Ohr Hashem, Introduction to Ohr Hashem

בית יעקב לכו ונלכה באור ה׳

יסוד האמונות ושרש ההתחלות אשר יישירו אל ידיעת האמת בפנות התורה [האלהית] הוא האמונה במציאות האל יתברך ולהיות הכוונה בחלק הזה (אמונות) [אמות] פנות ודעות תורת האל יתברך וראוי שנחקור בשרש הזה ואופן עמידתינו עליו. ואולם היות שרש התחלות התורה (האל יתברך) [האלהי'] הוא האמונה במציאות האל יתברך הוא מבואר בעצמו להיות התורה מסודדת ומצווה ממסדר ומצוה. ואין ענין להיות האל יתברך זולת היות המסדר והמצוה האל ית' ולזה טעה טעות מפורסם מי שמנה במצות עשה להאמין מציאות האל יתברך וזה כי המצוה [מן] המצטרף ולא יצוייר מצוה בזולת מצוה ידוע. ולזה באשר נטה אמונת מציאות האל יתברך מצוה כבר נניח אמונת מציאות האל יתברך קודמת בידיעה לאמונת מציאות האל ואם נניח גם כן אמונת מציאות האל הקודמת מצוה יתחייב גם כן אמונת מציאות האל קודמת וכן לבלתי תכלית ויתחייב שתהיה אמונת מציאות האל מצות בלתי בעל תכלית וכל זה בתכלית הבטול ולזה הוא מבואר שאין ראוי למנות אמונת מציאות האל במצות עשה. וכבר יראה מפנים וזה שכבר יראה מהוראת שם המצוה וגדרה שלא תפול אלא בדברים שיש לרצון ולבחירה מבוא בהם. אמנם אם האמונת במציאות האל היא מהדברים שאין לבחירה ורצון מבוא בהם יתחייב שלא תפול הוראת שם המצוה בה וזה ממה שנחקור בו ממה שיבא בגזירת הצור ואיך שיהיה למה שהוא מבואר היות האמונה הזאת שרש והתחלה לכל המצות אם נמנה אותה במצוה יתחיי' שתהיה התחלה לעצמה וזה בתכלית הבטול אמנם הביאם אל זה ר״ל למנות השרש הזה מצוה המאמר שבסוף גמר' מכות אמרם תרי״ג מצות נאמרו למשה בסיני מאי קראה תורת צוה לנו משה והקשו תורה בגמ' שית מאה וחד סר הוויין והשיבו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום וחשבו מפני זה (שאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום) שאנכי ולא יהיה לך שתי מצוות ולזה מנו אמונת מציאות האל במצוה והוא מבואר שלא ייתחייב זה לפי שהמכוון שם שהשם הנקרא כן הוא האלוה והמנהיג אשר הוציאנו מארץ מצרים ולזה הטיב הרב רבינו משה ז״ל לפי דרך זה בספר המצות שלו שמנה המצוה הראשונה בהאמנת האלהות והוא שנאמין שיש שם עלה וסבה הוא הפועל לכל הנמצאים והוא אמרו אנכי ה׳ אלהיך. הנה פירש שם האלהות היותו פועל לכל הנמצאות ויהיה לפי זה אמרו אשר הוצאתיך מארץ מצרים כדמות ראיה על זאת האמונה וזה שמשם נעמוד על יכלת השם וכי הנמצאות כלם בערכו כחומר ביד היוצר. ולזה כבר תפול זאת המצוה על האמונה שהוא אשר הוציאנו מארץ מצרים אלא שהדרך הזה מבואר הנפילה בעצמו וזה שאמרם אנכי ולא יהיה לך כבר יראה שהוא כולל כל הדבור הנמשך עד לאוהבי ולשומרי מצות׳ לפי שכבר ישתתפו אלו השני דבורי' בדקדוק לשון מדבר בעדו כאמרו אנכי ה׳ אשר הוצאתיך על פני כי אנכי ה׳ אלהי' לאוהבי ולשומרי מצותי ולפי ששאר הדברות נמשכו׳ בדקד׳ לשון מדבר בנסתר כאמרו כי לא ינקה השם. כי ששת ימים עשה השם. שבת וינפש. הסכימו שאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה. ולפי שכל המחברים מוני האזהרות ראו למנות לא תעשה לך פסל ולא תשתחוה להם בשתי אזהרות והוא האמת בעצמו. הנה אם היה שנמנה אנכי במצוה יהיו ג׳ ששמענו מפי הגבורה (תרי״ל) [ויעלו אם כן לתרי״ד] ואם נחשוב ולא יהיה לך אלהי' באזהרה שלא להאמין באלהות לזולתו כמו שכתב הרב יעלו לתרט״ו. ולזה ראוי שנאמר שלא היתה הכוונה באמרם אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום שיהיה כל אחד מצוה אבל למה ששניהם נשתתפו בלשון מדבר בעדו כמו שקדם הוא שבארו שמפי הגבורה שמענום ויתחייב ששתי האזהרות שבדבור לא יהיה לך שהם לא תעשה לך פסל וכל תמונה ולא תשתחוה להם אשר שמענום מפי הגבורה ישלימו לתרי״ג עם התרי"א אשר שמענום מפי משה ומה שנשאר לבאר למה לא מנו לא יהיה לך אלהים אחרים על פני באזהרה ויהיו אם כן שלש אזהרות בדבור ההוא וזה ממה שיתבאר בקלות. והוא שאם היו האמונות ממה שאין לרצון ולבחירה מבוא בהם הנה לא תפול שם אזהרה עליהם ואם על כל פנים תפול שם האזהרה הנה יהיה פירוש לא יהיה לך שלא יקבל דבר אחר באלוה. וכבר התבאר בסנהדרין שהוא חייב מיתה. והנה לא ראו לחשוב לא יהיה לך ולא תשתחוה להם בשתים לפי שהשרש בשתיהם אחד והוא קבלת האלהות ואמנם לא תעשה פסל הוא אף על פי שלא עבדה ולא קבלה [באלוה] ולזה מנו אותם בשתים אבל לא עלה על דעתם לחשוב אנכי [ה׳ אלהיך] במצוה למה שהוא שרש והתחלה לכלל המצות כמו שקדם. וכאשר התבאר היות האמונה הזאת שרש והתחלה לכלל האמונות התוריות והמצות. הנה ראוי שנחקור עליה ועל אופן עמידתנו בשרש הזה. ואולם להיות האמונות התוריות מהם פנות ויסודות [לכלל המצות ומהם שאינם פנות ויסודות] אבל הם דעות אמתיות. ואמנם ישתתפו כלם בהיותם אמונות יאמינם המאמין בתורת האל יתברך וישתבח שמו לעד והכופר בהם ככופר בכל התורה [כלה]. ומהם סברות שהדעת נוטה אליהן אבל מי שלא יאמינם לא נקרא כופר. והיתה כונת החלק הזה (אמונת) [אמות] פנות ודעות התורה (האל) [האלה׳] יתברך וישתבח שמו. הנה ראינו לחלק החלק הזה לארבעה מאמרים. הא' בשרש הא' שהוא התחלה לכל האמונות התוריות. הב׳ באמונות שהם פנות ויסודות לכלל המצות. הג׳ בדעות האמתיות אשר נאמין בהם אנחנו המאמינים בתורת אלהות יתברך. הד׳ בסברות שהדעת נוט׳ אליהן והנה אופן הדבור בהן בב׳ דרבים הא' ביאור ענינם לפי מה שתגזרהו התורה. והב׳ באופן עמידתנו (עליו) [בהם] וישתבח שמו. The basis of all faith and the taproot of all beginnings, that paves the way towards understanding the truth of the elements of the divine Torah, is the believe in the existence of God, the Blessed. Therefore the purpose of this section [of Ohr Adonai] is to substantiate aspects and knowledge of the Torah of God, the Blessed, and it is worthy of examination, this root, and how it can be stood on firm ground.
Yet, if the first command of the Torah were to be belief in the existence of God, the Blessed, the commander would be commanded. And it is the nature of God to only be the one commanding, not a thing that is commanded! Yet this is the famous mistake of those who counted as a positive commandment belief in the existence of God, the Blessed, and this mistake is that the commands do not stand alone, there is no system of commands without a known and recognized commander.
And for this, when you count believing in God as a commandment, you already assume the existence of a God to command you, which you already knew that you should believe in. And if you were to believe that a God commanded you to believe in a God, you'd have to know that a God commanded you to believe in a God! And it would go on forever, this infinite chain of things you'd need to believe in, and so the whole point would be destroyed. And that is why you should never count believing in the existence of God, the Commander, as a commandment.