פטירת משה רבינו ע״ה
[דפוס לבוב הנ״ל; ביה המדרש ח״ב]
וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים, אמר ר׳ שמואל בר נחמני כיון שבא משה לברך את ישראל ברכם בזאת הברכה: וזאת התורה שכתב בה וזאת הברכה, אשר ברך משה איש האלהים, איש האלהים זה משה, איש האלהים זה הקב״ה שכתוב בו ה׳ איש מלחמה. וכל כך למה, לקיים מה שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק. א״ר תנחומא איש האלהים, אם איש למה אלהים? אלא כשברח לפני פרעה נקרא איש, כשעלה לרקיע נקרא אלהים. ומפני מה זכה משה שהקב״ה נתעסק בו? שבשעה שירד למצרים כשהגיעה גאולתן של ישראל היו כולם עוסקים בשאילת כסף וזהב, ומשה היה טרוד ומסבב את העיר שלשה ימים ושלשה לילות למצוא ארונו של יוסף, לפי שלא היו יכולין לצאת ממצרים אלא אם יעלו עמהם עצמות יוסף, שנאמר וישבע יוסף את בני ישראל וגו׳. וכשהיה משה מבקש ארונו של יוסף היכן הוא, פגעה בו סרח בת אשר עיף ויגע, אמרה לו למה אתה טרוד כל כך, אמר לה על ארונו של יוסף אני טרוד, אמרה לו בא עמי לנילוס ואראך היכן הוא, הלך עמה אמרה לו במקום הזה הוא ארונו. ועשו אותו מעופרת וחתמו אותו מארבע רבעיו, שכך אמרו החרטומים אל פרעה וידעו המצריים שאין ישראל יכולין לצאת ממצרים עד שיעלו ארונו של יוסף, לפי שהם יודעים חומר השבועה שהשביע אותם, ולכך הסכימו עם מכשפות שלהם ועשו ארון של עופרת במיני כשפים, וזה הוא מקומו. מיד פתח משה פיו ואמר יוסף יוסף אתה יודע שהגיע זמן גאולתם של ישראל ואתה השבעת אותם שלא יעלו ממצרים עד שיעלו עצמותיך, ועתה תן כבוד לאלהי ישראל ואל תאחר גאולתם ועלה במהרה מהתהום, מיד התחיל ארונו של יוסף להתנענע ועלה מתהומות וצף על פני המים. נטלו משה על כתפיו והלך עמו, ישראל נטלו כל כסף וזהב ובגדים ושמלות של מצרים, ומשה לא חשב על זה אלא אדרבא היתה לו שמחה גדולה כי נטל ארון יוסף. אמר הקב״ה למשה: משה! חייך לא דבר קטן עשית בשביל שלא חששת על כסף וזהב וכו׳, גם אני בשעת סילוקך אני הוא המתעסק במטתך ולא שום אדם בעולם.
וכשהגיע יומו של מרע״ה ליפטר מן העולם א״ל הקב״ה הן קרבו ימיך למות, אמר לפניו רבש״ע אחר כל היגיעה שיגעתי תאמר לי שאמות. לא אמות כי אחיה וגו׳, א״ל הקב״ה רב לך עד פה תבוא ולא תוסיף, קרא את יהושע ואצונו, אמר לפניו רבש״ע מפני מה אני מת? אם בשביל כבודו של יהושע יכנס יהושע לשררה ואני אצא. א״ל הקב״ה ותעשה לו כמו שהיה עושה לך? א״ל הן. מיד הסכים משה והלך אחר יהושע וקרא לו רבי יהושע, נתיירא יהושע מאד וא״ל ולי אתה קורא רבי! א״ל מרע״ה ליהושע רוצה אתה שאחיה ולא אמות? א״ל הן, א״ל ולא טוב לך שלא אמות באופן כזה? ואם יקשה בעיניך שום דבר אני מלמדך, אבל קבל עליך שאחיה ואעשה לך כמו שהיית עושה לי. א״ל יהושע למרע"ה כל מה שתגזור עלי אני מקבל בשביל שאראה פניך. והתחיל מרע״ה לעשות ליהושע כל הכבוד שהיה עושה לו יהושע. כיון שנכנסו לאהל מועד ירד עמוד הענן שנאמר וירא ה׳ באהל בעמוד ענן והפסיק בין משה ליהושע, יהושע מבפנים ומרע"ה מבחוץ. כיון שראה כך אמר מאה מיתות ולא קנאה אחת התחיל משה לתבוע אותו בפיו ואמר לפניו רבש״ע מה חטא בידי כדי שאמות? א״ל הקב״ה הן, מחטאו של אדם הראשון שכתוב בו הן האדם היה כאחד ממנו לפיכך אתה מת. א״ל רבש״ע לשוא דשו רגלי בערפל ולשוא רצתי לפני בניך כסוס? א״ל כבר קנסתי מיתה על אדם. א״ל רבש״ע אדם הראשון מצוה קלה צוית אותו ועבר עליה ואני לא עברתי. א״ל הרי אברהם קדש שמי בעולם ומת, א״ל יצא ממנו ישמעאל וכו׳. א״ל הרי יצחק בנו שפשט צוארו ע״ג המזבח, א״ל יצא ממנו עשו וכו׳. א״ל הרי יעקב שיצאו ממנו י״ב שבטים ולא הכעיסוני, א״ל לא עלה לרקיע ולא דשו רגליו בערפל ולא דברת עמו פנים אל פנים ולא קבל התורה מידך, א״ל הקב״ה רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. אמר לפניו רבש״ע שמא יאמרו ישראל אלולי מצא במשה דברים רעים לא היה מסלקו מן העולם, א״ל כבר כתבתי בתורתי ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, א״ל שמא יאמרו בקטנותי עשיתי רצונך ובזקנותי לא עשיתי רצונך, א״ל כבר כתבתי על אשר לא קדשתם אותי. א״ל רבש״ע אכנס לא״י ואחיה שם שתי שנים או שלש ואמות, א״ל גזרה היא מלפני שלא תכנס לשם. א״ל אם לא אכנס בחיי אכנס במותי, א״ל לאו. א״ל רבש״ע כל הכעס הזה עלי למה? אמר לו על אשר לא קדשתם אותי. א״ל מרע״ה כתיב כל אלה יפעל אל וכו׳ ואתה מתנהג עם בריותך במדת רחמים פעם אחת ושתים ושלש, ואני עון אחד יש לי ואין אתה מכפר לי, א״ל הקב״ה משה שש עונות בידך ולא גליתי לך שום אחד מהם: בתחלה אמרת לי שלח נא ביד תשלח, שנית – ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה, שלישית – לא ה׳ שלחני, רביעית – ואם בריאה יברא ה׳, חמישית – שמעו נא המורים, ששית – והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים, אברהם יצחק ויעקב חטאים היו שאמרת לבניהם כך?! אמר לפניו רבש״ע ממך למדתי שאמרת את מחתות החטאים האלה בנפשותם, א״ל אני לא הזכרתי אבותם, א״ל רבש״ע כמה פעמים חטאו ישראל והתחננתי והתפללתי עליהם לפניך ומחלת להם ולי לא תמחול, א״ל אין דומה גזירת צבור לגזירת יחיד, ועוד עד היום היתה השעה מסורה בידך. מיד התחיל לדבר תפלות ותחנונים, ועליו אמר שלמה תחנונים ידבר רש. משלו משל למה״ד לחכם שהיה מלמד לבנו של מלך והיו כל בני פלטרין של מלך יראים ממנו, ולא בני פלטרין בלבד אלא גם כל העולם היו יראים ממנו והיו עושים כל רצונו על שהיה מלמד לבנו של מלך, לאחר זמן מועט מת בנו של מלך, כיון שמת אבד רבו כל הטובות שהיו לו מבני פלטרין והתחיל להחזיר על הפתחים, באותן הימים שהיה בנו של מלך חי היה הכל ברשותו של חכם, כיון שמת אבד הכל. כך מרע״ה כל זמן שהיה חי היה הכל ברשותו עליונים ותחתונים שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, בקע הים, הוציא מים מן הסלע, הוריד המן, ולא עוד אלא שהיה אומר קומה ה׳ שובה ה׳, ועוד אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. כיון שהגיע זמנו ליפטר היה מחזיר למי שיבקש עליו רחמים, הוי תחנונים ידבר רש, וכתיב לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, עת היתה למשה לירד למצרים ליטול גאולה ולגאול את ישראל שנאמר גם האיש משה גדול מאד בכל ארץ מצרים, ועת היתה לו להפיל תחנה שנאמר ואתחנן וגו׳ בעת ההיא לאמר ה׳ אלהים וגו׳ שתי שמות הללו למה הזכירן משה? מלמד שאמר משה בשני שמות הללו ברא הקב״ה את עולמו ואת האדם בדין וברחמים, שנאמר וייצר ה׳ אלהים את האדם, ומנין ששני שמות הללו הם רחמים ודין? שנאמר ה׳ ה׳ אל רחום וחנון וגו׳ הרי כאן רחמים ודין, לזה אמר ה׳ אלהים אתה החלות להראות לי גבורתך בסנה ועתה בזקנותי אני מבקש רחמים על עמך צאן מרעיתך שתסלח ותכפר להם, בבקשה ממך אל תהיה כמלך בשר ודם, מלך ב״ו כשיהיה לו עבד בעודו בחור והוא גבור הוא אוהבו וכשיזקין הוא שונאו, אבל אתה אל תשליכני לעת זקנה וגו׳, את גדלך אלו עשרת הדברות, ואת ידך החזקה אלו עשר מכות, אשר מי אל בשמים ובארץ, אתה בראת הכל ובידך להמית ולהחיות, אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך לעתיד לבא. ולמה אמר משה כ״כ, אלא משה היה סבור שאם ישראל ירצו לעשות שום עון אינו מניחם וזה בשמים ובארץ, ר״ל אל אחד ואין זולתו, ולא עוד אלא שאודיע הוד כבודך לדורות שיבואו ואומר להם שעל ידי בקעת הים ונתת התורה לישראל והמטרת להם לחם מן השמים ארבעים שנה והעלית מים מן הבאר והוצאת להם מים מן הסלע, ועכשיו אם טוב בעיניך לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה, א״ל הקב״ה די לך, אם תשאר חי יטעו בך ויעשו אותך אלוה ויעבדוך, אמר לפניו רבש״ע כבר בדקת אותי בעשיית העגל ובטלתי אותו ועכשיו אמות? א״ל הקב״ה משה בן מי אתה? א״ל בן עמרם, א״ל ועמרם בן מי הוא? א״ל בן יצהר, יצהר בן מי הוא? א״ל בן קהת, וקהת בן מי הוא? א״ל בן לוי, א״ל וכולם ממי יצאו? א״ל מן אדה"ר, א״ל נשאר מהם שום אדם חי? א״ל כולם מתו, א״ל הקב״ה ואתה רוצה לחיות?! א״ל רבש״ע אדה"ר גנב ואכל מה שלא רצית וקנסת עליו מיתה ואני גנבתי כלום לפניך? וכבר כתבת עלי עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, א״ל הקב״ה למשה כלום אתה צדיק מאדה"ר ודורו? א״ל כן, אדה"ר וחוה פיתה אותם נחש ואני החייתי מתים בנחש, א״ל הקב״ה כלום אתה גדול מנח ודורו? א״ל כן, נח הבאת עליו ועל דורו מי המבול ונח לא בקש רחמים על דורו ואני אמרתי ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. א״ל כלום אתה גדול מאברהם שנסיתי אותו בעשרה נסיונות? א״ל יצא ממנו ישמעאל שיאבדו בניו את בניך וכו׳. א״ל האתה גדול מיצחק? א״ל יצא מחלציו מי שיחריב את ביתך ובניו יהרגו את בניך כהניך ולויך, א״ל הקב״ה כלום אמרתי לך שתהרוג את המצרי? א״ל ואתה הרגת כל בכורי מצרים ואני אמות בשביל מצרי אחד?! א״ל הקב״ה ואתה דומה אלי ממית ומחיה? כלום אתה יכול להחיות כמוני, ולא תזכור כמה כבוד כבדתיך, אמרת לי קומה ה׳ וקמתי, שובה ה׳ ושבתי, גם בשבילך שניתי מעשה שמים וארץ, שדרכן של שמים להוריד טל ומטר וארץ להוציא לחם ואתה אמרת לי איני רוצה בזה אלא השמים יורידו לחם והארץ תוציא מים, וכן עשיתי שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ואומר עלי באר ענו לה. גם הייתי רוצה ליתן לך חיים ואמרת לי איני רוצה אלא אמות (מחני נא מספרך וגו'), גם אמרת לי ואם בריאה יברא ה׳ ופצתה האדמה את פיה ואני מלאתי את דבריך ועשיתי חפצך שנאמר ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם. גם אמרתי זובח לאלהים יחרם בלתי לה׳ לבדו, וכשחטאו ישראל בעגל בקשתי להקים את דברי ולא הנחת אותי ואמרת לי סלח נא לעון העם הזה, וסלחתי כדבריך. ולא עוד אלא התורה נקראת על שמי שנאמר תורת ה׳ תמימה וקראתיה על שמך שנאמר זכרו תורת משה עבדי, ג״כ ישראל נקראו על שמי שנאמר כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם, בני בכורי ישראל, וקראתים על שמך שנאמר ויזכור ימי עולם משה עמו. ולא עוד אלא שדברתי עמך באמירה ובדיבור שנאמר ויאמר ה׳ אל משה, וידבר ה׳ אל משה, אף אתה דברת עמי באמירה ובדיבור שנאמר ויאמר משה אל ה׳ וידבר משה אל ה׳, אני אין לפני אכילה ושתיה ועשיתיך כיוצא בי שנאמר ויהי שם עם ה׳ ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה. ג״כ אני אלהים ואתה אלהים שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה, ג״כ אני יש לי נביאים ואתה יש לך נביא שנאמר ואהרן אחיך יהיה נביאך. אתה אין בריה יכולה להסתכל כנגדך שנאמר וייראו מגשת אליו וגו', אני אמרתי וראית את אחורי ופני לא יראו ובך כתיב והביטו אחרי משה. בכ״ב אותיות כבדתי את התורה ובכולן כבדתיך, שלחתיך אל פרעה והוצאת את ישראל ממצרים, צויתך על השבת והמילה, נתתי לך עשרת הדברות, כסיתיך בענן, נתתי לך שני לוחות אבנים ושברת אותם, עשיתיך יחיד בעולם, הנחלתיך תורתי, כבדתיך משבעים זקנים. חזר משה והודה על הכל ואמר לפניו רבש״ע גדלתני והרבה טובות עשית לי שאיני יכול לספר אחת מני אלף, וכל העולם יודעים מה שגדלתני וכבדתני, ג״כ כל העולם יודעים שאתה ה׳ אחד יחיד בעולמך ואין זולתך ואין דומה לך, אתה בראת עליונים ותחתונים, אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון, ומי יוכל למלל גבורותיך, אלא דבר אחד אני מבקש ממך: שאעבור את הירדן. א״ל הקב״ה למשה, משה! שתי שבועות נשבעתי: אחת שלא תכנס לארץ ושנית שלא אכלה את ישראל, אם רצונך שאעבור על השבועה ותכנס לארץ ג״כ אעבור על השבועה ואכלה את ישראל. א״ל, רבש״ע בעלילה אתה בא עלי לתפוס חבל בשני ראשיו, יאבד משה ואלף כיוצא בו ולא תאבד נפש אחת מישראל. עוד אמר רבש״ע מה יאמרו הבריות רגלים שדשו ברקיע וידים שקבלו את התורה והפה שדבר עם ה׳ ימות, ואפילו הכי לא מצא תשובה מהשי"ת. זהו משה, מה יעשו ויאמרו שאר הבריות!
אמר רב עשר פעמים נכתבה מיתת משה: א) הן קרבו ימיך למות, ב) ומות בהר, ג) כי אנכי מת, ד) כי ידעתי אחרי מותי, ה) ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו, ו) וימת שם משה וכו'.
עשר פעמים גזר הקב״ה מיתה על משה ושלא יכנס לארץ ועדיין לא נחתם עליו גזר דין עד שנגלה עליו ב״ד הגדול ואמר לא תעבור את הירדן הזה, ודבר זה כולו היה קל בעיני משה ולא היה מעלה על לבו, שהיה אומר כמה פעמים חטאו ישראל וכיון שהייתי מתפלל עליהם היה הקב״ה סולח להם ומבטל הגזירה, אני שלא חטאתי מעודי כשאתפלל להקב"ה לא יקבל תפילתי?! כיון שראה הקב״ה שקל בעיני משה ולא רצה להתפלל על עצמו מיד קפץ הקב״ה וגזר וחתם עליו הדין ונשבע בשמו הגדול שלא יכנס לארץ, שנאמר לכן לא תביאו את הקהל הזה, כיון שראה שנחתם עליו גזר דין גזר תענית ועמד להתפלל ואמר איני זז מכאן עד שתבטל כל הגזירה. מה עשה לבש שק והתפלש באפר ועמד בתפלה לפני הקב״ה חמש עשרה פעמים עד שנזדעזעו שמים וארץ וכל יצורי בראשית ואמרו שמא הגיע צביונו של הקב״ה לחדש עולמו, יצאה בת קול ואמרה, לא הגיע צביונו של עולם אלא אשר בידו נפש כל בשר איש, איש זה משה שנאמר והאיש משה. מה עשה הקב״ה הכריז בכל הרקיעים ובכל בתי הדינים של מעלה שלא יקבלו תפלות משה ואין לשום מלאך להביא לפני תפלת משה לפי שחתמתי גזר דין עליו למיתה. קרא הקב״ה לכל שרי הרקיע בבהלה ואמר להם רדו ונעלו כל שער ושער כדי שלא תעלה תפלת משה. באותה שעה נזדעזעו שמים וארץ וכל מוסדות הארץ ויצורי בראשית כולם מפני תפלת משה שהיתה דומה לחרב שקורע וחותך ואינו מתעכב, והתפלאו עליו כעין יחזקאל שנאמר ואשמע אחרי קול רעש גדול, גדול זה משה שכתוב בו גם האיש משה גדול מאד. בשעה שראו גלגלי ושרפי מעלה שלא קבל הקב״ה תפלתו של משה ולא נשא לו פנים ולא נתן לו חיים, מיד פחתו כולם ואמרו ברוך כבוד ה׳ ממקומו שאין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משוא פנים בין קטן בין גדול. ומנין שנתחנן משה תקט"ו חנונין? כמנין ואתחנ״ן וגו', אמר לפניו רבש״ע הרבה פעמים נצטערתי בשביל ישראל עד שהיו לך עם סגולה ונחלה וראיתי בצרתן ולא אראה בשמחתם? הרי אני עושה תורתך פלסתר שכך כתיב ביומו תתן שכרו, ועכשיו היכן שכרי של מ' שנה שיגעתי בשביל בניך ונצטערתי עליהם במצרים ובים ובמדבר וקבעתי להם תורה ומצות, צרתם ראיתי וטובתם איני רואה, כי תאמר לי שלא אעבור את הירדן? מארבעים שנה ועד עכשיו לא הייתי מורה הוראה ויושב בישיבה? מיד התחיל הקב״ה לפייסו, א״ל בני משה! הרבה מתוקן לך לעוה״ב שתשבע מכל מיני ג״ע ועדניו שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, אלו הצדיקים המקיימים את התורה מאהבה. אמר שמואל אלו שלש מאות ועשר עולמות של עוה״ב שעתיד הקב״ה ליתן לכל צדיק וצדיק כמנין י״ש. אמר לו הקב״ה משה! ימיך בטלים ואורך אינו בטל, שלא תהא צריך לעולם הבא לא לאור החמה ולא לאור הלבנה וכוכבים ולא אכילה ושתיה ולא כסות ומלבוש ולא שמן לראשך ולא מנעלים לרגליך, שאני בכבודי מאיר לך, ומכבודי אשים לבושך ומהדרי אשים כסותך, ומזהרי אטהר פניך, וממתקי ארוה גרונך, וממרכבות רכובי אשים רכוביך, ומשרביט שלי שחקוק עליו שם המפורש שבו בראתי העולם תחלה, ממנו נתתי לך דוגמא בעוה"ב. שרביט שלי אחד משמונת אלפים ושבע מאות וששים רבוא מאותו של עוה״ב. א״ל הקב״ה בעוה״ז עשיתי הרבה אותות ומופתים ועל ידך הוצאתי את ישראל ממצרים וקרעתי להם הים והמטרתי להם המן והפכתי מי מרה למתוק ונתתי להם תורה ומצות כנגד אברי האדם וכנגד ימות השנה, ומלחמות נצחתי על ידיך, דייך רב לך! הגיע יומו של יהושע לפרנס את ישראל ועתיד אני לכתוב ע״י שלמה תלמידך וזרח השמש ובא השמש. אמר משה רבש״ע אם איני מפרנס את ישראל יכנסו בני תחתי או בני אהרן אחי ימלאו מקומי, אמר הקב״ה והוא (יהושע) ינחיל אותם את הארץ. כיון שראה שנגזרה גזירה עליו מיד וילך משה וידבר אליהם, מכ"ב בתשרי עד א׳ בשבט תשעים וחמשה ימים ובזמן הזה אמר לו הקב״ה עשר פעמים שימות, והיה ממתין עד אחד בשבט, ואז הלך וקרא לכל ישראל, ופירש את התורה לששים רבוא בשבעים לשון שנאמר באר היטב וגו'. ומנין שבאחד בשבט באר משה התורה לישראל? שנאמר ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה, מאחד בשבט עד ז׳ באדר ל״ו ימים ובאותם ימים פירש התורה לישראל, בשבעה באדר נפטר, ובאותו יום שמת היה יודע, שהיתה בת קול יוצאת ואומרת הזהר משה בעצמך שאין לך חיים בעולם כ״א היום הזה לבד.
אמר ר׳ חלבו באותו יום שמת מרע״ה כתב י״ג תורות, ספר תורה לכל שבט ושבט ועדיין לא הגיע חצי היום, אח״כ קרא לכל שבט ושבט ונתן להם התורה והמצות ואותו ס״ת (הי״ג) מובחר שבכולן הניחו בצד הארון, והזהירם והוכיחם לכל אחד ואחד בפני עצמו, אנשים לבד ונשים לבד ואמר להם הזהרו בכבוד התורה והמצות, ויש אומרים שירד גבריאל ונטל ספר תורה מידו של משה והעלה אותו לב״ד הגדול של מעלה להודיע צדקתו של משה, והיה מוליכו בכל רקיע ורקיע שנאמר צדקת ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל, ולא עוד אלא שנשמתן של צדיקים קורים בספר תורה של מרע״ה בשני ובחמישי ובמועדים. א״ר יאשיה באותה שעה עשה משה ליהושע כבוד גדול ופאר רב בפני בני ישראל, והיה כרוז יוצא מלפניו בכל מחנה ישראל לאמר בואו ושמעו דברי הנביא החדש שיקום עלינו היום. עלו כל ישראל לכבודו של יהושע, ואח״כ צוה משה להביא כסא של זהב ועטרה של מרגליות וכובע של מלכות ולבוש ארגמן, והיה משה עומד ומסדר ומעריך מערכות וספסלים של סנהדרין ושל ראשי גדודין ושל כהנים, ואח״כ הלך משה אל יהושע והלבישו ונתן עליו העטרה והושיבו על כסא של זהב והעמיד עליו מתורגמן לדרוש בפני כל ישראל, ומי היה המתורגמן? כלב בן יפונה. ויהושע דורש בפני כל ישראל ובפני משה רבו, ומהו המדרש שדרש יהושע? עורו רונו שמי השמים העליונים, העידו מוסדות הארץ התחתונים. עורו וסלסלו סדרי בראשית, עורו והרנינו הררי עולם והללו גבעות אדמה, עורו ופצחו צבאות רקיע ושירו וספרו כל אהלי יעקב, שירו כל משכנות ישראל, שמעו והאזינו כל אמרי, שימו לבבכם לכל דברי, קבלו בשמחה עליכם ועל נפשותיכם מצות אלהיכם, פתחו פיכם ולשונכם ותנו כבוד לאל מושיעכם ותהיו מודים לפני אדוניכם ותנו עליו בטחונכם, כי הוא אחד ואין שני לו ואין כמותו באלהים ואין כערכו במלכים ואין זולתו באדונים, אשר לשבחו אין קץ ולתהלתו אין אחרית וסוף, לנפלאותיו אין חקר ואין מספר לעלילותיו, והוא ישמור לנו שבועת אבותינו ויקיים לנו הברית והחסד והשבועה אשר נשבע להם ע״י משה רבינו, אשר גמלנו ברוב פלאים ושהוציאנו מעבדות לחרות, ושקרע לנו את הים, ושנתן לנו תרי״ג מצות.
אמר משה ל״ו שנה היה יהושע משרת אותי במדבר שנאמר ומשרתו יהושע בן נון נער, וכשהגיע גזרה של משה וא״ל הקב״ה הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע, ויצו את יהושע, היה משה הצדיק דן מעצמו ואומר שמא מפני שהגיעה שעת יהושע תלמידי אני מת, שהוא עתיד לפרנס את ישראל ולבוא בראשם, ובשביל זה היה עלי גזר דין שלא אכנס לארץ ולא לאכול מפירותיה, אבל מוטב שאחיה ויהיה יהושע פרנס ואני נכנס לא״י. מה עשה משה? מאחד בשבט עד ששה באדר היה הולך שחרית וערבית ומשמש ליהושע כתלמיד לרב, ואותם ל״ו יום עלו למשה יום לשנה. כיצד היה משה משמש את יהושע? בכל יום היה משה עומד מחצות לילה והולך לפתחו של יהושע ונטל המפתח ופותח את הדלת ונכנס ונוטל חלוק ומנערה ומניחה אצל מראשותיו, ונוטל מנעליו ומתקנן ומניחן בצדי המזבח, ונוטל טליתו וכסותו וסודרו וכובע של זהב ועטרת מרגליות ומבחינן ומצרפן ומזקקן ומסדרן לפניו על סילון של זהב. שוב היה מביא קיתון של מים וקערה של זהב ומניחן על הסילון, ועדיין יהושע לא היה נעור משנתו, ואח״כ היה מצוה משה לנער ולכבד בית אהלו של יהושע כעין אהלו של משה, ומכניס כסא הזהב, ופורש סדין של בוץ וסדין של מילת, ומסדר כלים יקרים ונאים שלו כמנהג המלכים. ואחר כך היה יוצא כרוז: משה עומד באהלו של יהושע ואומר כל המבקש להקביל פניו של יהושע יבא ויקביל, שנפל דבר ביהושע מאת ה׳ להיות פרנס על ישראל. באותה שעה כל יחיד ויחיד שבישראל שהיה שומע הכרוז היה מפחד ומזעזע ואומר אני חושש בראשי כדי שלא ילך, ובוכה אוי לך ארץ שמלכך נער! ובת קול אומרת כי נער ישראל ואוהבהו, גם הארץ פתחה פיה ואמרה נער הייתי גם זקנתי, ומתקבצים זקני ישראל וכל שרי הגדודים וראשי השבטים ושרי האלפים והמאות והעשרות. כשבאו אצל משה היה מושיב כל אחד ואחד לפי גדולתו, וכיון שרואה משה שיהושע נעור משנתו היה נכנס ונוטל חלוקו ונותנה לו בידו, כיון שהיה יהושע מכיר בו היה מתבייש ונוטל חלוקו ומכסה גופו ולובש בזעזעות נפשו ונופל על רגליו של משה ואומר לו אל תהרגני רבי בחצי ימי מפני השררה שבאה עלי מאת הקב״ה, אמר לו משה בני אל תתיירא אין לך עון בזה, במדה שמדדת לי אמדד לך ששמשתני בסבר פנים יפות כך שמשתיך תלמידי, ואהבת לרעך כמוך, לא כך שניתי לך יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך (איזה דברים נשנו פה באופן אחר מאשר בתחלת המאמר, ונראה כי מאמרים שונים נתערבו פה ונתחברו יחד), לסוף הניחו ליהושע עד שישב על סילון של זהב כדרך מלכי העולם, ועל כרחו עמד לו ומשמשו לכל צרכו ועל כרחו הניח עליו קרני ההוד למעלה מכולם. והיה מצוי אצלו זנגזיאל המלאך רבו וסופר על כל בני מרום, בשעה שסיים עמו כל סתרי תורה. כיון שנתעטף יהושע יפה, באו ואמרו כל ישראל מאחרים לכם, מיד תפש משה את יהושע והוציאו מתוך אהלו. כיון שראו ישראל את יהושע הולך בראש נזדעזעו כולם ועמדו על רגליהם והלכו שניהם עד מקום גדולים אצל הזהב והושיבו עליו בעל כרחו. כשראו ישראל כך בכו כולם וגם יהושע בכה ואמר גדולה וכבוד למה לי? יצאה בת קול ואמרה למשה אין לך חיים אלא חמש שעות בלבד, מיד צעק משה ואמר ליהושע שב כמלך בפני העם, ודרשו שניהם כאחד בפני כל ישראל, ונדמה להם פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה. משה קורא ויהושע מפרש מקרא שהיה משה קורא ויהושע קורא ומשה מפרש ולא היה עליהם חלוקה זה על זה, ונמצאו דבריהם מכוונים כאחד, ודומים כחרוזי מרגליות של מלכים. ועליהם אמר שלמה דברי חכמים כדרבונות וגו' היושבים בגנים וגו׳. ועדיין היו יושבים יהושע וישראל לפני משה, יצאה בת קול ואמרה אין לך חיים אלא ד׳ שעות, אמר משה לפני הקב״ה רבון העולמים אם מפני תלמידי אתה דוחה אותי אני נוהג כתלמיד לפניו, הוא ככהן גדול ואני ככהן הדיוט, הוא כמלך ואני כעבד. אמר הקב״ה נשבעתי בשמי הגדול ששמים ושמי השמים לא יכלכלוהו שלא תעבור את הירדן הזה. אמר משה רבון העולמים תן לי רשות ואהיה כעוף הפורח באויר בכח שם המפורש, או עשה אותי כדג ואשא שתי זרועותי כשני סנפירים וכל שערותי הפך אותם כקשקשים ואקפוץ אל הירדן ואראה את הארץ, א"ל הקב"ה אם נעשה לך כך הרי אני עובר על השבועה, א״ל רבש״ע הניחני על כנפי העננים כשיעור ג׳ פרסאות למעלה מן הירדן ויהיו עננים מלמטה ואני מלמעלה ואראה את כל הארץ, א״ל חשוב עלי כאלו עברתי על שבועתי. אמר לפניו רבש״ע חתוך אותי אבר אבר והשליכני אחר הירדן והחייני ואראה את הארץ, א״ל הרי הוא כאלו עברתי על שבועתי, א״ל הראני את הארץ במראית עין, א״ל בדבר הזה אני שומע לך שנאמר כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תעבור, והראהו הקב״ה את הארץ ד׳ מאות פרסה על ד' מאות פרסה כשיעור ערוגה בתוך פרדס, ונתן כח בעיניו כדי שיראנה כולה, הטמון בגבוה והסתר בגלוי והרחוק בקרוב כדי שיראנה כולה, וא״ל זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם וגו׳. עד כאן עלתה לו שעה, יצתה ב״ק ואמרה לא תצטער עצמך שאין לך חיים בעוה״ז אלא ג׳ שעות, אמר משה רבש״ע הניחני אצל בני גד ובני ראובן ותהי נפשי כאחד מהם, ויהושע ימלוך ויכנס לא״י עם ישראל, א״ל הקב״ה רוצה אתה לעשות תורתי פלסתר שכתוב בה שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו׳, כשיראו ישראל שאינך עולה לרגל מה יאמרו, ומה משה שנתנה תורה ומצות על ידו אינו עולה לרגל אנו עאכו״כ, נמצא אתה מבטל מצותי, ועוד כתבתי על ידך מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בבוא כל ישראל לראות את פני ה׳ אלהיך, אתה מבטל שעתו של יהושע בפני כל ישראל, כשיהיה יהושע דורש בחג לעיני כל ישראל מה ישראל אומרים עד שאנו לומדים תורה מפי התלמיד אנו הולכים לשמוע מפי הרב ולומדים ממנו, ונמצא אתה מאבד תורתי. עד כאן עלתה לו שעה אחת, יצתה ב״ק ואמרה לו משה משה! עד מתי אתה מצער עצמך שאין עוד אלא ב׳ שעות. וסמאל ראש לשטנים היה מצפה מתי תגיע שעה שיפטר משה אולי יקבל נשמתו כשאר בני אדם, כאדם המצפה לשמחה גדולה, כיון שראה מיכאל שר ישראל את ס"ם הרשע שהיה מצפה למיתת משה הרים קולו ובכה, והיה ס"ם שמח וצוחק, א״ל מיכאל, רשע! אני בוכה ואתה צוחק! ויש אומרים שאמר לו הפסוק אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, נפלתי במשה וקמתי בגדולתו של יהושע, בשעה שנפלו בידי ל״א מלכים. כי אשב בחשך זה חורבן בית ראשון ובית שני, ה' אור לי בימות המשיח. ע״כ עלתה לו שעה אחת, יצתה ב״ק ואמרה לו אין לך חיים בעוה״ז אלא שעה אחת, א״ל רבש״ע הנה אותר ואפרח כעוף הפורח בד׳ רוחות העולם ומלקט מזונותיו על הארץ ושותה מים מהנהרות ולערב חוזר לקנו, א״ל הקב״ה רב לך. א״ל רבש״ע הצור תמים פעלו! ונתן קולו בבכי ובכה ואמר למי אלך שיבקש עלי רחמים, הלך לכל מעשי בראשית ואמר להם בקשו עלי רחמים, אמרו לו על עצמנו אין אנו יכולים לבקש רחמים ככתוב את הכל עשה יפה בעתו ולבסוף כתיב הכל הולך אל מקום אחד, וכתיב כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה, על אחרים עאכו״כ. כיון שראה משה שאינו יכול להמלט מהמיתה קרא ליהושע בפני כל ישראל ואמר לו בני! ראה את כל העם הזה עם ה' אני מוסר לך, ותינוקותיהם שעדיין לא התעסקו במצות הזהר בהם, שלא תאמר להם דבר שאינו הגון, שהם בניו של הקב״ה וקראם בני בכורי ישראל, ואהבם מכל אומה. באותה שעה אמר הקב״ה ליהושע, יהושע! משה רבך הניחך ואתה הוא במקומו, טול מקל והך על קדקוד של הממאן לשמוע אליך, אל תמנע מנער מוסר, כי נער ישראל ואוהבהו. אמר יהושע משה רבי מה תהי עלי, שמא אתן להם נחלה בהר והם אומרים תן לנו בשפלה, א״ל מרע״ה אל תירא כי הקב״ה הבטיחני שישים שלום בחלוק הארץ, א״ל משה כל ספקות שיש לך לשאול שאל ממני עתה שאני ניטל ממך ולא תראני עוד, א״ל רבי היכן הנחתיך בין ביום ובין בלילה שיש לי לטעות? ומפני שלא שאל אז נשתכחו ממנו ג' אלפים הלכות קלות וחמורות, ובבית מדרשו של יעבץ התירו כל הספקות. א״ל אע״פ שאין לך ספקות לשאול בא ואנשקך, הלך אליו ונשקו ובכה על צוארו וברכו שנית היותך בשלום עם ישראל, כי עמדי לא מצאו קורות רוח מעולם מפני ההזהרות ותוכחות שהייתי מוכיחם.
התחיל משה לברך כל שבט ושבט בפני עצמו, כיון שראה שקצרה שעתו כללם בברכה אחת וא״ל הרבה צערתי אתכם בתורה ומצות, מחלו לי. א״ל רבינו אדונינו מחול לך, גם אנחנו הרבה הכעסנוך והרבינו עליך טורח מחול לנו, א״ל מחול הוא לכם. באו ואמרו לו הגיע השעה שאתה נפטר מהעולם, אמר ברוך שם חי וקיים לעולם! אמר משה לישראל בבקשה מכם כשתכנסו לא״י זכרו אותי ואת עצמותי ואמרו אוי לו לבן עמרם שרץ לפנינו כסוס ונפלו עצמותיו במדבר. אמרו לו ישראל רבינו אם אתה פורש ממנו מה יהא עלינו, אמר להם כשהייתי עמכם היה הקב״ה עמכם, שמא תאמרו כל הנסים והנפלאות שנעשו על ידי בשבילי היו? לא נעשו אלא בשבילכם ובעבור רחמיו וחסדיו, ואם יהיה בטחונכם עליו ודאי יעשה חפצכם. פתחו ישראל ואמרו ה׳ הוא האלהים ה׳ הוא האלהים, אלהים לנו מחסה ועוז. יצתה ב״ק ואמרה משה למה תצער עצמך אין לך חיים אלא חצי שעה, כיון שראה מדת העולם (הרחמים) ותשועות גדולות ונחמות שעתיד הקב״ה לעשות לישראל א״ל אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה׳, ועמד וברכם בשלום, ונתן קולו ובכה ואמר לישראל בשלום אראה אתכם לתחיית המתים, ויצא מלפניהם בבכיה גדולה, וגם ישראל בכו וזעקו זעקה גדולה ומרה, ועמד משה וקרע את חלוקו ונטל מעילו וכסה את ראשו באבל, ונכנס לתוך אהל והיה בוכה ואומר אוי לרגלי שלא דרכו בא״י, אוי לידי שלא קטפו מזמרותיה, אוי לגרוני שלא אכל מפירות ארץ זבת חלב ודבש. יצתה ב״ק ואמרה למשה אין לך חיים אלא רגע אחד ומחצה, מה עשה משה נטל את המגילה בידו וכתב עליה שם המפורש וספר הישר, והלך משה לאהלו של יהושע למסור לו המגילה, והיה יהושע יושב ודורש, משה מעומד ויהושע מיושב וכפף קומתו והניח ידו על ראשו ונתעלמו עיניו של יהושע ולא היה רואהו כדי שימאס נפשו. הלכו ישראל אצל משה לאהלו ואמרו היכן מרע״ה, אמרו להם בפתחו של יהושע, הלכו ומצאוהו שהיה עומד ויהושע יושב, אמרו ליהושע מה עלה על לבך שמשה עומד ואתה יושב, כיון שראהו יהושע מעומד צעק ואמר רבי רבי אבי אבי למה אתה מעניש אותי, אמרו לו ישראל: רבינו למדנו תורה, א״ל אין לי רשות, א״ל אין אנו מניחים אותך. יצאה ב״ק ואמרה למדו מיהושע שקבל תורה ממשה, והיה יהושע יושב בראש. אמר ר׳ שמואל בר נחמני א״ר יונתן בשעה שאמר יהושע ברוך שבחר בצדיקים נטלו אוצרות החכמה ונתנו ליהושע, ולא היה יודע משה מה היה יהושע אומר, לאחר שעמד יהושע אמרו לו ישראל סיים לנו את התורה, א״ל איני יודע מה אשיב לכם, והיה משה כותב בדמע ויהושע ממלא אחריו. באותה שעה אמר משה רבש״ע עד עכשיו בקשתי חיים ועכשיו הרי נפשי נתונה בידך.
כיון שהשלים נפשו למות, אמר הקב״ה למיכאל וגבריאל צאו והביאו לי נשמתו של משה, אמר גבריאל מי ששקול כנגד ששים רבוא היאך אני יכול ליטול נשמתו ולהיות חצוף לפניו. אח״כ אמר למיכאל כך ובכה מיכאל ואמר לו לזנגזיאל כך, אמר לפניו רבש״ע אני הייתי רבו והוא תלמידי איך אטול נשמתו, אח״כ אמר לס"ם ליטול נשמתו, מיד יצא בשמחה גדולה מלפני הקב״ה, ולבש חרבו וחגר אכזריות והלך לפני משה בחימה גדולה, כיון שנסתכל בו והוא היה כותב שם המפורש וזקוקין של אש יוצאת מפיו וזוהר פניו ומאמרו מבהיקים כשמש ודומה למלאך ה׳ צבאות, היה ס"ם מתיירא ומזדעזע ממנו, וכשהרים משה עיניו וראה ס"ם ומשה ידע שבא אליו, מיד חשכו עיניו של ס"ם מזיו של משה ונפל על פניו ואחזהו חיל כיולדה ולא יכול לדבר בפיו עד שפתח משה פיו תחלה לאמר: ס"ם ס"ם, אין שלום אמר ה׳ לרשעים, למה אתה עומד לנגדי, א״ל הגיע זמנך ליפטר מן העולם תן לי נשמתך, א״ל מי שלחך אלי? א״ל מי שברא העולם והנשמות ובידי נמסרו כל הנשמות משנברא העולם, א״ל משה יש בי כח יותר מכל באי עולם שיצאתי מהול ממעי אמי וביום שנולדתי דברתי לאבי ולאמי, אפילו משדי אמי לא ינקתי אלא בשכר, ובשלש שנים נתנבאתי שהייתי עתיד לקבל את התורה, ונטלתי כתר פרעה מעל ראשו, ובן שמונים שנה עשיתי אותות ומופתים והוצאתי ששים רבוא ממצרים, וקרעתי להם בים י״ב שבילין, והפכתי מי מרה למתוק, ופסלתי לוחות אבנים ועליתי לרקיע, והייתי תופס במלחמה וקבלתי חיציהם בענן, ודברתי פנים בפנים עם אדון העולם, ונצחתי פמליא של מעלה וקבלתי התורה וכתבתי מפי הקב״ה תרי״ג מצות ולימדתים את בני ישראל, ועשיתי מלחמה עם ב׳ מלכים ילידי הענק (סיחון ועוג) שבשעת המבול לא הגיע המים לקרסוליהם, והעמדתי חמה ולבנה ברום עולם, וכי יש בעולם גבור כמוני? רשע ברח מלפני! כיון שראה ס״ם נשמתו של משה תמה וברה ברח, יצתה ב״ק ואמרה אל תצער עצמך אין לך חיים בעולם אלא רגע, חזר ס"ם לפני הקב״ה, א״ל הקב״ה היכן היא נשמתו של משה, מה הבאת? א״ל ס״ם רבש״ע אם אתה אומר לי להפוך גיהנם ממדרגה עליונה לתחתונה יכול אני להפוך, ובן עמרם איני יכול לו, ואפילו לעמוד לפניו איני יכול שאור פניו דומה לשרפי מרכבה וזקוקין של אש יוצאין מפיו, ולא עוד אלא שזיו פניו דומה לשכינה, בבקשה ממך אל תשלחני אליו שאיני יכול לעמוד בפניו. א״ל הקב״ה רשע מאש של גיהנם נבראת ולאש של גיהנם אתה חוזר, בתחלה יצאת מלפני בשמחה גדולה וכשראית גדולתו חזרת בבושתך, לך והביא נשמתו. מה עשה ס"ם באותה שעה שלף חרבו מתערה ובא לפני משה ע״ה בחמה וקצף, נטל משה מטה האלהים בידו שהיה חקוק בו שם המפורש ופגע בס"ם וגער בו בגערה עד שרץ וברח מלפניו, ורץ משה אחריו בשם המפורש ותפס אותו והכהו במטה ועור עיניו מקרני הודו. עדיין עלתה לו חצי רגע יצתה ב״ק ואמרה לו משה למה תצער עצמך הגיע סוף השעה, עמד משה בתפלה ואמר רבש״ע זכור שנגלית אלי בסנה, זכור שהעלית אותי לרקיע ולא אכלתי ולא שתיתי ארבעים יום וארבעים לילה, רחום וחנון אל תמסרני ביד ס"ם, אמר הקב״ה קבלתי תפלתך, אני בעצמי אטפל ואקבור אותך, מיד קדש עצמו כשרפי ההוד ונגלה הקב״ה משמי מרום העליונים לקבל נשמתו של מרע״ה. כיון שראה משה להקב״ה נפל על פניו ואמר רבש״ע במדת חסד ובמדת רחמים בראת עולמך ובמדת רחמים אתה תנהג עמי, א״ל הקב״ה אני אלך לפניך ושלשה מלאכים באו עם הקב״ה והם מיכאל וזגזיאל וגבריאל, גבריאל הציע מטתו של משה, מיכאל פירס מילת מראשותיו וזגזיאל הניח כלי מילת במרגלותיו. מיכאל מימינו וגבריאל משמאלו, אמר לו הקב״ה למשה תקף שתי ידיך והניחן על החזה, העצם שתי עיניך ועשה כן, מיד קרא הקב״ה לנשמתו, א״ל בתי מאה ועשרים שנה קצבתי שנותיך להיות בגוף הצדיק, צאי ואל תאחרי בתי. השיבה הנפש אתה הוא היודע ואלהי הרוחות ובידך נפש כל חי, בראתני ונתתני להיות בגופו של צדיק זה, וכי יש גוף נקי וטהור וקדוש בעולם כמו זה שמעולם לא נראה זבובים עליו, ולא היה צר עין מעולם, טוב לי לשבת כאן, אמר לה הקב״ה אל תאחרי בתי, הגיע קצך ואושיבך עמי בכסא כבודי אצל שרפים ואופנים ומלאכים וכרובים. אמרה לפניו רבש״ע טוב לשבת בזה הצדיק כי המלאכים עזא ועזאל ירדו מן השמים והשחיתו דרכם ומשה זה שהיה בשר ודם מיום שנגלית אליו בסנה פירש מאשתו, הניחני. כיון שראה הקב״ה כך נטל נשמתו בנשיקת פה, שנאמר וימת שם משה עבד ה' על פי ה׳. ובכה עליו הקב״ה, והתחיל לקונן עליו שנאמר מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און, ומלאכי השרת בוכים ואומרים והחכמה מאין תמצא, והשמים אמרו אבד חסיד מן הארץ, והארץ אומרת וישר באדם אין, וכוכבים ומזלות וחמה ולבנה ורוח הקדש אומרים ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. בקש יהושע את משה ולא מצאו, בא מטטרון לפני הקב״ה ואמר רבש״ע משה בחייו שלך ובמותו שלך, אמר הקב״ה למטטרון אני לא על משה בלבד אני מתנחם אלא עליו ועל כל ישראל, שהרבה פעמים הכעיסוני והתפלל עליהם ומרצה אותי, שנאמר צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, ואמר לפני כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. גם אני מעיד עליו ולא קם נביא עוד כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים וגו' לכל האותות והמופתים והיד החזקה אשר עשה משה לעיני כל ישראל.
תם ונשלם פטירת רבינו אדונינו משה ע״ה.