Recanati on the Torah, Beshalach

ויהי בשלח:

ויי' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן וגו'. עמוד הענן ביום רמז למדת יום ועמוד אש לילה רמז למדת לילה. זהו וי"י הוא ובית דינו. ופירוש הכתוב שהשם הגדול במדת רחמים עמהם ביום ובלילה בית דינו שוכן בתוך עמוד האש כטעם אשר עין בעין נראה אתה י"י. העי"ן ראשון רמז לתפארת ישראל והשני לשכינת עוזו. והבן ניקוד האל"ף שבנראה שהוא בקמץ ולא בסגול ותבין כי מדת הדין פועלת בכח הרחמים דוגמא לדבר וברא ה' על כל מכון הר ציון וגו' (ישעיה ד ה'):

ובני ישראל יוצאים ביד רמה וגו'. היא זרוע ה' ההולכת עם ישראל כמו שאמרו רז"ל יצאו למדבר שכינה עמהם שנאמר וה' הולך לפניהם יומם. ודע כי כשהקב"ה רוצה לעקור אומה ולהשפילה משפיל השר שלה תחלה במרום כמו שאמרו רז"ל אין אומה נופלת אלא אם כן נופל שרה תחלה שנאמר יפקוד ה' על צבא המרום וגו' (ישעיה כד כא) וכשממעט השפע מזה ומרבה לזה או מתבטלין הממונין כשיגיע ממונה אחר לבטלן אז היא מלחמה בין מלכי האדמה זהו שנאמר ותגדל עד צבא השמים ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ותרמסם (דניאל ח י') להודיע כשלקו הממונים למעלה עכ"פ לוקין אותם שהן תחת ממשלתן. ואמרו רז"ל בפסיקתא קל מן שמיא נפל מהו קל אמר רבי יוסי בן חלפתא השר שלו קל היה שמו זהו קל מן שמיא נפל. ודע והאמן כי כשרדף פרעה אחרי ישראל כל המלחמה היתה למעלה ולמטה זהו ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים כי שר של מצרים נתחבר עם סמאל ונתוספו לו שש מאות לבד רכב מצרים זהו וכל רכב מצרים ובאו להלחם עם אדנ"י שנאמר ה' ילחם לכם וגו'. ולפי שהיו ישראל סרבנים על הים לפיכך היתה מלחמת השרים קשה ואז לבש הקב"ה שלשה מיני מלבושים. לבוש מלכות לתפארת גאון יעקב. לבוש החסד מצד אברהם להציל בניו. לבוש מלחמה מצד הגבורה להלחם עם מרכבות של מצרים וסמאל הרשע. ואלו השלשה מלבושים הם בסוד ויסע ויבא ויט זהו סוד ויסר את אופן מרכבותיו הם האופנים העליונים שהיו מנהיגים למצרים שלמטה במרוצה ובהשברם נשברו כחותם למטה. ואז אמרו אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים של מעלה. ואמרו רז"ל אמר הקב"ה כשאני גואל אתכם אני נפרע משריהם תחלה ואח"כ מהם שנאמר יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה ואני עושה בהם שאוסר אותן שנאמר לאסור מלכיהם בזיקים (תהלים קמט ח') ולמה אני עושה לשרי האומות כך שהן מתקיימין עליהם כשהן יוצאין למלחמה כך אתה מוצא בשעה שהיו המצריים רודפין אחר ישראל תלו ישראל את עיניהם וראו שרן של מצרים פורח באוירא מזויין למלחמה שנאמר וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם נוסעין אין כתיב כאן אלא נוסע זה שר של מצרים התחילו מתייראין ממנו אמר להן הקב"ה מזה אתם מתייראין חייכם לו אני משקיע תחלה סוסיהם ורוכביהם אין כתיב כאן אלא סוס ורוכבו. וכן בסיחון הוא אומר ראה החלותי תת לפניך את סיחון שהראהו שרו כפות ומונח לפניו זהו סוד כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד וגו' (ישעיה לד ה). זהו מאמרם ז"ל בספר היכלות על סמאל שר של רומי וכחותיו ושמורה לו נקמה להנקם ממנו עד שיגיע יפקוד י"י על צבא המרום במרום שהוא נשחט ומוטל הוא וכל שרי מלכיות במרום כגדיים וכבשים של יום הכיפורים והוא שנאמר מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא (שופטים ה כ'). זהו יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו (תהלים ג ד'). ודע כי ראוייה היתה יציאת מצרים להיות בה בקיעת הים ולטבוע בו פרעה וחילו ולהיעשות ע"י המטה שנאמר ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו וכבר רמזתי לך ענין המטה והים. ומן הג' פסוקים הנזכרים ידעת שיוצא שם של ע"ב הנקראים לבעלי הקבלה ע"ב גשרים וכל גשר וגשר יש לו שם ידוע מן הע"ב שמות והגשרים מתדבקין זה בזה באדיקות המתמצע עד שיעשה בהם ליחלוח ומשם נובעין המים העליונים עד שנעשין כמין אבן הבדולח ומתפרדין ונכנסין בתוך הגשרים. ובתפלת ר' נחוניא בן הקנה אמר אתה יחיד בסתר הזוהר הוא המתחלק לע"ב גשרים שהם מורים על זיעת החיות ומהם המים העליונים ונקראת ספירה רביעית היא חסד וכל גשר וגשר יש לו שם ידוע והם מוכתרים מבוררים בתיבות יוצאין מן הכח אל הפועל וכו'. ובאותיות השם המיוחד תמצא מספר ע"ב. כיצד י' י"ה יה"ו יהו"ה. והטעם שלא להפריד הנאצל מן המאציל:

ספר הבהיר השם היוצא משלשה פסוקים ויסע ויבא ויט אותיות הפסוק הראשון ויסע כסדר הפסוק נסדרות בשם. ואותיות הפסוק השני שהוא ויבא בהפוך הפסוק נסדרות בשם. ואותיות הפסוק השלישי שהוא ויט כסדר הפסוק נסדרות בשם. ובכל אחד מן הפסוקים ע"ב אותיות ובכל שם ושם ג' אותיות. גם נרמז זה השם בפסוק ויהי בשלשים שנה שאותיותיו ע"ב כי הגלה ומראת חסרין ו'. והנה השם הזה של ע"ב אותיות יוצא ממדת החסד ושם של מ"ב יוצא ממדת הגבורה ויוצא מפסוק בראשית עד ב' ובוהו והן כחות שכליות אלקיות וכבודו של מקום מתאחד בהם ומתעלה עד אשר אין סוף לרוממותו כמו שאמרו באלפ"א בית"א של רבי עקיבא על ע"ב שמות המסודרין על סדר האל"ף בי"ת שהם יוצאין מלפני כסא הכבוד בכתרים של אש ולהבה כי הם עצם אמתי ואותיות פורחות למעלה בעקר המרכבה והם ממונים להעשות כל דבר בהם ופעולותיהם ידועים למקובלים:

ויסע מלאך האלהים וגו'. המלאך הזה הוא בית דינו של הקב"ה ומלת האלהים אינה סמוכה וכן אמרו רבותינו ז"ל ירדו לים שכינה עמהם שנאמר ויסע מלאך האלהים אם כן המלאך הזה הוא השכינה ונקראת מלאך ושר העולם יען היות הנהגת העולם על ידה. האלהים בגימטריא מלאך. ובבראשית רבה אותה מדת הדין שהיא מתוחה כנגד ישראל הפכה הקב"ה ומתחה כנגד המצרים:

וירא ישראל את היד הגדולה וגו'. אמר כי השיגו ישראל ביד הגדולה ומלת וירא כמו ולבי ראה (קהלת א טז). ודע כי יש הפרש בין יד י"י ואצבע אלהים כשהשכינה פועלת בכח ה' ספירות אחרונות נקרא יד וכשפועלת לבדה נקראת אצבע אף כי יש אומרים כי היד רמז לקשה ואצבע לרפה הראשון עיקר. ותרגום אונקלוס גבורת ידא תקיפא כי קבלתה מן הגבורה:

אז ישיר משה וגו'. כבר רמזתי כי מלת אז רומזת לי' ספירות. ואמרו רז"ל בואו ונקלס ליחיד הרוכב על שבעה והכוונה לשבעה קצוות שנאמר מרכבותיך ישועה (חבקוק ג ח'). אמר רבי עקיבא בשעה שאמרו ישראל אז ישיר לבש הקב"ה חלוק של תפארת שחקוק עליו כל אז שבתורה וכשחטאו קרעו שנאמר בצע אמרתו (איכה ב יז) ועתיד להחזירו שנאמר אז ימלא שחוק פינו (תהלים קכו ב'). וטעם את השירה הזאת לי"י כבר ידעת פירוש מלת זאת והיא השירה הנזכרת אשה ליי' כמה דאת אמר והקרבתם אשה לי"י ובפרשת וילך יתבאר בגזירת האל. ואל תרחיק היות מלת ישיר מלשון תשורה כמו ותשורה למלך והוצרך לומר זה בעבור שתשועת הים היתה בכח השכינה לא טעו להפרידה מן הבנין אלא שהקריבוה לי"י וכבר ידעת כי הלויים היו ממונים על השיר כי הם מכח מדת הדין וכתיב כי קולך ערב (שה"ש ב יד):

עזי וזמרת יה וגו'. הזכיר שם יה בעבור כי תשועת הים היה בכח זה השם אע"פ שמעת שנגלה השם הגדול למשה לא יזכיר שם אחר. ואמר כי עוזו וזמרתו השם הזה. ובאלה שמות רבה אין עוז אלא דין שנאמר ועוז מלך משפט אהב (תהלים צט ד) ובמכילתא אין עוז אלא תורה שנאמר יי' עוז לעמו יתן (תהלים כט יא) והרמז לתורה שבעל פה. עוד אמרו אין עוז אלא מלכות שנאמר יי' בעזך ישמח מלך (תהלים כא ב) וכתיב ויתן עוז למלכו (שמואל ב י') וזמרתו הוא תפארת ישראל והכל כלול בי"ה שנאמר כי ביה י"י צור עולמים (ישעיה כו ד). זה אלי זה רמז לצדיק:

ובספר הזוהר [זוהר ח"א צ"ג ב'] תנא זה וזאת בחד דרגא אינון ולא אתפרשן אלי למלכות והרמז על זה היה דוה לבינו (איכה ה יז) על זה רמז לצדיק שנאמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב (ישעיה נז א) כמה דאת אמר ולבי דוי (איכה א כב). על אלה כמה דאת אמר גם אלה תשכחנה (ישעיה מט טו). והסימן אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים. וכן הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה י"י קוינו לו וגו' (ישעיה כה ט) וכן הנה זה עומד אחר כתלינו (שה"ש ב ט') זה כותל מערבי שלא זזה השכינה משם. ומשם משגיח על בני אדם שנאמר והוא ישפוט תבל בצדק (תהלים ט ט'). ואנוהו אעלה אותו אל נוה עליון במדת רחמים. ענין אחר זה אלי רומז למדת רחמים. וכן אמרו במכילתא זה אלי עמי נהג במדת רחמים ועם אבותי במדת הדין. ומנין שאין אלי אלא מדת רחמים שנאמר אלי אלי למה עזבתני (תהלים כב ב). אל נא רפא נא לה. (תהלים קיח כז) אל י"י ויאר לנו. ולפירוש זה יהיה פירוש ואנוהו אעשה לו נוה הוא ירושלים של מעלה וכן תירגם אונקלוס דין אלהי ואבני ליה מקדשא. ויהיה הפרש בין שני הפירושים בין מלמעלה למטה וממטה למעלה אלהי אבי וארוממנהו לפירוש הראשון יקרא שכינה אלהי אבי כי היא נגלית לאבות בנבואה. ועוד כמו שאמרו רבותינו ז"ל מי ששמר את האבות ישמור את הבנים. ויהיה פירוש וארוממנהו במדת רחמים שעל ידה תתעלה מדת הדין לרחמים ולפירוש השני אלהי אבי הרמז לישראל סבא וירומם אותו במקור העליון הנעלה במחשבת רעיון:

י"י איש מלחמה י"י שמו. ספר הבהיר אמר רבי אמוראי מאי דכתיב י"י איש מלחמה משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו דירות נאות ושם לכל אחת ואחת שם וכולן זו טובה מזו אמר אתן דירה זו לבני ששמה א' גם זו טובה ששמה יו"ד גם זו טובה ששמה ש' מה עשה אספן כולן הג' ועשה מהן שם אחד ועשה מהן בית אחד אמרו לו עד מתי תסתום דבריך אמר להם בני אל"ף ראש יו"ד שני לו שי"ן כולל כל העולם ולמה כולל כל העולם שכתוב בו תשובה. הוקשה לו מלת איש הנאמרת בשם יתעלה ופירשה באותיותיה. ולפי זה המאמר האל"ף רומז לכתר עליון והיו"ד לחכמה השניה כמו שפירשתי בפרשת בראשית והשי"ן לתשובה שהיא הבינה ויש מפרשין כי היו"ד רמז לבינה והשי"ן לימוד עולם והראשון עיקר:

ספר הבהיר מאי דכתיב יי' איש מלחמה יי' שמו אלא איש הוי סימן כדמתרגמינן י"י מריה נצחן קרביא ומאי ניהו מאריה א' ראשונה היכלא קדישא היכלא קדישא סלקא דעתך אלא אימא היכל הקדש יו"ד בעשרה מאמרות נברא העולם היינו תורת אמת שכוללת כל העולם ושי"ן מאי הוי אמר ליה שורש האילן השי"ן הוי כעין שורש האילן ומאי הוי אילן דאמרת א"ל כל כחותיו של הקב"ה זה על גב זה והן דומין לאילן ומה אילן זה ע"י המים מוציא פירות אף הקב"ה ע"י המים מוציא כחות האילן ומאי ניהו מים של הקב"ה היינו חכמה והיינו נשמות הצדיקים הפורחים מן המעיין אל הצנור הגדול ועולה ומתדבק באילן:

ימינך יי' נאדרי בכח ימינך יי' תרעץ אויב וכו'. אמרו רבותינו ז"ל היתה ידו אמת משקעתן וידו אחת מצלת אתכם. והכוונה היא כי במדת הדין ידון המצרים וברחמים ירחם על ישראל כמו שהודעתיך כי בקיעת הים לקבל את ישראל בבורחם מפני אויביהם היא דוגמת האם המקבלת בניה בחיקה לעת הצורך כי היא אמן של ישראל ונוקמת נקמתן של ישראל ועל כן נדונו מצרים בתוכה:

ובספר הבהיר ימינך יי' תרעץ אויב זה הזהב ועל המצלת את ישראל אמר נאדרי בכח שרוצה לומר נאחז בכח וכח שם לתפארת ישראל שנאמר ועתה יגדל נא כח יי' כמו שאני עתיד לפרשה בגזירת האל. ואל תתמה אם יזכור הכתוב ימין בפורענות הרשעים כי הוא כענין ויהפך להם לאויב (ישעיה סג י') ויהפך ממש. כמו שאמרו רבותינו ז"ל על הרשעים המהפכים מדת רחמים למדת הדין וזה הטעם יספיק בכל מקום שתמצא השם המיוחד בענין פורענות. והטעם הוא מפני כי כל ההויות כולן כלולים זה בזה כמו שרמזנו למעלה ולא תמצא פעולת דין שלא יהו בה רחמים ופעולת רחמים שאין בה דין כי כולן כלולין זה בזה. ואמרו רבותינו ז"ל קלל את האשה הכל רצין אחריה. קלל הנחש פרנסתו מצויה. גם פורענות הרשעים רחמים לצדיקים שנאמר באבוד רשעים רנה (משלי יא י'). ואמרו רבותינו ז"ל בכל דין שהקב"ה עושה אתה מוצא רפואה. ויי' המטיר על סדום ועמורה נשאר ממנו פליט ויגוף יי' את העם נשאר ממנו פליטה וכו'. והבן זה הענין מאוד כי יסיר ממך כמה ספיקות:

וברוח אפיך וגו'. הכוונה היא כי נמנעו ההמשכות להתפשט בתחתונים ויהיה נערמו מים רמז לימין. נצבו כמו נד נוזלים רמז להמשכה השמאל. קפאו תהומות רמז למכריעים. בלב ים רמז לים האחרון כמה דאת אמר כל הנחלים הולכים אל הים (קהלת א ז'). זה מאמר כל מימות שבעולם נבקעו:

מי כמוך באלים יי' וגו'. נכתבו אלו שתי התיבות כמכה ובאלם חסרים ומלת כמכה בה"א והפירוש בהן לשון הכאה ואלמות והרמז למדת הדין. ולפי דעת חכמי הקבלה שני ההי"ן שיש במלת כמכה ראשון ושני רומזין למה שאמרו בספר יצירה עשר ספירות בלימה חמש כנגד חמש ויש חלוקה ביניהם בזה כי החכם רבי עזרא ז"ל פירש כי ה"א ראשונה רומזת לה' ספירות ראשונות וה"א אחרונה רומזת לחמש ספירות אחרונות ויש שהשיבו עליו ממה שאמר באחרון נאדר בקדש ולכך כתבו להפך. עוד יש מפרשין כי שני ההי"ן רומזין לשני ההי"ן של שם והראשונה רומזת על ה"א השנייה ששמועתה דין והשנייה על הראשונה הרומזת לתשובה המתעטפת ומתלבשת בחכמה ולשון נאדר מלשון אדרת והפירוש בו מלובש ומעומר בקדש שהיא החכמה מקור הברכה שנאמר שאו ידכם קדש וברכו (תהלים קלד ב'). נורא תהלות כבר פירשנו מלת נורא כי רומזת לתפארת ישראל שנאמר כי עמך מקור חיים (תהלים לו י') כי עמך הסליחה למען תורא (תהלים קל ד). וכתיב ותפארתו עבור על פשע (משלי יט יא). ואמר תהלות רמז שמקבל מן הקשה ומשפיע לרפה הנקראת תהלות. וזהו עושה פלא כמה דאת אמר אני יי' עושה כל (ישעיה מה ז). לשני הדעות שכתבתי בו. ויש אומרים כי ע"כ נקרא תפארת ישראל בשם נורא שבו יראו כל המראות:

נחית בחסדך וגו'. רמז לעמוד ענן שהוא מצד החסד ולשון נחית מלשון מנוחה והנחה. נהלת בעזך רמז לעמוד האש וכן אמרו רז"ל במכילתא נהלת בעזך בזכות מלכות בית דוד אין עוז אלא מלכות שנאמר י"י בעזך ישמח מלך (תהלים כא ב):

תפול עליהם אימתה ופחד וגו'. כתיב אימתה והיה יכול לכתוב אימה ור"ל אימת ה' השנייה ופחד הוא פחד יצחק ועל דרך זה כי טוב זמרה אלהינו (תהלים קמז א') והבן:

תביאמו ותטעמו וגו'. מכון לשבתך כתרגומו וכן אמרו רז"ל במכילתא. מכון לשבתך זה אחד מן הדברים שכסא הכבוד של מטה מכוון כנגד של מעלה. וכן הוא אומר יי' בהיכל קדשו (תהלים יא ד) ואומר בנה בניתי בית זבול לך וגו' (מלכים א' ח יג). תרגום יונתן בן עוזיאל אתר דמכוון קבל כורסי יקרך קביל בית שכינת קדשך. מקדש יי' כוננו ידיך. הרמז לירושלים של מעלה המקבלת מזרועות עולם דרך תפארת ישראל וזהו ידיך:

י"י ימלוך לעולם ועד. טעמו כסוד הברכות כי בהתעלות הרצון והתגדלו ברכה וחיים באין לעולם ועל כן אמר יי' ימלוך לעולם ועד כלומר התשובה שהוא המלך ימלוך לתפארת ישראל הנקרא עולם ולשכינת עוזו הנקראת ועד וכן ענין הברכות להאציל מן המלך העליון לתפארת ומשם לכנסת ישראל וכן יהי כבוד יי' לעולם (תהלים קד לא). וימלא כבוד יי' את כל הארץ ובקדיש יתגדל ויתקדש ותרגום אונקלוס לעלם ולעלמי עלמיא מיעוט עולמות שנים הרי ה' עולמות והרמז לה' הויות אחרונות:

ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים. המדבר הוא מקום חורב ושממון ועל כן לא מצאו בו מים כי המקום ההוא מיוחד למדת הדין שנאמר נחש שרף ועקרב וגו' שם כוחו הגדול ופעולתו:

ויצעק אל יי' ויורהו יי' עץ וגו'. ספר הזוהר [נשא קכ"ד ב'] רבי אלעזר פתח ויבאו מרתה. <תרגום - רבי אלעזר פתח "ויבאו מרתה" וכו'>. אמר רבי אלעזר תוהנא איך בני עלמא לא מסתכלי ולא משתדלי באורייתא. <אמר רבי אלעזר תמה אני איך בני העולם אינם מסתכלים ואינם עוסקים בתורה>. הכא אית לאסתכלא אמאי כתיב שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו. <הרי כאן יש להסתכל למה כתוב כאן "שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו">. אבל ודאי רזא דמלה הוא דהכא על מייא הוה. <אבל ודאי סוד הדבר שכאן היה הנס על המים>. בגין דמצראי הוו אמרי דבנייהו דישראל הוו מינייהו. <כי המצריים היו אומרים שבני ישראל הם בניהם>. והוו כמה בישראל דהוו חשדין לאנתתייהו בדא. <והיו כמה אנשים בישראל שהיו חשודים נשיהם בזה>. עד דקודשא בריך הוא מטא לון בהאי אתר ובעא למיבדק לון. <עד שהקב"ה הביאם למקום הזה (מרה) ורצה לבדוק אותם>. מאי כתיב ויבואו מרתה וגו'. ויצעק אל י"י ויורהו י"י עץ. <מה כתוב "ויבואו מרתה" וגו' "ויצעק אל יי" "ויורהו יי' עץ">. אמר קב"ה למשה מה את בעי הא כמה חבילין קיימי גבייהו. <אמר הקב"ה למשה משה מה אתה רוצה הרי כמה גדודים מקטרגים עומדים עליכם>. (דאת) ואנא בעינא למיבדק הכא נשיהון דישראל. <ואני רוצה לבדוק כאן את נשיהם של ישראל>. כתוב שמא ורמי למיא ויבדקון כלהון נשי וגוברין ולא אישתאר לעז על בני. <כתוב! שם הקדוש והשלח אל המים ויבדקו כל ישראל נשים וגברים ולא ישאר לעז על בני>. ועד דיבדקון כלהו הכא לא ישרי שמי עלייהו. <וכל עוד שלא יבדקו כאן כולם לא אשרה שמי עליהם>. מיד ויורהו י"י עץ. <מיד "ויורהו יי' עץ וישלך אל המים">. דא שמא קדישא ההוא דהוה כתיב כהנא למיבדק נשיהון דישראל. <עץ הוא שם הקדוש ההוא שהיה כותב הכהן לבדוק נשיהם של ישראל>. כדין שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו. ולפי זה יהיה פירוש הפסוק ויבאו מרתה מלשון מי המרים המאררים. ושם נסהו כי בדקן כסוטות:

ספר הבהיר ויבאו מרתה וגו'. מלמד שרוח צפונית היתה מעכבת דכתיב ויורהו י"י עץ וישלך אל המים וימתקו המים. מיד נתן הקב"ה ידו בשטן ומעטו ואלמלא כן לא יכלו ישראל לעמוד לפניו דכתיב שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו מלמד שבאותה השעה דבק השטן בהם כדי לאבדם מן העולם דכתיב וילונו העם על משה. ועוד קטרג על משה עד כי צעק אל יי' ונענה ומאי ויורהו י"י עץ וימתקו המים מלמד שעץ החיים היה סביב המים ובא השטן ונטלו משם כדי לקטרג על ישראל ולהחטיאם לאביהם שבשמים והיה אומר להם עתה תלכו במדבר ועדיין אלו המים שהם מרים טובים עתה כי תסתפקו מהם אבל במדבר לא תמצאו אפילו לרחוץ ידיכם ורגליכם אז תמותו ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל. באו אל משה ואמרו לו כך וכך דחה אותן ראה כי לא יכול להן התחזק על ישראל ועל משה ובאו העם וילונו על משה. אמרו כאן חסרים לנו המים מה נשתה במדבר בא השטן לזייף דבריהם אל משה כדי להחטיאן מיד שראה משה השטן ויצעק אל י"י ויורהו י"י עץ. עץ החיים היה שהסיר השטן וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו הקב"ה לשטן חק ומשפט ושם נסהו לישראל בא הקב"ה להזהיר את ישראל ויאמר אם שמוע תשמע לקול י"י אלהיך. משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בת נאה ואחרים מתאוים לה ידע המלך בדבר ולא יכול להתקוטט עם המוצאין את בתו לתרבות רעה אמר לה בתי אל תחושי לדברי האויבים לא יוכלו לך לא תצאי לפתח הבית ועשי מלאכתך בביתך ולא תשבי בטילה אפילו שעה אחת ולא יוכלו לראותך ולהזיק לך כי יש בהם מדה אחת מתרחקין מכל דרך טובה ובוחרין בכל דרך רע וכשרואין איש מדריך בדרך טובה והולך בה שונאין אותו ומאי ניהו השטן מלמד שיש לו להקב"ה מדה אחת ששמה רעה והיא לצפונו של הקב"ה דכתיב מצפון תפתח הרעה (ירמיה א יד) כלומר כל הרעה שבאה אל כל יושבי הארץ מצפון היא באה ומאי ניהו מדה היא צורת יד ולה שלוחים הרבה ושמם כולם רע אך יש בהם גדול וקטן והם מחייבין את בני העולם כי תהו לצד צפון ואין תהו אלא הרע המתהא את בני העולם עד שיחטאו וכל יצר הרע שיש באדם משם הוא בא ולמה נתן בשמאל מפני שאין לו רשות בכל העולם אלא בצפון ולא הורגל אלא בצפון ולא רצה להיות אלא בצפון לפי שכשהיה בדרום עד שילמד מהלך הדרום היאך יוכל להטעות יתעכב אותן הימים שילמוד ולא יחטיא לפיכך הוא לעולם בשמאל והיינו דכתיב כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולא יטה אלא לשמאל שכבר הורגל בה ולפום הכי אמר הקב"ה לישראל אם שמוע תשמע לקול י"י אלהיך וגו' והאזנת למצותיו ולא למצות יצר הרע כל חוקיו ולא חוקי יצר הרע כי אני יי' רופאך. ומאי משמע דשטן לישנא דמטה הוא שהוא מטה את העולם לכף חובה דכתיב ויט אליה ומתרגמינן ושטא לותה וכתיב שטה מעליו ועבור (משלי ד טו):

ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים וגו'. וכי מה שבח היה בשבעים תמרים באחת מקטני המקומות יש אלף אלא זכו לדוגמתם ושם להם משל בתמרים. ושבעים תמרים מה טעם אלא קבלו עליהם המצות דכתיב אם שמוע תשמע. מיד ויבואו אלימה. מאי אלימה. אלי מה. ושם שתים עשרה עינות מים הקב"ה נתנן בתחלה עינות מים ואח"כ החזירן להם אבנים דכתיב שתים עשרה אבנים מה טעם מפני שבתחלה היתה תורה נמשלת למים אחר כן נקבעה במקום קבוע מה שאין המים עושין שהיום כאן ומחר להלן. מאי ושבעים תמרים מלמד שע' קומות יש לו להקב"ה ושואבים מי"ב פשוטות מה המים האלו פשוטים אף אלו פשוטים. ומנלן דתמרי הוי קומה דכתיב זאת קומתך דמתה לתמר (שה"ש ז ח'). ולא עוד אלא בתמרים יש שבעים מינים דכתיב ושבעים תמרים ולא היו דומים זה לזה ופעולתם זה לזה וטעם זה אינו דומה לטעם זה. ואמרת שבעים קומות והא אנן תנן ע"ב אלא ע"א הם וישראל ע"ב אך אינן בכלל. והא אמרת שבעים אלא האחד שר השטן. משל למלך שהיו לו בנים קנה להם עבדים אמר להם הנה לכם בשוה. אמר האחד איני רוצה עמכם כי אני יש לי יכולת לגזול לכם הכל. אמר המלך הואיל וכן הוא לא יהיה לך חלק בתוכם ועשה ככל יכלתך יצא וארב להם בדרך והראה להם זהב הרבה ואבנים טובות וחיילות ואמר להם סורו אלי. מה עשה המלך סדר חיילותיו וחיילות בניו כולם והראה לעבדיו ואמר להם אל יטעה אתכם טועה לאמר חילו רב מחלי הנה חיילותיו של אותו הבן רמאי וחושב לגזול אתכם אתם לא תשמעו לו כי בתחלה יחלוק דבריו לפי שתלכדו במצודתו ואחרי כן ישחק עליכם ואתם עבדי ואני אעשה מכם נקמה אם לא תשמעו ותסורו מאחריו כי הוא שר של תוהו שנאמר ולא תסורו כי אחרי התוהו אשר לא יועילו ולא יצילו כי תוהו המה (שמואל א' יב כא) אך המה יכולים להזיק. והנה אני מיעץ אתכם אם שמוע תשמע לקול י"י אלהיך ושמרת כל חקיו ומשתשמור כל חוקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים למה אמר כל אלא כדי לסגור לו כל הדלתות כי כשלא מצאך פעם אחת רך ופעם אחת קשה בשמרך כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים על ידו לא אשים עליך וגו'. מאי כי אני יי' רופאך ומתי הכהו אלא כשיבא הוא ויכה אני רופאך:

ויאמר אם שמוע תשמע לקול יי' אלהיך וגו'. ענין הכתוב בשתי לשונות גלוי ונסתר כי בתחלה לקול יי' אלהיך ובסוף אמר כי אני י"י רופאך והענין יובן ממלת לקול וממלת אני כי הם רומזים לשכינה. והנה השם הנכבד מדבר ואומר אם שמוע תשמע לקול י"י אלהיך הזכיר שלשה דברים קול יי' אלהיך שהרמז בהם לשלשה שמות הראשונים של שלשה עשרה מדות אך לא באותו הסדר רק להפך. ובעבור כי המצות נצטוו לנו ממדת רחמים שהוא השם הגדול על כן אמר והאזנת למצותיו כי ממנו נתנה התורה שנאמר מימינו אש דת למו רוצה לומר מהימין והאש דת למו. ודיבור כל המחלה אשר שמתי במצרים הוא דבור השם הנכבד הדנה את המצריים כמו שפרשנו והיא המבטחת אותנו בשנשמור מצות השם וחוקיו יהיה שם הנכבד הנקרא אני רופאינו. דוגמא לדבר מצינו שהשם הנכבד מדבר על השם הגדול ויי' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת יי' וכן ושמרו דרך יי' למען הביא יי'. (יהושע א ט') הלא צויתיך חזק ואמץ כי עמך יי' אלהיך ומן הטעם הזה תקנו בברכות ענין גלוי ונסתר ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו ונרמז בפסוק ישקני מנשיקות פיהו וגו'. ויש לי בזה שתי כוונות האחת דרך חכמי הקבלה. והשנית מה שנראה לי כוונת רז"ל בספר הזוהר והנני מאיר עיניך בשתיהן והב"ה יחשכנו משגיאות. כוונת הרמב"ן ז"ל ושאר חכמי הקבלה היא כי הדיבור לנכח הוא לתשובה הנקרא מלך עולם כי היא המלך והעולם רומז לתפארת ישראל על שם שהוא מעמיד השש קצוות ברצון סבת הסבות המשפיע אליו ורוצה לומר מלך של עולם וכשאומר אשר קדשנו במצותיו וצונו כוונתו לעולם הנזכר אשר קדשנו במצותיו כי משם נתנה התורה ואם היה אומר קדשתנו היה משמעותו לתשובה ואינו אלא התפארת שהוא עיקר העולם המקדש אותנו ואשר עשה לנו. אמנם הנראה לי מכוונת רבותינו ז"ל בספר הזוהר. וכן מדברי רבינו יהודה החסיד והרב רבי אלעזר מוורמישא והסברא נותנת כי הדיבור לנוכח הוא לשכינה הנקראת אתה ולתפארת ישראל מדבר בנסתר כי השכינה היא הצריכה לברכה כמה דאת אמר ברוכה את ליי' בתי (רות ג י') וכבר רמזתי זה:

ספר הזוהר [זוהר ח"א י"ח ע"א] ותראה היבשה דא ה' תתאה. <תרגום - "ותראה היבשה" שהיא ה' אחרונה>. דא איתגלי וכל שאר אתכסי. <היא שנתגלתה אבל שאר המדרגות נתכסו>. ועל דא רזא דברכה באתגלייא ואתכסייא. <ועל כן סוד הברכה בגלוי וכיסוי>. ולית באתגלייא בר מן ה"א תתאה וכל שאר אתכסי. <ואין בגלוי חוץ מן ה' אחרונה וכל שאר המדרגות נתכסו>. ומגו האי דתתאה אשתמודע בסוכלתנו ההיא דאתכסיא. <ומתוך מדרגה זו האחרונה נשמע ונתגלה אור ההוא שנתכסה>. אל מקום אחד בגין דהכא הוא קשורא דייחודא דעלמא עילאה. <"אל מקום אחד" שהוא יסוד משום שכאן הוא הקשר של הייחוד של העולם העליון>. יי' אחד ושמו אחד תרין ייחודין. <כי בכתוב "יי' אחד ושמו אחד" מרומזים ב' יחודים>. חד דעלמא עילאה לאתיחדא בדרגוי. <אחד הוא עולם העליון המתייחד במדרגותיו>. וחד דעלמא תתאה לאתייחדא בדרגוי. <ואחד עולם התחתון המייחד במדרגותיו>. קשורא דייחודא דעלמא עילאה עד הכא איהו חי עלמין. <וקשר היחוד של העולם העליון עד היסוד הוא חי העולמים שהוא היסוד>. תמן אסתיים ואתקשר עלמא עילאה בייחודא דיליה. <שם מסתיים ונקשר עולם העליון ביחוד שלו>. ובגין כך איקרי מקום אחד דכל דרגין וכל שייפין מתכנשין תמן. <ועל כן נקרא מקום אחד משום שכל המדרגות וכל האברים מתקבצים שמה>. והוו כולהו ביה חד בלא פרודא כלל. <וכולם נעשו בו אחד בלא פירוד כלל>. ולית>. דרגא דאתייחדן בייחודא חד אלא האי. <ואין מדרגה שתתיחד ביחוד אחד שלם אלא רק מדרגה זו>. דביה אתכסיין כלהו באורח סתים בתיאובתא חד. <ובו מתכסים כל האורות בדרך סתום בהשתוקקות אחת>. ועד הכא בדרגא חד אתייחד עלמא דאתגליא בעלמא דאתכסיא. <עד כאן בדבור ותראה היבשה נתיחד עולם הנגלה בעולם המכוסה>. ועלמא דאתגליא אתייחד אוף הכי לתתא. <והעולם הנגלה מתייחד גם כן למטה>. ועלמא דאיתגליא איהו עלמא דתתאה. <והעולם הנגלה הוא עולם התחתון שנגלה בראיה כמו שכתוב>. ואראה את יי'. ויראו את אלהי ישראל. וכבוד יי' נראה. וירא כבוד יי'. כמראה הקשת. הוא מראה דמות כבוד יי'. <"ואראה את יי" "ויראו את אלהי ישראל" "וכבוד יי' נראה" וכו'>. ודא הוא רזא דתראה היבשה. <וזה סוד הכתוב "ותראה היבשה" שמדובר בעולם התחתון הנגלה>. עוד אמרו שם [אדרא זוטא רפ"ט ע"א] בלשון הזה שמא קדישא סתים וגליא. <תרגום - השם הקדוש הוא סתום וגלוי>. ההוא דסתים לקבליה דעתיקא קדישא סתימא דכלא. <דהיינו זה שסתום הוא כנגד אריך אנפין הסתום מכל>. ההוא דאיתגלייא בגיניה ההוא דאיתגלייא דתליא בזעיר אפין. <ואותו שגלוי בזכות ההוא שגלוי ותלוי בז"א>. ובגין כך כל ברכאן בעיין סתים וגליא. <ולכן כל הברכות צריכים להיות בסתום וגלוי>. ובלשון הזה כתב ה"ר אלעזר מוורמשא ז"ל לכך תיקנו בחתימת כל ברכה ברוך אתה ה' לשכינה וכל שלא ידע זאת החכמה המופלאה אל יהי מהרהר למי מתכוין רק לאביו שבשמים וכן ראיתי בכתב ר' יהודה החסיד ששלח לבנו. עכ"ל ז"ל:

ספר הבהיר ומאי טעמא אמרינן אשר קדשנו במצותיו וצונו ולא אמרינן אשר קדשתנו וצויתנו מלמד שחי העולמים כלולין בו כל המצות וברחמיו עלינו נתנם לנו כדי לקדשנו בהם ואולי נזכה. מזה המאמר אין הכרעה על מלת אתה כאחת מן הדיעות רק יש להוכיח מכאן כי דיבור אשר קדשנו במצותיו וציונו הוא לחי העולמים והוא העולם הנזכר בברכות הכלול מן המצות והוא אשר קדשנו ברחמיו עלינו. ותיקנו בעלינו לשבח דרך נסתר מפני שמזכיר בו לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שאין רשות לכוון אליו פנים בפנים רק דרך נסתר כענין ישקני מנשיקות פיהו שהם דברי הכבוד העליון המשתוקק התעלות באור העליון כי המחשבה אסורה לחשב שם כי הוא למעלה אשר ממנה יאמן כל אמון ולכן התקינו שיהא משבח ומהלל ומקלס למלך מלכי המלכים יתעלה. וזה התירו לנו כי אין צריך שם קביעות המחשבה ומוטל עלינו להללו ולקלסו יתעלה ויתברך. ויש מפרשים מלך התשובה מלכי זרועות עולם המלכים הקב"ה ושכינת עוזו. ויש לך לדעת כי אין רשות לאדם לעלות מחשבתו מן הבינה ולמעלה שנאמר אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא (משלי ז ד') ומשם ולמעלה צריך לדבר דרך נסתר ולפיכך אין מזכירין בברכות רק השם המיוחד ולא שם אהיה. ובעבור כי המתפלל צריך לכוין דעתו כאילו מדבר לפני המלך פנים בפנים בקביעות כמו שאמרו רבותינו ז"ל דעו לפני מי אתם עומדים והוא מבקש צרכיו ממנו או מודה לו בנפלאות אשר עשה וכאשר הוא מתנהג עם בריותיו ברחמים לא יתכן לעלות מחשבתו כי אם למקום אצילות הנשמה כמו המים שאין עולין רק עד מקום יציאתן. ומטעם זה אמרו רבותינו ז"ל גדול העונה אמן יותר מן המברך כי העונה מעלה מחשבתו למעלה מן המברך כי הוא פותח המקור מראשיתו להשפיע הברכה אל המדה הצריכה למתפלל וכוונת המברך נאצלת ממקום ברכת העונה אמן כי העונה אמן אינו קובע מחשבתו לפני המלך פנים בפנים ובמקדש לא היו עונין אמן לפי שהיו מזכירין את השם ככתבו ומפרשין האות שהוא מקור הברכה. אבל בגבולין שאין רשות להזכירו כי אם בכנוי הוצרכנו לענות אמן כדי לפתוח מקור הברכה למדה ההיא. ואמרו רבותינו ז"ל כל העונה אמן יהא שמיה רבה בכל כחו קורעים לו גזר דינו שנאמר בפרוע פרעות בישראל וגו' (שופטים ה ב'). רבי יוחנן אומר אפילו יש בו שמץ עבודה זרה מוחלין לו כתיב הכא בפרוע פרעות וכתיב התם כי פרעה אהרן. והפירוש הנכון הוא שפירש בו החכם רבי יעקב בר רבי ששת ז"ל כי בכל כחו חוזר אל השם ר"ל שכיון את השם בכל מה שראוי לו באותיותיו ובפירושיו ובעיוניו ובניקוד המקובל והסימן שלו לעולם יי' דברך נצב בשמים (תהלים קיט פט) זהו בכל כחו באותיותיו ובניקודו ובכל מה שניתן לנו רשות להתבונן בשעה שאומר יהא שמו הגדול מבורך עכ"פ יהא כח בידו לבטל גזר דינו ובלבד שלא תהא בו שבועה וצריך לכוין ואחר כך מברך. והפך זה ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל שפירש ואח"כ בירך ולפיכך נתחייב ואם בעבירה חייב במצוה שכנגדה זוכה. גם מה שאמרו אפילו יש בו שמץ עבודה זרה מוחלין לו תבין מעתה כי תקן מעוותו בייחוד השם שהוא הפך עבודה זרה. ועל כן כל העונה אמן צריך לעמוד באימה וביראה ולכוין בברכת המתפלל שלא תהיה אמן יתומה, יתומה ודאי כדי להמשיך שם הברכה. ופירוש אמן פירשו חכמי הקבלה כי הרמז בו לחכמת אלהים ולחכמת שלמה והוא בגימטריא צ"א כשם (י"ה) [יהו"ה] ושם אדנ"י. ויש עוד מפרשים כי האל"ף רמז למה שאין המחשבה משגת מ"ם פתוחה יפתח י"י לך את אוצרו הטוב נו"ן פשוטה כוללת זכר ונקבה. ויש עוד מפרשים שהוא נגזר מאמון והוא שם קדוש נמצא בספרי החכמים הבקיאים בשמות. ויש עוד מפרשים כי אמן בגימטריא צ"א כמנין יי' אחד כי השם שלשה פעמים עולה ע"ח ואחד שלשה עשרה הרי צ"א. ואם תרצה אמור כמנין היה והוה ויהיה אחד. והנה העונה אמן מודה כי הבורא יתעלה ויתבר?? היה קודם בריאת העולם וברצונו מקיימו וישיבהו לתהו ובהו ולאחדותו אין סוף. ולכן גדול כח העונה אמן מן המברך כי המברך ממשיך הברכה והעונה אמן מייחדו ומודה על חידוש העולם כרצונו והעולם מתקיים במאמרו וישיבהו לתהו ובהו שליט על הכל ראשון ואחרון יתעלה שמו לעדי עד ולנצח נצחים אמן:

ובספר הזוהר [וילך רפ"ה ב'] תנא כל מאן דשמע ברכה מההוא דמברך ולא אתכוון לאתבא עליו אמן איקרי ובוזי יקלו. <תרגום - למדנו כל מי ששמע ברכה מאותו שמברך ולא יתכוון להענות עליו באמן נקרא "ובוזי יקלו">. כדאמרינן לכם הכהנים בוזי שמי. <כמו שאמרנו "לכם הכהנים בוזי שמי">. ובשעתא דאצטריך מאי עונשיה. <ובשעה שהיה צריך לענות ולא ענה מה עונשו>. כמה שלא פתח ברכאן לעילא כך לא פתחין ליה. <כמו שלא פתח ברכות למעלה כך אין פותחים לו ברכות>. ולא עוד אלא כד נפק מהאי עלמא מכריזין קמיה טרוקו גלי קמיה דפלניא ולא תקבלון ליה. <ולא עוד אלא כשיוצא מהעולם הזה מכריזים לפניו סגרו הפתחים לפני פלוני ולא תקבלו אותו>. ווי ליה ווי לנפשיה. <אוי לו אוי לנשמתו>. [שם רפ"ו א'] אמר רבי יוסי מאי דכתיב אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות וגו'. <תרגום - אמר רבי יוסי מה שכתוב "אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות" וגו'>. אותי עזבו דא הוא דלא בעי לקדשא שמיה דקב"ה באמן. <"אותי עזבו" זה הוא שלא רצו לקדש השם של הקב"ה באמן>. מאי עונשייהו לחצוב להם בורות נשברים. <מהו עונשם "לחצוב להם בארות בארות נשברים">. דנחתין לגיהנם דרגא בתר דרגא עד דנחתי לאבדון דאיקרי תחתית. <שיורדים לגיהנום מדרגה אחר מדרגה עד שיורדים לאבדון שנקרא תחתית>. ואיהו דקדיש שמא דקב"ה לכוונה ביה כדקא יאות. <ואם הוא מקדש השם של הקב"ה לכוון באמן כראוי>. סליק דרגא בתר דרגא לאיתענגא מההוא עלמא דאתי דנגיד תדיר ולא פסיק. <עולה מדרגה אחר מדרגה להתענג מהעולם הבא ההוא שנמשך תמיד ולא נפסק>. הה"ד אמונים נוצר ה'. <זה שכתוב "אמונים נוצר יי">. [שם רפ"ה א'] תנינא גדול העונה אמן יותר מן המברך. <תרגום - למדנו גדול העונה אמן יותר מן המברך>. הא אוקימנא קמיה דר"ש דאמן ממשיך ברכה ממבועא למלכא וממלכא למטרוניתא דא היא כנסת ישראל. <הנה העמדנו לפני רבי שמעון שאמר שהעונה אמן מושך ברכות מהמקור שהוא בינה אל המלך שהוא ז"א ומהמלך אל המלכה שהיא כנסת ישראל>. ובאתוון גליפן דרבי אלעזר. <ובאותיות חקוקות של רבי אלעזר אומר>. מאל"ף למ"ם. <מן אל"ף של אמן שהיא הבינה אל המ"ם של אמן שהיא ז"א>. וממ"ם לנו"ן. <וממ"ם של אמן אל נו"ן של אמן שהיא המלכות>. כיון דמטון ברכן לנו"ן מתמן נגדין ונפקין ברכאן לעילאי ותתאי ומתפשטי לכלא. <כיון שמגיעות הברכות לנו"ן משם נמשכות ויוצאות ברכות לעליונים ותחתונים>. <ומתפשטות בכל>. וקלא נפיק איתשקיין משקיותא דברכאן דאפיק עבדא דמלכא קדישא. <והקול יוצא ומכריז שתו משקוי הברכות שהוציא עבד המלך הקדוש>. וכד ישראל לתתא מטמרין לאתבא אמן ולכוונא ליבייהו כמה דאיצטריך. <וכאשר ישראל למטה שומרים לענות אמן ולכוון ליבם כמו שצריך>. כמה פתחין דברכאן פתחין לעילא כמה טבן משכחן בכולהו עלמין כמה חדו בכלא. <כמה פתחי ברכות פתוחים למעלה כמה טוב נמצא בכל העולמות כמה שמחה היא בכל>. מאי אגר להו לישראל דגרמי האי. <ומהו שכרם של ישראל שגרמו לזה>. אגר להו בעלמא דין ובעלמא דאתי. <שכרם הוא בעולם הזה ובעולם הבא>. בעלמא דין בשעתא דעקין להו לישראל ומצלין צלותא קמיה מאריהון. <בעולם הזה בשעה שמצירים להם ומתפללים תפלתם לפני אדונם>. קלא מכרזא בכולהו עלמין פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים. <הקול מכריז בכל העולמות "פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים">. אל תקרי אמונים אלא אמנים. <אל תקרא אמונים אלא אמנים דהיינו שומרים לענות אמן>. פתחו שערים כמה דישראל פתחי להו תרעין דברכאן כן השתא פתחו שערים. <"פתחו שערים" כמו שישראל פתחו להם שערי הברכות כך עתה פתחו שערים>. ויתקבל צלותהון מאינון דעקין להו. <ותתקבל תפלתם על אלו שמצירים להם>. האי בעלמא דין. <זה שכרם בעולם הזה>. בעלמא ההוא מאי. <ובעולם הבא מהו שכרם>. דכד יפוק בר נש מהאי עלמא מכריזין קמיה דא הוא בר נש דהוה שומר לאתבא אמן. <כשיצא האדם מהעולם הזה מכריזים לפניו זה הוא האדם שהיה שומר לענות אמן>. מאי שומר כלומר נטיר ההוא ברכה דאמר ההוא מברך. <מהו שומר כלומר ששומר אותה הברכה שאומר המברך>. ומזמנא ליה לאתבא אמן כמה דאיצטריך. <ומחכה לו לענות אחריה אמן כמו שצריך>. נשמתיה סלקא ומכרזי קמיה פתחו שערים. <אז נשמתו עולה ומכרזת לפניו פתחו שערים לפניו>. כמה דאיהו הוה פתח תרעין כל יומא כד הוה. <שומר אמונים. <כמו שהוא היה פותח שערים כל יום כשהיה שומר אמונים דהיינו אמנים>. אמר ר' יהודה מאי אמן אמר רבי אבא אוקמוה כולא. <אמר רבי יהודה מהו אמן אמר רבי אבא הרי העמידו הכל>. איקרי אמן מבוע דההוא נחלא דנגיד. <אמן נקרא המקור של הנחל ההוא הנמשך שהוא בינה>. אמן איקרי דכתיב ואהיה אצלו אמון אל תקרי אמון אלא אמן. <ונקרא אמן שכתוב "ואהיה אצלו אמון" אל תקרא אמון אלא אמן>. קיומא דכלהו ההוא נחלא דנגיד ונפיק אמן אקרי. <קיום כל המדרגות שהוא אותו נחל הנמשך ויוצא נקרא אמן>. מן העולם ועד העולם עולם דלעילא עולם דלתתא. <"מן העולם ועד העולם" פירושו מעולם שלמעלה שהוא בינה לעולם שלמטה שהוא מלכות>. אוף הכא אמן אמן אמן דעילא ואמן דלתתא. <אף כאן אמן ואמן אמן שהיא הבינה אמן של מטה שהיא מלכות>. והא אוקימנא אמן באינון אתוון. <וכבר העמדנו אמן באלו האותיות>. ר"ש אמר אל"ף עמיקא דבירא דכל ברכאן מתמן נבעין ונעין ונפקין. <רבי שמעון אמר אל"ף דאמן היא עמקות הבאר שכל הברכות נובעות ומתקדמות ויוצאות משם>. מנהרא דנגיד ונפיק ואיקרי מ"ם. <מנהר שנמשך ויוצא ונקרא מ"ם>. מההוא רזא דתנינא. <מזה הסוד שלמדנו>. ומשתכחין מ"ם פתוחה מ"ם סתימא דאוקימנא לםרבה המשרה. <ונמצאים מ"ם פתוחה שהיא יסוד ומ"ם סתומה שהיא הבינה כמו שהעמדנו בכתוב לםרבה המשרה>. נו"ן נו"ן פשוטה נו"ן כפופה. <נו"ן, כוללת שני נוני"ן ן' פשוטה ונ' כפופה>. כללא דאת וי"ו. <נו"ן כוללת בתוכה אות ו' שהוא הזכר>. כללא דנו"ן כפופה. <ונ' שהיא המלכות>. בגיני כך נ' איקרי נו"ן וי"ו נו"ן ברזא דמתניתא הכי תנא. <ומשום כך נ' נקראת יחד נ'ו'ן' בסוד המשנה כך למדנו>. וי"ו דכר. <ו' הוא זכר>. נו"ן פשוטה כללא דדכר ונוקבא. <ן' פשוטה כוללת זכר ונוקבא>. ונו"ן כפופה בכללא דפשוטה היא. <ונ' כפופה היא בכלל ן' פשוטה>. ובספרא דרב המנונא סבא מ"ם דהכא נוטריקון מלך. <ובספרו של רב המנונא סבא המ' שכאן (באמן) היא נוטריקון מלך>. והיינו אמן. אמן נוטריקון א"ל מל"ך נאמ"ן. <והיינו אמן נוטריקון אל מלך נאמן>. כללא דכולא ושפיר הוא והא איתמר. <שהוא כולל הכל ויפה הוא וכבר למדנו>:

ויאמר י"י אל משה הנני ממטיר וגו'. דרשו רבותינו ז"ל במכילתא מן השמים מאוצר טוב של שמים שנאמר יפתח י"י לך את אוצרו הטוב וגו' כוונתם לשמים העליונים הנקראים טוב כענין מה רב טובך (תהלים לא כ') השמים בגימטריא פרנסה. וכן אמרו בספר הזוהר [אדרא זוטא רצ"ב ב'] לא אזדמן מנא דנפיק מהאי טלא בר מההוא זמנא דאזלו בני ישראל במדברא. <תרגום - לא נזדמן מן שיוצא הטל הזה חוץ מאותו זמן בעת שהלכו בני ישראל במדבר>. וזן להו עתיקא דכלא מהאי אתר. <וזן אותם העתיק מכל מאותו מקום (מהטל שעל הגלגלתא)>. הדא הוא דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. <זה שכתוב "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים">. כמה דאת אמר ויתן לך האלהים מטל השמים. <כמו שאמר הכתוב "ויתן לך האלהים מטל השמים">. האי בההוא זימנא בזמנא אחרא תנינן קשין מזונותיו של אדם וכו'. <זה היה בזמן ההוא ולזמן אחר למדנו קשים מזונותיו של אדם וכו'>. והאי במזלא תליא ודאי. <כי בזמן הזה תלוים המזונות במזל ודאי>. ועכ"פ בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא כמה דאוקימנא. <ועל כל פנים בנים חיים ומזון לא בזכות תלוי הדבר אלא במזל תלוי הדבר כמו שהעמדנו>. וכבר פירשתי זה המאמר בפרשת תולדות יצחק. וכבר ידעת כי המן בא בזכות משה רבינו ע"ה והוא היה שושבינא דמלכא ועל כן הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. ובספר הזוהר [שם רפ"ג ב'] כל יומוי דמשה שמשא נהיר לעולם. <תרגום - כל ימיו של משה השמש העירה לעולם>. כל יומוי דמשה אכלו לחם מן השמים. <כל ימיו של משה אכלו ישראל לחם מן השמים>. כיון דאתא יהושע מה כתיב וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ. <כיון שבא יהושע מה כתוב "וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ">. מה בין האי להאי אלא דא מלעילא ודא לתתא. <מה בין זה לזה דהיינו בין המן ובין הלחם אלא זה מלמעלה וזה הוא מלמטה>. מכאן אוליפנא כל יומוי דמשה אישתכח גופא דשמשא שליט ונהיר לעלמא. <אלא מכאן למדנו כל ימיו שנמצא משה היה שולט גוף השמש ומהיר לעולם>. כיון דאסתלק משה איתכנש גופא דשמשא ונפיק גופא דסיהרא. <כיון שנסתלק משה נסתלק גוף השמש ויצא גוף הלבנה>. ודע כי יש במן סוד גדול רמזוהו ז"ל במסכת יומא אומר שם לחם אבירים אכל איש (תהלים עח כה) לחם שמלאכי השרת אוכלין דברי רבי עקיבא א"ל רבי ישמעאל טעית וכי מלאכי השרת אוכלין והלא כבר נאמר לחם לא אכלתי אלא לחם אבירים לחם שנבלע באיברים. והענין הזה שאמר רבי עקיבא הוא שקיום מלאכי השרת בזיו השכינה. וכן פירשו ואתה מחיה את כלם (נחמיה ט ו') אתה מחיה לכולם. ועליו נאמר ומתוק האור (קהלת יא ז) והמן הוא מתולדת האור הזה העליון שנתגשם ברצון הבורא יתעלה ויתברך נמצא שאנשי המן ומלאכי השרת ניזונין מדבר אחד. ור' ישמעאל תפש אותו מפני ששם קיומו בדבר המתגשם אבל המלאכים אין קיומם בדבר המתגשם כי קיומם הוא באור העליון עצמו. ולפירוש זה יתבאר מאמר רז"ל שאמרו כי היו מוצאים טעם במן בכל מה שירצו כי הנפש במחשבתה תדבק בעליונים ותמצא מנוח חיים ותפק רצון מפניו:

ויאמר משה אל העם בתת יי' לכם. אמרו רבותינו ז"ל מכאן את למד שבפנים מאירות ניתן המן לישראל השליו ששאלו אותו מלא מעיים נתן להם בפנים חשיכות אבל המן ששאלו אותו כהלכה ניתן להם בפנים מאירות. בתת יי' לכם בערב בשר לאכול שבפנים חשיכות ניתן השליו לישראל. ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה וגו'. בפנים חשיכות רוצה לומר כי המן שאלו אותו כהלכה כי אין אדם מתקיים בלא אכילה ובטחו בהקב"ה שאינן לוקטין רק דבר יום ביומו ניתן להם בפנים מאירות זהו ולחם בבוקר כמה דאת אמר יי' בוקר תשמע קולי (תהלים ה ד'). ר"ל מדת יום אבל השליו שאלו אותו בתלונה ולא כהלכה והשלים הקב"ה חפצם להראות גדלו כי לא קצרה יד יי' מהושיע (ישעיה נט א) לכן נתנו להם במדת לילה זהו בערב בשר לאכול. ויש לדקדק על לשון הפסוק כי נראה שהיה לו לומר בתת יי' לכם בשר לאכול בערב ולחם לשבוע בבוקר רוצה לומר לסמוך הנתינה אל הבשר והלחם אלא כיון לרמוז כי זמן נתינת הבשר מאתו יתעלה בערב וזמן נתינת הלחם הוא בבוקר וכן האמת ונרמז בפסוק ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה (משלי לא טו) שהרמז למשמרה אחרונה שתינוק יונק אז היה המן יורד שאז הוא זמן ירידת הטל שנאמר וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו ואז הוא פרנסת כל הבריות מלחם ובשלשה שעות אחרונות של יום אז הוא פרנסת לילה ועליהם אמרו רז"ל שלישיות יושב הקב"ה וזן את העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים:

לא עלינו תלונותיכם כי על יי'. תרגם אונקלוס אלהין על מימרא דיי' והכונה כי השכינה נקראת כך שנאמר ואת אמרת קדוש ישראל בצע אמרתו והיא ההולכת עמם במדבר ומכאן תבין דברים רבים בתרגום וידבר העם באלהים ובמשה ואתרעם עמא על מימרא דיי'. הוא העובר לפניך מימריה עבר קדמך. ביני וביניכם בין מימרי. בין אלהים ובין כל נפש חיה בין מימרא דיי'. יצף יי' יסך מימרא דיי'. השבעה לי באלהים במימרא דיי'. ויוצא משה את העם לקראת האלהים לקדמות מימרא דיי':

היום לא תמצאוהו בשדה. אמרו רז"ל במכילתא א"ר אלעזר בן חסמה היום אי אתם מוצאין אותו אבל אתם מוצאים אותו לעולם הבא וכן אמרו בחגיגה על הרקיע הנקרא שחקים שטוחנין בו מן לצדיקים. ובספר הזוהר (אדרא רבא קכ"ח ב') אמרו רז"ל בענין הטל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים לעתיד לבוא ומההוא טלא מתקיימין קדישין עליונין והוא מאנא דטחנין לצדיקייא לעלמא דאתי ונטיף ההוא טלא לחקלא דתפוחין קדישין הדא הוא דאמרינן ותעל שכבת הטל. וכבר ידעת כי העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונזונים מזיו שכינה רק הענין הוא כמו שביארנו כי המן מתולדת האור העליון שנתגשם ברצון הבורא יתעלה על כן אמרו כי לעתיד לבוא יחזור לנו כי קיום אנשי העולם הבא יהיה מזיו השכינה כענין משה בהר ואליהו אך לא יתגשם כענין המן כי יגיע מעלתם ליהנות תמיד מזיו השכינה כמלאכי עליון למעלה ממעלת אנשי דור המדבר ואף כי הם בגוף כי אין הקב"ה חפץ בבטול צורת האדם כי לא היתה צורת הבריאה ללא טעם רק לצורך גדול ולטעם נכבד זהו ועטרותיהם בראשיהם משל שיהיו הנשמות דבקות ומעוטרות סביב מן האור הבהיר ההוא והפך זה ונכרתה הנפש ההיא נכרתה מן המקום אשר היא ראויה לשוב שמה כענף הנכרת משרשו:

ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו. כבר ביארתי סוד שבת במקומו וענין השביתה בו. ודע כי כל מדה משש קצוות הוציאה דברים מן הכח אל הפועל כמו שרמזנו שם והמדות מתקיימות ע"י השפע הבא להם ממקור החיים ובא אותו המשך מאין סוף לתחלת השש קצוות עד הספירה האחרונה הנקראת שבת ומתמלאת מן הברכה ע"י כולן וזו היא השביתה והעונג והמנוחה השקולה כנגד הכל ולכך נקרא שבת שהיא שבת לכולן ועונג ומנוחה לעצמה על ידי האור הפנימי המתפשט בה דרך המדות אשר לפניה ומפני שכל מדה ומדה משש קצוות יש לה שביתה בהשלימה להוציא פעולתה מן הכח אל הפועל על כן אמרו רז"ל מי שבא בדרך ולא נזכר מתי הוא שבת שובת ומונה מכאן ואילך ו' ושובת בשביעי לפי שכל המדות הם שבת מטעם שביארנו וכולן זכר למעשה בראשית:

הנני עומד לפניך שם על הצור וגו'. רמז כי השם הגדול הוא על הצור כמה דאת אמר ונצבת על הצור. (ישעיה נא א) הביטו אל צור חוצבתם רמז למה שאמרו העולם נברא בה"א צור ישראל זהו בחורב ובהכותו בצור הנזכר יצאו ממנו מים. זהו שנאמר ההופכי הצור אגם מים חלמיש למעיינו מים (תהלים קיד ח'). ומלת ההופכי רוצה לומר שנתהפכה מדת הדין הנרמזת בצור למדת רחמים הנרמזת במים זהו למעיינו מים ו' יתירה רומזת לאלהי יעקב הנזכר למעלה מלפני אלוה יעקב:

ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסותם את יי' לאמר היש יי' בקרבנו אם אין. ספר הזוהר [אדרא רבא קכ"ט א'] על דא תאיבו בני ישראל לצרפא בלבהון. <תרגום - ועל זה חשקו בני ישראל לצרף בלבם>. דכתיב היש יי' בקרבנו אם אין. <שכתוב "היש יי' בקרבנו אם אין">. בין זעיר אפין ובין אריך אנפין דאיקרי אין. <היינו בין בזעיר אנפין שנקרא יי' ובין באריך אנפין שנקרא אין>. אמאי אתענשו. <אם כן למה נענשו>. משום דלא עבדו בחביבותא אלא בנסיונא. <משום שלא עשו זה מתוך מתוך אהבה אלא בנסיון>. דכתיב ועל נסותם את יי' לאמר וגו'. <שכתוב "ועל נסותם את יי' לאמר היש יי' בקרבנו אם אין">. וכבר ידעת רמז אין בפרשת בראשית. ויש מחכמי הקבלה שפירשו בענין אחר ואמרו כי חטאם הנה היה כי רצו להפריד בין הספירה הראשונה הנקראת אין ובין הספירה השנית שהיא חכמת אלהים. וקראוה יש לפי שהספירה אשר למעלה ממנה נקראת אין לפי שאינה מושגת. ובהתפשטות החפץ נקראת יש כענין אכן יש יי' במקום הזה. והנה בעשות השם יתעלה ויתברך הנסים והנפלאות לישראל במדבר שאלו וחקרו ע"י מסה ומריבה היש יי' בקרבנו אם אין. ורצו להבדיל במקום שאין הבדל ופירוד. ודברי רז"ל בספר הזוהר נראין לי עיקר כי מלת יש רומזת לחכמה אחרונה הנקראת זעיר אנפין. וזהו סוד להנחיל אוהבי יש (משלי ח כא) כי עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק שנאמר יהיה יי' לעטרת צבי (ישעיה כח ה):

והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו'. נשא משה י' אצבעותיו לרום השמים לרמוז לי' ספירות בלימה ולייחדם ייחוד שלם וישפיעו כל הכחות באמונה שהיא הנלחמת לישראל כדי שלא יהיה כח לעמלק ממדת הדין הקשה. וידעת כי י' אצבעות רומז לעשר ספירות כדאמרינן בספר יצירה י' ספירות בלימה כמספר י' אצבעות חמש כנגד חמש:

ספר הבהיר והיה כאשר ירים משה ידו וגו' מלמד שהמדה שנקראת ישראל בתוכה תורת אמת ומאי ניהו תורת אמת שמורה על אמתות העולמים ופעולתו במחשבה והוא מעמיד עשר מאמרות שבהן העולם עומד והוא אחד מהן וברא באדם כנגד אותן עשר מאמרות עשר אצבעות ידים וכשהיה משה מרים ידו ונתכוון במעט כוונת הלב באותה מדה שנקראת ישראל ובתוכה תורת אמת ורומז לו בעשר אצבעות ידיו שהוא מעמיד את העשרה הנזכרים ואם לא יעזור ישראל לא יתקדש העשרה מאמרות כל יום ויום הילכך וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק וכי משה היה עושה שיגבר עמלק אלא אסור לו לאדם לשהות שלש שעות כפיו פרושות השמים. טעם האיסור שלא יטריח יותר מדאי וימשיך לרוב. וכן מוכיח באגדות שבמסכת תעניות. ענין אחר מפני שאסור לבטל מנהגו של עולם כלומר לבטל צנורי הכחות המשפיעים לאומות סימן לדבר ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד ר"ל לעקור ולמנוע התפשטות הכחות העליונות רק מעט מעט ברצון ובתחנונים ובתפלה ובנחת ושמחה. כמה דאת אמר לא תחסום שור בדישו וידעת כי השור הוא מהשמאל שנאמר ופני שור מהשמאל (יחזקאל א י'). ואמר שלא לחסמו שלא יקטרג כשהוא דש ומכלה העולם. רק שלח תשלח את האם בתפלה שלא תחריב העולם והבנים תקח לך וגו' ועל כן כאשר הניח ידו בא כח לעמלק וגבר וכאשר ירים ידו לדבקה באמונה גבר כחן של ישראל שהוא השם הנכבד. ויש אומרים כי על כן ציוה שילחם יהושע כי פניו כפני לבנה אין נאה בישיבה כזקן ואין נאה במלחמה כבחור ויהושע בן נון נער מבחורי משה. מכאן תבין סוד נשיאות כפים ובמקומו יתבאר בגזירת האל:

ספר הבהיר שאלו לו תלמידיו למי נושאין כפים אמר להם לרום השמים מנלן דכתיב נתן תהום קולו רום ידהו נשא (חבקוק ג י') הא למדת שאין נשיאות כפים אלא לרום השמים. וכשיש בישראל משכילים ויודעים את סוד השם הנכבד ונושאין כפיהן מיד נענין. שנאמר אז תקרא ויי' יענה (ישעיה נח ט). אם אז תקרא יי' יענה מיד:

ויחלוש יהושע את עמלק וגו'. אמרו רז"ל במכילתא אמר רבי אלעזר לפי חרב למה נאמר למדנו שהמלחמה הזאת לא היתה אלא על פי הגבורה. רמז למה שכתוב הוי חרב ליי' (ירמיה מז ו) וכתיב בחרבו הקשה (ישעיה כז א) והרמז למדת הדין של מעלה או אפשר שירמוז למדת הדין של מטה והוא הנכון. וטעם כתוב זאת זכרון בספר ידעת פירוש סוד זאת וסוד זכרון תבין מפסוק זכרון תרועה והנה הוא כטעם יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו (איוב כ כז). וטעם בספר כטעם ימחו מספר חיים. ובפסוק מחני נא מספרך נבאר יותר:

כי יד על כס יה. דע כי מלת כסא לפעמים רומז למדת רחמים ופעמים למדת הדין כי שניהם נקראים כסא מדת רחמים היא כסא לתשובה שנאמר השמים כסאי (ישעיה סו א) ומדת הדין כסא למדת רחמים שנאמר יי' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה (תהלים קג יט). וזהו מאמר חזי הוית עד די כרסוון רמיו אחד לו ואחד לדוד וכו'. ויאמר כי יד על כס יה ירמוז כי היד השמאלית מזרועות עולם אשר היא על כס יה ר"ל על השכינה שהיא כסא לשם הגדול והיא אשר תמחה את עמלק ותהיה מלחמה ליי' בעמלק מדור דור הרמז לשכינה כמו וזה זכרי לדור דור. והענין כי מדת הדין של מעלה תהיה בו למחותו עם הרפה. ובמדרש חכמים בשם המלא ובכסא השלם רמז בזה כי בימות המשיח תתעלה השכינה ותתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן ויהיה אורה כאור החמה כענין שנאמר והיה ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד (זכריה יד ט). אמנם בראשונה היה כח עמלק חזק לפי המשכתו מצד הפחד שהוא מזרעו של עשו הרשע. ועל כן נתגאה ונלחם ורצה לקום על כחן של ישראל. אמנם בימות המשיח ימחה זרעו של עשו ושל עמלק מפני כחן של ישראל שיגבר למעלה. ויש מפרשים כי על כן לא הזכיר רק חצי השם הראשון כי חצי השם האחרון הוא בגימטריא ח"י במלואו ו"ו ה"א. וכאילו נשבע כביכול שאיני חי עד שאעשה נקמה בעמלק. והנה השם ביו"ד ה"א כאילו נרמז בו חי השם. כי חצי האחרון הוא חי וחצי הראשון במלואו עולה כ"ו. יו"ד ה"א כמספר השם הגדול: