בפסוק ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם. לבאר את הענין נראה בהקדם נעים זמירות ישראל הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי לעשות רצונך אלהי חפצתי והכוונה כי באמת התורה כולה היא רק אותיות וכל אחד ואחד מישראל כפי בחינתו וערכו עושה מפרטי האותיות צירופים והנה אלו הצירופים שנעשו עתה מחדש על ידי כשרון פעולותיו ועומק השגה היו גם כן תחלה בכח האותיות אמנם הם ממתינים מלהצטרף עד עת צרפתהו איש המשכיל בעוצם הכרתו והשתדלותו בעבודת הבורא ב"ה משיג זה הצירוף מעצמו לעבוד עבודת הקודש כפי זה הצירוף ועי"ז יקבע זה הצירוף בקבע לבלתי יתמוטט עוד ויתפרדו ע"י פועלי און ח"ו כי אם אחד אל אחד יחדיו ידבקו בקשר אמיץ וחזק ואפ"ל שלזה כיוונו חז"ל באומרם עשה תורתך קבע ולכאורה צריך הבנה כי מצינו בתחלה היפך הדברים שאינו רשאי לעשות תפלתו קבע אלא רחמים ותחנונים אמנם הם אמרו עשה תורתך קבע והיה טעמו כמאמרינו שיעשה בחי' צירופים בתורה שגורם באמצעות עובדותיו הטובים והשגתו הגדולה צירופים חדשים בתורה ויראה ויתבונן לעשות אותם בקבע גמור לבלתי יתפרדו כל ימי חייו בעוה"ז ולהבין הענין עיין במ"א מה שזכרנו בשם הרמב"ן שפי' ע"ס ויהי אחר הדברים האלה ע"ש. וזה שרמז דוד המע"ה בדבריו הנעימים הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי כלומר ידעתי גם ידעתי אשר בודאי כבר כתוב עלי איזה צירוף בתורה לערך אחיזת נשמתי באותיות התורה ולערך עובדותי המוטל עלי לצרפם ואולם בעבור זאת שאיני יודע איזה צירוף כתוב עלי כי באמת עם כל פרטי עובדות שהאדם עושה כמוהם נעשה ונצטרף צירוף בתורה או טוב או להיפך צירוף לא טוב ח"ו כי זה הבחירה ביד האדם ולזה גמר אומר והתחנן לפניו יתברך ליתן לו לב טהור לעשות בתורה צירופים טובים כאשר ברצונו יתברך וזהו לעשות רצונך אלהי חפצתי כלומר ברצוני וחפצי לעשות צירוף קבע בתורה כרצונך שיהא צירוף טוב ולא צירוף כזה שהוא רק לרצוני ולא לרצון הבורא ב"ה. ומעתה תבין דברי חכמים ורמיזותם שנתעוררו עתידין צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה ודברי חכמים צריך לימוד אמנם יתבאר ע"ד המוזכר ובהקדם עוד כי הצדיקים מחזירים את התורה ליושנה לבחינתה וכבר נודע אורייתא מחכמה נפקית והצדיק ע"י עומק השגתו מפשיט אותה מהתלבשותה בסיפורי מעשיות ומלביש אותה בצורה רוחניות אורות עליונים ורזין עלאין משמות הקדושים המרומזים בסיפורים האלה וכמו דאיתא בשל"ה שהתורה נקרא פקודי ה' משמעו לשון פקדון כלומר כל התורה בכלל מבראשית ועד לעיני כל ישראל אינה רק שמות קדושים ועיקר מורה על שם העצם הוי"ה ב"ה אשר בשם זה גנוזים ופקודים כללות פרטי הענינים והסיפורים הגם שיש בה כמה וכמה ענינים שונים זמ"ז עכ"ז כללותם הם צירוף שם הוי"ה ב"ה ולכן נקרא התורה פקודי הוי"ה שבשם קדוש זה פקודה וגנוזה כל התורה בכלל וזהו מאמרם ז"ל עתידין צדיקים כלומר הצדיקים אמיתים עתידין הם תמיד בכל עת ובכל זמן אפילו עתה בדור הזה ועד לעתיד אם עיני שכל לו יוכלו לקרות כל התורה כולה בשמו של הקב"ה ולהמציא בפרטי סיפורים שם הוי"ה ב"ה וזה תכלית הדברים שהצדיקים מחזירים את התורה ליושנה כמו שהיתה מקודם התלבשותה בזה העולם והצריכה להתגשם בסיבת עם ישראל שאנו בני ישראל בעוה"ז בגוף עכור וגשם בלתי אפשרי להשיג עומקה כ"א באמצעות התלבשות כזה בכדי שיוכל אוזן הגשמי לשמוע אמנם לעתיד כאשר יזדככו הגופים מחומריות וימלא הארץ דעה את ה' מקטנם עד גדולם גדולות ורוממות אלהותו יתברך ותתרבה ההשגה בעולם ממילא יתפשט התורה מהגשם ג"כ ותהיה רק אורות עליונים ובהירים לעין כל והנה השכל נותן אם נזדככו ישראל עתה קודם הקץ ויוכלו להשיג אלהותו יתברך בשלימות יוכלו ג"כ לראות ולהשיג אורות עליונים בתורה אך להיות שאין אתנו יודע עד מה ואין אנו מזככים את עצמינו על כן צריך להיות המשך הזמן עד ביאת הגואל כמ"ש זכו אחישנה לא זכו בעתה. מול זה בא הרמז בתורה ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים ופירש"י בקש לגלות להם את הקץ ונסתלקה שכינה ממנו ולכאורה צריך הבנה האיך הוא מרומז בתורה שבקש לגלות להם את הקץ ולפי הנאמר יתפרש שפיר כי מחמת שאין להם לישראל שכל ודעת להכיר אותן הצירופים המוטל עליהם אשר נבראו בעולם לעשות ולצרף אותן הצירופים ולקבוע אותם בקבע גמור בלתי יתפרדו כאמור לעיל וזה תכלית הבריאה של כל העולמות הכל בשביל ישראל והוריד לנו את התורה הקדושה אשר בה אסתכל קב"ה וברא עלמא בהלבשה גשמיות והבחירה חפשית ביד אדם אם הוא מיטב ומישר דרכו ומשיג התלבשות אלהות באמצעות צמצום מדותיו הקדושים והטהורים אזי יכול לפשוט את התורה מצורה גשמיות להלביש אותה בצורה רוחניות ולצרף צירופים המוטל עליו לעשות ע"י כשרון פעולותיו ואזי יבוא הקץ תיכף ואם ח"ו אנו מתרשלין בתורה והעבודה ואין לנו התפשטות השכל לפשוט צורה ולהלביש צורה זה הגורמת אריכת הגלות ונמצא כלפי הדברים הנאמרים באמת אם בא יבוא חכם הכולל ומבשר טוב ללמוד וללמד לכל א' מישראל לומר ככה תעשה ויגלה לנו אותן הצירופים המוטלת עלינו לעשות כאו"א מצד בחירתו והשגתו והמורה צדק גילה אותן תיכף להגיד מראשית דבר אחרית דבר מה שתהיה אח"כ באחרית הימים בודאי מי הוא זה שלא יסור למשמעתו לעשות אותן העובדות אשר בסיבתם יגרום הצירופים שלעתיד וממילא לא תמשוך זמן הגאולה אמנם בעשות ככה אין הבחירה חפשית כי זה ניתנה ביד עם ישראל כאו"א לערך הכרתו והשגתו והתאמצו בעבודת בוראו הוא בעצמו יבוא על אותן הצירופים שיש לו באותיות התורה ואם לאו לא פעל כלום בבריאתו בעוה"ז ומה אהני לו שחכם הכולל המצוה בטוב גרם ככה והגיד לו במה יתכן לו לעשות צירופים אשר זה הוא בחירה בידו ואם כן בטלה הבחירה וזהו ויקרא יעקב לבניו ויאמר האספו ואגידה לכם וזה ידוע אשר בכל מקום שנאמר הגדה רזא דהמשכה ובכאן הרמז שרצה להמשיך ולהגיד להם אותן הצירופים שיקרה להם באחרית הימים לעת שתחזור התורה ליושנה ורצה לגלות להם אז תיכף ונמצא תולה בזה עת הקץ ולזה פירש רש"י בקש לגלות להם את הקץ כי בודאי אם אמר להם יעקב אבינו אותן הצרופים שיקרא באחרית הימים ממילא בטלה הבחירה כי כאו"א יעשה תיכף אותן הצירופים והעובדות בלי טרחא ובלי יגיעה ומי הוא זה אשר ימלא לבו לעשות היפך צירופים העיקרים ומעתה בין תבין פ"ה הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם ונראה שהורה להם את הדרך אשר ילכו בה בעבודת הבורא ובמעשה אשר יעשון כי אין לך שום דבר בעולם נברא לבטלה ח"ו כ"א כולם מורים על פועל החכם שפעל ועשה ככה בעולמו הכל בשביל קילוסו ולהשיג משם התלבשות אלהות הגנוז לשם בהסתרה אמנם להיות שהוא מגושם מאד לכן אין יד הכל ממשמשין ומשיגין את האלהות המלובש שם כ"א האנשים אשר עיני שכל להם יכולים לתפוס קצת ולהשיג כפי ערך תבונתם והכנת לבבם לדרוש אחדותו ויחודו יתברך וזוכרין תמיד לפני מי הם עומדים ואנשים אשר אלה להם המה בדרגא דאית ביה זכירה וע"ד דאיתא בזוהר מקץ שדרש מאי מקץ ר"ש אמר אתר דלית ביה זכירה וכו' וע"ד אתר דהוה ביה נשיו קם קמיה וגו' שנתים ימים מאי שנתים ימים דתב דרגיה לדרגא דאית ביה זכירה נראה להבין דברי הזוהר בשים לב מאין בא בחי' שכחה בעולם הוא רק באמצעות המשך הזמנים ואתה תחזה בזמן מיעוט הוא זוכר ואחר זמן רב נולד השכחה ונמצא בהעדר המשך הזמנים לא היה גם כן בחי' שכחה בעולם והמובן כי לערך התגלות והתפשטות הז' ימים מיום ליום מתרחק מעט מהשורש וזאת הגורמת השכחה כי אם היו תמיד קרובים לשורשם נתבטלו ממציאות והנה איש הירא ותמים וחרד להתמיד בעבודתו יתברך בלי רפיון זוכר בכל שעה ורגע לפני מי הוא עומד ומפשיט א"ע מגשמיות כאלו הוא למעלה מזה העולם למעלה מסדר הזמנים ושם אין שכחה מצויה כלל להיות קרוב מהשורש וזהו מאמר הזוהר מאי מקץ ר"ש אמר אתר דלית ביה זכירה כיון שהוא למטה סופיה לכל דרגין וע"ד אתר דהוה ביה נשיו קם קמיה כיון שהוא רחוק מהשורש שנתים ימים מאי שנתים ימים דתב דרגיה לדרגא דהיינו השתלשלות המדרגות בקרבתם אל שורשם ומקורם דאית ביה זכירה וכאמור כיון שאין שם התחלקות סדר הזמנים ממילא אין שם גם כן בחינת שכחה וכאשר קדם לנו ביאר פ"ה ויהי מקץ שנתים ימים רומז לעת קץ הגלות ויבואו ימים המקוים לנו אור בוקר תחזור הכל אל השורש ותעשה מבחינות שנים ימים הקדמונים ע"ש והכלל אשר זה תכלית המכוון מעם קרובו ישראל הנקראים דורשי יחודך שדורשין תמיד יחודו ואחדותו יתברך אפילו בעולם הנפרדים מעלים הכל אל השורש אחדות הגמור וזה עצם תענוגו יתברך שצפה לקבל מנשמותיהן של צדיקים ומצינו ביוסף הצדיק נרמז כזה בפ' ויגש: ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גשנה והכוונה אשר כבר נודע שיוסף מרכבה לצדיק יסוד עולם היותו משפיע שפע וברכה עליונה וכשנתפשט איזה מהמדות בעולם עוברים דרך בו מרום המעלות עד סוף המדריגות ע"ד משל התפשטות קו החסד למעלה הוא ענ"ג ואין למטה מנג"ע ומה שהם חסדים טובים וקדושים מתהפכים לאהבות רעים כמו ניאוף וכדומה מן הכיעור וכן שאר בחינות המדות במקומה הרמה המה רק טוב ובהתפשטותם מתהפכים מטוב לרע כי הכלל אשר לעומת גבול הקדושה יש ז' הפכיים והנה יוסף עמד על משמרתו לבלתי תת לכת אות השפעתו לחיצונים כ"א העלה הכל אל השורש קו האמצעי מדות אביו וזהו ויאסר יוסף מרכבתו ולא הניח התפשטות המדות למטה להופכם מצירוף ענ"ג לנג"ע ח"ו וזהו ויעל לקראת ישראל אביו שהעלה והגביה עולם הנפרדים לאחדות קו האמצעי מדות ישראל אביו שממנו נמשך הכל ותיבת גשנה מורה גודל הפעולה שגורם ככה גש"ן ה' שגש וקרב ה' אחרונה למדריגה עליונה כי מי שמעלה מדריגות התחתונים גורם יחוד איברי השכינה ומחזיר מחשבה הנאצלת למקומה כאשר עלה ברצונו הפשוט לבריאות עולמו ועתה תחזה ובין תבין אשר הורם יעקב אבינו תכלית העבודה הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם מלת ושמעו משמעו לשון אסיפה כמו וישמע שאול את העם שאספם למקום אחד ולהזהיר אותם בא שיאספו ויגביהו התחלקות המדריגות אל השורש מקום האחדות שנשתלשלו משם והוא ישראל סבא וממילא יעשו צירופים טובים וזה תכלית עבודת האדם בעוה"ז ודו"ק:
בפסוק גור אריה יהודה מטרף בני עלית לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים. יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד. יהי דן נחש עלי דרך שפיפן עלי אורח הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור. לבאר אלו מקראי קודש נראה בהקדם מה כתיב למעלה ויאמר ישראל אל יוסף וגו' ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי והנראה כי כבר זכרנו כמה פעמים מה היא עיקר עבודת בני ישראל רק לתקן שבעה מדות הקדושות אשר בכאן הוא מקום השאלה על שאמר הכתוב כי שאל נא לימים ראשונים אבל למעלה מעולם הבנין נאמר שלח תשלח את האם ולית מחשבה תפיסה וממילא אין שם עיקר העבודה כ"א הארץ נתן לבני אדם לתקן אותה והכינה בז' מדותיה הקדושים ולדחות הרע ז' תועבות כי זה לעומת זה עשה אלהים ואף לזאת יחרד האיש וילפת ויאחז צדיק דרכו לעשות לעצמו גדרים וסייגים בבחי' מדותיו ואל יהיה בהם מאומה מז' הפכיים ח"ו ובזה תולה עיקר העבודה זו תפלה עבודה שבלב שבלתי אפשרי לכוון בתורה ותפלה להוציא אותיות וצירופי תיבות מחכמה עד מלכות בחי' הדבור כ"א בהלחמו מול צר ואויב הוא היצה"ר בחי' ז' הפכיים מכאן באים לו כל מחשבות זרות המעורבות בתערובות חוץ חציו לדולקים יפעל היינו צירופי תיבותיו הנקרא חצים יפעל אותם דולקים אחריו לבלבל מחשבתו הקדושה וישלוט בהם לעשות כרצונו ולהיות עיקר בנין התיבה תולה בברית הלשון המשפיע השפעת השכל אל הדיבור כאשר הארכנו מענין זה למעלה ראש דברו יאיר אל יוסף לצוות בטוב ולביתו אחריו ורמז לו ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך לך דייקא להיותך מרכבה לברית עליון אשר לקחתי מיד האמרי אותיות אמר י' וידוע אות י' רומז לחכמה עיקר האמירה לגבוה הנמשך מקדימת המחשבה ולהיות מן החכמה עד הדיבור יש י' מדריגות כידוע ומוכרח להעביר המחשבה באמצעות זי"ה ויש שם מגע נכרי והיינו מחשבות המעורבות מחיצונים הבלי עולם לזה צריך ללמוד קשת וחרב להלחם נגדם לבלתי נגרר אחריהם לקלקל מחשבתו הטהורה וזה הרמז אשר לקחתי לשון לימוד מיד האמר"י וכאמור בחרבי ובקשתי כי בודאי צריך לימוד רב חרב וקשת ומלחמה ואז עולה כהוגן האמירה לגבוה בצירופים קדושים וטהורים ובלתי מ"ז כלל ועתה תחזה ביאור מקראי קודש
גור אריה יהודה כבר זכרנו יהודה כינוי למלכות וכמו דאיתא בזוהר הפעם אודה את ה' וגו' ותעמוד מלדת בגין דהכא אשתכללו ארבע סמכין מאי טעמא אמרה אודה את ה' בהאי ולאו בכולהו וכו' ת"ח אע"ג דתלת בנין הוו עד דאולידת ליהודה לא שלים כרסייא ובג"כ הפעם אודה את ה' ולא בכלהו וע"ד ותעמוד מלדת מאי ותעמוד דקיימא כרעייא על סמכוהי ועוד כתב לקמן בזוהר פתח רבי יוסי ואמר הפעם אודה וגו' אלא יהודה איהו ברא רביעאה לכרסייא ואיהי אשלים לכרסייא ובג"כ יהודה בלחודוי תקונא דכרסייא סמכא דכלהו סמכין כי דהמע"ה אתא מיהודה ואשלים לכרסייא וע"כ אקרי יהודה דאיהו שמא קדישא והדל"ת מרגלוהי דכרסייא הנה מי שיש לו מוח בקדקדו לבבו יבין אשר נשמע מדברי הזוהר יהודא הוא כינוי למלכות בחי' הדבור ועיקר הדבור הוא להוציא דבור לפני אלהים בתורה ותפלה והרמז יהודה אתה יודוך מכאן נמשך הודאה לפניו ית' ורמאז לו אביו מטרף בני עלית מאין נמשך לך בחי' עליה לעולמות עליונים היינו ממה שבני יוסף טרף ומערב אצלו השפע עליונה מכאן בא למלכות עליה למעלה ועיין למעלה פ"ה טרוף טורף יוסף ותבין שמשמעו לשון בצים הטרופים וכמוזכר למעלה שכל בחי' השפעה עוברים דרך מדות יוסף וזהו לא יסור שבט מיהודה כי ברית המעור וברית הלשון המה מכוונים ומורים על בחי' יחוד שבט הלשון עם בחי' הדבור ע"ד וקם שבט מישראל המבואר לנו במקום אחר והיינו לא יסור שבט הלשון מלהשפיע למלכות עולם הדיבור וכמוהו הרמז ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים ופרש"י אסיפת עמים ולהבין הענין נראה בהקדם פי' הכתוב אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ד' והכוונה יש לרמוז שפה ברורה הוסב על עם בני ישראל בהיות להם שכל חזק ועצום להיות לו דבורים טהורים ונקיים מכל מום תערובות חוץ באופן המבואר למעלה תועלת גדול המגיע יכולת בידם לקרא כולם אפילו אומות העולם לקרבם אל הקדושה וע"ד דאיתא באור החיים בענין הכאות סלע להוציא מימיו אשר נשמע ממאמר ודברתם שישנה עליה פרק אחד ופי' ע"י שישנה עליה פרק א' של תורה שהיא חיי עולם מפה קדוש יעורר כח שבדומם ומזה יתעורר לתת מים ע"ש לעניניו והמובן מזה מי שיש לו פה קדוש יכולת בידו לעורר אפילו נצוצות קדושות שבדוממים ופשיטא מי שיש לו שפה ברורה להוציא דבור של תורה ותפלה יכול להוציא אפי' מאה נצוצות קדושות שבהם לקרבם אל הקדושה ובפרט לעתיד שתתרבה ההשגה בעולם מגדולם ועד קטנם בודאי יהיה להם שפה ברורה ונקייה טהור ממום תערובות רע ואז אהפוך אל העמים להופכם מרע לטוב הכל על ידי שפה ברורה של ישראל עם הקדוש ויכולת בידם לקרותם כולם אף או"ה בשם ה' והמשכיל על דבר ימצא טוב טעם ודעת המרומז בכאן לא יסור שבט מיהודה כנזכר עד כי יבא שילה ושפה ברורה כזה גורם ולו יקהת עמים אסיפת עמים לקרבם אל הקדושה הגם שחז"ל נתעוררו אין מקבלים גרים לימות המשיח עכ"פ אם היות להם לישראל שפה ברורה וקדושה יוכלו לאסוף הניצוצין קדושים שבהם המחיה אותם ודו"ק בזה ותבין. ואומר.
יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד יובן ע"ד דאיתא באלשיך מה שטען הנחש עם האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן ורוצה הקב"ה ליתן משכר טוב הצפון אשר עין לא ראתה ומה לך להמתין בא ואראך בעוה"ז תענוג מה שהוא טוב למאכל וכי תאוה הוא לעינים תיכף ומיד ולא להמתין על טוב הצפון אשר עין לא ראתה ופתה אותה בזה וזהו שנאמר ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים דייקא ולא עין שלא ראתה ותקח מפריו ותאכל ע"ש לשונו והכלל בזה אשר יש שני סוגי ב"א באופני העבודה כת אחת עובדים את הבורא ב"ה בתשוקה ונפש חפיצה לעוצם הכרתם רוממות גדולת הבורא אשר הוא הבורא הוא שמנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות ובוחן לבות וכליות ומוסרים את לבם ורוחם ונפשם לעבודתו ית' בלתי שום סיבה והטבה בעולם ועבודתם הוא בתמידיות כיון שאינו תלויה בדבר ואינה בטלה עולמית וכת שני עבודתם תלויה בדבר בהשפעת עושר ונכסים וכל טוב לא יחסרו כל בה ובהעדר השפעות טובות ית' ויהי כי ירעב וקצף באלהיו וכדומה ואנשים כאלה אפשר לכנותם בשם יששכר אותיות יש שכר שאין לבם תמים אתו יתברך כי אם בעבור השכר שרוצה לקבל חלף עבודתו מול זה בא הרמז בתורה כמתמיה ואומר יש שכר מבטן מי יצא מדה מגונה כזה שימלא לבו לומר דייקא יש שכר ולא להמתין על רב טוב הצפון לצדיקים לעתיד לבוא ולהיות כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס והתשובה בצדו חמר גרם כלומר חומריות הגוף להיות מלובש בגוף חומר ועכור הבא מצד הנחש שפיתה לחוה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים הגשמיים בעוה"ז זאת הגורמת לומר דוקא יש שכר כיון שעינים להם ולא יראו להשיג רב טוב הצפון עין לא ראתה וזהו חמור גרם חומריות גורם לו כל זה להיות לו שכר מצותיו יתברך שמו בעוה"ז דייקא הגם שאומרים לו הלא ידעת אם לא שמעת שיש שכר טוב הצפון אשר עין לא ראתה הנה גם זה ישרה בעיניו וגם מזה אל יניח ידו ואיש כזה רובץ בין המשפתים לבי נכון אתו להמתין על טוב הצפון לצדיקים ובפנימיות מחשבתו נוטה ג"כ אחר שכר הגשמיות וזהו המרומז בכתוב וירא מנוחה כי טוב ירצה וירא לשון הבנה שמבין בשכלו שמנוחת עוה"ב הוא טוב מאד ואף גם זאת רואה הארץ כי נעמה גם הארציות נעים אצלו ביותר ובלתי אפשרי לו לפרוש עצמו מנועם הארציות וגשמיות תענוגי עוה"ז ולזה גמר אומר הכתוב ויט שכמו לסבול ובלבד שישיג תאות לבו בעוה"ז סובר שכן הוא ישר ונכון לפניו ובאמת תועה הוא מדרך השכל ויהי למס עובד ונמצא יצא נקי ואין לו מנוחה בעוה"ז ופשיטא בעוה"ב והכל בעבור שהם בחינת יש שכר כנזכר לעיל ובמקום אחר ביארנו באופן אחר ואין כאן מקומו:
יהי דן נחש עלי דרך שפיפן עלי ארח הנשך עקבי סוס ויפל רוכבו אחור הנכון אשר בכאן להזהיר באה תורתינו הקדושה ויחרד האיש הירא ותמים אל יתן דומה לנפשו ודן ידין אשר בכל פרטי עובדותיו ואפי' גדרים וסייגים שעושה לעצמו בעבודת בוראו גם שם הנחש מצויה וכאשר יתבאר לנו מאמרם ז"ל מפני מה הנחש מצויה בין הגדרים וסייגים גם שם הנחש הוא היצה"ר מצוי לשטנו לבלבל דרכו כי בחינת הליכה של אדם המשכיל שהולך ובא בעבדות הבורא זה נקרא דרך גבר ולזה הזהירה תורתינו הקדושה לכל אחד ואחד מישראל יהי דן בעצמו נחש הוא היצה"ר עלי דרך הצופה לצדיק ומבקש לבטלו מדרכו הטוב וישר להעמידו על דרך לא טוב להטעימו מטוב עולם הזה כאשר פתה לחוה וכי תאוה הוא לעינים הגשמיים וברור לך דבר הנראה לעין כל כנזכר וזהו נחש עלי דרך שפיפון עלי ארח איש השלם כמדובר ואתה תחזה מה החטא גורם בהעדר שמירתו מנחש עלי דרך הגבר בגבורת ה' זאת הגורמת הנושך עקבי סוס ויפול רכבו אחור כי ידוע מספר התיקונים ושקורא לאותיות בחי' סוסים והמה טפלים אל המחשבה הרוכבת עליהם ומאירה הארה עליונה להאותיות וכבר קדם לנו הדבור כמה פעמים שעיקר הדיבורים להיות בהתקשרות ומחשבה טהורה ונקייה תולה בעבודתו בחוץ אם מעשהו בהם באמונה לבלתי עשות צירופים בחיצונים אזי עולה תפלתו כהוגן ובהעדר שמירתו בעוסקו בחיצונים אזי הם הם מחשבות זרות ומעורבות הבאים לו בתורה ובתפלה והכל בעבור שלא ידע להזהר מן הנחש הוא היצר הרע לחבר החכמה אל בחי' העקב כמבואר לנו מאמר התיקונים יעקב י' עקב היינו התחברות היו"ד המורה על חכמה אל מדריגות התחתונים המורים בחינת עקב ואם לאו איתא בתיקונים כדין פרח יו"ד ואשתאר עקב וכדין אתקים ואתה תשופנו עקב ח"ו עיין במקום אחר באורך הענין. וזהו הנשך עקבי סוס כלומר הנחש הוא היצה"ר נושך ומושך את האותיות הנקרא סוסים לעשות מהם צירופים בחיצונים והכל בסיבת עקב שלא נזהר לחבר היו"ד אל העקב ואתקיים ואתה תשופנו עקב וממילא נופל רוכבו אחור מחשבה הרוכבת על אותיות נופלת אחור ח"ו ומוציא אותיות יבשים ורקים בלי הארה ממחשבה הקדומה לכן באה תורתינו הקדושה ליהנות ממנו עצה שכל אחד מישראל אל ירפה א"ע ודן ידין כי בכל פרטי עובדותיו מצוי שם היצה"ר ע"כ יכפול שמירתו לעוז במעוז שכלו לעמוד על עבודת הקודש בזהירות וזריזות גדול בדביקות אל ודו"ק:
בפסוק בן פורת יוסף בן פורת עלי עין בנות צעדה עלי שור וימררוהו ורבו וישטמהו בעלי חצים ותשב באיתן קשתו ויפזו זרעי ידיו מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל. הנכון בעיני אשר בכאן מורה התורה באצבע החילוק לדעת מי הוא זה הראוי לקרותו בשם בן להקב"ה וגם מי הוא הראוי לכנותו בשם בת כי בודאי הקב"ה טבע כמה מטבעות בחותם אחד ואין דעתן דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה בבחינת עבודתם יש שנקראו בנים למקום ברוך הוא ויש שנקראו בחינת עבדים רק בחינת נוקבא ורומז הכתוב אם נפשך לדעת מי הוא הנקרא בחינת בן פורת יוסף ותרגום ברי דיסני יוסף כל מגמתו והתאמצו בתורה ותפלה ומעשה המצוה כ"א לפרות ולגדל אות ההשפעה הנקרא יוסף להשפיע משפע ברכה עליונה לשכינה והכל לצורך גבוה לא לטובת הנאת עצמו כלום ובעשות ככה נאות לו לאדם להקרא ולכנות עצמו בשם בן לקרותו יתברך אבי כיון שמעשהו כבן שעושה נחת רוח לאביו שבשמים ואם לאו הלא לבת ישוה וההפרש בין שתי בחינות אלה בחון בפנימיות מחשבתך אם רצונך לבא על תכלית האמת אם יש לך אפס קצת ממדרגת בן או מדריגת נוקבא כי הנה אנו רואין רבות בנות עשו חיל בהכינם לקראת אלקים בתפלה שולח להם הקב"ה איזה הארת השכל לראות כעין רמז וסוד וכדומה מתענוגים הרוחנים ובמיעוט שכלם נשארים שקועים שם להתענג מזה ושוהין שם ראשם ורובם ובאמת אין זה כי אם דרך נסיון לראות היש משכיל דורש אלהים ומגמתו לראות המלך בעצמו כאשר ביארנו למעלה במשל המלך שהעמיד שומרים סביב לחצרו וזהו שגמר אומר הכתוב בן פרת עלי עין מי שזכה במעשיו הטובים לכנותו בשם בן למקום תועלתו גדולה ומובחרת פרת עלי עין כלומר הוא נתגדל ורבו למעלה עלי עין הסתכלות שרואה בתורה ותפלה איננו נשאר שקוע לשם כ"א מגביה א"ע בפנימיות מחשבתו להעמיק עוד יותר ורצונו לראות המלך הקדוש בעצמו ואדרבא מבחי' תענוג התחתון לוקח עצמו התעוררות והתלהבות אם כאן יש תענוג כזה שאינו המלך בעצמו כ"ש וק"ו כשאבוא אל חצר המלך פנימה כלום חסר מבית המלך תענוג כל התענוגים ואוכל להשיג מחוז חפצי זה נאמר בבן העושה רצון אביו כנ"ל אמנם לא כן בנות צעדה עלי שור רומז לבחי' נוקבא המקבל תענוג לעצמו מהסתכלות ומלת שור משמעו לשון הסתכלות כדברי הזוהר ויבואו אל מדבר שור אסתכלותא שם ולפחיתת ערכו נשאר שקוע לשם ושוהה את עצמו להתענג מבחי' הסתכלותו ואינו יכול לעלות למעלה לראות כבוד המלך וממילא כיון שאינו יכול לעלות לשם עם מחשבתו אזי תועלתו מעט בכוונת לבו במקום הגבוה יותר מהתענוג שיש לו ומקבל מבחינת הסתכלותו והכסיל בחושך הולך ואין אור לו לגרום שם בכוונת לבו המשכות השפעה מרום המעלות עד שכינת עוזינו להיות טרם הכין לקראת אלהים להשפיך שיחו לא עלה על רצונו להשלים רצון המלך כ"א אדרבא נפשו שוקקה שהמלך ישלים רצונו למלאות די מחסורו בגשמיות ובאמת עיקר תיקוני התפלה והמצוה המה רק תיקוני שכינה כנודע למביני מדע ורימז הכתוב.
וימררוהו ורובו וישטמוהו בעלי חיצים ותרגום בעלי פלוגתא מוסב על בחי' הבנות צעדה עלי שור כמדובר שהמה בחי' נוקבא לקבל תענוגים לעצמם ובודאי כמעשיהם בחוץ בעוסקיהם עניני צרכיותם לא זרו מתאות לבם להרבות הון מהבל ומאת ה' שכוח לוח לבם וכבר זכרתי כמה פעמים אשר עושה צירופים בחיצונים והם הם המ"ז שבאים אלו האותיות והצירופים ורצונם לעלות על ידי נענועת אותיות התורה והתפלה וכיון שלבו חסר ולא חלק לו בבינה לדעת עצות לנפשו איך להופכם ולהעלות אותם לשורשם זהו המלחמה מול צר הצורר לירות חיצים במו אופל הס"א לירות מפנימיות מחשבתו אותן המ"ז וזהו הרמז בנות צעדה עלי שור כנ"ל וימררהו ורבו וישטמהו בעלי חצים בעלי פלוגתא המה האותיות והצירופים שעשה בחיצונים הם העושים מריבה והם בעצמם בעלי פלוגתא ורוצים שיעלה אותם למקומם הראשון אשר היה שם אהלם בתחלה:
ותשב באיתן קשתו ויפזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל להבין נראה דהנה חז"ל נתעוררו איתן זה אברהם מדת החסד דאזיל עם כולהו יומין וכתיב ואברהם זקן בא בימים והכוונה אברהם זקן עליון שורש נשמתו אברהם סבא בא בימים היינו בכל זי"ה יש מעבר בחינת מדתו כידוע מזוהר ואח"כ מקבל בחי' היסוד מכללות הו"ק וזהו הרמז וילבש אותו בגדי שש רומז ליסוד הנקרא אות לבש התלבשות שש מדות כולם מקובצים בו והוא המשפיע לנוק' להיות להם בחי' התגלות בזה העולם כי אין לנו השגה באורות עליונים כ"א באמצעות התלבשות מדת המלכות וכנראה בזוהר שדרש על פסוק בקר אערך לך ואצפה כמד"א ויצפהו זהב טהור ע"ש ואיתא בגמרא רבי יוחנן קרא למאני מכבדותא ויש לרמוז הנ"ל כי להיות לכבוד עליון אין מחשבה תפיסא ביה כלל כי אם באמצעות התלבשות המלכות והשכינה היא בחי' לבוש לעולמות עליונים ואפ"ל שלכיוון זה קרא רבי יוחנן למאני בחינת לבוש מלכות מכבדותא כי הוא המגלה בזה העולם כבוד עליון ויובן הענין מרוחניות האדם שבלתי אפשרי להשיג מחשבות אדם הגשמי אם לא בהלבשה דרך אמצעות הדיבור וזהו ותשב באיתן קשתו ירצה בבחי' דיבור הנקרא איתן כי הדיבור הוא קשה וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ולכן נקרא הדבור איתן משא"כ בחי' המחשבה כאשר מבואר לנו באריכות פ"ה משכיל לאיתן האזרחי ותוכן הדברים מי הוא המשכיל לדיבור האזרחי היינו מדת האהבה מדתו של אברהם הנקרא אזרח מכאן נולד אצל המשכיל להוציא דיבור ע"ש באורך הענין ותבין ולכן ר"ת "משכיל "לאיתן "האזרחי מל"ה להורות שבלתי אפשרי להוציא מלה שלימה מפיו כ"א בהקדם לו אהבת הבורא ברוך הוא אמנם בהעדר שמירתו לעשות לפיו מחסום בעוסקו בצרכי גופו לבלתי עשות צירופים אזי צריך ללמוד קשת ומלחמה בתפלתו להוציא דיבורים טהורים ממום מ"ז כמבואר. ומעתה בין תבין הרמז ותשב באיתן קשתו כלומר מבחי' אברהם הנקרא איתן מכאן צורך לקשת ומגן ומלחמה להלחם במאני קרבא נגד ז' הפכים וכמדובר ולהיות מדת החסד כלליות זי"ה יומא דאזיל עם כולהו יומין בחי' מעבר דרך כלליותם לכן קורא הכתוב כללות זי"ה בשם איתן ומכנה הקשת באיתן קשתו כאמור לזה פירש"י ותשב באיתן קשתו נתישבה בחוזק להורות על בחינת הדיבור הנקרא קשה כמבואר נתישבה בחוזק להוציא דיבור בשלימות בהארה עליונה באהבה רבה וזהו ויפוזו זרועי ידיו ופירש"י לשון זהב מופז הכל נמשך בטהרת מדות הקדושים לבלתי יהא בהם שום מגע נכרי כי המדות נקראים ידים כידוע וזהו בחינת הקשת ומלחמה מול צר הצורר לבלתי נגרר אחר שבעה הפכיים ח"ו וזהו מידי אביר יעקב מתוקפו של יעקב משם רועה אבן ישראל משם אתה תוכל להשפיע לדיבור בחינת המלכות הנקרא אבן ישראל ולהבינך את הענין בהקדם מאמר הזוהר על פסוק מאשר שמנה לחמו והוא מעדני מלך מאשר שמנה לחמו דא הוא אתר דכלה מאשרין ליה ומאי איהו עלמא דאתי שמנה לחמו ממאן עד כאן לא פריש מאן הוא אתר אלא אית לחם ואית לחם וגו' אית לחם דאקרי לחם עוני ואית לחם דאיקרי לחם ענג וגו' ודא הוא לחמו לחם ו' ועל דא מאשר שמנה לחמו לחם ו' דהא מיניה אתון האי אילנא והוא מעטרא ליה דכתיב בעטרה שעטרה לו אמו וכד איהו נקיט ודאי הוא יתן מעדני מלך ומאן מלך דא כ"י דהא מניה אתזנת והוא יהיב ליה ע"י דצדיק דרגא קדישא את קיימא הנה משם תוצאות חיים ונרמז בכלל כל דברינו הנ"ל הנרמז בכתוב ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו כמבואר הכל מורה על שלימיות הדיבור וגמר הכתוב מאין נמשך עיקר השלימות מידי אביר יעקב היינו תוקפו של יעקב בעטרה שעטרה לו אימא עילאה עולם המחשבה משם ודאי רועה אבן ישראל ע"ד הנזכר דהא מיניה אחזן האי אילנא לחם עוני נעשה לחם ענג בהשפיע לדיבור ע"י דצדיק דרגא קדישא את קיימא נעשה אבן שלימה אותיות שלימות בהארת מחשבה קדישא ע"י השפעת ברית הלשון. וזהו בן פרת יוסף וכתרגום ברי דיסגי יוסף והיינו אזהרה לצדיק בגשתו אל עבודת הקודש איזה עבודה שבלב זו תפלה ישיב רוחו ונפשו לפרות ולרבות אות ההשפעה הנקרא יוסף להשפיע לשכינה בחינת הדיבור לחבר את האהל להיות אחד צירוף שם הקדוש הוי"ה ב"ה באופן המבואר והשם ברחמיו וברוב חסדיו יורנו דרך ידיעתו ויישרינו לעבודתו ויפק לנו רצון בחמלתו אנס"ו:
סליק ספר בראשית בעזרת המגיד אחרית מראשית