה הגם שלא ראה ושמע עד הנה עובדות כאלו וזה נקרא שביל ולא דרך להיותה שאינו כבושה ודשו בה רבים. וכזה נרמז בדבריהם שביל זוטר טובא שקיל כרעא ומנח כרעא הוא הדבר אשר דברתי מוסב על בחי' עובדותיו וצרופיו שהוציא לעצמו ולא דשו בה עדיין רבים ואינם דרך כבושה לכל שביל הזה זוטר טובא ולבו נוקפו והאמונה רפויה בידו אולי לא כיון האמת שקל כרעא ומנח כרעא נודע בחי' הכרעים המה נה"י הנקראים בזוהר נאמנים לפעמים עקר כרעא היינו האמונה רפויה בידו לדרוך בזה השביל ונותן גרעון שמא לא כיון האמת ולפעמים מנח כרעא לילך בזה השביל שהמציא לעצמו ודהמע"ה בקש כזאת מהבורא ב"ה הדריכני בנתיב מצותיך כלומר אפילו במצוה כזה שאינה רק נתיב ולא דשו בה רבים ונמצא האמונה רפויה עכ"ז תעשה לפני את הנתיב כאלו היא דרך פתוחה וכבושה לכל שדשו בה רבים וזהו הדריכני בנתיב מצותיך כלל הדברים זה תכלית עבודת אדם בעוה"ז לבלתי יתן דומה לנפשו ולעשות לו דרכים ושבילים ונתיבות במאור התורה אשר אור לו אור לנשמתו להאיר לו את הדרך אשר ישכון אור והנה פתח דבריה של התורה יאיר באות ב' מבראשית ואיתא בז"ח ב' דבראשית רברבא וכן ש' דשיר השירים ואות א' דדברי הימים רברבא לאחזאה על כל הספר ע"ש לעניינו ועדיין אנו צריכים למודעי להבין את הענין למה פתיחת האותיות המה אותיות גדולות ונקדים במאמרם אשר שנו במשנה בראשונה היו כותבין תי"ו תחת תרומה מ"ם מעשר וכו' והכוונה בסימנים אלו כי הנה כל פרטי הדיבורים שמוציא משפה ולחוץ המה תחלה בסוד המחשבה וכמו שיש אותיות הדבור ככה יש אותיות המחשבה וממחשבה עד עת בא דיבורו יש י' מדריגות ובכל י' מדריגות יש בחי' אלף בית בפ"ע כנודע שיש א"ב בחכמה וא"ב בבינה וכו' וא"ב החכמה הוא למעלה מא"ב הבינה בכמות ואיכות ד' מאות מדריגות ולכן אות אחרונה של א"ב החכמה רשום באחרונה מאותיות החכמה וקדם במעלה מאות ראשונה של א"ב הבינה הוא אות א' ונמצא כשרוצה לגלות א"ע עד שיבא לבחי' הדבור ממילא באה כללות הארה ותענוג א"ב המחשבה ומקובץ באות ראשונה של א"ב הדבור להיות בחי' התגלות והתלבשות לא"ב המחשבה ואח"כ נתפשט הארה זאת מאות ראשונה לשארית האותיות ומעתה תשכיל לדעת סוד שמות המצטרפין מר"ת עושין צרופי תיבות ומאין לנו כל זאת אמנם להיות שאות ראשונה מן התיבה מקובצים בתוכה הארה של כללות כל האותיות הבאים אחריה וכזה בארתי במקום אחר צירוף אית"ן ותני"א צירוף איתן המה אותיות הדבור הנק' איתן כי בחי' הדבור הוא קשה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ואי אפשר להפך ואין אחר הדבור כלום לאפוקי עודו בסוד המחשבה טרם שהוציא הדבור יכול להפך מחשבתו ולעשות איזה צרופים שירצה ואותיות המחשבה נקרא תני"א וכשרוצה לגלות מחשבתו לזולתו אזי מתהפך הצרוף תניא שבסוד המחשבה בסוד חותם המתהפך ונעשה מצרוף תני"א צירוף איתן שבסוד מחשבה אות ת ראשונה ואות א' אחרונה וכשנתהפך בסוד סותם המתהפך אות אחרונה של אותיות המחשבה בא הראשון באותיות הדבור ולכן הצרוף הוא אית"ן והוא קשה כנזכר כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והנה כזה נוהג הענין כשרוצה לגלות מחשבתו באמצעות אותיות הדבור לא כן אם רוצה לגלות מחשבתו ע"י איזה רמז נמצא אין כאן סוד חותם המתהפך כ"א סדר הצרוף של אותיות המחשבה ומעתה תחזה כשרצו לגלות לזולתם על הכלי שהיא של תרומה ברמז באים אותיות תרומה שכותב על הכלי בסדר תחלה אות ת' ואח"כ אות ר' וכדומה וזה שכיוננו במאמרם בראשונה היו כותבין ת' והיא אות ראשונה מאותיות הרמז בכלי תחת תרומה כלומר תחת צירוף תרומה שבמחשבה ואות ת' מקבל בתוכו הארה של אותיות של מעלה הימנו מקוב"ץ בכח ג"כ הארת אותיות רומ"ה שכללות' מקבלים הארה מאות ת' ראשונה ויוכלון לדעת מאות ת' כללות הצירוף של התיבה הראוי לכתוב בשלימות וכן הענין מ' מעשר ג"כ ע"ד האמור להיות שבאות מ' מקובץ בכח הארה כללות האותיות מעשר מאותיות המחשבה ומתפשט הארתו לשארית האותיות כמדובר ומעתה תשכיל לדעת מדרך השכל כללות האותיות מכל התורה מקובצים בב' ראשונה של פתיחת התורה כן אותיות של שיר השירים או של דברי הימים כולם כלולים ומקובצים בכח אות ראשונה כי מתחלה היו כלולות אותיות תורתינו הקדושה בסוד הסכמה מחשבה עליונה ולרוב בהירות ודקות החכמה צמצם הקב"ה אותיות של חכמה עליונה באותיות בחי' הדיבור עש"ה פיה פתח"ה בחכמה ותורת חסד על לשונה עיין ביאור פסוק זה בדרוש שבועות והצריך הקב"ה להלביש אותיות החכמה בעשרת אלפ"י ביתו"ת טרם בואם לבחי' הדבור בכדי שבאמצעות צמצומים אלו יכול רעיון לבות בנ"א להשיג אפס קצת בהירות החכמה נמצא לפי הנ"ל אות ראשונה של אותיות בחי' הדבור מהתורה הקדושה כלולים ומקובצים בתוכה הארת של אותיות המחשבה מחכמה עלאה בצמצום עשרה מדריגות וגם מקובצים בתוכה כללות התענוג שיקבל הקב"ה אח"כ כשיגלה אותיות מהמחשבה אל הדבור ומעתה תאיר עיניך לדעת ולהשיג גדלות אות ב' אשר פתח דברי' יאיר באות ב' מבראשית וכן שלמה המלך כשרצה לגלות חכמת הבורא ב"ה ע"י צרופי אותיות ותיבות של שיר השירים ממילא כל אלו האותיות של שיר השירים היו בכח בסוד מחשבתו וכשרצה להוציא מחשבתו מכח לפועל אל בחי' הדבור הוכרח לצמצם ולהלביש אותיות מחשבתו באות ראשונה של אותיות הדבור מספר ש"ה ולכן ש דשיר השירים רברבא לאחזאה על כל הס' וכן א דדברי הימים רברבא והבין הענין ועתה נחזור לענין דאיתא בזוהר שבאו האותיות למפרע לפני הקב"ה ורצו למלוך לילך בראש ותחלה בא אות ת' ואחר כך אות ש' ובכולם לא פתח את התורה בהם כמבואר בזוהר טעמים של הדברים וכשבאה אות ב' ראש דברו יאיר תיבת בראשית וכללות הנבראים מדומם צח"ם כולם נבראו עם אותיות התורה כנודע שהעולם הוא רושם התורה והתורה רשימת אלהות המגלה התפשטות אלהותו באמצעות שבעת עמודים שבתורה המורים על זי"ה וכבר זכרנו מה שאמר תורה מחכמה נפקית הכוונה שם בסוד החכמה לית מחשבה תפיסה ביה כלל ולכן נפקית מסוד החכמה ששם אותיות המחשבה ועל ידי צמצום אותיות אלו בהתלבשות א"ב הבינה ובאמצעות שאר המדריגות יש קצת תפיסה והשגה ויכול הפה לדבר ואזן לשמוע בהירות ודקות התורה כי מכאן מחשבתו קודש ניכרת מצד פעולותיו ואנו ממשיכין עלינו השגחתו עם צרופי אותיות ותיבות של תורה הקדושה ומעתה אחר כל הנ"ל לכאורה קשה להבין כיון שפתיחת התורה יאיר באות ב מאין לנו התגלות אות א בזה העולם כיון שאין לנו השגה לתפוס בהירות אותיות החכמה כ"א ע"י כללות התורה וכל עצמה פתח דבריה אות ב' ונראה שזהו הרמז בדברי הדרדקי מאי א' ב' עיקר הקושיא על אות א' מאי מהותו ומאין נמשך לנו בזה העולם ולזה תרצו ואמרו אלף בינה כלומר עיקר אות א' שאנו משתמשין עתה מראשית הבריאה עד לעתיד אינו רק אלף בינה מאל"ף בי"ת שבבחי' עולם הבינה כי זה האלף בא לידי התגלות כאמור אבל באמת אל"ף בי"ת החכמה עדיין לא בא לידי התגלות בזה העולם כי לרוב בהירות החכמה לית מחשבה תפיסה ביה כלל ואפי' מה שאנו משיגין לפעמים איזה בחינת חכמה הוא חכמה הכלולה בזי"ה כי בכל מדה מזי"ה כלולים ג"כ חב"ד ובאלו החכמות יש לנו קצת תפיסה והשגה ע"י רושם התורה אמנם חכמה עלאה לא באה עדיין להתגלות. ובזה מובן פ"ה ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה ונראה ע"ד דאיתא בכונות ויעבור ז"ל הוי"ה זו עצם מעצמיו דז"א ויקרא הוי"ה זו שנעשית עצם ז"א הוי"ה אחרת שבארבע תקונים דדיקנא דא"א ויובן עם האמור כמו שאותיות התורה הוכרחו להשתלשל ממדריגה למדריגה בכדי שיכול הפה לדבר ואוזן לשמוע כנזכר שנתלבשו אותיות החכמה באותיות הבינה וככה נתלבשו זב"ז עד המדרגה התחתונה כן ענין השמות אי אפשר לתפוס ולחשוב מהם כ"א בהתלבשות הפרצופים כנודע מהאר"י זללה"ה וזהו ויאמר האדם זאת הפעם מוסב על אדם עליון היושב על הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה זאת הפעם טרם בריאות העולמות והשתלשלות המדריגות והתלבשות השמות זב"ז בחינות היחוד היה בתכלית הבהירות והזככות בלתי התלבשות כ"א עצם מעצמי העצמות האמיתי וע"ד הנזכר הוי"ה זהו עצם מעצמיו דז"א עצמיות גמור בלתי הלבשות המדריגות ואחרי הנסירה ונעשו ד"ו פרצופין וז"נ ונוקב והולך הענין מלמעלה למטה זכר ונוקבא נאמר לזאת יקרא אשה כלומר דוגמת השכינה נוקבא דז"א הנקר' זאת קומתך אח"כ בהשתלשלות המדריגות ונברא עולם העשיה יקרא לבחי' נוקבא אשה דוגמת נוקבא עליונה הנקרא זאת ותחתון רומז לעליון כלל הדברים עתה בר"ה החוזר למציאות הראשון לברוא העולם מחדש ואם אין תורה חוזר ח"ו לתוהו ובוהו וכאשר באמת חכמים הגידו בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית באים ג"כ האותיות למפרע לפתוח בהם את התורה מחודש כמציאות הראשון ומעתה תבין מה דאיתא בסבא בירח האיתנים דאתילידו בהאי ירח איתנים מוסב אעבר והוה ועתיד דאתילידו תמיד בהאי ירח איתנים כי אז נתחדש הבריאה ונתעורר בחינתה מחדש וכתב הסבא ומגו דירתא תורה שבע"פ אתון למפרע ע"ד אקרי תשר"י ומובן על דרך האמור אית"ן תני"א בסוד חותם המתהפך ומגו דירתא תורה שבעל פה ולא ברמז ואז בא אות אחרונה שבמחשבה ונעשה ראשונה באותיות הפה ומאית"ן נתהפך לתניא למפרע וככה שענין כאן מה שהיה במחשבה אל"ף ראשונה ואות תי"ו אחרונה נתהפך למפרע תי"ו ראשונה וע"ד אקרי תשרי והנה נודע כשבאים האותיות למפרע מורה בחינות דין בסוד אור חוזר מורה דין ואור ישר מוריד רחמים לזה רומז הסבא תש"ר איהו כלו' כיון שנעשה צרוף למפרע מורה דין ואיהו תש"ר אבל בגין דאיהו רזא דשמא קדישא חתום ביה קודשא בריך הוא אות דשמיא והיינו אות יו"ד הבא באחרונה ואות היו"ד ממתיק הדין שבאותיות תש"ר במזבח חתום ביה אות ה משם הוי"ה ב"ה הרש"ח עד חצי המזבח אתת דבורה וחתים ביה אות ו' משם הוי"ה היינו דכתיב ותש"ר דבורה נמצא אותיות הוי"ה ברוך הוא ממתיקין הדין שבג' אותיות תש"ר לבאי עולם עתה בראש השנה שהשעה צריכה לכך להמתיק הדין מרש"ת היצה"ר שבא לקטרג על הבריות כנזכר ולזה רמז דהמע"ה עיני תמיד אל הוי"ה כלומר אם אין בי כח להמתיק הדין לבלתי ילכד ברש"ת היצה"ר עתה בתשרי התחדשות בריאות העולם שמתי בטחוני ועיני תמיד אל הוי"ה ב"ה המה אותיות הוי"ה החתום ברש"ת וזהו שגמר אומר כי הוא יוציא מרש"ת רגלי לבלתי ילכד רגלי ברש"ת המקטרג עתה בתשרי שבו נברא העולם. וע"פ הקדמה שהצענו לפניך תאיר עיניך להשכיל מאמר התקונים
בראשית בתשרי נברא העולם וכדברי הסבא דמשפטים וע"ד אקרי תשרי תשר איהו אבל בגין דאיהו רזא דשמא קדישא חתים ביה קב"ה אות דשמיה וכו' כנזכר אמנם להיות שבאו האותיות למפרע וכדאי' בסבא ומגו דירתא תורה שבע"פ אתון למפרע וע"ד אקרי תשרי נמצא מוכרח להיות התחלת התורה ראש דברים יאיר באות ב' כמבואר וא"כ קשה קושיות הדרדקי מאי אל"ף בי"ת וכנזכר מאין נמשך לנו אות אל"ף בעוה"ז ותירצו אלף בינה כלומר כל עצמו של אות אל"ף שאנו משמשין עתה אינו אלא אלף בינה אבל אלף של החכמה עדיין לא נתגלה בעולם וכזה אפשר לרמוז בדברי קודש התקונים חסר א' למהוי בראשית כלומר להיות שבצרוף תשר"י נברא העולם וממילא נעשה כחותם המתהפך אות ת בראשונה ואות א' באחרונה שהתחיל התורה בבראשית באות ב' וממילא חסר א למהוי בראשית כלומר למהוי בראשית פתיחת התורה ולפי תרגום יונתן שתרגם בראשית בחוכמתא יתפרש שפיר חסר א' למהוי בראשית כלו' א' מבראשית המורה חכמה חסר אבל א' של בינה אינו חסר ואתו עמו אין משמשין עתה עד שימלא כל הארץ דעה את ה' אמן:
בתקונים בראשית "שאו "מרום "עיניכם דא ק"ש ר"ת שמ"ע ועוד כתב בראשית פתח ר"ש שאו מרום עיניכם וגו' ר"ת שחרית מנחה ערבית תלת צלותין הכוונה להורות נתן בלב כל חכם מהות התעוררות התפלה איך להוציא דבור לפני אלהים וכדאי בזוהר כל עלמא אזלין לבי כנשתא ולית דידע לאתערא מלה כדקא יאות והחי יתן אל לבו בגשתו אל העבודה שבלב זו תפלה ויצעק בקול גדול שמע או שאר שמות וכנוים שמוציא מפיו ולמה לא יתבונן בפנימיות מחשבתו וכי מי הרשה לו להוציא עתק מפיו שמות וצרופים הקדושים העומדים ברומו של עולם ולערך מעשיו אשר ידע בנפשו אינו ראוי לכל זאת וכזה הוכיח הנביא אל חכך שופר ופסוק כשופר הרם קולך כי הנה המשכיל צריך לערוך מחשבות קדושות בתפלתו לבלתי יגביה קולו יותר ממה שיש התעוררות אלהות בעומק הלב וכמבואר לנו פ"ה נתנה עלי בקולה ע"כ שנאתיה ע"ש כ"א מרים קולו יותר מפנימית מחשבתו שחושב מהבורא אזי האותיות המה חריבים ויבישים ואינם פורחים לעילא וכנרמז בתיקונים ונהר יחרב ויבש ודרש יחרב בבית ראשון ויבש בבית שני והכוונה בית ראשון המה אותיות המחשבה אשר חובת גברא לבנות ביתו מתפלל עודו בסוד החכמה והמחשבה כמ"ש בחכמה יבנה בית אפי' בהיותו עדיין בסוד החכמה גם שם יבנה הבונה את בית תפלתו לאפוקי אם אין לו בסוד החכמה א"כ מה יאמר ומה ידבר אח"כ וזה שרומז התקונים יחרב בבית ראשון רומז לה' ראשונה בחי' הבינה כשאין לו שם התעוררת והתלהבות לדביקות אל ממילא יבש בבי' שני היינו ה' אחרונה בחי' הדבור מוציא באותיות יבשים בלא לחלוחיתה ארה עליונה ומאומה אין בידו לעשות רושם למעלה אפילו ישמיע למרום קולו כי אין זה דבור של אמת רק כשזועק מקירות הלב לערך פנימית המחשבה התקוע בקרבו מגדלות הבורא ב"ה והרמז א"בן מ"קיר ת"זעק ר"ת אמת כלומר אותיות היוצאים מהפה נקרא בחי' אבנים ופשה וכשהאבן יוצא מקירות הלב תזעק מכאן נמשך שזעק לבו אל ה' והוא דבור של אמת לשלול המשמיע למרום קולו ולבו בל עמו אז טוב שתיקותו מדבורו והכלל גדול שצריך להבחין ולהתבונן בדעתו כמו שהוא חושב מרוממות וגדלות אלהות ומרגיש בעצמו אהבה ויראה מהבורא ב"ה כמ"כ לעומתם מחשבתו ממש שוה ירים קולו וזעקתו בתפלה ובקול מלובש מחשבתו הטהורה ונמשך באמצעותו חיות והארה להאותיות היוצאים מפיו ונעשה דבור של אמת הנרצה לפניו יתברך לזה רמז הנביא אל חכך שופר נודע שופר מורה בחי' הבינה הוא התשובה מל' שפרו מעשיכם כלומר התשובה שאתה שב אליו ית' בעומק לבך את זאת תכניס אל חכך להוציא דבור לפני אלהים וכמוהו הענין כשופר הרם קולך כלומר כמו התשובה שאת פונה בפנימיות מחשבתך לשוב אליו ית' בכל מאמצי כחך כמ"כ הרם קולך ולא יותר מדי בכדי שלא תעשה דבורך חולין ולזה גמר אומר כנשר על בית ה' כלומר הפעולה שמגיע כשישוה מדותיו לבלתי ירים קולו יותר מעומק מחשבתו אזי ימהר להוציא דיבור כהמון עם שמרבים דברים בתורה ותפלה וכמעט רגע נשכח מלוח לבם ואינם זוכרים אפילו תיבה א' מה שאמרו כי לא הלבישו מחשבה בדבוריהם לאפוקי אישים המשכילים אינם ממהרים להוציא הדבור לפני אלהים עד שמתבוננים תחלה בפנימית מחשבתם אם להוציא דבור אם לאו וזהו כנשר על בית ה' כלומר כמדת הנשר הנוהג רחמנות עם בניו לבלתי יפחיד ולכן נוגע ואינו נוגע ככה תהיה על בית ה' כלומר כצרופי תיבות הנקראים בית ה' נוגע ואינו נוגע אם להוציא דבור או לאו בכדי שתהא הקול שוה לקדימת המחשבה והוא המובחר שבעבודה אמנם רבים הם מעמי הארץ אפי' בהתעורר לבם בקרבם אל התפלה ורוצים להתפלל אינם יודעים בין ימינם לשמאלם מה יאמרו ומה ידברו וכל עצמם ומגמתם לשאול אוכל לנפשם ומאת נ' שכוח לוח לבם ודרש בתקונים ולאו אינון מסטרא דאלין דאתמר בהון אנשי חיל יראי אלהים אלא כלהו צווחין ככלבין הב לנא מזונא וסליחה וכפרה וחיי כתבנו לחיים ואינון עזי נפש ככלבים דמיין לאומין דעלמא דצווחי לגביה ולית לון בשת אנפין דכל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין ובפרט עתה בראש השנה בוודאי אין לך בשת אנפין גדול מזה כשפונה א"ע מכללות הציבור המתפללין עבור תיקון בנין קומת השכינה והוא שואל צורך עצמו הגם שכן עדרו לנו בסדר תפלתינו כתבנו בספר פרנסה כתבנו בספר סליחה ומחילה וכדומה הנראה שכל עצמה של השאלה רק לצורך הגשמי וכיון שכן כל עוד שיכוין בתפלתו יותר אזי שואל פרס יותר אמנם הכוונה כי הנה יש כמה בחינות פרנסה והכל נקרא פרנסה וכן יש כמה מיני חיים בעולם והכל נקרא' חיים והאמת עיקר פרנסת האדם הוא השפעת אלהות הנשפע עליו תמיד בכל שעה ורגע והאמונה תקוע בלבו שאין לו ממי לקבל שום חיות הן מעט או הרבה כ"א שפע אלהי הנשפע עליו בלתי הפסק ובהעדר ממנו השפעות אלהות ח"ו כמעט רגע אזי מוטל כגולם ונחשב כמת ולזאת יחרד וילפת בזוכרו זאת איך הוא מקצר בעבודה שהיה ראוי לעבוד עבודת גבוה עם חיותו ית' שנפח באפו נשמת חיים ורוח ממללא רק לעובדו ביראה ואהבה והכסיל הזה לוקח זה החיות לעשות צורך עצמו ולא צורך גבוה ובפרט אם מרגיש בעצמו ח"ו איזה עבירה בוודאי ראוי שיעטה כמעיל בשתו בשם אל הלב שנטל חיות ממלך הקב"ה ומשלם רעה תחת טובה וכאשר אי' בספרי מוסר שהקב"ה נק' מלך עלוב להיות שהוא נותן חיות לאיש הישראלי והוא הולך עם כח ההוא ומרשיע לפניו ולכן יתאמץ האדם בתוקף ועוז להתמיד בעבודת הבורא יום ולילה בכדי שלא ישיג בושה וכלימה מהשפעות אלהות הנשפע עליו כנזכר ואדרבה ירגיש בעצמו תענוג מטוב השפעות אלהות ואין השתוקקותו אחר שום פרנסה כ"א לפרנסה כזה הרוחניות וכן איתא בזוהר ת"ח מזוניהון דקיק יתיר שנזונין מחכמה עלאה ואיש אשר אלה לו שהעמיק שאלה למעלה למעלה גם למטה יתן לו הקב"ה פרנסה בריוח ולא בצמצום אכן לא לזה ישים את רוחו ונפשו בסדר תפלתו כ"א פרנסה הרוחניות השפעת הארתו יתברך שיושפע אליו בלתי הפסק וזהו שאנו שואלין ומתפללין לפניו יתב' כתבנו בספר פרנסה מלת ספר משמעו ל' ספירות ובהירות היינו המובחר שבבחי' הפרנסה שיש בעולם פרנסה הרוחניות כמבואר וכן כוונתינו בשאלה כתבנו בספר חיים טובים היינו ספיריות ובהיריות המובחר שבחיים כי יש לך אדם שהוא חי על האדמה ומבלה עתיו ורגעיו כ"א עבור פרנסת הגשמיות להכין מזונות אשתו ובניו ואומר שמקיים צדקה בכל עת כאשר חכמים הגידו זה המפרנס אשתו ובניו כשהם קטנים וא"כ למה לו חיים כיון שאין מגיע ממנו שום הנאה לבורא עולם ועיקר החיים של האדם בעולם הזה בשם נפשו ומאודו לעבודת הבורא ברוך הוא עם שנות חיים עוד נשמתו בקרבו וזהו שאנו מעמיקים שאלה למעלה כתבנו בספר חיים היינו בבהירות החיים המובחר שראוי לקרות בשם חיים וכמוהו שארית הכתבינו שתקנו לנו הקדמונים והכל עולה על כוונה הנזכר להעמיק שאלה למעלה למעלה עבור צורך גבוה שא עיניך מה דאיתא בתיקונים בראשית ירא בשת והכוונה מהראוי שהאדם יתמלא בושה וכלימה מה שגורם למעלה שהשכינה כביכול מגיע לה בשת אנפין מלהרים ראש להסתכל כלפי מעלה מחמתו אשר עתה בר"ה כולן נסקרין בסקירה אחת ובארנו למעלה השכינה נקרא אחת היא יונתי תמתי אשר בה מקובצים כללות נשמות ישראל ומשם נתראין כל הנשמות באיזה אבר שהם תלויין ונאחזים כנודע מהתיקונים שיש מארי דידין ודרגלין ודצואר וכאשר איתא בזוהר שדרש ע"פ לה' הארץ ומלואה אלין נשמתהון דצדיקייא ואפשר לרמוז בדבריה' וכולן עוברין לפניו כבני מרון ולכאורה צריך להבין אנה מקום מעברם אמנם כאשר מסתכלין על קומת השכינה עוברים באמצעותה כללות נשמתן של ישראל ואיך לא יבושו ויכלמו בני ישראל ויחרד ויפחד כל אחד מישראל ומורא יעלה על ראשו בהיאך אנפין תתראה דמות דיוקני החקוקה בקומת השכינה שלא ישונה תארה מזולתו ואין לך בושה גדולה מזה אשר כולו דמות תוארם וגוונם מאיר' באור בהיר ותארו חשך ואפל ופניו ישונה וגם לו וגם לשכינה כביכול מגיע בושה מחמתו ולזה רמז בתיקונים בראשית ירא בשת כלומר עיקר היראה עבור בושת השכינה והכתוב רומז ואשבור מוטות עולכם והכוונה להורות הפרש של עתה לשל עתיד כי עתה מחמת מיעוט ההכרה והשגה עוצם רוממותו וגדלותו יתברך צריך להפחיד את האדם במורא הנזכר שכל העולם עוברים לפניו יתברך כבני מרון ואז תואר פניו וגוונו ישונה משארית נשמות המקובצים בקומתה משא"כ לעתיד שתתרבה ההשגה מגדולים עד קטנים שמו נורא ויעבדו אותו ביראה הרוממות אשר עין לא ראתה שאין שכל אנושי יכול לתפוס עתה מחמת חומריות הגוף וזהו שרומז הכתוב ואשבור מוטות עלכ"ם נוטריקון עוברים לפניו כבני מרון וביטול יראה כזה מכל וכל רק ירא' הרוממות כלל הדברים אשר החיוב מוטל על כ"א מישראל בגשתו אל עבודת הקודש פנימה זו תפלה ובפרט עתה בר"ה שאין כחנו אלא בפה סדר התפלות והתקיעות בזה נאות לנו להשלים את נפשינו את האלהים בשלימות ולהמתיק את הדין מכללות העולמות עליונים ותחתונים שהכל תולה בנשמות ישראל שתכלית בריאתם העיקר בשבילם ודהמע"ה רמז בנעים זמירותיו כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו מוסב על עם קדוש ישראל כשמקבלים עליהם עול מלכותו יתב' להמליכו מחדש כמו שנוהגים העולם בהגיעם לתיבת מלך ויצעקו בקול גדול מלך להורות שמקבלים עליהם עתה בר"ה משפט המלוכה כמבואר למעלה ועיקר מגמתם בקבלת מלכותו עליהם בשלימות לבלתי ירפו ויתנו דומה לנפשם אפילו מעט רגע מרוממותו יתב' ובכל מקום שיתנו עיניהם לראות או אזנם לשמוע והפה לדבר אל יעשו פעולה גדולה וקטנה ותנועה קלה זולת מה שנוגע לכבוד מלכותו יתברך אשר בכל משלה ולית אתר פנוי מיניה זהו עיקר קבלת עול מלכות שמים שלימה וזהו הכוונה כבוד מלכותך יאמרו כלומר עיקר פרטי אמריהם ותנועות איבריהם רק לכבוד מלכות כנזכר והפעולה וגבורתך ידברו כלומר לעוצם הכרתם כחם יפה בפיהם ובלבבם שמקבלים עליהם עתה בר"ה ממתיקין את הגבורות להנהיגם כרצונם כאשר ישרה בעיניהם כי כן משמעו ידברו כמו דבר אחר לדור כמאמרם ז"ל הקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטלו ויגזור אומר ויקם לבטל גזירותיו ית' והכל תולה באמירה לגבוה להעמיק שאלה למענה להמתיק עדין במקום עליון ולזה ראוי לשים עיקר מגמתינו בסדר התפלה והתקיעות לזרוק חצים לגבי סמא"ל כמו דאיתא בתיקונים פתח ר"ש ואמר עלאין אתקני ואזדרזו במאני קרבא לגבה חויא דאיהי מקננא בטורין רברבין ואיהי קטיל אדם קדמאה ולכל דרין דהוו אבתריה ואוי לאותה בושה וכלימה שלא היה עדיין איש צדיק בארץ לנצח את היצה"ר ואדרבה מנוצחים לפניו ואם הראשונים כמלאכים וגו' ומי מקדושים עתה בשור יתום כזה שאנו עתה בו להתפאר ולומר שכחו יפה לזרוק חצים הן המה אותיות התורה ותפלה לגבי חויא הוא הנחש הוא היצר הרע ובעונותינו עדיין מרקד ואין איש שם על לב להתקין א"ע אפס קצת ולהזדרז במאני קרבא להיות לו חצים שנונים להוציא דבור לפני האלהים בשלימות ודרש עוד בתיקונים ובג"ד כרוזא נפיק בכל יומא מאן דקטל האי חויא יהבין ליה ברתא דמלכא דאיהו צלותא והכוונה שזוכה אל התפלה בעצמה להיות תפלתו שגורה בפיו ואל יהא סגור עליו הדיבור וכאשר ביארתי למעלה מה שאנו שואלין המלך יעננו ביום קראנו מוסב הענין על התפלה להתפלל כראוי וכזה יסד הפייטן בסליחות מרן דבשמיא לך מתחננן וגומר כולהון בני שביא בכספא מתפרקין ועמך ישראל ברחמי ובתחנוני וגמר אומר כיון שכן שעיקר פורקנן תולה ברחמים ובתחנונים לכן הב לן שאלתין ובעותין כלומר אתה בעצמך שלח לנו דבורים לדעת איך לשאול ולהתחנן לפניך וזהו הב לן שאלתין את שאלתינו והפעולה כשתתן לנו את התפלה לדעת איך להתפלל ולדבק א"ע ברוממותך בטוחים אנו שבוודאי לא נהדר ריקם מן קדמך לאפוקי אם האדם שואל צרכיו כאשר עם לבבו ונפשו אינו בטוח אם תקובל תפלתו או לאו וזהו הכוונה יהבין ליה ברתא דמלכא דאיהו צלותא שיכול להתפלל ולהוציא דבור לפני אלהים בשלימות וזהו עיקר הענין.
ודרש עוד בתקונים ואתא חד בר נש עולימא צדיק שמיה דהוי יתיב על מגדלא כלומר הצדיק השלם שיושב וממתין ומצפה תמיד לזכות ולבא למדריגה כזה להוציא דבור בתפלה כראוי זה הפירוש דהוה יתיב על מגדלא וקשתא בידוי והוי זריק חצים לגבי חויא וחויא לא הוי חשיב להון ולאו בגין חלישו דצדיק ח"י עלמין אלא בגין חלישו דההוא דזריק לון דאיהו צדיק דלתתא מיניה כד לאו איהו שלים ובגין דא לא חשיב לון עד דאתא רעיא מהימנא ונטיל חץ חד וזריק לגביה דא בתר דא בצלותיה הדא הוא דכתיב עד יפלח חץ כבדו דחויא דאיהו סמא"ל וכו' לבתר דיפלח חץ כבדו זרע יורה כחץ לגבי כלה וכו' ואתמר בה לשלח לי למטרה ומעתה בין והבן הדברים אשר לפניך שרמז בכל אדם יש בו בחי' רעיא מהימנא כמו ששמעתי מהמגיד זללה"ה היה אומר השכל של אדם נקרא רעיא מהימנא להיות הוא מזין את האמונה כי לפעמים קשה לאדם לסמוך על האמונה בעצמה בלי עוצם ההכרה לאפוקי כשבא השכל ומבין מצד ההכרה שכן הדעת נוטה ומתבונן בחכמה ותבונה אזי האמונה נעשה ביתרון שאת חזקה ועצומה יותר מקדם בלא השכל ולכן נקרא השכל של אדם רעיא מהימנא וטובים השנים מן האחד בהיות לו אמונה שלימה וגם מצד ההכרה כחו יפה בפיו לזרוק חצים הן המה אותיות וצירופי תיבות שמוציא מפיו לגבי חויא עד יפלח חץ כבדו דסמא"ל אמנם לזה צריך אומץ רב וזריזות ובהירות השכל וכולי האי ואולי כי מי האיש הירא ושלם במדותיו להתמיד כ"כ יומם ולילה בעבודת הבורא ב"ה ואל יתן רפיון אפילו כמעט רגע וכדברי התיקונים דזריק חץ דא בתר דא בלתי שום רפיון ותערובות מחשבות חוץ מהבלי עולם כי בודאי בצדיק ח"י עלמין לית בית שום חלישו מלהשפיע ברכה עליונה אמנם התחתונים ברפיון עבודתם מנעו הטוב מהם ושתי רעות עושין שחת להם שאינם כלי מוכשר לקבלה וגם גורמים שהצדיק עליון אובד מקום הראוי להשפיע לנוה קודש היא השכינה וצדיק ח"י עלמין משתוקק תמיד להשפיע משפע וברכה עליונה לשכינה בלתי הפסק וכמאמר התיקונים צדיק שמיה דהוה יתיב לשון המתנה שהוא יושב וממתין על מגדלא על השכינה הנקרא מגדל עוז להשפיע לה מכל טוב ואל יהיה שום מונע והפסקה ח"ו במסך המבדיל בעונות התחתונים ולכן החויא לא חשיב לון להחצים שאינם שנונים בהעדר השכל עד דאתא רעיא מהימנא הוא השכל בחוזק הכרתו יכול לדעת איך לזרוק חציה וכחו בפיו ולפלח כבידו דסמא"ל וזה נקרא חץ היינו שמוציא אותיות שנונים בדחילו ורחימו וזריק דא בתר דא בתמידי' ותועלתם גדולה ונשגבה שגורם השפעות מרום המעלות עד עולם העשיה להמתיק הדין וגורם יחוד כיון שאין מסך מבדיל ולזה גמר אומר התיקונים לבתר דיפלח חץ כבדו זרע יורה כחץ לגבי כלה כלומר כמו שהוא זורק חצים ואותיות שלימות בדו"ר ככה מעורר השפעות שפע ברכה עליונה להשפיע לשכינה ולכללות העולמות ואתמר בה לשלח לי למטרה.
ויובן עד"ה ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח לי למטרה והכוונה עיקר מלחמתו של אדם עוד נשמתו בו להתקן ולהזדרז במאני קרבא לזרוק חצים לגבי חויא לבל יקרב אל הקודש פנימה לעשות מסך מבדיל בין ישראל לאביהם שבשמים ועיקר שנונות החצים תולה בקישוט ותיקון מדותיו לעשותם הכל בהתקשרות ודביקות ואין לזרים חלק בהם שום מגע נכרי אפי' במעשהו בחוץ וצרכי גופו גם שם מקשט מדותיו לנקותם ממום ועושה לפיו מחסום מלעשות צירופים ולא טובים ואז מכנס ובונה צירופי אותיות ותיבות מבפנים בלי שום טרחא וכמו שזכרתי כמה פעמים מהות וסיבות מחשבות מעורבות הבאים לאדם באמצע תפלתו הכל תולה כמעשהו בחוץ ולא שמר פיו ולשונו כראוי וממילא עשה צירופים בחיצונים ועתה כשמנענע אותיות התפלה מתנענעים אותן האותיות ג"כ ורוצים עליה ע"י אותיות התפלה והם הם המ"ז המבלבלים מחשבתו ומונעים אותו מדביקתו ומוציא אותיות חריבות ויבישות בלי מילוי הארה עליונה ואינם פורחין לעילא ובוודאי החויא לא חשיב לון לכלום כנזכר לאפוקי האיש השלם ותמים במעשיו לעשות פרטי עובדותיו בהתקשרות החכמה וכמעשהו בפנים כך מעשהו בחוץ הכל בחכמה זה הגורמת לו להוציא דיבור לפני אלהים בלי שום מ"ז ודה"מ רמז כזה אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי להורות האמור אימתי אני עם ראשי ורובי בקרב בית תפלתי ואין מחשבותי משוטטים חוצה בהבלי עולם כל עיקר תולה במעשה בחוץ וזה אתהלך תמיד אפילו בצרכי הגוף המוכרח בהם גם שם אתהלך בתם לבבי לעשות הכל בחכמה והתקשרות הדעת וזה הגורמת לעת בא דבורי בתורה ותפלה מחשבתי ערוכה בכל ושמורה רק בקרב ביתי היינו צרופי תיבות הנקרא בתים להוציא אותיות מילוים במחשבה טהורה וקדושה ובזה נקרא דבור של אמת ולא לשון רמיה כמבואר בכמה מקומות ואינו מוציא שום דיבור עד שמכנס לשם את הדעת כנזכר לעיל אל חכך שופר וגם פ"ה כשופר הרם קולך ע"ש וזהו הרמז "מתי "תבוא "אלי ר"ת אמת כלומר אם ממתין מלהוציא דיבור עד בוא השכל הוא הדעת להלביש אותו בהאותיות אזי נקרא דיבור של אמת וכזה אפשר לרמז בדבריהם הראשונים מתפללים ונענים מפני שהתפללו בשם ולכאורה הלא גם עתה מתפללים בשם מכמה שמות וכינוים ועכ"ז אינם נענים אמנם הכוונה שהתפללו בש"ם נוטריקון "בלא "שפתי "מרמה כ"א הקול והדיבור מקושר אל החכמה ובינה וכזה נקרא דיבור אמת וממילא נעשים ונצטרפים שמות קדושים וכינוים וכדאיתא בתיקונים זכאה איהו מאן דמצלי וידע לסלקא רעותיה לעילא דהא פומוי אפיק שמהן ואצבעוי כתבין רזין הרואה את דברי קודש יראה ויבין היות עיקר התפלה תולה במחשבה הקדושה לדעת איך לסלקא רעותא לעילא וכיון שכן ממילא בפרטי תנועותיו ועקימת שפתיו עושה רושם ובוקע אוירי' ובאתערותא דלתתא ככה אתער לעילא וכל היוצא מפיו נעשה רושם ונצטרפים שמות קדושים וזהו שאמר דהא פומוי אפיק שמהן ומה שעושה תנועות בכף ידו אם נשא לבו אל כפים הכל בדביקות הבורא אזי ממילא לערך תנועת איבריו מתבקעים האוירים ונעשה רשימות למעלה וזהו שאומר ואצבעוי כתבין רזין והכל תולה אם ידע לסלקא רעותיה לעילא.
ובזה תאיר עיניך להשכיל ולהבין במקרא הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה הוא הדבר אשר דברתי אשר בפרטי תנועות איבריו נעשה רשימות למעלה ונמצא כשאדם מעורר לבו בקרבו בתפלה לפעמים עושה תנועה בנענועת הראש לפעמים בעקימת שפתיו ואתה תחזה על הרוב כשרוצה להוציא דבור בדו"ר מרים ידו כלפי מעלה באגודת חמש אצבעותיו והכל בכוונה להורות אחדותו ויחודו ומשים נפשו בכפו באגוד חמש אצבעותיו וככה נעשה למעלה אחדות לערך כוונתו הקדושה ולזה בא הרמז הבונה בשמים מעלותיו מוסב על האדם היודע לסלקא רעותא לעילא גורם בנין למעלה בשמים אפילו בתנועות ידיו ואגודות אצבעותיו שעושה למטה בארץ ככה מעורר למעלה וזהו שגמר אומר ואגודתו בארץ יסדה באמצעות זה גורם שבונה בשמים מעלותיו וכנזכר בתיקונים ואצבעוי כתבין רזין ואיש אשר אלה לו כחו יפה לגרום אפילו בפרטי תנועותיו יחוד לשכילה שהיא מתפארת אתו עמו לומר חזי במה ברא אתינא לקמך וזה בחינת העלאות מ"נ דנוקבא לקבל מ"ד דדכורא ושמעתי מהמגיד זצלה"ה שאמר יבעלוך בניך מוסב הדיבור אל השכינה צדיקים אמיתים הנקראים בנים למקום יגרמו לך בחי' יחוד והיינו יבעלוך בניך לקבל משפע וברכה עליונה וכבר זכרתי למעלה פ"ה בן פורת יוסף ותרגום ברי דיסגי יוסף ותוכן הדברים להורות מתי אתה בגדר לקרותך בן למקום פרת יוסף אם כל מגמתך רק להרבות אות ההשפעה הכינוי בשם יוסף להשפיע למקום הראוי בזה מובן מאמרם ז"ל תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם וע"ד שבארנו למה נקראים ת"ח בונים ע"ש שעוסקים בבנינה של עולם היא השכינה הנקראת עולם מלישנא דעלימא להכינה ולסעדה להיותם כלי מוכשר לקבל השפעה מעולמות עליונים ואי אפשר כ"א בהיות קומתה בנויה ומתוקנת בקישוט מדותיה והיינו ת"ח הנז' העוסקים בבנינה מרבים שלום הוא בחי' היסוד הנקרא שלום מרבים ומגדילים אות השפעתו להשפיע שפע וברכה בעולם הוא השכינה ויכול האדם להבין ולהשכיל כל זאת מבחי' עצמותו כמו באשר הוא שם בשעת התפלה כמו שהוא מקושר עם חכמתו ובינתו לה' מוצאות הפה וכנזכר ואל ישפיע ח"ו השפעת השכל אל החיצונים כמ"כ גורם המשכת אורות מעולם עד עולם עד מדריגה התחתונה:
והנה נודע כמו שיש עשרה מדריגות מחכמה עד מלכות חב"ד חג"ת נהי"ם כמ"כ עשרה מדריגות מקדמת השכל עד בואו אל בחי' הדבור כמו ששמעתי מהמגיד זצללה"ה שביאר ענין זה בטוב טעם ונמצא צריך האדם העורך מלחמה מול צר הצורר במאני קרבא לזרוק חצי' לגבי חויא להיות מזוכך מאד באלו עשרה מדריגות ואם לאו שאינו טהור ונקי במדותיו ממגע נכרי מדות הפכים ידע נאמנה שלא יתכן לו להמשיך מחכמה אל בחינת הדבור כיון שנשאר שקוע באחת מהמדות ונוטה למטה לקליפות וזהו עיקר הכוונה בתקון וקישוט המדות הנזכר בספרים להיות טהור וזך בהם לבלתי עשות שום פעולה ותנועה זולת מה שנוגע אל אהבת הבורא ב"ה ויראתו ותפארתו שהן המה כללות שלשה קוי הבנין חג"ת ואח"כ יכול להגיע למדריגה רמה להמשיך מחכמה עד מלכות בחינת הדבור ואין שום מונע ומעכב ע"י מול זה בא הרמז ואני שלשת החיצים ירצה כללות שלש מחשבות חג"ת שהם כללות זי"ה שלש קוים כנודע והם נקראים חצים על שם שכל פרטי אותיות ותיבות שמוציא משפה ולחוץ בלתי אפשרי זולת בג' מחשבות הנ"ל אהבה ויראה והתפארת ובהיות מכניס שלש אלה אל הקול והדיבור אזי חציו המה שנונים ויפלח כבודו דסט"א ובתנאי שכל עצמו ומגמתו אל יחוש מצורך עצמו כלום כ"א הכל עבור השכינה וזהו שגמר אומר לשלח לי למטרה כלומר כל עצמותי תאמרנה לשלוח המצוה בחזקה עבור השכינה הנק' מטרה ולא להקל צרות עצמו כ"א צער המגיע לשכינה מחמתי כנזכר ולהשכילי בינה למה נקרא השכינה מטרה יש ליתן טעם לשבח כי מחשבה הנאצלה מעצמותו יתברך לאיזה סבה מסבותיו שאין רעיון לב האדם יכול לתפוס וכל או"א כפי מה שמשער בלבו ומשים מגמתו להכניס צווארו בעבודת הבורא ב"ה ככה מעלה ומגביה את מחשבה הנאצלה למקום אחדותה מעט מעט עד לעתיד שתתרבה הדעת ומרוב הבהירות ידעו כולם מקטנים ועד גדולים לכוין ממש שזה כוונתו יתברך שרצה בבריאות עולמו ולטעם הנ"ל נקראת מחשבה הנאצלה מטרה המוטל על כאו"א מישראל לכוין להשיג לדעת איך להחזירה למקומה אשר היה שם אהלה מתחלה ונקראת מטרה לחץ הכל לכוונה הנזכר להורות עיקר כוונות זריקת החצים לגבי חויא רק עבור השכינה להעלות' ולכוונה למקום אצילותה ומעתה תאיר עיניך בדברי קודש התיקונים שדרש לבתר דיפלח חץ כבדו זרע יורה כחץ לגבי כלה וכו' ואתמר בה לשלח לי למטרה ודו"ק כי עמוק סוף דבר הכל נשמע היות עיקר הכוונה בהתפלה ובפרט עתה בימים הנוראים כל עצמה רק עבור צורך גבוה תיקוני השכינה ולא עבור צורך עצמו וכאשר דרש בתיקונים ע"פ כל בשר חציר וכל חסדו כציץ השדה כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין יבש חציר ונבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם והכונה אם האדם משום עיקר מגמתו רק לחסד עצמו שלא יחסר בו כל אזי עבודתו תלויה בדבר ובסבת קבלת הפרס ואהבה או יראה התולה בדבר בטל דבר בטלה האהבה ויראה ויצא פלוני נקי מעבודתו ומאומה אין בידו וזהו יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם כלומר אם עיקר מגמתו והתאמצו רק בדבר אלהינו להעמיק שאלה להגביה למעלה את השכינה עבודה כזה אינה נפסקת עולמית ויקום לעולם ואדרבא אל כל מקום שנותן עינו לראות רואה משם התלבשות השכינה ואינו נפרד עם פנימית מחשבתו אפי' כמעט רגע.
וע"ד שבארנו במקום אחר מאמרם ז"ל שנתעורר על פסוק וה' ברך את אברהם בכל בת היתה לו לאברהם אבינו ובכל שמה ונראה ע"ד התיקונים ובזוהר שדרשו על השכינה כד איהי בין ציפרא אתקריאת נשרא ובין עשבא אתקריאת שושנה בין עופא אתקריאת יונה וכו' כי מרום המעלות עד הנמוכים שבמדריגות שוכנות שם נ"ק המה איברי השכינה שמושכים חיות ממקום חיותם באמצעות השכינה לאיזה צורך שבאו לכלל בריאה לאשתמודע בהון עלמין עש"ה מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית כל מעשהו שברא בעולמו הכל מורה על פועל החכם ולערך התחלקות הפעולות בכח נקרא השכינה בשמות ומי שחלק לו אלקי"ם בבינה יודע ומבין איך שהשכינה מרמזת לו ונדמה אליו בבחי' שונות כפי עוצם הכרתו והשתדלותו לדרוש אחדותה באמצעות התלבשות מדריגותיו ובאברהם אבינו לרוב בהירותו ועוצם הכרתו את התלבשות השכינה בפרטי הנבראים והדוממים והצומחים וכל דבר שבאה לכלל בריאה רמזו בדבריהם בת היתה לאברהם אבינו פי' בת אשה כמו שדרשו במרדכי ויקח לו לבת לאשה כלומר וה' ברך את אברהם בכל באשה יראת ה' והשיג אותה ממדריגה למדריגה עד סוף כל המדריגות אפי' בגשמיות מכולם יכול לראות ולהשיג שם השכינה להבין בהאיך מתואר השמות והכנוים נדמים אליו ולקרותה בשם התלבשות וזהו וה' ברך את אברהם בכל בת היתה לאברהם אבינו כנוי לשכינה הנקרא בת ובכל שמה כלומר בכל פרטי הנבראים והייצורים והנעשים מלובש שמה וכנזכר בין ציפרא אתקריאת נשר קנתה שם נשר המורה אורות עליונים עש"ה דרך נשר בשמים ובין עופא איתקריאת יונה ובין עשבא שושנה כל אלו השמות מורים לשמות השכינה אורות עליונים וככה נתפשט להנבראים ואיש אשר אלה לו לראות ולהסתכל בכל מקום התלבשות שמות השכינה כחו יפה להוציא דיבור לפני אלהים בגשתו לתפלה וכמעשהו בחוץ ככה מכניס ובונה מבפנים אלו תואר השמות והכנוים שהשיג וזהו תכלית עבודת האדם כל ימי חיים חיותו ובפרט עתה בר"ה שהשעה צריכה לכך שעיקר כחנו בפה בסדר תפלתינו צריך לדעת איך לסלקא רעותיה לעילא ואזי פומא אפיק שמהן כנזכר ואם לאו אין אומר ואין דברים בלי נשמע למרום קולם וכאשר חכמים הגידו ע"פ את פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו ונתעוררו חז"ל זה שלא קלסוהו שחרית יוצר אור וערבית מעריב ערבים הכונה כיון שלא ידעו ולא יבינו אל פעולת ה' ליקח לעצמם רמיזא דחכמתא מזריחת השמש בצאתה להאיר על הארץ עד מבואה אזי אינם יכולים לקלסו שחרית וערבית כי אין פיהם ולבם שוה ואפי' שמוציאים משפתותיהם תואר שמות וכינוים תועלתם בהם מעט כי הוא רחוק מהם והמה רחוקים ממנו ולמה זה מחיר ביד כסיל להוציא עתק מפיו ולב אין ומי הרשה לו לקרותו יתברך בשמות ועתה נחזור לענין התיקונים בראשית ש"או ע"רום ע"יניכם דא קריאת שמע ראשי תיבות שמע להורות האמור למעלה במה נאות לאדם להשלים את נפשו בתפלה להוציא אותיות שלימות ותואר שמות וכנוים וליחד שמו יתברך ביחוד שמ"ע כ"א בהקדם לו להסתכל אותות השמים להביט על פועל ה' ולראות מעשה ידיו איך. שהשמש זורחת במזרח ושוקעת במערב ומעורר לבו בקרבו שיש בורא עולם ומנהיג ומשגיח ועל ידי זה קונה התעוררות והתלהבות להתפלל שחרית וערבית כראוי לזה בא הרמז שא"ו מרו"ם עיניכ"ם להסתכל כל הנזכר דא ק"ש ר"ת שמ"ע כלומר דא הוא ק"ש כדקא יאות הראוי לייחד שמו ית' בעולמו בכונת שמ"ע וכן הכונה ג"כ "שאו "מרום "עיניכם ר"ת שחרית מנחה ערבית תלת צלותין הוא הדבר שדברתי שלא יתכן לקלסו יוצר אור בשחרית וערבית מעריב ערבים כ"א בהקדם לו להביט אל פועל ה' ולראות מעשי ידיו והיינו שאו מרום עיניכם לשלול אישים פועלי און שלא הביטו אל פועל ה' ואת מעשה ידיו לא ראו זהו שלא קלסוהו שחרית וערבית כי אפי' בהתפללם מאומה אין בידם וסגר עליהם הדבור. ורז"ל נתעוררו לעולם יסדר אדם שבחיו של הקב"ה ואח"כ יתפלל ולכאורה איה איפוא המקום לסדר את השבחים וכי על קערות ולהבין כי ראוי לשום לב איך סדרו לנו אנשי כנסת הגדולה י"ב אמצעות לשאול רפואה ומזונא ומפלת שונאים וכדומה מצרכי המרובים וכי יש שנוי רצון לפניו יתברך ח"ו חלילה וחלילה לומר על בורא עולם שנוי רצון כתיב אני ה' לא שניתי אמנם כבר נודע מספרים שבאמת הכל תולה מצד המקבלים ועתה תחזה טרם כל אנו אומרים פסוקי דזמרה וחז"ל אמרו למה נקרא פסוקי דזמרה ע"ש שמזמרים הקליפות ולכאורה מי האיש שראה אפי' פעם אחת קליפיות מוטלים לארץ בבית המדרש אמנם הכונה שמזמר הקליפיות מקרב לבו ועצמותו על ד"מ באומרו גדול ה' ומהולל מאוד מתחיל לשוב אליו ית' ונותן אל לבו האמנתי כי אדבר גדול ה' ומלא כל הארץ כבודו א"כ למה עשיתי ככה כזאת וכזאת עשיתי כי ידע אינש בנפשיה גריעות ערכו ומחשבותיו הפרטים שמושקע בהם תמיד ואזי מתחיל להתחרט ולתהות על הראשונות וכן באומרו טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו אזי ישיב אמריו אל לבו א"כ למה גרע אני הלא גם אני אחת ממנ' ותולה החסרון בבחינת עצמו שאינו כלי מוכן ומוכשר לקבל ההטבה ומקבל ע"ע לקשוט מלא קומתו במדות טובות ולהשליך מעליו כל מום ממגע נכרי כ"א מראש עד עקב ישרה אלהותו על כל פרטי האיברים והחושים וכמוהו מהזמירות מזמר בקרבו את הקליפיות ממדות המגונות שמרגיש: בעצמו ואח"כ יתכן לו להתפלל משמעו ל' התחברות לייחד פנימיות מחשבתו לרוממות אלהותו וכשבא לק"ש נעשה אחדות א' עם הבורא ב"ה ושמעתי מהמגיד זצלה"ה שביאר דבריהם בהגיעו לתיבת אחד ינענע ראשו לשית סטרין ולכאורה מה יתן ומה יוסיף אפילו ינענע ראשו לכל פינות העולם אם לבו בל עמו לדעת מה עושה בנענועת הראש וביאר כיון שהאדם מייחד א"ע באחדות אלהותו ית' אזי נעשה אחדות גמור עם הקב"ה ויש לאל ידו לבטל גזרותיו ויגזור אומר ויקם כמאמרם ז"ל קב"ה גוזר גזרה והצדיק מבטל וזהו הכונה בהגיע לתיבת אחד ומייחד א"ע עם בורא עולם אחדות גמור תועלתו גדולה אשר כחו יפה לנענע לשית סטרין המה הוי"ו קצוות שעמהם נבנה העולם הוא מנענע אותם להנהיגם כרצונו וחפצו ומשנה עתים ומחליף את הזמנים כיון שנעשה אחדות גמור ביחוד עליון ששם למעלה מהזמנים וכזה בארתי אשר שנו חכמים במשנה עלה בכבש ופנה לסובב כלומר כיון שעלה האדם במדריגה גבוה בכבשא דרחמנא אזי כחו יפה והוא פונה לסובב כאשר עם לבבו ורצונו והוא מסבת מתהפך כמו הבורא ב"ה שדרשו בזוהר והוא מסיבת מתהפך לפעלא דב"נ וכבר הרחבתי ביאור אלה הדברים בכמה מקומות ע"ש ואח"כ בהגיע לשמנה עשרה וכבר קישט מלא קומתו ונעשה כלי מוכן ומוכשר לקבלה כיון שזימר מעליו הקליפות בפסוקי דזמרה ובק"ש נעשה אחדות אחד ממילא נשפע עליו שפע וברכה עליונה כי כלום חסר מבית המלך ונמצא אין כאן שנוי רצון רק אחר שזימר מעליו הקליפות ונעשה כלי לקבלה השנוי מצדו ואם היה כלי מוכשר בתחלה בוודאי הטוב מדרכו להטיב לנבראיו ולזה כוונו במאמרם לעולם יסדר אדם שבחיו של הקב"ה כנזכר שבאמצעות השבחים שיכניס בקרבו יראה ויבין פחיתות ערכו ומום הקבוע בו וכל אשר בו מום לא יקרב אינו יכול לקרב א"ע אליו יתב' השלם בכל מיני שלימות ואחר שמסדר השבחים בפסוקי דזמרא ומזמר הקליפות מקרבו ותוהה על הראשונות כנזכר ונעשה שלם ויכול לקרב א"ע אל הקב"ה וזהו שאמרו ואח"כ יתפלל ל' התחברות כמבואר והכלל כאשר יזמר הקליפיות תחלה בפסוקי דזמרה לו יאה ונאה אח"כ להתפלל ולשאול צרכיו כי בוודאי לא ישים מגמתו לשאול אוכל לנפשו כ"א יעמיק שאלה להגביה למעלה עבור צורך גבוה ואפילו בי"ב ברכות אמצעות שאלת רפואה ופרנסה ומפלת שונאים וכדומה אמירתו לגבוה להקל צער השכינה אשר בכל צרתם לה צער כביכול ובא וראה מה שפי' בשל"ה על יה"ר שתיקנו לנו אחר אמירת תהלים ותפקוד לכל חשוכי בנים בזרע של קיימא לעבודתך ועוברות של עמך בית ישראל תצילם שלא יפילו וולדותיהן ואל המניקות תשפיע שלא יחסר חלב מדדיהן וביאר שהדיבור מוסב על השכינה ע"ש היותה עתה בר"ה בסוד הריון ועבור מנשמות הצדיקים וכללות העולמות אם לחדש העולם או שיהיה ט"ו בסוד נפלים וילמוד המשכיל סתום מהמפורש אשר בכל פרטי שאלתינו רומז למטה ולמעלה ובזה תאיר עיניך לדעת אשר בתחלת תפלת שחרית אנו שואלים צורך עצמינו. ותננו היום ובכל יום לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואינו ולכאורה תמוה להיות שלא עשה עדיין שום דבר עבור צורך גבוה איכה יכול להעיז פניו לשאול עבור חן אמנם יתפרש ע"ד הפסוק שבעה המה עיני ה' משוטטים בכל הארץ ובארנו למעלה פי' עכ"פ מה מאוד ראו שיירא ויפחד האדם מלעשות שום תנועה ופעולה גדולה וקטנה במעלה על זכרונו היות עיניו של הקב"ה משוטטים בכל הארץ ואיננו נמלט מאחת משתי אלה בעשות טוב מצא חן בעינים האלו ולהיפך נעשה שנאוי לפני המקום ברוך הוא להשגיח עליו בעין רעה ח"ו ואין אמצעות בדבר ולזה תחלת דברינו ובקשתינו שיתן לנו לב טהור לעובדו באמת בכדי שלא נשיג בושה וכלימה מעיני ה' המשוטטים בכל הארץ אפילו בארציות וככה הענין בכל פרטי השאלות שתקנו לנו קדמוננו רק בכוונה הנזכר שיעשה למטה וירמז למעלה בעולמות עליונים כמדובר לא כמנהג המון עם אשר כל השנה פנו עורף ולא פנים אליו ית' ונרפים הם נרפים מתורה ועבודה ובהגיע ימים הנוראים האלה נכון לבו ובטוח שישאל לעצמו כל פרטי צרכיותיו כסדר אבינו מלכנו אשר לא יחסר כל בו שיוכל להמציא מחוז חפצו ופליאה נשגבה בעיני איך ימלא פיהם לומר אבינו מלכנו ולזה יושבים ומצפים יום מועד וביום הכסה יבוא ביתו של הקב"ה וירעים בקולו קול עוז א"מ חטאנו לפניך ובדבר זה אמת יהגה חכו אמנם אח"כ באומרו אין לנו מלך אלא אתה ראוי להשיב אמריו אל לבו ו' כן עושין למלך כאשר עשה עד הנה וגנאי הוא אפילו לפני מלך בשר ודם ופשיטא לפני מלך המשפט הצופה ומביט נגלות ונסתרות ועוד איך לא יתמלאו בושה וכלימה לומר תיבות אלו אבינו מלכנו ובוודאי ישיבו לי אם אב אני איה כבודי ואם אדון אני איה מוראי והוא חסור גם שתיהם שלא הגיע ממנו כל השנה להבורא ב"ה שום כבוד ולא ירא אלהים ועכ"ז מעיז פניו כלפי מעלה לומר אבינו מלכנו ואוי לאותה בושה וכלימה יתיר ע"ז לא די שלא פרע לו אחת מני אלף על חובותיו שחייב לבורא עולם מה שלא עבד אותו כראוי בשנה שעברה להחזיר לו שבח והודאה חלוף טובותיו ית' העודפות עליו אלא עוד זאת מבקש על העתיד ורוצה לקבל ממנו משכנות כמבואר למעלה פ"ה כי תשה ברעך משאת מאומה ע"ש ומשים עיקר מגמתו רק לשאול אוכל לנפשו והנביא הוכיח על פניהם
הישאג אריה ביער וטרף אין לו יובן ע"ד מאמרם ז"ל נתעוררו בתוכחת עלי און אותן האנשים המבלים ימים ושנים עבור פרנסה ואמרו ראית מימיך ארי סבל צבי קיץ שועל חנוני ומתפרנסין שלא בצער וכו' ובאמת אין לך תוכחה מגולה מזה לבלות ימים ושנים החרוצים עלי אדמה מספר מעט רק עבור פרנסה להחיות חיי צער ונזורו אחור מלצער את נפשם במה היא ניזונית ומתפרנסת וידע נאמנה כמו הגוף כשחסור מזון הולך לאיבוד וכלה ונאבד כמוהו הנפש באין לה במה להחיות כלה ונפסדת ממנו הלא כמת נחשב וכאשר מצינו באמת שהרשעים נקראים מתים לכיון הנ"ל כיון שנפשו וחיותו כלה ונכרתה ממנו בהעדר השתדלותו להדביק מזון רוחני להחיות נפשו ונשמתו כי אם כל ימיו צועק ללחם וליתן טרף לביתו ומאת ה' שכוח לבו ולזה הוכיח הנביא הישאג אריה ביער וטרף אין לו כלומר ראו בני ישראל וכי שאגת האריה עבור טרף כי הוא מפרנס א"ע שלא בצער ואינו צריך לשום אומנות כ"א טרפו ומזונו מוכן ומזומן לפניו בכל יום ולכן אינו צריך לשאוג עבור טרף וכ"ש וקו"ח אתם בני ישראל אם לא הרעותם וקפחתם פרנסתיכם בוודאי לא הייתם צריכין לשאוג עבור טרף ומזון כי ידו יתברך פתוחה לכל ומשביע לכל חי רצון טרם יקראו אמנם לב הותל הטהו ששואג יומם ולילה רק אחר טרפו ומזונו ועתה בראש השנה ביותר שואל בפה מלא כתבנו בספר פרנסה וסליחה ומחילה ואתה תחזה הרגיל בפי העולם לומר לכו ונלכה לסליחות כאלו כבר מוכן ומזומן לפניהם סליחתם וכפרתם על עונם ולמה לא יתן החי אל לבו איה איפוא העובדות טובות או הצדקה שהרבה לעשות שראוי בשבילם לסליחה וכפרה ומי יודע אם יסלחו לו אפילו חטא א' והוא אומר נשכימה לסליחות הגם שכן נמצא בדבריהם משכימים לסליחות הכוונה בזה ע"ד ששמעתי מהמגיד זללה"ה אשר חכמים הגידו השכים ונפל פ' בפיו הרי זה נבואה קטנה והקשה הלא עינינו רואות לפעמים חלם חלמתו איזה פ' באמצע שינתו ואחר שנודד שינה מעיניו תיכף בהשכמה נופל לו זה הפסוק בתוך פיו ונמצא מכאן אין ראיה שהרי זה נבואה קטנה וביאר הכוונה השכים ונפל פסוק לתוך פיו היינו שהשכים לקדמת השכל הגורם לו זאת המחשבה וקדמת השכל קדומה ומעולה ביתרון אור ויתרון שאת מבחי' המחשבה ואין האדם זוכה לקדמת השכל כ"א בהפשט א"ע מגשמיות עוה"ז מכל וכל לראות א"ע כאלו אינו בזה העולם ומקושר בפנימיות מחשבתו לרוממות אלהותו עד שאינו מרגיש מעצמו כלום וזה לך האות שבא לקדמות השכל ובזה יכול להיות אימת שירצה להגביה א"ע למעלה מגשמיות עוה"ז בין ביום או בלילה ולזה כוונו השכים ונפל פסוק לתוך פיו פי' שהשכים לקדמת השכל באיזה זמן שירצה לפשוט א"ע מגשמיות אפילו כל היום כולו ולא בהשכמה דייקא כנזכר הרי זה נבואה קטנה כי שם אין מגיע מחשבה גשמי מכח המדמה כ"א בנבואה קטנה אמנם צריך לזה הרבה הבחנות הדעת ופלס מאזני שכלו במדה ובמשקל וכולי האי ואולי וע"פ הדברים האלה הטיבו אשר דברו ורמזו משכימים לסליחות להורות האמור מי שרוצה לשאול עבור סליחה ומחילה ולהתחנן על נפשו צריך לבא תחלה למדריגה הנזכר שישכים לקדמת השכל ולאשם את נפשו כ"כ עד שאינו מרגיש מעמדו ומצבו היכן הוא מגודל הפחד ומורא נבטל ממציאות וכאשר השכים לקדמת השכל משם יכול למשוך סליחה וכפרה וזהו הכוונה משכימים לסליחות כלו' לסלוח עונות צריכים להשכים לקדמת השכל כמבואר ולא כהמון עם אשר למדו לשונם לומר נשכימה לסליחות כאלו סליחתם מוכן לפניהם ואין פחד אלהים לנגד עיניהם לאמר ככה ומי שנגע יראת אלהים על פניו במעלה זכרונו מלת סליחות נרתע לאחור מגודל המורא אם ראוי לערך מעשיו לסליחה או לאו ח"ו ואחר שמרגיש בעצמו שיראת ה' נגע על פניו יהיה לבו בטוח באל שבוודאי דרכו עבור. על פשע ואדרבה יגיל וישמח במדות טובו ואל ילך עתה בעצבות בכדי שאל יגרום ככה למעלה ח"ו כמו שזכרתי למעלה המדרש ע"ת ה' צלך מה הצל כשאתה בוכה הוא בוכה לנגדך וכשאתה שוחק הוא שוחק לנגדך כך כביכול הקב"ה צלך וכאתערותא דלתתא ככה אתער לעילא וכשאדם בעצבות גורם עצבות למעלה. ובא וראה מה דאיתא בנחמיה סימן ה' ויאמר נחמיה הוא התרשתא וגו' לכל העם היום קדוש הוא לה' אלהיכם אל תתאבלו ואל תבכו כי בוכים כל העם ופירש"י היום קדוש כי יום ראש השנה הוא כי בוכים כל העם מפני שלא קיימו התורה כראוי ובאמת לא עתה בראש השנה עת הבכיה ועיקר התשובה הוא טרם יבואו ימים האדירים בזמן שידו פתוחה לקבל שבים ימי רצון שלשים יום מחדש אלול שאז הוא זמן תשובת השנה ועת לבכות ולא עתה בר"ה היום קדוש הוא לה' וצריכין לעורר חדוה וכאשר איתא בדבריהם בנוהג שבעולם אדם נכנס לדין לובש שחורים ומתעטף שחורים וישראל אינם כן לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין זקנם כנזכר למעלה והכל מורה היות שצריך להראות א"ע בחדוה בכדי לגרום למעלה גם כן חדוה כי כשאין אדם צדיק בארץ נאמר ויתעצב אל לבו כלומר על לבו מוסב על האדם להיות שלבו חסור רק רע גורם כ"י עצבות לפניו יתברך ולהיפך כשיש צדיקים מפרנסין לאביהם שבשמים וגורמים לו שמחה וחדוה עש"ה תנו עוז לאלהים לזה אמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו בכדי שיהיו כולם שוין לטובה בשמחה וחדות הלב והטעם כי קדוש היום לאדונינו היום ראש השנה הוא קדוש ונורא זה היום תחלת מעשיו של הקב"ה לחדש עולמו ולכן אל תעצבו כלומר אל תגרמו לו יתברך ח"ו עצבות מחמתכם כנזכר ויתעצב אל לבו כי הכל תולה בכם כאשר תתראו למעלה בפנים מאירות ושוחקות ככה יתראה לכם וזהו שגמר אומר כי חדות ה' הוא מעוזכם כלומר מאין נמשך אליו יתב' בחי' חדוה הוא מעוזכם מעוז שלכם אתם הגורמים ככה ע"ד תנו עוז לאלהים ונמצא כמה היה ראוי שכל אחד ואחד מישראל אל ימתין בעשיות בעשיות תשובתו ובכייתו עד ר"ה לעמוד בעצבות ובבכייה על אשם נפשו כ"א יתקן כ"ז טרם טרם יום הכסא ויוכל להרים ראש לעבוד עבודת גבוה הראויה לעשות עתה ושא עיניך וראה מה דאיתא בזוהר ע"פ ועשיתם עולה והקרבתם מבעי ליה כשאר כל יומין מה ועשיתם אלא ביומא דא ועשה לי מטעמים כתיב כמה מטעמים ותבשילים עבדו ישראל וכו' עבדין כל אינון פולחנין כל אינון צלותין מזמני שופר ותקעין ביה בגין לאתערא רחמי והא אוקימנא ויבא לו יין וישת דאתי מרחוק מגו אתר דחמרא עתיקא נמצא מהנ"ל היות עתה בר"ה העיקר לאתערי רחמי ובלתי אפשרי כ"א בהיות מעלה ומגביה א"ע למעלה לקדמת השכל וכדברי הזוהר דאתי מרחוק מגו אתר דחמרא עתיקא והכלל שהאדם צריך לעשות א"ע כמו בריה חדשה ולבנות קומתו מראש עד עקב בקבלת עול מלכות שמים שלימה ולזה אנו אומרים ועשיתם עולה לעשות א"ע בריה חדשה שיוכל לעלות בסוד פנימית מחשבתו למעלה לקדימת המחשבה ושם נמתק הדין וכמו דאיתא בזוהר זכאה חולקיהון דישראל דידעין לנגדא ולאמשכא למאריהון מדינא לרחמי ולתקנא כלהו עלמין על ידייהו כי בוודאי כל העולמות כל עצמם תולים עתה בראש השנה כהררים התלוים בשערה וממתינין על התעוררת נשמות הצדיקים לגרום בריאתם מחדש.
והכתוב רומז מצות ה' ברה מאירת עינים והכוונה על דרך דאיתא בזוהר ביומא דראש השנה נפיק יצחק בלחודוי וקרי לעשו לאטעמא ליה תבשילין דכל עלמא כל חד כפום אורחוי דהא בההוא שעתא ותכהין עיניו מראות וכו' ושכיב על ערסיה דדינא וכו' ורבקה אמרה אל יעקב בנה רחימא וכו' ופקידת ליה לאתערא איהו באינון מטעמים דיליה ויעקב אתער מתתא מתלבש בצלותין ובעותין והקול קול יעקב בההוא שופר מעתה תראה גודל ההתעוררת שהיה ראוי לכל אחד ואחד מישראל טרם בא יום הקדוש והנורא לתקן א"פ ולקשוט מלא קומתו מראש עד עקב בכדי שיכנס לראש השנה בקומה שלימה ובנויה וככה גורם למעלה בתקון קומת השכינה לערך אחיזת נשמתו אשר על דא בא הרמז בזוהר ועשיתם עולה ולא נאמר והקרבתם עולה להורות שהעיקר היום לבנות קומת השכינה באמצעות כשרון הפעולות לתקן דוגמתם למעלה עין תחת עין יד תחת יד כמו דאיתא בתקונים וזכרתי למעלה ענין מארי דידין ודרגלין וככה בונים קומתה ואיתא בגמרא תניא ר' יהודה אומר משום רבי עקיבא מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח מפני שהפסח זמן תבואה הוא אמר הקב"ה הקריבו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם וכו' ואמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות זכרונות ושופרות בראש השנה מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שתבא זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר הנה מה מאוד העמיקו בדבריהם אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם ולכאורה שתי תיבות לפני וכדי מיותר ומהראוי לומר אמרו מלכיות שתמליכוני עליכם אמנם פרטי דבריהם באמת נאמרו לרמז דברים נפלאים כי תיבת כדי משמעו לשון די והכוונה אמרו לפני כל כך פסוקים מלכיות עד שיהיה די בדיבורים אלו להמשיך מלכותי עליכם לייחד עליכם המלוכה כנזכר אשר עיקר מגמתינו וכוונתינו עתה בראש השנה סוד הנסירה לנסור עשרה בחינות של רחל מעשרה פרקין נה"י דז"א ועל הכוונה זו מיוסדות מנין עשרה פסוקים של מלכיות זכרונות ושופרות כנודע למביני מדע ובכל פסוק שאנו אומרים הכוונה לנסר פרק אחד מנוקבא ומביאין לפני ז"א להיות בחי' פא"פ ולזה העמיקו במאמרם אמרו לפני כ"כ פסוקי מלכיות במדה ומשקל והכנות הלב שיהא די בפסוקים להמליכוני עליכם שתבנה ותכונן עשרה פרקין של קומת המלכות לבא פא"פ וזהו הרמז במלת לפני דייקא להביאה לבחי' הפנים וכן הכוונה בזכרונות כדי לשון די בפסוקי זכרונכם שתבא זכרוניכם לפני דייקא לטובה ומכאן תוכחת מגולה על רבות בני עמינו כשמאריכים בתפלה בראש השנה אזי כמשא כבד יחשבו להם ואין לך חיך מתוק מזה שהאדון ה' צבאות ביקש כזאת מידינו לאמר לפניו מלכיות וזכרונות כנזכר כדי שתבא זכרונכם לפני לטובה ונמצא כל עצמו יתברך דורש טובתינו להטיב לנו באחריתנו.
וכזה רמז הנביא הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד וכו' הכוונה הבן יקיר לי אפרים כל ישראל מכונים בשם אפרים והוא תמיה המתקיימת והוא לפני ילד שעשועים ובודאי אין כוונתי להכביד עליהם משא כבד כ"א הכל לטובתם ושלימותם ומדי דברי בו זכור כלומר מה שאני מצוה שיאמרו לפני זכרונות כוונתי לטובת עצמם כדי שתבא זכרונם לפני וזהו דברי בו זכור כוונתי כדי שאזכרנו עוד לטובה ובמה בשופר כי עתה בראש השנה איתא בזוהר מקטרג עייל ואנעל פתחא ולכאורה צריך הבנה איזה פתח הוא נועל והכוונה להיות שחוזר עתה למציאות הראשון בריאה ראשונה וגם עתה מחדש הקב"ה עולמו בשביל התענוג שצופה לקבל מנשמות הצדיקים לזה עייל המקטרג ונועל זאת לבלתי יחדש עולמו בשבילם ובא בהלכות טוען ונטען מה הנאה יש לך מעובדותם ופעולתם משנה שעבר ואיה איפוא התענוג והשעשועים שקבלת מכשרון מעשיהם כיון שכל איש לדרכו פנה וזהו בחי' נעילת הפתח לבלתי יברא עולם מחדש וזהו מה דאיתא בזוהר ביומא דר"ה נפיק יצחק בלחודוי וקרי לעשו לאטעמא ליה תבשילין דכל עלמא ואלו הם תבשילין של המקטרג למצוא עונם לשנוא ח"ו מה כתיב ותכהין עיניו מראות כביכול ותכהין עיני ה' מראות על בניו ישראל מכללא דרחמנא ושכיב על ערסיה דדינא וגו' ורבקה כינוי לשכינה אמרה אל יעקב מוסב על כללות ישראל הנקרא עדת יעקב ופקידת ליה לאתערא איהו באינון מטעמים דיליה במעשה המצות וקישוט המדות ויעקב אתער מתתא מתלבש בצלותין ובעותין כלומר להורות גודל התלהבות והתעוררת תפלתם עד שנעשה מהם בחי' לבוש למעלה כנודע שמכל מעשה המצות נעשה לבוש לנשמה במקום העליון וזהו מתלבש שאלותין ובעותין והקול קול יעקב בההוא שופר ועתה תחזה גודל החיבה שחיבב הקב"ה את עם קרובו ישראל ונתן להם עצה היעוצה לערבב את השטן בההוא שופר. ואיתא
במדרש והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וקשה איל אחר והלא הוא אחד ואין שני וביאור המדרש מלת אחר מוסב על עם ישראל אברהם אבינו נשא את עיניו וירא והנה איל המורה דין איל של יצחק ומה תקנת' לפטור מהדין אחר נאחז כלומר אחר שנאחזים ונסבכים כל השנה כולה בעונות ופשעים ח"ו זה תקנתם בהגיע ראש השנה יקחו את הקרן של איל לערבב בו השטן ע"ש לשונו ומעתה תראה גודל רחמנותו יתברך כאב רחמן על בן יחידו. ושמעתי מהמגיד זצלה"ה משל נאה לפני התקיעות למלך ששלח בניו ידידיו למרחקים למדינה אחרת ונשתהו שם ימים ושנים נתגרשו מעל שלחן אביהם ודאג לבם בקרבם ליתן עצות לנפשם באיזה אופן נאות להם להשיבם אל מנוחתם ומדינתם אשר היה שם אהלם מתחלה בחצר המלך פנימה לשמוח ולהשתעשע בתענוג אביהם כראות פני אלהים אשר טוב להם אז מעתה והתחילו לשלוח דיבורים של רחמנות אל המלך אולי יכמרו רחמיו להשיבם אליו ויהי כאשר שבו ונתקרבו לחצר המלך ויראו את פני אביהם והנה איננו אליהם כתמול שלשום ומימים ימימה טרם שנתרחקו מעליו והנה כל עוד שהרבו דבריהם בהתחננם בדברי תפלה ותחנונים אולי יכמרו רחמיו כאב רחמן על בניו הנעימים ואין קול ואין עונה ויהי כאשר ארכו הימים ואין מענה בפיהם התחילו הבנים להתבונן ליתן עצה וגבורה כדת מה לעשות לעורר רחמי האב אהבתו הישנה ומה הגיע על ככה שצועקים ואינם נענים הלא רחמי האב גדולה ובודאי לא על חנם והשיבו אל לבם פן ואולי שכחנו בארץ מרחקים לשון אבינו המלך ונתערבנו בגוים ולמדנו מעשיהם ולשונם ודבור אין לנו אל המלך ולכן לא נשמע דברינו בהיכל אבינו המלך ונתנו עצה לנפשם למה לנו לזעוק ולצעוק בחיתוך דיבורים כ"א נשמיע קול פשוט לעורר רחמנותו סתם בקול הפשוט כי קול פשוט שוה לכל והנמשל מובן אחר שאנו בני ישראל נאחזים ונסבכים כל השנה כולה בעונות ופשעים ונתרחקנו מהיכל המלך ועתה בראש השנה אין לך אחד מישראל שאינו שב בתשובה ותפלה ותחנונים אמנם דאג לבם בקרבם ומגור מסביב פן ואולי שכחנו לשון המלך כיון שכל השנה כולה לא דברנו עם המלך כמו עתה אזי עצה בין הבנים לתקוע בשופר קול פשוט לעורר רחמנותו יתברך לזכות להשתעשע בהיכל המלך הקב"ה פנימה ולא כאותן דצוחין ככלבין הב הב כנזכר בשם התקונים שדרש בחוץ תעמוד ויהבין לון שאלתון מלבר כמבואר למעלה ואלו האנשים שכל עצמם ומגמתם עתה בר"ה בתפלה ובתחנונים רק לשאול אוכל לנפשם וזהו נקרא ששכחו לשון המלך ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ולשונם דצוחין ג"כ רק הב הב חיי ומזונא וא"כ מה יתרונם של עם קדוש ובאמת עיקר עובדתנו ותפלתינו המה רק תקוני שכינה ותקון עולמות עליונים באמצעות קומתה כשמסתכלין עליה נתראים כללות עם קדוש ישראל כ"א ואחד לערך מה שגרם תיקון בבנינה וכנזכר לעיל מאמרם וכולן נסקרין בסקירה אחת ע"י השכינה הנקרא אחת היא יונתי תמתי ובהיות נסקרין בה בגווניא נהירים ביפה תואר ומראה ממעשה המצות אזי ממשיכין על עצמם עיניו יתברך להשגיח עליהם בעינא פקיחא ולא כאשר הסכילו עשות ונתראים בתוכה בבושת אנפין וחשך משחור תוארם כתיב ותכהין עיניו מראות מכללא דרחמנא. ועתה נחזור לענין מצות ה' ברה מאירת עינים כנוי לשם השכינה הנקראת מצות ה' וכשהיא ברה וזכה בקומה בנויה ומוכנת בכשרון פעולתם ועולה היא למעלה למעלה וכל דמיונות מתחזין בה ביפה תואר ויפה מראה אזי מאירת עינים של הקב"ה להשגיח עליהם בעין חמלה ולחדש עולמו מחדש בשבילם והנביא הכריז ואמר שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך. הכונה לעורר לבות בנ"א עתה בר"ה איך שיודו ויפארו שמו ית' וידעו מה יאמרו ומה ידברו בסדר תפלתם ותנועתם ואל יחושו מצורך עצמם כ"א מה שפגמו בעולמות עליונים ולהמתיק הדין מלמעלה ושא עיניך מה שביאר בגלאנטי על פסוק נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' ומונה והולך פרטי הפגמים מה שגורם האדם בכללות העולמות מרום המעלות עד מדריגה התחתונה וז"ל ונחקורה חקירה אחר החיפוש והפשפוש ותראה כל המקומות אשר פגמת ואחר כך ונשובה עד ה' שאם לא תדע במה פגמת ועוד כמה פגמת והעלבת בעונותיך לא תהיה תשובה שלימה ועד שכמעט קט מן התשובה שעשית יאמר לך הזקן והכסיל די לך במה שעשית וגו' ולכן באתי להעירך בכמה דרכים פוגם האדם ומעליב בחטאותיו עם חטא אחד יאבד טובה הרבה כגון שהיה העולם בכף מאזנים חצי זכאי והכריע לכף חובה אוי לו שהכריע עצמו וכל העולם לכף חובה ח"ו ומונה והולך אשר החוטא גורם ומגיע העלבון לכללות העולמות והמלאכים גם לבעלי חיים לעשיה גשמית ורוחנית גם לשבעה ככבי לכת וממונים ומנהיגים עול' ובחטאת בני אדם מחלישים כחם גם למלאכים הממונים לקבל תפלתם של ישראל וגו' ואתה בן אדם הביטה וראה חרפתך ובשתך שכמה מחנות קדושים התקין לך הקב"ה להנאתך ולטובתך להכניס תפלתך והנך רואה בעיניך כי המלאכים הללו אין להם מלאכה אחרת כ"א לקבל ולעמוד ולנשק תפלתך והיה כי יחטא ואשם לא נמצא מתיש כחן ונמצאו בטלים ממלאכתן אשר המה עושים אין לך עלבון גדול מזה והכלל כל היצורים והנעשים והדוממים וצומחים כל חיותם ומעמדם ומצבם הכל תולה ועומד על התעוררת התחתונים ובפרט עתה בר"ה שחוזר למציאות הראשון וכל העולמות תלוים בשערה אם לבראם מחדש בשביל נשמות ישראל בודאי מהראוי לירא ולפחד והיה אפילו אם לא חטא ואשם רק שעומד עתה ומבקש רק על נפשו וצרכיותיו הגשמיות גדול עונו מנשוא איך שפירש עצמו מכללות הנאצלים והברואים והיצורים והנעשים ודשאים וצמחים שכולם עומדים עתה במורא ופחד מה נעשה עמהם ושמא יחזיר ח"ו לתוהו ובוהו והכסיל פורש את עצמו מהכלל ומפנה לבו לבטלה לשאול אוכל לנפשו וכדומה מצרכיותיו כאלו הוא יחיד בעולם ואינו נותן אל הלב מה תהיה עם כל העולם ומלואה פרטי הדוממים והצומחים וחיות ועופות ודגים ושקצים ורמשים לכולם צורך בעולם וממתינין עתה על תפלתן של ישראל לגרום להם בריאה חדשה ולהוריד להם משפע ברכה עליונה.
ושא עיניך וראה הנרמז בפייטן ונתנה תוקף קדושת היום וגו'. ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו הנה יום הדין לפקוד על צבא מרום בדין והכל לכוונה הנזכר להיות שהקב"ה יושב על כסא דין וצופה ומביט הנגלות והנסתרות של מעשה בנ"א אם ראוים לברוא בשבילם את העולם מחדש ונמצא כשדן את ישראל אם לברוא בשבילם את העולם ממילא כללות העולמות והמלאכים עצמם לא נבראו כ"א בשביל ישראל ולעשות מלאכתן להעלות תפלתן כנזכר בגלאנטי ממילא נתבטלים ג"כ כי אין צורך בהם ולזה המלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו הנה יום הדין על ישראל ומזה נמשך הדין ג"כ למעלה לפקוד על צבא מרום בדין שנבראו בשבילם ולזה בא הנביא להורות מעמדם ומצבם של עם קדוש ישראל שאי עיניך וראי כולם מוסב על עשיה הרוחניות וגשמיות וכל דבר הבאה לכלל הוי"ה כולם נקבצו באו לך עתה בראש השנה וממתינין על תפלתך ותלוים ועומדים בספק אם יבראון מחדש או לאו ואין לך מורא ופחד גדול מזה בשם אל הלב להרגיש בעצמו כאלו כולם נקבצו אליו ומבקשים ממנו עבור בריאותם כנזכר ובודאי לא פנה א"ע מכללותם להתפלל ולהתחנן כ"א עבור צרכיותיו הגשמיות וא"כ מה תהא עליהם של כללות העולמות והמלאכים העומדים על משמרתם לעשות מלאכתן לעטר ולנשק תפלתם להביאם לפני מלך המשפט ובודאי לא באלה חפץ ה' לתפלה כזו ונודע מכל הספרים שעיקר עובדתינו בתורה ותפלה ומעשה המצות רק לצורך גבוה להתפלל עבור חסרון עליון ובזה עיקר הכוונה בתקיעת שופר.
והכתוב רומז עלה אלהים בתרועה הוי"ה בקול שופר ירצה ללמוד לאדם דעת איך יכוין בהמתקות הדינים אל יכוין להמתיק הדין מעל עצמו כ"א כל מגמתו להמתיק הדין משכינה כביכול ולתקן חסרון עולמות עליונים וממילא נמתקין כל הדינים למטה ג"כ כמו שיתבאר לפנים והפייטן יסד ארץ ודריה יצפו לדין כי הנה באמת מי בכל הארץ שיכול לסבול דין שלמעלה ומצד הסברא כמו שאי אפשר לקבל רב טובו והשפעתו כ"א באמצעות התלבשות המדרגות כמ"כ אי אפשר להכיל גבורותיו כ"א באמצעות התלבשות וכבר בארנו פירוש הכתוב מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון ותוכן הדברים אור החסד במקומו אור יקר ובהיר מאד וזה לך האות מעת הבריאה עד סוף כל הדורות הוא ית' מתחסד עם באי עולם כל או"א לערך בחינתו ויכולתו שיכול לסבול ולהשיג וברגע א' הוא ית' מתחסד מרום המעלות עד עוה"ז הגשמי עם פרטי הנבראים רוחנים וגשמיים ומיני אנושים לאלפים ולרבבות עד אין מספר וכל או"א כפי עוצם השגתו וערך תבונתו ככה מכנה לתארו ולקרותו בחסד אל שמרגיש ומדמה בנפשו כאלו זהו החסד אשר במקומו ובאמת מי יכול לשער ערך החסד אשר במקורו אור בהיר עולם החסד ולית מחשבה תפיסה מהות ערכה מה טיבה של החסד במקומה הרמתה עולם בפ"ע ויחרד האיש וילפת אם כן נאמר בעולם הבנין מקום השאלה וכבוד מלכים חקור דבר כ"ש וק"ו בג"ר דאתמר במכוסה ממך אל תחקור וכבוד אלהים הסתר דבר ואיך יעלה על רעיון לבות בנ"א לומר שעמדו בסוד ה' והשיגו חכמת אלהות ויודע בנסתרות וידע נאמנה אלף שנים אלו יחיה כל עוד שמרבה להתבונן בספרים נפשו יודעת מאד שעדיין הוא רחוק ממנה ודוד המע"ה לעוצם הכרתו והשגתו הגדולה הבין כל זאת וכלפי דברים הנאמרים הקטין א"ע לפני בורא עולם ואמר מה (מאוד) יקר חסדך אלהים חסדך דייקא עולם החסד אור יקר ובהיר וכח מי יכיל לשערו ולתפסו ובני אדם המדברים מחסד אל אינו כ"א בצל כנפיך יחסיון כנפי' מורים בחי' התלבשות בזה כחם יפה לקרותך ולכנות שם החסד באמצעות הכנפים והעמיק בדבריו לומר בצל כנפיך להורות שאפי' בחי' הכנפים בלתי אפשרי לתפוש מגודל הבהירות כ"א בצל הכנפים היינו התלבשות בתוך ההתלבשות וע"ד הזוהר קב"ה ברא נהורא לנהורא וכו' והכל לטובות ותועלת הנבראים שיהנו מאורותיו הבהירים ומראשית הבריאה עד סוף המעשה הוא ית' מצמצם ומלביש חסד שבו ברא עולמו עש"ה עולם חסד יבנה מלביש ומצמצם החסד בכל דור ודור כפי ערכם ונשתנה כ"י לערך דמיונם כפי התלבשות שצריך להראות חסד אל וזה שיסד הפייטן הנוהג בחסדו כל דור כלומר בחסדו הידוע שבו נברא העולם עולם חסד יבנה נוהג עמו פרטי כל הדורות מדור לדור עד סוף כל הדורות נוהג עמהם ומלביש חסדו בהתלבשות לערך הכרתם ותבונתם והכל בחסד הידוע שעמו נבנה העולם וכמוהו הענין במדת הגבורה במקומו הוא אור בהיר וכח מי יכול לסבול כ"א באמצעות התלבשות הנבראים ודוממים וצומחים ובאמצעות התלבשותו בהמדריגות יכול רעיון לבות בנ"א לתופסו ולעובדו ית' ביראה הרוממות ובזה נמתק הדין וזהו שיסד הפייט ארץ ודריה יצפו לדין לשון צפוי מכסה כלומר היות שדין העליון נתכסה ונתלבש בארץ ודריה ובכל דבר הבא לכלל בריאה בזה נמתק הדין במה שהארץ ומלואה צפו אותו כי כמה גדול כח של ההתלבשות אורותיו הבהירים בארץ הגשמי ודריה התועלת לנו להשיג באמצעותם נוראותיו ונפלאותיו לירא שמו הגדול והנורא וכלל זה נקוט בידך וזהו תכלית המתקת הדינים הנראה בספרים היינו בהיות האדם מתיירא ומתפחד ברתת וזיע מפני רוממות וגדלות אלהותו ית' עד שנתמלא בושה וכלימה ובטל ממציאות אזי נמתקין כל הדינים בשורשם ורב טוב על כל ישראל ולדעתי יש לכנות את הזיע שהאדם נתמלא מחמת מורא ופחד מהדר גאונו ית' לנהר דינור שהמלאכים טובלים את עצמם דאיתא בספרים שנהר נעשה מזיעת החיות הנושאים את הכסא ומגודל הפחד והמורא מזיעים ובנהר זה טובלים המלאכים ודוגמתו בעוה"ז התועלת לנשמות לטבול בזיעה שנתמלא ממורא ופחד נורא אלהים ויכול לעלות בפנימיות מחשבתו ולראות את פני אלהים חיים אמנם יראה הרוממות לא כל אדם זוכה כי אם על ידי מה שמדות הגבורה העליונה מתלבשת בכנפים וכמבואר לנו פי' הכתוב מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים ותוכן הדברים אין זה בחי' היראות הנראים בעולם כ"א בית והתלבשות של אלקים בחי' יראה הרוממות וזה שער השמים כלומר באמצעות יראה תתאה יתכן לבא לתכלית היראה וזהו שאמר וזה שער השמים ע"ש
וזהו שייסד הפייטן הכל חפצים ליראה שמך הוא הדבר אשר דברתי כל מה שקורה לאדם מטוב עד רע ממקרי ופגעי הזמנים ונראה לפעמים שהקב"ה נוהג עמו במדה"ד ובאמת אחר העיון והתבוננת בעין שכלו לבבו יבין שגם זה לטובה וחסד אל גנוזה וצפונה שם וכך גזרה חכמתו לתקן עניינך כי הוא יודע לתקן ענינך יותר ממך להביאך מיראה פחותה ליראת הרוממות וכדומה מסיבותיו ית' וכאשר נתבאר לנו פ"ה כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' בזה הראה מהות המתקו' הדינים ואל יתן עיניו על הגשמיות לירא לנפשו כי אם ישיג משם התלבשות אלהות שבודאי גם כאן גנוזה וצפונה חסד אל והחסרון מערכו שנבער מדעת קונו ולזה ירא לנפשו ויתמלא מלא בושה וכלימה וזהו אומרו כי גבר עלינו חסדו כלומר ידעתי נאמנה אפי' בהראות גבורה ודין עכ"ז עלינו הוא חסדו וגם זה א' מהחפצים שבאמצעותם יכול האדם לבוא לתכלית היראה הרוממת וזהו שיסד הפייט הכל חפצים ירצה הכל ממאורעות ואפי' פגעי ומקרי' הזמנים וכדומה הקורה לאדם כל ימי חיים חיותו ישכיל לדעת היותם כולם חפצים לבוא מחמתם לירא שמך היא יראה הרוממות משמו עיקרא ושרשא דכל עלמין וזהו עיקר תכלית עובדתינו ומעשה המצות לכוונה הנזכר כי באמצעות גשמיות ירגיש במושכלות רוחניות אורות עליונים ובכל פרטי המעשים אל יסתכל בגשמיותם כ"א במקום שורשם כי לכולם יש להם מקום מוצא בשורש וככה נתפשט לנבראים וחובת גברא לדרוש אחדותם ולהעלותם לשורשם ושם נמתק הדין אמנם לא לזה ישים מגמתו וכוונתו להקל מעליו הדין כ"א עבור חסרון עליון. ועתה נחזור לעניין עלה אלהים בתרועה כלומר יש להם עליה לבחי' הדינים הכינוים בשם אלהים ובמה מורה הכתוב באצבע בתרועה וע"ד שבארנו למעלה פ"ה אשרי העם יודעי תרועה הוי"ה שהכרתם חזקה כ"כ לדעת היו' תרועה המורה דין הוא שם הוי"ה המורה רחמים הכל אחד ע"ש ולהיות שהמשכיל מרגיש אחדותו יתברך שתרועה והוי"ה המה אחדין אכן מצד המקבלים נראה כאלו יש פירוד ביניהם אמנם במקומו המה אחדות גמור ובזה כחו יפה להעלות בחי' ההתחלקות לשורש האחדות ומעלה בחי' הדינים למקורם להמתיקם וזהו עלה אלהים בתרועה ע"י התרועה עצמה יש להם לבחי' הדינים עליה גמורה המתקה בשורשם כמבואר ובתנאי המדובר שכל עצמם ומגמתם בסדר התקיעות הכל עבור צורך גבוה ולא צורך עצמם ולזה גמר אומר הוי"ה בקול שופר כלומר כל מגמתם בקול שופר בעבור שמו הקדוש לתקן ולהמתיק למעלה
ובזה תשכיל לדעת מה שיסד הפייטן שחר ונשף איחד להמליכך ולכאורה איך ימלא פה האדם לומר ככה וכל אדם יודע מדת נפשו ופחיתת ערכו והלואי פעם א' כל ימי חייהם ימליכו וייחדו ואין בפיהם נכונה לומר שחר ונשף איחד וכאלו מוציא כזב מפיו וכי כך הוא מדתו ומעשהו באמת שתמיד בכל עת ובכל שעה ושחר ונשף אין מעשהו מצורך עצמו כלום כ"א לייחד שמו ית' בעולמו והיתכן לומר כדברים האלה בראש השנה דברי כזבים והנראה ע"ד שבארנו מה דאיתא בזוהר מאן מנכון די חשוכא מהפכין לנהורא וטעמין מרירא למתקא ובארנו שם באורך ותוכן הדברים מאן מנכון שהכרתו חזקה כל כך לדעת בחי' התחלקות תואר השמות והכנויים הנתגלים באמצעות חלקי הזמנים לפעמים מורה דין ולפעמים רחמים וכדומה ובאמת הוא רק מצד המקבלים אבל מצדו ית' נאמר אני ה' לא שניתי ובמקומם הם אחדות גמור רק לצורך הנבראים מראה הקב"ה בהשתנות התוארים וכמ"ש ותעש לך שם כהיום הזה כלומר בבחי' היום שאינו יום שלם כ"א בהיות לילה עמו ולילה מורה חשכות ויום מורה בהירות כמוהו ממש עשית לך שם להקרא באחת משמות ותואר הכנוים כפי הפעולה לפעמים אל ולפעמים רחום וחנון וגבור ולפעמים במדות הנצחון והמשכילים מהפכים ממדת הדין למדת הרחמים במה שדורשין מקום האחדות וידעו נאמנה שאין בהם שום התחלקות וזהו דאיתא בזוהר מאן מנכון די חשוכא מהפכין לנהורא וטעמין מרירא למתקא כנזכר ולזה יש לרמז שחר מורה בהירות העתים והרגעים ונשף מורה חשכות העתים והיינו שהבורא ב"ה מראה א"ע לפעמים בבחי' שחר פנים מאירות ולפעמים בבחי' נשף גם שתי אלה איחד לדעת שהכל אחד להמליכך כלומר להשיג איך שיש מדות המלכות בהתלבשות בפרטי המדריגות ואפי' בעת שנראה לכאורה חושך מהפכין לנהורא וזהו עיקר כוונתינו עתה בתקיעות לקבל עלינו עול מלכותו כמשפט המלך שתוקעין לפניו בעת המלוכה ואומרים יחי המלך והיינו לדרוש מדת המלכות בכל פרטי המדריגות הנראים אפילו חושך להעלות לשורשם ושם נמתק הדין וזהו עלה אלהים בתרועה אפי' בתרועה ובתנאי ה' בקול שופר כנזכר:
או יאמר עלה אלהים בתרועה הוי"ה בקול שופר מובן ע"ד שבארנו למעלה שמעו דבר ה' הנביא הזהיר להם להוציא דבורים קדושים וטהורים עד שבאמצעות דבוריהם יצטרף שם הוי"ה ב"ה מהתעוררות קדמת המחשבה עד ה' מוצאות הפה באופן המבואר בכמה מקומות להדורש מקומן ואזי תועלתו גדולה בהיות שמאסף ומחבר בדבור שם הוי"ה כי שמעו משמעו לשון אסיפה כמו וישמע שאול את העם שמעו דבר ע"י הדבור הוי"ה ב"ה וגורם ככה חבור ודביקות בד' עולמות אבי"ע המרומזים בארבע אותיות הוי"ה ב"ה והנה כענין שנבנה ונצטרף שם הוי"ה באמצעות הדבור ככה הענין ג"כ נבנה ונצטרף שם הוי"ה ב"ה בסדר תשר"ת כי תקיעה ראשונה בחי' כלל גדול פשוט בחי' גולמא כבחי' החכמה שהיא כלל נגד פרט ה' מוצאות הבינה וכלל אצטריך לפרט ועל דרך מאמרם ז"ל שהיא ספיקא לנו אם תרועה האמורה בתורה הוא היללה שאנו קוראים תרועה או אם הוא מה שאנו קוראים שברים וכו' ועכ"פ התרועה והשברים המה בחינת פרט נגד התקיעה והוא כלל הצריך לפרט בחינת אות י משם הוי"ה ואח"כ בא השברים כאדם הגנוח ויללה יליל הנה כאן בחי' פרט רמז לאות ראשונה משם הוי"ה ואח"כ בא ג"כ קול פשוט המורה אות ו משם הוי"ה ואחר כך התרועה ג"כ בחינת פרט נגד כלל הראשון ונמצא באמצעות סדר תשר"ת תש"ת תר"ת נתהוה ונצטרף צרוף הוי"ה ב"ה מול זה בא הרמז בכתוב עלה אלהים בתרועה כמבואר שיש להם עליה לבחינת הדינים המורים אלהים אמנם בתנאי הוי"ה בקול שופר כלומר בהיות סדר תקיעתכם ושופרותיכם בתכלית הזכות ובהירות עד שנתהוה ונצטרף צרוף הקדוש הוי"ה בקול שופר כמו בבחי' הדבור שצריך להיות במחשבה טהורה מראשית המחשבה עד עת בא הדבור בלתי תערובות חוץ כלל ואז עלה אלהים בתרועה כנזכר כלל הנשמע שעיקר כוונתינו עתה בראש השנה בתפלה וקול השופר כ"א לבנות ולכונן קומת השכינה וע"י זה אנו ממשיכין עלינו מדות המלכות להמליך עלינו מחדש ביתרון שאת וכמאמרם ז"ל אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם כמבואר למעלה והכוונה במלת אמרו משמעו לשון התפארת התפארו לפני כל בחינת מלכיות שבעולם ותשכילו לדעת למי נאה מלוכה וכאשר יסד בפייט סדר המלכיות מונה והולך גנות מלכות העמים ולו משפע המלוכה:
והנה במה ניכר שלימות מלכותו עלינו כ"א בהיות שאנו מתנהגים א"ע בנעימות מדותיו הקדושים וזה כל השנה וביותר עתה בר"ה משפט המלוכה מחדש וראוי שאל יתן האדם דומה לנפשו אפי' מעט רגע כי בכל פרטי חלקי הרגעים נכללים ככה מאורעות כללות השנה ועתה העת לתקנם בכח מה שיתקן אחר כך בפועל והעיקר עתה מצות הקבלה בלב והקב"ה טעם בתולה טעים להיות שאנו בונים את העולם מחדש ומן הקבלה ואילך שאנו מקבלין עתה עלינו עול מלכותו יתברך בהכנה רבה לתורה ועבודה מקבל הקב"ה תוספת תענוג כאלו עתה תחילת הבריאה ולא קבל עדיין טעם תענוג מעולם כ"א עתה מחדש וזהו מלכא טעם בתולה טעים אמנם עתה בר"ה איתא בכתבי האר"י זללה"ה סוד שמאלו תחת לראשי ואח"כ בסכות ימינו תחבקני ובשמיני עצרת גמר בחי' היחוד ע"ש עומק דבריו ומי יכול לעמוד על סודו ולהבין הדבר בפשיטות כי הנה באמת כוונות השופר ותפלות ר"ה ומצות אתרוג עם הלולב וסוכה הכל עולה בקנה א' כאשר יתבאר אי"ה במקומו והחילוק הוא אשר עתה בר"ה אינו כ"א בסוד קבלת הלב אנו ממליכין מלכותו עלינו ועדיין הקומה אינו בשלימות כי עיקר תיקון וקישוט קומתה בשלימות בהיות ישראל נותנים לבם ורוחם ונפשם להכניס את עוצם הכרתם והשגתם לידי עובדות כי כבר זכרתי בדרוש פסח במצרים היה הדעת בגלות ובצאת ישראל ממצרים יצא הדעת מהגלות וכולם יודעים שיש בורא ומנהיג ומשגיח ועכ"ז מעשיהם היפך הדעת והטעם להיות שעתה המדות המה בגלות ואינם יכולין להכניס הדעת במדות ולכן בראש השנה הוא רק בסוד שמאלו תחת לראשי ואח"כ בסוכות ימינו תחבקני שאז מכניסין את בחי' הדעת שקבלו על עצמם בר"ה לידי עובדא וכמו דאיתא בזוהר אשר בכל השנה במלולא תליא והשתא בעובדא שאנו עושין כזה בעובדא ממש ומנענעים הלולב ומיניו לשית סטרין בכדי להכניס הדעת בהמדות כאשר יתבאר כ"ז אי"ה בדרוש סכות ע"ש ולזה רמזו במאמרם מאן נצח קרבא מאן דמאני קרבא בידייהו הכוונה אותן המאני קרבא שהיו זורקין במלולא בראש השנה כנזכר דזריק חץ בתר חץ לגבי חוויא והשתא המאני קרבא בידייהו דייקא ולא בפה רק בסוד קבלת הלב כמו בר"ה ובאמת זהו תכלית ועצם תענוגו ית' ולכן עתה זמן השמחה וימינו תחבקני וגמר היחוד בשמיני עצרת אחר כללות פרטי התיקונים שהתחילו עשות מיום הראשון ראש השנה וכל הנזכר וכן יש לרמז בפסוק פ' כי תצא כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבר עליו לכל דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו הוא הדבר אשר דברתי מוסב על ראש השנה כי יקח איש הקב"ה נקרא איש מלחמה אשה חדשה כמבואר השכינה נקראת עתה אשה חדשה שאנו בני ישראל ממליכין עלינו מלכותו מחדש כנזכר מלכא טעם בתולה טעים להיות שעתה בר"ה חוזר למציאות הראשון לא יצא בצבא רומז להנ"ל שאז עדיין בסוד שמאלו תחת לראשי ולא יצא עדיין לבחי' היחוד וזהו הרמז במלת צבא כנודע נה"י נקרא צבאות ולא יעבר עליו לכל דבר כל כנוי למדות היסוד ודבר היא השכינה לחבר ולייחד בחי' כל לדבר כי עדיין אין הקומה בשלימותה כנזכר נקי יהיה לביתו שנה אחת יובן ע"ד הכונה ויעשו כולם אגודה אחת ואיתא בכונות י"כ אימא וברתא כלומר צריך להיות בהמשך הזמן בתשלום פרטי התיקונים מראש השנה וי"כ וסכות ובשמיני עצרת גמר בנין קומת השכינה מחסדים וגבורות כי בראש השנה בניינה ע"י הגבורות שננסרו ובסוכות בניינה ע"י החסדים ואז נקי יהיה לביתו זו אשתו אשה יראת ה' שיש לו להקב"ה במה להתפאר ואז ושמח את אשתו לאפוקי בראש השנה עדיין לא נגמר בשלימות תקון בניינה וממילא לא הלביש עדיין בגדי תפארתו ומעתה תאיר עיניך אפס קצת להבין בסוד הנסירה ומתחלה נקדים מה שאנו אומרים ביוצר של שבת תפארת עטה ליום המנוחה עונג קרא ליום השבת והכונה ע"ד שכבר זכרתי כמה פעמים מה ששמעתי מהמגיד זלה"ה שהיה אומר יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו עיקר כבודו יתברך לברא עולה העשיה החומריות ותערובות רע יותר על הטוב ולכאורה איה איפוא הכבוד של הקב"ה אמנם שצפה התענוג והשעשועים שיקבל מנשמות הצדיקים לדעת מאוס ברע ולבחור בטוב מזה גופא מגיע עיקר הכבוד וישמח לקראת הפקחים וכנזכר בפ' הקודמות פ"ה השליך משמים ארץ תפארת ישראל כלומר הקב"ה ברוב חסדיו וגודל טובו שרצה לשמוח במעשה הצדיקים ולקבל מהם התפארת וכל עוד שהאדם עוסק בתורה ועבודה ממעשה המצות ותפלה אינן ניכר כ"כ תפארת וכבודו כי התורה ותפלה והמצות המה יקרת הערך בלא הם והיא שעשוע דמרי עלמא עד לא אבן פינת הארץ ירה ועיקר התפארת שמקבל מנשמת הצדיקים בהיותם משכילים לעשות מלאכתם אפילו בארציות וגשמיות גם שם שם חק ומשפט להם לקשוט את השכינה ואינם מפרידים פנימיות מחשבתם מרוממותו יתברך אפילו כמעט רגע ובכללות המדריגות משיגים משם אורותיו הבהירים שנתפשטו מרום המעלות עד הנמוכים שבמדריגות מכאן נולד עיקר התפארת שצפה להתפאר במעשה הצדיקים וזהו השליך משמים מורה מדריגה עליונה ארץ מורה מדריגה התחתונה ומה השליך לשם מורה באצבע תפארת ישראל כלומר ההתפארת שצפה לקבל מישראל עיקר התפארת בהיותם עובדים את הקב"ה אפילו בארציות ובזה נתעלה ביתרון אור ויתרון שאת מעלת עם קדוש ישראל יותר מזולתם ואפילו מלאכי מרומים אין להם זאת המעלה ולכוונה זאת מצינו במאמרם שיעקב אבינו נקרא בחיר האבות וכמו שדרש בזוהר ע"פ פנה אל תפלת הערער דא תפלת דיחודין אברהם ויצחק ולא בזה את תפלתם דא צלותא דסגיאין תפלת יעקב להיות שבו כלולים גם מדות אברהם ויצחק חסד וגבורה וביה גוונים לאתפארא והט למשל אזנך בהתאספם יחד שבטי ישראל בגשתם לתפלה תחזה עיניך שאין דעתם דומה זה לזה ומה ששאל זה שאל זה דהיינו בהגיעם לפסוק ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה כל א' וא' שואל כאשר עם רצונו יש שמאריך בתיבת הוי"ה ומשים שם כלות נפשו ויש שרוצה להתפלל עבור בנים אוחז במלת צבאות בתפלת חנה שאמרה מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך לא נתת לי בן ויש שאוחז במלת עמנו כמו שהטבת לאחרים כן תשפיע עמנו ג"כ ברכות טוב ויש במלת משגב שיש לו איזה בחינת הטבה ורוצה שישגב הטבתו ויש במלת סלה שאין די לו בחי' הטבתו ורוצה שתהא עולמית ולכן מאריך במלת סלה בכל מאמצי כחו ונמצא הגם שכולם אומרים פסוק זה בשוה חלוקים הם בכוונתם ופנימיות מחשבתם ואין דעתם דומה זה לזה והקב"ה מקבל תענוג פרטי מכל א' וא' בפ"ע לערך מדתו שעובד עמה את הבורא ב"ה שם רוב תשמישו ולהיות יעקב אבינו אחז במדת התפארת כלולים בו הרבה גוונים ולכן נקרא תפלתו צלותא דסגיאין כמו שהנאספים כללות דעות בנ"א וחלוקים בדעותם כנזכר והוא בחיר האבות שגרם אליו ית' להתפאר בגוונים הכלולים במדתו משא"כ במדות אברהם אין בו גוונים להתפאר וכן במדת יצחק ומה שהיא בבחי' נפש ככה בבחינת הזמן כי שלשה אלה מדותם שוה "עולם "שנה "נפש כנזכר למעלה ולכן ששת ימי המעשה המה ימים יחידאין ואין מגיע לו להתלבש מחמתם במדות תפארתו כ"א ביום השבת מרכז ימי השבוע ונאמר בו ה' מלך גאות לבש ורשום בכוונה לכבוד שבת כי בחי' שבת הוא לבוש תפארתו ומעתה תשכיל לדעת תפארת עטה ליום המנוחה דייקא אז היא עוטה מעיל תפארתו כי בו גונים לאתפחרא כמבואר כמדתו של יעקב ומעתה נחזור לענין אשר עתה בר"ה בחי' דורמיטא ולזה בא תקיעת שופר לעורר הז"א משינתו כמ"ש עורו ישנים מתרדמתכם ועתה עיקר הכוונה בק' קולות שאנו תוקעים להחזיר המוחין כנודע למביני מדע והרמז במשפט המלך ביום המלוכה שתוקעין לפניו ואומרים יחי המלך אדונינו ככה אנו תוקעין בשופר להחזיר המוחין לז"א מלובשים בנה"י דבינה אם כל ח"י חיי המלך ובזה אנו אומרים יחי המלך אדוננו וכנזכר לעיל שאנו מקבלין עלינו עתה המלוכה מחדש וזה אנו גורמים אליו ית' מדות התפארת להתפאר בקבלת עול מלכותו וזה שנזכר בכוונות שעתה ביום ר"ה זו"נ אב"א וכוונתינו לנסר אותם והיינו כל זמן שלא קבלו ישראל עליהם עול מלכותו המה דבוקים אב"א ואחר כך ננסר באמצעות קבלתם מדות מלכות ונולד ההתפארות וזהו הרמז בכתוב כי חק לישראל עתה בר"ה חקיקה לישראל דלעילא מדות התפארת ואנו הגורמים שעוטה מעיל תפארתו וכל א' מישראל לערך המדה שמקבל עליו לעבדו ית' עמה ככה ננסר למעלה זו הבחי' מה שהיה כמוסה בעצמותו ולא היה במה להתפאר ננסר עתה להתפאר במדה זו לכן יש י' בהי' בנסירה ובכללות הנסירות יחד נולד כללות התפארת להתפאר במעשה הצדיקים כל או"א לערך אחיזת נשמתו וקבל עול מלכות שמים שלימה כנזכר תפארת עטה ליום המנוחה ואם עיני שכל לכם תשכילו להשיג אפס קצת ענין הנסירה הנעשה באמצעות עשרה ימים דבר יום ביומו העליון המורים מדות הידועים וככה הוא בנפש נעשה הנסירה באמצעות קבלת עול מלכות בסדר התפלה ותקיעות קנו המעוררים השינה מה שהוא עתה בסוד הדורמיטא להחזיר המוחין ובזה נמתק הדין מלמעלה ומלמטה אמן.
ושלמה המלך רמז בחכמתו מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל ופירש"י עובד האדמה ישן וערבה שינתו עליו יש לרמז על דרך שדרש בזוהר ע"פ מלך לשדה נעבד והקב"ה נקרא עובד אדמתו שכל בנין קומתם נבנה מנה"י דז"א כנודע למשכילים וזהו הכוונה בנסירה עשרה מדות דנוק' מעשרה פרקין דנה"י דז"א להביאה לפני ז"א וכ"ז נעשה באמצעות השינה ואנו בנ"י על ידי התקיעה מעוררין הז"א משינתו וכבר הקדמנו מהות השינה להיות עתה בר"ה חוזר למציאות הראשון תחלת הבריאה וכיון שמסתכלין על מעשה בנ"א ותחבולותם מה שפעלו ועשו כל השנה שעברה ואם לא נמצא בידם מע"ט להתפאר במעשיהם זהו בחי' השינה הסתלקות המוחין והנה כאשר בבריאה ראשונה זכרנו למעלה האבות הראשונים אברהם יצחק ויעקב המה עשו קדימת רצונו העולם בשבילם כמו שאנו אומרים בתפלת המועדים בגלל אבות שעשו רצונך שהם עשו הרצון לברוא העולם בשבילם ככה עתה החיוב מוטל על כללות עם קדוש ישראל לתקוע שופר לעורר ז"א משינתו בהוציא ההוד דאימא עם מוח בינה וסטרא דגבורה וכו' ולהחזיר' בראש ז"א ואז ינתן לרחל על ידו הדינין מתוקים אשר חידש ומיתקם בזווג או"א שעשה בשינתו והיינו בקול השופר הכלול מג' בחינות אר"מ מדות האבות שלשה והקול הזה ממשיך הבל הבא מהכתר עד עולם התחתון ועיין בכוונות שמונה והולך בחי' המתוקים בג' מקומות כיצד מתוק הראשון ע"י זווג הראשון דחיך וגומר ורי"ו זה עובר דרך השופר וממתיק הדינין אח"כ מתמתק מיתוק שני בעבור הקול בחניכי' וגו' וחוזר טעמו כצפיחית בדבש שהוא מספר ש"ו משופר ואמרתי רמז באפר מאן "דדמוך "בראש "שנתו ר"ת דבש להורות האמור שבאמצעות שינת ז"א מתמתק הדין וחוזר טעמו כצפיחית בדבש שהוא מספר ש"ו משופר שאנו ישראל מעוררים בתקיעת שופר ולזה אסור לנו לדמוך בראש השנה ואח"כ מתמתק מיתוק שלישי בעבור הקול בשפתים ובעת שמתאדם פני התוקע ממקורות הקולות היוצאים ומאדמים פניו מהתעוררת הפנים העליונים וכו' ומעתה תחזה אשר בפרטי התנועות שאנו מעוררים למטה ככה נתעורר למעלה וכ"ז מחסד אל נתן בידינו כל אלו התיקונים להמתיק הדין במקום עליון והכל תולה בבהירות המדות וקישוטם וכמו שזכרתי במ"א ענין זכות אבות הכוונה לשון זכות ובהירות מדות האבות שכל או"א מישראל צריך לקשוט מדותיו להשריש בקרבו זכות ובהירות מדות האבות שלשה לאהוב אהבת הבורא ב"ה ולירא שמו הנורא ולהתפאר בת"ת הבורא ב"ה לשלול מדות הפכיים ואם רואה שהסכיל עשות עכ"פ יקבל ע"ע מכאן ולהבא להכניס בקרבו מדות האבות שלשה ובזה כחו יפה לעורר זכות האבות בהירות מדותם חג"ת הכלולה בקול השופר אר"מ ומעתה תאיר עיניך בכוונות התקיעות דאיתא בכוונות ויתקע תקיעה אחת ויכוין שאברהם שהוא החסד דז"א הנעשה חכמה שהוא הישן כי יצא ממנו הנצח ע"ש עומק הדבר וכלפי דברינו הנאמרים בהסתכל על מעשי בני אדם ונראה שתמה בהם זכות אבות ולא השרו בקרבם מדות האהבה בשלימות ממילא נסתלק מוח החסד דז"א ונעשה ישן כ"י כי אין מי שיברא בשבילם העולם ולכן אנו מעוררים בתקיעה מדות אברהם כאשר מאז בתחלת הבריאה האבות עשו רצונו כן עתה בשברים יכוין שיצחק שהוא הגבורה דז"א הנעשה בינה שהוא הישן כי יצא ממנו ההוד ג"כ ע"ד הכוונה הנזכר כאישן צדיק בארץ לאחוז במדות היראה הרוממת נעשה ישן כביכול ועתה ע"י ההכנה שאנו מכינים א"ע לעובדו ביראה מעוררים הז"א משינתו לברוא העולם בתרועה יכוין שיעקב ודוד שהוא הת"ת דז"א שהוא הישן וכו' ג"כ הכוונה ע"ד הנזכר שעיקר הבריאה בשביל ישראל בכדי לקבל מחמתם התפארת וכנזכר בשם המגיד זללה"ה יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו עיקר כבודו שעלה ברצונו לברוא העולם ישמח ה' במעשיו שצפה התענוג והשעשועים שיקבל ממעשה הצדיקים וישמח לקראת הפקחים וכיון שמסתכלין עתה על מעשה בני אדם ואין מגיע מהם בחי' ההתפארת ממילא נעשה ישן כביכול ולכן עתה אנו מעוררים את לבנו ורוחנו ונפשנו בהכנה רבה לעובדו שכם אחד לייחד שמו בעולמו מכאן ולהבא כל מה דאפשר ובזה אנו מעוררים מדות יעקב ודוד וכנזכר במאמרם ע"פ אשרי העם יודעי תרועה ונתעוררו וכי אין אומות העולם יודעים להריע כמה קרנות יש להם אלא שהן מכירין לפתות את בוראן בתרועה והוא עומד מכסא דין לכסא רחמים וכבר בארנו הענין למעלה והכוונה בתרועה גופא המורה דין והיינו בהיות שנעדר מהם לערך מעשיהם בחי' התפארת אזי נעשה ישן ואין לו כ"י מוחין לחדש עולמו וכיון שאנו מייראים לנפשינו להכין לבנו לדרוש ה' בכל פרטי עובדותינו בזה כחנו יפה להחזיר המוח לברוא העולם מחדש וזהו שהן מכירין לפתות את בוראן בתרועה והוא עומד מכסא דין לכסא רחמים כי מן הקבלה ואילך גורמים רצונו יתברך מחדש לברוא העולם בשבילם ונתעורר משינתו ובאמצעות קולות השופר תבנה ותכונן קומת השכינה בעשרה מדרגותיה מפרקין דז"א כנזכר ומקבלת המוחין ע"י המיתוקים האלו ואח"כ נעשה בחי' הייחוד הראוי כנזכר בפסוק כי יקח איש אשה חדשה נקי יהיה לביתו שנה אחת מול זה רמז שלמה בחכמתו מתוקה שנת העובד כמבטיח ואומר הגם שעתה בר"ה סוד הדורמיטא המורה דין בחי' הסתלקות המוחין ותתיירא לנפשך מי יכול לעמוד בפני הדין הגדול והנורא לזה רמז אדרבא מתוקה שנת העובד מוסב על הקב"ה שהוא הישן ובאמצעות השינה ניתנה לרחל הדינים מתוקים אשר חידש ומיתק' בזווג או"א שעשה בשינתו מתוקה שנת העובד הוא הקב"ה הנקרא עובד אדמתו ומלך לשדה נעבד שנבנת ונתקנת בעשרה מדותיה הקדושים בי"פ דנה"י ומקבלת הדינים כמתוקים הנעשה באמצעות השינה יכול להיות אח"כ בחינת היחוד ולזה גמר אומר אם מעט ואם הרבה יאכל ידוע אכילה מתייחס בלשון זווג כלומר יהיה מה שיהיה אם מעט ואם הרבה על כל פנים יגרום באמצעות זה בחינת יחוד בעולם וישפיע שפע וברכה עליונה מרום המעלות עד מדריגה התחתונה אמן סלה נ"ו:
סליק דרוש ראש השנה בעזרת תולה ארץ על בלימה: