הקדמה
לפרקי אבות ונקרא פרקי משה
כאשר הייתי בימי חרפי אני הדל באלפי משה בכה"ר ברוך אלמושנינו זלה"ה. ברוב שרעפי בקרבי ראיתי ונתון אל לבי לחבר ביאור קצר יכשר בעיני פני אלקי' ואדם על המשניות אשר במסכת אבות מיוחדות מיוסדות על סודות תורתנו החמודות נכבדות מדובר בם לאלפים ולרבבות בחקירות יקרות וידיעות נשגבות סביבות אהלי מעגלי שבילי דעותם, דברי חכמים וחידותם, תזל כטל אמרתם ומשנתם שלמה, בעז ותעצומות תעלומות חכמה. אז אמרתי הנה באתי בקצה הערמה, אני הגבר תולעת ורמה, עפר מן האדמה, אדם להבל דמה. ואספתי בעומרי מאמרי השלמים, רשומים בכתב אמת ואמונה המשנה הראשונה שבכל פרק ופרק מהם. והיה ביאורי בהם למשמרת, בספר "תורת משה" בפרשת השבת, אשר בו היתה המשנה נזכרת בין פסח לעצרת.
שבתי וראה בעיני פני הבחינה הנבחרת כי טוב לקבוע להם מקום בפני עצמו, וקראתי שמו בחושבי להשלימו "פרקי משה" לכהנו לי ולקדשו. ולא באתי עד קצו לאפס פנאי בצרות רבות סבוני גם סבבוני מנוחה הדריכוני הקיפוני כתנורו של עכנאי, וטרדות מיוחדות לי שיתי שומי שאשית אני בלמוד התלמוד עמוד הימני השכוני באהלי ובהכלי. ותגמולי ממולי בחלקי מכל עמלי בעסקי וחקי בחבורי הגדול ספר "פני משה", ירצה לקרבן אשה טורחי וצערי בבקשת צורכי אורחי ורבעי כלם, עד אשר נעשה ונשלם כירח יכון עולם.
ואולם כאשר חברתי ספר "תפלה למשה" במעלת תהלת התורה ברה, לאח וגביר דגמיר וסביר אשר אהבתי, יעדתי להשלים הביאור הזה ולהעמידו על עומדו. ולא הספיק הזמן בלתי נאמן במעמדו להכין אותו ולסעדו, עד היום הזה אשר הוכרחתי לצאת ממחיצתי טירתי וביתי מחמת אימת פחד ופחת משלחת מלאכי רעים ורוח עועים לרגעים ועתים וחתחתים בדרך ארץ עיר מושבי, והאלהים אותי הביא אל המקום הזה נחלת צבי לתמידות ההתבודדות אשר אויתי קויתי בצפייתי צפיתי. ופניתי אני בעניי ורוב אסוני להשלים הביאור כלו, ולהעמידו על תלו אשר אמרתי אחיה בצלו, יגמלני ה' לי כצדקי ומלכי ישפר, ותיטב לה' משור פר, ובו עון יכופר, יסופר לה' לדור. הכינותי לי בית נכון ומדור, להתקין עצמי בפרוזדור כדי שאכנס לטרקלין, ומשובתי אתי תלין אם אמנם שגיתי, נטיתי לבי להתישב בטעמי, ולא יצאתי ממרכז מקומי, בשוכבי וקומי, בלילי ויומי, עד שמצאתי את שאהבה נפשי, כבודי ומרים ראשי.
ובחפשי אמתחות שיחות המפרשים הנגשים לבאר הפרקים האלה הנמצאים אתי, והמה הנדפסים, ראיתי ההרים אשר עליהם יסודות בנינם והנם רועשים. בכונתם ובחינתם, קצתם האריכו למעניתם בענינים חצונים ממינים שונים יוצאים מהכונה הנכונה בלשון התנא, וקצתם בבחינה נאמנה בחרו להם הקצור יותר מהשיעור ההכרחי, עד העדר ההבנה היה להם למנה, על כן אמרתי אסורה נא ואראה מראש אמנה, כי עת לחננה כי בא מועד הפנאי, ובימים מועטים בשצף קצף העתים צרפתים כצרוף כסף. וחשב אפודתם מראשיתם ועד אחריתם, על פנת יקרת שמירת שני דברים יקרים וישרים למוצאי דעת שהם אצלי חלקי גדר כל ביאור להבנת כונת הדבר המבואר בו, אחד הוא הקצור והחסור בדברים הנאמרים באמת ובתמים, באופן שלא יחסר ולא יהיה אפשר לבאר הדבר בגזרות חסרות או קצרות מהן יותר בבירור. השני שלא להרחיב הביאור בדברים אחרים, ולא להאריך זולת מה שצריך להבנת כוונת המשנה או הברייתא, וכי אראה היות הענין יותר מבואר באיזה פסוק או מאמר רז"ל תזל כטל אמרתי כעובר על הגחלים מגלה טפח וטפחיים מעלים, להשלים המלאכה ערוכה בכל ושמורה, בדרך ישרה וקצרה, בשפה ברורה, בקשר המאמרים המסודרים בכל פרק מהם בכל פרטי עניניו, עת להרחיב הדבור דבר דבור על אפניו, עת לקצר ולחסר על כל אשר היה לפניו, ועת לחשות, וזה החלי לעשות.