שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי. לשון פיוט זה מיוסד על מה שנאמר ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וגו' והעיר שושן צהלה ושמחה. ותיבת שושנ"ה בגימט' אסת"ר כמ"ש בפע"ח (שער יט פ"ו) והיא רומז לכנסת ישראל שהיא כשושנה בין החוחים וכדאיתא בזוה"ק (ריש ח"א) מה שושנה אית בה תליסר עלין אף כנסת ישראל אית בה תליסר מכילן דרחמי ומתיבת אלהים עד אלהים תנינא דורות אלהים ביה תליסר תיבין והיינו נגד י"ג מכילן דרחמי עד תיבת ורוח אלהים המרמז על רוחו של משיח (כמ"ש בב"ר) שע"ז היה תכלית המכוון של הבריאה מצד אדה"ר. ומאלהים תנינא עוד ה' תיבות עד ויאמר אלהים יהיה אור נג ה' עלין תקיפין דסתחרין לשושנה והיינו נגד ה' גבורות שנמתקין ע"י האור שהוא אור של תשובה ועל ידי זה יוכל ליתקן להיות גבורה שבקדושה. ועל זה מרמז תיבת והעיר שיש בה ה' אותיות נגד ה' שבשושנה ועם תיבת שוש"ן היא שושנ"ה. כי העיר שושן מרמז על היהודים שבשושן והמה הרבנים והסנהדרין שהיו בשושן וכמ"ש (מגילה יב :) מאן חכמים רבנן יודעי העתים שיודעין לעבר שנים ולקבוע חדשים. גם התך זה דניאל (כמש"ש טו.) ועל כן מרמז העיר שושן על בחינת שושנה כנ"ל שהיא כנסת ישראל. ומה שתפס תכלת מכל ה' לבושים הנז' בפסוק יש לומר עפ"י פשוט מפני שנזכר בראשונה. אמנם פנימיות הדבר של ה' לבושים ירמז על ענין גדול וכמ"ש (שם טז :) ע"פ ולבנימין נתן חמש חליפות שמלות שיוסף רמז לו שעתיד מרדכי לצאת ממנו שיצא מלפני המלך בה' לבושי מלכות והם לבושי המצות שעושים בג"ע וכדאיתא בזוהר הקדוש (שלח קסט ב) ותלבש אסתר מלכות דא רוחא דקודשא כו' מרדכי אוף הכי דכ' ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות כו' ומרמז שיצא מלפני המלך מלכו של עולם בלבוש מלכות שנתלבש בה' לבושי מלכות שמים ותכלת מרמז על גוון היראה כידוע (ונת' ויגש מא' ז עש"ב) ולכן מזכיר לעיקר תכלת מרדכי המרמז על ראשית חכמה יראת ה'. ומה שבקשה אסתר ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום הוא מפני שהרגישה ממה שא"ל המלך ומה בקשתך עוד ותעש בודאי רצון ממ"ה הקב"ה לעשות עוד איזה תיקון לדורות והשכילה בזה שצריך להוסיף עוד יום אחד להארת הנס. ופנימיות הענין יובן במ"ש בגמרא (שם יא.) ב' פתיחות להאי פרשתא. א' ארי נוהם זה נבוכדנצר ודוב שוקק זה אחשורוש מושל רשע זה המן על עם דל אלו ישראל שהם דלים מן המצות ר"א פתח כו' בעצלתיים ימך המקרה בשביל עצלות שהיה להם לישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב"ה מך ואין מך אלא עני כו' ואין מקרה אלא הקב"ה שנאמר המקרה במים עליותיו. ולכאורה אין שום שייכות פתיחה זו לענין המגילה שלא נזכר בהפסוק שום רמז לאחשורוש והמן. ויובן זה על פי מ"ש (ע"ז ה :) אשריכם זורעי על כל מים שעוסקין בתורה ובגמ"ח יצרם מסור בידם כו' ואין זריעה אלא צדקה כו' ואין מים אלא תורה כו' וענין הרמז על יצר הרע כ' רש"י ותוס' מתיבת רגל שהוא לשון הילוך דיצר הרע נקרא אורח כדכ' ויבא המלך וגו' והעיקר ירמז על קליפת עמלק שנקרא הלך אורח בריפוי ידים שזהו ראשית דרך היצר הרע להשליך על האדם עצלות וקרירות כש"נ אשר קרך בדרך והוא ראשית דקליפה. וממילא מובן שעיקר כח עמלק להתגבר על ישראל ח"ו כאשר מרפים ידיהם מן התורה והמצות. כי סתם מצוה נקרא בירושלמי ומדרשים מצות צדקה וגמ"ח. ועל זה היה טענות המן (כמ"ש בגמרא) ישנו שהם ישנים מן המצות א"ל אית בהו רבנן והיינו כח התורה א"ל עם אחד הן שגם בזה יש רפיון ידים ולכן תקנו אנשי כנסת הגדולה שני הענינים האלו במצות פורים לתקן ב' הקלקולים שגרמו התגברות קליפת עמלק עליהם משלוח מנות ומתנות לאביונים לתקן הקלקול של צרות עין ממצות צדקה וגמ"ח ועל זה ירמז הפתיחה ארי נוהם זה נבוכדנצר שהחריב בית המקדש ודוב שוקק זה אחשורוש דכ' ובמלכות אחשורוש גו' כתבו שטנה גו' ג"כ לבטל בנין בית המקדש. מושל רשע זה המן על עם דל אלו ישראל שהיו דלים מן המצות היינו סתם מצוה שהוא גמ"ח וצדקה כנ"ל שהיא נוהגת בכל אדם ובכל מקום ובכל זמן. ועל ידי זה היה שליטת עמלק זה המן כנ"ל. וגם על ידי זה חורבן וביטול בנין בית המקדש שעיקר בנין בית המקדש הוא על ידי מעשה המצות וכמ"ש (כתובות ה.) ואלו במעשיהם של צדיקים כ' מכון וגו' מקדש אדני כונני ידיך קרו למקדש מעשי ידיהם של צדיקים. והוא עד"ש (שמות רבה סו"פ לג) אפילו א' מישראל יכול לעשותוץ שנאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו. והיינו שעל ידי נדיבות לבו בונה בית המקדש. וא' (ב"ב י :) במה תרום קרן ישראל בכי תשא היינו ע"י נדיבות לב לצדקה (כמ"ש פירש"י). ומצות משתה ושמחה של פורים הוא לתקן הקלקול של עצלות בעסק התורה וע"ד שנאמר כל ימי עני רעים ומרמז על העני בדעת כמ"ש (נדרים מא.) אין עני אלא בדיעה והוא שאינו שם על לב יקרות הדברי תורה כל ימיו רעים וזהו אפילו שבתות ויו"ט (כמ"ש ב"ב קמו.) ומרמז אפילו שבתות ויו"ט שנתנו לעסוק בתורה לא יועיל להעני בדעת להטיב לבו. וטוב לב היינו מי שעוסק בדברי תורה תמיד עד"ש (רות רבה פ"ה) עמה שנאמר וייטב לבו שעסק בדברי תורה משתה תמיד עדש"נ ושתו ביין מסכתי וע"י שמשים הדברי תורה על לבו מזה בא גם כן השמחה כש"נ ולישרי לב שמחה (ונת' י"ד אדר ראשון). ועל זה מרמז פתיחה הב' בעצלתים ימך המקרה בשביל עצלות שהיה להם לישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב"ה מך ואין מקרה אלא הקב"ה שנאמר המקרה במים עליותיו. ומה שכינו בכאן שמו ית' בלשון המקרה וגו' יובן עפמ"ש בזוה"ק (בשלח סה ב) אר"ש לעילא ותתא. קטרוגא דקב"ה הוה לעילא כו' אמר משה אנא אזמין גרמי לההוא קרבא דלעילא ואנת יהושע זמין גרמך לקרבא דלתתא כו' ע"ש כי ענין קרבא דלתתא בפועל היה על מה שהיו דלים במעשה המצות כנ"ל ועל זה היה מוכן יהושע להכניעו שהוא מזרע יוסף שהיה זהיר במעשה המצות שהיה זן ומפרנס כש"נ ויכלכל יוסף וגו'. וקרבא דלעילא הוא שיועיל הקטרוג למעלה כמו שאמרו במ"ר עמה שנאמר ומרדכי ידע את כל אשר נעשה שהודיעוהו שנחתם בטיט למעלה הגזירה. והוא בא רק מצד עצלות בדברי תורה כי ע"י הבל דל הדברי תורה נעשה מחיצה ותקרה בין המקטרג לשמים שלא יעלה קטרוגו לעילא. ועל זה רמזו בשביל עצלות שהיה לישראל בתורה ימך המקרה היינו התקרה והמחיצה בפני הקטרוג ע"י התורה כש"נ המקרה במים עליותיו ואין מים אלא תורה. ועל זה אמר משה אנא אזמין גרמי לקרבא דלעילא מפני שהיה מוכן אז לקבל התורה לישראל וזה יועיל לבטל הקטרוג ולהיות תקרה ומחיצה לפניו כנ"ל. והנה איתא בגמרא (מגילה יב.) מפני מה נתחייבה כו' מפני שנהנה מסעודתו של או"ר א"כ שבשושן יהרגו כו' א"ל מפני שהשתחוו לצלם כו' ושני הפגמים האלו הם כשני הקלקולים הנ"ל. שהשתחוו לצלם נגד פגם ביטול המצות כי שקולה ע"ז נגד כל המצות ובזה היה הפגם בכל ישראל ונתקן זה בי"ג ונוח בי"ד. והפגם הב' שנהנו מסעודתו היה בשושן והיינו ברבנן ות"ח שהיו כולם בסעודה זו מפני שהכינו להם מאכלים כשרים ע"פ מרדכי וכמו שנדרש (שם) לעשות כרצון איש ואיש כרצון מרדכי כו' והיו מוכרחים לזה במצות המלך ולא היה שום איסור בדבר. רק מצד שנהנו מסעודתו דייקא ולא אמרו שאכלו. רק מפני שהרגישו בה הנאת עצמם וזה בא ע"י עצלות בדברי תורה כי מי שדברי תורה נקשרים בלבו איננו מרגיש בהנאת הגוף בסעודת הרשות. ועל זה הפגם השכילה אסרה בתיקון דבר זה לעשות בשושן גם למחר כדת היום. והנה אז"ל (שבת פח.) שבשעת מתן תורה קשרו לכל אחד מישראל ב' כתרים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע. וענין נעשה הוא מעשה המצות בפועל ונשמע הוא העסק בתורה להיות הלב שומע לדברי תורה ואמרו (שמות רבה סו"פ כז) משל כו' כך א' הקב"ה שני כוסות מזגתם בסיני ונשמע שברתם נעשה כו' הוזהרו בנשמע. כי הכתר של נשמע נשאר לנו ע"י עסק התורה ועל זה נתפשט המנהג בישראל ללבוש בשבת על הראש כובע משונה בתוארה מאותה שלובשים בימי החול והיא מקפת הראש כעין עטרה מה שאין כן בשאר הבגדים שמחליפין אותם רק במה שלובשים בגדים חשובים יותר ולא בתמונה אחרת מיוחדת לשבת. מפני שהכובע ירמז על כתר תורה שניתן לנו בשבת מצד נשמע כנ"ל. ועל סמך זה יש נוהגין ללבוש על הראש גם בט"ו אדר כובע זו של שבת והוא לרמז דברינו הנ"ל מפני שבשושן נפעל בו הנס על התחדשות הנשמע בדברי תורה וכמ"ש הדר קבלוהו בימי אחשורוש מאהבת הנס. וביחוד ביום זה יום טוב של שושן שהיה התיקון על הקלקול של העצלות בדברי תורה כנ"ל. ועל ידי המחיית עמלק ביום מחר הוחזר לנו הכתר של נשמע ע"פ דברינו הנ"ל: