סיפורה של השביעית
לשנה השביעית משמעות עמוקה בחיי עם ישראל כבר מראשית המפגש עם הארץ: "כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לה'".1ויקרא כה, ב. משך שנים ארוכות שמרו ישראל את השביעית, לעיתים תוך מסירות נפש, ומתוך כך זכו למפגש מחודש, פעם בשבע שנים, עם סודה של הארץ. החורבן, ולאחריו שנות הגלות הארוכות, שנים של ניתוק מוחלט בין העם לאדמתו, נגרם על פי חז"ל בין השאר בגלל זלזול בחשיבותה של השמיטה.2"בעון גלוי עריות ועבודת כוכבים והשמטת שמיטין ויובלות - גלות בא לעולם, ומגלין אותן, ובאין אחרים ויושבין במקומן... בשמיטין וביובלות כתיב (ויקרא כו, לד): 'אז תרצה הארץ את שבתתיה כל ימי השמה ואתם בארץ אויביכם וגו'' וכתיב (שם): 'כל ימי השמה תשבת' " (בבלי שבת לג, א). על שמירת השביעית בימי בית שני עיין שמואל וזאב ספראי, משנת ארץ ישראל, שביעית (זרעים ה), תל אביב תשס"ח, עמ' 8-3. בימינו אנו, חזר העם לארצו, ועם ההתיישבות החקלאית התעורר מחדש גם הדיון באשר למקומה של שנת השבע. דיונים הלכתיים ורעיוניים ענפים התקיימו ועודם מתקיימים סביב היחס לשנה זו.
כחלק מהרצון להתכונן אליה כראוי, נכתבים ספרים רבים על הלכותיה של השמיטה, על הטיפול בשדה, בכרם ובגינה ועל הלכות אכילת פירותיה. ספר זה הוא הזמנה להכנה אחרת: הכנת הנפש לשנה השביעית. הנחת היסוד היא שלצד קיום כללותיה ופרטותיה של השביעית ברמה ההלכתית, היא גם מזמינה אותנו להתבוננות מחודשת בחיינו, באדמה, ברכוש, בממון ובזולת. כשם שחוויית השבת אינה מסתכמת רק בשמירת הלכות שבת, אלא מהווה יום מנוחה וקדושה, יום המאפשר החלפת כח והתחדשות – כך גם השנה השביעית מזמינה התחדשות ושינוי בתחומים שונים.
לאור הנחה זו נתבונן בפרשיותיה של השביעית בתורה, וכאשר נקום מן הספר, בלשונו של הרמב"ן, נחפש באשר למדנו אם יש בו דבר אשר נוכל לקיימו3על פי אגרת הרמב"ן. – הן במובן ההלכתי והן במובן העבודה הפנימית.
הראי"ה קוק כתב: "כל אדם צריך לדעת שקרוי הוא לעבוד על פי אופן ההכרה וההרגשה המיוחד שלו, על פי שורש נשמתו...".4הראי"ה קוק, שמונה קבצים ד, ו. לכל אחד הדרך משלו להתעורר לרעיונות, להלכות ולתובנות שמזמנת השנה השביעית. אני מתפלל שחלקים מספר זה יתאימו ל'אופני ההרגשה וההכרה' של הקוראים, יעוררו בהם אמון ואף יחוללו שינוי, תיקון וצמיחה.
שבעה שערים
הספר מחולק לשבעה שערים:
שער ראשון: "תִּקְרְאִי אִישִׁי, וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי - על שמיטה ונטישה", עוסק בפרשיית השמיטה בספר שמות, ומתוכה במושג הבעלות, נזקיו ותיקונו.
שער שני: "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם - מפגש עם סודה של הארץ", עוסק בפרשיית השמיטה בספר ויקרא, ומתוכה בהתבוננות חדשה על ארץ ישראל ועל יכולתנו לחוות את ייחודה של ארץ זו.
שער שלישי: "שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ - לפתוח את היד והלב", עוסק בפרשיית השמיטה בספר דברים, המצווה על האדם לוותר לבעלי החוב שלו על כספם.
שער הרביעי: "הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף - לקבל תורה מחדש", עוסק במצווה ייחודית הקשורה אף היא לשנה השביעית – מצוות הקהל, בה עולה כל העם לירושלים למעמד מחודש של קבלת התורה.
שער חמישי: "וּפִרְי֖וֹ מָת֥וֹק לְחִכִּֽי – אכילת הפירות בשביעית", עוסק בייחודם של פירות השביעית, ובמשמעות המיוחדת שניתן לחוות באכילתם.
שער שישי: "וּקְרָאתֶ֥ם דְּר֛וֹר – חלון ליובל", עוסק בפרשיית היובל, המגיע לאחר מחזור של שבע שמיטות, במושג ה"דרור" הייחודי ליובל, ומתוך כך במקומה של החירות בחיינו.
שער שביעי: "קבלת שביעית – עם דמדומי החמה" הוא מעין סיכום תמציתי, כ"צידה לדרך" ממש לקראת כניסתה של השנה השביעית.
בכל שער ישנו חלק עיוני, המנתח את הרעיונות עליהם מושתתת הפרשייה, ולאחריו חלק המוקדש לעבודה ושינוי פנימיים על בסיס הלימוד.
ניתן להשתמש בספר תוך לימוד ודיון במקורות ובפרשנותם, וניתן להתמקד ב"עצות" המובאות בסוף כל שער, תחת הכותרת "לקחת ללב".
את הספר מלווים ציוריו המיוחדים של נאור לדאני, ואני מקווה שאף הם יפתחו את הלב ליופיה ולקדושתה של הארץ, ולאורה של השנה השביעית.
שמיטה – לחקלאים בלבד?
המעיין במצוות ובהלכות השביעית, הן בתורה שבכתב והן בתורה שבעל פה, נושם אווירה של חברה חקלאית, שבה כולם מכירים את האדמה, את עונותיה ואת העבודות השונות בשדה ובכרם. הזריעה, הזמירה, הקצירה והבצירה, סיקול האדמה, דישונה, כיסוח העצים ומילוי נקעיהם, הבוסר, החנטה והגת – אינם מושגים הדורשים ביאור עבור בן החברה הזו, אלא מהווים חלק משפת היומיום שאותה חי כל ילד היוצא לשדה.5בפירושם למשנת שביעית עומדים שמואל וזאב ספראי על כך שהחברה בימי התנ"ך ואף בימי בית שני מבוססת על חקלאות. זוהי השפה המדוברת, המוכרת אף למי שאינו חקלאי בפועל. עיין משנת ארץ ישראל, שביעית (זרעים ה), במבוא. החקלאי, בעל השדה, מרגיש את השנה השביעית על בשרו. כל רעיונותיה וערכיה מוגשמים בכפות ידיו המיובלות, הנחות ומתעדנות בשנת השבע בשעה ששדהו מופקר. לעיתים נוצרת התחושה שהשמיטה מיועדת לחקלאים בלבד.
בספר זה אנסה להציע תחומי מפגש נוספים בין האדם ובין השנה השביעית. תחומים אלו אינם תחליף לשמיטה העוסקת באדמה, כי אם להיפך – צומחים מתוך תובנותיה העמוקות של שמיטה זו. ניתן למקד את המפגש בין האדם ובין השנה השביעית בארבעה תחומים:
• החצר והגינה הפרטית: גם מי שאינו חקלאי, הוא פעמים רבות בעלים של עצים, גידולים ויבול. חלק מרעיונותיה והלכותיה של שביעית, מכוונים את האדם לחולל שינוי בשנה זו גם בגינתו הפרטית.
• היחס לאביון: גם שמיטת הקרקעות וגם שמיטת הכספים, מכילות התבוננות חדשה במקומו של האביון במעגל החיים של האדם. חידוש זה משמעותי ביותר גם כיום, לכל אדם שבסביבתו מצויים אביונים – כלומר לכולנו.
• התחדשות של תורה: תחום נוסף המבואר בספר הוא מצוות הקהל, והקשר בינה ובין השמיטה. מצווה זו קוראת את העם ואת האדם הפרטי למצוא נתיבים חדשים לחיבור לתורה, חיבור שלעיתים נשחק ברבות השנים.
• שינוי תודעתי: לעיתים שינוי פנימי, בחדרי הלב, קודם בזמנו ובחשיבותו לשינויים חיצוניים. שביתתה של הארץ בשנה השביעית, "כי קרא שמיטה לה'", מחוללת אצל האדם הקשוב לה שינויים פנימיים – שינוי ביחסו לאדמה בכלל ולארץ ישראל בפרט, לדברים המצויים בבעלותו, לקרוביו וידידיו, ואפילו לבעלי החיים. בספר אנסה להצביע על שינויים אלו, ולהציע דרך עבודה עימם.
רבי נחמן מברסלב דורש את הפסוק בתהילים, "אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי", שהאדם צריך ללמוד את התורה כאילו היא כתובה עליו:
כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה וְלוֹמֵד בְּסֵפֶר,
וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא רוֹאֶה וְלוֹמֵד, מוֹצֵא אֶת עַצְמוֹ,
הַיְנוּ שֶׁלּוֹקֵחַ לְעַצְמוֹ מוּסָר...
זֶה סִימָן שֶׁחָפֵץ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ.
'אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי'
זֶה סִימָן: (ש)לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹקַי חָפָצְתִּי.6ליקוטי מוהר"ן קמא, קכ"א.
אם הספר כתוב על האדם עצמו, אם דרכו הוא מזהה את נקודות החוסר שלו, את הדברים הדורשים שינוי ומתעורר באמת לתקנם, זהו סימן שהוא באמת חפץ לעשות רצון בוראו. עמדה נפשית זו כלפי הלימוד אינה עמדה אגוצנטרית, הממקדת את התורה כולה בד' אמות של הפרט. אולם, היא דורשת לשאול לאחר הלימוד גם את השאלה האישית – מה ה' אלוקיי שואל מעמי? תשובה לשאלה זו תאפשר אולי להעמיק ולהעצים את מקומה של השביעית בחיינו, ולקרבה למדרגת השבת שאת חשיבותה והשינוי שהיא יוצרת מרגיש כל מי ששומרה.
אני מתפלל שספר זה יהווה חוליה בשרשרת מסירת התורה שבעל פה, חוליה המחוברת עמוקות לחוליות הקודמות ושותה בצמא את דבריהם, ומתוך כך מחדשת פנים בתורה המאירים את מציאות ימינו.
ברכות והודאות
אחד מרעיונותיה של השביעית המובע בספר הוא חשיבותה של תשומת הלב לברכה המצויה בחיינו – תשומת לב לשפע של האדמה, תשומת לב לקב"ה כמקור חיינו, ותשומת לב לאנשים החיים בסביבתנו. לאורך כתיבת הספר ליוו אותי אנשים יקרים שבלעדיהם לא היה כל סיכוי להביא את הכתיבה לידי גמר.
תודה לראשי בית ועד לתורה בעתניאל, הרב בני קלמנזון והרב רא"ם הכהן, ולהנהלה, לרבנים ולתלמידים על השותפות בלימוד התורה ובלימוד השביעית, ועל הזכות להסתופף בבית ועד לחכמים.
תודה לרן חורי על העריכה המקצועית.
תודה גדולה לרב אלעזר גולדשטיין, על האחריות, המקצועיות והניסיון, ובעיקר על האמון הגדול שנתת בי וברעיונות המובעים בספר.
תודה מיוחדת לאהרון טופר ולידידיה איש שלום על התמיכה, העצות היקרות מפז והליווי בשלבים החשובים.
תודה לרב שמואל אריאל ולרב אלישיב קנוהל, על הרשות להשתמש בפרק מספרם "ואכלת ושבעת."
תודה לאבי היקר על דברי הברכה ויחד איתו לאמי ולכל המשפחה על החיבוק המשפחתי.
תודה עמוקה לחמותי היקרה ולכל משפחתה, התומכים בכל עת בלימוד תורתי.
תודה מעומק הלב לנאור לדאני, תלמיד-חבר, שליבו ואיוריו נותנים לספר את יופיו וייחודו. בלעדיך לא היה כל סיכוי שהספר יבשיל, הכשרון וכח הרצון שלך היו בשבילי כמים קרים על נפש עייפה.
תודה שאין האותיות יכולות להביעה לטליה אשתי היקרה, ששלי-שלה.
ותודה לה' יתברך, חי החיים, על הזכות להיות חלק מעולמך ומתורתך ולחיות בארץ חמדתך, על שאנחנו מודים לך, ברוך אל ההודאות.
אלחנן שרלו,
ערב ראש השנה של שנת השמיטה תשע"ה.