ספר מעין החכמה
[מדפוס ברלין שנה תס״ו]
זה הספר מעין החכמה שנתן מיכאל לפאלי ופאלי למרע"ה ומרע"ה גילהו להתחכם בו לדורות, וכשעמד דוד על ידיעתו אמר אודך ה׳ אלהי בכל לבי ואכבדה שמך לעולם. זהו תיקון וצירוף ומאמר ומכלל וחשבון, פי׳ של שם המפורש המיוחד בענפי שורש התנועה המתגברת בי״ג מיני תמורות. כיצד הוא התיקון? להוציא דבר במאמר והמאמר בדבר, והתיקון בצירוף והצירוף בתיקון, מכלל בחשבון וחשבון במכלל, עד להעמיד כל דבריהם במעין השלהבת והשלהבת במעיין, עד אין חקר ועד אין מספר, לאורה המתעלמת בתוספות החושך המסותרת, ולהביא הכל במלאכה הנגמרת בי״ג מיני תמורות, והתמורות הן מידות והמידות הן תמורות, וכולן אחוזות זו בגב זו ומתפשטות בגב התנועות והתנועות בתוספות, והתוספות בחסרונות והחסרונות בחיצונות, והחיצונות ביתירות והיתרות ביתרונות והיתרונות בגב א׳. ועתה יש לנו לחפש אחר הדברים אשר הם גלוים ונעלמים כגון אדנ"י הא׳ מתחלק לה׳ ראשים. כיצד? כשתפתח פיך לומר אלף הנה שני דברים, ואלו השני דברים הם שתי תיבות א״א ואם תאמר א״א מתחלקים בארבעה א א א א, וכשתשים השנים לראש והשנים לסוף תמצא שיש אויר בינתים והאויר לא תוכל לומר שאינו א׳ כמו כן שאינו פחות מזה א״כ הרי חמשה א א א א א וא׳ אינו פחות משנים כשתחשוב אותם תמצאם עשרה כנגד היו"ד, והיו״ד חשבונו עשרים, והעשרים הם ארבעים, והארבעים הם שמונים, והשמונים הם ק״ס בענין הכפול, יש לנו להשיבו אל עיקר היו״ד.
כיצד? כשתחשוב אלו הק"ס עשרה עשרה תמצאם י״ו עשיריות, הוציא מכל עשרה שנים תמצאם ל״ב וכשתכפלם תמצא ס״ד, וארבעה א א א א בהברת כפולים, הרי ע״ב כנגד שמות של הקב״ה והם עיקר הכל ומונחים על הכתר ובאלו פותח וסוגר ומשלח ואוסר כאשר ייטב בעיני היוצר, כשתוציאם כן ישאר א׳ שהוא אור הקדמון מבריח בינתים.
ועתה אשוב אל העיקר הראשון שהוא קדמון בתנועתו וממנו מתפשטין השלהביות הנפרדות שהן רחוקות מן התנועות, כדי שיתברר הדבר, ואילו תצטרך להתקרב אל השלהביות אשר חזוק מחזוק וחום מחום ויקוד מיקוד עד ז' פעמים שהן אחוזות כולן בכנפי היו"ד, והיו"ד היא תמורה והתמורה היא תנועה והתנועה צירוף והצירוף עשייה והעשייה מאמר, עד שתחקור ותחשוב ותחפש ותיישב ותעמוד ד' שמות ביו״ד, ואלו הן ביאור ד׳ שמות ביו״ד ואלו הן ד' אותיות שהן כגחלת קשורה בשלהבת ושלהבת מתחלקת לד׳ ראשים וכולן מורות על ענין אחד, והאחד עיקר יו״ד, וע״כ הוא היו״ד מעיין המתגבר, ומימין מתפשטים לכ״ד חלקים והחלק לד׳ שרשים והשרשים לד' ענפים והענף לב׳ תנועות והתנועות נפרדות עד אין חקר עד ששבים חלילה וחוזרות למעיין אשר היו ממנו, כמו כן אלו ד׳ שמות שאמרנו, והשמות אלו הם האחד אהי"ה והשני הוי"ה והשלישי אדנ"י והרביעי ייא"י. ודע ובין וחקור וחשוב והעמד וסמוך דבר לדבר והמשל משל למשל עד שתעמוד על בירור הדברים, כי כל חכמה ובינה וכל דעת ומחשבה וחקירה וידיעה ותנועה והגיון ודבור ולחש וקול ופועל ומשמר ומפעל הכל תמצא בזה השם, וכשתרצה לעמוד להתחכם באלו הד׳ אותיות היוצאין ברל"ו שערים ומהם תעלה למעשה ומהמעשה לנסיון ומהנסיון לראיה ומראיה לחקירה ומחקירה לידיעה ומידיעה למעלה וממעלה ליישוב הדעת עד שתעמוד על בירור כל דבר ודבר ותתחכם בלשון ותבין מלת אדם ודיבור בהמה וצפצוף עופות יללת חיות וצעקת כלבים אשר הם לדעת המזומן לבא, ומזה תתחכם במעלה ובמדרגה העליונה להבין שיחת שדים ושיחת מלאכים המשרתים פני האישים, ושיחת דקלים ותנועות ימים, וצירוף לבבות והגיון לשונות וחשבון כליות עד שתעמוד בבירור גמור ותתיישב בדעתך ליישב במחשבת עליון היושב באויר שאין מדרגה למעלה הימנה ואין חקר זה מצוי לכל וזה החקר אין תכלית.
וע״ז אמר איוב (יא,ז) החקר אלוה תמצא ר״ל חקירות התנועה המיוסדת בדבר, הנמשכת ממקום המאמר והיא מתפשטת בחלק הריבוע, וע״ז היה לנו לומר בהרבעה שהוא ארבע, ולקחנו מדה ממשקל ומשקל ממדה ומשקל מריבוע וריבוע מטופח וטופח מזרת וזרת מיד ויד מזרת, והכל בעיגול ועיגול לקחנו אותו מאל"ף וא׳ מיו"ד וי׳ הוא המעיין ושרשיה שרשות ומקוריה דבוקות, והסיפות מיוסדות בתיקון המעגל והמעגל הוא מסבב לסובב וסובב לנצב ונצב לעומד והעמידה חוקרת והחקירה דוממת (פ׳ מחשבת) והדממה צווחת והצווחה יוצאת והיציאה יולדת והיולדת נובעת והנובעת מתפשטת ומתפשטת מתגברת ומתגברת מתנוצצת, וזהו האויר הקדמון ובו חוזרים כל הכללים לפרטים והפרטים לכללים, וכולם ביו״ד כוללים ומצלצלים וחוזרים ומצווחים ובחזרתם מתעגלים ובעיגולם מתחממים ורצים כמרוצת הכסף המתחמם באש עד שמתחברים כולם זה עם זה כחתיכת הכסף המצורפים המצטרפים זה עם זה בהתחממם באש, והחלקים מתחברים חלק בחלק עד ששבים כאחד.
זה שאמרנו מהתנועה כשיפתח אדם פיו לומר א נעשה בית חלקים קול ורוח, שהתנועה היא הקול מפני שיוצאת בהברה ומורה על א והרוח הוא אויר ומורה על א שני, הרי שני א א, ושניהם כאחד נקראים דבר מפני האויר שבא משניהם וזהו קול ורוח ודיבור, וא׳ שלישי כמו כן קול ורוח ודיבור, וא׳ רביעי כמו כן קול ורוח ודיבור שכבר אמרנו שב׳ תנועות ד׳ א א א א א״ב בד׳ פעמים תמצא ד׳ דברים דבר דבר דבר דבר, הוציא אלו הד׳ דברים שהם האויר שבין האלפים שהוא מתחלק לד׳ והשני אות לשנים כדי לכלול ב׳ דברים באחד תמצא שזו היא האלף הנוספת והם ה' א א א א א, ואלו הד' הם כחות המתגברות והמתפשטות והמשתנות בבנין הגוף, ה׳ הנשארת הוא אדון והוא אדון יחיד וממנו יוצאים נצוצים שהם מתנוצצים כשלהביות ירקות ומתחלקות לכמה גוונין, וכל גוון וגוון מורה על ענינו ויורה לכל מי שיצפה בצפייתו היאך יצפה וכיצד יחקור ויעמוד על חקירה ובאיזה יעמוד על הדמיון לדרוש ולתור ולחכם, וכל תנועה ותנועה כיצד ישתנו וכיצד יתחלקו וכיצד ידבקו וכיצד יתפזרו ויקבצו ויתלבנו ויתבלבלו ויוצאים בכמה כתרים מסתורים ומוכתרים ונעטרים ומורים על ענינים קבוצים, וכולם רצופים מסותרים וחשוכים וגלויים, והכל חוזר למקום אחד ולגיון אחד ולענין אחד, עד שחוזרים ענפי שלהביות להיות שנים כאחד, והאחד הם י״ג והי״ג הם אחד, כי הוא בחשבון עשרה, כיצד? האחד הוא שנים כמו שאמרנו וחמשה א׳ א׳ א׳ א׳ א׳ כולם כן (כפולים) הרי עשרה, וכשתעשה מאלו הי״ג חלקים ישאר אחד ואחד הוא אל״ף ואחד שהוא י״ג הוא א׳.
ועתה אבאר בבירור גמור כיצד הא׳ הוא בחשבון ד׳, כשתחשוב ד׳ פעמים ד הם י״ו, הוציא מהם הא׳ שהוא בחשבון הב׳ ישארו י״ד, הוציא מהם האויר היוצא משניהם שנחשב בא׳ אחד הרי יוצא מי"ו ג׳, ישארו י״ג נגד י״ג מדות, אלו י״ג מדות מורות כל אחת על ענינו וכל אחת ואחת על מתכונת מקומה, והספר והסיפור והכלל והמאמר והסְפָר ומשך המעינות ושרביטי המקורות. ועתה הסתכל ותבין, תכין לבך לחידה הראשונה שהיא ארוכה ונכונה וישרה כמו השרביט, ועל אלו הענינים נקראים כל אלו המדות שלהביות, והשלהביות שרביטים והשרביטים עינים, ועינים מתחלקים כל אחד ואחד לד׳ ענינים והענין למקור והמקור לבנין והבנין לקפא והקפא לגחלת והגחלות הן אחוזות הענינים כולם ועל זה נאמר השלהביות בגחלת, ומשלהבת יוצא האויר והאויר הוא העיקר אשר על בנין ומפעל ותיקן ומשקל וחשבון ומאמר ומכלל והכל הוא עיקר הכל.
ועתה יש לנו להבין ולהתבונן ולחשוב ולהסתכל במחקרי לבנו במחשבותינו ובהגיונינו ובראיית עינינו ובתנועות רוחנו ובלחישת לשוננו ובמוצא שפתינו עד שנעמוד על הבירור והנכון עד ידיעת אלו הענינים כולם, ונתחיל מן הענין בשביל שהוא ראש לכל ראשון [ותקוה) [ותקנה) לכל תיקון ויורנו על דרך הנכון.
ודע כי הקב״ה המצוי הראשון, ולא נקרא מצוי רק מי שהמציא את עצמו, ואחר שהמציא את עצמו יש לו לעמוד ולהתבונן בחקירות מציאותו כיצד התחיל או באיזה דרך הדריך או העמידה באיזה נתיב היה, ואם נתיב אחד הוא או נתיבות הרבה או לכמה נחלקים או לכמה ענינים נוטים או מה רוצה לילך דרך או נתיב, או שהשבילים צרים וקצרים והנתיבות יתירים והדרכים רחבים, והשבילות והנתיבות באומות, והדרכים נחקקים כדמות זכר ונקבה, וע"ז הענין מתפשטות ומתלבנות בפלאי פלאות, והפלאות מפליאות ומן המפליאות השלהביות מן השלהביות החוטין נמשכין ויוצאים, וחוטים מתעבים בעבים מתגברין עד שנעשו שרביטין, וזהו העיקר שהכל חוזר חלילה ומתמסמס והולך עד ששב לאויר כמו שהיה, והאויר הוא העיקר, כי קודם שנבראו שמים העליונים הנקראים שלש מאות ותשעים רביעית שהם מדורו של הקדמון, וקודם שנעשו ערפל וחשמל ופרגד וכסא ומלאך ושרף ואופן וחיה וכרוב וכוכב ומזל ורבוע אשר הוא רבוע שממנו יצאו, וקודם שנבראו הימים והמעינות והאגמים נהרות ונחלים, וקודם בריאת חיות ובהמות ועופות ודגים שרצים ורמשים שקצים ואדם ושדים ומזיקין ולילין ורוחין וכל מיני אויר, קודם היה אור שהוא עיקר שממנו יצא אור המזוקק מאלף אלפים ורבוא רבבות מיני מאורות, וזהו אויר הקדמון שהוא עיקר ומפני זה נקרא רוח הקדש.
ותדע ותשכיל כי קודם אלו הדברים אשר זכרנו לא היה שם אלא האויר שאמרנו, והוא מחושך משני ענינים של מיני מקורות האחד היה נובע אורה עד אין חקר ומספר, הנביעות היתה במהירות כמו נצוצים שיוצאים כולם כאחד ומתפזרים לכמה חלקים בשעה שהאומן מכה בפטיש ואחריו נמשך המבוע האחד שממנו נמשך החושך, והחושך הוא מעורב מג׳ גוונין אחד הוא חושך כמו עליית השחר שהוא כמו ירוק, והאחד הוא מחושך והוא מעורב מירוק ותכלת, והאחד הוא חושך לבן מעורב בירוק ובתכלת ובאדמון, וזהו החושך הקדמון שיצא מן האויר.
ואל תחוש לחקור עליו ולעיין בחקירתו, שאפילו משה רבינו ע״ה לא היה יכול לשאול עליו כלום אפילו שאלה וכ״ש חקירה, וכל מה שאמר לא אמר אלא כדי שלא תשתנה ידיעת דמותו של הקב״ה בלבו, וכשהיתה הידיעה כנגדו באחד, כלומר בשעה שנתברר הדבר בלבו אלא שהיה יודע הידיעה הנכונה והיתה מכוונת בדעתו אע״פ שלא היה לו לחקור ולצפות במעלה יתירה על זו ולדרוש בה כשידע יסודו בכוונה גמורה ולא נשתנה דמות של הקב״ה בלבו, שמח ושאל שאילתו מכוונת, וע״ז אמר "הודיעני נא את דרכיך" והשיבו הקב״ה ע״ז הענין "לא תוכל לראות את פני", כלומר זה החושך שאתה מבקש ידיעתו שהיה לכל ממני ומקור שלי לא תוכל לעמוד על בירור חקירתו וע״ז אמר וראית את אחורי ופני לא יראו, ויונתן תרגם ית דבתריי וקדמיי לא יתחזון, כלומר שהיה קודם ממני לא תוכל להשיגו כדי שתאמר עלי שאני כשאר אחדים שתאמר פלוני יצא ממקום פלוני מקור פלוני ממקום פלוני, ע״ז לא תוכל לדעת ידיעת זה החושך שהוא מכוון במציאותו, אבל מכאן ואילך תדע הכל, כלומר מזה החשך ולמטה תדע, ואפילו בריאת עצמי ועוצם שמי וכבודי. באותה שעה התחיל משה להסתכל באויר הקדמון שהוא עיקר כמו שאמרנו, ומצאו מחשך משני ענינים משני מקורות, הא׳ נובעת אורה והב׳ נובעת חשיכה, והנביעות נמשכות דרך הצינורות ומקלחות והקילוח חוזר להיות דק כמו סלון והסלון חוזר להיות דק ביותר עד ששב כחוט, ובאותו הדקות יתנהג ויתמשך עד שמשליך טיפין טיפין דקים קטנים, ואותן הטיפין מתחברים ונעשים חתיכות, והחתיכות הולכות וגדולות עד שנמשכין ויוצאין בחוזק גדול ומתקרבות זו עם זו ומתערבין זו עם זו ומתפשטות ומצטרפות, עד שיצא מהן לחלוחות והלחלוחות ניגר ונמשך ונקפא ובקפוי יהא צח ויתלבן ויתברר עד שיתפזרו אותן החתיכות הראשונות שאמרנו ויצא מהן כמין קצף שהוא צף על פני המים ונעשה הכל לחלוח, ומזה הלחלוח יצא רוח וזה רוח הקדש, וע״ז נאמר "ורוח אלהים מרחפת על פני המים", כלומר הרוח היה מתגבר בקדושה ונעשה חדודין חדודין וכל חידוד וחידוד נעשה ענף וכל ענף וענף נעשה שורש בפני עצמו שממנו יוצאין כמה ענינים וכמה דברים, והנה לך הדברים הבירור והדומין כדי שתדע ותבין רוח הקדש הוא הרוח היוצא מן הלחלוח הנמשך מן הנביעות שאחד מהן נובע אורה והשני נובע חשכה והקצף הנשאר הוא לבן, המעיין האודם קבוע בלובן והלובן באודם, ובו מתקבצים הענינים ונדבקים זו בגב זו וזו בגב זו עד לאין חקר עד ששבין דקין דקין באלו השני מקורות שמהם הנביעות הנובעות, הוא ענין אחד הבא מן החושך הקדמון המורה על צורה ובריאה ושנוי הצורה, והבריאה היא נפרדת ומשתנה מדמיון חבירתה שהיא דוגמת קופה שנכפסה והיא אמצעי וסובבת ויושבת בראש ויונקת כח כולם ונדונת עם כולם, וכולם נמשכין ויוצאין ממנה ואין בה דמיון ולא הפרש אלא מראה הלבן והאודם, ועל כן נעשית שני חלקים ומן החלקים המקורות ומן המקורות האחד נובע אורה שהיא נחלקת לב׳ גוונים האלו שאמרנו שהם מראה הלובן והאודם, ומן המקור השני נובע החושך שהוא מעורב בג׳ גוונים ושני המקורות המשתנים והמשנים גווניהם בהמשכם, כי בהיותם בכח החושך הקדמון אינם אלא ב׳ גוונים כשאר החושך אבל בהמשך גווניהם נשתנו לגוונים הרבה הנכללים בה׳ גוונים שזכרנו, ואלו החמשה גוונים הם השלהבת היוצאת מן האויר ומתחלקת בתנועות, כי כבר אמרנו כי ב׳ הנביעות הן ענין אחד הבא מן החשך הקדמון, ואורה היא צורה ואותה צורה בהשתנותה מצטיירת ציורים במיני צבעונים וגוונים, צבעונים עשרה וכל גוון וגוון בפני עצמו יש בו מספר עשרה עד שהם עולים למאה, והמאה הם חוזרים חלילה במאמר וחשבון ומכלל דבר בדבר וחשבון בחשבון ומאמר במאמר עד ששבין לחשבון אלף והא׳ היא עיקר.
ואלו עשרה גוונים הם נובעים מהחושך והם אויר מאויר וזוהר מזוהר וזיו מזיו ויקוד מיקוד הרי עשרה, הראשון הוא אור מופלא וזהו אויר מאויר, והשני אור הנסתר וזהו זוהר מזוהר, והשלישי אור המתפוצץ וזהו זיו מזיו, והרביעי אור צח וזהו אור מאור, החמישי אור מצוחצח וזהו אור מזוהר, והששי אור הזהיר וזהו זיו מאור, והשביעי אור מזוקק וזהו אור מזיו, והשמיני אור צח ומצוחצח וזהו זיו מזוהר, והתשיעי הוא אור בהיר וזהו זוהר מזיו, והעשירי אור נוגה וזהו יקוד מיקוד. ועתה נשוב לפרש כל אור וזיו וזוהר שיש בהן על הסדר כדי שתדע ותבין שאין החשך הקדמון בכלל מספרם כי ממנו תוצאות כולם וממנו יצאו המבוע שהם נובעים ממנו והוא הנקרא אור הנמשך מאור כי הוא מתעלם ואי אפשר שיודע עיקר מציאותו של זה החושך לכך נקרא חושך מחשיך ולא בשביל שהוא דומה לאפלה, אלא מפני שאין בריה יכולה להסתכל בו, ואפילו המלאכים היושבים ראשונה במלכות שמים אין להם כח להסתכל בו כאדם שאין לו כח להסתכל בעין השמש החזק, ועוד שכל המאורות יוצאים ממנו, ולא נקרא חשך מחשיך אלא מפני שהוא נעלה ונעלם ומתעלם מכל השגת הנביאים ואלו דרכיהם למוצאיהם, וזהו פי׳ מעניני שזכרנו כל ענין וענין בענינו. הראשון הוא אור מופלא שאין בו גוון והוא כל גוון והוא דומה למראה שהכל נראין בתוכו ואין בו גוון, כי האור המופלא מקבל החילוף מן האור הנחשך מהאור, והוא ראש לכל הגוונים ואין בו גוון קבוע והוא כעין תכלת וכולן שווין בו כי החושך נחשך מן האור והוא א׳ שאמרנו והוא קול בהברתו שהיא נקראת תנועה והתנועה היא א׳. שני הנקרא רוח הקדש לומר לך מה שהיה קודם הוא מקור אחד והוא הכל וכשחוזר להיות ב׳ מקורות יצא המקום השני ממנו יצא רוח ונקרא רוח הקדש, קדש הוא אחד ואח״כ עושה שנים, והיה דומה להראשון, ומעיין שיש בו מים מועטין והמקור נובע והולך וגדול עד שימשוך מאותו מעין אחד קטן ממנו, ומאלה השנים יתפשטו כמה מעינות מעין ממעין עד אין סוף ואין מספר, וזהו שאמר דוד המלך ע״ה ברמז "נער הייתי גם זקנתי" כלומר אותו המעין הקדמון שהוא אור הנחשך מהאור היה כמו אש ירוק וכל העשונים כלולים בו וכשהיה באוירו ולא היה להם תנועה היה מועט ולא היה ניכר כנער קטן שהוא קטן ומתרבה ממיעוטו, אבל בהמשך ממנו ענינים כ״א נראה זיו ונגלה ונראה כבודו ויצא דבר מדבר עד שיצאו ממנו עשרה ענינים, ואלו הענינים נקראים שלהביות שהן כמין פקעת שיש בה חומץ הרבה והחוטין אחוזות בשלהביות. והשלהביות בגחלת, ותדע ותשכיל כי זה שאנו אומרים מהאור הנמשך מהאויר שהוא אש יקד יקוד שממנו מתפרדות ומתפשטות ומתגברות והולכות כל התנועות וכל ההברות עד ששבין לארבע והארבע הם ד אותיות שהם אש שהכל כלול בהן ואלו הן: א' ה"א אהיה וא' כבר אמרנו שהן שתי תנועות וכל תנועה ותנועה מתחלפת לשתים ומתחלקת לשתים והאויר שהוא מסבב לנצב אחד הרי חמשה א׳ א׳ א׳ א׳ א׳ וכשתוציא כל אחד מהם בשתי תנועות הם י׳ כנגד ה׳ וזה היו״ד שנרמז בחשבון א׳ הוא כח היו״ד של ד׳ אותיות ושל א' ויו"ד מן הרבוע שזכרנו, כדי שתדע שהאותיות שהן ראש לד׳ שמות כולן כוללות באות א׳ שהוא מספר יו״ד כשתעשה יו״ד עשרת פעמים תמצאם ק׳ וזהו התיקון שהתחלנו לדבר בו שצריך תיקון המעשה כדי שתעמיד הדבר על בוריו של הקב״ה והמציאות ג״כ ביחוד ית׳, והחידה במשל והמשל בתכלית והתכלית במעשה, וזהו התיקון לכוון לבך בד׳ אותיות הללו שהם יסוד השם המפורש ובהם נעלם נחל נובע ומעין המתגבר ומתחלקים לב׳ חלקים ורצים כבזק ואודם מוסיף והולך ומתגבר, והעיקר של כולם הוא הוי״ה והוא חשבון כ״ו כנגד כ״ו תנועות שיצאו מהאויר הקדמון, ונחלקו לב׳ חלקים כל חלק וחלק בפני עצמו וכל חשבון י״ג כנגד י״ג מקורות שנחלקו מא׳. כי כבר אמרנו שא׳ בחשבון ד׳, שב׳ התנועות שיש בה נחלקין לד׳ וכשתחשבן לחשבון המרובע לתת כח בזה תמצא י״ו, הוציא מהם ג׳ שהם קול רוח ודיבור שהם עקרים ישארו י״ג מדות, וכוון לבך לידע כיצד יצא הקול מהאור הקדמון וכיצד יצא מן הקול עד שנעשית תנועה ומן התנועה כיצד הרוח נמשך ממנה מפני שהתנועה עצמה נקראת רוח ומכח דביקות צרופם איך יצא אויר שהוא כח ג׳, ומכלל הג׳ האלו נמשכים י״ג מקורות הנקראים מדות וכל מקור ומקור נחלק לב׳ והם כ״ו מדות בחשבון של ד׳ אותיות של שם המפורש כשהוא כתוב על הסדר וזהו סדורו בשכמל״ו.
ועתה יש לנו לפרש מהו אויר הקדמון, וכיצד יצא מהקול רוח, וכיצד יצא משניהם דיבור, וכיצד יצא מאלו הג׳ הי״ג מקורות, וכמה חקירות היו תחלה קודם הגיעם לי״ג, ואם היו מעצמם או מכח אחר, ואיך נחלק כל מקור מהי״ג לב׳ מקורות עד שנעשו כ״ו מדות, והמדות כיצד נמשכו ונעשו מב׳ א׳ עד שחזרו לי״ג, וי״ו לה׳ וה׳ לג׳ והג׳ לב׳ והב׳ לא׳, כדי שיתבאר הדבר ויתלבן בלי ספק בדרך תקונו. והתיקון שאמרנו שהיא תחילת כל הוא כוון הלב וכוונת המחשבה וחשבון הכליות וצירוף הלבבות, עד שיתישב הדעת ועושה הגיון ולשון, ומהלשון יתברר, ומן הברור יעשה דבור, ומהדבור מאמר, וממאמר מעשה. וזה התחלתו: דע כי אויר הקדמון מן האויר שאמרנו הוא המקור הראשון והוא אש אוכלה אש, וזה האש יש בו י״ו עינים וכל העינים כלולים, ואין כיון בבריה שתדע כיצד תחילתן על בוריין, ואלו העינים היו מתנועעים ונמשכים זה בזה עד שנעשו מין אחד, ובהצטרפם היה ברור שהיה עין ירוק והשני עין תכלת ואז העין הירוק היה מתגבר, וזה האויר היה מצחצח ומתגלגל ומאיר ומתגלגל עד שנעשה בו כעין סדק, ומאותו הסדק היה נובע ומתגבר ומצחצח עין התכלת, ובצאת עין התכלת מן הסדק יצאו שני מקורות הא׳ מן המקור הראשון שהוא אויר הקדמון והוא עין הירוק והשני מעין תכלת הראשון שיצא מן האור הנחשך מהאור שהוא אויר הקדמון, המקור שיצא ממנו הוא הנקרא חשמל, וכשיצא נבקע האויר, ומאותה בקיעה יצא קול, וזה הקול היה מתפשט ומתגבר עד שנעשה אלף אלפים ורבוא רבבות מיני אור, ומהאור יצא זוהר, ומהזוהר יוצא זיו, ומזיו יוצא אור, מן יקד יקוד, רוצה לומר שהיו המאורות מתנוצצים ורצים ומתפשטים ומתגברים בכח חזק גדול ולא היה להם הכנה לעמוד ולהתישב עד שיצא מהם צווח, והצווח הוא הרוח שהוא פחות מהבל והבל כלול בו והוא בקול וזהו רוח הקדש, עד שנעשה בו חלקים השנים בשביל המאורות שהיו נובעים מהם ושם המקור האחד אהו"י אהו"י והוא הקדמון ושם השני הו"י, נשארו חלקים כ״ד, האחד נעשו ממנו עשר מקורות, והשני ה׳ מקורות, והשלישי ו׳ מקורות, והרביעי ה׳ מקורות, ונעשה להם זה הסימן, וזה הסימן נקרא שם המפורש הוי״ה, ואלו ד' אותיות נחלקו לע״ב אותיות, ולכן נקרא ד׳ אותיות שם המפורש מפני שהם עיקר ע״ב ועיקרן מתערבין אלו באלו ואלו באלו. ודע כשנברא שם הע"ב אותיות נעשה חשמל מלבוש להם והוא מתעטף בהם והם מתעטפים בו וכלולים בחשמל והחשמל בכולם, והחשמל והמאורות היו עטופים באותיות והאותיות פורחות בתוך החשמל והזיו והזוהר מתגברים והניצוצות מתנוצצים ורוח הקדש מחופף והאור מתנוצץ והבהיר מזהיר והזיו זוהר והזוהר קודש והקידוש קדוש, ומן הקדוש רוח, והרוח מתעטף בקדושה והקדוש ברוח, ועל זה נקרא רוח הקדש.
תם ונשלם בעזרת אלהי עולם