בפסוק כה תברכו את בני ישראל אמור להם. ודרשו חז"ל אמור להם פנים בפנים. 1 The statement is asked "He who calculates his ways in this world will be worthy to behold the salvation of the Holy One, blessed be He; as it is said: To him that ordereth his way will I show the salvation of God"
הענין אמרו רז"ל שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה, ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, על דרך ארז"ל בפרק ג' כל שחכמתו מרובה ממעשיו דומה וכו' והופכתו על פניו, אבל כל מי שמעשיו מרובין וכו'. 2 This is expounded in the words of Rashi z'l "What has the matter of the Sabbatical year to do with Mount Sinai that Scripture fell compelled to expressly state where it was commanded? Were not all commandments given on Sinai? Etc..."
דקדקו המפרשים שסיבת והופכתו הוא רבוי החכמה, מלשון שחכמתו מרובה ולא אמר שמעשיו מועטין מחכמתו ודו"ק. 3 And our Sages of blessed memory said "With ten utterances was the world created, but behold with one utterance wasn't it able to be created?...But to bring goodly reward...Ten generations from Adam...Ten generations from Noah to Abraham...He received the reward of them all."
והענין, כידוע בראשית ברא תרגומו בחוכמתא שהיא התורה, ובאורייתא ברא קב"ה עלמא, וכן דרך האדם נקרא עולם קטן מרמ"ח איברים שהם מצות עשה ושס"ה גידים שהם מצות לאת עשה, ומגודל עבות חומר הגוף, מאויו נמשך אל החיצונית, וכוונת הבריאה ידוע שהיתה לכבודו יתברך שיתהפך החומר לחותם המציירו. 4 It is a puzzle that the "world is upon ten utterances and could have been on one.." and does God 'deal imperiously with his creations'? Insofar as he was able to create with a single utterance why did he create with ten utterances - in order to interpose punishment in the ten utterances? But in truth the concept of the ten utterances are ten instances of "And he said" as are written in the order of creation, in which each "And he said" was a different specific creation. As is known to us through the concept and knowledge revealed to us. For the concealed things are to God our Lord, but it is explained in the book of the Torah "And he said let there be light", "and there was a firmament", and so all the creation of the heavens and earth and pooled waters and animals and birds, and after them all "and He created man" who encompasses the upper and lower worlds, as Rashi z'l explains.
והנה בכדי לזכך חומריות הגוף הוא בעשות האדם אחת ממצות ה' המיוחד לאיזה אבר מרמ"ח איברים ומקבל עול מלכות שמים על אותו אבר מתחילה ומתיישב, שכל בריאת אבר ההוא הוא על דרך מצוה זו כידוע, באורייתא ברא קוב"ה עלמא כנזכר, שהוא התורה והמצות, ואם כן המצוה הוא חיות אותו אבר ואי אפשר לצאת ממנה חוץ ימין או שמאל, שאם אין המצוה אין האבר, ואחר קבלת העול עושה מעשה המצוה בפועל ומלביש המצוה על האבר ומשרה הקדושה של המצוה ומאמרו ית' על האבר, מזה מזדכך האבר פעם ושתים, עד שיאיר אור תורה בנר המצוה, ומשם יתפרדו כל פועלי און, כי אין החומר מזדכך כי אם על ידי מצות מעשיות דווקא, להרגיל כל אבר במצות דווקא, ושלא לצאת החוץ בעניני הרשות והתאוות מה דאיפשר, שלא להשתמש מזה כלל, ובהשתק האבר מהשתמשו בתאוות ורשות כי אם במעשה המצות דווקא, אז יבקע כשחר אורו, שהוא אור הגנוז כמאמר וירא אלקים את האור כי טוב, שהאור נקראת טוב, וזהו לא מצאתי לגוף טוב משתיקה פירושו שיאיר, אלא שתיקה מן התאוות ויקבל על האבר עול מלכות שמים הנק' ג"כ שתיקה ולא ישתמש באבר כי אם מעשה המצות. And our Sages of blessed memory said "the end of an action begins in thought", that all were only created for the sake of Man. And our Sages of blessed memory said "The whole world was not created except for this [Man]". And so the entire world behaves in accordance with Man as its says "And have dominion over the fish of the sea...", And has King David peace be upon him said "You made him have dominion over the works of his hand all which you put under his feet". And as the concept is in the lower worlds, so to it is in the upper worlds which were created with Man over them all. As our Sages of blessed memory said "There is not a blade of grass below which does not have an Angel above...which tells it to grow", And once Man existed to rule over everything below, also he rules over the angels and their superiors and the upper worlds which were created for him, for he is King over all. 'With this the world(s) ascend and with this they descend'. And via the spirit of Man which ascends ever high in order to cling to Him who is blessed or the spirit of Man and Animal which descends very low God forbid, and all the worlds and creations follow him inasmuch as they are all included with him, as is known that the animal soul in Man is the soul of desire, and all the creations accordingly. And if Man pursues his animal soul (desires), he becomes an animal in the form/appearance of man, and in the thing which he spoiled he must rectify, as its explained in relation to the sacrifice of the Sotah - where she acted as an animal, her offering feeds an animal. And this is the conception of all sacrifices/offerings "from an animal...from cattle...from sheep". Apart from the hidden things which are the God our Lord, the idea is to rectify his animal action and return to God as the priests will instruct him when he brings his sacrifice. And through this all the lowest creatures are elevated up high and those which
וזהו לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, מה שאין כן כשירבה המדרש והחכמה לדעת ולא המעשה, יהיה חכמתו מרובה ממעשיו, ולא די שלא יתקן אלא אדרבא והופכתו על פניו כנזכר, וכמאמר כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, ולא דרך כלל נאמר אלא אפי' אם ירבה לדעת תוכחות ומוסר חכמה ודעת, איך להינצל מאותו תאוה ולא ירבה במצות אותו אבר המיוחד לאותו תאוה ג"כ מזיק יותר, והוא מאמר הנזכר לעיל, למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת נזיר, שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. מה שאין כן אם אינו רואה סוטה בקלקולה ואינו חכמה ודעת להווסר כל כך אין צריך להזיר עצמו מן היין. ולכאורה הוא להיפך, אדרבא כי בראותו נווסרו כל הנשים ואין להזיר, והוא דברינו הנ"ל, כי בראייתו הוא נוזר ומבין יותר באמת שלא לעשותו, להשתמש בתאוה זו ומאז צריך שימור יותר ויותר, כי אין לו עדיין מעשה להגן עליו שלא תתהפך הידיעה על פניו.
והענין הוא שהתורה נמשלה למים שמשתנים בצורת הכלי שהם בתוכה, אם מרובעת או עגולה, כן התורה והחכמה משתנים באדם אם טוב ואם רע במדותיו שהוא דרך התפשטותו בגוף האדם על ידי המדות, וזהו עיר קטנה ואנשים בה מעט וכו' ילד מסכן וחכם, והתמיה עלח מה שקראוהו מסכן, מיישב בעל העקידה ז"ל שהגוף הויצר הרע נוזלים תמיד את שלו ובשלו עושים את הרעה הזאת ומהפכים ללענה משפט ואומרים על רע טוב ועל טוב רע, שהוא מעשה הרשות והתאוות, מלבד האמת הידוע להיפך, אלא אפי' אם היה מנסה פעם ושתים לטעום טעם מעשה המצוה של אותו האבר בעולם הזה היה מתבטל לגמרי ממש מלהשתמש עוד באותו האבר מעשה התאוה והרשות, כי אם הכרח והוא מצוה כמאמר וחי בהם, וכן יעשה דרך בקשה כשמבקש ומתפלל על איזה חסרון לא יהיה המאורע כי מהתעוררות התפלה והעלייה והדביקות, אבל אחר שיתעורר ידבק אל שורשו שיבטל ממנו חפץ השגת החסרון, שהרי גם הוא אינו חפץ כי אם מה שהוא מן ההכרח, ואז בהתקרבו אל שורשו משפיע האור הגנוז בתוכו ויתמלא החסרון מעצמו.
וזהו לא מצא הקב"ה כלי מחזיק הברכה אלא השלום, כידוע שהשלום הוא התקשרות אור אין סוף המאיר ומחיה לכל, הוא האור הגנוז שבתוך הכלי משפיע מכל וכל, ולכן הקב"ה שמו שלום שהוא עושה שלום. ולכן אין כלי מחזיק ברכה אלא על ידי התקשרות אל השורש ואור הגנוז שהוא השפע הוא השלום, ולכן נשפע אל החסרון ומתמלא, והנה מדת אהרן הכהן שהיה רודף שלום בפועל בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו כידוע, מפני שהיה מדתו לרדוף רק אחר אור הגנוז ומחי' כל דבר, שהוא השורש לכל שהוא א"ס, ולכן המצוה בו ושם צוה ה' הברכה, אהרן ובניו יברכו את בני ישראל, ולכן אמור להם פנים בפנים, שיהיו שניהם מכוונים לדבר א', השומע ומשמיע רק להשיג האור העליון מצות ה' ברה, מה שאין כן כוונת המקבל להשיג חסרונו שהוא אחוריים, וכן דרך כל אדם הכלול מהכל שהוא כהן לוי וישראל.
הנה מדת מישראל שבו יעמוד על מעמדו שהוא האמונה שלימה בהשגחה פרטית. ומדת הלוי שבו שהוא החסרון שימצא הוא רק לעורר ההתקרבות, ומדת הכהן שבו יקריבו, ובהתקרבו אומר פנים אל פנים, שהוא בלי שום כוונת מילוי החסרון, שכבר נתבטל השגת התאוה רק אור הפנימי, אז יברכך כנסת ישראל, שיושפע שפע ברכה וחיים ושלום, והיא אמרם ז"ל כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה וכן כולם, מפני שמ"מ שתהיה התעוררות נפשו להתדבק אל שרשו, אותו האור מתעורר בכללות העולמות עד האין סוף, ומשם חוזר וניעור בהשפעה רב טוב הצפון.