אלפא ביתא דבן סירא: ספר קטן בשם אלפא ביתא דבן סירא מיוחס לישוע בן סירא הנודע בספרו הקובץ משלי עם ואמרי חכמה בשם חכמת בן סירא ונמנה בין הספרים החיצונים. Alphabet of Ben Sira: A small book called the Alphabet of Ben Sira is ascribed to Jesus the son of Sira, who is known through his book, which collects folk proverbs and wisdom sayings under the name The Wisdom of Ben Sira and is considered among the Apocrypha.
האלפא ביתא כנראה הוא מלאכת סופר מאוחר אשר התחקה על ספר בן סירא ויברר לו ממנו איזה פתגמים ועוד איזה דברים שנאמרו בשמו בלשון ארמית שהיה מורגל אז בפי ההמון, ויסדרם ע״פ הא״ב כדי להקל על הזכרון. ואחריו בא סופר שני ועשה א״ב שני בלשון הקדש כי מצא איזה מהם בתלמוד ומדרשים והוסיף עליהם כדי לגמור הא״ב, ואחריו בא סופר שלישי וחבר עליהם פירוש עם להג הרבה מעורב במשלים ספורים והגדות שונות, מתחיל ״לעולם״, ומסיים בפתגם בן סירא מאותו האות, ולפי שמביא לפעמים ב״ס דברי ליצנות ונבול פה, לכן הזהירו חכמים שלא לקרותו (סנהדרין ק׳:) וכתב הרמב״ם בפי׳ המשניות לסנהדרין פ׳ חלק: ״וכן ספר בן סירא והוא היה איש שחבר ספרים, יש בהם התולים מעניני הכרת פנים ואין בהם טעם ולא תועלת אלא אבוד זמן בהבל״. אבל הריטב״א (ב״ב צ״ח:) כתב: אע״פ שקראוהו בסנהדרין בין ספרים חיצונים שמעינן שלא אסרו שם אלא לעשות ממנו קבע, אבל מ״מ ראוי להגות ללמוד ממנו חכמה ומוסר. וגם חז״ל לא נמנעו מלהשתמש בו ולהוציא יקר מזולל. לדעת עפשטיין בקדמוניות היהודים (צד 124) נעשו הוספות בס׳ אלפא ביתא דבן סירא בכוונה להתל בדברי חז״ל, אך לא נראים דבריו כי עשו זאת בכוונה, והוא בעצמו מודה ״שנחוצה שמירה יתירה לכל מי שיבוא לחרוץ משפט כזה על איזה ספר קדמון, כי לא כל מה שנראה לנו זר היה זר גם בעיני הקדמונים, ובהשתנות העתים משתנות הדעות״ (שם דף 120). אדות הא״ב דבן סירא דברו גם צונץ בדרשותיו (105), ושור בהחלוץ (ח״ח 172), ורייפמאן בארבעה חרשים (צד 5). The Alphabet is apparently the work of a late author who pored over the book of Ben Sira and selected from it several sayings and several other things that were said in his name in the Aramaic language which was then the common language among the masses, and organized them alphabetically as a mnemonic aid. And after him came a second author who made a second alphabet, in the Holy Tongue, because he found some Talmudic and Midrashic content, and appended it to them in order to complete the alphabet. And after him came a third author, and appended to these a commentary
ס׳ אלפא ביתא דב״ס נדפס ראשונה עם עוד ספורים קטנים בקושטא שנת רע״ט, ובויניציא שנת ש״ד באמשטרדם שנת תנ״ח בחילוף וחסר, כי שם הקדימו הא״ב השני והאחרו הראשון, ובדו לו שם ״תוכחת מוסר לב״ס ע״פ מעשה״ אבל השמיטו כמעט חציו, ר״ל מן אות א׳ עד ט׳ בכלל. ומתחיל ידך מן טיבות, וע״פ הדפוס המשובש הזה סמכו האחרונים אשר לא ידעו את הראשונים הטובים ממנו, וגם העתיקו הספר בלשון יהודית אשכנזית ונדפס בנאווידוואהר בשנת תקמ״ב. משה שטיינשניידר הדפיס האלפא ביתא בשלמות עם הערות ותקונים, ברלין תרי״ח.